קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לשדרוג מעמד תושב האזור: 1. בעתירה זו מתבקש שדרוג מעמדו של עותר 2 (להלן - העותר), תושב האזור הנשוי מאז שנת 1991 לעותרת 1 (להלן - העותרת) שהנה תושבת ישראל, כך שתחת היתרי המת"ק מכוחם שוהה העותר בישראל יינתן לו מעמד של תושב ארעי מסוג א/5. 2. העותרים מבססים את בקשתם על שני מחדלים המיוחסים על ידם למשיב בטיפולו בבקשתם לאיחוד משפחות. המחדל הראשון הוא בכך שהבקשה אושרה רק ביום 2.2.00, למעלה מחמש שנים לאחר הגשתה ביום 5.7.94. המחדל השני הוא בכך שלמרות שתקופת היתר המת"ק במסגרת ההליך המדורג עומדת על 27 חודשים שהסתיימו (מיום אישור הבקשה) ביום 2.5.02, נתן המשיב לעותר ביום 26.6.01 היתר מת"ק עד ליום 26.9.02, שעוד לפניו התקבלה החלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12.5.02 שאסרה שדרוג מעמדם של תושבי האזור במסגרת בקשות לאיחוד משפחות. 3. המשיב דוחה את טענות העותרים. אשר למועד אישור הבקשה טוען המשיב כי עוד ביום 10.8.97 נשלחה לב"כ העותרים דאז (עו"ד אנדרה רוזנטל) הודעה על דחיית הבקשה בשל העדר הוכחת מרכז חיים. המסמכים המוכיחים את מרכז החיים התקבלו ביום 7.11.99 מאת באת-כוחם החדשה של העותרים שהחליפה את בא-כוחם הקודם, ולאחר מכן אושרה הבקשה ביום 2.2.00. במכתב ההפניה לקבלת היתר המת"ק שניתן לעותר ביום 6.2.00 - היתר שעמד בתוקף עד ליום 6.2.01 - צוין כי "לצורך הארכת אישור זה עליך לפנות למשרד הפנים חודשיים לפני תום התקופה האמורה לעיל". למרות שהעותר אמור היה לפנות למשיב בבקשה להארכת ההיתר בתחילת חודש דצמבר 2000, הוגשה בקשת ההארכה רק ביום 19.3.01, באיחור של כשלושה וחצי חודשים. בקשה זו נבחנה, ולאחר שהתקבלו עמדות גורמי הביטחון לגביה אושרה ביום 26.6.01, כך שלעותר ניתן היתר מת"ק נוסף למשך 15 חודשים עד ליום 26.9.02. פניית העותרים בבקשה להארכת היתר זה נעשתה ביום 7.9.03, באיחור של כשנה וחודשיים מהמועד בו היה עליהם לבקש את ההארכה (יולי 2002). 4. בתגובה טוענים העותרים כי לבקשתם משנת 1994 לאיחוד משפחות צורפו מסמכים להוכחת מרכז חייהם בישראל מיום נישואיהם בשנת 1991 ועד למועד הגשת הבקשה. בהעדר החלטה בבקשה זו פנה מטעמם עו"ד רוזנטל אל המשיב בסדרת מכתבים החל מתחילת שנת 1995 ועד תחילת שנת 1996. בסביבות חודש אפריל 1996 התגלתה מחלוקת בינם לבין עו"ד רוזנטל, עליה הודיעה העותרת לאלתר בכתב למשיב וביקשה ממנו להפנות מכאן ולהבא את כל מכתביו לתיבת הדואר שלה שמספרה צוין בבקשה. למרות זאת שלח המשיב ביום 13.8.96 לעו"ד רוזנטל בקשה להמצאת מסמכים בנוגע למרכז החיים של העותרים, ומשמסמכים אלה לא הומצאו - משום שעו"ד רוזנטל לא העביר את המכתב לעותרים - נשלחה לעו"ד רוזנטל ביום 10.8.97 הודעה על דחיית הבקשה, שגם היא לא הובאה לידיעת העותרים אלא לאחר הגשת עתירתם בשנת 2006. כל אותה העת לא נערך כל ניסיון מצד המשיב לפנות שוב אל העותרים בהתאם לפרטי ההתקשרות עמם שהיו מצויים בתיקם אצלו. משבוששה להגיע תשובת המשיב, שכרו העותרים בשנת 1999 את שירותיה של עורכת דין אחרת, ובעקבות פנייתה של אותה עורכת דין למשיב אושרה הבקשה ביום 2.2.00. העותרים מוסיפים כי מכתב ההפניה מיום 6.2.00 לקבלת היתר המת"ק נכתב כולו בשפה העברית, שאינה ידועה להם, ולפיכך הם לא היו מודעים לצורך לבקש את הארכת ההיתר חודשיים קודם פקיעתו בחודש פברואר 2001. בכל מקרה, העותרים ניסו ללא הצלחה לתאם טלפונית מועד להגשת הבקשה (תיאום שבלעדיו לא ניתן היה להגיש אותה), ומספר פעמים אף ניסו להיכנס ללשכת מינהל האוכלוסין כדי לבקש את הארכת ההיתר, אולם הכניסה ללשכה הייתה באותה תקופה כמעט בלתי-אפשרית, בין היתר בשל שביתות, והעותרים ביקשו את הארכת ההיתר בהזדמנות הראשונה בה התאפשרה כניסתם ללשכה. אכן, לבקשה להארכת היתר המת"ק שהוגשה ביום 19.3.01 צירפה העותרת מכתב בו הסבירה "כי סיבת האיחור... היא חוסר ידיעתי בחוק וגם שמספר פעמים באתי ללשכה ולא הצלחתי להיכנס". עוד טוענים העותרים כי במכתב ההפניה לקבלת היתר המת"ק שנמסר לעותר ביום 26.6.01 ושמקורו הוצג בבית המשפט, נרשם כי תוקף ההיתר "עד לתאריך 26.09.2003", וכי זו הסיבה לכך שפניית העותר בבקשה להארכת ההיתר נעשתה רק בחודש ספטמבר 2003, שנה לאחר פקיעתו בחודש ספטמבר 2002. למרות זאת, לכתב התשובה של המשיב צורף העתק שונה של אותו מכתב (המצוי גם הוא בתיק משרד הפנים לצד העתק המכתב שנמסר לעותר) ובו רשום כי תוקפו "עד לתאריך 26.09.2002", שנה קודם לתאריך המופיע במכתב שנמסר לעותר. 5. דין העתירה להתקבל. ביום 2.6.08 ניתן בבית המשפט פסק דין בעע"מ 8849/03 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים. פסק דין זה חולל שינוי במצב הנורמטיבי בנוגע לשדרוג מעמד של תושב אזור שחל עליו חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן - חוק הוראת השעה). וכך נאמר בפסק הדין: "בעקבות הערותינו בדיון קודם הסכים המשיב כי ניתן יהיה לשדרג מעמדו של מבקש גם אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע וזאת אם אי השדרוג נבע מטעות או מחמת עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב. השאלה האם המערערים נכנסים בגדרו של הקריטריון האמור צריכה להיבדק על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים על יסוד העובדות שבכל מקרה ומקרה". בפסיקת בתי המשפט שניתנה לאחר מכן נקבע כי למרות שהטעות או העיכוב הבלתי-מוצדק מצד המשיב אליהם מתייחסת הלכת דופש הם, באופן עקרוני, בטיפול בבקשה לאיחוד משפחות לאחר אישורה ותוך כדי ההליך המדורג, בכל זאת ייתכנו מצבים בהם טעות או עיכוב בלתי-מוצדק באישור הבקשה מאז הגשתה יצדיקו אף הם את שדרוג המעמד לאחר יום 12.5.02 שהנו המועד הקובע על פי חוק הוראת השעה. כפי שצוין בעת"מ (י-ם) 22954-07-10 חמאמי נ' משרד הפנים: "ככלל, הלכת דופש חלה על התקופה שחלפה מיום אישור הבקשה ועד למועד כניסתה לתוקף של החלטת הממשלה מס' 1813. עם זאת, כעולה מן ההחלטה בהשגה, הייתה יו"ר הוועדה ערה לפסקי דין של בית המשפט העליון מהם עולה כי לעיתים - חריגות אמנם - יהיה עליה לשקול את התנהלותו הכוללת של המשיב, תוך הבאה בחשבון גם של התקופה שקדמה לאישור הבקשה (בג"צ 5315/02 חתו נ' שר הפנים) ". ראו עוד: עע"ם 5534/07 רג'וב נ' שר הפנים; עת"מ (י-ם) 8228/08 חרבאווי נ' שר הפנים; עת"מ (י-ם) 7887-07-10 תופאחה נ' משרד הפנים. במקרה הנוכחי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות להביא בחשבון גם את התנהלות המשיב בתקופה שקדמה לאישור הבקשה. למרות שהבקשה הוגשה ביום 5.7.94, ולמרות שלמכתב ב"כ העותרים למשיב מיום 2.5.94 צורפו חשבונות ארנונה לגבי דירתם בירושלים והודעת לידה של בנם בירושלים, דרישת המשיב להמצאת מסמכים בנוגע למרכז חיי העותרים נשלחה לבא-כוחם לראשונה ביום 13.8.96, למעלה משנתיים לאחר הגשת הבקשה. אילו היו העותרים מגלים חוסר ענין בבקשתם, ניחא. אלא שלא כך ארע בפועל. מאז הגשת הבקשה ועד למשלוח הדרישה האמורה שיגר ב"כ העותרים למשיב לא פחות מששה מכתבים (מימים 11.1.95, 3.8.95, 6.9.95, 17.9.95, 18.12.95 ו-29.1.96) בהם התבקש המשיב שוב ושוב לזרז את הטיפול בבקשה. מכתבים אלה לא נענו בצורה ענינית, פרט למכתבי תשובה לאקוניים בהם נאמר כי הבקשה בטיפול. הימנעות המשיב ממתן הסבר כלשהו לעיכוב זה ולפשר הפעולות בהן נקט באותן שנתיים לצורך קידום הטיפול בבקשה, אינה מאפשרת להתעלם מתקופה משמעותית זו בבואנו לבחון האם התנהלות המשיב תרמה לכך שהעותר לא השלים עד למועד הקובע את השלב הראשון של ההליך המדורג. זאת ועוד: גם כאשר נשלחה לבסוף דרישת המשיב להמצאת מסמכי מרכז החיים, היא מוענה למשרדו של עו"ד רוזנטל ולא לעותרים עצמם, על אף שעוד קודם לכן הגישו העותרים למשיב הודעה בכתב (המצויה בתיק משרד הפנים) בדבר הפסקת טיפולו של עו"ד רוזנטל בעניינם ובדבר המען להמצאת מכתבים אליהם מכאן ואילך. אמנם הודעה זו אינה נושאת תאריך. אלא שהעותרת אישרה בתצהיר (התומך בתגובת העותרים לכתב התשובה) כי ההודעה נמסרה על ידה למשיב בטרם נשלח מכתב הדרישה שלו להמצאת המסמכים. גרסה זו של העותרת מסתברת בנסיבות המקרה, שהרי עד לתחילת שנת 1996 יזמו העותרים פניות תכופות למשיב על מנת לברר את גורל בקשתם. יהיה זה בלתי-הגיוני להניח כי לאחר דאגה כה אינטנסיבית לבקשתם, יזנחו אותה העותרים ויתעלמו מהמכתב העניני הראשון של המשיב דווקא כאשר זה הגיע סוף-סוף בחודש אוגוסט 1996. העדר התגובה מצד העותרים למכתב זה והימנעותם מצירוף המסמכים שהתבקשו בו, מתיישבים היטב עם האפשרות שהמכתב לא הגיע לידיעתם מאחר שנשלח לעורך הדין שהפסיק לייצגם מול המשיב. ממילא, סביר שגם ההחלטה על דחיית הבקשה בשל אי-המצאת המסמכים, שנשלחה כעבור שנה לאותו עורך דין, לא הגיעה לידיעת העותרים. מסקנה זו מתחזקת מכך שכאשר שבו העותרים בשנת 1999 לברר את מצב הטיפול בבקשתם, נאות המשיב לחדש את הטיפול בה ולא עמד על הגשת בקשה חדשה. במצב דברים זה, יש לזקוף לחובת המשיב לא רק את השנתיים שנדרשו למשלוח דרישתו להמצאת המסמכים, אלא גם את התקופה בה העותרים נמנעו מקידום בקשתם בשל חוסר מודעותם למכתבי המשיב מימים 13.8.96 ו-10.8.97 שנשלחו לעורך הדין שחדל מלייצגם. תקופות אלה עולות בהרבה על ארבעת החודשים וחצי שחסרו לעותר במועד החלטת הממשלה מיום 12.5.02 לצורך השלמת התקופה של היתר המת"ק. 6. חיזוק נוסף לתוצאה האמורה מצוי בעובדה שהבקשה לאיחוד משפחות אושרה ביום 2.2.00, למעלה מ-27 חודשים טרם החלטת הממשלה, בעוד ההליך המדורג מעמיד את תקופת היתר המת"ק על 27 חודשים אשר לאחריהם מתבצע השדרוג למעמד של א/5. אמנם בקשת העותרים להארכת ההיתר הוגשה ביום 19.3.01, חודש וחצי לאחר שתוקפו פג ושלושה חודשים וחצי לאחר המועד בו העותרים נדרשו לבקש את ההארכה במכתב ההפניה מיום 6.2.00. אולם העותרת סיפקה למשיב בזמן אמת - למעלה משנה לפני החלטת הממשלה (כך שאין מדובר בתירוץ שנועד לחמוק מההחלטה) - הסבר לשיהוי זה, במכתב אותו צירפה לבקשת ההארכה בו ציינה "כי סיבת האיחור... היא חוסר ידיעתי בחוק וגם שמספר פעמים באתי ללשכה ולא הצלחתי להיכנס". על רקע דבריו של בית המשפט העליון בפסק דין משנת 2003 לפיהם בלשכה האזורית של מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים התקיימו תנאי קבלת קהל "בלתי סבירים באופן קיצוני" באופן שיש בו "אף כדי לפגוע, בעקיפין, בזכויות של התושבים" (בג"ץ 2783/03 ג'ברא נ' שר הפנים, פ"ד נח(2) 437, 439-440; הלשכה הועברה בשנת 2004 לבנין אחר כתוצאה מהתערבות בית המשפט העליון), לא ניתן לשלול את צדקת הסברה האמור של העותרת. ואם כך, מתקיים בענייננו טעם נוסף שלא לזקוף לחובת העותרים את ארבעת החודשים וחצי שחלפו מאז תום היתר המת"ק הראשון ועד למתן היתר המת"ק השני. יפים לכאן הדברים שנאמרו בעת"מ 7887-07-10 הנ"ל: "אין בידי לקבל את טענת המשיב בדבר שיהוי מצידם של העותרים בפנייתם להארכת תוקף היתר המת"ק הראשון. כאמור, העותרים טוענים, כי עמדו לשווא בתור אינספור פעמים כדי לזכות באפשרות כניסה למשרדי המשיב. נוכח תנאי קבלת הקהל הקשים אשר שררו אותה עת בלשכה למינהל אוכלוסין שבמזרח ירושלים, ואשר לגביהם אין חולק (כפי שגם עולה מבג"צ 2783/03 ג'ברא נ' שר הפנים, מיום 3.12.2003), יש יסוד רב לטענה זו, ולא יהיה זה ראוי לזקוף לחובתם את משך הזמן שחלף מתום תוקף ההיתר הראשון ועד לקבלת ההיתר השני... ואם כך הוא, הרי שמניין תקופת היתרי המת"ק צריך להיות ממועד אישור הבקשה לאיחוד משפחות (7.3.2000) ועד למועד החלטת הממשלה (12.5.2002), ומבלי שתקופת ההמתנה בין היתר אחד למשנהו תיגרע". עוד יוזכרו דברי בית המשפט בעת"מ 8228/08 הנ"ל: "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מבחינה מהותית, העותרים עמדו בדרישות הנוהל לקיום מרכז חיים בישראל, כנות נישואין והיעדר מניעה פלילית או ביטחונית, במשך 27 החודשים הנדרשים, ובכלל זאת גם ב-4 החודשים בהם לא היה להם היתר מת"ק בפועל... שאם לא כן בקשתם להיתר מת"ק (שני) לא היתה מאושרת על ידי המשיב. גם אם האחריות לארבעת החודשים החסרים מוטלת על העותרים שאיחרו לפנות למשיב, הרי שיש לזכור כי מדובר בפרק זמן קצר יחסית, וכי גם במהלכו אין למעשה ספק כי העותרים מילאו אחר הדרישות המהותיות של הנוהל. יש להביא בחשבון נסיבה זו בעת בחינת מכלול נסיבות המקרה. בנוסף לכך נראה כי לא יהיה זה מוצדק לזקוף את ארבעת החודשים החסרים לחובת העותרים ולמנוע מהעותרת את שדרוג המעמד, בהתחשב בעובדה כי המשיב השתהה שיהוי ניכר של למעלה מארבע שנים באישור הבקשה הראשונית לאיחוד משפחות... אין זה מוצדק לדקדק עם העותרת ביחס לפרק הזמן של ארבעה חודשים בהם לא היה לה היתר מת"ק (כאשר באותו פרק זמן היא עמדה בדרישות המהותיות של הנוהל), כשבו בזמן נדרשו למשיב כמעט ארבע וחצי שנים לאשר את הבקשה שהוגשה, כאשר עיכוב זה משליך בצורה ישירה על יכולתה של העותרת לעמוד בתנאי הנוהל ולשדרג את מעמדה, וכאשר המשיב פעל בניגוד לנהליו שלו והעניק לעותרת היתרים מקוצרים ולא מלאים". התעלמות מתקופת ההמתנה בין היתרי המת"ק מובילה במקרה שלפנינו לכך שהעותר היה זכאי לשדרוג המעמד לכל המאוחר ביום 6.5.02, בטרם התקבלה החלטת הממשלה מיום 12.5.02. אולם גם אם נקבל את עמדת המשיב לפיה בדיקות מרכז החיים והעדר מניעה פלילית וביטחונית, המתחייבות מעצם מהותו של ההליך המדורג לפני הארכת היתר המת"ק, לא יכולות היו להתבצע באותם ששה ימים שנותרו לעותר עד מועד החלטת הממשלה, עדיין השילוב בין העובדה ש-27 החודשים הסתיימו לפני אותה החלטה לבין טיפולו הלקוי של המשיב בבקשה עד לאישורה, מוביל למסקנה כי העותר זכאי לשדרוג המעמד בהתאם להלכת דופש. 7. אי לכך העתירה מתקבלת, כך שהמשיב מצווה לשדרג את מעמד העותר לרישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, כפוף להימצאות מרכז חייו בישראל, להעדר מניעה פלילית וביטחונית, ולהמשך הקשר הזוגי בינו לבין העותרת. מאחר שהעתירה נמצאה מוצדקת רק בשל ההלכה שנתחדשה לאחר הגשתה, לא יחויב המשיב בהוצאות העותרים. הסדרת מעמדמשרד הפניםתושבות