קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים: השופט רון שפירא [אב"ד]: בפנינו עתירת אסיר המופנית כנגד החלטת וועדת שחרורים בכלא כרמל, אשר דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם על תנאי ברישיון. העותר מרצה מאסר ראשון של שנתיים ימים, שנגזר עליו לאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירות סמים ובעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. וועדת השחרורים ציינה בהחלטתה מספר נימוקים לדחיית הבקשה. בין היתר ציינה כי עו"ס של שב"ס התרשמה שמדובר באסיר ללא תובנות למצבו ולחומרת מעשיו, ובעל דפוסים עברייניים בולטים. צוין עוד כי האסיר לא עבר בין כתלי הכלא כל טיפול גמילה משמעותי ובמה שהחל, הפסיק. צוין עוד לעניין זה, כי כבר בתסקיר המבחן אשר הוגש בעניינו עת נגזר דינו, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית וזאת לאחר שהתרשם שרצונו של האסיר לעבור הליך גמילה נוסף הינו חיצוני ונובע מאימת המאסר. טעמים אלה היו חלק מנימוקי וועדת השחרורים. טעם נוסף בהחלטת וועדת השחרורים היה במידעים שהוצגו לעיון חברי הוועדה, ואשר הוועדה קבעה כי הם חסויים בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001 (להלן: "החוק"). בהחלטת הוועדה נרשם, כי הוועדה התרשמה שמידעים אלו מצביעים על מעורבות העותר בפלילים ועל מסוכנותו וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה לשחרור מוקדם. בפנינו מיקד ב"כ העותר את עיקר טענותיו בנוגע לראיות החסויות שהוצגו בפני הוועדה. לטעמו נפל פגם בדיון בפני וועדת השחרורים, כאשר לא ניתנה הודעה מוקדמת בעניין הכוונה להגיש מידעים חסויים לעיון חברי הוועדה, זאת בהתאם להוראות סעיף 17(ב) לחוק. בנוסף לא נמסר לסנגור כל פרט או תמצית של המידע החסוי באופן שיאפשר לו לטעון את טענותיו בפני הוועדה או להתייחס למידע החסוי. מטעמים אלה סבור הסנגור, כי נפגעה יכולתו של העותר לטעון לעניין המידעים החסויים ובכך נפל פגם, המחייב את ביטול החלטת וועדת השחרורים. ב"כ המשיבה טוענת, כי בעת שהודיע ב"כ היועמ"ש בדיון על כוונתו להגיש מידעים חסויים לעיון הוועדה, היה על הסנגור אשר הופיע בפני הוועדה לבקש לעיין במסמכים או לבקש פרפרזה. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. מכאן שלא נפל פגם באופן בו נוהל הדיון. עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי לגופו של עניין לא נפל פגם בהחלטה, זאת מאחר וההחלטה לא התבססה אך ורק על המידעים המודיעיניים, אלא גם מטעמים אחרים. למען הסדר יצוין, כי המידעים החסויים הוצגו גם לעיוננו. סבור אני דין העתירה להידחות, הגם שיש צדק בטיעוניו של הסנגור, ככל שהדבר נוגע להליך הדיון במידעים החסויים. מעיון בהחלטת הוועדה עולה, כי הוועדה דחתה את בקשת העותר לשחרור מוקדם משני טעמים נפרדים. טעם אחד קשור במידעים החסויים, אשר כאמור, הוצגו גם לעיוננו. הטעם השני קשור לעובדה שגורמי הטיפול בכלא התרשמו כי מדובר באסיר ללא תובנות למצבו ולחומרת מעשיו, בעל דפוסי התנהגות עברייניים שלא עבר בין כתלי הכלא כל טיפול גמילה משמעותי. בנסיבות אלו, די בטעם השני הנ"ל כדי להצדיק את דחיית בקשתו של העותר לשחרור מוקדם, ובהתאם, וגם אם נתעלם מהמידע שהוצג לעיון חברי הוועדה ולעיוננו במסגרת החומר החסוי, הרי שהחלטת הוועדה הינה סבירה ומבוססת על שיקולים ענייניים ואין מקום להתערב בה. עם זאת מצאתי לנכון להתייחס לטענות לעניין החומר החסוי. סעיף 17(ב) לחוק קובע, כי "ביקש ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להציג לפני הוועדה מידע חסוי כאמור בסעיף (א), יודיע על כך לאסיר או לבא כוחו". סבור אני כי הודעה כזו צריכה להימסר לאסיר או לבא כוחו מיד בפתח הדיון, ואין צורך למסור את ההודעה ימים לפני הדיון. אציין לעניין זה, כי מסירת הודעה מוקדמת גם בדרך כלל אינה אפשרית, וזאת מאחר וחלק מהאסירים אינם מיוצגים ולמעשה ב"כ היועמ"ש יכול למסור להם הודעה מסוג זה רק בפתח הדיון. מכאן שלא נפל פגם בעצם העובדה שלא נמסרה הודעה מוקדמת לסנגור על הכוונה להגיש לוועדה מידעים חסויים. ראוי היה שב"כ היועמ"ש יודיע על הכוונה לסנגור, מיד בפתח הדיון, בהזדמנות הראשונה. מעת שנמסרה ההודעה, היה על הסנגור לבקש לקבל לידיו פרפרזות ופרטים שניתן לגלות על תוכנו של החומר החסוי, מבלי לחשוף את החומר החסוי. בעניין זה סבור אני, כי צודקת ב"כ המשיבה, כי הסנגור לא פנה בכל בקשה בעניין זה ובנסיבות אלו לא היה מקום גם להעלות לראשונה את הטענות במסגרת העתירה. עם זאת סבור אני, כי מעת שהחליטה הוועדה שלא לגלות לאסיר ולבא כוחו תוכנו של מידע חסוי, בהתאם להוראות סעיף 17(ו) לחוק, היה על הוועדה להעביר מיוזמתה לאסיר או לבא כוחו "[...] פרטים או תמצית של מידע חסוי, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בבטחון המדינה או בעניין ציבורי אחר..." (כלשון סעיף 17(ו) לחוק). מידע כזה לא נמסר על ידי הוועדה לב"כ העותר, ובכך, לטעמי, נפל פגם באופן ניהול הדיון בראיות החסויות בפני הוועדה. אי-מסירת כל מידע, ככל שניתן לעשות כן מבלי לפגוע בחסיון, פוגעת ביכולתו של האסיר או בא כוחו להתייחס בדיון בוועדה אל הטענות כנגדו. מכאן שיש בכך פגיעה בהליך ההוגן. לו הייתה החלטת הוועדה מבוססת על המידעים בלבד, כי אז הייתי סבור שיש מקום להחזיר את הדיון לוועדת השחרורים כדי שיימסרו לב"כ העותר פרטים אשר ניתן למסור לו על תוכנו של החומר החסוי, באופן שיאפשר לו לטעון את טענותיו. אלא שכאמור לעיל, הבקשה לשחרור מוקדם נדחתה גם מטעמים אחרים, אשר די בהם כדי לבסס את החלטת הוועדה, וזאת גם בהתעלם מהחומר המודיעיני החסוי שהוצג לעיונה. על כל אלו יש להוסיף את הכלל, לפיו התערבות בית משפט בהחלטת וועדת שחרורים, תעשה רק במקרים חריגים. ראה את הדברים שנאמרו ברע"ב 10349/08, מדינת ישראל נ' סמיר גנאמה ואח' (פסק דין מיום 20.7.09): "ועדת השחרורים הינה גוף מעין-שיפוטי, והביקורת השיפוטית על החלטותיה מוגבלת לתחומי ההתערבות המוכרים של בית המשפט בהחלטותיהם של גופים מעין-שיפוטיים. נקודת המוצא הינה, כי שיקול-הדעת המסור לוועדת השחרורים הוא רחב, ובידיה המומחיות, המיומנות, והאחריות המקצועית בעניינים המצויים בגדר סמכותה על-פי חוק. לפיכך, בית המשפט יתערב בהחלטותיה של ועדת השחרורים רק במקרים קיצוניים, בהם השתכנע כי נפל בהחלטתה פגם משפטי מהותי בהתאם לאחת העילות המוכרות במשפט הציבורי: אכן, "בית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאת ערעור, במובן המקובל של מושג זה, אלא כערכאת ביקורת, המפעילה ביקורת דומה לביקורת המופעלת על ידי בית המשפט הגבוה לצדק על החלטות של רשויות מינהליות. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי אינו אמור לשים את שיקול הדעת שלו תחת שיקול הדעת של ועדת השחרורים. הוא אמור רק לבקר את ההחלטה של ועדת השחרורים, כדי לברר אם נפל בה פגם משפטי, ובעיקר, אם היא מתבססת על שיקולים פסולים או אם היא לוקה בחוסר סבירות" (רע"ב 1948/96 היועץ המשפטי לממשלה נ' אלבה, פסקה 2 (לא פורסמה, , 17.3.1996); כן ראו: עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688, 695 (1983), להלן: ענין אסיאס; רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 236, 239 (2002); רע"ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים, בית הסוהר מעשיהו, פ"ד נח2) 326, 330-331 (2004), להלן: ענין גרסיה; רע"ב 1942/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (לא פורסם, , 16.6.2005); רע"ב 314/06 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 7 (לא פורסם, 1.2.2006); רע"ב 873/07 נג'ידאת נ' נציב שירות בתי הסוהר-בית מעצר קישון, פסקה 8 (לא פורסמה, , 21.2.2007); רע"ב 205/08 עסילה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (לא פורסמה, , 24.6.2008), להלן: עניין עסילה)."  ראה גם רע"ב 3686/10 סמיר גנאמה נ' ועדת השחרורים,  (טרם פורסם, , ניתן ביום 9.12.10): "יודגש כי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אינו פועל כערכאת ערעור על החלטת הוועדה, אלא הוא בוחן את החלטת הוועדה כהחלטה מינהלית, ומכאן שהתערבותו של בית המשפט תיעשה רק במקרים בהם קמה עילה מאלה המאפיינות את המשפט המינהלי כנגד החלטת הוועדה. על בית המשפט לשמור על מרחב של שיקול דעת לוועדה בהחלטתה לגבי שחרור אסירים, ולהתערב בהחלטותיה רק אם הן לוקות בחוסר סבירות קיצוני (ראו בין השאר: עע"א 2/83ועדת השחרורים נ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688 (1983); בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838, 871 (2001); רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 236 (2002))." אשר על כן, ועל אף שסבור אני כי נפל פגם באופן בו נוהל הדיון בפני הוועדה, כאמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את העתירה, זאת כאמור מאחר והחלטת הוועדה התקבלה בסמכות ומטעמים סבירים, וזאת גם אם מתעלמים מהמידעים החסויים אשר בעניינם, כאמור, נפל פגם באופן ניהול הדיון. ר' שפירא, שופט השופט עודד גרשון: 1. קראתי את דברי חברי הנכבד, אב בית הדין השופט רון שפירא ואני מסכים לתוצאה שאליה הגיע, היינו, דחיית העתירה. 2. אני רואה לנכון להוסיף מילים אחדות באשר לפירוש הנכון שיש ליתן להוראות סעיף 17 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001 (להלן - "החוק"). סעיף 17 לחוק, בסעיפים הקטנים (ב) ו-(ו) שבו, קובע כדלקמן: "17. א. (...). ב. ביקש ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להציג לפני הועדה מידע חסוי כאמור בסעיף קטן א', יודיע על כך לאסיר או לבא כוחו. (...). ו. החליטה הועדה שלא לגלות לאסיר ולבא כוחו תוכנו של מידע חסוי, כולו או מקצתו, תעביר הועדה לאסיר פרטים או תמצית של המידע החסוי, ככל שניתן לעשות כן מבלי לפגוע בבטחון המדינה או בעניין הציבורי האחר; היתה הסיבה לאי גילוי המידע הגנה על טובתו של האסיר, רשאית הועדה לגלות את המידע החסוי רק לבא כוחו של האסיר, ובלבד שהאסיר הסכים לכך. (...)". 3. חברי הנכבד כתב בחוות דעתו, בהתייחס לסעיף 17(ב) לחוק, כי "הודעה כזו צריכה להימסר לאסיר או לבא כוחו מיד בפתח הדיון, ואין צורך למסור את ההודעה ימים לפני הדיון. אציין לעניין זה, כי מסירת הודעה מוקדמת גם בדרך כלל אינה אפשרית וזאת מאחר וחלק מהאסירים אינם מיוצגים ולמעשה בא כוח היועמ"ש יכול למסור להם הודעה מסוג זה רק בפתח הדיון". מכאן מסקנתו של חברי כי לא נפל פגם בעצם העובדה שלא נמסרה הודעה מוקדמת לסניגור על הכוונה להגיש לוועדה מידעים חסויים. סבורני כי הפירוש שנתן חברי הנכבד לסעיף 17(ב) לחוק אינו הפירוש האפשרי היחיד. נראה לי כי תכלית הסעיף האמור בחוק היא לאפשר קיומו של הליך תקין וראוי בעת הדיון המתקיים בפני ועדת השחרורים. זאת, תוך עריכת איזון בין הצורך בשמירה על בטחון המדינה ועל עניין ציבורי חשוב אחר, מזה, לבין הצורך במתן אפשרות הוגנת וראויה לאסיר להתמודד בפני הועדה כנגד טענות שיכולות להיטען כנגדו, תוך התבססות על מידע חסוי שרחוק מהישג ידו של האסיר הספציפי. לשם הגשמתה של התכלית האמורה, לא יהיה די בכך שב"כ היועמ"ש יודיע לאסיר או לבא כוחו על כוונתו להציג בפני הועדה מידע חסוי רק בפתח הדיון בפני הועדה. מטבע הדברים, ככל שההודעה תימסר לאסיר או לבא כוחו בשלב מוקדם יותר, כך יוכלו השניים להיערך לקראת הדיון. כך, למשל, תיתכן אפשרות שהאסיר או בא כוחו ינקטו בפעולה משפטית כזו או אחרת כדי שיוכלו לדעת את תוכן המידעים או את תמציתם או פרטיהם עוד לפני הדיון וכך יוכל בא כוח האסיר לקבל מן האסיר, עוד לפני הדיון בוועדה, את התייחסותו של האסיר לחומר המפורט במידעים החסויים. באופן זה יוכל האסיר להתמודד טוב יותר עם הנטען כנגדו, שאם לא כן, יהיה כסומא בארובה. גם כאשר האסיר אינו מיוצג על ידי עורך דין, אין מניעה למסור לו את ההודעה כאמור בסעיף 17(ב) לחוק, לפני הדיון, ויתכן שדווקא אז ימצא העותר לנכון לשכור שירותיו של עו"ד כדי לסייע לו בהליך בפני הועדה באופן שיוכל להתמודד עם המידעים שבכוונת היועמ"ש להציג לוועדה. 4. כמו חברי גם אני סבור כי הועדה קמא שגתה בכך שלא מילאה אחר הוראות סעיף 17(ו) לחוק. כמצוטט לעיל, משהחליטה הועדה שלא לגלות לאסיר או לבא כוחו את תוכנו של מידע חסוי, כולו או מקצתו, שומה היה עליה להעביר לאסיר פרטים או תמצית של המידע החסוי, ככל שניתן לעשות כן מבלי לפגוע בביטחון המדינה, או בעניין הציבורי האחר. דומה כי הועדה אף לא שקלה את האפשרות לעשות את האמור בסעיף 17(ו) לחוק, ובכך שגתה. 5. למרות האמור לעיל, הואיל והועדה לא השתיתה את החלטתה בדבר דחית בקשתו של העותר על עניין המידעים בלבד, ומאחר והועדה ביססה את מסקנתה גם על טעמים אחרים, כמפורט בחוות דעתו של חברי הנכבד, הרי שמסקנתי היא שלמרות הפגם הנ"ל שנפל באשר לאופן ניהול ההליך בפני הועדה, אין בפגם האמור כדי לשנות מן המסקנה כי החלטת הועדה היתה החלטה סבירה, ועל כן דין העתירה להידחות. ע. גרשון שופט השופט אלכס קיסרי: אני מסכים לתוצאה שאליה הגיעו חברי, אב בית הדין, השופט ר' שפירא, והשופט ע' גרשון, שיש לדחות את העתירה, ומטעמיו של חברי השופט שפירא אני מסכים גם עם מסקנתו בנוגע לסעיף 17(ב) לחוק. אשר להוראת סעיף 17(ו) לחוק ולשאלה אם בנסיבות העניין נפל פגם בהתנהלות המשיבה דעתי היא שנוכח קיומו של טעם מספיק לדחיית העתירה אף בלא להדרש לשאלה זו, אין צורך להכריע בה עתה ואפשר להניח לעניין זה לעתיד לבוא. א' קיסרי, שופט הוחלט כאמור פה אחד לדחות עת העתירה. המידעים שהוצגו לעיון חברי הוועדה והוצגו גם לעיוננו, סומנו בחותמת האב"ד יוחזרו לפרקליטות שתעמידם לעיונו של בית משפט מוסמך, ככל שהדבר יידרש. מאסרשחרור מוקדם מהכלאועדת השחרורים