קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לפסילת זכיה של חברה במכרז: עתירה לפסילת הצעתה וזכייתה של המשיבה 2 ("המשיבה") במכרז שפרסמה עיריית רחובות ("העירייה"), לקבלת שירותי גבייה של תשלומי ארנונה ותשלומים אחרים, מהטעם של ניגוד עניינים. עוד מתבקש בית המשפט לבטל את החלטת ועדת המכרזים של העירייה, שהעדיפה את הצעת המשיבה שעלותה לעירייה גבוהה יותר מזו של המשיבה ופסלה את הצעת העותרת בנימוק שזו גירעונית; בית המשפט מתבקש להכריז על העותרת זוכה. 1. רקע המשיבה סיפקה ומספקת לעירייה שירותים של גביית תשלומי ארנונה, אגרות מים והיטלי שמירה ("השירותים") משך קרוב לחצי יובל שנים, מאז שנת 1988 ועד היום. בחודש נובמבר 2010 פרסמה העירייה מכרז לקבלת השירותים ("המכרז"). העותרת והמשיבה, ששתיהן עוסקות במתן שירותים מעין אלו לרשויות מקומיות, היו היחידות שהגישו הצעות. סמוך לאחר פירסום המכרז, ובטרם הגישה הצעתה, פנתה העותרת לעירייה (מכתב מיום 15.11.11 נספח ד' לעתירה), בבקשה לברר אם אין ניגוד אינטרסים בין העירייה לבין המשיבה, מהטעם שמנהלה הכללי של המשיבה ("מר ליבי") הוא בעלה של גזברית העירייה ("הגזברית"). כן ביקשה העותרת לקבל כל חוות דעת או החלטה בשאלה זו, אם קיימות כאלה. מכתב נוסף בעניין זה כתבה העותרת למשנה ליועץ המשפטי לממשלה (נספח ח'). מנהל אגף המיסים של המשיבה השיב למכתב העותרת לעירייה, במכתבו מיום 16.11.11 (נספח ה'), ודחה את טענותיה ודרישותיה בנימוק: "הגזברית לא הייתה מעורבת בכל הליך הכנת המכרז ולא תיקח חלק בכל דיון שיתקיים בנוגע אליו ... הגב' ליבי משמשת גזברית העירייה מזה שנים". עוד נאמר כי "עפ"י בדיקת העירייה חדל בעלה של הגב' ליבי מלשמש כמנכ"ל ב[משיבה] ומזה כחצי שנה הוא משמש בפועל כמנכ"ל חברת מתאר", שהיא חברה שאינה עוסקת בגבייה ("מתאר"). כאן אולי המקום לציין כי לפרסום המכרז דנן קדמה חוות דעת שערכה היועצת המשפטית למשרד הפנים ביום 19.4.10 (נספח י"א לעתירה), לבקשתה של היועצת המשפטית של העירייה, בקשר עם מכרז לעבודות תיקוני ביוב שהמשיבה הייתה בין מגישי ההצעות אליו, כאשר מר ליבי כיהן כמנהלה. בחוות הדעת הופנתה תשומת לב העירייה להוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] ("הפקודה" או "פקודת העיריות") באשר לניגוד עניינים. הוראות אלו אוסרות למעשה התקשרות עם גופים שבהם לפקיד או עובד של העירייה יש נגיעה, בין השאר בכך שקרובו הוא מנהל או בעל שליטה בגוף שעמו עשויה העירייה להתקשר. בסיכום חוות הדעת נאמר: "ישנה מניעה להתקשרות העירייה עם חברה בבעלות בן הזוג של גזברית העירייה או עם חברה בה הוא מנהל, למרות הנטען לגבי מניעתה של הגזברית מכל עניין הקשור להתקשרות עם החברה, או לפרסום המכרז. וזאת מבלי להידרש למעמדה [של הגזברית] כממונה על העובדים האחראים להתקשרות זו למכרז עצמו". בעקבות חוות הדעת פסלה העירייה את הצעתה של המשיבה לאותו מכרז (נספח י"ב). העותרת המשיכה ופנתה אל יו"ר ועדת המכרזים ואל היועצת המשפטית לעירייה במכתב מיום 28.11.11 (נספח י"ג) אך ללא הועיל. עם זאת, העירייה פנתה אל היועצת המשפטית של משרד הפנים, בשאלה אם משפסק מר ליבי לכהן כמנהל אצל המשיבה ועבר לכהן כמנהל של מתאר, שהיא חברת בת, אין מניעה להתקשרות עם המשיבה, אם זו תזכה במכרז. היועצת המשפטית למשרד הפנים השיבה, במכתב מיום 10.1.11 (נספח י"ט), כי עקב השינוי הארגוני שערכה המשיבה וכאשר מר ליבי אינו עוד מנהל של המשיבה אלא של חברת בת שלה, אין היא רואה מניעה לאשר התקשרות עם המשיבה. על פי תנאי המכרז היה על המציעים ליתן הצעות למתן שירותי הגבייה תמורת עמלה שתיקבע לפי סכומי הגבייה. אומדן העירייה לשיעור העמלה שיש לשלם לזוכה עמד על שיעור של 4.8% מסכומי הגבייה. הצעתה של העותרת הייתה לעמלה בשיעור של 2.6% בעוד שהצעת המשיבה הייתה לעמלה בשיעור של 3.92%. בישיבת ועדת המכרזים הסביר מנהל אגף המיסים בעירייה כי תחשיב של הנתונים שעליהם ביססה העותרת את הצעתה מעלה כי העמלה המינימלית לכיסוי הוצאותיה עולה לשיעור של 3.8% מסכומי הגבייה. לפני הוועדה הובאה גם חוות דעת של רואה חשבון בוחניק המראה כי הצעת העותרת היא הצעה גירעונית. ביום 27.2.11 החליטה ועדת המכרזים: "לנוכח חוות דעתו של מנהל אגף המיסים בעירייה עולה בבירור כי הצעת [העותרת] הגם שהיא זולה מזו של [המשיבה], היא גירעונית וקיים חשש סביר שאם תתקשר העירייה עם [העותרת] במחיר הצעתה ובתנאי המכרז בסופו של דבר ייגרם ל[עותרת] הפסד כלכלי שישליך באופן ישיר על אופן מתן השירות לעירייה". לפיכך החליטה ועדת המכרזים לבחור בהצעת המשיבה. ביום 10.3.11 אישר ראש העירייה את החלטת ועדת המכרזים. נגד החלטות אלו הגישה העותרת את עתירתה כשהיא מבקשת לבטל הן את זכייתה של המשיבה (מהטעם של ניגוד עניינים), הן את פסילתה שלה בטענה כי זו אינה הצעה מפסידה ("גירעונית"), אך אפילו היא גירעונית לא היה מקום לפוסלה ושיקולים זרים הם שהביאו להחלטה זו. בדיון שקיימתי בעתירה ביום 6.4.11 הודיעה באת כוח משרד הפנים כי ממסמכי העתירה עולה חשש שלא כל הנתונים הרלוונטיים היו לפני היועצת המשפטית של משרד הפנים, עת נתנה את חוות דעתה מיום 10.1.11. לפיכך התבקשתי לאפשר בדיקה נוספת של עמדת משרד הפנים. ביום 5.5.11 הודיע משרד הפנים כי אין בידו להכריע במחלוקות העובדתיות, דהיינו בשאלה אם השינוי הארגוני אצל המשיבה והעברתו של מר ליבי לתפקיד בחברת הבת אינם אלא פיקציה, וכי מכל מקום ממשיך להתקיים קשר בין המשיבה לבין מר ליבי המעמיד את הגזברית במצב של ניגוד עניינים. משרד הפנים הודיע אפוא כי הוא משאיר את ההכרעה בסוגיה זו לבית המשפט. 2. עיקר טענות העותרת העותרת טוענת כי מתקיים ניגוד עניינים אסור, הנובע מהקשר המשפחתי שבין הגזברית לבין מר ליבי. שינוי תפקידו של מר ליבי, באופן שהועבר לכהן כמנכ"ל חברת מתאר, שהיא חברת בת (או נכדה) של המשיבה, אינו אלא פיקציה, ומכל מקום אין בו כדי למנוע את ניגוד העניינים. בקשר לכך העותרת מציינת, כי גם לאחר פירסום המכרז דנן המשיכה המשיבה להגיש הצעות למכרזים של רשויות מקומיות בתחום המים והביוב, דהיינו אותם תחומים שעל פי טענתה הועברו ממנה לחברת מתאר, וכי ממילא חברת מתאר אינה בעל סיווג קבלני מתאים בתחומים שבהם היא מתיימרת לעסוק. טענתה האחרת של העותרת היא שהצעתה הייתה זולה מהצעת המשיבה וכי לא היה מקום לפסול אותה בנימוק שהיא גירעונית. ממילא, גם אם ההצעה גירעונית, אין הדבר מצדיק את פסילתה, שכן אין בכך כדי לפגוע באיתנותה של העותרת וביכולתה ליתן את שירותי הגבייה כנדרש. העותרת גורסת כי קיים חשש ששיקולים פסולים הם שעמדו ביסוד פסילת הצעתה. 3. עיקר טענות העירייה בהחלטת ועדת המכרזים לא נפל פגם כלשהו המצדיק התערבות בית המשפט. החלטת ועדת המכרזים ניתנה לאחר שהיועצת המשפטית של משרד הפנים חיוותה דעתה כי משעה שמר ליבי אינו מכהן עוד כמנהלה הכללי של המשיבה, ועל פי הטענה זה אכן מצב הדברים, הרי שאין מניעה להתקשרות העירייה עם המשיבה. פקודת העיריות אינה אוסרת התקשרות עם חברה שמי מבעליה או מנהליה הוא קרוב משפחה של עובד העירייה. מכל מקום הגזברית לא נטלה ואינה נוטלת חלק בכל הקשור בהתקשרות בין העירייה לבין המשיבה. ביום 7.2.11 ערכה ועדת המכרזים שימוע לעותרת, לשם בדיקת תמחור הצעתה, אך תשובותיה לשאלות שנשאלה היו לא ברורות ובלתי ענייניות. האומדן המוקדם שהיה בידי העירייה הצביע על עמלה בשיעור 4.8% כעמלה סבירה, בעוד שהצעת העותרת עלתה ל 2.6% בלבד והעותרת אף הודתה בפני ועדת המכרזים כי הצעתה גירעונית. מנהל אגף המיסים בעירייה ערך אומדן נוסף, לפי נתונים שסיפקה העותרת, ואומדנו עומד על 3.8% כעמלה שאינה מותירה רווח או הפסד לעותרת. בנסיבות אלו קיים חשש שהעותרת לא תנהל את הגבייה כנדרש. העתירה הוגשה בשיהוי. הטענה לניגוד עניינים הייתה ידועה לעותרת עוד בטרם פורסם המכרז אך העותרת המתינה עד לפירסום תוצאות המכרז ורק לאחר שמצאה כי לא זכתה הגישה את העתירה. המשיבה מצטרפת לטענות העירייה באשר להעדר ניגוד עניינים. המשיבה מוסיפה כי החלטת דירקטוריון המשיבה בדבר העברתו של מר ליבי לחברת מתאר התקבלה כבר ביום 17.8.10, שלושה חודשים לפני פרסומו של המכרז. מר ליבי משמש מנכ"ל במתאר ואחראי על תחום המים והביוב; גם במסגרת עבודתו אצל המשיבה היה אחראי על תחום זה, שהוא תחום שונה ונפרד מתחום הגבייה והאכיפה נושא המכרז. אמנם המשיבה נותנת שירותי גבייה ואכיפה לעירייה מאז שנת 1988, אך הגזברית מונתה לתפקידה רק בשנת 2005. לגזברית לא הייתה כל נגיעה להתקשרות שבין העירייה למשיבה משך כל השנים, שכן המשיבה עמדה בקשר עם סגן גזבר העירייה ועם מנהל אגף הגבייה. המשיבה סבורה כי משרד הפנים לא חזר בו מעמדתו הראשונית שלא מצאה מניעה להתקשרות בין העירייה לבין המשיבה. הצעתה של העותרת גירעונית ובדין מצאה ועדת המכרזים לפוסלה. העירייה אף הגדילה עשות, מתוך רצון טוב לבחון את הצעת העותרת לפרטיה, והזמינה חוות דעת נוספת של רו"ח בוחניק, אף על פי שלא הייתה מחויבת לעשות כן. גם חוות דעתו של רו"ח בוחניק מלמדת על הגירעוניות שבהצעת העותרת. המשיבה אף היא טוענת לשיהוי, שכן כבר בעת הגשת הצעתה למכרז ידעה העותרת על הקשר שבין הגזברית לבין מר ליבי. לא היה מקום שהמשיבה תמתין עד לפירסום תוצאות המכרז כדי להגיש את עתירתה. 4. דיון והכרעה בשאלת ניגוד העניינים השאלה המרכזית היא אם ניגוד העניינים, הנובע מהיותו של מר ליבי בן זוגה של הגזברית, בנסיבות שבהן חדל לכהן כמנכ"ל המשיבה ועבר לשמש מנכ"ל של חברת הבת שלה מתאר, מונע בעד העירייה להתקשר עם המשיבה. המסגרת הנורמטיבית הכלל בדבר ניגוד עניינים הוא מהכללים היסודיים של משפטנו, שיצר בית המשפט העליון בפסיקה ארוכת שנים, ואף המחוקק ראה לחוקקו בחוקים ספציפיים אלו ואחרים. כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק עמד על עיקרי הגיונו של הכלל, מרחב התפרסותו והיחס שבינו לבין הוראות חוק ספציפיות האוסרות ניגוד עניינים, ודומה כי לא למותר לשוב ולשננם לענייננו: "כללי הצדק הטבעי מזה וכללי האמון מזה, הם המביאים לגיבושו של הכלל, כי עובד ציבור אסור לו להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים‏ בין האינטרס הקשור בביצוע סמכותו וכוחו, לבין אינטרס אחר כלשהו שאף עמו הוא קשור. מן הראוי הוא כי נעמוד בקצרה על טעמו, היקפו ותוצאותיו של הכלל האמור: הטעם: טעמו של הכלל בדבר ניגוד עניינים‏ הוא כפול (ראה בג"ץ 214/79); ראשית, טעם פרגמטי. עובד הציבור, שבידו הופקדה סמכות, חייב להפעיל את סמכותו מתוך שהוא מעמיד לנגד עיניו את מכלול השיקולים הרלבנטיים להפעלתה של אותה סמכות, ושיקולים אלה בלבד. כאשר עובד הציבור נתון במצב של ניגוד עניינים‏ קיים חשש כי הוא יקח בחשבון, שעה שיפעיל את סמכותו, אף את האינטרס הנוגד. כתוצאה מכך עשויה לבוא הפעלה בלתי ראויה של הסמכות. חשש זה בא הדין למנוע. שנית, טעם ערכי. קיומו של שירות ציבורי סדיר, אחראי ובעל עמדה ציבורית נאותה, מחייב אמון הציבור בכך שהחלטות עובדי הציבור הן ענייניות, ונעשות ביושר ובהגינות. עובדת הימצאו של עובד ציבור במצב של ניגוד עניינים‏, פוגעת באמון הציבור במערכת השלטונית. בלב הציבור מתעורר החשש כי שיקולים זרים מנחים את עובד הציבור, ואמונו במערכת השלטונית נפגם. חשש זה בא הדין למנוע. ... זאת ועוד: האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים‏. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון, בחינת אל תביאונו לידי ניסיון. על כן, אין צורך להוכיח בפועל קיומו של ניגוד עניינים‏. די בכך שקיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים‏ (ב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2), 375). אפשרות ממשית זו נמדדת באמות מידה אובייקטיביות, ולא על-פי חששותיו הסובייקטיביים של צד זה או אחר (בג"ץ 332/61 פרל ה. איזנר ו - 3 אח' נ' שושנה פינקלשטיין ו - 7 אח', פ"ד טז 1841). ... העיקרון בדבר ניגוד עניינים‏ הוא חלק 'מהמשפט המקובל נוסח ישראל' שנוצר ונתגבש בפסיקתו של בית-משפט זה. לעיתים הוא לובש צורה של כלל פרשנות, לפיו חזקה על המחוקק, שהעניק סמכות לעובד ציבור, כי כוונתו החקיקתית היא כי הסמכות האמורה לא תופעל תוך הימצאות במצב של ניגוד עניינים‏ (ראה בג"ץ 174/65 אברהם דיאמנטמן נ' וועדת‏ העררים לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, ו-4 אח', פ"ד יט(4), 161). אך אין העיקרון בדבר ניגוד עניינים‏ מתמצה בכלל פרשנות בלבד. זהו עיקרון מהותי, המהווה חלק מהמשפט הציבורי, ואשר ממנו נגזרות זכויות הפרט מזה וסמכויות השלטון מזה. (ראה שטרית, 'היחס בין כללי הצדק הטבעי והוראות דיוניות מן החקיקה', הפרקליט, כרך לא, 66 ,42). עיקרון מהותי זה, יש והוא מוצא ביטוי בדבר חקיקה זה או אחר, ויש ודבר חקיקה אינו מזכירו. שתיקתו של המחוקק אין בה כדי להצביע על העדרו של הכלל, שכן קיומו אינו מותנה בהוראה חקוקה (השווה בג"ץ 290/65 זאב אלתגר נ' ראש העיריה (א' קריניצי) ועירית רמת-גן, פ"ד כ(1), 29, 33). זאת ועוד: שתיקתו של המחוקק אין בה כדי להוות הסדר שלילי לגבי תחולת העיקרון של ניגוד העניינים‏, שכן שתיקתו של המחוקק מוסברת על בסיס קיומו של הכלל מכוח יצירתו של בית-משפט זה." (בג"צ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח תקווה נ' מועצת עיריית פתח תקווה, פ"ד לד(2), 566, 571 - 573 (1980). כן ראו דברי כב' השופט (כתוארו אז) ת' אור באשר לצורך במניעת מצב פוטנציאלי של ניגוד עניינים: "הכלל הבסיסי ביישום העיקרון האמור הוא, כי תחולתו של הכלל אינה מותנית בהוכחה של פעולה מתוך שיקול זר הנטוע בניגוד עניינים. מרכז הכובד של הכלל נמצא במניעתו של פוטנציאל לניגוד עניינים, הטמון במצב הדברים העומד לדיון (ראו דבריי בבג"ץ 5575/94 מהדרין בע"מ נ' ממשלת ישראל, בעמ' 142). ... אשר לאיתורו של פוטנציאל לניגוד עניינים, המבחן אינו סובייקטיבי. השאלה אינה אם הוכח כי דבק רבב בעברו של מועמד פלוני. ההכרעה בשאלה אם קיים חשש לניגוד עניינים מבוססת על ניסיון החיים ועל השכל הישר. על בית-המשפט לקבוע אם עולה מאלה - אובייקטיבית - חשש לניגוד עניינים (דברי השופט בך בבג"ץ 589/86 שמעון נ' ראש המועצה המקומית קרית מלאכי, בעמ' 625. ראו גם דברי חברתי השופטת דורנר בבג"ץ 3132/92 מושלב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז הצפון, בעמ' 747). כפי שצוין לעניין זה, 'המבחן אינו סיבתי-עובדתי, אלא נורמאטיבי. הכללים בדבר איסור על ניגוד עניינים משקפים השקפה חברתית-אתית באשר להתנהגות הראויה של אדם הפועל למען זולתו' (דברי השופט ברק בבג"ץ 202/90 י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' משרד המשפטים." (רע"א 4802/98 שידורי פרסומת מאוחדים בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד נה(1) 587, 604 - 605 (1998)). בענייננו חלים כמובן כללי "המשפט המקובל נוסח ישראל", כשנוסף עליהם חלות הוראות החוק החרות שאותן נמצא בסעיפים 174 ו-175 בפקודת העיריות. זו לשונם: "174 (א) פקיד או עובד של עירייה לא יהיה נוגע או מעוניין, במישרין או בעקיפין, על ידי עצמו או על ידי בן- זוגו או שותפו או סוכנו, בשום חוזה שנעשה עם העירייה ובשום עבודה המבוצעת למענה. (ב) פקיד או עובד הנוגע בדבר כאמור בסעיף קטן (א) יהיה פסול לקיים בידו כל משרה או עבודה בעירייה, ואם הורשע, דינו - קנס 150 לירות. 175. על אף האמור בסעיף 174 לא ייפסל אדם ולא יהיה צפוי לקנס משום כך בלבד שהוא אחד מאלה: (1) בעל מניות בחברה, או חבר באגודה שיתופית, שהיא צד לחוזה עם העירייה או מבצעת עבודות למענה, ואיננו מנהל, מנהל עסקים, פקיד או סוכן של אותה חברה או אגודה שיתופית; (2) מתקשר בחוזה של חכירה או שכירות עם העירייה לגבי בנין או חלק מבנין או לגבי מבנה אחר, שהם בבעלות העירייה, לשם החזקה בהם בעצמו או על ידי בן-זוגו או בן משפחה אחר התלוי בו." הוראות אלו עמדו ביסוד חוות דעתה של היועצת המשפטית של משרד הפנים, עו"ד מרגלית בוטרמן, מיום 19.4.10, שניתנה בקשר עם המכרז הקודם. כך כתבה שם: "החוק מטיל מניעה מוחלטת ביכולתו של בן הזוג להתקשר בחוזה עם העיריה. אמנם בענייננו, לא בן הזוג הוא שמתקשר עם העיריה אלא החברה בה הוא מנהל, אך מתוך הקשה למצבים אחרים בחוק, ביניהם סעיף 175 בפקודה, יש ללמוד כי היותו של אדם מנהל בחברה, גם אם אינו בעל מניות בה, יוצרת זיקה עד כדי זהות, בינו לבין החברה לעניין ניגוד עניינים. לאור האמור, ישנה מניעה להתקשרות העיריה עם חברה בבעלות בן הזוג של גזברית העיריה או עם חברה בה הוא מנהל, למרות הנטען לגבי מניעתה של הגזברית מכל ענין הקשור להתקשרות עם החברה, או לפרסום המכרז, וזאת מבלי להידרש למעמדה כממונה על העובדים האחראים להתקשרות זו ולמכרז עצמו". נמצא שהעירייה והמשיבה היה מודעים לניגוד העניינים שביסוד הוראות החוק האמורות, ואין צריך לומר לאיסור הכללי על ניגוד עניינים, ואכן הצעת המשיבה למכרז הקודם נפסלה. דחיית טענות מישניות של המשיבות בטרם אעבור ליישום הנורמות המשפטיות על העניין שלפנינו, אסיר טענות אחדות חסרות ממש שטענו המשיבות: המשיבה טוענת כי נוסחה המילולי של פקודת העיריות אינו אוסר על עירייה, ברחל בתך הקטנה, להתקשר בחוזה עם חברה שבה בן זוג או קרוב משפחה אחר של עובד העירייה הוא בעל מניות או מנהל, וכי הסנקציות הקבועות בהוראת סעיף 175 מכוונות כלפי עובד העירייה, להבדיל מהעירייה גופה. אולם, עצם קביעת הפקודה, בדבר חזקת קיומו של ניגוד עניינים במצב הדברים המפורט בסעיף 174, מחייבת את העירייה לנקוט אחת משתיים: להעביר את עובד העירייה מתפקידו או משרתו בטרם תתקשר בחוזה עם חברה שבן זוגו של העובד קשור בה כאמור בסעיף 174, או להימנע מהתקשרות כאמור. לאור האיסור הכולל על ניגוד עניינים החל במשפטנו, אין לקבל פרשנות של ההוראות דלעיל המאפשרת לעירייה להתקשר עם חברה בשליטת בן זוג של אחת מעובדיה הבכירים ביותר, לטמון ראשה בחול ולהטיל את האחריות החוקית על העובד או העובדת בלבד. אמנם לכאורה אישרה היועצת המשפטית של משרד הפנים את ההתקשרות עם המשיבה (בחוות הדעת מיום 10.1.11), אך באישור זה אין ולא כלום שאם טעתה היועצת המשפטית על בית המשפט לומר דברו. בוודאי שכך פני הדברים כאשר התברר כי לא כל הנתונים הרלוונטיים למתן חוות הדעת הובאו בפני היועצת המשפטית, ועל אחת כמה וכמה כאשר משרד הפנים מודיע לבית המשפט כי אין בדעתו לקבוע עמדה בשאלה זו, והוא משאיר אותה להכרעת בית המשפט. לפיכך יש לדחות את טענת המשיבה שחוות הדעת עומדת בתוקפה. כפי שראינו ההלכה היא כי אין צורך בהתקיימות של ניגוד עניינים בפועל, ודי שיתקיים חשש לניגוד עניינים כדי שיעלה הצורך בריפוי הנגע. אין אפוא ממש בטענה כי הגזברית אינה עוסקת ולא תעסוק בענייני המשיבה. כך סברה גם היועצת המשפטית של משרד הפנים בסיפא של דבריה שהובאו לעיל. קשה להימנע מחשש לניגוד אינטרסים במקום שבו הזוכה במכרז חייב לעמוד בקשר מתמיד עם גזברות העירייה, אפילו אם הקשר הוא עם סגנה של הגזברית. במיוחד כך, כאשר הגזברית ממונה על עובדים רבים ויש לה יד ורגל בכל החלטה שעניינה הוצאת כספי הציבור, העשויה להשליך גם על העבודות נושא המכרז ועל הזוכה במכרז. נזכור כי גזבר עירייה הוא אחד מנושאי המשרה הבכירים והמרכזיים בעירייה, ולא בכדי חתימתו נדרשת לכל התחייבות והוצאה כספית של העירייה (ראו למשל סעיפים 203 ו- 191 בפקודת העיריות וכן נספח ל"ט לעתירה - "המדריך לנבחר ברשות המקומית, מהדורת אינטרנט מטעם משרד הפנים). תפקיד הגזברית הוא כה מקיף, שגם החלטות שלה, בעניינים שלכאורה אינם קשורים למכרז ולמתן השירותים על פיו, עלולות להשפיע על הזוכה במכרז ועל הקשר שבינו לבין העירייה (ראו בקשר לכך את תפקידיה וחובותיה של הגזברית כפי שנקבעו בפקודת העיריות סעיפים 170ג2 ו- 170ג3). אפילו תנתק הגזברית את עצמה מכל עניין הקשור במשיבה, עדיין מצוות החוק היא לראות את ההתקשרות עם המשיבה, ככול שמר ליבי עדיין מעורב בענייני המשיבה, כהתקשרות המאופיינת בניגוד עניינים. ועוד! כאמור, האיסור על ניגוד עניינים מקורו גם בכלל שהצדק צריך להיראות ואין די שיעשה. וכי מה יאמרו תושבי רחובות למצב דברים שבו גזברות העירייה (שהממונה עליה היא רעייתו של מנהל או בעל מעמד אחר בגוף שהעירייה התקשרה אתו) תידרש לשלם לזוכה במכרז תשלומים במועדם, כאשר מן המפורסמות הוא שלא תמיד נוהגות העיריות לדייק במועדי תשלום, ולא כל שכן אם תתבקש הקדמת תשלום כלשהו או שתתגלע מחלוקת באשר לשיעור התשלום המגיע, בשלב זה או אחר של מתן השירותים. יישום כללי ניגוד העניינים במקרה דנן האם לאחר שמר ליבי פסק לכהן כמנכ"ל המשיבה עדיין יש חשש לניגוד עניינים ? ביום 2.9.10 החליט דירקטוריון המשיבה להעביר את תחום מתן שירותי מים וביוב שהיו באחריותו של מר ליבי לחברת הבת מתאר, שהמשיבה שולטת בה ב- 100 אחוזים, באמצעות חברה נוספת שאף היא בשליטה מלאה של המשיבה, כאשר לטענת המשיבה מתאר אינה עוסקת בגבייה כלל. דירקטוריון המשיבה קבע כי השינוי ייכנס לתוקף רק ביום 27.10.10, סמוך מאוד למועד פרסום המכרז. אף על פי שכך הוחלט, לא הובאו לפניי ראיות כי ההחלטה התממשה במלואה. אדרבא, התגלגלות הדברים מלמדת כי במועד שנקבע בהחלטת הדירקטוריון ואף לאחריו טרם קרם השינוי הארגוני עור וגידים, ויישומו מצריך פרק זמן נוסף. מתאר ומר ליבי עדיין קשורים בטבורם לפעילותה של המשיבה בשירותים נושאי המכרז. כך היה בזמן הגשת הצעת המשיבה למכרז, כך היה גם לאחר מכן בזמן הגשת העתירה והדיון בה. הדברים עולים מפרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים של המשיבה שהתקיימה ביום 27.4.11, ערב הדיון בעתירה ולאחר שכבר הוגשה תשובת המשיבה לבקשה לסעד ביניים. מפרוטוקול זה, שלמרבה הצער הוגשו ממנו חלקים בלבד, עולה בבירור (סעיף 5) כי ההפרדה בין פעילויותיהן של המשיבה ושל מתאר טרם הושלמה. כ -100 עובדים של המשיבה וכ- 50 כלי רכב שלה, האמורים לשמש את מתאר במתן שירותיה, צפויים לעבור למתאר רק בסוף חודש יוני 2011. יתר על כן, הסכמים שהמשיבה צד להם, הכוללים הן את תחום הגבייה הן את תחום המים, "יוותרו תחת [המשיבה], כאשר מתאר תפעל כקבלן משנה של [המשיבה] ...". גם התקציבים של שתי החברות טרם הופרדו, ותקציבה של מתאר למחצית השנייה של שנת 2011 יצטרך להיות מובא לאישור דירקטוריון המשיבה, כך שלכאורה מתאר עדיין אינה פועלת באופן עצמאי. אף ב"כ המשיבה טען לפניי כי תהליך הפרדת החברות הוא תהליך הדרגתי שטרם הסתיים (פרוטוקול מיום 6.4.11, עמ' 4, שורות 16 - 21, וכן פרוטוקול מיום 18.5.11, עמ' 9 שורות 16 - 19). ועוד. בתשובתה להודעת משרד הפנים מיום 5.5.11, טענה העותרת כי אין ממש בטענה שהמשיבה העבירה את הטיפול בתחום המים והביוב למתאר. העותרת מסרה כי המשיבה ולא מתאר היא שהשתתפה בזמן האחרון במכרזים של רשויות מקומיות לקבלת שירותים בתחום המים והביוב (שהוא תחום הפעילות של מתאר לטענת המשיבה). העותרת הוסיפה וטענה כי מתאר אינה בעלת סיווג קבלני מתאים בתחום המים והביוב, בעוד שהמשיבה רשומה בפנקס הקבלנים כבעלת הסיווג המתאים בענפים אלו. המשיבה לא חלקה על הדברים. בשאלה מתי פוסק להתקיים מצב של ניגוד עניינים אמר בית המשפט העליון (מפי כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק): "ישאל השואל: היכן יוצב הגבול, ומתי תיפסק אותה 'שרשרת' של ניגוד עניינים? תשובתי היא פשוטה: השרשרת תיקטע באותה חוליה, שממנה ואילך שוב לא יעלה החשש האובייקטיבי לניגוד עניינים. המבחן אינו סיבתי-עובדתי, אלא נורמאטיבי. הכללים בדבר איסור על ניגוד עניינים משקפים השקפה חברתית-אתית באשר להתנהגות הראויה של אדם הפועל למען זולתו. הם נגזרים בכל הנוגע לעובדי ציבור, מרצונה של החברה לשמור על אמון הציבור ברשויות השלטון. בהצבתו של הגבול יש להתחשב כמובן בנסיבות כל עניין ועניין. כאשר הנושא הינו התקשרות חוזית עם המדינה, יש להתחשב בהליכי ההתקשרות ובתוכן החוזה. בצדק ציין חברי, השופט בייסקי, כי 'הפעלת עקרונות להבטחת תקינות התקשרותו של גוף ציבורי בעניינים חוזיים אינו דבר אבסטראקטי ומנותק מצורת ההתקשרות ומהנסיבות, המתהוות תוך כדי הפעלת ההליך' (בג"צ 68/82 [3] הנ"ל, בעמ' 530). זאת ועוד: בקביעת ההתנהגות הראויה אין להציב אידיאלים שאינם בני השגה. סופם של אלה אינו אלא אכזבה. אין להטיל מגבלות ואיסורים לשמם בלבד. עמדתי על כך בפרשה אחת, בצייני: ...'אין להחמיר עם עובדי הציבור לשם החמרה בלבד. יש לקחת תמיד בחשבון את השיקול, כי עובד ציבור מוכשר ויעיל הוא גם עובד ציבור, המעורה בחיי קהילתו והמפתח לעתים פעולות כדין מחוץ לתפקידו כעובד הציבור. יש גם לקחת בחשבון את העובדה כי חלק מעובדי הציבור הם נבחרים, כאשר בחירתם באה לעתים דווקא בשל קרבתם לאינטרסים האחרים עליהם הם מופקדים. הדינים על איסור ניגוד עניינים אינם עומדים בסתירה למציאות מורכבת זו. נהפוך הוא: הדינים הללו משתלבים יפה במציאות זו, ולוקחים אותה בחשבון' (בג"צ 595/89 [9], בעמ' 418-419). אכן, עלינו להיות מציאותיים. אך אין לזהות דרישה זו עם הורדת רמת הציפיות. להיות מציאותי אין פירושו לרדת לרמה הנמוכה ביותר. להיות מציאותי אין משמעו ללכת לאחר נוהגי השוק. אכן ההלכה השיפוטית צריכה להדריך את ההתנהגות החברתית על-פי הרמה הראויה הניתנת להשגה." (בג"צ 202/90 לעיל, בעמ' 273). בחינת מצב הדברים הנוכחי בענייננו מלמדת כי השינוי הארגוני שעשתה המשיבה, לרבות שינוי תפקידו של מר ליבי, טרם התממש או למצער טרם הסתיים, ועדיין יש מעורבות של מר ליבי בענייני המשיבה ומעורבות של המשיבה בענייני מתאר. לא מצאתי אפוא שהשינוי הארגוני הביא לניתוק בין מעמדו של מר ליבי אצל המשיבה לבין מתן השירותים לעירייה, באופן המעקר את החשש של ניגוד אינטרסים עקב מעורבותו של מר ליבי בענייניה של המשיבה. הנטל להוכיח את ניתוק הקשר בין מר ליבי לבין המשיבה חל על המשיבות והן לא עמדו בו. בנסיבות אלו, אפילו אין מר ליבי מנהל כללי של המשיבה ואפילו אין הוא נושא תואר מנהל אצלה, עדיין מתקיים ניגוד עניינים אסור בראש ובראשונה לפי כללי הפסיקה, אך גם לפי הוראות הסעיפים 174 ו- 175 בפקודת העיריות. לפיכך יש לבטל את זכייתה של המשיבה במכרז ואל לה לעירייה להתקשר עימה בחוזה. 5. דיון והכרעה בפסילת הצעתה של העותרת ועדת המכרזים של העירייה נימקה את פסילת הצעתה של העותרת בטעם שקיים "חשש סביר שאם תתקשר העירייה עם [העותרת] במחיר הצעתה ובתנאי המכרז בסופו של דבר ייגרם ל[עותרת] הפסד כלכלי שישליך באופן ישיר על אופן מתן השירות לעירייה". הפסיקה קובעת שאין בעצם היותה של הצעה גירעונית כדי לפסול אותה מיניה וביה. אף על פי כן, הנמקתה של הוועדה מושתתת הלכה למעשה אך ורק על היותה של ההצעה גירעונית. אציין כי הוועדה לא מצאה והמשיבות לא טענו שהצעת העותרת טכסיסנית. בנסיבות אלו חל הכלל שהצעה גירעונית שאיננה טכסיסנית אינה כשהיא לעצמה עילה לפסול. כך אמר בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת חיות): "הכלל שאומץ בדין המכרזים הישראלי הוא כי העובדה שאין בצד ההצעה רווח כספי מיידי למשתתף, היא כשלעצמה אינה מהווה עילה לפסילת ההצעה ובית משפט זה עמד בפסיקתו על כך שייתכנו מקרים אשר בהם יגיש משתתף הצעת הפסד או הצעה גירעונית שיש בה מבחינתו היגיון כלכלי, בהיותה מבוססת על שיקולים ארוכי טווח כגון 'חדירה לשוק, ביסוס מעמד, צבירת מוניטין או רצון להרחיב תחומי עיסוק, וכל זאת תוך ספיגת הפסד בטווח הקצר' (עע"מ 2690/06 מ.ת.א.ר. מחשוב תכנון וארגון בע"מ נ' עיריית אשדוד, פיסקה 11 (טרם פורסם,] , החלטה מיום 2.5.2006)-הערעור עצמו נמחק (ראו פסק דין מיום 1.1.2007); וכן דקל, מכרזים ב, 125; הרציג, דיני מכרזים א, 218-217. כן ראו: עניין בג"ץ 117/63 זלוף נ' ראש העיר, חברי המועצה ותושבי העיר כפר סבא, פ"ד י"ז 1273, 1279 (1963); בג"ץ 267/81 גג שירותי חניה בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל (לא פורסם, , 25.5.1981-מופיע אצל הרציג, דיני מכרזים א, 510)). יחד עם זאת, כאשר מוגשת הצעה גירעונית על-ידי משתתף במכרז ציבורי אל לה לוועדת המכרזים להכריז עליה כזוכה, גם אם היא ההצעה הזולה מבין ההצעות שנתקבלו, טרם שחקרה ודרשה בה ובחנה אותה בציציותיה על מנת לוודא כי אין מדובר בהצעה הנגועה בחוסר סבירות ובחוסר הגינות מנקודת ראותו של המזמין במובן זה שהמציע, אף שהוא להוט לזכות במכרז, אין לו את הכושר, הניסיון או היכולת לבצע את החוזה המוצע או לעמוד בתנאיו במחיר שהציע (ראו תקנות 22(ב) ו-(ה) לתקנות העיריות והשוו לתקנה 21(ב) לתקנות חובת המכרזים). אכן, במקרים כגון אלה על ועדת המכרזים להשתכנע כי ההצעה מבוססת ונשענת על אדנים כלכליים מוצקים וסבירים ולצורך כך עליה לברר עם המציע כיצד יעמוד בהצעתו חרף המחיר הבלתי כדאי לכאורה הנקוב בה (ראו: דקל, מכרזים ב, 126-122; שושנה גביש סוגיות בדיני מכרזים ציבוריים 107 (תשנ"ז); הרציג, דיני מכרזים א, 213). עמד על כך בית משפט זה בעניין אוליצקי באומרו: 'ביסודו של דבר, אין ועדת המכרזים נדרשת לבחון את שיקולי הרווח וההפסד של המציע ואת כדאיותה הכלכלית של הצעתו. עליה לבחון את רצינותו של המציע ואת יכולתו לעמוד בהתחייבויותיו על רקע דרישות המכרז, אם כי מחיר נמוך ובלתי סביר יכול בהחלט לשמש אינדיקציה לחוסר הרצינות של המציע ושל הצעתו (ראו: בג"ץ 117/63 זלוף נ' ראש העיר, חברי המועצה ותושבי העיר כפר סבא, פ"ד יז 1273, 1279 (1963); בג"ץ 270/66 א' לוסטיג - ג' דוביצקי, הנדסה וקבלנות בע"מ נ' עירית גבעתיים, פ"ד כ(4) 129, 132-131 (1966); עע"ם 2690/06 מ.ת.א.ר. מחשוב תכנון וארגון בע"מ נ' עיריית אשדוד (טרם פורסם, , החלטה מיום 2.5.06))' (עניין אוליצקי, פיסקה 11).' אכן, מקום שבו נוטל על עצמו המציע סיכון בלתי סביר וההפסד הצפוי לו הוא משמעותי ועלול לסכן את המשך עסקיו או להוביל למצב שבו לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו על פי המכרז, עלול הדבר לפגוע באינטרסים של הרשות עורכת המכרז ובאינטרס הציבור שעליו היא מופקדת בשל ביצוע ירוד של התחייבויותיו או בשל הפרתן המוחלטת. חשש נוסף הקיים בהקשר זה נוגע לריבוי תביעות והתדיינויות משפטיות אשר תידרשנה נוכח הפרת החוזה שנקשר בעקבות המכרז, על כל העלויות הכרוכות בכך מבחינת הקופה הציבורית (ראו דקל, מכרזים ב, 123). בעיה קשה נוספת  העלולה להתעורר עקב זכייה של הצעת הפסד במכרז נוגעת להפרת החובות הקבועות בדין לעניין השמירה על זכויותיהם הסוציאליות של עובדים, במיוחד (אך לא רק) מקום שבו מדובר במכרז לאספקת שירותים עתירי כוח אדם (להרחבה ראו אבישי בניש, רועי צרפתי 'כאשר העבודה חוזרת להיות מצרך: בחינה ביקורתית של מכרזי הפסד ברכישת שירותים עתירי כוח אדם' מעשי משפט א 93 (2008); להסדרת הסוגיה בדין הקנדי ראו Fair Wages Policy Order, C.R.C., ch. 1621 )." (עעם  3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה (טרם פורסם, 18.1.09), בפיסקה 19). בשימוע שערכה ועדת המכרזים לעותרת ביום 7.2.11 (נספח כ"ד), כדי לבחון את רצינותה ויכולתה לעמוד בהצעתה, מסר עו"ד מהצרי, ב"כ העותרת, כי מרשתו "עובדת בכ-100 רשויות מקומיולת כולל הגדולות, ירושלים, תל אביב, רמת גן, לוד, יבנה ורמלה. החברה גובה בסדר גודל של כ - 4 מיליארד ₪ עבור הרשויות. המחזור שלה עומד על כ- 100 מיליון ₪ לשנה. החברה מעסיקה כ- 700 עובדים. יש לחברה חוסן כלכלי, בעל המניות העיקרי של החברה הוא דן דוד." מר קלימי, מנהלה של העותרת, הוסיף ואמר כי "בכל הרשויות בהן החברה נותנת שירות מעולם לא הפסיקה שירות כי לא עמדה בהצעת המחיר. יש לחברה עניין מאוד גדול לעבוד עם עיריית רחובות ולכן גם ההצעה שנתנו נמוכה מההצעה של המתחרים. ...". ועדת המכרזים לא בחנה את רצינותה ואת איתנותה הכלכלית של העותרת, לא בדקה עם רשויות מקומיות אחרות את שביעות רצונן מתפקודה, לא נתנה דעתה שאין מדובר בחוזה שעיקרו אספקת שירותי כוח אדם (השוו: עע"ם 9241/09 שלג לבן 1986 בע"מ נ' עיריית אשקלון (2010) ) והסתפקה כאמור בפסילת ההצעה עקב הגירעוניות שבה. העותרת נותנת שירותים לרשויות מקומיות רבות, ויש להניח שאילו היו לרשות או רשויות אחרות השגות על טיב שירותיה היו חברי ועדת המכרזים והמשיבה יודעים עליהן ומציינים אותן. כאמור אין בעצם הגירעוניות שבהצעה כדי לפוסלה, שהרי למציע יש שיקולים נוספים שמעל ומעבר לרווח הישיר הנובע ממתן השירותים ושיקולי התחרות שבין העותרת למשיבה בכללם. אוסיף כי אף לשיטת העירייה ההפסד האבסולוטי הצפוי לעותרת אם תתקבל הצעתה (אזכיר כי תקופת המכרז היא בסך הכול שנה אחת, אם כי קיימת אופציה לעירייה להאריכו לעד שלוש תקופות נוספות כל אחת בת שנתיים), אינו מגיע לסכומים ניכרים המעלים חשש לסיכון של ממש לעיסוקיה ולהמשך פעילותה. למעשה, על פי תחשיב העירייה, ההפסד שייגרם לעותרת הוא כ 300,000 ₪, - סכום שעל פי הנתונים בדבר פעילותה אינו יכול לסכנה כלל. ההנמקה כי בנסיבות של הצעה הפסדית לא תפעל העותרת למתן השירותים כנדרש היא, בנסיבות אלו, טענה בעלמא, במיוחד כאשר המוניטין של העותרת עלולים להפגע פי כמה. אציין כאן כי העותרת צירפה לעתירתה חוות דעת של רואת חשבון י' בר און (נספח י"ג), שעל פיה, אם תתקבל הצעתה, צפויה היא להרוויח רווח קבלני שנתי בסכום של כ - 80,000 ₪. כן המציאה העותרת ערבות בנקאית למכרז בסכום של 500,000 ₪, כשערבות דומה תצטרך להפקיד להבטחת ביצוע התחייבויותיה, לכשתתקשר עימה העירייה בחוזה. הדברים מלמדים אף הם על איתנותה הכלכלית של העותרת ועל יכולתה לספוג את ההפסד הצפוי על פי שיטת העירייה. לאור המסקנה שאליה הגעתי, לא ראיתי צורך לדון בטענות העותרת באשר לשיקולים זרים ששקלה ועדת המכרזים. כך הטענה שרו"ח בוחניק, שערך חוות הדעת לוועדת המכרזים באשר לאומדן המכרז, הודה בעבר במסגרת הליך משפטי אחר, כי ניהל קשרים עסקיים עם אחד מבעלי המניות של המשיבה, ובית המשפט באותו עניין קבע שהיה עליו להביא מידע זה לפני ועדת המכרזים. כך גם באשר לשינוי האומדן המוקדם של המשיבה והפחתתו בכ- 20 אחוזים, באופן שרק על פי האומדן המתוקן הצעת המשיבה אינה גירעונית. לנוכח ההפחתה שהפחיתה ועדת המכרזים את האומדן המקורי של העירייה מחד גיסא, דבר שמנע מהצעת המשיבה להחשב אף היא גירעונית, לנוכח חוות הדעת מטעם העותרת מאידך גיסא, ובהתחשב באמור לעיל (ס"ק ה'), אינני סבור שהיה מקום לקביעת ועדת המכרזים שהצעת העותרת כה גירעונית, אם בכלל, עד שמימושה עלול לפגוע באיתנותה הכלכלית של העותרת. 6. טענת השיהוי המשיבות טענו לשיהוי בהגשת העתירה מפני שהעותרת לא הגישה את העתירה בעניין פסילת הצעתה של המשיבה לפני שוועדת המכרזים החליטה את אשר החליטה. איני סבור כי בנסיבות העניין היה על העותרת להגיש עתירתה במועד כה מוקדם. העותרת פנתה במועד מוקדם ביותר אל העירייה ואל משרד הפנים אך לא קיבלה מענה של ממש להשגותיה עד מועד סמוך להחלטת ועדת המכרזים. במצב דברים זה האחריות להסיר את ניגוד העניינים רבצה על העירייה ועל המשיבה. ממילא, עתירתה של העותרת כנגד זכיית המשיבה מעוגנת גם בהיות הצעתה זולה יותר וברור שעל כך ידעה רק לאחר החלטת הוועדה. גם השיקול הציבורי מצדיק במקרה דנן את דחיית טענת השיהוי. באשר להעלאת טענת שיהוי בנסיבות מעין אלו שלפניי אומר המלומד עומר דקל: "עם זאת, כאשר מדובר במכרז שנפל בו פגם חמור הנוגע לעקרון שלטון החוק או פגם הכרוך בפגיעה בטוהר המידות, יגברו שיקולים אלה ובית המשפט לא יבליג על הפגם בשל קיומו של שיהוי. בנסיבות מעין אלה עשוי בית המשפט לדון בעתירה לגופה על אף השיהוי בהגשתה, ולתת ביטוי לכך שהעתירה הוגשה בשיהוי במסגרת הסעד שיפסוק לעותר". (עומר דקל, מכרזים כרך שני עמ' 367). וכן: "לדעתי, מציע שהתריע על פגם, יצא ידי חובתו. לאחר שהמידע הועבר לידי הרשות, האחריות לעשות שימוש נכון במידע זה עוברת אליה. רשות מינהלית שהובא לידיעתה מידע כאמור והיא בחרה להתעלם ממנו או לדחות את טענות הפונה, אין לה להלין אלא על עצמה. בנסיבות מעין אלה לא יהיה הוגן למנוע מאותו מציע לטעון לפגם זה בפני בית המשפט לאחר שהסתיים המכרז, אם הוא סבור כי פגם זה אכן מחייב את שינוי תוצאת המכרז". (שם, עמ' 375). טענת השיהוי נדחית אפוא. 7. לסיכום העתירה מתקבלת וניתן צו המבטל את זכייתה של המשיבה, אוסר על העירייה להתקשר עימה למתן השירותים ומורה כי הצעת העותרת היא ההצעה הזוכה. בגין שכר טרחת עו"ד תשלם העירייה לעותרת 15,000 ₪ והמשיבה תשלם לה 30,000 ₪. המשיבות ישאו גם באגרת העתירה. מכרז