קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד משרד הפנים בעניין תושבות: עתירה נגד החלטת המשיב שלא ליתן לעותרת מעמד של תושבת קבע בישראל, ובמקביל, להורות למשיב ליתן טעם מדוע לא ינפיק לה תעודת זהות, אשרת כניסה ושהייה בישראל. 1. בשנת 1997 פנתה סבתהּ של העותרת אל המשיב בבקשה להכיר בה ובילדיה (ביניהם אביה המנוח של העותרת, יעקב נג'אר) כתושבי קבע בישראל. הבקשה התבססה על הטענה, כי ממועד מפקד האוכלוסין שנערך בירושלים בשנת 1967 עד למועד הגשת הבקשה הם התגוררו בבית שנמצא בשטח מדינת ישראל, ועל כן יש להכיר בהם כזכאים למעמד בישראל. המשיב קיים בדיקה ביחס למיקומו של הבית וביחס לנכונות טענותיהם של המבקשים, בעקבות עתירה שהגיש בשעתו דודהּ של העותרת (בג"ץ 7189/97) . ביום 8.7.98 השיב עו"ד דניאל סלומון מן הלשכה המשפטית במשרד הפנים במכתב אל ב"כ העותרת, כי "לאחר ביקור שנערך על ידי נציגנו בבית העותרים ושמיעת גרסתם, החליט משרדנו להעתר לבקשת העותרים 2 עד 5 לקבלת רישיון קבע בישראל. ההחלטה התקבלה לאחר שנמצא כי בית העותרים אכן נבנה עוד לפני שנת 1967 והעותרים התגוררו בו אז" (נספח מש/1 לתגובת המשיב לבקשת העותרת למתן צו ביניים). בהמשך הדברים, הודיע המשיב כי גם אביה של העותרת, יעקב נג'אר, שמכוחו היא מבקשת עתה מעמד "יקבל תושבות קבע כשאר אחיו ואימו, זאת בעקבות החלטת הלשכה המשפטית במשרדנו מיום 17.3.99" (נספח מש/3 לתגובת המשיב לבקשת העותרת למתן צו ביניים). הודעה זו התבססה בין היתר על הודעת ב"כ העותרת בבקשתו לקבלת מעמד עבור אביה של העותרת: "יעקב נג'אר 2. חלף כחודש, ואביה המנוח של העותרת הגיש בקשה לאיחוד משפחות עבור אשתו וילדיו. המשיב הופתע מבקשה זו, שכן אביה המנוח של העותרת הציג עצמו, כאמור לעיל, קודם לכן, כרווק שחי משנת 1948 בבית הוריו, ואילו כעת מתברר כי הוא נשוי + 5 ילדים (נספח מש/4 לתגובת המשיב לבקשת העותרת למתן צו ביניים). הבעייתיות שעלתה מגרסת אביה המנוח של העותרת, הביאה את המשיב לערוך בדיקה מחודשת בקשר למעמדו, וכמו כן, לערוך בדיקה מקיפה בקשר לבקשה לאיחוד משפחות. חלפו עוד מספר חודשים, וביום 16.2.00, כחצי שנה לאחר הגשת הבקשה לאיחוד המשפחות, נפטר לבית עולמו הגורם המזמין, אביה של העותרת. 3. במקביל, על מנת לקבל את התמונה העובדתית הנכונה לצורך ההחלטה בבקשה, ובמסגרת ההליכים בעתירה קודמת של העותרת ואחיה (בג"ץ 10094/01), , ערך המשיב שימוע לאחיה של העותרת ולדודהּ. מן השימוע עלו הממצאים הבאים: "... אביהם של העותרים, שנפטר ביום 16.2.00, למד רפואה 6 שנים, בתחילה בספרד, שם התחתן עם ספרדיה ונולדה לו בת... לאחר ששהה בספרד יצא להמשך לימודים בגרמניה, שם הכיר את אמם של העותרים, אולם לא נישא לה מכיוון שלא יכול היה להתגרש מאשתו הספרדית בהיותה קתולית... המשפחה נכנסה לישראל בשנת 1986... לאחר אישור גירושיו של האב מאשתו הספרדית התחתן האב עם אם העותרים (בשנת 1997). לאחר מות האב חזרה האם לגרמניה, כיום היא מתגוררת שם, ונישאה לפני שנה לגרמני..." (נספח מש/5 לתגובת המשיב לבקשת העותרת למתן צו ביניים). עוד עלה מן השימוע, כי גם כאשר הגיעו ארצה, המשיכו בני המשפחה לשמור על קשרים עם גרמניה. בשנים 1989, 1993 ו-1995, נולדו בבית לחם לאביה המנוח של העותרת ולאשתו השנייה שלושה ילדים, כולם בעלי אזרחות גרמנית. עתירתם הנ"ל של העותרת ואחיה לבית המשפט העליון (בג"ץ 10094/01), עתירה הדומה במהותה לזו הנדונה כאן, נמחקה בחודש יוני 2003, לאחר שהעותרת ואחיה חזרו בהם מעתירתם. מאז שנת 2001 ועד לתחילת שנת 2011 חיה העותרת בגרמניה, לומדת למחייתה, ומגיעה מדי פעם באשרת תייר לישראל, לתקופות קצובות, אשר לרוב לא עולות על חודשיים-ימים (פלט כניסות ויציאות של העותרת צורף לכתב התשובה וסומן מש/7). בפעם האחרונה נכנסה העותרת לישראל ביום 23.2.11 באשרת תייר, למשך כ-5 חודשים. בחלוף 3 חודשים פנתה למשרדי המשיב בבקשה לקבל מעמד של קבע בישראל. הבקשה נדחתה, ועל כך הוגשה העתירה דנא. 4. לטענת העותרת, היא הוכיחה כמו כל שאר אחיה ואחיותיה, כי מרכז חייה בישראל, והיא זכאית לקבל מעמד של תושב קבע בישראל. לטענתה, היא שהתה באופן זמני מחוץ לישראל לצורך לימודי רפואה באוניברסיטת המבורג. העותרת טוענת, כי עם השלמת הכשרתה המקצועית חזרה ארצה, העדרותה מן הארץ היתה זמנית בלבד, ולכן היא זכאית לקבל מעמד של תושב קבע בארץ, בהתאם לבקשה שהגיש בעבר אביה המנוח ולנוכח העובדה כי ביתם נמצא בשטח ישראל. לטענתה, העובדה כי הוריה לא היו נשואים באופן פורמאלי אינה רלוונטית לבקשה זו. אין מקום להפלותה אל מול יתר בני משפחת נג'אר שקיבלו מעמד בישראל. 5. לטענת המשיב, ישנם כמה וכמה טעמים להצדיק את דחיית העתירה, ודי בכל אחד מהם בפני עצמו. (א) העתירה אינה מפרטת עובדות מהותיות ובסיסיות, מגלה טפח ומכסה טפחיים. כאשר נתונים הכרחיים אינם מצויים בכתב העתירה יש קושי של ממש לבחון אם מרכז חייה של העותרת מצוי בישראל. כך, למשל, לא צויין בעתירה המועד שבו יצאה העותרת לראשונה מישראל; לא צויין בה בדיוק משך התקופה שבו חיה העותרת מחוץ לישראל; לא צויין המועד המדויק שבו הוגשה בקשה לאיחוד משפחות על-ידי אביה המנוח; לא צורפה לעתירה הבקשה לאיחוד המשפחות למרות שעליה מושתת עיקרהּ של העתירה; לא צויין המועד שבו יצאה משפחתה של העותרת מגרמניה ועוד. מחמת חוסר ניקיון כפיים והסתרת עובדות מבית המשפט, מן הראוי, לפי טענת המשיב, לסלק את העתירה על הסף. (ב) אביה המנוח של העותרת לא היה זכאי מלכתחילה לקבל מעמד של תושב קבע. מעמדו זה הושג על-ידו באמצעות מסירת מידע כוזב, והטעיית המשיב. לפיכך, אם מלכתחילה לא היה זכאי אביה המנוח למעמד של קבע בישראל, אין לאפשר מעמד של קבע לבתו שזכאותה נטענת, לכאורה, מכוח מעמדו. (ג) אף אם מעמדו של אביה המנוח היה ניתן לו כדין (ולא כך הוא), משנפטר אביה כמה חודשים לאחר הגשת בקשתו לאיחוד משפחות, ומחמת התנהלותו לא אושרה בקשתו עד אז, נשמט הרציונל של איחוד משפחות עם ההורה בעל המעמד, שכן שוב לא היה בין החיים. (ד) העותרת לא הוכיחה כי מרכז חייה בישראל. חלק ממשפחתה הגרעינית חי בגרמניה. העותרת נולדה בגרמניה והיא בעלת אזרחות גרמנית. העותרת חיה בגרמניה במשך שנות חייה הראשונות, כמו גם במהלך העשור האחרון. אִמה של העותרת ואחיה מתגוררים מזה כ-10 שנים בגרמניה, כולם בעלי אזרחות גרמנית. לאחר מות אביה, נישאה אִמה לאזרח גרמני, והיא עצמה התגוררה שם לפחות משנת 2001. כיון שאֵלו הם פני הדברים, טוען המשיב, כי מירב זיקותיה של העותרת הם לגרמניה, ואם לא כן, אז לרשות הפלסטינית שבשטחה נולדו שלושת אחיה, ושם למדה במהלך שנות נערותה (נספח 4 לכתב התשובה). לפיכך אין ליתן לעותרת מעמד של קבע בישראל. 6. נתתי דעתי על טענות העותרת, אלו שבכתב ואלו שבעל-פה, וכמו כן שקלתי את טענות המשיב בכתב תשובתו ובתגובתו לבקשת העותרת למתן צו ביניים. הדין עם המשיב. ההחלטה היא סבירה, טבעית ועניינית. עניינה של העותרת נבחן כדבעי לאור החומר שנמצא לפני המשיב, לרבות במהלך ההליכים בבג"ץ 10094/01. כזכור, בית המשפט העליון המליץ אז לעותרת ולאחיה להסכים למחיקת העתירה. עובדות חדשות לא נתגלו. אדרבה. שהותה של העותרת בשנים האחרונות בגרמניה תומכת ומחזקת את מסקנתו אז של בית המשפט העליון. כידוע, אין למי שאיננו אזרח ישראלי זכות קנויה לישיבה בישראל. שהייה בישראל יכולה להיות על-פי רישיון, בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ועל-פי שיקול דעתו של שר הפנים, או של מי שהוסמך על-ידו לשם כך. מן המפורסמות, כי שיקול הדעת המסור לשר הפנים בכגון דא, הריהו רחב, ונובע מאופי הסמכות והריבונות של המדינה בהגנה על האינטרסים החיוניים לקיומה, ומחובתה לפקח ולהחליט מי יבוא בשעריה. מדיניותו של שר הפנים היא כי היתרי שהייה בישראל לא יוענקו לזרים אלא במצבים חריגים. בית המשפט העליון אישר מדיניות זו בפסיקתו באופן עקבי ואין הצדקה - פורמלית או מהותית - לסטות מן ההלכה הפסוקה. 7. העותרת איננה זכאית לקבל מעמד בישראל. היא אינה תושבת ישראל, ומעולם לא הייתה תושבת ישראל. בעבר, בצעירותה ובקטנותה שהתה העותרת בישראל מספר שנים, אך תקופה זו חלפה עוד לפני למעלה מ-10 שנים, וגם אז הייתה השהייה בישראל הלכה למעשה ללא אשרת ישיבה, לא לעותרת ולא למי מבני משפחתה. מכל מקום, אותה שהייה שלא כדין, בעיקרה, וללא מעמד חוקי בישראל, אין בה כדי להקים לעותרת זכות לישיבת קבע בישראל, ובייחוד בנסיבות שבהן מרכז חייה ומשפחתה הגרעינית הם בגרמניה. 8. כאמור, אביה המנוח של העותרת לא הוכיח עוד מלכתחילה כי הוא זכאי למעמד בישראל. מעמד שזכה בו אביה של העותרת, הושג על בסיס מצג כוזב לפיו הוא רווק ונמנה על התא המשפחתי עם אמו ואחיו. הלכה למעשה, המעמד שניתן בשעתו לאבי העותרת בטל מעיקרו. למעלה מן הצורך יצויין כי גם אילו קיבל אבי העותרת מעמד של תושב קבע כדין, הרי שמשנפטר לבית עולמו מספר חודשים לאחר שפנה בבקשה לאיחוד משפחות, ועוד לפני שהבקשה אושרה, ממילא היה דינה של הבקשה להידחות, כי בפטירתו נשמט הבסיס לבקשה, גם אילו הייתה מוגשת כדין. משנה תוקף ניתן לדברים בנסיבות שבהן התא המשפחתי כולו, לרבות העותרת, העתיק את מגוריו וחייו לגרמניה. 9. לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל זכאי מי שהתגורר בירושלים עובר לאיחוד העיר והתפקד במפקד האוכלוסין שנערך במזרח ירושלים בקיץ 1967. רישיון לישיבת קבע בישראל ניתן גם לאדם שלא התפקד במפקד, אם יש בידיו הוכחות למגוריו דרך קבע בתחומי ישראל עובר לאיחוד העיר בשנת 1967 ואם המשיך להתגורר ברציפות בירושלים מאז שנת 1967 ואילך. כאמור לעיל, ב"כ העותרת, עו"ד אהרן גבע, שימש בשנות ה-90 בא-כוח משפחתה של העותרת בהליכים אחרים. במכתבו מיום 9.7.1998 ציין כי "יעקב נג'אר 10. העותרת טוענת כי אביה קיבל קצבת ילדים מאת הביטוח הלאומי. בדיקת המשיב בעניין זה, שנעשתה עוד במסגרת הטיפול בעתירה הקודמת, העלתה כי קצבת המל"ל ניתנה בשעתו לאביה המנוח של העותרת משום שנרשם בשנת 1999 במרשם האוכלוסין כתושב קבע. כך או כך, אין בעובדת קבלתו קצבה מאת המל"ל כדי להעיד כי בדין ניתן לו המעמד, או כדי להצביע על כך שלעותרת היה לכאורה מעמד כלשהו בישראל. 11. זאת ועוד. גם אילו ניתן לאבי העותרת מעמדו בשעתו כדין, הרי שמשנפטר מספר חודשים לאחר הגשת בקשתו לאיחוד משפחות, לא היה עוד מקום לקבל את הבקשה, וגם לא לראותה בדיעבד ככזו שהיה צריך לאשרה בזמן אמת. זאת להזכיר, כי בחינת המשיב לגבי בקשות שכאלה, אינה עניין של מה בכך. לבד מבדיקת קיומו של תא משפחתי לגבי האב המנוח, צריך היה לבדוק בדיעבד קיום מרכז חיים בישראל בעת ההיא, ולעשות בירור מעמיק על אודות הבסיס שבגינו קיבל האב את מעמד הקבע. הדבר הזה כרוך בין היתר בבדיקת מקום מגורי המשפחה הגרעינית ומהלכיה לאורך השנים, בדיקה דומה לזו שנעשתה בראשונה בהתייחס לאמו ולאחיו של האב המנוח. מטבע הדברים בדיקות שכאלה אורכות זמן. כך או כך, אין עוד מקום לעת הזאת לנסות ולהיתלות בבקשה מן העבר שהוגשה מכוח מעמדו הלכאורי של האב ובמסגרת בקשה לאיחוד משפחות עמו, בקשה שלא נתבררה די צרכה טרם פטירתו, בקשה שלא אושרה, ואינה עומדת עוד על הפרק. 12. יתר על כן, בחינה בכגון דא צריכה להעשות לא ביחס לעבר אלא לפי המצב העדכני בהווה. ממילא ניסיונה של העותרת להיתלות כיום בבקשה של אביה מן העבר, דינו להידחות. טענות אלה כבר טענה העותרת בעתירתה הנ"ל לבג"ץ, שם כזכור אמר בית המשפט העליון את דברו והמליץ על מחיקת העתירה. אין כל הצדקה לחזור עתה על אותן טענות, לדוש בעקבי העבר, כטענת ב"כ המשיב, כשמזה למעלה מעשר שנים מתגוררת העותרת וחיה בגרמניה, היא ובני משפחתה הגרעינית. 13. העותרת נולדה בגרמניה, היא אזרחית גרמניה, אמה ואחיה חזרו להתגורר בגרמניה, אמה נישאה לאזרח גרמני עוד בשנת 2001, העותרת עצמה שבה לגרמניה סמוך לאחר פטירת האב, כנראה בין שנת 2000 עד לתחילת שנת 2001. שם שהתה, התגוררה וחייתה במשך למעלה מעשר שנים רצופות, עד לביקורה בישראל בחודש פברואר השנה. גם כיום ממשיכה העותרת את חייה בגרמניה. כשזו מציאות החיים במשך 10 השנים האחרונות, כשאין עוד תא משפחתי בישראל, לא קיומו ולא המשך קיומו של מרכז חיים בישראל, עבור העותרת או מי מבני משפחתה הגרעינית, אין מקום לאשר את בקשתה. גם כאשר עזבה את גרמניה בעבר בהיותה קטינה, מרב זיקותיה היו, אם כבר, כטענת ב"כ המשיב, לרשות הפלסטינית, שם נולדו 3 אחיה (בבית לחם), במרשם הרשות הפלסטינית רצה אביה לרשום את נישואיו, ושם בבית ספר בבית ג'אלה, למדה העותרת. גם אם חייתה בישראל כילדה בין השנים 1986-2001, הרי שמעולם לא היה לה מעמד בישראל ולפחות פרק זמן דומה חיה בגרמניה, והעיקר לענייננו שבעשר השנים האחרונות חיה העותרת בגרמניה וזהו מרכז חייה הנוכחי. 14. מאז מחיקת העתירה הקודמת (בג"ץ 10094/01) בשנת 2003, עתירה שהוגשה על-ידי העותרת ואחיה, חלפו שמונה שנים ולא חל כל שינוי בנסיבותיה ובטעמיה של העותרת. אדרבה, מציאות החיים שהתקיימה אז, קרי, מרכז חיים מחוץ לישראל, נמשכה והועצמה. 15. העותרת מבקשת לגזור גזרה שווה מעניינם של בני משפחתו של אביה המנוח, אחיו ובני משפחתם, אשר קיבלו מעמד בישראל, לעניינה-שלה. העותרת טוענת להפלייתה לרעה ביחס אליהם. אך אין לטענה זו על מה שתסמוך. עניינם של בני משפחתה הללו נבדק לעומקו ונמצא כי הם התגוררו עובר לשנת 1967, ומאז ואילך בתחומי ישראל, ברציפות. כיוון שכך הוחלט להעניק להם מעמד של קבע. בניגוד לאביה המנוח של העותרת, הרי שלגבי בני המשפחה הללו, נמסרו פרטי אמת. הדבר הזה איפשר קיומה של בדיקה עניינית ופרטנית על-ידי המשיב, ומתן החלטה ספציפית לגבי כל אחד מבני המשפחה. המצג הכוזב מצד אבי העותרת לא איפשר לעשות כן גם לגביו, ולא נתקיימה בחינה ובדיקה פרטנית לגבי בני משפחתו הנלווים אליו. המציאות גם מראה כי נסיבותיהם שונות. הראשונים, כל חייהם, עובר לשנת 1967 ומאז ואילך, התגוררו בישראל. לעומתם, אבי העותרת לא שהה בישראל ולא קיים כאן כל מרכז חיים, אלא בספרד ולאחר מכן בגרמניה, הוא ובני משפחתו, ביניהם גם העותרת אשר נולדה בגרמניה, חייתה וגדלה שם מאז לידתה במשך מספר שנים, עד למעבר המשפחה מגרמניה במועד כלשהו בין השנים 1986-1987. כיוון שכך, לא היה מקום למתן מעמד לאביה המנוח עוד מלכתחילה, וממילא אין בסיס לבקשתו מלפני פטירתו לאיחוד משפחות. 16. החלטת המשיב הריהי אפוא סבירה ועניינית, ולפיכך החלטתי לדחות את העתירה. העותרת תשא בהוצאות עתירה ותשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪. תושבותמשרד הפנים