קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת פגמים בניהול הליך המכרז: הרקע לעתירה וטענות הצדדים: עניינה של עתירה זו בתקיפת החלטה שניתנה ע"י המשיב 2 בשם המשיב ה 1 ולפיהה הוכרזה המשיבה 3 כזוכה במכרז מספר 43/2011 שפרסמה המשיבה 1. העותרת טוענת כי היה על המשיבים 1-2 להכריז עליה כזוכה. למען הסדר יצוין כי ביום הגשת העתירה, 26/9/11, הוגשה גם בקשה לצו ביניים שיאסור על המשיבים 1-2 למסור את העבודה נשוא המכרז למשיבה 3. בית משפט זה נתן צו ביניים כמבוקש עד לדיון במעמד הצדדים שנקבע ליום 9/10/11. הצדדים (למעט משיבה 4 שזומנה ולא התיצבה) הגישו תשובות מפורטות. בית המשפט הציע והצדדים קיבלו את הצעתו והסכימו לראות בתשובות שהוגשו כתשובות לעתירה כך שבית המשפט ידון בעתירה כאילו הוגשה תשובה. בהתאם גם טענו הצדדים טיעוניהם. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את העתירה. טענות הצדדים: העותרת, תושבת יאנוח-ג'ת, המנהלת ביחד עם בעלה עסק של אספקת ציוד מחשבים, מבקשת מביהמ"ש להורות למשיבה 1 להכריז על העותרת כזוכה במכרז, שפורסם על ידי המשיבה 1 ביום 30.8.11 לקבלת הצעות מחיר להתקנת תשתיות ונקודות תקשורת בבתי הספר היסודיים ביאנוח - ג'ת, שמספרו 43/2011, במקום המשיבה 3. בתאריך 30.8.11 פרסמה המשיבה 1 בקשה לקבלת הצעות מחיר להתקנת תשתיות ונקודות תקשורת בבתי הספר היסודיים ביאנוח - ג'ת, שמספרה 43/2011. בהצעה להגיש הצעות מחיר נקבע כי המועד האחרון להגשת הצעות הינו יום 7.9.11 שעה 12.00 וכן נכללו פרטי העבודה והדרישות מהמציעים. העותרת הגישה במועד הצעת מחיר על סך 75,028.8 ש"ח וצירפה ערבות בנקאית תקפה מיום 5.9.11 ועד 7.12.11, על סך 5,000 ₪ וכן אישור ניהול ספרים מפקיד השומה. דיון לפתיחת התיבה נקבע ליום 13.9.11. ביום 13.9.11 נערך הדיון ועל פי פרוטוקול הדיון נפתחה התיבה ואולם על פי בקשת מנהל מחלקת החינוך הוארך המועד האחרון להגשת ההצעות של הספקים עד ליום 15.9.11 שעה 10.00, כדי לבדוק אפשרות לפנות לספקים נוספים. המעטפות הוחזרו לתיבה כאשר הן סגורות. ביום 15.9.11 נפתחה שוב התיבה. על פי פרוטוקול הדיון מיום 15.9.11 זומנה העותרת לשימוע מכיוון שהצעתה הייתה בעדיפות ראשונה, בהתחשב בכך שהיא תושבת יאנוח - ג'ת (למרות שהצעת המשיבה 3 נמוכה יותר, אך היא אינה תושבת יאנוח - ג'ת), אך העותרת לא הגישה מסמכים המוכיחים את נסיונה בתחום. בעלה של העותרת הסביר בשימוע כי הוא עוסק בתחום המחשבים, הרשתות והמצלמות מזה כ-10 שנים וביצע מספר רב של עבודות במוסדות ובתים פרטיים ובתי עסק. הוא טען כי לא צירף מסמכים המוכיחים ניסיון מאחר שהסעיף היה לא ברור וכן לאור בעיה אישית הקשורה לבנם של העותרת ובעלה. הוועדה קבעה שהן העותרת והן המשיבה 3 שוות מבחינת ניסיון מקצועי, מכיוון שלא הגישו מסמכים המעידים על ניסיון. הוועדה ציינה ששמעה את נציג העותרת ושוכנעה שיש לו ניסיון. בטרם החלטה ביקש היועמ"ש של המשיבה 1 להביע עמדתו בעניין סעיף מתן ההעדפה לתושבי יאנוח ג'ת וטען כי הסעיף אינו חוקי ופוגע בעיקרון השוויון. לאור עמדה זו הוועדה החליטה לפנות ליו"ר המועצה להכריע באיזה משני מהמציעים לבחור. לטענת העותרת, המשיב 2 פעל בניגוד להמלצת הוועדה והעניק את הזכיה על פי שיקול דעתו למשיבה 3, כאילו לא הייתה קיימת ועדה. נטען כי המשיבה 1 פעלה שלא כדין, פתחה את התיבה בטרם עת ואיפשרה לזוכה ש"סימנה" לתקן את הצעתו ואף האריכה לו מועדים ולבסוף הכריזה עליו כזוכה. נטען כי ככל הנראה, כאשר נפתחה תיבת ההצעות, נבדקו שלושת ההצעות שהוגשו והתברר כי המשיבה 3 אינה עומדת בתנאי הסף, שכן לא צירפה ערבות בנקאית כמתחייב בדרישות ולכן ניתנה למשיבה 3 האפשרות להגיש את הערבות תוך יומיים נוספים. נטען כי המשיבה 3 הגישה מעטפה נוספת מטעמה בצירוף ערבות. העותרת טוענת כי הזכיה הוענקה למשיבה 3 תוך פגיעה בזכות השוויון, שכן לטענתה רק העותרת עמדה בתנאי הסף ואילו המשיבה 3 לא עמדה בתנאי הבסיסי של הנפקת ערבות בנקאית במועד והמשיבה 4 כלל לא צירפה ערבות. נטען כי פגם בערבות הינו פגם מהותי היורד לשורשו של עניין והשלמת הערבות בשלב מאוחר יותר אינה מרפאה את הפגם. נטען כי הערבות הבנקאית של המשיבה 3 לא הייתה תקפה בפרק הזמן שבין התאריכים 7.9.11 (המועד האחרון להגשת ההצעות) ועד לתאריך 13.9.11 (המועד בו הוארך תוקף הגשת ההצעות) ולכן המשיבה 3 לא עמדה בתנאי הסף. העותרת טוענת עוד כי על הוועדה היה לפתוח את התיבה ביום 8.9.11 וזאת בהעדר הנמקה מדוע יש לדחות את הפתיחה עד ליום 13.9.11. עוד נטען כי הוועדה המליצה על העותרת כזוכה ולמשיב 2 אין כל מעמד בוועדה ומעורבותו בה הינה התנהגות פסולה של איש ציבור. נטען כי המשיב 2 הינו יו"ר ממונה של המועצה מטעם משרד הפנים. אין המדובר בנבחר ציבור, אלא בעובד מדינה הממלא תפקיד ציבורי על פי דין. אין הוא חב אמונים לציבור בוחריו ומשכך נדרשת ממנו רמה מוגברת יותר של טוהר מידות. נטען כי הוועדה היא הגוף הרלוונטי לבדיקת ההצעות והבחירה הינה שלה. נטען כי דרישת המשיב 2 מהוועדה להעביר לו את הסמכות למתן החלטה ו/או היוזמה של הוועדה להעביר את ההחלטה למשיב 2 הינן בבחינת מחיקת כל הרציונל של דיני מכרזים וכי אסור לוועדה להאציל סמכויותיה. העותרת טוענת כי הצעתה הינה הזולה ביותר בהתאם לתנאים שפורסמו, כי ההטבה לבני הישוב כשרה ובכל מקרה אם נפל פגם בהליך בשל ההעדפה שנקבעה בו לתושבי הישוב, היה צריך לפסול את כל ההליך. בתנאי ההצעה ציינה המועצה כי הצעות של בני הישוב יזכו לעדיפות בשיעור 5% מהצעת ספקים ו/או קבלנים אחרים שאינם בני הישוב. על כן, נטען כי מאחר שהצעת העותרת הינה 95% מהצעת המשיבה 3, הצעת העותרת הינה ההצעה הזולה ביותר והיה על המועצה לבחור בעותרת כזוכה. עוד טוענת העותרת לפגמים נוספים בהתנהלות המשיבה 1 והמשיבה 3, כגון הגשת הצעות המשיבה 3 במעטפות הנושאות את הלוגו שלה וכדומה. כן טוענת העותרת כי ההחלטה להצהיר על המשיבה 3 כזוכה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, חוסר מידתיות ופוגעת בזכויות חוקתיות ויש לבטלה ולהכריז על העותרת כזוכה. המשיבים 1 ו-2 טוענים כי אין המדובר במקרה דנן בהצעת מכרז זוטא ובוועדת מכרזים, אלא בוועדת רכש אשר דנה בהצעות מחיר כאשר סכום החוזה מוגבל לסך של 67,800 ₪. כן מציינים המשיבים כי תיבת הצעות המחיר במועצה שונה מתיבת הצעות מכרזים. נטען כי במקרה דנן פנתה המועצה למציעים וביקשה כי יגישו הצעות מחיר. מדובר בהצעה מס' 43/11 בה נקבע כי מועד אחרון להגשת ההצעות הינו עד לתאריך 7.9.11 שעה 12.00. בתאריך 13.9.11 התכנסה ועדת הרכש, פתחה את תיבת הצעות המחיר ורשמה בפרוטוקול הדיון את תוכנה באופן כללי בטרם דיון בהצעות כמפורט בפרוטוקול הדיון. בעניין הצעת מחיר 43/11, עוד בטרם פתיחת ההצעה ובהתאם לבקשת מנהל מחלקת החינוך, אשר ביקש אורכה לבדוק אפשרות לפניה לספקים נוספים, הוועדה נענתה לבקשתו והחזירה את המעטפות כאשר הן סגורות לתיבת הצעות המחיר. המועצה הודיעה למציעים כי המועד הוארך בהתאם להחלטת הוועדה. המשיבים טוענים כי בתאריך 15.9.11 התכנסה הוועדה שוב ודנה בהצעות המחיר ולאחר בדיקת ההצעות ודיון ארוך בהצעה, כמפורט בפרוטוקול הדיון, ולאחר שהיועמ"ש של המועצה חיווה את דעתו כמפורט בפרוטוקול בעניין חוקיות מתן עדיפות לבני הישוב וזאת בטרם החלטה, החליטה הוועדה להעביר את ההכרעה לראש המועצה. בתאריך 18.9.11 החליט יו"ר המועצה לאשר מסירת העבודה למשיבה 3 מהנימוקים המפורטים בהחלטה ובפרוטוקול הדיון. בתאריך 22.9.11 הודיעה המועצה למציעים שהשתתפו בהצעה את החלטתה. לטענת המשיבים, המסגרת הנורמטיבית לדיון בעתירה בהתאם לסעיף 192 לצו המועצות (א) הינה התוספת הרביעית לצו ולא כל דין אחר כנטען בעתירה. המשיבה 1 דוחה מכל וכל את הנטען על ידי העותרת בכל הנוגע לפתיחת תיבת המכרזים ו/או ההצעות ו/או "סימון" מציע כזה או אחר. נטען כי טענות אלה אין להן על מה לסמוך. עוד נטען כי דין העתירה להדחות על הסף בשל שיהוי כבד בהגשתה, שכן העותרת ידעה ביום 13.9.11 כי הוועדה האריכה את המועד עד ליום 15.9.11 ואף נציג מטעמה נכח במעמד פתיחת ההצעות כמצוין בפרוטוקול וביקש לדעת דברים בנוגע למסמכי שאר המציעים. המשיבים טוענים כי המלצת הוועדה והחלטת ראש המועצה הינן ענייניות, תקינות, חוקיות ולא נפל בהן כל פגם מהותי המצדיק התערבות. נטען כי הוועדה מוסמכת על פי דין להאריך את המועד להגשת ההצעות. המועד הוארך בהתאם לבקשת הגורמים המקצועיים במועצה מסיבות ענייניות כפי שנרשם בפרוטוקול והוועדה לא פתחה את המעטפות ולא דנה בהצעות כלל ועיקר, כך שלא יכלה לדעת מה תוכן המעטפות. הוועדה האריכה מועד בהצעות נוספות וכל זאת מסיבות ענייניות כמפורט בפרוטוקול, כך שהטענה לפתיחת חלון מיוחד למשיבה 3 מופרכת מיסודה, שכן במעמד ההארכה הוועדה לא יכלה לדעת אם המשיבה 3 הגישה ערבות בנקאית שכן המעטפות לא נפתחו. המשיבים טוענים כי כאשר הוועדה התכנסה ביום 15.9.11 ובדקה את המסמכים של כל המציעים פסלה את המציע הטעון פסילה בשל העדר ערבות בנקאית ואי צירוף מסמכים (המשיבה 4) ובנוגע למשיבה 3 עמדה בפני הוועדה ערבות בנקאית תקינה ולכן הוועדה דנה בהצעתה ולא הייתה כל סיבה לפסול את ההצעה. המשיבים טוענים כי החלטת הוועדה הינה בגדר המלצה לראש הרשות, החלטתה אינה סופית ואינה מחייבת את המועצה וההחלטה הסופית בעניין מסורה לראש הרשות ולא לוועדה. נטען כי ראש המועצה קיבל את המלצת הוועדה להכריע מי יהיה המציע הזוכה ועשה זאת בהתחשב בעמדת היועץ המשפטי לאי חוקיות מתן עדיפות לבני הישוב, גם אם גבוהים ממציעים אחרים עד 5%, כפי שפורסם בתנאי ההצעה, לאחר שקרא את פרוטוקול הדיון ובדק את ההצעות והחלטתו נבעה משיקולים ענייניים גרידא. נטען כי ראש המועצה בחר בסופו של יום בספק הזול ביותר, פעל כדין בהשתמשו בסמכותו להכריע, תוך הפעלת שיקול דעת ענייני והתחשבות בענייני המועצה ותושביה וקידום ביצוע הפרוייקט. נטען כי לא נפל בהחלטה כל פגם מהותי המצדיק התערבות. המשיבה 3 טוענת כי שבועיים לפני פרסום המכרז נשוא העתירה פרסמה המשיבה 1 מכרז שנשא את המספר 31/2011 להתקנת תשתיות ונקודות תקשורת בבתי הספר היסודיים ביאנוח - ג'ת (להלן: "המכרז הראשון"), אשר בוטל. המכרז הראשון נשא אותם התנאים של המכרז נשוא העתירה, למעט הבדל אחד שהינו הוספת פירוט היתר תחת הכותרת "שם הפריט" בכתב האומדן - המפרט הטכני להצעת המחיר במכרז השני. המשיבה 3 טוענת כי הגישה הצעה למכרז הראשון בצירוף כל המסמכים הנדרשים ולרבות כתב ערבות מיום 23.8.2011. המשיבה 1 ביטלה את המכרז הראשון וחזרה ופרסמה תוך שבוע ימים את המכרז נשוא העתירה. בין לבין המשיבה 1 לא החזירה למשיבה 3 את כתב הערבות עבור המכרז הראשון שבוטל. משנודע למשיבה 3 על פרסום המכרז בשנית, היא הגישה הצעתה למכרז ביום 7.9.2011 מבלי לצרף כתב ערבות בנקאית, בהניחה בתום לב כי עסקינן באותו המכרז שבוטל וכי הערבות הבנקאית שצירפה למכרז הראשון הייתה עדיין בתוקף וברשותה של המשיבה 1 תשמש אותה במכרז נשוא עתירה זו. נטען כי האמור בסיפא לדף מס' 6 לפרוטוקול ועדת המכרזים מיום 15.9.2011 מאשר את טענות המשיבה 3 אודות פרסום אותו המכרז פעמיים. המשיבה 3 טוענת כי לאחר הגשת הצעתה למכרז נשוא עתירה זו שמה לב לעובדה שמספר המכרז שונה וכי הערבות הבנקאית שצורפה למכרז הראשון אינה תקפה למכרז השני. על כן, מיהרה ופנתה למשיבה 1 בבקשה לשחרר את הערבות הבנקאית הראשונה על מנת להחליפה בערבות הבנקאית הנושאת את מספר המכרז החדש, שאכן הוגשה במעטפה השניה עם מכתב התנצלות. לטענת המשיבה 3 יש לדחות את העתירה, בין היתר מכיוון שהעותרת אינה עומדת בתנאי הסף שנקבעו לגבי הוכחת ניסיון בעבודות ואי צירוף מסמכים המעידים על ניסיון בעבודות מהווה פגם אשר היה בו כדי להביא לפסילת הצעתה. כן נטען כי העותרת אינה עומדת בתנאי הסף לגבי תוקפה של הערבות הבנקאית שהוגשה על ידה, לאחר שהוארך המועד להגשת ההצעות. עוד טוענת המשיבה 3 כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה לדחות את מועד פתיחת המכרז או להאריך את המועד להגשת הצעות והוועדה פעלה מתוקף סמכותה על פי סעיף 12 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות. כך גם נטען כי החלטת הוועדה להעביר את ההכרעה לגבי זהות הזוכה לידי המשיב 2 ו/או החלטת המשיב 2 להכריז על המשיבה 3 כזוכה הינה החלטה סבירה שלא נפל בה פגם וניתנה מכוח סמכותו על פי סעיף 123(ג) לצו הנ"ל. המשיבה 3 טוענת כי היא עמדה בכל תנאי הסף שנקבעו וזכתה ביושר. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה מהטעם שלא נפל בהליך ו/או בהחלטות המשיבים 1 ו-2 פגם המצדיק התערבות. אפרט להלן. כאשר מדובר במכרז או בהצעה להגיש הצעות מחיר מטעם רשות מקומית יש לדון בעניין על פי צו המועצות המקומיות (א), התשי"א - 1950 (להלן: "הצו"), זאת בהתאם לסעיף 192 לצו, המפנה להוראות התוספת הרביעית לצו. סעיף 8 לתוספת הרביעית מגדיר חוזה להזמנת טובין או לביצוע עבודה שערכו עולה על 15,000 ₪ אך אינו עולה על 75,000 ₪ כמכרז שאינו פומבי (להלן: "מכרז זוטא"). לענייננו, אין זה משנה אם המדובר במכרז זוטא או ב"הצעת מחיר", כפי שמכנה המשיבה 1 את ההליך על פי מסמך הגשת ההצעות שפורסם על ידי המשיבה 1 ביום 30.8.2011. יש לדון בעניין על פי הצו הנ"ל והתוספת הרביעית לצו, כפי שטוענים אף המשיבים בתגובותיהם לעתירה. עוד יש לציין, בטרם אדון בטענות לגופן, כי נוכח חזקת תקינות המעשה המינהלי ויישומה בדיני המכרזים, התערבות בית המשפט בהליכי מכרז תיעשה בזהירות, כאשר הוכח שנפלו במכרז פגמים היורדים לשורשו של עניין, פגמים שיש בהם כדי להפר את עקרון השוויון או לפגוע בעקרון ההגינות (ראו: עע"ם 2914/09 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (24.11.09); עע"ם 1464/07 וייספיש נ' מנהל מקרקעי ישראל, טרם פורסם (15.4.08); עע"ם 6200/07 פ.פ.ס ריהאב בע"מ נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (22.5.08)). ככלל, אין בית המשפט מחליף שיקול דעתו בשיקול דעת ועדת המכרזים ולא שם עצמו בנעליה (ראו: עע"ם 2914/09 הנ"ל; עע"ם 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, פ"ד נ"ח(1) 590, 597-598 (2003); עע"ם 2310/02 איגוד ערים איזור דן נ' דסאל מרחבים-חברה לעבודות עפר בע"מ, פ"ד נ"ט(6) 337, 346 (2002)). מבלי להתעמק בשאלה האם תקנות חובת המכרזים, התשנ"ג - 1993 (להלן: "תקנות חובת המכרזים"), חלות על מכרזים של רשויות מקומיות, הרי שבעניין תפקיד ועדת המכרזים וראש המועצה וסמכות כל אחד מהם להכריע בעניין הזוכים במכרז קיימות הוראות ספציפיות בצו הנ"ל ויש לפעול על פיהן. על פי סעיף 123(א) לצו, תפקידי ועדת המכרזים הינם לבדוק הצעות מחירים המוגשות למועצה בעקבות פרסום מכרז ולהמליץ לפני ראש המועצה על ההצעה שלדעת הוועדה ראוייה לאישורו. סעיף 123(ב) לצו קובע כי אם החליט ראש המועצה לאחר עיון בהמלצות ועדת המכרזים שלא לאשר את ההצעה שעליה המליצה הוועדה, ירשום את הנימוקים להחלטתו ויביאם לידיעת המועצה בישיבתה הקרובה. על פי סעיף 123(ג) לצו ראש המועצה רשאי, באישור המועצה, לאשר הצעה מבין ההצעות שהיו לפני ועדת המכרזים, אף שהוועדה לא המליצה עליה. על כן, על פי הוראות הצו, החל על מכרזי מועצות מקומיות, המשיב 2 מוסמך על פי הדין לקבל את ההחלטה אודות הזוכה והינו רשאי שלא לאשר את ההצעה שעליה המליצה הוועדה ו/או לאשר הצעה שהוועדה לא המליצה עליה. במקרה דנן יש לקבוע כי המשיב 2 פעל כדין כאשר החליט לקבל את הצעת המשיבה 3. יש לציין כי הוועדה אף לא הכריעה על איזו מההצעות היא ממליצה, אלא העבירה את ההחלטה למשיב 2, על מנת שהוא יכריע במי מבין שני המציעים (העותרת או המשיבה 3) יש לבחור כזוכה. המשיב 2 קבע בהחלטתו כי יש למסור את העבודה למשיבה 3, מכיוון שהוכיחה ניסיון ויכולת וגם הצעתה זולה יותר. כאמור לעיל, המשיב 2 היה מוסמך לקבל את ההחלטה אודות ההצעה הזוכה והוא אף נימק את החלטתו בכך שהמשיבה 3 הוכיחה ניסיון ויכולת והצעתה הינה הזולה יותר. אמנם המשיבה 1 אכן ציינה בתנאי המכרז כי תינתן עדיפות בגובה של 5% למציעים שהינם תושבי הישוב, זאת בניגוד לדעת היועמ"ש של המשיבה 1. אך בסופו של הליך, כפי הנראה, החליט המשיב 2 להתייחס בהחלטתו להתנגדותו של היועמ"ש של המשיבה לסעיף ההעדפה של תושבי הישוב ולטענתו של היועמ"ש כי תנאי זה הינו מפלה ואי שיוויוני. סבורני כי יש לקבוע כי אין המדובר בפגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את ביטול זכייתה של המשיבה 3 והענקת הזכיה לעותרת, שכן בסופו של יום היו בפני המשיב 2 שתי הצעות אשר אושרו על ידי הוועדה והמשיב 2 נתן החלטתו לגבי הזכיה בהתחשב בכל הנתונים שעמדו בפניו ובפני הוועדה והעניק את הזכיה להצעת המשיבה 3, זאת במסגרת שיקול הדעת שניתן לו כדין להחליט מהי ההצעה הזוכה. המשיב 2 קבע כי המשיבה 3 הוכיחה ניסיון ויכולת. כידוע, לעיתים עשוי הקריטריון של ניסיון ויכולת להכריע את הכף ולדחוק את רגליה של ההצעה הזולה ביותר מפני ההצעה האיכותית (ראו: עע"ם 1847/06 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל משרד האוצר החשב הכללי, טרם פורסם (25.4.07)). על כן, גם לו היה נקבע כי יש לפעול על פי התנאי של עדיפות של 5% למציעים שהינם תושבי הישוב, הרי שעל פי החלטת המשיב 2 המשיבה 3 היא בעלת הניסיון והיכולת ולכן אין פגם בזכייתה, בנסיבות העניין. זאת במיוחד כאשר הפער הכספי בין ההצעות, גם שמביאים בחשבון את העדפת תושבי המקום, הוא זניח. מעבר לצורך יש לציין כי גם לו הייתי סבור כי יש לבטל את ההחלטה על זכיית המשיבה 3, אינני סבור כי היה מקום להעניק את הזכיה לעותרת, זאת לאור הפגמים שנפלו בהצעת העותרת, אשר לא צירפה מסמכים להוכחת ניסיונה, כאשר מדובר בתנאי סף על פי לשונה הפשוטה והברורה של ההזמנה להציע הצעות וכן לאור הפגמים בהתנהלות הוועדה, אשר נתנה לעותרת הזדמנות לטעון בכל הנוגע לאי הגשת מסמכים המעידים על ניסיון קודם, אך לא העניקה הזדמנות שווה למשיבה 3, אשר לטענת הוועדה גם כן לא צירפה מסמכים המעידים על ניסיון קודם (זאת למרות שהמשיבה 3 הגישה לביהמ"ש את המסמכים שצירפה להצעה והמעידים על ניסיון קודם ולכן לא ברור על סמך מה הגיעה הוועדה להחלטה כי המשיבה 3 לא צירפה מסמכים המעידים על ניסיון ובכל מקרה פגם זה תוקן בהחלטת המשיב 2 אשר קבע כי המשיבה 3 הוכיחה ניסיון). המשיב 2 פעל במסגרת סמכותו כאשר העניק את הזכיה למשיבה 3, בהסתמך על הנתונים שהיו בפניו ולאור העובדה שנקבע על ידי הוועדה שהמשיבה 3 עמדה בכל התנאים והמשיב 2 קבע בדין כי יש להעניק את הזכיה למשיבה 3 לאור הוכחת הניסיון והיכולת שלה לביצוע העבודות. אני קובע כי אין בהחלטת הוועדה להעביר את ההחלטה למשיב 2 ו/או בהחלטת המשיב 2 להעניק את הזכיה למשיבה 3 משום פגם המצדיק את ביטול הזכיה ועל אחת כמה וכמה אין בכך משום פגם המצדיק את הענקת הזכיה לעותרת, לאור הנסיבות, כמפורט לעיל. עוד יש לציין כי תקנות חובת המכרזים מהוות הסדר כללי שיש לפנות אליו כאשר יש להשלים חסר בדין הספציפי (הצו) (ראו: עמ' 160-162 לספרו של עומר דקל, מכרזים (2004), כרך ראשון (להלן: "ספרו של עומר דקל")). על פי תקנה 10(ב) לתקנות חובת המכרזים "עמדת היועץ המשפטי, או נציגו בועדה, תכריע בעניינים משפטיים". לכן, בנסיבות המקרה, כאשר היועץ המשפטי הביע עמדתו בפני הוועדה כי אין מקום להעניק לעותרת העדפה בגובה של 5% מגובה ההצעה הזולה רק בשל היותה תושבת הישוב, שכן מדובר בתנאי מפלה ואי שוויוני, מדובר בעמדת היועץ המשפטי המכריעה בעניינים משפטיים, כאמור בתקנה הנ"ל ולכן בכל מקרה לא ניתן היה לבחור בעותרת כזוכה במכרז לאור תנאי ההעדפה הנ"ל, שנקבע על ידי היועץ המשפטי שהינו תנאי שמפר את עקרון השוויון. בכל הנוגע להחלטת הוועדה להאריך את המועד להגשת ההצעות, הרי שמדובר בהחלטה שניתנה במסגרת סמכותה של הוועדה ובכל מקרה סבורני כי בנסיבות המקרה היה על הוועדה להאריך את המועד להגשת ההצעות ולאפשר למשיבה 3 להגיש את הערבות הבנקאית שלה, זאת מכיוון שככל הנראה ואם נכונות טענות המשיבה 3 לעניין זה (טענות שלא נסתרו על ידי מי מהצדדים הנוספים לעתירה), הרי שהאשם העיקרי לאי הגשת הערבות על ידי המשיבה 3 במועד המקורי שנקבע במכרז זה נעוץ בהתנהלות המשיבה 1, אשר ביטלה את המכרז הראשון/המקורי ולא החזירה את הערבות של המשיבה 3 לידיה ובכך מנעה מהמשיבה 3 להגיש את הערבות הבנקאית במועד המקורי שנקבע במכרז נשוא עתירה זו. ניתן להקיש לעניין זה מהאמור בספרו של עומר דקל בכל הנוגע לחובת הרשות לדון בהצעה שהוגשה באיחור אם סיבת האיחור נעוצה ברשות עצמה ולא במציע (ספרו של עומר דקל, עמ' 153). במקרה דנן, ההחלטה להאריך את המועד ניתנה מבלי שנפתחו מעטפות המציעים, אשר לטענת המשיבים 1 ו-2 הוחזרו לתיבה כאשר הן סגורות (טענה שלא הופרכה) וההחלטה ניתנה לגבי מספר מכרזים ולא רק לגבי המכרז בו עסקינן, זאת כדי לבדוק אפשרות לפנות לספקים נוספים להגיש הצעות מחיר. על כן, לא ניתן לקבוע כי ההחלטה על הארכת המועד ניתנה בנסיבות המעלות חשש לאי תקינות פעילות הוועדה והעדפת המשיבה 3. בנוסף, כאמור, סבורני כי בכל מקרה המשיבה 1 הייתה צריכה להעניק למשיבה 3 את ההזדמנות להגיש את הערבות הבנקאית, גם אם לא הוגשה במועד המקורי שנקבע, זאת בשל תרומתה של המשיבה 1 לאיחור בהגשת הערבות של המשיבה 3. לאור האמור, לא ניתן לקבוע, בנסיבות העניין, כי ההחלטה להאריך את המועד להגשת ההצעות הינה בלתי סבירה באופן המצדיק התערבות או שניתנה בניגוד לדין ובחוסר סמכות ועל כן אין מקום להתערב בה. עוד יש לציין לעניין זה כי יש לקבל את טענות המשיבים בתגובותיהם, לפיהן אם רצתה העותרת לתקוף את ההחלטה על הארכת המועד להגשת ההצעות, היה עליה לעשות זאת עובר למתן ההחלטה על הארכת המועד ולא בדיעבד לאחר קבלת תוצאות המכרז. "כלל נקוט בידינו מימים ימימה, שאין אדם יכול מצד אחד להשתתף במכרז ומצד שני להעלות טענות נגדו משנתברר שלא זכה בו - ראו בג"ץ 126/82 טיולי הגליל בע"מ נ' ממשלת ישראל - משרד התחבורה, פ"ד לו(4) 44, 48-47 (1982); ע"א 4683/97 ידע מחשבים ותוכנה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, פ"ד נא(5) 643, 646 (1997); בר"ם 6571/05 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' עיריית תל-אביב (, 25.7.05)". (פסק דינו של כב' השופט י. עמית בעע"ם 2914/09 הנ"ל). הוועדה נתנה את ההחלטה על הארכת המועד להגשת ההצעות בהליך גלוי ופתוח, שבו אף נכח נציג העותרת וההחלטה על הארכת המועד הודעה למציעים. על כן ולאור האמור לעיל, יש לדחות על הסף מטעמים של שיהוי את טענת העותרת כנגד ההחלטה על הארכת המועד להגשת ההצעות, שכן ידעה על כך במועד מתן ההחלטה והיה עליה לתקוף את ההחלטה עובר למתן ההחלטה ולא בדיעבד לאחר קבלת תוצאות המכרז. סיכום: אשר על כן, וכל הטעמים שפורטו, אני מורה על דחיית העתירה. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות המשיבים 1 ו-2 בכל הנוגע לניהול הליך המכרז שבנדון. צו הביניים שהוצא ביום 26/9/11 מבוטל וניתן למסור את העבודה לזוכה. עוד אני מורה כי מאחר ונפלו פגמים בהתנהלות כל הצדדים במהלך הליך בחינת ההצעות אצל המשיבה 1, כפי שפורט, יישא כל צד בהוצאותיו. מכרזבניה