קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה מנהלית הקצאת קרקע: עתירה מינהלית, המכוונת למתן "צו עשה" כנגד המשיבים, על פיה מתבקש בית המשפט להורות למשיבים לפעול לאלתר בעניינו של העותר, ולהקצות לו קרקע לבניית מזנון. רקע עובדתי: העותר תושב העיר פתח תקווה. המשיב 1 הינו ראש עיריית פתח תקווה (להלן: "ראש העיר"), המשיבה 2 הינה הרשות המקומית בה מתגורר העותר (להלן: "העירייה"), והמשיבה 3 מנהלת אגף הנכסים - הגוף האמון, אצל העירייה, בין היתר על הקצאת קרקעות בתחומי העיר. במשך עשרות שנים הפעיל העותר מסעדה בשם "פונדק המחנה", אשר מיקומה לצד כביש 40 בפתח תקווה, באזור הידוע כחלק מחלקה 2 בגוש 4043. לעותר לא הייתה כל זיקה קניינית לקרקע עליה הייתה מצויה המסעדה - הוא לא היה מבעלי המקרקעין, או שוכר, מכוח חוזה שכירות, או מכוח הרשאות אחרות המוכרות על פי הדין. ביום ה-30.10.2000 ניתן כנגד העותר פסק דין של פינוי, על פי תביעה שהגיש הבעלים הרשום של המקרקעין דאז. במכתבו של העותר מיום ה-18.7.05 הממוען לראש עיריית פתח תקווה (נספח 4 לכתב התשובה של המשיבים), טען העותר כי התביעה כנגדו הוגשה כיוון שסירב להמשיך ולשלם לבעל הקרקע דמי שכירות "בשחור". אין נפקות לשאלה אם שולמו דמי שכירות או לא באותה תקופה לבעלי הקרקע, והיא אינה רלוונטית לעתירה. עובדה היא כי בתחילת העשור הקודם הוצא כנגד העותר צו לפינוי המקרקעין, והוא נטש את המקרקעין על רקע ההליך המשפטי שבעלי הקרקע באותה תקופה נקטו נגדו. עוד יצוין, כי העותר הורשע בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון (פסק הדין מצורף כנספח 3 לכתב התשובה של העירייה), ולטענת העירייה, אשר לא נסתרה על ידיו, המבנה בו הייתה מצויה המסעדה נבנה ללא היתר בניה. עוד טרם פינוייו של העותר, ביום 11.1.96, פרסמה העירייה הודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) - 1943, במסגרתה הופקעו המקרקעין עליה הייתה מצויה המסעדה, בהמשך לפרסום תב"ע פת/במ/1225 8א' אשר ייעדה להפקעה מקרקעין אלו. עם פרסום ההודעה החלו נציגים של המשיבה לנהל מו"מ עם העותר לצורך פינוייו, והעברת המסעדה למקום אחר. המו"מ לא הבשיל לכדי חוזה בין הצדדים, ויש לציין כי לדברי המשיבה, באותו זמן לא הייתה מודעת כי לעותר אין כל זיקה קניינית לשטח. ביום ה-16.7.00 החליטה מועצת העיר לאשר הקצאת קרקע לעותר (נספח ג' לכתב העתירה), כפיצוי על פינוייו מהקרקע. ובהמשך החליטה המועצה פעם נוספת לאשר את "ההתחייבות" לעותר (פרוטוקול המועצה מיום 25.7.04 - נספח ה' לכתב העתירה), וביום 28.11.04, שוב אישרה המועצה הקצאת קרקע לבעלי המסעדה (נספח ו' לכתב העתירה). מכתב התשובה של המשיבה, ומעיון בהחלטות המועצה, עולה כי בשלב בו התקבלו החלטות המועצה המפורטות לעיל, לא היה לפניה המידע כי לעותר אין זיקה קניינית לקרקע, וכי ניתן כנגדו פסק דין של פינוי בתביעה שהוגשה כנגדו ע"י בעל המקרקעין. מידע זה התקבל אצל המשיבה רק במהלך שנת 2005. עד לאותו זמן, חברי המועצה היו בדעה כי פינוייו של העותר נבע מהליך ההפקעה, ולא, כפי שאירע בפועל, מכח סכסוך עם הבעלים הרשומים של המקרקעין. גם לאחר שהייתה מודעת לנסיבות שהיית העותר במקרקעין, אישרה המועצה פעם נוספת הקצאת קרקע לעותר, זאת ביום ה-29.5.05 (פרוטוקול ישיבת המועצה - נספח ז' לכתב העתירה). מעיון בפרוטוקול עולה כי בישיבה זו הובאה לראשונה לידיעת המועצה העובדה כי העותר אינו בעלי הקרקע, אלא החזיק בהם וזכויותיו במקום לא הובהרו עד תום. לנוכח מידע זה, הציע ראש העירייה לאשר את ההקצאה על "הצד המצפוני החברתי, סוציאלי....ולפנים משורת הדין". הצעתו התקבלה ברוב קולות. ביום 29.11.05 קיימה המועצה דיון נוסף בעניינו של העותר, והחליטה להבהיר את החלטתה לעניין הקצאת הקרקע לאור דיווח על "בעיה" מצד אגף הנכסים, ולאשר את ההקצאה כפי שיימצא על ידי האגף (נספח יב' לכתב העתירה). בהתאם להחלטה זו, בחן אגף הנכסים האפשרויות להקצות קרקע לעותר. בעקבות פניות של ב"כ העותר, כתבה אליו מנהלת אגף הנכסים ביום 23.4.06 (נספח יד' לכתב העתירה) כי הניסיונות למציאת קרקע מתאימה עבורו לא צלחו: "העירייה, באמצעות אגף הנכסים, מינהל שפ"ע ומינהל ההנדסה, פעלה ללא לאות לאיתור משבצת קרקע מתאימה להקצאתה למרשך, מר בנימין חזי, בהתאם להחלטת מועצת העיר. משבצת קרקע מתאימה לא אותרה...בחינת הצעה לאישור דוכן בדרך של רוכלות מועברת לגורמים הרלבטים במינהל שפ"ע". בעקבות פניות נוספות של העותר, חזרה מנהלת אגף הנכסים על העמדה כי לא אותרה משבצת קרקע מתאימה להקצאה (מכתב מיום 6.5.07 - נספח כ' לכתב העתירה): "לא אותרה משבצת קרקע מתאימה ולכן פעלנו בעינינו לאפשר לו לפעול בדרך של רוכלות". דברים דומים נכתבו במכתב נוסף של מנהלת אגף הנכסים, מיום ה-24/6/07 (נספח כב' לכתב העתירה): "ברמה ראשונית אנו בודקים מיקום הקרקע, יעודה, מה קיים בסביבה, מה מקור הזכות של העירייה בקרקע וכיו"ב. העירייה אינה משופעת בקרקעות אותן ניתן להקצות לצורך בניית מזנון קבע. ע"פ הצעתו של ב"כ מרשך לשעבר החלה העירייה לפעול בהליך של אישור עיסוק בדרך של רוכלות". יש לציין, כי ביום 7.3.10, לאחר שהוגשה העתירה דנן, עלה עניינו של העותר פעם נוספת בישיבת המועצה, והועלתה ההצעה כי יוכל לפנות בבקשה חדשה בהתאם ל"נוהל נזקקים" לפיו העירייה מסייעת - בהתאם לקריטריונים הקבועים בנוהל - לאנשים נזקקים. בכתב התשובה עומדת העירייה מאחורי הצעתה זו. כאמור, העותר אינו משלים עם עמדת העירייה. הוא מבקש כי בית המשפט יורה לה, ב"צו עשה", להקצות לו באופן מיידי קרקע בשטח מינימום של 50 מ"ר, וזאת כפיצוי ו/או שיקום בגין פינוי מסעדת העותר מן המקרקעין נשוא הדיון. דיון: לאחר שעיינתי בטיעוניי הצדדים, מצאתי כי העתירה אינה מגלה עילה, ולפיכך דינה להידחות. טענת העותר כי הוא זכאי לפיצוי בשל פינוייו מהקרקע איננה נסמכת על הדין. מלכתחילה לא היו לו כל זכויות בקרקע, והוא אף הפעיל את המסעדה תוך הפרות חוק בולטות. פינוייו מהמקום לא נבע בשל הליך ההפקעה, אלא לאור היעדר זיקתו הקניינית לשטח, וממילא היה חייב להתפנות מהמקום. משכך, אין לעותר כל זכות מוקנית לקבל "פיצוי" מהרשות בעבור עזיבתו את המקרקעין. משכך, נותרנו עם הטענה הנוספת של העותר, לפיה החלטות המועצה שניתנו בעניינו מהוות התחייבות שלטונית, ו/או חוזה שלטוני, שבעקבותיהם שינה מצבו לרעה, ולכן יש לאכוף על העירייה את קיום "התחייבותה". סבורני, כי לא התקיימו נסיבות המצדיקות היענות לבקשתו. אין לראות בהחלטות המועצה התחייבות כאשר חלקן הגדול נתקבל מבלי שמלוא העובדות נפרשו כראוי לפניה. זאת ועוד, קרקעות הציבור הינן משאב מוגבל ויקר ערך, אשר הקצאתם מתבצעת על ידי הרשויות המוסמכות בזהירות, תוך לקיחה בחשבון של מכלול שיקולים הרלוונטיים, ולאחר בחינה מסודרת ומעמיקה של הגופים המוסמכים. הגוף האמון ברשות המקומית לבחינת בקשת העותר הינו אגף הנכסים, אשר לפניו פרוסים הנתונים, הכוללים לא רק את נסיבותיו האישיות של העותר, אלא גם את האינטרס הציבורי הכולל, האמור להנחות את הרשות בבואה לקבוע מדיניות תכנונית-אורבנית. כפי שעולה ממכתבי אגף הנכסים לעותר, ומתשובת העירייה לעתירה, נעשו ניסיונות במהלך השנים לאתר לעותר משבצת קרקע מתאימה, אך אלו לא צלחו בשל סיבות שונות. בין היתר, מאחר וקרקעות רבות המצויות בבעלות הרשות המקומית, הגיעו אליה בדרך של הפקעה, ועל-פי הוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), אין להפקיע קרקע למען שימוש מסחרי (סעיף 188(ב) לחוק). במידה והרשות פועלת כך, זכאים בעלי הקרקע לדרוש את השבת המקרקעין לידיהם (סעיף 196(א) לחוק). נימוק זה אף מופיע במכתב ששלח עו"ד אמיר אלעני מאגף הנכסים, אל ב"כ העותר, במענה להצעתו של זה להקצות לעותר קרקע ספציפית (נספח כג' לעתירה). וכך כתב עו"ד אלעני: "גוש 6356 חלקה 61 - המדובר במקרקעין שייעודם שצ"פ ואשר הופקעו לצורך כך. היות שכך העירייה אינה יכולה להקצות מקרקעין אלו (לא ניתן להקצות מקרקעין שהופקעו)..." עוד טוענת המשיבה, כי קשיים נוספים נובעים מכך שגם במקרקעין שהגיעו לעירייה בדרך של איחוד וחלוקה קיים איסור על הקצאתם למסחר, וכן לא ניתן לאשר שימושים מסחריים במקרקעין שייעודם דרך. ודוק: כל אלו הינם אילוצים מהותיים, שמצופה מהרשות להתחשב בהם בבואה לקבוע מדיניות תכנונית, שכן הם בעלי השלכות רוחב משמעותיות. נימוקי העירייה מדוע לא אותרה משבצת קרקע מתאימה לעותר הינם סבירים, ואין כל ראייה שההחלטות בעניינו של העותר היו שרירותיות, או הונחו על ידי שיקולים לא ראויים. במקרה דנן, ממילא החלטת המועצה להקצות קרקע לעותר, נבעה מטעמים סוציאליים ולפנים משורת הדין, ומנגד קיימים שיקולים תכנוניים ואורבניים כפי שפורטו לעיל, אשר הלכה למעשה מהווים את לב ליבו של האינטרס הציבורי. שיקולים אלו מטים את הכף כנגד העותר בנסיבות הנתונות. העותר טוען כי החלטות המועצה מהוות הבטחה שלטונית, שיש לאכפה על הרשות. שלושת התנאים המצטברים הדרושים על מנת לבסס הבטחה שלטונית הינם ( ראו: בג"צ 356/83 לידור האגודה להגנת בתים, דירות ורכוש פרטי בישראל נ' שר החקלאות, פ"ד מ(4) 523): נותן ההבטחה הוא בעל הסמכות לתיתה. נותן ההבטחה התכוון להקנות לה תוקף משפטי מחייב ומקבל ההבטחה קיבל אותה ככזו. המבטיח הוא בעל יכולת לקיים את ההבטחה, כלומר ההבטחה היא בת ביצוע. במקרה דנן, כבר התנאי הראשון אינו מתקיים. הכלל הוא כי הבטחה מינהלית נוצרת רק אם ניתנה במסגרת הסמכות החוקיות של נותנה, זאת לאור עיקרון חוקיות המינהל (ראו: בג"צ 648/78 קצאן נ' יו"ר המועצה המקומית לתכנון העיר נתניה, פ"ד לד (2) 1, 8). הקצאת קרקע מחייבת את אישור משרד הפנים. המועצה לבדה אינה יכולה לקיים את הבטחתה, ואינה בעלת הסמכות לתיתה, ללא אישור השר. בנוסף, החלטות המועצה כפופות לכך שקיימת משבצת קרקע מתאימה. בהחלטת המועצה מיום 29.11.05 הותנתה ההקצאה במציאת קרקע על ידי אגף הנכסים. בנסיבות אלו, ולאור היעדר האפשרות של האגף למצוא לעותר משבצת קרקע מתאימה בשל האילוצים התכנוניים, התקיימו נסיבות המונעות באופן טכני-מעשי את האפשרות לקיים את החלטת המועצה, ומשכך אף לא התקיים התנאי השלישי. אשר על כן, לכל היותר מדובר במקרה דנן בהחלטה מינהלית. ההלכה הקובעת לעניין זה הינה שהחלטות של רשות מינהלית אינן מהוות "מעשה בית דין", ומשכך הרשות יכולה לשנות ולבטל את החלטותיה, שכן לה הפררוגטיבה לבחון אותן בשנית בהתאם לשינוי הנסיבות (ראו: בג"ץ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי הירייה, פ"ד לו (1) 371); יצחק. זמיר, הסמכות המינהלית 1996, 983). בענייננו, בחינה שנעשתה באגף הנכסים, העלתה כי אין אפשרות לאתר משבצת קרקע לעותר. לא רק שזכותה של העירייה לשנות מהחלטתה בעקבות חוות דעת הגורמים המקצועיים ולבחון החלטתה בשנית, אלא במידה רבה זו אף חובתה. על כן, התקיימו נסיבות המצדיקות את שינוי ההחלטה. למען הסר ספק, אף אם אניח כי ניתנה לעותר הבטחה מינהלית, ולטעמי לא כך הדבר, לא הייתה הצדקה ליתן את הצו המבוקש. שכן, הכללים שפורטו לעיל לעניין חזרה מהחלטה מינהלית, נכונים גם באשר לחזרה מהבטחה מינהלית (ראו: רענן הר זהב, המשפט המינהלי הישראלי 1996, 530). שינוי נסיבות מהווה צידוק לחזרה של הרשות מהבטחתה (ראו: בג"צ 142/86 "דישון" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות, פ"ד מ(4) 523, 531). שינוי הנסיבות המהותי פורט לעיל, ומהווה צידוק מספק להשתחררות הרשות מהבטחתה, ולעניין זה יש להוסיף כי "ההבטחה" להקצות קרקע הותנתה מלכתחילה במציאת משבצת שטח מתאימה על ידי אגף הנכסים. מעבר לצורך, נדחית טענת העותר כי הסתמך על החלטת הרשות, ושינה בעקבותיה את מצבו לרעה. מהנסיבות המפורטות לעיל עולה כי מלכתחילה היה חסר זכויות בקרקע, והפעיל את עסקו שלא כדין. לא קיימת לו כל זכות מוקנית לקבל קרקע חלופית ע"י הרשות המקומית, משכך, אין טענת ההסתמכות של העותר הולמת את נסיבות המקרה. סוף דבר: כאמור, העותר לא הצליח להצביע כי בפעולות המשיבים נפלו פגם שיקולים זרים, או שהונחו על ידי שיקולים לא עניינים וחרגו ממתחם הסבירות. כדי שבית המשפט יתערב, כפי שמבקש אותנו העותר, יש להראות קיומם של אחת מעילות אלו לפחות. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, המדובר בעתירת סרק שדינה להידחות. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 25,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית, מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. הקצאת קרקעותעתירה מנהלית