קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור מארנונה לבית ספר מקצועי: לפני ערעור על החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית תל אביב-יפו (להלן: "וועדת הערר") מיום 15.6.09, לפיה המערערת אינה זכאית לפטור מלא מארנונה לשנים 2008 ו-2009 מכוח סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין"), בגין בית הספר המקצועי "יד שפירא". אין מחלוקת, כי ביום 9.3.10 התקבל חוק לתיקון פקודת הפיטורין, אשר תיקן את סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין וקבע מפורשות, כי הסעיף יחול גם על "בית ספר מקצועי, כהגדרתו בחוק החניכות, התשי"ג-1953", כך שלאחר כניסת התיקון לתוקף, החל מיום 1.1.10, זכאית המערערת לפטור מלא בגין הנכס, בהתקיים התנאים הנוספים המנויים בסעיף. ברם, אין חולק, כי תיקון זה אינו חל בענייננו, באשר המדובר בהשגה ובערר שנתקבלו בטרם תוקנה פקודת הפיטורין. במוקד הערעור עומדת טענת המערערת, לפיה בית ספר מקצועי זכאי לפטור מלא מארנונה מכוח סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין גם בנוסחו הישן, דהיינו בטרם תוקן הסעיף ונקבעה תחולתו המפורשת על בתי ספר מקצועיים, כאמור לעיל. 1. רקע הדברים המערערת, אורט ישראל, הינה חברה לתועלת הציבור הפועלת ללא כוונת רווח לשם קידום החינוך בישראל, המחזיקה ומנהלת בתי ספר בכל רחבי הארץ. הנכס נשוא הערעור הינו בית הספר המקצועי "יד שפירא", המנוהל על ידי המערערת בפיקוח משרד התמ"ת. הנכס מצוי ברחוב נס לגויים 53 וידוע גם כגוש 6229 חלקה 16 (להלן: "בית הספר" או "הנכס"). בית הספר הוקם ביוזמתה של עיריית תל אביב-יפו (להלן: "העירייה") והוא נמסר לניהולה של המערערת בהתאם להסכם שנחתם ביום 28.6.66 בין העירייה מצד אחד, מדינת ישראל מצד שני והמערערת מצד שלישי (ההסכם צורף כנספח י"ד לערעור המינהלי). במשך שנים, הוענק למערערת פטור מלא מארנונה בגין הנכס. לקראת סוף שנת 2006 החלה העירייה במהלך של בחינת הפטורים מארנונה הניתנים לגופים שונים בתחומי העיר. במסגרת מהלך זה, פנתה העירייה למערערת בבקשה כי תמציא לעירייה אישורים מתאימים, ככל שהמערערת סבורה כי הנכס עומד באחד מסעיפי הפטור שבפקודת הפיטורין. עוד הובהר, כי במידה ולא יומצאו האישורים המתאימים, יבוטל הפטור הקיים החל משנת הכספים 2008. ביום 23.3.08 הודיעה העירייה למערערת, כי לאור העובדה שלא הומצאו על ידה אישורים כנדרש, בוטל הפטור מתשלומי ארנונה לנכס החל מיום 1.1.08. המערערת פנתה למשיבה בהשגה, במסגרתה טענה, כי היא זכאית לפטור מלא מארנונה בגין הנכס לפי סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין (בנוסחו הקודם), הקובע כדלהלן: "(ה) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטח נכס המשמש לאחד מאלה: (3) מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט- 1949, מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק האמור ובית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט- 1969, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ- 10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים, והכל אם אינו למטרת רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית (ההדגשות שלי-מ' א' ג')." לפי הוראות סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין (בנוסחו הקודם) המצוטטות לעיל, פטור מלא מארנונה כללית יינתן למוסד שמקיים אחת משלוש החלופות הבאות: מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט- 1949 (להלן: "חוק לימוד חובה"); מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק לימוד חובה; בית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק הפיקוח") שחל עליו חוק הפיקוח. כמו כן, יש צורך שיתקיימו במוסד הפטור מספר תנאים כללים, כדלהלן: בבית הספר מתחנכים באופן שיטתי יותר מ- 10 תלמידים; החינוך ניתן לתלמידים עד גיל 18 שנים; בית הספר אינו משמש למטרת רווח. בהשגה מטעמה טענה המערערת, כי היא מקיימת את דרישות החלופה השלישית שבסעיף 5ג(ה)(3), דהיינו "בית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי ספר שחל עליו החוק האמור". המערערת ביקשה, כי עד למתן פטור מלא, יינתן לנכס פטור חלקי של 66% מתוקף היות בית הספר "מוסד חינוך" לפי סעיף 4(א)(4)(א) לפקודת הפיטורין. במסגרת ההשגה, המציאה המערערת לעירייה אישור מאת הממונה על המחוז במשרד הפנים לפי סעיף (א)(4) לפקודת הפיטורין בדבר היות בית ספרה "מוסד חינוך" וכן אישורים נדרשים נוספים ומשכך אושר למערערת פטור חלקי של 66%. ברם, טענות המערערת לפטור מלא נדחו על ידי המשיבה, אשר סברה, כי "בית ספר" כמשמעותו בחוק הפיקוח צריך לעמוד גם בתנאי חוק הפיקוח ובין היתר כי יהא בידו רישיון מאת משרד החינוך להפעלת בית הספר, כאשר אין חולק כי למערערת אין רישיון כאמור (ההשגה והתשובה להשגה צורפו כנספחים 2 ו-3 לתגובת המשיבה לערעור). 2. ההליך לפני וועדת הערר ביום 16.7.08 הגישה המערערת ערר לוועדת הערר, במסגרתו טענה, כי היא זכאית לפטור מלא מארנונה בגין הנכס לפי סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין וזאת ללא תלות בקיומו של רישיון מטעם משרד החינוך להפעלת בית הספר (כתב הערר והתשובה לערר צורפו כנספחים 4 ו-5 לתגובת המשיבה לערעור). כאמור לעיל, נכון למועד הדיון בערר שהגישה המערערת, טרם התקבל החוק לתיקון פקודת הפיטורין וכל שעמדה לפני הוועדה היא הצעת החוק לתיקון פקודת הפיטורין. ביום 23.12.08 התקיים דיון מקדמי בערר, במסגרתו נתבקשה וועדת הערר על ידי המשיבה להכריע תחילה בטענה המקדמית: האם נדרש רישיון משרד החינוך על פי חוק הפיקוח בהתאם לחלופה השלישית שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין. המערערת, מצדה, ביקשה להוסיף טענה נוספת לכתב הערר מטעמה, לפיה חלה בעניינה גם החלופה הראשונה שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, דהיינו "מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה", וזאת בשים לב לכך ששר החינוך הכריז באכרזה שפורסמה ברשומות, כי הוא מכיר בנכס נשוא הערר כבית ספר מקצועי על פי חוק החניכות, התשי"ג- 1953 (להלן: "חוק החניכות"). וועדת הערר נעתרה לבקשת המשיבה וכן התירה את תיקון כתב הערר כמבוקש על ידי המערערת וקבעה, כי הצדדים יגישו סיכומים בסוגיות המקדמיות שבמחלוקת (החלטת הוועדה מיום 23.12.08 וסיכומי הצדדים צורפו כנספחים 6-8 לתגובת המשיבה לערעור). ביום 15.6.09 דחתה וועדת הערר את הערר שהגישה המערערת (החלטת וועדת הערר צורפה כנספח א' לערעור המינהלי וכנספח 1 לתגובת המשיבה לערעור). וועדת הערר קבעה, כי בהעדרו של רישיון ממשרד החינוך, המערערת אינה זכאית לפטור לפי החלופה השלישית שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, דהיינו "בית ספר כמשמעותו בחוק הפיקוח שחל עליו החוק האמור". זאת, משום שלשיטתה, על פי חוק הפיקוח, אין לנהל בית ספר ללא היתר ממשרד החינוך. לפיכך, אם לא ניתן היתר, הרי שאין המדובר בבית ספר כמשמעותו בחוק הפיקוח. וועדת הערר קבעה עוד, כי אין באכרזה על בתי ספר מקצועיים, אשר פורסמה ברשומות, במסגרתה נכלל גם בית הספר של המערערת, כדי לענות על דרישות חוק לימוד חובה ומשכך המערערת גם אינה זכאית לפטור לפי החלופה הראשונה שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, דהיינו "מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה". זאת, משום שחלופה זו עוסקת בבמוסד ששר האוצר הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, שהוא בית ספר מקצועי לפי חוק החניכות, מבלי להכריז עליו כ"מוסד חינוך מוכר" לצורך חוק לימוד חובה. וועדת הערר ציינה עוד, כי עצם העובדה שמונחת בכנסת הצעת חוק המבקשת להקנות גם לבתי הספר המקצועיים פטור מארנונה, מלמדת, כי אין בדין פטור כנטען על ידי המערערת. ביום 1.9.09 הגישה המערערת את הערעור המנהלי דנן. כאמור לעיל, ביום 9.3.10 התקבל בכנסת החוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) (מס' 16), התש"ע- 2010, אשר תיקן את סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין וקבע מפורשות, כי הסעיף יחול גם על "בית ספר מקצועי, כהגדרתו בחוק החניכות, התשי"ג- 1953" (החוק לתיקון פקודת הפיטורין צורף כנספח 9 לתגובת המשיבה לערעור). 3. טענות הצדדים המערערת טוענת, כי וועדת הערר שגתה עת קבעה כי בית הספר אינו עומד בחלופה השלישית לפטור, דהיינו "בית ספר כמשמעותו בחוק הפיקוח שחל עליו החוק האמור". לשיטתה, היקף תחולתו של חוק הפיקוח נקבע בצורה בהירה בסעיף 2 לחוק הפיקוח, ממנו עולה, כי חוק הפיקוח חל על סוגים שונים של בתי ספר, למעט רשימה של חריגים. מאחר ובית הספר של המערערת אינו נכלל ברשימת החריגים, אזי אין אלא לומר כי הוא עונה להגדרות שבסעיף 2 לחוק הפיקוח. זאת ועוד. סעיף 3 לחוק הפיקוח קובע, אמנם, חובת רישיון להפעלת בית ספר, אולם מכאן ועד הטענה שקיום רישיון כאמור מהווה תנאי לקבלת פטור מארנונה - רחוקה הדרך. לעניין זה טוענת המערערת, כי היא פטורה מהחזקת רישיון כאמור משום שהיא כפופה לפיקוח משרד התמ"ת. עוד טוענת המערערת, כי דרישת הרישיון אינה מופיעה בסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין במישרין או בעקיפין וכי אילו רצה המחוקק להתנות את הפיטורין מארנונה בקיום רישיון להפעלת בית ספר, היה עושה כן במפורש. לבסוף, טוענת המערערת, כי דרישת המשיבה להתנות את מתן הפטור בהצגת רישיון משרד החינוך פוגעת פגיעה חמורה בעקרון השוויון ומפלה לרעה את בבתי הספר המקצועיים, רק משום שהפיקוח עליהם נעשה באמצעות משרד התמ"ת. המערערת טוענת עוד, כי וועדת הערר שגתה עת קבעה כי בית הספר אינו עומד בחלופה הראשונה לפטור, דהיינו "מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק חינוך חובה". לשיטתה, מאחר ושר החינוך הכריז על בית הספר בהכרזה שפורסמה ברשומות שהוא "בית ספר מקצועי" לפי חוק החניכות ומאחר ובית ספר לפי חוק החניכות הוא בית ספר מוכר לפי חוק לימוד חובה, כפי שנקבע מפורשות בסעיף 2א לחוק לימוד חובה, הרי שמדובר במוסד הזכאי לפטור לפי החלופה הראשונה שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, דהיינו "מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה". יצוין, כי המערערת טענה גם להתקיימותם של שלושת התנאים הכלליים שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, דהיינו כי בבית הספר מתחנכים באופן שיטתי יותר מ- 10 תלמידים, כי החינוך ניתן לתלמידים עד גיל 18 שנים וכי בית הספר אינו משמש למטרת רווח. ברם, סוגיית התקיימותם של התנאים הכלליים שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין כלל לא התבררה לפני וועדת הערר, שהרי וועדת הערר דנה רק בשאלה המקדמית, האם המערערת נופלת בגדר אחת החלופות שבסעיף 5ג(ה)(3). מובן, כי בית משפט זה איננו האכסניה המתאימה לבירור עובדתי ראשוני בסוגיות אלו. עוד טענה המערערת, כי לחילופין על העירייה לשאת במחצית מכל חיוב בארנונה בגין הנכס וזאת לאור הסכם ההקמה משנת 1966. ברם, הדיון בפרשנותו של הסכם ההקמה ובסעד המוקנה למערערת מכוחו חורג מגדר העניינים שבית משפט זה יכול לדון בהם במסגרת ההליך דנן. המשיבה טוענת, כי המערערת אינה עומדת בתנאי החלופה השלישית שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, שהרי בחלופה האמורה נאמר במפורש "בית ספר כמשמעותו בחוק הפיקוח, שחל עליו החוק האמור". לשיטת המשיבה, הסיבה שבגינה ראה המחוקק טעם להפנות לחוק הפיקוח ולציין במפורש שהחוק אמור לחול על בית הספר היא משום שיש ערך מוסף לחוק הפיקוח, על כל התנאים הקיימים בו, שאחרת המחוקק היה מסתפק בעצם ההגדרה המופיעה בסעיף. זאת ועוד. ללא הצגת רישיון, אין באפשרות המשיבה לדעת, כי אכן עסקינן ב"בית ספר", אליו כיוון המחוקק בפקודת הפיטורין, שהרי אין בידי המשיבה כלים לבחון האם מוסד חינוכי כלשהו הינו בגדר "בית ספר" כמשמעותו בחוק הפיקוח. המשיבה טוענת עוד, כי המערערת גם אינה עומדת בתנאי החלופה הראשונה שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, שהרי הסמכות לאישורו של בית ספר מקצועי הועברה לשר העבודה ואינה מצויה בסמכות שר החינוך והאכרזה שפורסמה ברשומות אף אינה חתומה ע"י השר. יתרה מכך, גם אם תתקבל האכרזה כפשוטה, הרי שעדיין אין בכך כדי להכניס את בית הספר של המערערת לגדר החלופה הראשונה. זאת, משום שאכרזת שר החינוך הנדרשת כדי לקבוע האם מוסד כלשהו הינו בגדר "מוסד חינוך מוכר" הינה אכרזה "לצורך חוק זה", דהיינו לצורך חוק לימוד חובה ולא אכרזה לצורך חוק החניכות, כאמור באכרזה עליה נסמכת המערערת. לשיטת המשיבה, ההכרה בבית ספרה של המערערת כמוסד חינוך מוכר לצורך חוק החניכות משמעה, הלכה למעשה, מתן פטור חלקי מביקור בבית הספר. זאת, משום שההכרה לא באה לקבוע כי המדובר בבית ספר מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, אלא לקבוע חריג ללימוד החובה. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בתיקון פקודת הפיטורין יש כדי להוכיח כי במועד שקדם לתיקון לא נכללו בתי ספר מקצועיים בגדר סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין וכי המחוקק נתן דעתו בעניין מועד התחולה והחליט שלא להחילה באופן רטרואקטיבי. עוד טוענת המשיבה, כי עקרון יסוד הוא שאין לפטור נכס מארנונה אלא על פי חוק בלבד ויש לנקוט בפרשנות מצמצמת ביחס להוראות הפוטרות מתשלום ארנונה. זאת, לאור עקרון השוויון, הרצון שלא להפלות נישום אחד על חשבון רעהו ולאור העובדה שמדובר בכספי ציבור. 4. פטור לבית ספר כמשמעותו בחוק הפיקוח שחל עליו החוק האמור (החלופה השלישית) החלופה השלישית שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין קובעת, כי על מנת לזכות בפטור על הנכס להיות "בית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט- 1969, שחל עליו החוק האמור". הנה כי כן, שני תנאים מצטברים נדרשים על מנת לחסות בגדרה של החלופה השלישית שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין; הראשון, כי מדובר ב"בית ספר" כהגדרתו בחוק הפיקוח. השני, כי מדובר בבית ספר שחוק הפיקוח חל עליו. "בית ספר" מוגדר בסעיף 1 לחוק הפיקוח, כדלהלן: "בית ספר"- לרבות גן ילדים וכל מוסד חינוכי אחר". תנאי בסיסי לתחולת חוק הפיקוח נקבע בסעיף 2 (א) לחוק הפיקוח, כדלהלן: "חוק זה חל על בית ספר שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מעשרה תלמידים ושבו ניתן חינוך גן ילדים, חינוך יסודי, חינוך על-יסודי, חינוך על-תיכוני או חינוך אמנותי, למעט.." תנאי לפתיחתו של בית ספר לפי חוק הפיקוח הוא קיומו של רישיון, כפי שקובע סעיף 3 לחוק הפיקוח: "לא יפתח אדם בית ספר ולא יקיימו אלא אם יש בידו רישיון לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו לא יפרסם אדם פתיחת בית ספר אם אין עליו רישיון כאמור (להלן-רישיון)". בהתאם לסעיף 4 לחוק הפיקוח, הרישיון שיש לקבלו על מנת לפתוח בית ספר הוא רישיון מאת משרד החינוך. אני סבורה כי לאור האמור, תנאי בלעדיו אין למתן הפטור לפי החלופה השלישית שבפקודת הפיטורין הוא קיומו של רישיון מאת משרד החינוך, שאם לא כן, אין המדובר "בבית ספר שחוק הפיקוח חל עליו". המערערת טוענת, כי דרישת הרישיון אינה מופיעה מפורשות בפקודת הפיטורין ועל כן אינה מהווה תנאי לקבלת הפטור והיא מפנה בעניין זה לדברים שנאמרו על ידי כב' השופטת דותן בעת"מ 2395/06 עמותת גן שלום נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב, ניתן ביום 30.4.07. אולם, באותו עניין בוטל פטור חלקי שניתן לעותרת מכוח סעיף 4(א)(4) לפקודת הפיטורין כ"מוסד חינוך" ונראה כי התייחסות בית המשפט בעניין דרישת הרישיון לצורך קבלת פטור מלא לפי החלופה השלישית שבסעיף 5ג(ה)(3) הייתה בדרך של אמרת אגב וספק אם ניתן להקיש ממנה לענייננו. לא זאת אף זאת, בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את העתירה בחלקה, ככל שהיא עסקה בפטור החלקי לפי סעיף 4(א)(4) לפקודת הפיטורין ובאשר לפטור המלא לפי סעיף 5ג(ה)(3) הורה בית המשפט על החזרת הדיון לוועדת הערר. בהתאם לכך, וועדת הערר דנה בהתקיימות תנאי סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין וקבעה, כי בהעדר רישיון מטעם משרד החינוך, אין העוררת זכאית לפטור (החלטת וועדת הערר צורפה כנספח 11 לתגובת המשיבה לערעור). ערעור שהגישה עמותת גן ילדים השלום נמחק בהמלצת בית המשפט לעניינים מינהליים ללא צו להוצאות (עמ"נ 340/08, צורף כנספח 12 לתגובת המשיבה לערעור). זאת ועוד. ניתן לשער, כי אילו המחוקק התכוון להסתפק בתנאי הראשון, דהיינו קיומו של "בית ספר כהגדרתו בחוק הפיקוח", היה מסתפק במונח כללי זה, מבלי לציין כי עסקינן בבית ספר שחל עליו חוק הפיקוח. העובדה שהמחוקק ציין מפורשות את התנאי השני, דהיינו כי מדובר בבית ספר שחוק הפיקוח חל עליו, מלמדת, כי כוונתו הייתה להעניק את הפטור למספר מצומצם של מוסדות ולא לכל בית ספר כהגדרתו בחוק הפיקוח. עוד אציין, כי בלתי סביר שלצורך קבלת פטור חלקי לפי סעיף 4 לפקודת הפיטורין נדרש אישור הממונה על המחוז ואילו לצורך קבלת פטור מלא לפי סעיף 5ג(ה)(3) לא נדרש אישור מקביל של משרד החינוך. יש לזכור, כי הענקת פטורים לנישומים מכוח פקודת הפיטורין אינה מסורה לשיקול דעת הרשות המקומית והיא מחויבת להעניק את הפטור ובתנאי שימלאו את תנאי הסעיף. על כן, סביר הוא כי המחוקק קבע מנגנון שעל פיו שאלת זכאותו של גוף לפטור תבחן בכפוף להמצאת רישיון מאת משרד החינוך או אישור הממונה על המחוז, לפי העניין. המסקנה, כי רישיון מאת משרד החינוך הוא תנאי בלעדיו אין לקבלת הפטור, עולה בקנה אחד עם הפרשנות המצמצמת שיש ליתן, על פי הפסיקה, לפטורים הקבועים בפקודת הפיטורין, על מנת שפטור מארנונה יינתן רק לשם מימון אותן מטרות שיש להניח כי הציבור חפץ במימונן באמצעות מערכת המס והקטנת נטל הארנונה. פרשנות מצמצמת זו נועדה למנוע מצב שבו גורמים רבים נהנים מפטור מארנונה, תוך הכבדת נטל המס על נישומים אחרים, או תוך פגיעה ברמת השירותים שמספקת הרשות המקומית. עמד על כך כב' השופט א' רובינשטיין בעע"מ 10673/05 מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך הגבוה באשדוד נ' משרד הפנים (ניתן ביום 11.6.07): "הפטור מתשלום ארנונה למוסדות חינוך דומה באופיו לסוגיית פטור ממס למוסדות ציבור כמשמען בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה, ומעורר, בדרכו שלו, בעייתיות דומה... במעגל הקרוב מצויה ההשפעה האפשרית על תמיכתם התקציבית של המדינה במוסדות החינוך; המצב הפיננסי של מוסדות החינוך - וכפועל יוצא מכך מצבם המקצועי - וההשפעה על עובדיהם ותלמידיהם; צרכי הרשות המקומית הנדרשת "לתת שירותים ממשאביה העצמאיים, מבלי שתהיה לה שליטה על מתן פטורים מארנונה"…אשר על כן, עלינו לנוע במסענו הפרשני בזהירות יתירה לאור "המטרות שמן הראוי כי הציבור יחפוץ במימונן באמצעות מערכת המס" … - ובענייננו, בשינויים המחייבים, הארנונה העירונית. אוסיף כאן, כי דומה שהפטור למוסדות-חינוך יסודו בתחושה, שהם מאותם מוסדות שהקהילה חפצה בהם ומעוניינת בקיומם ועל כן נכונה היא כקולקטיב, כציבור, לסייע בהחזקתם גם על-ידי הקלת הנטל בנושאים כמו הארנונה. השאלה הפרשנית היא גדרי הדבר על פי הפקודה". (שם, בפסקה ו(3) לפסק הדין. ראו גם בר"מ 4832/07 רכבת ישראל בע"מ נ' מנהל הארנונה - מועצה איזורית דרום השרון, ניתן ביום 22.2.10; בר"מ 3524/08 אגוד ערים אזור חיפה (שרותי כבאות) נ' מועצה מקומית קרית טבעון, ניתן ביום 14.3.10). מכל מקום, העובדה שפקודת הפיטורין תוקנה, באופן שהתווספה לה חלופה רביעית המאפשרת מתן פטור ל"בתי ספר מקצועיים כהגדרתם בחוק החניכות", היא הנותנת, כי עובר לתיקון המחוקק לא ראה בבתי ספר מקצועיים ככאלה הנופלים בגדר שלוש החלופות המנויות בפקודה ומכאן הצורך בתיקונה. כך גם עולה מדברי ההסבר להצעת החוק, אותה יזמו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ואיתן כבל, כדלהלן: "בתיקון שנעשה בפקודה זו (חוק ההסדרים שנת 2003) בוטל, מבלי משים לב, פטור גורף מתשלומי ארנונה לבתי ספר להכשרה מקצועית. זאת בעוד הפטור ממשיך לחול על מוסדות חינוך הנמצאים בפיקוח משרד החינוך (מתוקף חוק לימוד חובה). הדבר יוצר אפליה בלתי סבירה. בעוד רוב בתי הספר בישראל זכאים לפטור, בתי הספר המקצועיים, כהגדרתם בחוק החניכות, אינם זכאים לפטור. עיקרון השוויון מחייב כי פטור מארנונה, אם יוענק למוסדות חינוך, יוענק לכולם במידה שווה. על כן, התיקון הנדרש צריך להגדיר הענקת הפטור למוסדות להכשרה מקצועית לנוער שאושרו על ידי שר התמ"ת בכפוף לחוק החניכות, וכך ייכללו תחת הפטור כל בתי הספר בישראל. בחוק ההסדרים של שנת 2003, בוצע תיקון לפקודת מיסי העירייה. במסגרת התיקון הוגדרו סוגי המבנים הזכאים לפטור מחובת אגרת הארנונה ובהם גם בית ספר מוכר כמשמעותו בחוק חינוך חובה ובית ספר כמשמעו בחוק פיקוח על בתי ספר. הלכה למעשה, התיקון לפקודה ביטל את הפטור הגורף שניתן למבנים ששימשו לפעילויות חינוך ובהם גם בתי הספר שבפיקוח משרד התמ"ת (שאינם מוגדרים באופן הנדרש בפקודה במסגרת חוק חינוך חובה וחוק הפיקוח על בתי ספר). בתי הספר שבפיקוח האגף להכשרה מקצועית במשרד התמ"ת מיועדים לבני ובנות נוער מהקשים והזנוחים בחברה הישראלית. בני ובנות נוער אשר לולא בתי הספר של ההכשרה המקצועית ודאי היו מוצאים עצמם משוטטים ברחובות העיר או מאחורי סורג ובריח. בני נוער אלו הם הזכאים, אולי יותר מכולם, להענקת פטור זה." (ראו הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) (בתי ספר להכשרה מקצועית), התשס"ח- 2008, ה"ח מס' 3347 מיום 28.1.08, נספח י"ג לערעור המינהלי). לאור כל האמור, לא נפל כל פגם בהחלטת וועדת הערר, עת קבעה כי בית הספר של המערערת איננו בגדר "בית ספר לפי חוק הפיקוח", כנדרש בחלופה השלישית שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין. 5. פטור למוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק חינוך חובה (החלופה הראשונה) החלופה הראשונה שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין קובעת, כי על מנת לזכות בפטור על הנכס להיות "מוסד חינוכי מוכר כמשמעותו בחוק חינוך חובה". סעיף 1 לחוק לימוד חובה מגדיר "מוסד חינוך מוכר", כדלהלן: "(א) כל מוסד חינוך רשמי; (ב) כל מוסד חינוך אחר שהשר הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, שהוא מוסד חינוך מוכר לצורך חוק זה.." סעיף 1 לחוק לימוד מגדיר עוד, כי "שר" פירושו - "שר החינוך והתרבות". כאמור, המערערת מבקשת להסתמך על אכרזה שפורסמה ברשומות על בתי ספר מקצועיים שאושרו לפי חוק החניכות, כאשר לשיטתה אכרזה זו הינה בגדר האכרזה הנזכרת בהגדרת "מוסד חינוך מוכר" שבסעיף 1(ב) לחוק לימוד חובה. דא עקא, אכרזת שר החינוך הנדרשת כדי לקבוע האם מוסד כלשהו הינו בגדר "מוסד חינוך מוכר" הינה אכרזה "לצורך חוק זה", דהיינו לצורך חוק חינוך חובה. זאת, להבדיל מאכרזה לצורך חוק החניכות, כאמור באכרזה עליה נסמכת המערערת, שבה נאמר מפורשות, כדלהלן: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(א) לחוק החניכות, התשי"ג- 1953, אני מכריז כי אישרתי כבתי ספר מקצועיים לעניין החוק את בתי הספר המפורטים להלן.. (ההדגשות שלי-מ' א' ג')". (אכרזת שר החינוך צורפה כנספח י"א לערעור). המערערת טוענת, כי מאחר ובית ספר לפי חוק החניכות הינו בית ספר מוכר לפי חוק לימוד חובה, אזי אכרזת השר לצורך חוק החניכות כמוה כאכרזה לפי חוק חינוך חובה. על עניין זה עמדה וועדת הערר בציינה, כי האכרזה דנן לא באה לקבוע כי המדובר בבית ספר מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, אלא לקבוע חריג מוכר ללימודי החובה הרגילים ולמעשה ליתן פטור חלקי מביקור בבית הספר לאותם ילדים הלומדים במוסדות שחוק החניכות חל עליהם ובלשונה: "מטרת חוק לימוד חובה היא לקבוע כי כל ילדי ונערי ישראל יזכו, בדרך של חיובם לשהות במוסדות חינוך, ללימוד בהיקף שנקבע בחוק. מאחר וחוק החניכות עוסק בנערים עובדים, אשר רק בחלק מזמנם הם מצויים בבית הספר, מצא המחוקק לנכון לפטור אותם מהשהייה המתמדת בבית ספרם בכל ימות השבוע בהם נערכים לימודים בבתי ספר מוכרים. הדבר נעשה כדי לאפשר להם לעסוק במקצוע נשוא חניכותם. למעשה יש כאן פטור חלקי מביקור בבית ספר אשר אלמלא ניתן, יש לשער כי הנערים הלומדים בבית הספר המקצועי היו, הם והוריהם, עוברים על הוראות חוק לימוד חובה. כלומר ההכרה לא באה לקבוע כי מדובר בבית ספר מוכר כמשמעתו בחוק לימוד חובה, אלא לקבוע חריג מוכר לחובת לימוד החובה הרגילה." אכן, כך הם פני הדברים. המערערת טוענת עוד, כי פרשנות החלטת וועדת הערר בעניין "עמותת גן ילדים השלום" מביאה למסקנה, כי תכלית הפטור מארנונה לפי סעיף 5ג(ה)(3) הינה לחול בכל מקום בו "המוסד נתון- דה פקטו- לרגולציה של הרשויות". לשיטת המערערת, האכרזה של שר החינוך הינה עדות רשמית לכך שבית הספר נתון לרגולציה כפולה, הן של משרד התמ"ת והן של משרד החינוך ועל כן יש ליתן לו פטור מלא מארנונה. אולם, כפי שכבר ציינתי לעיל, העובדה שהמחוקק מצא לנכון לתקן את פקודת הפיטורין ולהכניס בה חלופה רביעית המאפשרת ליתן פטור מלא מארנונה גם לבתי ספר מקצועיים, כדוגמת בית הספר של המערערת, מלמדת, כי המחוקק לא ראה במוסדות דוגמת בית ספרה של המערערת ככאלה החוסים תחת אחת החלופות הקיימות. מכל מקום, למקרא החלטת וועדת הערר בעניין "עמותת גן ילדים השלום" עולה, כי במונח "רגולציה" התכוונה וועדת הערר לרגולציה מכוח חוק הפיקוח. גם העובדה שנוסחה הקודם של פקודת הפיטורין הביא לפגיעה לא מוצדקת בבתי ספר מקצועיים אינה יכולה, כשלעצמה, להצדיק מתן פטור מלא מארנונה, כאשר הפטור לא מצא ביטויו בדין. באופן אידיאלי היה רצוי לכלול גם את בתי הספר המקצועיים מלכתחילה, ברם המחוקק אמר את דברו, פעל לתיקון הפקודה וקבע כי תחולתה לא תהא למפרע. לאור כל האמור, לא נפל כל פגם בהחלטת וועדת הערר, עת קבעה כי בית הספר של המערערת איננו בגדר "מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק חינוך חובה", כנדרש בחלופה הראשונה שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין. 6. סוף דבר המערערת איננה זכאית לפטור מלא מארנונה לשנים 2008 ו-2009 מכוח אחת החלופות שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, בגין בית הספר המקצועי "יד שפירא". הערעור נדחה. בשים לב לעובדה שגם בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי השמטת בתי הספר המקצועיים נעשתה שלא במכוון, ולכך כי למעשה מדובר בתוצאה, שגם לשיטת המחוקק חייבה תיקון, איני עושה צו להוצאות. ארנונהדיני חינוךבית ספר