קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד החלטת ועדת ערר אישור תכנית בניה: 1. העותרת בעת"מ 3101/08 (להלן: "הירשהורן") והעותרת בעת"מ 3157/08 (להלן: "פרידמן") (הירשהורן ופרידמן, יכונו להלן ביחד, לפי הצורך, "העותרות"), הגישו עתירה מינהלית לביטול החלטת המשיבה מס' 1 (להלן: "ועדת הערר", או "הועדה"), מיום 7.10.08, בתיק ערר גב/ 5085/08 (להלן: "ההחלטה בערר"), מכוחה נתקבל באופן חלקי ערר שהוגש על ידי המשיבה מס' 3 (להלן: "החברה") על החלטת המשיבה מס' 2 (להלן: "הועדה המקומית") לפיה נדחתה תוכנית מפורטת גב/מק/511, שיזמה החברה (להלן: "התוכנית"), החלה על מגרש הידוע כחלקה 670 בגוש 6160 ברח' ברדיצ'בסקי פינת רח' ויצמן בגבעתיים (להלן: "המגרש"). הערר שהוגש לועדת הערר, התייחס ל-88 מתנגדים (להלן: "המתנגדים"), אולם רק העותרות הגישו את עתירותיהן התוקפות את ההחלטה של ועדת הערר. הדיון בשתי העתירות אוחד. להלן אתייחס לטענות שהעלות העותרות בעתירותיהן, הן באופן כללי והן באופן פרטני לכל אחת מן העתירות, הכל לפי הענין. 2. על פי התוכנית גב/מק/2002 (להלן: "תוכנית גב/2002") שחלה על המגרש, מותר היה להקים על המגרש בנין בן 6 קומות מעל מרתף בקומה מסחרית, וכן חדרי יציאה על גג הקומה השישית, אותם ניתן להסב לדירת גג, כלומר, בנין בן 7 קומות מעל קומת מסחר ומרתף, כאשר הקומה השביעית הינה קומה חלקית. יש לציין ולהדגיש, כי התרת שתי הקומות מתוך 6 האמורות, נתונה לשיקול דעת הועדה המקומית; לדברי אדריכל אריאל בלבר מהועדה המקומית, שהופיע בפני ועדת הערר, ברוב המכריע של המקרים, מאשרת הועדה המקומית את תוספת שתי הקומות האמורות, וזאת כחלק מהמגמה התכנונית העומדת בבסיס תוכנית גב/2002 של בניה לגובה. עוד יש לציין, כי עפ"י הוראות התכנית גב/2002, לא ניתן להתנגד להחלטת הועדה המקומית להקמת הקומות הנוספות, כאמור. 3. על פי התוכנית אותה יזמה החברה, נתבקשה הועדה המקומית להתיר הקמת בנין בן 10 קומות מעל לקומת המסחר והמרתף, דהיינו הוספתם של שלוש קומות מעל המותר עפ"י תוכנית גב/2002, ולהמיר עד 5% מאחוזי הבניה ממגורים למשרדים, וזאת בהתאם לסעיף 62א(א)(11) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), המתיר המרה בין שני שימושים המותרים על פי תוכנית בנין עיר החלות על המגרש. כמו כן, משנה התוכנית את קווי הבניה. יש לציין, כי התוכנית אינה מוסיפה אחוזי בניה ואינה מוסיפה יחידות דיור מעבר למצב הסטוטורי הקיים. 4. התוכנית אשר הופקדה על ידי החברה, אושרה להפקדה על ידי הועדה המקומית בתנאים מסויימים (נספח א' לתשובת החברה לעתירות). לאחר פרסום דבר הפקדת התוכנית על ידי הועדה המקומית, הוגשו לועדה המקומית התנגדויות של 88 מתנגדים - תושבי הסביבה. הדיון בהתנגדויות נקבע ליום 17.1.08, לאחר שהתברר כי אין קוורום חוקי, הישיבה לא נפתחה, ולא התקיים דיון. עם זאת, המשיכו חלק מחברי הועדה המקומית והמתנגדים להתגודד שעה ארוכה בחדר הישיבות, ונוהלו שיחות בין חלק מחברי הועדה המקומית וחלק מהמתנגדים; ביום 11.2.08 התקיימה ישיבה נוספת לדיון בהתנגדויות בפני הועדה המקומית, ולאחר דיון בפניה, ניתנה החלטה סתמית, ללא כל הנמקה, כהאי לישנא: "לקבל את ההתנגדויות ולדחות את הבקשה". 5. בעקבות החלטת הועדה המקומית, הגישה החברה ערר לועדת הערר. בערר טענה החברה, כי החלטת הועדה המקומית בטלה מטעמים של העדר הנמקה; כי החלטת הועדה המקומית בטלה מן הטעם שמהלך הדיון בפני הועדה המקומית היה בלתי תקין; כי ההתנגדויות היו קלושות והתבססו על טיעונים מוטעים; כי התוכנית מוצדקת מבחינה תכנונית ואינה משנה באופן מהותי או דרסטי את המצב הקיים; כי הקמתו של הבנין לא תפגע בסביבה וכי התוכנית אינה מגדילה זכויות בבניה ולפיכך לא תוסיף לנפח התנועה מעבר למצב התכנוני המאושר. 6. מאחר שנערכו דיונים מספר בפני ועדת הערר, קיבלה ועדת הערר את הערר בחלקו, מהנימוקים שיפורטו להלן. בהחלטה התייחסה ועדת הערר לשיחות האישיות שנערכו בין חלק מחברי הועדה המקומית לחלק מן המתנגדים, קבעה כי התנהגות זו היתה פסולה, אך הואיל והדיון הגיע לפתחם, וועדת הערר נכנסת לנעלי הועדה המקומית ו"אין חשיבות לשאלה אם פגם זה בהתנהלות חברי הועדה פוגם בתוקף ההחלטה, שכן ממילא אנו נדון ונחליט בה לאחר ששמענו באריכות את כל הצדדים". ועדת הערר קבעה, כי הועדה המקומית לא עמדה בחובת ההנמקה. חרף זאת סברה ועדת הערר, כי החזרת הדיון לועדה המקומית תהיה חסרת תכלית בשלב זה, ש"כן ברור כי נימוקי הועדה להחלטתה יהיו אלה שהועלו בתשובת הועדה המקומית לערר, וכך ימצאו העוררים נענשים בסחבת מיותרת נוספת - שלא באשמתם". בדונה לגוף הענין, התייחסה הועדה לנתוני הסביבה בו מצוי המגרש: אורך החזית לרחוב ויצמן הינו 10 מ', ורוחב החזית הפונה לרחוב ברדיצ'בסקי היא 25 מ', כאשר קווי הבנין המבוקשים הם קו אפס לרח' ויצמן, וקו של 5 מ' לרחוב ברדיצ'בסקי, וקו של 4 מ' לצדדים צפון ומזרח. ברחוב ברדיצ'בסקי קיימים בתים בני 3 קומות, חלקם בתוספת חדרים על הגג. רחוב ויצמן הינו רחוב רחב, המהווה עורק מרכזי בעיר. מרבית הבניינים הינם בתים ישנים בני 3 קומות, כאשר יוצא הדופן הוא בנין בן 8 קומות מעל לקומה מסחרית גבוהה ברחוב ויצמן 9. הועדה התייחסה וקיבלה בהחלטתה את טענות החברה, לפיה התוכנית נחוצה לשם קבלת תוצאה תכנונית מיטבית; כי היא יכולה לממש במגרש את מלוא זכויות הבניה אם הועדה המקומית תאשר לה את התוספת על פי תוכנית גב/2002, אלא שאז תיאלץ לבנות ארבע דירות בשטח 100 מ"ר בקומה, במקום שלוש דירות בשטח של 94 מ"ר על פי התוכנית. אי לכך, התוכנית תאפשר בניית תכסית קטנה יותר תוך התרחקות מחלק מהחזיתות הצדדיות מהבניינים הגובלים. תוספת הקומות תביא מחד לתכנון נכון יותר של פנים הבנין, בד בבד להקטנת התכסית אשר תיטיב עם הבניינים הגובלים מצפון וממזרח. בהחלטה ציינה הועדה את נימוקי ההתנגדות של הועדה המקומית לתכנית, כי בנין בן 10 קומות מעל קומת מרתף וקומה מסחרית, חריג לסביבה ולכן אין להתירו, וכי הועדה המקומית לא יכולה היתה להסביר מדוע החליטה להפקיד את התוכנית, כאשר גובה הבנין החריג היה ידוע לה בעת הפקדת התכנית. באשר למתנגדים, ציינה הועדה בהחלטה, כי עיקר טענותיהם התייחסו לגובה הבנין. לטענתם, הבנין יהיה חריג מאוד לסביבה, הן לגבי המבנים ברחוב ברדיצ'בסקי והן לגבי אלה ברחוב ויצמן. הועדה בהחלטתה התייחסה באופן פרטני לטענות המתייחסות להתנגדויות של חלק מן המתנגדים ובתוכן העותרות (הואיל ורק העותרות הגישו עתירות לבית המשפט, אין מקום לפרט את התייחסות הועדה לטענות המתנגדים, אלא לעותרות בלבד). הועדה התייחסה לטענותיה של פרידמן, בציינה כי פרידמן, המתגוררת בבנין המצוי מעברו השני של הרחוב מול הבנין המבוקש, התנגדה לתוכנית מבחינה ויזואלית וארכיטקטונית, וכי תוספת הקומות המותרות תפגע בה מבחינת האור והאויר ומבחינה תחבורתית. באשר להירשהורן, ציינה הועדה, כי היא מתגוררת בבנין הגובל במגרש מצפון, בקומה שניה, כאשר הסלון וחדר השינה שלה פונים לבנין המבוקש, וטוענת, כי הבנין יגרום להחשכת דירתה ולהסתרת הנוף הקיים היום מדירתה. לאחר שהועדה שמעה את טיעוני הצדדים, החליטה הועדה לאשר את התכנית בתיקונים שיהיו בהם, להשקפתה, כדי לאזן את מכלול השיקולים והטיעונים התכנוניים שהועלו בפני הועדה. הועדה קבעה, כי החברה צודקת בטיעוניה, כי תוספת הקומות תשפר באופן משמעותי את התכנון של הבנין, והדגישה, כי האפשרות לבנות בנין בתכסית קטנה יותר תאפשר התרחקות מהבניינים הגובלים. הקטנת התכסית טובה לדיירי הבנין המתוכנן ולדיירי הבניינים הגבוהים. הועדה ציינה, כי היא ערה לכך שהבנין חריג בגובה וביחס לבניינים הגובלים, אולם בענין זה, יש לבחון את תוספת הגובה לעומת הגובה הניתן לבניה על פי התוכנית שבתוקף, גב/2002. הועדה קבעה, כי תוכנית גב/2002 הסמיכה את הועדה המקומית להתיר תוספת שתי קומות. הועדה היתה ערה לכך, כי מדובר בנושא הנתון לשיקול דעת הועדה המקומית, אולם כפי שמסרה הועדה המקומית בדיון, התוספת מאושרת כדבר שבשגרה, ורק במקרים בודדים לא אושרה בשנים האחרונות. הועדה התייחסה לדעתה של הועדה המקומית, כי לא ניתן היה לממש את מלוא זכויות הבניה במגרש ללא תוספת שתי הקומות, ולכן נראה לה קרוב לוודאי, שהועדה המקומית היתה מתירה את הוספתן. הועדה הדגישה, כי ללא אישור התוכנית, ניתן היה להקים על המגרש שש קומות מעל לקומה מסחרית ובתוספת חדרים על הגג הניתנים להמרה לשבע קומות מעל לקומה המסחרית. הטענות שהעלו המתנגדים, לא הביאו בחשבון כי ניתן להקים במקום בנין של שבע קומות מעל הקומה המסחרית המוגבהת. לכן, רוב הטענות המופנות כלפי גובה הבנין לענין הסתרת הנוף, החשכת הדירה ופגיעה בפרטיות, נכונות לאחר אישור התכנית, גם ביחס לבנין אותו מותר היה להקים לפי המצב התכנוני הקיים, שלגביו אין הם יכולים להתנגד. הועדה חישבה ומצאה, כי בנין לפי התוכנית הקודמת, מגיע לגובה של 29.5 מ'. הפחתת קומה אחת מהמבוקש וכן הפחתת גובה הקומות יביא לידי הקמת בנין, אשר הגובה שלו יהיה 33.80 מ' במצב זה, לא יחרוג הבנין באופן משמעותי מהבנין אותו ניתן היה לבנות לפי התוכנית הקיימת. הועדה היתה בדעה, כי תוספת גובה זו, של 4.30 מ' בלבד לעומת הגובה הניתן לבניה, אינו משמעותי והוא מוצדק על מנת לאפשר את התכנון המשופר המתאפשר מתוספת גובה זה, הן לענין תכנון הדירות והן לענין הקטנת התכסית. לנוכח האמור, אישרה הועדה את התוכנית בתיקונים הבאים: גובה הקומה המסחרית יהיה 5 מ' ברוטו; גובה קומת המגורים יהיה 3.2 מ' ברוטו. צורת העמדת הבניינים תהיה כפי שהוצג לפני הועדה בערר כאלטרנטיבה 2. עם זאת, השאירה הועדה לשיקול דעת הועדה המקומית את הזזת קו הבנין במטר אחד לכוון דרום, כך שהמרווח לכוון צפון יגדל ב-5 מ' והמרווח לכיוון רחוב ברדצ'בסקי יהיה 4 מטרים בלבד. הועדה דחתה את הטענות בדבר עומסי התנועה והחניות כתוצאה מאישור התכנית, שכן התוכנית לא הוסיפה שטחי בניה או מספר יחידות דיור. מעבר לכך, השתכנעה הועדה כי התוכנית עומדת בתקני החניה המחייבים. יש להעיר, כי על מנת להבהיר ספק, שלחה ועדת הערר הודעה בדבר תיקון טעות סופר, בה הבהירה, כי בהחלטה אושרה התכנית לגבי הקמת בנין בן 9 קומות מעל קומה מסחרית (בהערת אגב, אומר כבר כאן, כי הדבר עולה בעליל מהחישוב שעשתה הועדה לגבי גובה הבנין) . 7. על החלטה זו הוגשו העתירות שבפני. בעתירות מעלות העותרות טענות הנוגעות לפגמים בסמכותה של ועדת הערר בהתנהלותה בדיון בערר, וכן טענות היורדות לשורשה של ההחלטה בדבר פגמים שנתגלו בקביעותיה ובמסקנותיה של הועדה. 8. בעתירה שהגישה הירשהורן נטען, כי יש לבטל את ההחלטה משום שדיוני הועדה נערכו בהרכב חסר. כמו כן, כי נפל טעם לפגם בהתנהלות הועדה, אשר לא ציינה, ולו ברמז, כי ב"כ החברה כיהנה כיו"ר ועדת ערר, ואף לא ציינה בהחלטתה כי אין בין חברי הועדה ובין ב"כ החברה היכרות כזו או אחרת. בסיכומי טענותיו הודיע ב"כ הירשהורן, כי הוא חוזר בו מטענות אלה, ויפה עשה. לאור כך, אין מקום להתייחס בפסק דין זה לטענות אלה. ב"כ הירשהורן העלה טענות המתייחסות לפגמים בהתנהלות הועדה, הנוגעים לחוסר סמכותה, פגמים בשיקול דעתה, לטעויות במסקנותיה הנובעות מטעויות ומחוסר תשתית עובדתית, ולשיקולים תכנוניים מוטעים. פרידמן בעתירתה טוענת לפגמים שנפלו במסקנות הועדה הנוגעות לשיקולים תכנוניים מוטעים. 9. יצויין ויודגש, כי בית המשפט בהליך זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת ועדת הערר, אלא כבית משפט הבוחן את החלטת ועדת הערר בראי המשפט המינהלי. בית המשפט לא ימיר את שיקול דעתה של ועדת הערר בשיקול דעתו, באשר לה ניתנה סמכות ההחלטה, במיוחד כשמדובר בגוף מקצועי המרכז את הידע בענייני תכנון ובניה. יפים לענין זה דברי כב' השופט מ. חשין (כתארו אז) בבג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פד"י נ(3) 441 בעמ' 446: "לענין זה נזכור, בראש ובראשונה, כי אין אנו יושבים לדין כטריבונל עליון לתכנון. הסמכות לתכנון הופקדה בידיהם של גופי התכנון המנויים בחוק, ובמרחב שיקול הדעת הניתן להם, ועל יסוד הנחה שפועלים הם בתום לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים ומוסמכים אותם גופים לנוע כרצונם ועל פי שיקול דעתם. אנו, כבית משפט, לא נתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא אם תמצא בה סירכה מאלו סירכות המצדיקות התערבותנו, כעשייה שלא כחוק, בלא סמכות, שלא בתום לב או שלא בסבירות ראויה". מכאן, שיש לבחון ולקבוע אם נפל בהחלטת ועדת הערר פגם מן הפגמים המאפשרים ומצדיקים התערבותו של בית משפט מינהלי בעתירה, קרי עשיה שלא כחוק, שלא בסמכות, שלא בתום לב, או שלא בסבירות ראויה. 10. בהחלטתה, התייחסה ועדת הערר להתנהלות הועדה המקומית בכל הנוגע לאישור התוכנית, לאמור, ניהול שיחות בין חלק מחברי הועדה למתנגדים מחוץ למסגרת הדיון בהתנגדות. כמו כן, ביקרה ועדת הערר את החלטת הועדה המקומית, שלא נומקה. ב"כ הירשהורן טוען, כי בכך חרגה הועדה מסמכותה, מה גם שלדבריו, פרק ארוך מהחלטת הועדה מוקדש לעניינים אלה, ומכך ניתן להסיק על דרכה השגויה של הועדה. אין לקבל טענה זו. 11. סעיף 12ב(א) וסעיף 116 לחוק התכנון ובניה, קובעות את גדר סמכויותן של ועדות הערר הדנות בערר. במסגרת סמכותה הנובעת מהוראת הסעיפים האמורים, רשאית ועדת הערר גם לבקר את החלטת הועדה המקומית נשוא הערר. ראה לענין זה האמור בעת"מ 341/01 סונול ישראל בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה י-ם ואח' : "הובהר היטב בפסיקתו של בית משפט זה, כי ועדת ערר היא מוסד תכנון לפי חוק התכנון והבניה. לפי סעיף 12ב(א) לחוק משתרעת סמכותה של ועדת הערר, בכל הנוגע להחלטות הועדה המקומית, על כל ענין שבו ניתנת בחוק התכנון והבניה זכות ערר על החלטות הועדה המקומית. אישור תכנית או דחייתה הוא ענין למוסד תכנון על פי החוק, וועדת הערר, כך נאמר, היא בכלל מוסדות התכנון. ועדת הערר רשאית כמוסד תכנון ב"דרגת ערעור" על החלטות הועדה המקומית לשים את שיקול דעתה התכנוני במקום שיקול דעתה של הועדה המקומית. אין לועדה המקומית יתרון בענין זה על ועדת הערר שמפעילה "ביקורת מינהלית ותכנונית" על החלטות הועדה המקומית, להבדיל מן הביקורת השיפוטית שמפעילים בתי המשפט המינהליים ובית הדין הגבוה לצדק, לפי הענין (ראו עת"מ (י-ם) 141/00 רביבות השקעות בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים ואח', לא פורסם ). החלטת ועדת הערר באה, הלכה למעשה, כאמור בסעיף 152(ד) לחוק התכנון במקום החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי, לפי הענין. בע"מ (י-ם) 11/98 קרן ליפצין-סיטון נ' יואר מתן ואח' (לא פורסם) אף נקבע כי לכאורה מוסמכת ועדת הערר לדון בענין פלוני, אף בלא הגבלה לדיונים ולעניינים שהיו בפני הועדה המקומית (ההדגשות שלי - ש.ב.). ובעת"מ (נצ') 1002/07 מועצה מקומית יקנעם עלית נ' ועד מקומי יקנעם המושבה : "...אמנם, ועדת ערר הינו "מוסד תכנון", אך בניגוד למוסדות התכנון האחרים, שפעולתם ושיקוליהם תכנוניים גרידא, הרי ועדת הערר הינה גוף שתפקידו לבקר את גופי התכנון, וככזה עליו אף להפעיל שיקולים משפטיים לרבות שיקולים שבשיקול דעת, כדי להפעיל את סמכויותיו כגוף מבקר" (הדגשה שלי - ש.ב.). הדברים ברורים ויפים לענייננו. מכאן, שרשאית היתה הועדה, כגוף המבקר את החלטות הועדה המקומית, לבקר את התנהלותה, גם אם נגעה היא להתנהלות חלק מחברי הועד המקומית, שנראתה לה בלתי ראויה. גם לגופה, מקובלים עלי דברי הביקורת של הועדה שהושמעו בענין זה. הועדה גם היתה רשאית להתייחס לאי קיום חובת ההנמקה, ביקורת שהיתה רלבנטית לענין, ואי קיומה עלול לפגום באפשרויות הועדה לבקר את פעולת הגוף המבוקר כדבעי. הביקורת שהשמיעה הועדה היתה ביקורת לגיטימית ועניינית ונבעה מנסיבות הענין. 12. זאת ואף זאת, חרף הביקורת שהשמיעה ועדת הערר על הועדה המקומית, דנה הועדה בכל הטענות שהועלו לפניה לגופן. עיון בהחלטה מעלה כי ביקורתה של הועדה את אופן התנהלותה של הועדה המקומית, לא השפיעה על החלטתה לגופה, אשר ניתנה לאחר דיונים שהתנהלו בפניה ונומקה לגופה. לא נמצא, איפוא, כל פגם בהחלטת הועדה ובהתנהלותה הנוגע להיקף סמכותה. 13. ב"כ הירשהורן טוען, כי נפל פגם בהחלטת הועדה בכך, שלא התייחסה לכל טענה וטענה שהעלו כל אחד ואחד מהמתנגדים. אין בכך מאומה. ועדת הערר ציינה מפורשות בהחלטה, כי לתוכנית הוגשו התנגדויות רבות של תושבי הסביבה, (88 מתנגדים, כפי שעולה מהודעת הערר, נספח ב' לתגובת החברה). מעיון בהחלטה עולה, כי הועדה התייחסה לכל נימוקי ההתנגדות שחזרו על עצמם בהתנגדויות שונות. הועדה התייחסה אמנם לטיעונים ספציפיים של מספר מתנגדים, אך ככל הנראה, היו אלה טענות נוספות על הטיעונים הכלליים, אליהם התייחסה הועדה. מכל מקום, הועדה התייחסה לטיעוני הירשהורן ולפרידמן בפרוטרוט, אין, איפוא, לב"כ הירשהורן להלין בענין זה, ואין למצוא כל פגם בהחלטתה. 14. מוסיף וטוען ב"כ הירשהורן, כי הפגם העיקרי שנפל בהחלטתה של הועדה, נובע ממסקנתה של הועדה כאילו ההפרש בין הגבהים אינו מהותי. טעות זו, כך לטענת ב"כ הירשהורן, נובע מנקודת מוצא שגויה, כאילו גובה הבנין המקורי הוא 7 קומות מעל קומת מסחר, בעוד שעל פי תוכנית גב/2002, היה על הועדה המקומית לאשר, לפי שיקול דעתה, תוספת קומות מעל 4 הקומות, דבר שלא נעשה כלל. הועדה המקומית כלל לא נתבקשה לאשר את התוכנית, ולפיכך לא היתה אמורה לדון כלל בענין תוספת הקומות, לא באופן מעשי ולא באופן תיאורטי. דיוניה של הועדה באפשרות להוספת קומות נוספות כאשר לא הוגשה בקשה כזאת לועדה המקומית, ומסקנתה, כי הועדה המקומית היתה מאשרת בקשה כזו, לוקים בחוסר סבירות קיצונית, שדי בכך כדי להתערב בהחלטה. הועדה התעלמה גם מהוראות תוכנית גב/2002 הקובעות, כי הועדה המקומית חייבת להפעיל את שיקול דעתה ושמה את שיקול דעתה שלה במקום שיקול דעתה של הועדה המקומית. מה גם, שקביעת הועדה, כי תוספת הקומות על פי תוכנית גב/2002 ניתנת כדבר שבשגרה, נעדרת כל שחר ובסיס במציאות. נראה לי, כי אין כל מקום לטענות ב"כ הירשהורן, הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית. 15. את קביעתה, כי הועדה המקומית מאשרת על דרך השגרה תוספת שתי קומות בהתאם לתוכנית גב/2002, ביססה הועדה הן על האמור בתשובתה של הועדה המקומית לערר, והן על דברי אדריכל אריאל ברכר, נציג הועדה המקומית, אשר הופיע בפני ועדת הערר והשיב לשאלותיה. "לשאלת היו"ר, מגרש בנתונים, בגודל, גובה, מה המלצתכם המקצועית במסגרת 2002, תוכנית אישור הועדה בקשר להיתר? ממה שידוע לי אם ניקח את השלוש ארבע שנים אחרונות רק בקשה אחת לכל מגרש בגבעתיים הועדה לא אישרה תוספת של הקומות והקלות כמותיות אחרות. כדבר שבשגרה הועדה המקומית בשנתיים שלוש אחרונות, אישרנו. יש עשרות בקשות מסוגים שונים ולמעשה כמעט כולם אושרו. ביחס למגרש הספציפי, לו היתה מוגשת בקשה להיתר בניה למיצוי זכויות בנייה המותרות במסגרת 2002, המלצתנו המקצועית הייתה בנתונים של מגרש זה, לנוכח גודלו, מיקומו, זכויות הבנייה בו, לאשר" (הדגשות שלי - ש.ב.). ועדת הערר דנה בתוכנית שאמורה היתה להחליף את זכויות הבניה עפ"י התכנית גב/2002. כדי לבדוק מה משמעות השינוי המבוקש, וכיצד יש בו להשפיע על שיקוליה, היה על ועדת הערר להשוות את המצב הנתון לעומת המצב המבוקש. לשם כך, בדקה הועדה מהי מדיניות הועדה המקומית לגבי תוספת שתי קומות ואין כל דופי בכך שהועדה התבססה על דברי האדריכל ועל עמדת הועדה המקומית בתשובתה לערר. יש להוסיף ולהדגיש, כי על החלטת ועדה מקומית לאישור תוספת שתי קומות לפי תוכנית גב/2002, אין כל אפשרות להתנגד. קביעה זו, הינה קביעה עובדתית מובהקת שהועדה קבעה על פי חומר הראיות שהיה בפניה, כפי שהיתה רשאית לעשות על פי סמכותה. הנה כי כן, לא ניתן היה למצוא כל פגם בשיקוליה של הועדה אשר יצאה מנקודת מוצא כי ניתן היה להוסיף שתי קומות כדרך של שגרה. 16. גם השימוש בשיקול דעתה של הועדה במקום שיקול דעת הועדה המקומית, אין בו פגם. סעיף 116(א) לחוק התכנון והבניה קובע:- "116(א) מוסד תכנון המוסמך להכריע בערר, רשאי לקבלו, כולו או מקצתו, או לדחותו ולאשר את התכנית, עם או בלי שינויים או לדחותה". ראה לענין זה עת"מ (חי') 703/02 שיכון עובדים בע"מ נ. מדינת ישראל משרד הפנים - מחוז חיפה ; "ועדת הערר היא גוף בעל סמכויות מעין משפטיות, אשר דן בהחלטות של הועדה המקומית, אולם יש לו את כל הסמכויות שיש לועדה המקומית. דהיינו אין הוא דן רק בבעיות משפטיות, אלא רשאי הוא לדון בכל השאלות, כאילו היה ערכאה ראשונה. כך, רשאית ועדת הערר לבחון את חוות הדעת שעמדו לפני הועדה המקומית ואף להזמין חוות דעת מטעמה. אין היא מוגבלת בשיקול הדעת שלה: 'יצויין, שועדת הערר היא מוסד תכנון לא פחות מהועדה המקומית, ולכן רשאית היא לשים את שיקול דעתה התכנוני במקום זה של הועדה המקומית, שכן להבדיל מהביקורת השיפוטית, אשר מוגבלת לשאלות משפטיות (בעיקר אם נפל פגם בהחלטה) הביקורת המינהלית פטורה מכל מגבלה ויכולה להשתרע על כל היבט של ההחלטה... " (עת"מ (חי') 99/99 רמת חביב בע"מ ואח' נ' ועדת הערר המחוזית מחוז חיפה ואח', תק-מח' 99(3) 8281, 8287)". 17. ב"כ הירשהורן טוען, כי קביעת הועדה כי הבנין אינו חורג משמעותית בגובהו מהבנין אשר ניתן היה לאשרו לפי תכנית גב/2002, אינו אלא בגדר לעג לרש ופרי להטוטים חשבוניים. טענה זו אין בה כל ממש. קביעת הועדה בדבר הפרשי הגובה עולה בבירור מהחישובים שנעשו על ידי הועדה בגוף החלטתה ולא מצאתי בה טעות. באשר להיות הפרש הגובה בלתי משמעותי, הרי זהו נימוק תכנוני מובהק, שנקבע על ידי גורם מקצועי מוסמך, ובית המשפט לא יתערב בו, אלא אם הוא נוגע בחוסר סבירות קיצונית. איני סבורה כי בנתוני ובנסיבות הענין, הפרש של 4.30 מ' בגובה מצביע על חוסר סבירות. מה גם, שהפרש הגובה אינו פוגע בהירשהורן ובפרידמן יותר מהפגיעה שהיתה נגרמת להן, אם אמנם היתה נגרמת, כתוצאה מהקמת הבנין עפ"י תכנית גב/2002. 18. אין למצוא כל פגם בהחלטת הועדה שהטילה על הועדה המקומית לבדוק על פי שיקול דעתה, אם להזיז את הבנין דרומה במטר אחד, כך שהמרווח לכיוון ביתה של העותרת יגדל לחמישה מטרים. החלטה זו היא בגדר סמכותה מכח הוראת סעיף 11(א) לחוק התכנון והבניה. 19. פרידמן טוענת, כי ההחלטה פוגעת בדירתה הנמצאת ברח' ברדצ'בסקי 2 מעברו השני של הרחוב, מול הבנין נשוא התוכנית, באשר היא גורמת להסתרת אור שמש, אויר ונוף. הועדה דחתה את התנגדותה בקובעה, כי גם ללא אישור התוכנית, מותר לבנות במקום בנין בגובה של 7 קומות ועל כן אין להוספת הקומות כדי לפגוע בה. אין מקום להתערב בהחלטה זו של הועדה הנוגעת לענין תכנוני גרידא. 20. סוף דבר: החלטת הועדה ניתנה בסמכות, בשקלה את השיקולים הרלבנטיים לענין, על פי נסיונה המקצועי. הועדה שקלה ואיזנה את כל השיקולים הנוגעים לענין, החלטתה סבירה, אינה נגועה בחוסר תום לב ואין להתערב בה. 21. בשל בעיות באיתור התיק, התעכב מתן פסק הדין, ועם בעלי הדין הסליחה. 22. אשר על כן, אני דוחה את העתירות. כל אחת מהעותרות תשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ (לכל אחד מהם) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. תוכנית בניהבניהעררועדת ערר