כלל נקוט הוא כי בהיעדר סיבה מיוחדת שתצדיק אי פסיקת הוצאות או פסיקת הוצאות מופחתות לבעל דין שזכה במשפט, מן הראוי לפסוק לו הוצאות מלאות שלא יגרמו לו חסרון כיס. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסיקת הוצאות בבקשת ביזיון בית המשפט: עניינה של החלטה זו בבקשת המבקשות לפסוק להן הוצאות, במסגרת בקשה שהגישו לפי פקודת ביזיון בית המשפט. רקע ראשיתו של תיק זה בעתירה שהגישו המבקשות לכוף את המשיבות להקים אתרי אינטרנט, כמצוות המחוקק בסעיף 248(ב) לפקודת העיריות (תיקון מספר 110 לפקודה משנת 2007), החל גם על מועצה מקומית מכוח סעיף 13(ו) לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]. בפסק דין מיום 8.3.2010 (להלן - פסק הדין או הצו), הוריתי את המשיבות לעתירה (35 במספר) להקים ולתחזק אתר אינטרנט בתחומן, בתוך 120 ימים ממועד מתן פסק הדין, הכול בהתאמה לפרטי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בדיון שהתקיים בפניי באותו היום. ביום 11.8.2010 הגישו המבקשות בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בהתייחס ל-20 משיבות (מתוך 35 המשיבות לעתירה) שלא מילאו אחר פסק הדין. עם הגשת הבקשה, ולאורך ניהול ההליך כולו, נמחקו אט אט משיבות שונות מהבקשה לאחר שקיימו את פסק הדין (בין אם בסמוך להגשת הבקשה, בין אם בשלב המקדמי של הדיון בה ובין אם בשלב שלאחר ניתוב הדיון בה במסלול המקובל בהליך לפי פקודת בזיון בית המשפט). יוער בהקשר זה, כי אחדות מן המשיבות ביקשו וקיבלו, בהסכמת המבקשות, ארכה לקיום פסק הדין לאחר שהתקשרו עם הרשות לפיתוח הגליל כדי שתסייע להן בכך - והחלטה זו אינה מתייחסת אליהן. בהחלטה מיום 9.12.2010 קבעתי כי "נושא ההוצאות ושכר הטרחה בתיק זה, אף לגבי משיבות שהשלימו בינתיים את הקמתו של אתר אינטרנט בתחומן ונמחקו מהבקשה, ייקבע בשלב מאוחר יותר ובהתאם להמשך התנהלות ההליך". ביום 20.3.2011 נמחקה אחרונת המשיבות, ובעקבות זאת הוריתי כי המבקשות יגישו את סיכומיהן לעניין ההוצאות, ביחס לכל אחת מהמשיבות. כן הוריתי את המבקשות כי בסיכומיהן ירכזו, ככל הניתן, את התייחסותן למשיבות על פי השלבים בהם הן נמחקו ובהתאם לנסיבות משותפות. טענות הצדדים המבקשות שיבצו את המשיבות לשלוש קבוצות, בהתאם לשלב בו נמחקו, והתייחסו לכל משיבה בנפרד ולאופן התנהלותה בהליך, כלהלן: משיבות אשר השלימו האתר בסמוך להגשת הבקשה לביזיון בית המשפט - עיריית בית שאן, המועצה המקומית בית ג'אן, המועצה המקומית ג'ש והמועצה המקומית טורעאן. משיבות אשר השלימו האתר בשלב הדיון המקדמי, בטרם נדרש בית המשפט למסלול של פקודת ביזיון בית המשפט - המועצה המקומית ירכא, המועצה המקומית מזרעה, המועצה המקומית יסוד המעלה והמועצה המקומית משהד. משיבות אשר עקב התנהלותן נכללו במסלול של פקודת ביזיון בית המשפט - המועצה מקומית יבניאל, המועצה המקומית כעביה טבאש חג'אג'רה, המועצה המקומית כפר מנדא, המועצה המקומית מג'אר, המועצה המקומית כאבול, המועצה המקומית עראבה והמועצה המקומית ריינה. אשר לקבוצה הראשונה נטען, כי הנמנות עליה הפרו את פסק הדין וגררו את המבקשות להגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שרק בעקבותיה הוקמו אתרי האינטרנט כנדרש. לגבי המועצה המקומית בית ג'אן והמועצה המקומית ג'ש נטען כי הן לא הגישו דיווח מטעמן בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 5.10.2010, דבר שהכביד על המבקשות וגרם להן להוצאות מיותרות. מנגד טענה עיריית בית שאן כי החלה בהקמת האתר עוד טרם ניתן פסק הדין וכי פעלה כמיטב יכולתה כדי למלא אחר פסק הדין. אמנם איחרה היא בקיום פסק הדין והדבר נזקף לחובתה, אולם מנגד איחרו המבקשות במחיקתה מגדרי הבקשה, ויש לזקוף זאת לחובתן. לשיטתה, מחדלי הצדדים מאזנים זה את זה בפסיקת הוצאות. המועצה המקומית ג'ש שללה את הטענה לפיה לא הגישה את הדיווח מטעמה וטענה כי היא הגישה את הדיווח ביום 9.11.1010. בנוסף טענה כי בעת שניתן פסק הדין היא כבר היתה קשורה בהסכם מול חברה להקמת אתרי אינטרנט וכי לא ישבה באפס מעשה ומייד לאחר מתן פסק הדין פנתה לחברה בבקשה להשלים את בניית האתר בהקדם. המועצה המקומית בית ג'אן הגישה את סיכומיה רק ביום 15.5.2011 וטענה כי עקב מצבה הכלכלי הקשה ובהתחשב שמטרת העתירה הושגה, אין מקום לחייבה בהוצאות משפט. המועצה המקומית טורעאן לא טרחה להגיש סיכומים מטעמה. אשר לקבוצה השנייה נטען, כי למרות שבסופו של יום השלימו משיבות אלה את מלאכת הקמת האתר, לא ניתן להעלים עין מהתנהלותן הבלתי ראויה בהיותן רשויות ציבוריות. לגבי המועצה המקומית ירכא נטען בנפרד כי היא אחרה בעשרה ימים את המועד להגשת הדיווח מטעמה, דבר שהצריך תגובה נפרדת מטעם המבקשות. לגבי המועצה המקומית מזרעה והמועצה המקומית יסוד המעלה נטען, כי הן כלל לא הגישו את הדיווח מטעמן. לגבי המועצה המקומית משהד נטען כי זו הקימה את האתר באיחור ניכר, רק ביום 4.1.2011. המועצה המקומית ירכא הגישה את סיכומיה רק ביום 15.5.2011, ובגדרם טענה, כי מונתה לה ועדה קרואה הקובעת את סדר העדיפות בהוצאת הכספים. המועצה נתונה בגירעון עמוק והתנהלותה לא גרמה להוצאות מיוחדות, מה גם שאתר האינטרנט הוקם בסופו של יום והמטרה הושגה. המועצה המקומית מזרעה טענה כי פעלה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 5.10.2010 והקימה אתר אינטרנט עוד ביום 21.12.2010, ומשכך אין לחייבה בהוצאות. המועצה המקומית יסוד המעלה טענה גם היא בדבר מצבה הכלכלי העגום וציינה כי מתן שירותיים מוניציפאליים כדוגמת פינוי אשפה, חיבור למים וייצוב מערכת החינוך עמדו בפני חברי הוועדה הקרואה, בראש סדר העדיפויות המקומי, אף מעל החובה החוקית להקים אתר אינטרנט. עוד נטען כי עצם הקמת אתר אינטרנט מהווה הישג ראוי לפעילות המבקשות ואין שכר הולם מכך. המועצה המקומית משהד טענה כי השלימה את בניית האתר עוד זמן רב טרם הגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט וכי למעשה התכנים שחסרו היו מינוריים ושוליים, שאת חלקם לא היתה אפשרות מעשית לעלות. אשר לקבוצה השלישית נטען, כי משיבות אלו מיאנו להשלים את אתר האינטרנט בניגוד למצוות המחוקק, לפסק הדין ולהחלטת בית המשפט מיום 13.12.10. משיבות אלה, יותר מכל יתר המשיבות, העבירו לכתפי המבקשות נטל כלכלי משמעותי, בדמות בקשות, תכתובות ודיונים בבית המשפט. לגבי המועצה המקומית מג'אר והמועצה המקומית ריינה נטען בנוסף, כי הן לא הגישו תשובה מטעמן לבקשה, בניגוד להחלטת בית המשפט. לגבי המועצה המקומית כאבול והמועצה המקומית עראבה נטען כי הן לא הגישו תשובה ואף לא דיווח מטעמן, כפי שנצטוו. המועצה המקומית יבניאל טענה כי היא שרויה בקשיים כלכליים ומצויה בתכנית הבראה. לטענתה האתר הוקם עוד טרם הגשת הבקשה אך לא הועלו אליו כל הפרטים הנחוצים. העיכוב בהעלאת כל התכנים נבע מקשייה הכלכליים ואין בו להעיד על יחס שאינו רציני. חיובה בהוצאות יכביד על מצבה הכלכלי הרעוע ויחתור תחת המטרה להביא להבראה ושיקום. המועצה המקומית כעביה טבאש חג'אג'רה טענה כי נוכח מצבה הכלכלי ודלות משאביה התעכבה בהקמת האתר כנדרש. המועצה המקומית כפר מנדא טענה אף היא בדבר קשייה הכלכליים וציינה כי חיובה בהוצאות יחתור תחת המטרה להביא לשיקומה. המועצה המקומית מג'אר טענה כי פעלה על מנת ליישם את פסק הדין, ואולם בשל העובדה כי הקמת האתר היתה תלויה בקבלן עצמאי, הדבר לא נתון היה לשליטתה והתעכב. בנוסף טענה היא כי ההליך בו נקטו המבקשות, אינו ההליך המתאים בנסיבות העניין. המועצה המקומית כאבול טענה כי חלק מההחלטות בתיק זה כלל לא הומצאו לה (משלא נסתרה טענה זו אביאה בחשבון שיקוליי). כן טענה כי ניהלה היא אתר אינטרנט עוד טרם הגשת העתירה, אלא שלא היו בו כל התכנים הדרושים. לאחר הגשת העתירה החליטה המועצה על הקמת אתר חדש שינוהל בידי צוות מקצועי. הודעה בדבר פרטי האתר החדש הועברה לב"כ המבקשות עוד ביום 3.10.2010. מאז ועד לחודש ינואר 2011 לא התקבלה הסתייגות לגבי תכני האתר ומשהגיעה הסתייגות פעלה המועצה להשלים התכנים במהרה. המועצה המקומית עראבה והמועצה המקומית ריינה כלל לא הגישו סיכומים מטעמן לעניין חיובן בהוצאות. דיון והכרעה כלל נקוט הוא כי "בהיעדר סיבה מיוחדת שתצדיק אי פסיקת הוצאות או פסיקת הוצאות מופחתות לבעל דין שזכה במשפט, מן הראוי לפסוק לו הוצאות מלאות שלא יגרמו לו חסרון כיס" (ע"א 541/63 רכס נ' הרצברג, פ"ד יח(1) 120, 127, מפי כבוד השופט ברנזון). על גישה זו חזרו בפסקי דין נוספים (ראה למשל: בגץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התמ"ת, , מפי כבוד הרשם יגאל מרזל (ניתן ביום 30.6.2005) ואסופת המקורות המובאת שם). בפרשת תנובה לעיל הונחו אמות המידה לפסיקת הוצאות: "ניתן למצוא קווים מנחים ושיקולים שניתן לשקול, בין יתר השיקולים, במסגרת הבחינה האובייקטיבית של סבירות הוצאות המשפט הריאליות של בעל הדין שזכה, ואלו הם: ראשית, התעריף המינימלי אינו משמש בדרך כלל כאמת מידה לקביעת הוצאות משפט. מהווה הוא רף תחתון... שנית, התנהגות הצדדים להליך ובכלל זה דרך ניהול ההליך... שלישית, הסעד המבוקש או היקף הסכום השנוי במחלוקת... רביעית, ניתן לשקול את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו... לבסוף, חשיבות העניין עבור בעלי הדין. ככל שמדובר בעניין שחשיבותו האוביקטיבית עבור בעל הדין היא עליונה יותר ואף קריטית, כך טבעי הוא כי יבקש להשקיע יותר משאבים בהתדיינות והשקעה זו תהא סבירה יותר." לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ושקלתי את אופי ההליך, כמו גם התנהלות הצדדים ומורכבות התיק, וכן את שעות העבודה הרבות שהעותרות נדרשו להשקיע בהגשת הבקשה ובהליך שהתנהל בעקבותיה, באתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק ההוצאות בהתאם לשלב בו נמחקו המשיבות (להלן - סכום המוצא) ולהוסיף על סכום זה, בהתאמה, סכום נוסף של 2,000 ₪ שיבטא את התנהלותן הדיונית הבלתי תקינה של אותן משיבות אשר יחויבו בו (לדוגמא: בשל אי הגשת דיווח, כתב תשובה או סיכומים). סכום המוצא למשיבות הנמנות על הקבוצה הראשונה הוא 2,000 ₪, סכום המוצא למשיבות הנמנות על הקבוצה השנייה הוא 3,000 ₪ וסכום המוצא למשיבות הנמנות על הקבוצה השלישית הוא 6,000 ₪. יוטעם כי סכום המוצא נקבע תוך התחשבות במצבן הכלכלי הקשה של המשיבות ובעובדה כי מדובר בקופה הציבורית המשמשת למטרות חיוניות. עם זאת ראוי לזכור כי עניין לנו בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט, הליך שלא היה מנוס מלנקוט בו לאחר שהמשיבות מיאנו ליישם את פסק הדין. אמנם ההליך לא מוצה עד תום (ודבר זה נזקף לזכות המשיבות), אך בית המשפט רואה צורך ליתן ביטוי לחומרה הגלומה בצורך לנקוט בהליך זה. צאו וראו: על פי מצוות המחוקק חייבות היו המשיבות להקים את אתרי האינטרנט בתחומן לא יאוחר מיום 28.6.2009 (כך בהנחה ששר הפנים הפעיל את סמכותו והאריך את המועד בחצי שנה נוספת), אך הן חדלו מעשות כן. לאחר שהוגשה העתירה ביום 27.9.2009, ניתן ביום 8.3.2010 פסק דין בהסכמת כל הצדדים, בגדרו קצב בית המשפט למשיבים מאה ועשרים (120) יום, להקמת אתרי האינטרנט. בהסכמת העותרות, לא חוייבו המשיבות בהוצאות הגם שהעתירה התקבלה. משלא הוקמו האתרים, בהתאם לפסק הדין, הוגשה הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שרק בעקבותיה, המשיבות קיימו, סוף סוף, את מצוות המחוקק ואת צו בית המשפט. עתה, משהונחה התשתית לקביעת ההוצאות והוצגו השיקולים הצריכים לכך, אני מורה כדלקמן: עיריית בית שאן תשא בהוצאות העותרות בסך 2,000 ₪. המועצה המקומית ג'ש תשא בהוצאת העותרות בסך 2,000 ₪. המועצה המקומית בית ג'אן תשא בהוצאת העותרות בסך 4,000 ₪. המועצה המקומית טורען תשא בהוצאת העותרות בסך 4,000 ₪. המועצה המקומית משהד תשא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ₪. המועצה המקומית ירכא תשא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪. המועצה המקומית מזרעה תשא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪. המועצה המקומית יסוד המעלה תשא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪. המועצה המקומית יבניאל תשא בהוצאות המשיבה בסך 6,000 ₪. המועצה המקומית כעביה טבאש חג'אג'רה תשא בהוצאות המשיבה בסך 6,000 ₪. המועצה המקומית מנדא תשא בהוצאות המשיבה בסך 6,000 ₪. המועצה המקומית כאבול תשא בהוצאות המשיבה בסך 6,000 ₪. המועצה המקומית מג'אר תשא בהוצאות המשיבה בסך 8,000 ₪. המועצה המקומית עראבה תשא בהוצאות המשיבה בסך 8,000 ₪. המועצה המקומית ריינה תשא בהוצאות המשיבה בסך 8,000 ₪. ביזיון בית המשפטפסיקת הוצאות