קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות פיקוח העירייה על הצבת שלטים: עתירה זו עניינה בקשת העותרות - שלוש חברות פרסום המפרסמות על גבי שלטי חוצות ברחבי תל אביב-יפו - כי בית המשפט יורה על ביטול הנחיותיה של המשיבה 1, עיריית תל אביב (להלן: "העירייה") כפי שהופצו בחוברת שפרסמה ועדת השילוט העירונית בחודש ינואר 2010 ביחס להצבת שלטים ברחבי העיר (להלן: "ההנחיות החדשות"). לחלופין, מתבקש בית המשפט להורות על ביטול חלק מהסעיפים שבחוברת האמורה, אלו המתייחסים לשילוט חוצות, או לדחות יישומם. לאחר שהתקיימו לפני מספר דיונים, התגבשה בין העותרות לבין עיריית תל אביב הסכמה שיש בה כדי לסיים את המחלוקות ביניהן. המשיבות 2 ו - 4 מתנגדות להסכמות שהושגו, ובמקביל מבקשות להימחק מהעתירה. בנסיבות אלו אפרט את הרקע לטענות הצדדים בטרם אכריע בסכסוך המשני שנוצר. רקע 1. ליבה של העתירה במחלוקת שבין העותרות, חברות פרסום, לבין העירייה בעניין הצבת שילוט חוצות בשטחי פרסום שונים הפרוסים ברחבי העיר תל אביב-יפו (להלן: "פני הפרסום"). אבאר כי חלק מהשטחים הינם שטחים פרטיים, עליהם מוצבים מתקני פרסום בהתאם להיתרים (בתשלום) שמעניקה העירייה. אלו השטחים שבשימוש העותרות. להבדיל משטחים פרטיים אלו, קיימים שטחים נוספים המצויים בבעלותה של העירייה, כאשר הפרסום בהם מבוצע בפועל - כך על פי העתירה - על ידי שלוש חברות שזכו במכרזים שנערכו על ידי העירייה: המשיבה 2, רפיד ויז'ן בע"מ (להלן: "רפיד") שזכתה במכרז להצבת שלטי פרסום במתקנים עירוניים מוארים (בילבורדס) ומפעילה גם את זיכיון הפרסום של המשיבה 3 על גבי גשרים (חברת נופי יהודה פנחסי בע"מ נמחקה בהסכמה מהעתירה, ר' הודעתה מיום 4.3.10 והחלטה מיום 14.6.10). וכן המשיבה 4, ג'י.סי.דקו ישראל בע"מ (להלן: "ג'י.סי.דקו") שזכתה במכרז לפרסום במתקנים כתחנות אוטובוס, מתקנים מוארים להכוונת תנועה וראשי פרסום, הכל כמפורט בעתירה. 2. מאחר שהעירייה הודיעה לעותרות כי בכוונתה לאכוף את ההנחיות החדשות החל מיום 1.3.10, הזדרזו העותרות והגישו עתירה זו. הן טענו כי ההנחיות החדשות שפרסמה העירייה בראשית שנת 2010 פוגעות בעסקיהן פגיעה חריפה, מאחר שיש בהן כדי להעדיף העדפה פסולה את פני הפרסום של העירייה על פני 'פני הפרסום' של כלל החברות הפרטיות ובעלי השלטים הפרטיים. כך, לגבי פני פרסום פרטיים - כגגות מבנים וגדרות אתרי בנייה - אסרה העירייה על הצבת שלטים או החמירה את דרישותיה. בעוד שדרישות הפרסום בפני הפרסום שלה עצמה, שאת הזיכיון בהם נתנה לאחרים, זיכתה בהקלות. הכל כמפורט בעתירה. לאורן של ההנחיות החדשות העריכו העותרות כי אלו תבאנה להפחתה בת כחמישים אחוזים בפני הפרסום שעמדו לרשותן עד כה. מאחר שתל אביב נחשבת כמרכז העסקים של המדינה, שהחשיפה בה לקהל הלקוחות הפוטנציאלי הוא הגדול ביותר בארץ, חברת פרסום שאין לה פריסה טובה של שילוט בעיר תתקשה למצוא לקוחות אשר יסתפקו במסע פרסום שאינו כולל את תל אביב. הקטנת שטח הפרסום באמצעות ההנחיות החדשות תוביל למצב כי פרסום החוצות בעיר יהא בעיקרו פני הפרסום של העירייה - המצוי בידי הזכייניות רפיד וג'י.סי.דקו, וישלט בעיקר על ידן עד כדי יצירת מונופול. מכאן טענות העותרות לאפליה ולהעדפה פסולה של זכייניותיה של העירייה, המעניקה להן יתרון מכריע השולל איזון שוויוני ותחרות הוגנת. זאת נוסף על טענות כפגיעה בקניין, פגיעה בזכות הטיעון, פגיעה באינטרס ההסתמכות באשר הן חתומות על הסכמים ארוכי טווח עם לקוחותיהן בהתאם לנוהג שהיה קיים שנים רבות, חוסר סבירותן של ההנחיות, וגם - כי הן מהוות תקנות בנות פועל תחיקתי, שתנאי לתוקפן הוא פרסומן ברשומות. מאחר שפרסום כאמור לא נעשה, הן חסרות תוקף ואין לאוכפן. 3. בגדר עתירתן היתה גם בקשה צו ביניים לפיו תמנע העירייה מיישום הנחיותיה החדשות. כבוד השופט ד"ר ורדי, בהחלטתו מיום 24.2.10, הורה על מתן צו ארעי לפיו לא יפורקו שלטי החוצות הקיימים, וכן הורה על קבלת תגובות. רפיד, שהיא המשיבה 4 בעתירה זו, ביקשה כי הצו הארעי יחול גם על שלטיה כמי שמחזיקה בפני פרסום פרטיים, נוסף על היותה זכיינית של העירייה. אולם, כבוד השופט ד"ר ורדי קבע כי הצו הארעי אינו חל על מי שאינן העותרות/המבקשות, אלא אם תושג הסכמה לעניין זה עם העירייה (ר' החלטה מיום 8.3.10). משלא עלה בידה של רפיד לקבל הסכמה בכתב לעניין זה, הגישה עתירה עצמאית - עת"מ 21017-03-10 - בה דרשה כי העירייה תאכוף באופן שוויוני את הנחיותיה על כל חברות הפרסום המחזיקות בשטחים פרטיים (להלן: "עתירת רפיד"). עתירה זו, שגם בגדרה בקשה לצו ביניים, אוחדה עם העתירה נשוא פסק דין זה, ואליה עוד אשוב בהמשך. 4. העירייה בתגובותיה לעתירה כאן הדגישה את חשיבותן של ההנחיות החדשות בקביעת הוראות ועקרונות להצבת שילוט בעיר, את הצורך לשמור על חזות נאה ואסטטית של חוצות העיר, את הרצון להבטיח כי הקריטריונים יהיו אחידים ויתאימו לשילוט הקיים ולסביבה, ואת החובה לשמור על כללי הבטיחות למען שלום הציבור. היא הכחישה כי להחלטותיה בעניין ההנחיות החדשות השתרבבו שיקולים זרים וטענה כי נציגי חברות הפרסום היו שותפים להכנת ההנחיות החדשות במובן זה כי דעתם נשמעה חודשים רבים לפני פרסומן. העירייה הדגישה כי אין לעותרות זכות קנויה שמדיניותה כפי שהיתה בעבר לא תשתנה, ומקום בו צרכי העיר משתנים, חוטאת היא לתפקידה אם איננה עורכת את השינויים הדרושים. העירייה חלקה על חובתה לפרסם את ההנחיות החדשות ברשומות, ובסוף אף הדגישה את ההלכה כי אין בית משפט זה נוהג להתערב בשיקול הדעת המנהלי מקום שלא נפל בו פגם מהעילות המנהליות הידועות. אשר לסוגיית האכיפה, אשר טענות בעניין זה נשמעו מפיהן של רפיד וג'י.סי.דקו, הבהירה העירייה כי היא פועלת לאכיפה שוויונית של שילוט בלתי חוקי המוצב בעיר, על פי שיקוליה המקצועיים ובמגבלות כוח האדם העומד לרשותה, תקציביה ואילוצים נוספים. 5. בתאריך 14.6.10 התקיים לפני דיון בבקשות לצווי ביניים בשתי העתירות. הצדדים הסכימו כי הצו האוסר על פרוק השלטים הקיימים יעמוד בתוקפו עד ליום 1.12.10. כן הסכימו הצדדים לנהל משא ומתן על מנת למצוא פתרון למצב אשר נוצר. בהמשך, הוארך תוקפו של צו הביניים ומר יואב דוד - אדריכל העירייה - נכנס אף הוא לעובי הקורה על מנת לגבש פתרון מוסכם ולהביא את המלצותיו לפני ועדת השילוט העירונית (ר' החלטה בפרוטוקול מיום 21.11.10). האדריכל אכן נפגש עם נציגי חברות הפרסום, לרבות רפיד וג'י.סי.דקו, במטרה למצוא איזון בין צרכי המפרסמים השונים לבין עמדת העירייה שביקשה לקבוע עקרונות אחידים להצבת שילוט בעיר. 6. בתאריך 22.12.10 התקיים דיון נוסף במעמד באי כוח הצדדים והאדריכל דוד. העותרות והעירייה הודיעו כי הגיעו להסכם פשרה, וביקשו ליתן לו תוקף של פסק דין. לאחר שעמד האדריכל דוד על השיקולים המקצועיים שהדריכו את העירייה בהגיעה להסכם הפשרה, הוכתבה ההסכמה לפרוטוקול בנוסח הבא: "1. העיריה תתיר על גבי גדרות אתרי בניה, הצבת שלוט שאורכו הכולל מהווה 50% מאורך הגדר, כשמדידת אורך השלטים אל מול אורך הגדר, תעשה לגבי כל פאת גדר בנפרד. לא תוטל מגבלה על המרווח הנדרש בין שלטים אלו. 2. באשר לשלטים שמידותיהם 4X3 מ' או 2X6 מ' המוצבים על גבי גדרות אתרי בניה, העירייה תתיר הצבת שלטים אלו, כך שבסיסם התחתון יהיה בגובה של עד 1 מ' מפני הקרקע. 3. במרקם עירוני צפוף (כגון מתחם העיר הלבנה), רשאית העירייה לדרוש כי הבסיס התחתון של שלטי 4X3 לא יותקן מעל 60 ס"מ מעל גובה פני הקרקע. 4. לגבי שילוט שקיים על גגות מבנים שגובהם עד 2 קומות (כולל) - העירייה תתיר פרסום על גבי גגות מבנים אלו, באמצעות פני פרסום המקבילים לפאות הבניין, כאשר פני הפרסום יהיו בגובה עד 1.20 מ' והם יותקנו צמוד לקצה הגג ולחילופין במרחק עד 50 ס"מ פנימה מקו הבניין (לצורך בטיחות בעבודה), שאז, המרווח בין הבסיס של פני הפרסום לבין גג הבניין, לא יעלה על 30 ס"מ, כשמרווח זה יוסתר באלמנט קשיח לכל אורך השלט. 6. תנאי למתן אישור להצבת שילוט גג חדש הינו הסרה ופינוי של שלטי גג קיימים, לרבות הקונסטרוקציות של שלטי גג אלו. 7. מוסכם כי העותרות יתאימו את השלטים הקיימים המוצבים על גבי גדרות אתרי בניה ועל גגות מבנים עד 2 קומות, להסכמות דלעיל, לא יאוחר מיום 31.12.2011 (שנת 2011 תהיה שנת התארגנות). 8. התאמת/החלפת השילוט הקיים בשילוט חדש תעשה רק לאחר קבלת אישורי העירייה להצבת השילוט החדש, לרבות מילוי תנאים עיצוביים וטכניים של אדריכל העיר או מי מטעמו וסעיף 6 האמור, ובהתאם להסכמות האמורות. 9. מוסכם בין הצדדים כי ההסכמות דלעיל, הינן לצרכי פשרה בלבד, תוך שכל צד שומר על מלוא טענותיו הנוגעות לשילוט שאינו מפורט בהנחיות השילוט נשוא העתירה לרבות נושא החניונים. 10. מוסכם וידוע כי העירייה רשאית בהתאם לשיקול דעתה לשנות מדיניותה הנוגעת להצבת שילוט בעיר ולפרסם הנחיות שלוט חדשות בהתאם לשיקול דעתה. במקרה כזה תנתן לעותרות הודעה מוקדמת של שנה, ומוסכם כי העותרות שומרות על כלל טענותיהן לרבות כפי שהועלו בעתירה. 11. מוסכם כי העיריה תתקן את חיובי אגרות השלוט ששלחה למי מהעותרות לשנת 2010 לגבי מצבת השילוט נשוא העתירה במועד הגשתה, באופן שיחושב לגביה תעריף שנתי במקום תעריף חודשי ותוך 30 יום יוסדרו מלוא החובות או יוחזר תשלום עודף. 12. כן מוסכם כי ספירת מספר שלטי העותרות על ידי העירייה, לשם קביעת תעריף אגרות השילוט לשנת 2011, תעשה רק לאחר שהעותרות יתאימו את השלטים המוצבים על גבי גדרות אתרי בניה לרבות הקמת שלטים נוספים וזאת לא יאוחר מ- 1.3.2011, בהתאם להסכמות דלעיל. 13. בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן להסכם הפשרה דלעיל תוקף של פסק דין ללא צו להוצאות" [הדגשות אינן במקור] (ראו פרוטוקול מיום 22.12.10). 7. רפיד וג'י. סי. דקו התנגדו ליתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה. רפיד איננה יוצאת חוצץ כנגד הנחיה מקצועית כזו או אחרת (ר' בפרוטוקול מיום 22.12.10 בעמ' 9 שו' 18), אלא מדגישה כי שינוי ההנחיות בדרך של הסכם הפשרה נעשה בהליך מינהלי שאינו תקין, באשר ועדת השילוט ומועצת העיר לא נתנו דעתן לו. רפיד אף ביקשה להימחק מהעתירה במידה שהסכם הפשרה יאושר (פרוטוקול מיום 22.12.10 בעמ' 10 שו' 8). היא לא חזרה בה מהתנגדותה גם לאחר שב"כ העירייה הבהירה כי הסכם הפשרה זכה לברכתה ואישורה של ועדת השילוט העירונית, אך הוסיפה שאם כך הם פני הדברים אין צורך בפסק דין (ר' פרוטוקול מיום 22.12.10 בעמ' 11). עוד הלינה רפיד על שנת ההתארגנות שהוענקה לעותרות להחליף את השלטים הישנים בשלטים חדשים העומדים בתנאי ההסכם, וכן על ההודעה המוקדמת בת השנה אותה תקבלנה העותרות במידה שהעירייה תרצה לשנות את מדיניותה. ג'י. סי. דקו טוענת כי צירופה לעתירה היה שלא על דעתה, וכמשיבה 3 - חברת מנופי יהודה פנחסי בע"מ - גם אותה היה מקום למחוק מהעתירה. עם זאת, היא מתנגדת להנחיות שבהסכם הפשרה שיש בהן, לטענתה, כדי לפגוע בה. בין היתר, משום שלעותרות ניתנת תקופת התארגנות עד סוף שנת 2011 להתאמת שלטיהן על גגות ואתרי בניה. משמע, כי העירייה לא תאכוף את הסכם הפשרה משך שנה נוספת. נושא זה של אכיפה בא לידי ביטוי גם בתגובתה לבקשה לצו הביניים, שם טענה ג'י.סי.דקו כי העותרות מפרסמות שלא בהתאם לדין הקיים (ההנחיות הקודמות שבתוקף משנת 2002), ואילו העירייה איננה מבצעת פעולות אכיפה נגדן. אכיפת חוקי העזר העירוניים העוסקים בפרסום, לא זו בלבד שהיא חלק מחובת העירייה, אלא שהיא חלק מהתחייבויות החוזיות להן התחייבה זרועה הארוכה, הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב יפו בע"מ במסגרת המכרז, באשר רק אכיפה אפקטיבית תבטיח את זכויותיה של ג'י.סי. דקו כזכיינית. דיון 8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתבי בי-הדין מטעמם, בהסכם הפשרה שגובש לאחר התערבותו המבורכת והעניינית של אדריכל העירייה מר דוד ושאושר על ידי ועדת השילוט העירונית, ולאחר ששמעתי את באי כוח הצדדים - אני מוצאת כי הסכם הפשרה מאוזן וראוי ויש מקום ליתן לו תוקף של פסק דין. מר דוד הסביר בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 22.12.10 מה היו אמות המידה העיצוביות שהדריכו את העירייה באותן הנחיות חדשות שהוציאה. הוא גם הציג את ההשגות אותן העלו העותרות, ובכלל זה רפיד וג'י.סי.דקו, כמו גם את קו המחשבה שהנחה את העירייה להגמיש ולהתאים את ההנחיות בעניין שילוט גגות ואתרי בניה, בניסיון למצוא פתרון שאותו ניתן ליישם באופן מיטבי. חוות דעתו של מר דוד משקפת עמדה מקצועית, וניתן לה גם אישור עקרוני של ועדת השילוט העירונית. 9. סמכותה של העירייה לפקח על מודעות ושלטים מצויה בסעיף 246 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). סעיף 250 מסמיך את מועצת העיר להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעירייה לבצע את שהותר לה בפקודה. מכוח שני סעיפים אלו חוקקה מועצת העיר את חוק עזר לתל אביב-יפו (שילוט) התשנ"ג - 1992 (להלן: "חוק העזר"). סעיף 2(א) שבו קובע כי "לא יציג אדם שלט, לא יפרסם מודעה, ולא ירשה ולא יגרום להצגה או לפרסום של שילוט, אלא לפי רישיון מאת ראש העירייה ובהתאם לתנאי הרישיון, ולאחר ששילם אגרת שילוט שנקבעה בתוספת, וחותמת הקופה הוטבעה על גבי הרישיון". ואילו סעיף 2(ד) לחוק העזר מסמיך את ראש העיריה "לתת רישיון לשילוט, לסרב לתתו, לבטלו, לשנותו, לכלול בו תנאים, להוסיף עליהם ולשנותם, ובין היתר, לקבוע הוראות בדבר מקום הצבתם ובדבר גודלו וצורתו של השילוט וסוג החומר ממנו הוא ייעשה" [הדגשה איננה במקור] ("ראש העירייה" לרבות אדם שהסמיכו בכתב לצורך חוק העזר. ראו סעיף 1 לחוק העזר, סעיף ההגדרות). עוד יש לציין את סעיף 17 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הפרשנות") הקובע כי הסמכה לעשות דבר בעניין פלוני משמעה גם הסמכה לקבוע נוהל עבודה, ומשמעה גם מתן סמכויות עזר סבירות הדרושות למילוי החובה. לא יכולה להיות אפוא מחלוקת כי בסמכות ראש העירייה, או מי שהוא הסמיכו בכתב לכך, לקבוע הנחיות להסדרת הצבת שילוט ברחבי העיר. הנחיות אלו באות בגדר "הוראות מינהל" כהגדרתן בסעיף 3 לחוק הפרשנות (יצחק זמיר הסמכות המנהלית 217 (כרך א' 2010). תכליתן, להסדיר את פעולת הרשות על פי אמות מידה ברורות וידועות, אובייקטיביות, אשר תאפשרנה - במקרה דנן, לאזרח המבקש ההיתר - לכלכל צעדיו בהתאם. כמו כן תמנענה מהרשות שרירות בהפעלת שיקול דעתה. ההנחיות אינן בנות פועל תחיקתי, אין בהן שינוי במצב המשפטי הקיים, אלא באות הן לבטא גישה אסטטית - אדריכלית לחזות פני העיר. מכאן, שאין מקום לדרישה לפרסמן ברשומות, אם כי יש לתת להן פרסום פומבי כחלק מהמגמה של חיזוק השקיפות הציבורית (ראו בג"צ 5537/91 אפרת נ' אוסטפלד, פ"ד מו(3) 501, 513-514 (1992); דפנה ברק ארז משפט מינהלי 235 (כרך א, 2010)). 10. לענייננו; בהתאם לחוק העזר, ראש העירייה ימנה ועדה מקצועית לשילוט שבין חבריה אדריכל ויועץ משפטי, ויוועץ בה (ראו סעיף 1 הגדרת "ועדה מקצועית לשילוט" והוראות סעיף 2(ו) לחוק העזר). ההנחיות החדשות הם פרי פועלה, והן הוצגו בישיבת הנהלת העירייה ואושרו על ידה (ראו פרוטוקול מיום 10.1.10, בעמ' 28). ההנחיות החדשות זכו לפרסום באתר האינטרנט של העירייה, ואף הופצו בקרב המפרסמים השונים. אשר להסכם הפשרה המשנה מקצתן של ההנחיות ביחס לשילוט חוצות על גבי גגות וגדרות אתרי בניה, הרי שיש לאשרו באותו האופן. אישורה של ועדת השילוט כבר ניתן, כך שיש לקבל את אישור ראש העירייה או מי שהוא הסמיכו לכך, וליתן להסכם לאחר מכן פומביות בהתאמה. 11. אוסיף ואעיר; רפיד אוחזת בשני כובעים: בכובעה האחד היא מי שעושה שימוש בפני פרסום פרטיים בעיר. ולעניין זה לא יכולה להיות מחלוקת כי הסכם הפשרה יחול גם עליה, על ההקלות הגלומות בו, והעירייה לא תפלה בין מפרסם פרטי אחד למשנהו. אך בכובעה השני, כג'י.סי.דקו, היא זכיינית בפני הפרסום שבבעלות העירייה. הגדלת פני הפרסום של מפרסמים פרטיים, משמעו הגברת התחרות בפני הפרסום שלהן כזכייניות. את האינטרס הכלכלי הגלום עבורן בנוסחן של ההנחיות החדשות הצניעו שתי החברות אלו, והתנגדותן להסכם הפשרה זכתה לעטיפה נוצצת הנסמכת על טענות מהמשפט המנהלי והחשש לתקינות הליך שינוי ההנחיות החדשות באמצעות הסכם הפשרה. זה היה טעם ההתנגדות העיקרי של רפיד, ולגופם של הקריטריונים לא הביעה עמדה עניינית "אנחנו... מבקשים מהעירייה להחליט מה המדיניות שלה ולאכוף אותה. תהא המדיניות כפי שתהא. לכן גם בעתירה זו אנחנו בסך הכל אומרים שתחליטי ותבצעי" (פרוטוקול מיום 21.11.10, בעמ' 2 שו' 17-21). הדגשה איננה במקור. בכך הצטרפה לעמיתתה, ג'י.סי.דקו המלינה על העדר אכיפה ראויה. בהקשר זה, תקופת ההתארגנות בת שנה שניתנה לעותרות על פי הסכם הפשרה איננה בלתי סבירה, והיא נועדה לאפשר להן לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי לקוחותיהם מחד, ובמקביל להגיש בקשה להצבת שילוט לועדת השילוט העירונית שתבחן האם לאשר את שלטי פרסום החדשים בהתאם להנחיות שבהסכם הפשרה, מאידך. דומני כי לאחר תקופת ההתארגנות, הסכם הפשרה יקדם אכיפה אפקטיבית של הנחיות השילוט, משמע כי גם רפיד וג'י.סי.דקו תהננה מפירותיו. 12. בנסיבות אלו, כאשר אין בהסכם הפשרה כדי לשנות את הנחיות החדשות ביחס לשלטים אותן מציבות רפיד וג'י.סי.דקו כזכייניות; כאשר אין לשתי חברות אלו זכות להגביל את העירייה בהפעלת שיקול דעתה; מאחר שאין להן טענות ענייניות-עיצוביות באשר לתוכן ההנחיות; ומשהליך אישור הפשרה תקין בכפוף לאישורו של ראש העירייה או מי שהוא הסמיכו לכך - אני דוחה התנגדותן של השתיים. על רקע השתתפותן הפעילה של רפיד וג'י.סי.דקו בהליך שלפני ולאור התנגדותן ברי, כי אין הן יכולות להימחק מהעתירה בשלב כה מאוחר, כבקשתן החלופית בדיון האחרון. 13. בשולי הדברים; פסק דין זה ניתן בעת"מ 42718-02-10 בלבד (להלן: "עתירת מרקעים"). כזכור, תלויה ועומדת גם עתירתה של רפיד (עת"מ 21017-03-10) שהוגשה בסמוך לאחר הגשת עתירת מרקעים. זאת, מאחר שלא הצליחה להשיג את הסכמתה של העירייה להחיל עליה את הצו הארעי שניתן על ידי כבוד השופט ורדי בעתירת מרקעים. רפיד בעתירתה שלה הלינה אפוא על מדיניות אכיפה מצומצמת, סלקטיבית ומפלה של העירייה בנוגע להצבת שילוט, ועתרה כי זו תאכוף את הנחיותיה באופן שוויוני וכלפי כל חברות הפרסום המחזיקות בשטחי פרסום פרטיים. ובלשונה "להורות לעירייה להחיל כל צו שניתן ו/או יינתן במסגרת עת"מ 42718-02-10, וכן כל הסכמה שתגובש בין הצדדים לעת"מ האמור, על כלל שלטי הפרסום ברחבי העיר". משניתן כעת פסק דין זה בעתירת מרקעים ולאור תוצאתו, תשקול רפיד עמדתה בעתירתה שלה. סוף דבר 14. להסכמות העותרות והעירייה המפורטות בסעיף 6 דלעיל ניתן תוקף של פסק דין בכפוף לסיום הליכי האישור לפני ראש העירייה או מי שהוא הסמיכו לכך. הסכמות אלו תחולנה על כל המפרסמים המחזיקים בפני פרסום פרטיים בשטחה המוניציפאלי של העירייה. העירייה תפרסם את הסכם הפשרה באותו האופן שבו פרסמה את הנחיותיה החדשות קרי, באתר האינטרנט של העירייה, בהפצת העדכון למפרסמים ובהוספת דף עדכון לחוברת ההנחיות החדשות. צו הביניים עליו הוסכם, בטל. הן ביחס לשלטי העותרות הן ביחס לשלטי רפיד. בנסיבות העניין, לא ראיתי ליתן צו להוצאות על אף שהיה מקום לכך נוכח הצורך לקיים דיון בהסכם הפשרה בגין התנגדותן של רפיד וג'י.סי.דקו שבטיעוניהן שיקפו עמדה שאיננה לגוף ההנחיות, אלא לגוף עניינן הצר בלבד. הדיון בעתירת רפיד (עת"מ 21017-03-10) מופרד מעתירה זו, והחלטה תנתן בה בהתאם לעדכון רפיד. מטעמי יעילות, במידה שתוגש עתירה חדשה בנושא שילוט חוצות בעיר תל אביב, תנותב היא לדיון בפני. שלטעירייה