פיטורים של שוטר בגלל קשר עם יעד מודיעיני

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים של שוטר בגלל קשר עם יעד מודיעיני: 1. העתירה שבכותרת - עניינה החלטתו של ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל מיום 22.6.2011. בהחלטה זו, נקבע כי שירותו של העותר כשוטר במשטרת ישראל יסתיים והוא יפוטר החל מיום 1.7.2011. זאת, בשל אי-התאמתו להמשיך לשרת במשטרה. 2. אין חולק, כי ביסוד ההחלטה לסיים את שירותו של העותר במשטרה עומד אירוע שאירע ביום 21.8.2007 והסיבות הסובבות אותו - אם לפניו ואם לאחריו. המדובר באירוע שבמהלכו נצפו שלושה כלי רכב בצומת הולץ בתל-אביב על-ידי צוות בילוש, כאשר על יסוד מידע מודיעיני וזיהוי התברר לעמדת המשיבה, כי מדובר במספר עבריינים ושומרי ראשם - עבריינים בכירים החברים בארגון פשיעה. באחד הרכבים ישב העותר יחד עם "יעד מודיעיני" של משטרת ישראל (בכתב התשובה נרשם שהמדובר בעבריין). בתא המטען של הרכב נמצא תיקו של העותר, כאשר בתוכו האקדח המשטרתי. כן נמצאו בתא המטען 60 אלף דולר במזומן השייכים לאותו יעד מודיעיני. העותר עוכב במשרדי ימ"ר תל-אביב. הוא לא נחקר - ושוחרר. הוא חזר ליחידתו. כעבור למעלה משנתיים (בחודש פברואר 2010) נערכה בדיקה של משטרת ישראל על-ידי קצין בודק וכן נערך לעותר שימוע. בסופו של דבר, הוחלט כאמור על פיטוריו של העותר. כמוסבר במכתבו של סממ"ר ציון (מיום 29.6.2011) התקבלה החלטה בעניינו של העותר, לאחר שנשקלו המעשים בעניינו, כאשר יש בהם משום "פגיעה קשה באמון הציבור במשטרה ובתדמיתה בעצם המשך שירותך" (נספח ו' לעתירה). 3. בעתירה ובטיעון שהיה לפניי נטען, שהמדובר בהחלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית. העותר שימש כשוטר במשטרת ישראל במשך 23 שנים. לעותר הערכות חיוביות רבות (שצורפו לעתירה - נספחים ח' ואילך). מפקדיו המליצו על המשך שירותו. מאז האירוע ועד החלטת הפיטורין, חלפו ארבע שנים. במשך תקופה זו, התקדם העותר מתפקיד לתפקיד ואף קודם בדרגה. זאת ועוד, מח"ש לא חקרה את העותר אלא מינתה קצין בודק ומשתמע מן העניין כי אין כל חשד לפלילים נגד העותר. העותר גם לא הועמד לדין משמעתי. נטען עוד, כי באי-קיום הליך פלילי או משמעתי נמנעה מן העותר האפשרות להוכיח את חפותו. נמנע ממנו מלהוכיח את טענתו, לפיה הקשר בינו לבין אותו "יעד מודיעיני" היה אמנם על דרך של שיחות טלפון ומפגשים מזדמנים קודם לאירוע המדובר, אולם הקשר האמור היה קשר תמים בלא מעורבות כלשהי של העותר בפלילים. עצם ההחלטה לסיים את שירותו ולפטרו מן המשטרה, היא החלטה בלתי מידתית. אין בה משקל ראוי לשיקולים שעניינם משך שירותו הארוך של העותר והצטיינותו התפקודית; הזמן שחלף למן האירוע; העובדה שהמדובר למעשה באירוע חד-פעמי וההסברים שניתנו על-ידי העותר, לרבות נכונותו להיבדק בפוליגרף כדי להוכיח את גרסתו. בנוסף נטען, כי לא נמסר לו מלוא חומר החקירה שבעניינו, לרבות פלטי השיחות. ב"כ העותר הדגיש, כי לעותר לא הייתה כל ידיעה קודם לאירוע שמיום 21.8.2007 על היות האדם האחר עימו נצפה ברכב - "יעד מודיעיני". זאת ועוד, למן האירוע לא עמד עמו בקשר, למעט שיחות או ניסיונות חיוג שמטרתן להביא לסיום הקשר. מטעם זה, התבקש להורות למשיבה, משטרת ישראל, להותיר את העותר בשירות ולבטל את ההחלטה שניתנה בעניינו. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ובכלל זה בחומר חסוי שהוצג לפניי במעמד צד אחד (בהסכמת ב"כ העותר) ולאחר ששמעתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. כבר נקבע, כי אמת המידה העקרונית לביקורת שיפוטית בכגון דא היא מצמצמת. זאת, נוכח חופש הפעולה ושיקול הדעת הרחב המסור למשטרת ישראל בעניין זה (ראו למשל, בג"צ 3798/09 גורחוד נ' המפקח הכללי על משטרת ישראל (לא פורסם, , 7.12.2010); בג"צ 1800/08 בן יאיר נ' המפקח הכללי (לא פורסם, , 6.7.2008); כן ראו בג"צ 1524/06 סמ"ר פלונית נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם, , 1.7.2006)). אכן, לא היה חולק לפניי על כך שהעותר שרת במשטרה תקופה ממושכת וכי הוא זכה להערכות טובות ולתעודות הצטיינות. במובן זה, ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה בעיקרה בגין עילה אחת - היא האירוע מיום 21.8.2007 ועצם הקשר של העותר עם אותו "יעד מודיעיני". משכך הם פני הדברים ומשעה שהעותר לא הועמד לדין פלילי או לדין משמעתי, ברי כי החלטה לגדוע באבחה אחת את שירותו, אינה החלטה של מה בכך ונדרש לבססה הן ברמה הראייתית והן ברמה הנורמטיבית. הכל, בהמשך לסמכות בה נעשה שימוש בנסיבות המקרה - היא סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971, המאפשרת בין היתר לפטר שוטר מהשירות אם הוא "אינו מתאים מבחינה אחרת למלא את תפקידיו". בבחינה זו, ובהמשך לאמור לעיל לעניין אמת המידה להתערבות בית-משפט בהחלטות המשיבה בנדון, מסקנתי היא, כי לא נפל פגם של אי-סבירות או אי-מידתיות בהחלטה לסיים את שירותו של העותר. אסביר: 5. העותר לא הכחיש את העובדה, שהוא היה מצוי בקשר ממושך עם אותו "יעד מודיעיני". הוא אישר כי הוא הכיר את אותו "יעד מודיעיני", בשעה שהעותר שרת במתקן המעצר באבו-כביר ואילו אותו "יעד מודיעיני" היה "עצור מע"מ" באותו המתקן. הטענה שנטענה בעתירה ועליה חזר בהרחבה ובהדגשה ב"כ העותר בעת הדיון, הייתה כי ההיכרות התמצתה לעניין זה בלא ידיעה כי המדובר ב"יעד מודיעיני". אכן, העותר אישר לפני הקצין הבודק, שהוא נפגש עם אותו "יעד מודיעיני" מספר פעמים וכי הם היו בקשר טלפוני רצוף. עוד טען העותר, כי בעיניו אותו "יעד מודיעיני" הוא "אזרח שאני לא יודע עליו הרבה" וכי רק לאחר האירוע הבין העותר שהקשר שלו עם אותו "יעד" - אינו תקין. 6. אולם, קיים קושי לקבל את גרסתו שלעיל של העותר במובן זה, שההחלטה שלא להותירו בשירות הייתה סבירה. אכן, העותר לא סיפק הסבר של ממש לקשר, סיבתו וטיבו. ב"כ העותר טען לפניי, כי "לא מדובר בקשר חברות צרובה בדם ואש. לא הייתה חברות, ידידות מוגבלת למשהו מסוים" (עמ' 1 ש' 22 לפרוטוקול). אולם, מה טיבו של אותו "משהו מסוים" - סתם ולא פירש. בנסיבות שנוצרו, הנטל ליתן הסבר המניח את הדעת בנדון מוטל היה על העותר, וכזאת לא נעשה. יודגש: עצם האירוע המתואר מיום 21.8.2007, בו נמצא העותר ברכבו של אותו "יעד מודיעיני", כאשר בין רכב זה לבין רכבים אחרים עם אנשים נוספים (שהעותר טען שלא הכיר, אך התברר שאף הם יעדים מודיעיניים אלו ואחרים), וכאשר תיקו של העותר ובו אקדחו האישי נמצא בתא המטען בו מצוי סכום הכסף האמור לעיל, הוא אירוע המעורר תהייה של ממש בכל הקשור לנוכחות שוטר ממשטרת ישראל בו. בכתב התשובה נרשם בהקשר זה, כי החשד הוא שהעותר משמש כמאבטח של אותו "יעד מודיעיני". יש להוסיף ולציין, כי לפי דו"ח הפעולה שנערך ביום האירוע האמור (נספח ג' לכתב התשובה), טען העותר כי הוא עלה לרכב בצומת הולץ, כאשר גרסה אחרת שלו הייתה כי הוא נאסף בתחנה המרכזית וכי כאשר נשאל בסמוך לאירוע על-פי אותו דו"ח הפעולה, מהיכן הוא מכיר את ה"יעד המודיעיני", סיפק הסבר שטחי ובהמשך אף סירב לענות - "אמר מה זה משנה" (נספח ג' לתשובה). הוא גם ביקש שהאירוע לא ידווח (נספח ד' לתשובה). 7. זאת ועוד: העותר גם ציין, שלאחר האירוע הוא ניתק את הקשר. בנוסף, משעומת עם ממצאים לפיהם עוד ביום האירוע, בשעה מאוחרת יותר, עמד בקשר עם אותו "יעד מודיעיני", הסביר כי אלו הן אותן השיחות בהן ניתק את הקשר. אלא שגרסה כוללת זו של העותר - עוררה אצל המשיבה קושי ממשי שהוביל להחלטה לסיים את שירותו - החלטה סבירה ומידתית, בנסיבות המקרה. תדפיס שיחות הטלפון שצורף לכתב התשובה מצביע על כך, שבין התאריכים 1.4.2007 ועד ליום האירוע, קיים העותר כאמור 110 שיחות מתועדות עם אותו "יעד מודיעיני". משמעות הדבר היא אפוא, כי אין המדובר באירוע מקרי אלא בקשר מתמשך. הוא כלל גם פגישות. קיים גם קושי לקבל את עמדת העותר, לפיה לא ידע כי המדובר ב"יעד מודיעיני". העותר ידע כאמור לפי דבריו שלו על כך שמדובר במי שהיה עצור, וממילא מתגבר הקושי המפורט לעיל. 8. אם לא די בכך, הרי שטענת העותר הייתה ועודנה, כי הקשר עם אותו "יעד מודיעיני" הסתיים ביום האירוע. ב"כ העותר אף הסכים בדיון שנערך לפניי, כי לא ניתן להשוות בין רמת ידיעתו ומודעותו של העותר קודם לאירוע, לזו שלאחריו - בכל הקשור לאותו "יעד מודיעיני" ולבעייתיות שבקשר. אם כך הדבר, אין אלא לתמוה למקרא החומר שצורף לכתב התשובה והטיעון האמור בה (נספח ו' לתשובה) ממנו עולה, כי לפי פלט שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון של העותר מיום 1.4.2008 ועד ליום 30.4.2008 (כלומר, קרוב לשמונה חודשים לאחר מועד האירוע), קיים העותר 61 שיחות או ניסיונות שיחה לאותו "יעד מודיעיני". לעניין זה, לא ניתן הסבר של ממש. אין לקבל את הסברו של העותר לנדון, לפיו המדובר בניסיונות חיוג בלבד וכי אין בכך להעיד שהעותר עצמו הוא שיזם את הקשר. אכן, ב"כ העותר ציין בדיון שהיה לפניי, כי "אם באמת ובתמים היה מוכח בצורה שלא מותירה ספק, שאכן מדובר במי שקיים קשר לאחר יולי - קשר לאור ידיעתו וכו' - אני גם פה מסכים שהעתירה הזאת לא הייתה צריכה לבוא לעולם" (עמ' 5 ש' 1-3 לפרוטוקול). אם כך הדבר, ומשעה שהעותר לא חלק על האמור בפלט השיחות אלא על הקשרן, ונוכח המועד בו בוצעו השיחות (חודשים לאחר האירוע) והיקפן (61 במספר) - לא ניתן לראות במסקנת המשיב בעניינו של העותר כמסקנה בלתי סבירה המצדיקה התערבות בית-משפט זה. אין גם ממש בהפרת זכות הטיעון בעניין זה, שכן חומר זה גולה לעותר. אכן, ממצא זה של המשך הקשר לאחר האירוע, עומד בניגוד גם לטענות העותר בשימועים שנערכו לו ולעמדתו הבסיסית בנדון ומוסיף אפוא מרכיב של חומרה לנסיבות המקרה. כפי שהוסבר גם על-ידי ב"כ המשיבה בכתב התשובה - התפתחות זו לא עמדה לנגד עיניהם של אותם הגופים אשר המליצו על המשך שירותו של העותר. 9. אם לא די בכך, הרי שעיון בחומר החסוי שהוגש לעיוני במעמד צד אחד (בהסכמה), מעגן ומחזק את ההחלטה המינהלית, המבוססת על ראיות מינהליות, לסיים את שירותו של העותר בנסיבות המתוארות לעיל ומשמעותן, ויש בו גם הסבר לזמן שחלף למן האירוע ועד להחלטה הסופית בנדון. 10. הנה-כי-כן, יש רלבנטיות בכגון דא לאופיו המיוחד של הארגון - משטרת ישראל, חשיבות השמירה על אמון הציבור בו ועל התנהלות ראויה של ממלאי התפקיד במסגרתו ומתן האמון בהם, תוך שמירה על כללי ההתנהגות הנדרשים והרתעת אחרים מלפעול כך (ראו למשל בג"ץ 8225/07 סדיק נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם, , 6.7.2009); בג"ץ 671/07 גרין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 827, 833 (2005). ההסברים הבעייתיים ואף הסותרים שנתן העותר למכלול האירועים והקשר המתואר לעיל, מובילים למסקנה לפיה ההחלטה לסיים את שירותו של העותר, חרף משכו של השירות וההערכה לה זכה העותר במהלכו - היא החלטה סבירה ומידתית ולא מצאתי מקום להתערב בה. אין גם מניעה מלהגיע למסקנה זו, חרף העובדה שהעותר לא הועמד לדין פלילי או משמעתי ודי בראיות המנהליות שעמדו לפני הרשות (ראו פרשת סדיק, שם). 11. התוצאה היא על-כן, כי העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בגין עתירה זו בסך כולל של 7,500 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלומו בפועל. 12. החומר החסוי שהוגש לבית המשפט יישמר בכספת בית המשפט ויושב לב"כ המשיבים על-ידי מזכירות בית המשפט. שוטרפיטוריםמשטרה