קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסיקת הוצאות עתירה לרישיון ישיבה: 1. בהתאם להסכמת הצדדים, שנמסרה בדיון מיום 20/2/11 יינתן לעותר 1 רישיון ישיבה מסוג א-5 למשך שנתיים והעתירה תימחק.האגרה תושב בכפוף לתקנות . 2. בהחלטתי בפרוטוקול הדיון הנ"ל, ביקשתי את התייחסות הצדדים לבקשת ב"כ העותרים לחיוב המשיבים בהוצאות העותר ובשכ"ט עו"ד בסך 19,000 ₪ . לאחר קבלת תגובת ב"כ המשיבים ותגובת ב"כ העותרים לתגובה זו הגיעה העת להכריע בבקשה. עיקר טענות הצדדים לעניין ההוצאות 3. מנימוקי ב"כ העותרים מיום 27/02/11, עולה, כי העתירה הוגשה בספטמבר של שנת 2009. בהסכמת הצדדים נדחה הדיון בעתירה האמורה ליום 14/04/10 ואחר שינויים במועד הנ"ל בשל אילוצי בית המשפט התקיים ביום 20/02/11 הנ"ל. לדבריו, ביום 23/01/11, נתקבלה החלטת הוועדה הבינמשרדית אשר נתקיימה ביום 21/11/10, לידי העותר עצמו , לפיה הוחלט להעניק למבקש רישיון ישיבה מסוג א(5) תושב ארעי למשך שנתיים (להלן: החלטת הוועדה הבינמשרדית"). ב"כ העותרים, פנה לפרקליטות וביקש הודעה מסודרת, הודעה שאכן הגיעה ביום 15/02/11. ב"כ העותרים ציין כי לא הגיע להסכמה עם הפרקליטות לעניין ההוצאות, הודעתו לביהמ"ש מיום 17/02/11 לא נקלטה עפ"י נתוני מערכת הנט בזמן וע"כ לא התייתר הדיון אשר בפועל לא היה בו צורך, אלא לעניין הוצאות המשפט. 4. ב"כ העותרים טוען, כי התנהלות הרשות גרמה להפסד זמן שיפוטי יקר, טרחה מיותרת של ב"כ העותרים וסחבת מנהלית הכוללת אי הגשת כתב תשובה. 5. בתגובת המשיבים לבקשת ב"כ העותרים מיום 15/03/11 עולה, כי הם מבקשים לדחות הבקשה לעיל לעניין פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד. ובסופה מבקשים לחייב את העותרים בגין הוצאות תגובה זו. המשיבים מסכימים בדבר הסכמתם לדחיות הדיונים ולכך שבסופו של יום התקיים דיון ביום 20/02/11 אשר היה מיותר מכיוון שהצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין ההוצאות. המשיבים מסבירים , שהצורך לדחיית הדיונים נבע מאי שיתוף הפעולה של העותר 1 עם לשכת הרווחה בטרם יוזמן לשימוע טרם דיון הוועדה הבינמשרדית. שימוע זה נערך ביום 10/11/10 ועניינו הובא בפני הוועדה הבינמשרדית ביום 21/11/10 וזו מצאה מקום ליתן לעותר 1 אשרה מסוג א/5 למשך שנתיים, וזה באופן חריג, תוך ציון הסתייגותה כי המבקש מסר פרטים כוזבים במסגרת השימוע. בעניין מסירת ההחלטה במישרין לידי העותר ושלא באמצעות בא כוחו או הפרקליטות, מודים המשיבים ,שאכן קרתה תקלה בעניין מצד פקידי המשיבים. 6. עוד לטענתם, ב"כ העותרים פנה אל המשיבים לצורך הכנת המסמך המוסכם שהוגש לביהמ"ש ביום 17/02/11 ואשר נתקבל רק ביום הדיון ביום 20/02/11, רק ביום 15/02/11 וזאת אף על פי שיכול היה לעשות כן קודם. ב"כ המשיבים מציין את בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר השיכון, פ"ד מח(4) 217, (להלן: בג"ץ אל נסאסרה"), שם נקבע ,כי לשם פסיקת הוצאות לעותר מקום שנעתרו סעדיו לפני ההכרעה בעתירה על ידי בית המשפט, יש לבחון האם היה צידוק להגשת העתירה, האם המדובר בעתירה מוקדמת והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב להעניק לעותר את הסעד המבוקש. ב"כ המשיבים אף אחד מאותם טעמים אינו מתקיים בעניינו. ב"כ המשיבים, ציין, כי לא עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב להעניק את הסעד המבוקש לעותר, אלא שסעד זה ניתן לו לאחר שעניינו הובא בפני הוועדה הבינמשרדית ולאחר שהובאו בפניה כל המסמכים הנדרשים לצורך קבלת החלטה. 7. בתגובת ב"כ העותרים לתגובת המשיבים לבקשה לפסיקת הוצאות מיום 16/03/11, מתייחס ב"כ העותרים למחדלם של המשיבים שלא הגישו כתב תשובה , מחדל אשר קיבל ביטויו בהחלטתי בדיון ביום 20/02/11. הוא מוסיף כי הטענה שהעותר מסר פרטים כוזבים במסגרת השימוע, איננה נכונה בנוסף לכך שהעותר לא היה מיוצג, ואומר שהסחבת בעניין הדו"ח הסוציאלי לא היה באשמתו של העותר. הוא גם על כך שהמשיבים הסכימו בסופו של יום לתת לעותר 1 רישיון ישיבה מסוג א/5, תושב ארעי ,למשך שנתיים. ב"כ העותר מציין ,כי עד למועד הגשת תגובתו, לא הונפקה לעותר, אשרת תושב ארעי כמוסכם ופניות העותר למשרד הפנים הושבו ריקם. לטענתו, נאמר לו כי ניתנו הנחיות בנדון בשבוע שבמהלכו הוגשה תגובתו ב"כ העותר מאשר כי לא הוגשה תודעה מוסכמת לביהמ"ש עקב מחלוקת עם ב"כ המשיבים לגבי פסיקת ההוצאות 8. ב"כ העותר מתייחס לעניין בג"ץ אל נסאסרה הנ"ל, וטוען כי לפי הקריטריונים שנקבעו בו יש לחייב את המשיבים בהוצאות. לדבריו מאחר והעותר לא זכה להתייחסות נוספת מצד המשיבים מלבד התשובה, כי עניינו מתעכב בשל סיבה בלתי ידועה,הוא נאלץ לפנות לקבלת ייצוג משפטי.ב"כ העותרים מציין כי בסעיף 12 לעתירה מפורט כי פנה אל המשיב 2 במכתב עוד ביום ביום 11/11/08 ,שלגביו התקבלה תשובה ביום 30/12/08 (נספח 13 לעתירה) לפיה " העניין הועבר להחלטת הוועדה הבינמשרדית...וכשתתקבל החלטה בעניינו נודיעך ההחלטה". אותה תגובה בוששה לבוא והעתירה הוגשה כ-9 חודשים לאחר מכן ביום 21/09/09. עוד ציין, כי הוסיף בסעיף 14 לעתירה, כי בקשותיו תלויות ועומדות ללא החלטה מזה כשנתיים ולאחר שכלו כל הקיצין, לא נותר לעותר 1 אשר נלקחה ממנו תעודת הזהות שלו, אלא, לפנות לביהמ"ש באמצעות הגשת עתירה זו. על כן, טוען ב"כ העותרים , כי הטעמים המופיעים בבג"ץ אל נסאסרה מתקיימים , משום שהגשת העתירה דנן היא זו שהניעה את המשיבים להעניק לעותר את הסעד המבוקש, שהרי הוועדה לא החלה לדון בעניינו לפני מועד הגשת העתירה. דיון והכרעה 9. השאלה העיקרית המצריכה מענה היא האם מתקיימים בעניינם של העותרים הקריטריונים המופיעים בהלכת אל נסאסרה הנ"ל, לפיהם, יש לבחון את הפרמטרים הבאים: האם היה צידוק להגשת העתירה;האם לא הזדרז העותר ופנה לביהמ"ש טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות לפניו אל מול הרשות; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; האם עצם הגשת העתירה הוא שהניע את המשיבים לחזור בו מהחלטה קודמת שלהם ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש, עוד לפני שזו התבררה בביהמ"ש. 10. מצאתי כי יש לקבל את הבקשה לחיוב המשיבים בהוצאות מהטעמים הבאים: המדובר בעותר1 אשר היה בתהליך המדורג , עת היה נשוי לאזרחית ישראלית ,אשר נפטרה ביום 25/06/06 ומאז גידל ומגדל את בתו הקטינה, העותרת ,2 הנמצאת במשמרתו, לבדו. בנסיבות דנן, וכפי שפורט בהרחבה לעיל, ביום 14/04/10 הוגשה בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת כתב תשובה ולדחיית מועד הדיון. בסעיף 5 (א), לבקשה נכתב : "העילה בגינה מתבקש השינוי: א. במסגרת הטיפול בעתירה הוחלט להעלאת עניינו של העותר 1 בפני הוועדה הבין-משרדית לצורך בחינת בקשתו לקבלת מעמד בישראל...". 10. בקשה זו ,אשר הוגשה בהסכמת הצדדים וביוזמת ב"כ המשיבים , מהווה הודאת בעל דין מצד המשיבים , כי הטיפול בעניינו של העותר 1 הועלה לבחינה בפני הוועדה הבין משרדית רק בשל עצם הגשת העתירה, ונתון זה לבדו מכניס את העתירה להוצאות לגדר הקריטריון הנדרש בהתאם להלכת אל נסאסרה.לא ניתן מצד המשיבים כל הסבר מדוע היה צורך בהגשת העתירה כדי שעניינם של העותרים יובא בפני הוועדה ,שעה שכבר ב- 30/12/08 הובטח לעותרים שכך ייעשה.מובן שאין באמור משום מתיחת ביקורת על הפרקליטות שטיפולה היווה בעליל זרז להנעת המשיבים לפעול ,נהפוך הוא. אולם העיקרון הגלום בהלכת אל נסאסרה הינו שהאזרח הנזקק לטיפולה של הרשות אינו צריך להשקיע כסף ומשאבים וליזום הליך משפטי רק כדי להניע את הרשות לנקוט במהלך המתחייב מן הדין ומן ההנחיות,הכללים והמדיניות שהיא עצמה קבעה וככל שזהו המצב ,הוא זכאי לשיפוי בגין הוצאות אלה .במקרה דנן, הרשות הביעה עמדתה,תשעה חודשים לפני הגשת העתירה ושמונה חודשים לפני שהוגשה ההודעה המוסכמת, כי העותרים זכאים שעניינם יובא בפני הוועדה הבינמשרדית .מכאן שאין ספק, כי עצם הבאת עניינם בפני הוועדה וגם זאת בשיהוי ניכר ובלתי סביר, היה פועל יוצא של העתירה וכנראה לא הייתה מתרחשת בעתיד הנראה לעין בלעדיה. 11. המשיבים לא הגישו כתב תשובה שיסביר את התנהלותם ,בניגוד להחלטת בית המשפט, ולכך נתתי ביטוי בדיון שהתקיים בפניי ביום 20/02/11 בהחלטתי, אשר קבעה בין היתר: " לא מצאתי ליתן מקום להתיר למדינה להגיש בשלב זה טיעון עובדתי מגובה בתצהיר, שעה שהמדינה לא מצאה לנכון על אף ההחלטה קודמת של בית המשפט, להגיש כתב תשובה במועד שנקבע...מכאן שאין לאפשר להם כיום להגיש כתב תשובה בדלת האחורית" ( פרוטוקול מיום 20/02/11 עמ' 3 שורות 11-16). גם מחדל בלתי מוסבר זה כשלעצמו מצדיק פסיקת הוצאות לטובת העותרים,מה גם שהסבריהם בתגובה לבקשת העותרים לפסיקת הוצאות לא גובו בתצהיר.בנוסף, פקידי המשיב 2 שלחו בשגגה את החלטת הוועדה הבין משרדית לידי העותר עצמו ולא כהודעה לבא כוחו למרות שידוע היה כי העותרים מיוצגים באותו שלב וגם זה מהלך שעיכב את הטיפול בעניינם של העותרים שלא בטובתם . 12 . אמנם, מוצא אני טעם בטענת המשיבים כי אין לזקוף לחובתם את הדחיות בתיק שמרביתן היו בהסכמה או עקב אילוצי יומנו של בית המשפט ,אך אין בכך כדי להקהות מעוקצן של הטענות האחרות שלא ניתן להן מענה.לעומת זאת ,יש לדחות את הטענה שהעותרים לא זכו במלוא הסעדים שביקשו ,בין היתר בשל חוסר סמכות ומטעם זה אין הם זכאים להוצאות .זאת משום שברור היה כי כוונתו המרכזית של העותרים במהלכים שנקטו הייתה לזכות במעמד שיאפשר לעותר 1 להישאר לצד בתו בישראל והתוצאה שנתקבלה בסופו של ההליך ועקב הגשת העתירה מהווה מבחינתם קפיצת מדרגה חשובה לקראת המטרה הנשאפת. 13. כאמור ,די בטעמים שפורטו לעיל כדי להצדיק פסיקת הוצאות ושכר טרחה לעותרים .אולם העותרים לא צירפו כל אסמכתא או פירוט לדרישתם לפסוק להם הוצאות ושכ"ט בסך 19,000 ₪ דווקא ,למשל קבלות בגין תשלום שכר טרחה ובגין הוצאות נוספות, שתתמוך בדרישה, למעט טענה בלתי מנומקת שאף לא גובתה בתצהיר ,כי זהו "חסרון הכיס" שנגרם להם. 14 . בנסיבות אלה ובהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל ,אני פוסק לעותרים הוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום ולא ,יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. הוצאות עתירהפסיקת הוצאות