קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה מנהלית לביטול פסילת רישיון נהיגה: 1. עתירה לביטול החלטתה של המשיבה לפסול את העותר מלהחזיק רישיון נהיגה בהתאם לתקנה 549(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות" או "תקנות התעבורה"), זאת לאחר שצבר 42 נקודות לחובתו בין השנים 2003-2008, בגין חמש עבירות תעבורה שונות (להלן: "החלטת הפסילה"). 2. להלן, יובא פירוט מניין הנקודות שנצברו לחובת העותר לפי מועדי צבירתם, ואמצעי התיקון שהוטלו בגינן: ביום 6.6.03, נסיעה בדרך עירונית מעל למהירות המותרת, 10 נקודות (להלן: "עבירה מס' 1"). ביום 15.10.03, נסיעה בדרך עירונית מעל למהירות המותרת, 10 נקודות (להלן: "עבירה מס' 2"). עת שהעותר צבר 10 נקודות בגין עבירה מס' 2, סיכמה הרשות את הנקודות התקפות הרשומות לחובתו, בהתאם לתקנה 547(א) לתקנות התעבורה. במועד זה, עמדו לחובתו 20 נקודות. בהתאם לתקנה 549(א) לתקנות התעבורה, הוטל על העותר ביום 20.2.05 אמצעי תיקון ראשון, והוא זומן לקורס הדרכה בנהיגה נכונה ב"קורס בסיסי". במועד שנקבע לקורס הבסיסי, שהה העותר בארה"ב למטרת לימודים. על כן פנה העותר באמצעות נציגו בבקשה לדחות את מועד הביצוע של אמצעי התיקון הראשון. בתאום עם העותר, נקבע מועד חלופי לקורס בחודש פברואר 2007. עד למועד זה, המשיך העותר לצבור נקודות לחובתו, כמתואר להלן: ביום 6.10.05, נהיגה באור אדום ברמזור, 10 נקודות (להלן: "עבירה מס' 3"). ביום 21.7.06, אי ציות לתמרור עצור, 4 נקודות (להלן: "עבירה מס' 4"). ביום 4.2.07 ביצע העותר את אמצעי התיקון הראשון, הקורס הבסיסי בנהיגה. עת בו צבר העותר 10 נקודות בגין עבירה מס' 4, סיכמה הרשות את הנקודות התקפות הרשומות לחובתו, בהתאם לתקנה 547(א) לתקנות התעבורה. במועד זה עמדו לחובתו 34 נקודות. בהתאם לתקנה 549(ב) לתקנות התעבורה, הוטל על העותר ביום 21.2.07 אמצעי תיקון שני, והוא זומן לקורס הדרכה בנהיגה נכונה ב"קורס ייעודי". העותר, כך לטענתו, סבר בתום לב, כי זימונו לקורס הייעודי מקורו בטעות, וזאת מאחר שבסמוך להטלת אמצעי התיקון השני, השלים את הקורס הבסיסי. בשיחות הטלפון של נציגי המשיבה אל העותר, הודיעה לו המשיבה, על חובתו לעבור את הקורס הייעודי, ולאחר שהעותר קיבל זימון בכתב לקורס זה, ביקש העותר כי הנושא ייבדק. נציגי המשיבה לא מסרו לעותר תשובה בעניין. בין לבין, המשיך העותר לצבור לחובתו נקודות, כמתואר להלן: ביום 5.3.08, נסיעה בדרך עירונית מעל למהירות המותרת, 8 נקודות (להלן: "עבירה מס' 5"). עת צבר העותר 8 נקודות בגין עבירה מס' 5, סיכמה הרשות את הנקודות התקפות הרשומות לחובתו, בהתאם לתקנה 547(א) לתקנות התעבורה. במועד זה, טרם ביצע העותר את אמצעי התיקון השני שהוטל עליו, ועל כן עמדו לחובתו גם הנקודות שצבר בגין עבירות 1-4. יחד עם הנקודות שצבר בגין עבירה מס' 5 נצברו לחובתו, במועד זה, סך הכול 42 נקודות, וזאת בהתאם לאמור בתקנה 547(ד) לתקנות התעבורה. אי לכך, מאחר שעמדו לחובת העותר 42 נקודות, נשלחה לעותר ביום 13.1.09, הודעה על פסילת רישיונו בהתאם לתקנה 549(ג) לתקנות התעבורה. 3. בטרם אדון בטענות העותר כנגד פסילת רישיונו, אציג את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לשיטת חישוב הנקודות. "שיטת הנקודות" בעבירות תעבורה, הוסדרה בחלק ז' לתקנות התעבורה, מכוח ההסמכה בסעיף 69א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. תקנה 544, בחלק זה של התקנות קובעת: "נהג שהורשע בעבירה מן העבירות המפורטות בתוספת השישית יחויב בנקודות כמספר שנקבע בה לצד אותה עבירה שבה הורשע". תקנה 545, מסדירה את ניהול מירשם הנקודות על ידי רשות הרישוי. תקנה 547 קובעת את השיטה לסיכום מספר הנקודות התקפות הרשומות לחובת נהג, בכל פעם שנרשמות לו נקודות חדשות. זו לשון התקנה: "(א) רשות הרישוי תסכם את מספר הנקודות התקפות הרשומות לחובת נהג בכל פעם שנרשמות לו נקודות חדשות. (ב) נקודות שחויב בהן נהג לפי תקנה 544, יעמדו בתוקפן במשך שנתיים מיום ביצוע העבירה (להלן - תקופת הצבירה), ומועד רישומן לא יובא בחשבון לענין חישוב תקופת הצבירה. (ג) הצטברו לחובתו של נהג בתקופת הצבירה 22 נקודות או יותר, תוארך תקופת הצבירה שלו בשנתיים, ותעמוד על 4 שנים. (ד) על אף האמור בתקנות משנה (ב) ו-(ג), הצטברו לחובתו של נהג בתקופת הצבירה הקבועה בהן, לפי הענין, שתים עשרה נקודות או יותר, הן יעמדו בתוקפן כל עוד הוא לא ביצע את אמצעי התיקון שהחליטה עליהם רשות הרישוי לפי תקנות 549 או 551". "תקופת הצבירה" לפי תקנה 547(ב) היא תקופה של שנתיים, אך תקנה 547(ג) לתקנות מאריכה את התקופה לארבע שנים, אם נצברו בתקופת הצבירה 22 נקודות או יותר. תקנה 547(ד) לתקנות, קובעת, כי הגבלת תקופת הצבירה לשנתיים או ארבע שנים, לא תחול מקום שצבר הנהג בתקופת הצבירה 12 נקודות או יותר, ונקודות שהצטברו לחובתו תמשכנה לעמוד בתוקפן, כל עוד לא ביצע הנהג את אמצעי התיקון שהחליטה עליו רשות הרישוי. 4. תקנה 548 מפרטת את אמצעי התיקון, קרי קורס בנהיגה נכונה ומבחן בסופו, מבחן מעשי או עיוני בנהיגה ועוד, כמפורט באותה תקנה. תקנה 551, קובעת, כי נהג שהוטל עליו אמצעי תיקון, צריך לבצעו במועד ובמקום שנקבע לכך על ידי רשות הרישוי וכן נקבע בתקנה מנגנון להשגה על קביעת אמצעי התיקון. 5. תקנה 549 מפרטת את הקריטריונים להטלת אמצעי התיקון בהתאם למספר הנקודות שצבר הנהג, וקובעת מידרג בין שלוש רמות לקביעת אמצעי תיקון: (א) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 12 נקודות ועד 22 נקודות יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס בסיסי מטעם רשות הרישוי, ועליו לעמוד בהצלחה במבחן. (ב) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 24 נקודות ועד 34 נקודות, יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס נוסף מטעם רשות הרישוי, ועליו לעמוד בהצלחה במבחן. (ג) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 36 נקודות או יותר, ייפסל מהחזיק ברישיון נהיגה למשך שלושה חודשים, ורישיונו יחודש לאחר שיעמוד בשלב העיוני של בחינת הנהיגה, לפי תקנה 205. תקנה 549 קובעת,כאמור, מידרג בן שלוש רמות של אמצעי תיקון רלוונטיים למקרה זה. ברמה הראשונה, לפי תקנה 549(א), ה"קורס הבסיסי" - אמצעי תיקון המוטל על בעל רישיון שלחובתו נצברו בתקופת הצבירה 12-22 נקודות. ברמה השנייה, לפי תקנה 549(ב), קורס נוסף המכונה "קורס יעודי" - אמצעי תיקון המוטל על בעל רישיון שלחובתו נצברו בתקופת הצבירה 24-34 נקודות. ברמה השלישית, לפי תקנה 549(ג), אמצעי תיקון של פסילת רישיון למשך שלושה חודשים והתניית חידושו במבחן עיוני לפי תקנה 205 לתקנות. 6. שיטת הנקודות" בעבירות שבחלק ז' לתקנות התעבורה עמדה במרכז הדיון בעת"מ 3162/08 סומך נ' מדינת ישראל-משרד התחבורה אשר יצא תחת ידי ביום 18.1.10 (להלן: "פרשת סומך"). באותה פרשה, נדונה פסילת רישיון נהיגה של עותר, אשר השלים את כל אחד משני אמצעי התיקון שעמדו לחובתו - ה"קורס הבסיסי" וה"קורס הייעודי" לפי המדרג בתקנה 549 לתקנות - כאשר כבר עמד לחובתו אמצעי תיקון נוסף. הבהרתי דעתי בפרשת סומך, כי לפי תקנה 547(ד) לתקנות, במצב הדברים המתואר, המשיך העותר לצבור נקודות לחובתו ללא הגבלה של "תקופת הצבירה", עד שצבר מספר נקודות המחייבות את פסילת רישיונו לפי תקנה 549(ג) לתקנות. כך מתוך פסק דיני בפרשת סומך: "הוראת תקנה 547(ד) לתקנות, מסייגת את תחולת תקנות 547(ב) ו-(ג) המגבילות את תקופת הצבירה בתקופת זמן, שבסופן פוקעות הנקודות שנצברו לחובת הנהג, וקובעת כי הנקודות "יעמדו בתוקפן כל עוד הוא לא ביצע את אמצעי התיקון". השלמת אמצעי תיקון אחד במועד שבו כבר נקבע לנהג אמצעי תיקון נוסף, אינה מאפשרת להגביל את התקופות כאמור בתקנות 547(ב) ו-(ג), והנקודות ממשיכות לעמוד בתוקפן. התקנה אינה יוצרת זיקה בין הנקודות שבגינן נקבע כל אמצעי תיקון, באופן שביצוע אחד מאמצעי התיקון יביא למחיקת הנקודות שבגינן הוטל אותו אמצעי תיקון מלכתחילה. נהג שצבר מספר נקודות מצטבר המאפשר לרשות לקבוע לו אמצעי תיקון נוסף, מבלי שביצע את אמצעי התיקון הראשון שהוטל עליו, עומדות הנקודות המצטברות לחובתו עד להשלמת האמצעי הנוסף, גם אם השלים בינתיים את האמצעי הראשוני שנקבע לו". 7. בענין אחר, בעת"מ 3017/08 גל פאר נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים שיצא תחת ידי ביום 10.2.10 (להלן: "פרשת פאר"), דנתי בטענת העותר דשם, שלא קיבל את הזימון לקורס הבסיסי לכתובת המעודכנת המופיעה במאגר הממוחשב של משרד הרישוי. הבהרתי דעתי, כי תקנה 547(ד) לתקנות אינה מאפשרת את הגבלת תקופת הצבירה, כל עוד לא בוצע אמצעי התיקון, וזאת ללא קשר לסיבת אי הביצוע: "השאלה הרלבנטית לצורך הגבלת התקופות לפי תקנה 547 לתקנות היא האם ביצע הנהג את אמצעי התיקון, אם לאו. פחות רלבנטית הסיבה לאי ביצוע האמצעי, זולת אם הוכיח הנהג שלא קבל את ההודעה לבצע את אמצעי התיקון מסיבות שאינן תלויות בו". 8. העותר, שהבין הבן היטב, כי פסיקתי בפרשת סומך ובפרשת פאר "אינה נוטה לטובתו", כך בלשונו, ביקש להבחין בין נסיבותיו ובין הנסיבות שנדונו באותן בפרשות, וזאת משני טעמים. האחד, כי המשיבה דחתה את מועד ביצוע אמצעי התיקון הראשון למועד רחוק, חודש פברואר 2007, בין היתר, בשל שינוי ארגוני שנערך אצלה. הכוונה היא להפרטת מערך קורסי הנהיגה המונעת לקבלני משנה במגזר הפרטי. לשיטתו של העותר, בשונה מן הפרשות שנדונו בפסיקה, בהן דובר בנהג שהתעלם במכוון או מחמת התרשלות וחוסר אכפתיות מזימונים שקיבל לביצוע אמצעי התיקון, הוא ביצע את אמצעי התיקון הראשון במועד שתואם עימו, ועל כן, אין זה סביר להאריך לגביו את תקופת הצבירה. השני, כי פנה לברר את מהות אמצעי התיקון השני, משום שסבר כי מקורו בטעות, אך נציגי המשיבה לא בדקו את הנושא כפי שהתחייבו בפניו. לשיטתו של העותר, נציגי המשיבה לא שבו אליו עם תשובה, ועל כן, רשאי היה להניח כי אכן מדובר בטעות, וכי הוא פטור מביצועו של אמצעי התיקון השני. 9. לא מצאתי לקבל אף לא אחד מטעמיו של העותר. זאת, לא רק בשל עמדתי כי אין רלבנטיות לסיבת אי הביצוע של אמצעי התיקון, אלא גם בשל כך שאין בהם ממש. העותר הוא זה, שלפי גירסתו, פנה באמצעות נציגו אל המשיבה, וביקש לדחות את מועד ביצועו של אמצעי התיקון הראשון, בשל היעדרותו מן הארץ עקב לימודים בחו"ל. העותר לא העמיד שום בסיס לקשר הנטען בין הדחייה הארוכה לביצוע אמצעי התיקון הראשון, עד לחודש פברואר 2007, ובין השינוי הארגוני שנערך אצל המשיבה. טענתו כי הדחייה מקורה, בין היתר, באותו שינוי ארגוני מופרכת בעיני. העותר לא טען, ובודאי שלא הוכיח, כי השינוי הארגוני אותו מצא לתקוף לאורך כל עתירתו, מנע ממנו לבצע את אמצעי התיקון הראשון קודם לפברואר 2007. ממילא, העובדה שהמשיבה התחשבה בעותר, ודחתה את מועד ביצוע אמצעי התיקון הראשון, בתיאום עימו, למועד שובו של העותר מחו"ל, אינה צריכה לפתוח פתח לביצוען של עבירות תנועה נוספות. הבהרתי דעתי בפרשת סומך, כי תכלית שיטת הנקודות, היא, לקבוע אמצעי מינהלי שמטרתו לחייב נהגים לעבור קורסים ללימוד והכשרה לנהיגה מיומנת ובטוחה לשם תיקון דרכם. העותר, הוא זה שביקש לדחות את השתתפותו בקורס הבסיסי מסיבותיו שלו, והמשיך למעוד ולבצע עבירות תנועה חמורות. בכך נטל העותר סיכון כי כל עוד לא ביצע את אמצעי התיקון העומד לחובתו, תוארך תקופת הצבירה לגביו. אין זה משנה בעיני, אם המדובר בנהג סרבן או רשלן, או שמא נבעה הדחייה בשל שהותו של הנהג מחוץ לישראל. 10. טענתו של העותר באשר לאי ביצוע אמצעי התיקון השני מקוממת במיוחד. העותר, לפי גירסתו הוא, קיבל שתי הודעות טלפוניות מנציגי המשיבה, והודעה בכתב על חובתו לעבור את הקורס הייעודי. גם אם אקבל את גירסתו של העותר, שאף אחד ממרכיביה לא הוכח בפני, כי סבר בתום לב שמקור הזימון בטעות, וכי הובטח לו על ידי נציגי המשיבה לברר את העניין, הרי כל עוד לא קיבל תשובה מוסמכת בעניין, לא היה העותר רשאי להניח, כי הוא פטור מביצוע אמצעי התיקון השני. בצדק טענה המשיבה, כי העותר, עורך דין במקצועו, צריך היה לפעול בשקידה סבירה אל מול נציגי המשיבה ולברר את העניין עד תום. כל עוד קיבל הנהג זימון כדין לביצוע אמצעי התיקון, האחריות לברר את הסיבות להטלתו, כמו גם האם המדובר בטעות, מוטלת עליו, ואין הנהג רשאי לשבת בחיבוק ידיים ולטעון כי הניח שהמדובר בטעות. 11. במועד ביצועה של עבירה מס' 3, ביום 6.10.05, נצברו לחובתו של העותר 30 נקודות (10 נקודות בגין עבירה מס' 1 + 10 נקודות בגין עבירה מס' 2 + 10 נקודות בגין עבירה מס' 3) והוארכו לפי תקנה 547(ג) לתקנות ל-4 שנים, תקופות הצבירה של עבירה מס' 1 (מיום 6.6.03 ועד ליום 6.6.07), של עבירה מס' 2 (מיום 15.10.03 ועד ליום 15.10.07) ושל עבירה מס' 3 (מיום 6.10.05 ועד ליום 6.10.09). לפיכך, במועד ביצוע אמצעי התיקון הראשון ביום 4.2.07 לא הושלמו תקופות הצבירה של עבירות מס' 1 ו-2. בהתאם להוראותיה של תקנה 547 לתקנות, לא מחק המשיב בצדק את הנקודות שנצברו בגין עבירות אלו. ביום 21.7.06 ביצע העותר את עבירה מס' 4 ולחובתו זקפו 4 נק' נוספות. בטרם הסתיימה תקופת הצבירה של עבירות מס' 1-4, ביום 21.2.07, הוטל על העותר אמצעי התיקון השני. כאמור, דחיתי את טענת העותר הנוגעת לאי ביצוע אמצעי זה, ועל כן בהתאם לתקנה 547(ד) לתקנות, אין להגביל את תקופות הצבירה בגין עבירות מס' 1-4, כל עוד לא בוצע אמצעי התיקון השני. ביום 5.3.08, ביצע העותר את עבירה מס' 5, ובכך השלים את מכסת הנקודות המחייבות את פסילת רישיונו לפי תקנה 549(ג) לתקנות. 12. ביום 13.1.09 קיבל העותר את הודעת הפסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, ובה הודע לו כי הוא רשאי להשמיע את טענותיו בעניין אמצעי התיקון שהוטלו עליו (נספח 4 לעתירה המנהלית). העותר, כך על פי גירסתו, זומן לשימוע ביום 30.3.09 בסניף רשות הרישוי בבני ברק. לאחר שטולטל מפקיד אחד לשני, הודע לו על ידי מנהל הסניף, כי עליו לפנות בהשגה לעו"ד ידידה גזלן, אחראי תקינת נהיגה במינהל התנועה באגף הרישוי של משרד התחבורה. דא עקא, שלא זו התמונה העולה מטופס ההחלטה של נמדר שרה, רכזת בכירה (רכב ונהיגה), מיום 30.3.09. בטופס נכתב, כי העותר הוא זה שביקש "הארכה מירבית" "על מנת לפנות לגורמים משפטים, משטרתיים ולהנהלת משרד הרישוי למיצוי ההליכים". בקשתו של העותר נענתה בחיוב וניתנה לו הארכה מירבית כמבוקש עד ליום 29.9.09 (נספח 1 לעתירה). ככל הנראה, פנה העותר אל עו"ד ידידה גזלן מיוזמתו, ותשובתו נשלחה אליו ביום 21.6.09. בתשובה הודע לעותר כי טענותיו אינן מתיישבות עם לשון התקנות, ואינן תואמות את תכליתן (נספח 2 לעתירה). לא מצאתי ממש בטענותיו של העותר כי ההליך שהתקיים בעניינו ביום 30.3.09 אינו עולה בקנה אחד עם החובה לקיים שימוע "בלב פתוח ונפש חפצה". הגורמים בסניף רשות הרישוי בבני ברק, הבהירו לעותר את סמכותה המוגבלת של רשות הרישוי להפעיל שיקול דעת בעניין אמצעי התיקון, ועמדתם תואמת את האמור בתקנות. 13. לא נמצא, איפוא, כל פגם בהתנהלותו ובהחלטתו של המשיב, שניתנה על פי סמכותו בשקלו את כל השיקולים החוקיים, הנכונים והראויים, לאחר שנתן לעותר הזדמנות להשמיע טענותיו כדבעי. לנוכח האמור, דין העתירה להידחות לגופה. מאחר ודחיתי את העתירה לגופה, לא מצאתי להרחיב הדיבור בטענתה המקדמית של המשיבה, כי דין העתירה להידחות על הסף. עם זאת ייאמר, כי יש ממש בטענה כי העתירה הוגשה בשיהוי. ההחלטה בשימוע להותיר את הודעת הפסילה מיום 13.1.09 על כנה, התקבלה ביום 30.3.09 (נספח 1 לעתירה). העתירה הוגשה ביום 30.7.09, כארבעה חודשים לאחר מתן ההחלטה בשימוע, וזאת בחריגה מהתקופה הקבועה בתקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000. על פני הדברים, נראה, כי הפניה אל עו"ד ידידה גזלן אין בה לעצור את מרוץ הזמן להגשת העתירה. 14. אשר על כן אני דוחה את העתירה, ומחייבת את העותר בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. כל צו ביניים, לרבות צו לעיכוב הליכים, מבוטל בזה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגהעתירה מנהלית