קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד בניית מתקן פסולת: 1. עתירה כנגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה מיום 29/12/09, בגדרה אושרה בתנאים התכנית המפורטת חד/1431 להקמת מתקן למיון ושינוע פסולת באזור התעשייה חדרה ונדחו התנגדויות העותרים. תכנית חד/1431 (להלן "התכנית") הינה תכנית לשינוי ייעוד של שטח המיועד למפעלי ביוב (על פי תכנית חד/595/א - מט"ש חדרה), המצוי באזור התעשייה הצפוני של העיר חדרה, לשטח שייעודו "מתקנים הנדסיים", על מנת לאפשר הקמת תחנת מעבר לקליטה, מיון ושינוע פסולת עירונית מוצקה מחדרה והסביבה (להלן: "התחנה" או "המתקן"). במוקד הדיון מצויות טענותיהם של העותרים כי הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה (להלן "הוועדה") לא נתנה משקל מספיק להשפעות הסביבתיות של הקמת המתקן ולא התנתה את אישור התכנית בקבלת תסקיר השפעה על הסביבה. הרקע ועיקר הטענות 2. את התכנית יזמה עיריית חדרה, שהיא גם בעלת המקרקעין. על פי התכנית, המתקן אשר מתוכנן לקום על שטח של כ- 18 דונם, יחליף מתקן קיים, אשר נסגר ופעילותו הופסקה לאחר שפעל ללא היתר וללא רישיון עסק כדין. המתקן אמור לשמש כתחנת מעבר ולהוות חלק ממערך הטיפול בפסולת של הרשות המקומית. המתקן צפוי לקלוט פסולת הנאספת ממיכלי אצירה קטנים המפוזרים ברחבי שכונות המגורים בעיר. במתקן צפויה הפסולת לעבור מיון ולהישלח במיכלים גדולים לעיבוד , מיחזור והטמנה. 3. חשוב לציין כי המתקן אמור להיבנות באזור התעשייה הצפוני של העיר, ממזרח למרכז לטיפול בשפכים (מט"ש). המתקן אמור לשרת בעיקר את עיריית חדרה, אולם גם רשויות מקומיות אחרות. שינוע הפסולת למתקן צפויה להיעשות במשאיות, דרך אזור התעשייה. עוד יש לציין כי עד לאחרונה פעל באזור מתקן קודם שהופעל על ידי חברת ירא"ב. מתקן זה נסגר מאחר ופעל ללא רישיון. כמו כן התגלו ליקויים רבים במתקן ובמיוחד התברר כי המתקן גורם לזיהום הקרקע ועולים ממנו ריחות צחנה. 4. התכנית הובאה לדיון בפני הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה, אשר בישיבתה מיום 23/9/07 החליטה להמליץ בפני הוועדה המחוזית על הפקדתה של התכנית בתנאים. ביום 19/11/08 דנה הוועדה המחוזית בתכנית, והחליטה על הפקדתה בתנאים. על פי הדין פורסמה הודעה בדבר הפקדת התכנית, שבעקבותיה הוגשו התנגדויות שונות ובהן ההתנגדויות של העותרים כאן. העותרים כולם הינם תושבי שכונות מגורים המצויות בחלק הצפוני של חדרה. ביום 1/12/09 נשמעו ההתנגדויות ובאותו יום החליטה הוועדה לקבל חלק מההתנגדויות ולדחות את חלקן האחר, ולאשר את התכנית למתן תוקף בתנאים בכפוף לאישור שר הפנים (להלן: "ההחלטה"). 5. ביום 29/12/09 ובעקבות בקשת גב' ורד דרור, נציגת המשרד להגנת הסביבה, לתיקון ההחלטה, דנה הוועדה בתיקונים המבוקשים, אשר חלקם "...בגדר טעות סופר וחלק אחר מהווה הבהרות של ההחלטה" (נספח 1 לעתירה). לאחר קבלת הבהרות לתיקונים המבוקשים מנציגת המשרד להגנת הסביבה ולשכת התכנון המחוזית הורתה הוועדה על תיקון ההחלטה (להלן: "ההחלטה המתוקנת"). עוד נקבע, כי "ההחלטה המתוקנת תהיה ההחלטה הסופית והקובעת" (שם). על החלטה זו הוגשה העתירה הנוכחית. 6. אזכיר כי העותרים הגישו בקשה ליושב ראש הוועדה המחוזית למתן רשות ערעור למועצה הארצית על ההחלטה המתוקנת בהתאם לסעיף 110 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אולם בקשתם נדחתה (החלטה מיום 16/2/10). בעתירתם לא השיגו העותרים כנגד החלטה זו. 7. העותרים, שהינם כאמור תושבי השכונות הצפוניות בחדרה המתגוררים בסמוך לשטח התכנית, מעלים טענות רבות. עם זאת הטעם העיקרי להתנגדותם לתכנית המוצעת נעוץ בהשפעתה השלילית הצפויה של התכנית על הסביבה תוך גרימת פגיעה קשה באיכות חייהם. הקמת והפעלת המתקן תגרום לטענתם למפגעים תברואתיים חמורים, לרבות מפגעי זיהום אויר וריחות וזיהום חמור של קרקע ומקורות מים. כן תגרום התכנית לעומסי תנועה כבדים. 8. בעתירתם מעלים העותרים שורה של טענות לגבי פגמים שנפלו להבנתם בהחלטת הוועדה ובהליך התכנוני כולו. לטענתם התכנית אושרה בניגוד להוראות תוכניות מתאר ארציות ומחוזיות, ועמדת המשרד להגנת הסביבה לאישורה שגויה. בעיקר מדובר על אי עריכת תסקיר השפעה על הסביבה בניגוד לחובה הקבועה בתקנות התכנון והבניה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשס"ג-2003 ובתוכניות המתאר תמ"א 35, תמ"א 34 ותמ"מ 6. כן נטען כי נפל פגם בהחלטת הוועדה שלא להורות על עריכת סקר מזהמים אף על פי שהמקרקעין חשודים כמזוהמים, בשל המפגעים הסביבתיים שנגרמו מפעילות המתקן הקיים. כן טוענים העותרים כי בחירת מיקום המתקן נעשתה ללא בחינת חלופות תכנוניות מתאימות יותר, וככל הנראה אף ממניעים פסולים. דיון והכרעה 9. בטרם אתייחס לטענות לגופן נזכיר כי כלל הוא כי בית המשפט אינו משמש כמתכנן על או כערכאת ערעור מקצועית על החלטות תכנוניות של גופי התכנון, אינו שם עצמו בנעליהם ואינו מחליף את שיקול דעתם המקצועי בשיקול דעתו הוא. בית המשפט יימנע מלהתערב בהחלטות גופי התכנון כל עוד לא נמצא פגם מינהלי בולט בהחלטותיהם, כגון חוסר סבירות קיצונית או חריגה מסמכות. כך נאמר לאחרונה בבג"צ 2817/06 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה (ניתן ביום 15/6/10): כלל מושרש הוא כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות מוסדות התכנון, ואין הוא אמור להחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתו הוא, כל עוד לא נמצא פגם מינהלי בולט בשיקול דעתם ובהחלטותיהם, כגון חוסר סבירות קיצונית או שיקולים זרים (בג"צ 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נח(6) 673, 679 (2004); בג"צ 1459/97 יאסין נ' שר העבודה והרווחה, פסקה 7 (, 16.6.1998); בג"צ 465/93 טריידט ס.א., חברה זרה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הרצליה, פ"ד מח(2) 622, 633-634 (1994); בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, משרד הפנים, פ"ד מה(3) 678, 688-689 (1991)). ובעע"מ 2148/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים, פסקה 9 (ניתן ביום 24/11/05)): "כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות". (ראה גם בג"צ 1125/91 ליטמן נ' הוועדה לבניה למגורים, מחוז המרכז (ניתן ביום 1/12/91); בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3) 678 (1991); בג"צ 478/85 אבולעפיה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד מ(2) 294 (1986); בג"צ 570/80 תדיראן תעשיות ישראל לאלקטרוניקה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, מרחב תכנון מקומי המרכז, פ"ד לז(1) 717 (1983); בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד נ(3) 441 (1996); בג"צ 389/87 סלומון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, אזור המרכז, פ"ד מב(4) 30, 36 (1988)). בשים לב לעקרונות אלו נבחן את הטענות לגופן. תסקיר השפעה על הסביבה 10. השמירה על איכות הסביבה הינה אינטרס חברתי חשוב, המהווה מרכיב חשוב באיכות החיים. עם זאת, לעתים קיימת התנגשות בינו לבין אינטרסים חשובים אחרים. וכך נאמר בעניין זה בבג"צ 4128/02 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3) 503, 513 (2004): "איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה - לכל פרט ופרט ולחברה ככלל - בשמירה על איכותה של הסביבה שבה מתנהלים חיינו... מטבע הדברים הוא כי האינטרס של שמירה על הסביבה אינו האינטרס היחיד שיש להתחשב בו. לצידו של אינטרס זה, ולעתים קרובות בסתירה עמו, קיימים אינטרסים אחרים, שגם אותם יש להביא בחשבון. בלא קמח אין תורה. יש לסלול כבישים, לבנות ערים, לפתח תעשייה ולקיים אמצעים להגנה על שלום הציבור וביטחונו. כל אלה פוגעים לעתים באיכות הסביבה". וראה גם עע"מ 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (ניתן ביום 5/5/08). 11. דיני התכנון המודרניים מכירים בצורך לאזן בין האינטרס של שמירה על איכות הסביבה לבין צרכי הפיתוח. תסקיר השפעה על הסביבה מהווה כלי עזר בידי מוסדות התכנון בשמירה על האיזון הנדרש. כך בבג"צ 9409/05 אדם טבע ודין- אגודה ישראלית להגנה על הסביבה נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה (ניתן ביום 24/10/10) נאמר: תסקיר ההשפעה על הסביבה נועד בראש ובראשונה להביא בפני מוסד התכנון הבוחן את אישורה של תכנית מסוימת את המידע הרלוונטי בנוגע להשפעותיה הצפויות של התכנית על סביבתה. המידע המובא בתסקיר ההשפעה על הסביבה הוא נדבך חשוב ביותר בתשתית העובדתית עליה נדרש מוסד התכנון לבסס את החלטתו באם לאשר תכנית העומדת בפניו. העמדתו של המידע המובא בתסקיר בפני מוסד התכנון מאפשרת, אפוא, למוסד התכנון לקבל החלטה נבונה ומושכלת יותר (ראו: עניין כביש 461, פסקה 15 לפסק הדין; בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, 461 (1996) (להלן: עניין כביש 6); עניין חוקתיות הות"ל, בעמ' 520; עע"ם 9654/06 החברה להגנת הטבע ואח' נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (טרם פורסם, , 5.5.08), פיסקה 8 לפסק הדין (להלן: עניין כביש 551)). בנוסף לצורך בביסוס החלטת מוסד התכנון על תשתית עובדתית הולמת מבטאת הדרישה להכנת תסקיר השפעה על הסביבה במסגרת הליכי האישור של תכניות מסוגים שונים את החשיבות הרבה המיוחסת כיום במסגרת דיני התכנון והבניה לשיקולים הסביבתיים. בהקשר זה כבר צוין כי: "ככלל, אין לאשר תכנית בדרג תכנוני כלשהו מבלי שנשקלו כל ההיבטים הנוגעים לתכנון, וההיבט של איכות הסביבה והשפעת התכנית על הסביבה הינו רכיב משמעותי בכל תכנית מתאר" (ראו בג"ץ 5598/00 עיריית הרצליה נ' רשות שדות התעופה בישראל, פ"ד נז(3) 883, 906 (2003)). 12. בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מוגדר "תסקיר השפעה על הסביבה" או "תסקיר" כ"מסמך הסוקר את הקשר שבין תכנית מוצעת לבין הסביבה שבה היא מיועדת להתבצע, לרבות הערכות לגבי השפעות צפויות או חזויות של התכנית על אותה סביבה ופירוט האמצעים הדרושים למניעה או לצמצום השפעות שליליות, כפי שייקבע בתקנות". בחוק התכנון והבניה עצמו נקבעו הוראות בדבר הכנת תסקיר השפעה על הסביבה ביחס לתוכניות לתשתיות לאומיות, וביחס לתכניות מתאר אחרות נקבעו ההוראות בתקנות התכנון והבניה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשס"ג- 2003 (להלן "תקנות התסקירים"). כמו כן ניתן למצוא הוראות ספציפיות לענין הכנת תסקירים בתוכניות מתאר שונות, במיוחד בתכניות מתאר ארציות. 13. העותרים טוענים כי בטרם אישורה של התכנית היה על הוועדה המחוזית לקבל לידיה תסקיר השפעה על הסביבה והעדר תסקיר הינו פגם המביא לביטול ההחלטה. את טענתם בדבר החובה לקבל תסקיר מבססים הם על מספר מקורות; תקנות התסקירים ותכניות מתאר. נבחן טענות אלו כסדרן ונתחיל בטענות ביחס לחובת עריכת תסקיר על פי תקנות התסקירים. תקנות התסקירים 14. תקנות התסקירים מבחינות בין תכניות שונות לעניין החובה לעריכת תסקיר בטרם אישורה של תכנית. תקנה 2(1) לתקנות קובעת רשימה של תכניות בהן קיימת חובה על המוסד התכנוני לקבל לידיו תסקיר בטרם הדיון באישורה של תכנית (להלן "תכניות החובה"). על כן מטילות התקנות חובה על המגיש לצרף לבקשתו תסקיר. וכך נאמר: על מגיש תכנית מהסוגים המפורטים להלן, להגיש תסקיר השפעה על הסביבה למוסד התכנון: (1) תכנית מקומית, תכנית מיתאר מחוזית חלקית בעבור שטח מוגדר או תכנית מיתאר ארצית חלקית בעבור שטח מוגדר, שכל אחת מהן עוסקת באחד או יותר מנושאים אלה: תחנת כוח, שדה תעופה, נמל, מעגנה, בית זיקוק, אתר לטיפול או לסילוק פסולת מסוכנת, ייבוש שטחים בים או בימה; עוד קובעות התקנות רשימה של תכניות בנושאים שונים בהם ניתן למוסד התכנון שיקול דעת לדרוש הכנת תסקיר שכזה (להלן "תכניות שבשיקול דעת"). וכך נאמר בתקנות 2(2) ו- 2(3) לתקנות התסקירים: (2) תכנית, שלדעת מוסד התכנון, יש בביצועה כדי לגרום להשפעה ניכרת על הסביבה והעוסקת באחד או יותר מהנושאים שלהלן, או חלה באחד מהאזורים שלהלן או בחלק מהאזור: (א) אזורי תעשיה שבתחומם מותרת פעילות העלולה לזהם את הסביבה, קו חשמל של מתח על או מתח על-עליון, מרכזי תחבורה יבשתיים עתירי פעילות, מקומות לאסיפות המוניות, מרכזי ייצור, אחסון או שינוע של חומרים מזהמים או מסוכנים, אתרי כריה או חציבה; (ב) אזור בעל רגישות סביבתית גבוהה בשל משאבי טבע או נוף, לרבות חוף, ים, ימה, נחל ואזור החדרה; (ג) אזור החשוף למפגעים סביבתיים העלולים לסכל את ביצועה של התכנית או להשפיע השפעה ניכרת על פעילות המוצעת בה; (3) תכנית אשר לדעת מוסד תכנון, יש בביצועה השפעה ניכרת על הסביבה, ואולם לא יחליט מוסד תכנון אם יש בביצועה של תכנית השפעה ניכרת על הסביבה אלא לאחר ששמע את עמדת היועץ הסביבתי בענין או שחלפו 21 ימים מהמועד שביקש מוסד התכנון מהיועץ הסביבתי לחוות את דעתו בענין, לפי המוקדם מביניהם. סעיף 3 לתקנות התסקירים מפרט את המקרים בהם קיים פטור מחובת הגשת תסקיר: (א) על אף האמור בתקנה 2, תכנית שהוכנה בהתאם לתכנית שכוחה יפה ממנה, לפי סולם העדיפויות הקבוע בסימן ח' בפרק ג' לחוק (להלן - תכנית עליונה), ובתכנית העליונה קיימות הוראות לענין החובה לערוך תסקיר או פטור מחובת תסקיר, יחולו אותן הוראות לגבי התכניות הנערכות מכוחה. (ב) על אף האמור בתקנה 2, רשאי מוסד תכנון לפטור מחובת עריכת תסקיר, כולו או חלקו - (1) לגבי תכנית מקומית שהוכנה בהתאם לתכנית עליונה או תכנית המשנה תכנית קודמת, ולתכנית העליונה או הקודמת לה נערך תסקיר אשר בחן את ההשפעות הסביבתיות הנוגעות לענין; (2) לגבי תכנית שאופייה, מהותה או רמת הפירוט שבה, אינם מתאימים לביצוע הליך הערכת השפעה על הסביבה, ולא ניתן ליתן היתר בניה או הרשאה מכוחה, ובלבד שתצוין בתכנית חובה לערוך תסקיר לפי תקנות אלה או להשלימו, כתנאי להפקדתה של תכנית מאוחרת, שתיערך על פיה ואשר מכוחה ניתן היתר הבניה או ההרשאה. סעיף 4 לתקנות התסקירים קובע חובת התייעצות עם היועץ הסביבתי בטרם מחליט מוסד התכנון אם יש בביצועה של תכנית שבשיקול דעת כאמור בתקנה 2(2) "כדי לגרום להשפעה ניכרת על הסביבה", או אם ניתן לפטור תכנית מחובת עריכת תסקיר בהתאם לתקנה 3(ב). 15. העותרים אינם טוענים כי התכנית כלולה ברשימת תוכניות החובה. לטענת העותרים, התכנית נשוא העתירה נמנית על התוכניות שבשיקול דעת. עם זאת, לטענתם גם בטרם אישור תכנית שכזו חובה על מוסד התכנון לקבל לידיו תסקיר השפעה על הסביבה. למעשה טוענים העותרים כי שיקול הדעת של הוועדה הינו מוגבל ולמעשה על הוועדה לדרוש תמיד (אולי למעט מקרים חריגים שלא פורטו על ידי העותרים) תסקיר השפעה על הסביבה בכל אותן תכניות המפורטות ברשימת התוכניות שבשיקול דעת. על כן חובה היה על מגיש התכנית להגיש לוועדה המחוזית תסקיר השפעה על הסביבה עובר לאישורה. כן נטען כי הוועדה לא קיימה התייעצות עניינית עם היועץ הסביבתי, כפי שחובה עליה לעשות בטרם החלטה. המשיבים דוחים את הטענות. לטענתם, התכנית אינה נמנית על סוגי התוכניות המחייבות הגשת תסקיר. המשיבים מדגישים כי לוועדה שיקול דעת האם לדרוש תסקיר וכי במכלול הנסיבות של המקרה הנוכחי לא היה מקום לדרוש תסקיר שכזה. בין היתר הם מציינים כי אף לעמדת המשרד להגנת הסביבה, "...האמצעים שננקטו והוטמעו במסמכי התכנית ולאור סוג הפסולת שתגיע לאתר הנדון וסוג הפעילות של מיון והפרדה, לא נדרשת הכנת תסקיר כאמור וניתן להסתפק במסמכים המצורפים לתכנית והנחיות שהוטמעו בהוראות התכנית" (עמ' 8 להחלטה). 16. במחלוקת זו דעתי עם המשיבים. בדיון בתכניות שבשיקול דעת, כאמור בתקנה 2(2) לתקנות התסקירים, הוענקה לוועדה סמכות לדרוש תסקיר השפעה על הסביבה. תנאי לדרישה כאמור הינה החלטה כי לתכנית "השפעה ניכרת על הסביבה" כאמור ברישא לתקנה. תנאי זה אינו תנאי מספיק להפעלת הסמכות, שכן על הוועדה לבחון גם האם מתקיים אחד התנאים הכלולים בתקנות המשנה. כך או כך, תקנה 2(2) מעניקה לוועדה סמכות אולם אינה מטילה עליה חובה לדרוש תסקיר כאמור בכל אחת מהתכנית המפורטת בתקנה. החובה היחידה המוטלת על הוועדה הינה כי בטרם החלטתה בעניין הדרישה להכנת תסקיר עליה להיוועץ עם היועץ הסביבתי כאמור בתקנה 4 לתקנות התסקירים. 17. לעיתים הענקת סמכות לרשות מינהלית משמעה הטלת חובה להפעיל את הסמכות. כך למשל נאמר בבג"צ 2757/96 אלראי נ' שר הפנים, פ"ד נ(2) 18, 21 (1996): צודקת העותרת כאשר היא טוענת כי יש נסיבות שבהן שיקול-דעת המוקנה לרשות מינהלית הופך חובה. בנסיבות כאלה אומר בית המשפט לעתים, כי "רשאי" משמעו "חייב". לכאורה, הרי זו דוגמה טובה לאמירה של יונתן סוויפט, בספרו על מסעות גוליבר, שמשפטן הוא מי שקורא לבן ומפרש שחור. ולא היא. רשאי נותר רשאי. והרשות כרוכה תמיד בשיקול-דעת. ראו ע"פ 1152/91, 2295, 3331 סיקסיק ואח' נ' מדינת ישראל [1] ; מדינת ישראל נ' אבו-סיף [1] , בעמ' 30. פירושו של דבר הוא, שהרשות המינהלית צריכה להפעיל את שיקול הדעת שלה ולבחון את האפשרויות הפתוחות לפניה לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה. אולם אפשר שבחינת האפשרויות, על-ידי הרשות המינהלית או על-ידי בית המשפט, תוביל למסקנה כי אפשרויות שונות פסולות בשל טעם זה או אחר, כגון שיקולים זרים או חוסר סבירות. אם המסקנה היא כי שיקול-דעת המופעל באופן ענייני וסביר מוביל בהכרח להחלטה אחת ויחידה, רק אז יאמר בית המשפט כי לפי הדין הרשות המינהלית חייבת לקבל החלטה זאת. (ראה גם בג"צ 4540/00 אבו-עפאש נ' שר הבריאות (ניתן ביום 14/05/06); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך א' עמ' 322-323 וכן ה"ש 11 (מהדורה שניה, 2010)). הקביעה כי סמכות שברשות הופכת לחובה מותנית בפרשנות ההוראה ובנסיבות המקרה, אולם ברגיל סמכות חובה היא חובה וסמכות שבשיקול דעת היא סמכות ברשות בלבד. 18. מעיון בתקנות התסקירים מתחייבת המסקנה כי עסקינן בסמכות שבשיקול דעת בלבד, שהרי מחוקק המשנה בחר להבחין בין תוכניות חובה- בהן אין לוועדה שיקול דעת, לבין תוכניות שבשיקול דעת- בהן הוועדה רשאית לדרוש תסקיר אולם אינה חייבת לעשות כן. זאת ועוד, אין בנסיבות המקרה כל הצדקה להטיל על הוועדה חובה לדרוש תסקיר. בעניין זה יש להדגיש כי החלטת הוועדה האם לדרוש תסקיר אם לאו, נתונה אף היא לביקורת בהתאם לכללי המשפט המינהלי. החלטה לדרוש תסקיר או להימנע מדרישה כפופה לעקרונות המשפט המינהלי, דהיינו על ההחלטה לעמוד במבחני הסבירות, הענייניות והמידתיות. אלו ייבחנו על פי מכלול הנסיבות בכל מקרה. דומה שבמסגרת שיקול הדעת על הוועדה לשקול את משמעות התכנית, עליה לבחון אילו אמצעים ננקטו, פרט לתסקיר, כדי להביא בפניה את העובדות הרלבנטיות בנוגע להשפעה הסביבתית של התכנית; על הוועדה לבחון אילו ייעודים היו למקרקעין לפני התוכנית והאם בפניה נתונים על השפעת השימושים בעבר ובעתיד וכו'. ודוק, תסקיר השפעה על הסביבה נועד להביא בפני הוועדה את הנתונים הרלבנטיים בטרם גיבוש החלטה בבקשה לאישור תכנית וברי כי ככל שבפני הוועדה נתונים אמינים ממקורות אחרים, אלו יכולים להצדיק הימנעות מדרישת התסקיר. 19. במקרה הנוכחי צורפו לתכנית נספחים שונים ובהם נספח הידרולוגי, נספח ניקוז, נספח תשתיות, נספח תחבורה, נספח בינוי ונספח פרשה טכנית. נספחים אלו כוללים התייחסויות שונות להשפעת התכנית על הסביבה. זאת ועוד, בפני הוועדה עמדו גם כל המסמכים הנוגעים למתקן הקודם שהיה בשטח, לרבות התייחסות גורמי איכות הסביבה. עוד נזכיר, כי התכנית וכל נספחיה הובאו לבדיקה ואישור של גורמים מקצועיים שונים ובהם רשות הניקוז, המשרד להגנה על הסביבה, רשות המים ועוד. גם אלו הביאו בחשבון בגדר בדיקותיהם את השפעת התכנית על הסביבה. 20. המשרד להגנת הסביבה ליווה את הליכי התכנון מתחילתם והוא שהמליץ לועדה כי אין צורך בהגשת תסקיר ואף לא מסמך סביבתי. וכך הצהירה נציגת המשרד להגנת הסביבה בעת הדיון בהתנגדויות: "...התקנות לתסקירי השפעה על הסביבה לא מחייבים להגיש תסקיר השפעה על הסביבה לתחנת מעבר לפסולת, מה שמחייב זה להגיש, אם רוצים לטפל בפסולת מסוכנת או בחומרים מסוכנים או בחומרים מזהמים. זה לשיקול דעת הוועדה המחוזית או מוסד התכנון, אם רוצים להגיש מסמך סביבתי או בדיקה סביבתית כלשהי. אנחנו באנו בהמלצה לוועדה המחוזית שבעצם אין צורך להגיש, בטח לא תסקיר ולא מסמך סביבתי..." (נספח 6 לעתירה, עמ' 19). עמדה זו התבססה על נסיבות התכנית הספציפית, לרבות סוג הפסולת אשר תעבור במתקן, שאינה כוללת פסולת מסוכנת, וסוג הפעילות המתוכננת במתקן, הכוללת מיון והפרדה בלבד ולא טיפול בפסולת. על כן לעמדת המשרד להגנת הסביבה, די היה בנספחים הסביבתיים שצורפו לתכנית ובעובדה כי התכנית נערכה ברמת פירוט גבוהה ותוך התאמה להוראות תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ח-1998, הקובעות תנאים מחמירים למתן רישיון עסק לתחנת מעבר לפסולת, כדי ליתן מענה ראוי לשמירה על הסביבה. החלטת הוועדה התבססה על נתונים עובדתיים, על עמדת גורמים מקצועיים ודומה כי החלטתה שאין צורך בתסקיר הייתה סבירה ועמדה במתחם שיקול הדעת הנתון לה. 21. העותרים טוענים עוד, כי חובת הגשת תסקיר לתכנית עולה גם נוכח הפוטנציאל לתקלות תפעוליות במתקן, פוטנציאל פליטת הריחות בתהליך המיון והטיפול בתשטיפים, פוטנציאל פליטות האבק מתנועת המשאיות בכבישי הגישה למתקן וכן נוכח המצב הקיים באזור התכנית בהיבט איכות אוויר וריחות. טענות העותרים בנדון נסמכות על חוות דעת מומחים אשר צורפו לעתירה - חוות דעת ד"ר נפרסטק אברהם מיום 7/4/10 (נספח 2 לעתירה) וחוות דעת טופצ'יק אלון (נספח 3 לעתירה). חוות דעת אלה לא הוגשו לועדה בעת הדיון בהתנגדויות, והן צורפו רק בשלב זה של פניה לערכאות. על כן מתנגדים המשיבים להגשתן כעת, בהעדר כל טעם המצדיק הגשתן המאוחרת. 22. המשיבים מבהירים כי את ההשפעות של המתקן ניתן יהיה לבחון באופן מקצועי ומעמיק רק לאחר שיוחלט על הטכנולוגיה שתופעל באתר, טכנולוגיה אשר תוצג בשלב היתר הבניה. באותו שלב תהיה למשרד להגנת הסביבה ההזדמנות לבחון את הסוגיה ולהתייחס להשפעות הסביבתיות ולפתרונן, לרבות פתרונות למקרי תקלה, לפליטת ריחות בתהליך המיון והטיפול בתשטיפים, ובהתאם לאשר או לשלול מתן ההיתר. אין כל פסול בכך שנושאים אלו הקשורים במתקן עצמו, להבדיל מהתכנית, ייבחנו בעת מתן היתר הבנייה למתקן ומתן רישיון העסק להפעלתו. 23. ביחס לחששם של העותרים מנזקי אבק שייגרמו בעת נסיעת המשאיות למתקן, טוענים המשיבים כי מניסיון המשרד להגנת הסביבה, רמות זיהום האוויר מתחבורה יורדות באופן משמעותי במרחק של עשרות מטרים בודדים. כמו כן כפי שנרשם בהחלטה, תנועת המשאיות מן ואל המתקן תהיה מכיוון אזור התעשיה ולא מכיוון שכונות המגורים. התכנית התייחסה גם לפתרונות בנוגע למטרדי ריח, ונקבעו הוראות כגון דרישה להקמת מבנה סגור עם מתקן בתת לחץ, קירוי משטחי גריסה וקיצוץ במידה ויוקמו בשטח התחנה, וכן סלילת המשטחים והדרכים בתחום האתר ובדרכי הגישה אליו. 24. אעיר כי את חוות דעת המומחים נכון היה להגיש עם ההתנגדויות לתכנית ולא בשלב מאוחר זה של דיון בעתירה, על מנת לאפשר קיום דיון ענייני באמור בהן. בכל מקרה ובהתאם להלכה, לגוף הציבורי עומדת החזקה כי בדק את העניין לגופו, וגם אם קיימות דעות סותרות של מומחים, בית המשפט יכבד את החלטתו של מי שבידיו ניתנה סמכות ההחלטה, אלא אם חרגה מכללי המשפט הציבורי: "כן נאמר לא פעם שכאשר המומחים מטעם הגוף הציבורי הגיעו למסקנה שנתקבלה על דעת הגוף שהוא הקובע, אין לבית- משפט זה להתערב ולשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הגוף הממונה על הענין. גם אם קיימות דעות סותרות של מומחים בעלי שם, בית-המשפט יעמיד את הגוף הציבורי בחזקת מי שבדק את הענין לגופו ויכבד את החלטתו בהיותו הגוף שבידו הופקדה ההחלטה" (השופט בכור בבג"צ 492/79 חברה פלונית נ' משרד הביטחון - מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 706, 713 (1979)). (ראה גם בג"צ 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת" נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד נ(3) 2, 22 (1996)). בשים לב לכך שהמשרד להגנת הסביבה ידוע כ"נאמן הציבור" בכל נושאי הגנת הסביבה, אין בדעתי להכריע בין המומחים, ודי בכך שאקבע כי לא מצאתי בהחלטת הוועדה המחוזית, אשר הסתמכה על המלצות המשרד להגנת הסביבה, חוסר סבירות המצדיק התערבות. בהערת אגב אוסיף, כי חוות דעת המומחים מטעם העותרים מבוססות על ספרות, על מודלים וספקולציות, ולא על נתונים מוכחים, וגם מסיבה זו אין בהן כדי לסתור את המלצות המשרד להגנת הסביבה. 25. ניתן לסכם ולומר כי החלטת הוועדה המחוזית שלא לדרוש הגשת תסקיר השפעה על הסביבה, אינה חורגת מהוראות תקנות התסקירים ואינה חורגת ממתחם הסבירות. על כן אין בסיס בתקנות התסקירים להתערבות בית המשפט בהחלטת הוועדה. תמ"א 35 26. תמ"א 35 הינה תכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור, אשר בין מטרותיה "מתן מענה תכנוני לצורכי הבנייה והפיתוח של מדינת ישראל, ...שמירת עתודות קרקע לדורות הבאים תוך כדי שמירה על ערכי טבע, חקלאות, נוף ומורשת... שיפור המרחב העירוני תוך חידוש הדרגתי שלו, ...צמצום נזקים סביבתיים והשפעות של מטרדים, על פי עקרונות של פיתוח בר-קיימא...". בעתירתם טענו העותרים כי התכנית, אשר שטחה מצוי על גבול "מרקם עירוני", בתוואי מסילת רכבת ובתחום שטח "רגישות נופית - סביבתית גבוהה" ו"שטח שימור משאבי מים", אושרה בניגוד להוראות תמ"א 35, ובמיוחד סעיפים 10.1.1-10.1.4 ו- 12.6 בה. בהמשך חזרו בהם מטענותיהם לגבי סעיפים 10.1.1-10.1.3 לתמ"א 35, אך הודיעו כי הם עומדים על טענותיהם לגבי סעיפים 10.1.4 ו- 12.6. סעיף 10.1.4 לתמ"א 35 קובע כדלקמן: "מוסד תכנון הדן בתכנית מקומית החלה בשטח בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה, יזמין את נציג רשות הטבע והגנים להביע את דעתו על התכנית". העותרים טוענים כי החלטת הוועדה פגומה, שכן לא קוימה הוראה זו של תמ"א 35 ולא הוזמן נציג של רשות הטבע והגנים להביע עמדתו. המשיבים לא השיבו לטענות העותרים בעניין זה (ייתכן כי בשל טעות סופר ברישום מספר הסעיף בעתירה), כך שלא הוברר האם נציג רשות הטבע והגנים הוזמן לוועדה. מכל מקום בשים לב לכך שהמתקן מתוכנן לקום בשטח שאינו של נוף פתוח, אלא בשטח שייעודו מתקנים לטיפול בשפכים ובביוב, ומאחר והמשרד להגנת הסביבה היה שותף פעיל בכל תהליך תכנון התכנית, דומני כי אף אם נציג רשות הטבע והגנים לא הוזמן להביע את דעתו על התכנית, אין בכך כדי לפגום באישורה. מכל מקום אין בפני תשתית מספקת לקבוע כי עסקינן בשטח בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה. 27. סעיף 12.6 לתמ"א 35, שעניינו זיהום קרקע, קובע כי: "מוסד תכנון הדן בתכנית מקומית החלה באזור בו קיים חשש שהקרקע מזוהמת, יחליט על הפקדתה רק לאחר שהוכנה והוגשה בדיקת המזהמים הקיימים בקרקע ונקבעו, במידת הצורך, ההוראות המתנות מתן היתרי בנייה בטיפול בזיהום הקרקע". העותרים מדגישים כי בשטח התכנית ממוקם המתקן הקודם של חברת ירא"ב, אשר לגביו אין חולק כי גרם לזיהום הקרקע. העותרים אף הציגו מסמכים המעידים כי הרשויות התריעו על כך שהמתקן גרם לזיהום הקרקע (ראה נספחים להודעה מיום 22/8/10). באת כוח המשיבה 1, הדגישה כי אמנם שטח התכנית כולה כולל גם את שטח המתקן הקיים, אך המתקן החדש לא ייבנה על הריסות המתקן הקיים אלא בשטח סמוך. המתקן הקיים מסומן להריסה, והקרקע ששימשה אותו תשוקם כתנאי למתן היתר הפעלה של המתקן החדש. הקרקע המזוהמת תשוריין כרזרבה, במידה ותידרש בעתיד הרחבה של מט"ש חדרה. מכאן שאין מדובר באותה הקרקע, אלא בקרקע סמוכה ועל כן אין רלבנטיות לדרישת התמ"א בעניין זה. עוד הדגישה באת כוח המשיבה 1, כי בשטח המתקן הקיים אין צורך לערוך סקר קרקע, מאחר והמפגעים הסביבתיים בו ידועים. כתוצאה מאותה ידיעה נקבעו בתכנית שורה ארוכה מאוד של תנאים לבנייה, הכוללים בין היתר קבלת אישורים של גורמים ורשויות שונות, לרבות המשרד להגנת הסביבה. בשים לב לאמור ומאחר וקיימת ידיעה פוזיטיבית שקיימים מפגעים סביבתיים בקרקע של המתקן הקיים, ובתכנית נקבע במפורש, כי תנאי למתן היתר בניה הינו קבלת אישור המשרד להגנת הסביבה, וכי תנאי למתן היתר קבוע להפעלת המתקן הינו קבלת אישור המשרד להגנת הסביבה על גמר עבודות פינוי ושיקום המתקן הקיים, הרי יש בכך כדי לענות על הוראות הסעיף. תמ"א 34ב'/3 28. תמ"א 34ב'/3 הינה תכנית מתאר ארצית משולבת למשק המים, נחלים וניקוז, ומטרתה הבטחת המשך קיומם ותפקודם של נחלים וסביבתם וכן הבטחת תפקודם כעורקי ניקוז ופשטי הצפה. לטענת העותרים התכנית, אשר שטחה מצוי בסמוך לעורק ניקוז ראשי (נחל חדרה), אושרה בניגוד להוראות תמ"א 34ב'/3, ובפרט סעיפים 8.2, 8.4, 8.8 ו- 8.9 לה. 29. סעיף 8.2 דורש קבלת חוות דעת רשות הניקוז בטרם ידון מוסד תכנון בתכנית החלה, בין היתר, בתחום עורק ראשי. חוות דעת כזו אמנם לא התקבלה בטרם דנה הוועדה בתכנית (ביום 19/11/08), אלא רק ביום 7/4/09 (נספח ב' לתגובת הוועדה לעתירה), אך מאחר והיה זה בטרם אושרה התכנית, אין מדובר בפגם שיש בו כדי להביא לביטול התכנית. 30. סעיף 8.4 לתמ"א 34ב'/3 קובע כדלקמן: "מוסד תכנון, הדן בתכנית או בבקשה להיתר לשימוש שבתחומם או בסמוך להם קיים עורק, ייבחן את הצורך בהתייעצות עם הגורמים הנדרשים לעניין בדבר ההשפעות של התכנית או השימוש המבוקש על עורק הניקוז". גם בהוראה זו עמדה הוועדה, אשר אף קיימה התייעצויות בפועל עם רשות הניקוז ורשות המים וקיבלה את אישורן לתכנית. 31. לבסוף סעיף 8.8, הקובע כי "מוסד תכנון ייתן דעתו על תאימות נספח ניהול הטיפול במי נגר עילי וניקוז עם מסמכים נוספים שהוגשו עם התכנית, כגון: תסקיר השפעה על הסביבה, נספח נופי וכיוצא בזאת", אינו רלבנטי בענייננו. אף שלא הוגש תסקיר הועברה התכנית לאישור כל הגורמים ואושרה על ידם. תמ"א 34ב'/4 32. העותרים טענו כי התכנית התקבלה ללא אישור רשויות המים והמשרד להגנת הסביבה, כנדרש על פי תכנית המתאר האמורה שעניינה "תכנית מתאר ארצית משולבת למשק המים- איגום מים עיליים, החדרה, העשרה והגנה על מי תהום". גם טענה זו דינה להידחות, שכן כל הגורמים, לרבות רשות המים והמשרד להגנת הסביבה, אישרו את התכנית. תמ"מ 6 33. תמ"מ 6 הינה תוכנית מתאר מחוזית למחוז חיפה. מדובר בתכנית מופקדת, אשר טרם אושרה. לטענת העותרים, בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 9.4.1 סעיפים קטנים ב' ו- ה' לתמ"מ 6, מותנה אישורה של התכנית בקבלת תסקיר השפעה על הסביבה. אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 9.4.1(ב) לתמ"מ 6 עוסק בתכניות לאתרים "לטיפול ולסילוק אשפה". כפי שצוין לעיל, המתקן האמור מיועד למיון והפרדה של פסולת ולא לטיפול בה, ועל כן סעיף 9.4.1(ב) לתמ"מ אינו חל על התכנית. גם סעיף 9.4.1(ה) אינו רלבנטי, שכן אין מדובר "בתוכנית מתאר מקומית כוללת לרשות מקומית" כאמור בסעיף. העותרים מפנים גם לסעיף 9.3 לתמ"מ 6, הדורש אף הוא צירוף תסקיר השפעה על הסביבה, אך לאור סעיף קטן ב' לסעיף האמור, רשאי מוסד תכנון לפטור מצירוף תסקיר כאמור אם המשרד להגנת הסביבה חיווה דעתו כי אין צורך בכך, בדיוק כפי שהיה במקרה הנדון. 34. עוד מפנים העותרים לסעיף 9.2.4 לתמ"מ 6, הדורש בין היתר הגשת מסמך סביבתי בנושא הידרולוגי בהתייחס להשפעותיה הצפויות של התכנית על מי התהום. שוב, הוראות סעיף זה, הנוגעות לשטח המיועד ל"אחסון וטיפול באשפה", אינן רלבנטיות לתכנית, שעניינה הפרדה ומיון פסולת בלבד. 35. לבסוף טוענים העותרים כי בניגוד להוראות סעיף 9.2.6(ד) לתמ"מ 6, העוסק ברצועת רגישות לניקוז, הוועדה אישרה את הפקדת התכנית לפני שהיא הועברה לחוות דעת רשות הניקוז בהתאם לחוק הניקוז. אמנם לא הוברר האם התכנית לרבות נספח הניקוז שלה הועברו לרשות הניקוז במועד הנקוב בסעיף, דהיינו בטרם אישרה הוועדה את הפקדת התכנית, אך די באישור רשות הניקוז לתכנית בטרם זו אושרה על ידי הוועדה (נספח ב' לתגובת המשיבה 1) כדי לקבוע שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה. בנוסף, בנספח הניקוז של התכנית נקבעו הוראות מפורשות בעניין התכנון הפיזי המפורט של המתקן, ואף נקבע כי אישור רשות הניקוז למפלסי המתקן הינה תנאי למתן היתר בניה. תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ח-1998 36. טענה נוספת של העותרים הינה, כי התכנית אושרה בניגוד לתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ח-1998 (להלן: "תקנות תחנת המעבר"). על פי תקנות אלו, כך נטען, תחנת מעבר שמתקני התשתית שלה הם קירוי ותת לחץ, אופן הטיפול בפסולת הוא מיון וכמות הפסולת היומית גדולה מ- 75 טון, תמוקם במרחק העולה על 500 מטרים משימושי קרקע רגישים, הכוללים בין היתר בתי מגורים. לטענת העותרים אישור התכנית מנוגד לתכנית מאושרת קודמת - תכנית חד/1135, שעניינה הקמת שכונת מגורים חדשה בצפון מזרח חדרה, שכן המרחק בין שטח התכנית לבין שטח תכנית חד/1135 הינו 425 מטרים בלבד. 37. המשיבים טוענים מנגד, כי תקנות תחנת המעבר והתוספת להן אינן קובעות מרחקים מחייבים להקמת תחנת מעבר ואינן אוסרות הקמתה במרחק קטן מ- 500 מטרים, אלא הן מתייחסות לשאלה אלו מתקני תשתית חייבים להקים בתחנה בשים לב לכמות הפסולת, למרחק משימושים רגישים ולפעילות המבוקשת. כך, במקרה שלפנינו, כאשר מדובר על כמות פסולת של מעל 75 טון ובמרחק של עד 500 מטרים משימוש מגורים, המתקנים הנדרשים בתחנה הם קירוי עם מתקן בתת לחץ, כפי שמתוכנן בתכנית. כן מצביעים המשיבים על כך שטענת העותרים לגבי מרחק התחנה מבתי המגורים אינה נתמכת בחוות דעת מודד, ועל כן יש לדחותה. 38. סעיף 2(ב) לתקנות תחנת המעבר, שכותרתו "מבנה", קובע כדלקמן: תחנת מעבר תצויד במיתקני תשתית כמפורט בטור א' בתוספת, בהתאם לאופן הטיפול בפסולת, כמפורט בטור ב' בתוספת, למרחק משימושי קרקע רגישים, כמפורט בטור ג' בתוספת ולכמות הפסולת היומית בה, כמפורט בטור ד' בתוספת; נוסח הסעיף מלמדנו כי צודקים המשיבים בפרשנותם את הסעיף האמור. הסעיף אינו קובע מרחק מינימאלי אלא קובע את התנאים הנדרשים בשים לב למרחק. על כן טענות העותרים בנדון נדחות. מניעים פסולים בבחירת מיקום תחנת המעבר 39. העותרים טוענים כי מיקום התכנית נבחר ממניעים פסולים, הקשורים לחובותיה הכספיים של העירייה לחברת י.ר.א.ב. שרותי נוי 1985 בע"מ, אשר הקימה והפעילה - בניגוד לדין, ללא פיקוח ורישיונות מתאימים, את המתקן הקיים. כן טוענים העותרים כי העירייה לא בחנה חלופות תכנוניות בנוגע למיקומה של התכנית בהתאם לדין. הוועדה מטעימה, כי לעמדת המשרד להגנת הסביבה המיקום המוצע הינו מיטבי מבחינת יכולת תפקודה של תחנת המעבר ומתן שירותים לעיר חדרה ועל כן הוא לא מצא לנכון לבחון חלופות מיקום לאתר. הוועדה מסבירה כי התחנה מיועדת לקום בשטח מאושר למתקן הנדסי (מט"ש חדרה), בצמוד לשטח המיועד להרחבת אזור תעשיה קיים, כאשר תנועת המשאיות תהיה דרך אזור התעשיה הקיים ולא דרך שכונות מגורים. לבסוף מדגישה הוועדה, כי מיקום התחנה הינו סוגיה תכנונית מקצועית מובהקת, המצויה בתחום מומחיותה, ועל כן בית המשפט אינו נוטה להתערב בכגון דא. 40. גם אם מניעים פסולים הביאו לבחירת מיקום התחנה ולהמלצת הוועדה המקומית לאשר את התכנית, ולא שוכנעתי שאכן כך, הרי אף העותרים אינם טוענים ששיקולי הוועדה המחוזית לאישור התכנית על מיקומה הנבחר היו נגועים. מאחר ואף עמדת המשרד להגנת הסביבה הינה כי מיקום התחנה בהתאם לתכנית הינו מיטבי, אינני מוצא כל מקום להתערב בבחירת מיקום התחנה. 41. העותרים תוקפים גם את שיקול דעת המשרד להגנת הסביבה אשר תמך בתכנית והמליץ לוועדה שלא לדרוש לקבל תסקיר השפעה על הסביבה. נזכיר כי המשרד להגנת הסביבה אינו משיב בעתירה ועל כן אין מקום לבחון את עמדתו בגדרה. סוף דבר 42. דומה כי ענייננו במקרה מובהק נוסף של תסמונת NIMBY (Not In My Backyard), כפי שתוארה בבג"צ 453/98 עיריית באר שבע נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(2) 13, 19-20 (1998): "הכול חפצים ליהנות מפינוי יעיל ומהיר של הפסולת אותה הם מייצרים. איש אינו רוצה כי הפסולת שהוא עצמו מייצר, או שמייצרים אחרים, תוטמן סמוך לביתו". לאור מכלול הנתונים נראה שהשיקולים הסביבתיים ומניעת מפגעים סביבתיים זכו למקום מרכזי בתכנון תחנת המעבר, כך שבתכנית הוטמעו הוראות מפורטות בעניין זה ובטרם יינתן היתר בניה על פיה יידרשו אישורים מתאימים של המשרד להגנת הסביבה. על כן סבורני כי האינטרס הציבורי בא לביטוי וההגנה הנדרשת על הסביבה נשמרה. לפיכך איני מוצא מקום להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית שאישרה את התכנית בתנאים. על כן העתירה נדחית. העותרים ישלמו לוועדה הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ וסכום זהה למשיבים 2-3. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בניהפסולת