קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פקיעת רישיון ישיבת קבע בישראל: 1. עתירה זו - עניינה הודעתו של המשיב בדבר פקיעת רישיון ישיבת הקבע בישראל של העותרת 1, כמו גם החלטתו שלא להשיב לה רישיון זה, חרף הפקיעה. רקע רלבנטי 2. העותרת 1, גב' חכמת מוחסן, היא ילידת 12.7.1969. היא הייתה בעלת רישיון לישיבת קבע בישראל, כתושבת מזרח ירושלים. בשנת 1984, בהיותה בת 15, התחתנה העותרת עם בעלה, הוא מר נביל מוחסן - אזרח ארצות הברית וקרוב משפחתה. לאחר נישואיהם, התגוררו בני הזוג בבית-חנינא שבירושלים. בשנת 1985 נולדה בתה, היא העותרת מס' 2. אין חולק, כי בשנת 1989 יצאה העותרת מן הארץ לארצות הברית ובשנת 1991 קיבלה אזרחות אמריקנית מכוח נישואיה. בשנת 1995 חזרה העותרת לישראל, ומאז היא נמצאת כאן. העותרים 3-10 הם ילדים נוספים של בני הזוג. לעותרים 2-8 דרכון אמריקני. העותרים 9 ו-10 נולדו בישראל לאחר חזרת העותרת מארצות הברית, ועל-פי העתירה - הם נטולי מעמד. לפי העתירה, פנתה העותרת עוד בשנת 1996 בבקשה לאיחוד משפחות עבור בעלה. אלא ששנתיים לאחר מכן (ביום 26.1.1997), התקבל מכתב מאת המשיב, בו הוא מודיע על פקיעת רישיון ישיבת הקבע של העותרת, בטענה שהיא הרחיקה את מרכז חייה אל מחוץ לארץ. 3. לאחר הודעה זו של המשיב, בדבר פקיעת רישיון ישיבת הקבע של העותרת (ע/6), קיימה העותרת הליכים שונים שבמסגרתם ביקשה לשנות תוצאה זו של פקיעת רישיונה. בשנת 1997 הגישה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בנדון (בג"צ 4551/97) עתירה זו, נמחקה בשנת 2003, משלא הוגשה תגובה מאת העותרים דהתם (החלטה מיום 19.6.2003). בין חודש יולי 2001 לבין חודש יולי 2002, התקיימו בין העותרת לבין המשיב תכתובות נוספות בעניין השגתה על ההודעה בדבר פקיעת רישיון ישיבת הקבע שלה. משלא שונתה ההחלטה בנדון, הוגשה עתירה נוספת לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 904/02) . אף עתירה זו נמחקה בבית המשפט העליון - מחוסר מעש (פסק-דין מיום 14.2.2003). לפי העתירה שלפניי, פנתה העותרת עוד ביום 9.5.2005 בבקשה להשבת רישיון ישיבת הקבע. אלא שבקשה זו נדחתה (במכתב שלטענת העותרת לא הגיעה לידיה). בחודש אפריל 2009 פנתה העותרת לבאת-כוחה דהיום והוגשה בקשה להשבת הרישיון. בבקשה נטען, שהעותרת לא יצאה מהארץ מאז שנת 1995 והיא מקיימת מרכז חיים מלא עם ילדיה. עוד נטען, שלא קוים בעניינה שימוע ולא ניתנה לה כל זכות טיעון. לאחר תכתובות שונות ושימוע שנערך לעותרת, התקבלה ביום 15.3.2011 החלטה סופית בבקשת העותרת - היא ההחלטה מושא העתירה שלפניי. ההחלטה מושא העתירה 4. בהחלטה זו, נדחתה בקשת העותרת. צוין בה, שהעותרת עזבה את הארץ בין השנים 1985 לבין 1995 והיא הקימה תא משפחתי בארצות הברית. שם נולדו שישה מילדיה, ותוך שהיא מנהלת מרכז חיים מלא בארצות הברית. עוד נרשם בנימוקי הסירוב, שהעותרת רכשה אזרחות בארצות הברית מכוח נישואיה לאזרח ארצות הברית והיא ביצעה אקט של התאזרחות "על כל המשתמע מכך". צוין גם בהחלטה, שבשימוע שנערך לעותרת היא ציינה שבשנת 2006 לא נכנס בעלה לישראל והיא לא ראתה אותו כל אותן שנים, "אולם מבדיקה שערכנו עולה כי בעלה נכנס ויוצא מהארץ לסירוגין משנת 2003". כמו-כן צוין בהחלטה, שבעת כניסותיו של בעלה של העותרת לארץ, "הסתיר הבעל את העובדה כי הוא נשוי לנדון וציין כי הוא מגיע לארץ על מנת לבקר את אביו שגר בבית חנינא ויוצא לירדן על מנת לבקר את דודתו". לבסוף צוין בהחלטה, כי "הנדון וילדיה, שוהים בארץ שלא כדין וביודעין". בגין החלטה זו, הוגשה העתירה שלפניי. העתירה 5. בעתירה נטען, כי יש בנסיבות המקרה מקום להתערב בהחלטת המשיב. לטענת העותרים, לא ניתן על-ידי המשיב משקל מספיק לנימוקי העותרת בבקשתה. העותרת טענה, שהיא עזבה את ישראל בשנת 1985, שכן עד לשנת 1995 לא התאפשר כלל לנשים, תושבות ירושלים, להגיש בקשה לאיחוד משפחות עבור בעליהן. נטען עוד, כי העותרת שמרה על קשר רצוף והדוק עם ישראל וחזרה אליה כל שנה. בנוסף, שהתה העותרת בשנת 1989 בארץ, לצורך טיפול רפואי. רכישת האזרחות האמריקנית נעשתה מכוח הנישואין והיא אירעה רק בחלוף 6 שנים מאז עזיבת הארץ (בשנת 1991). העותרת הדגישה את מרכז חייה בארץ מאז 1995, כאשר כל ילדיה מצוים כאן, וכך גם בני משפחתה. העותרת הוסיפה וטענה, כי היא לא הסתירה את נישואיה לבעלה, וכי בעלה אכן לא נכנס לארץ מאז שנת 2006. אשר לאזרחות האמריקאית נטען, כי העותרת מוכנה לוותר עליה. מטעמים אלה נטען, כי יש לבטל את ההודעה בעניין פקיעת רישיון ישיבת הקבע של העותרת, ולחלופין - כי יושב לה רישיון זה. התשובה 6. המשיב ביקש כי העתירה תידחה. בתשובתו הודגש, כי פקיעת רישיון הקבע של העותרת היה עוד בשנת 1997. עתירות לעניין זה הוגשו אמנם, אולם אלה נמחקו מחוסר מעש. מאז מחיקת עתירתה האחרונה של העותרת, חלפו 9 שנים בהן לא פנתה העותרת לבית המשפט. המשמעות היא אפוא, כי בכל הקשור בפקיעת התושבות - חל שיהוי בהגשת ההליך. לגופו של עניין, הרי שבכל הקשור לפקיעת רישיון ישיבת הקבע, אין עילה להתערב בעמדת המשיב בנדון. העותרת העתיקה את מרכז חייה אל מחוץ לישראל למשך 10 שנים ואף רכשה אזרחות אמריקנית. אשר-על-כן, היא לא עמדה בנטל לסתור את החזקה לפיה מרכז חייה הוא מחוץ לישראל. בדין פקע רישיונה מאליו. אשר להשבת הרישיון, הרי ש"נוהל שרנסקי" לא חל על הנדון, שכן העותרת רכשה אזרחות של מדינה זרה. במסגרת שיקול דעתו הרחב של המשיב, אין מקום להתערב בהחלטתו שלא להשיב את הרישיון לעותרת. לעניין זה נטען עוד, כי העותרת נשואה לבן-זוג שמרכז חייו בארצות הברית והוא אינו מתכוון להשתקע בישראל. משכך, החלטת המשיב סבירה ואין מקום להתערב בה. דיון והכרעה פקיעת הרישיון 7. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להתקבל בחלקה. ככל שהדברים אמורים בטענות העותרים נגד הודעת המשיב מחודש ינואר 1997, ולפיה פקע רישיון הישיבה של העותרת, הרי שלא מצאתי מקום להתערב בעמדת המשיב, ולפיה הודעה זו עומדת בעינה. אכן, העותרת שהתה בארצות הברית תקופה ממושכת של 10 שנים. היא רכשה אזרחות זרה. מרבית ילדיה נולדו בארצות הברית. בעלה מתגורר אף הוא בארצות הברית ומנהל שם את עסקיו. טענת העותרת לעניין שמירת הזיקה לארץ, במהלך שנות היעדרותה הממושכות, נטענה באופן כללי. לא הובא כל תיעוד או ראיה לביקורים שנתיים של העותרת, וזאת לבד מביקור מסוים בשנת 1989 (ואף עיון בתדפיס שצורף לנספח ה' לכתב התשובה, אין בו כדי לשנות באופן מהותי מסקנה זו). משמעות הדבר היא אפוא, כי לא עלה בידי העותרת לסתור את החזקה שנקבעה בתקנה 11א לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, וממילא המשמעות היא כי אין עילה להתערב בעמדת המשיב, לפיה רישיון ישיבת הקבע של העותרת - אכן פקע (וראו, בג"צ 282/88 עווד נ' ראש הממשלה ושר הפנים, פ"ד מב(2) 424 (1988); עע"מ 5829/05 דארי נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.9.2007)). על כך יש להוסיף, כי אכן בכל הקשור לעניין זה של השגה על פקיעת רישיון ישיבת הקבע של העותרת - מדובר בעתירה שהוגשה בשיהוי ניכר. הודעת המשיב בנדון (ע/6) היא כאמור מיום 26.1.1997. העתירה שהגישה העותרת לבית המשפט הגבוה לצדק, נמחקה עוד בשנת 2003, ומן העת ההיא - לבד מתכתובות בשנים מסוימות - לא הוגשה עתירה לבית המשפט. המסקנה היא אפוא, כי לא מצאתי עילה להתערב בעמדת המשיב לעניין פקיעת רישיון ישיבת הקבע של העותרת. השבת הרישיון 8. אלא שבכך לא מתמצת טענת העותרים, שכן העתירה דנן תוקפת גם את החלטת המשיב שלא להשיב לעותרת את רישיון ישיבת הקבע. אכן, גם אם פקיעת הרישיון לכשעצמה הייתה כדין, עדיין אין בכך כדי לגרוע משיקול הדעת הרחב של המשיב ליתן רישיון לישיבת קבע (ובכלל זה להשיב רישיון כאמור), בהתקיים הנסיבות המתאימות לכך, ואף מחוץ לגדריו של "נוהל שרנסקי" (ראו: עת"מ (י-ם) 1630/09 חוסיני נ' שר הפנים (24.8.2010); עת"מ (י-ם) 1396/09 חמאדה נ' משרד הפנים (15.4.2011); עת"מ (י-ם) 20173-05-10 עאתי נ' שר הפנים (20.2.2011); עת"מ (י-ם) 1760/09 סיואנא נ' שר הפנים 17.4.2011)). זאת, בשים לב גם לנסיבות המיוחדות הקשורות בתושבי מזרח ירושלים שנולדו בישראל, ככאלה (וראו, פרשת דארי שלעיל; כן ראו ודוקו, עע"מ 9807/09 זרינה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 1.8.2011)). השאלה היא אפוא, אם נסיבות אלה מתקיימות במקרה דנן. לשם מתן מענה לשאלה זו, יש לשוב לנימוקי המשיב בנדון בהחלטתו מושא עתירה זו, מיום 15.3.2011 (נספח ל"ב לכתב התשובה). נימוקי המשיב בהחלטתו 9. אם נקרב מבטינו להחלטת המשיב, נראה כי קיים קושי בנימוקים שעל יסודם החליט המשיב לדחות את בקשתה של העותרת להשבת רישיון ישיבת הקבע שהיה בידה. המשיב התייחס כאמור לעובדה שהעותרת חיה בארצות הברית תקופה ממושכת של 10 שנים, הקימה תא משפחתי, נישאה לאזרח ארצות הברית ורכשה אזרחות של מדינה זו. נתונים אלה כאמור, יש בהם רלבנטיות לביסוס היות פקיעת רישיון ישיבת הקבע של העותרת - פקיעה כדין. אולם, נתון זה, שיכול גם להשליך על שאלת השבת הרישיון בנסיבות מסוימות (והשוו פרשת חוסייני, לעיל), אינו עומד בנסיבות המקרה בפני עצמו. כך הדבר, שכן העותרת (וילדיה) נמצאים בארץ משנת 1995, כלומר, תקופה ממושכת ביותר של של 16 שנה. מעבר לכך, העותרת ציינה בעתירתה וחזרה על כך גם באת-כוחה במהלך הדיון שנערך לפניי (עמ' 2 שורה 26 לפרוטוקול), כי היא נכונה לוותר על אזרחותה האמריקנית. 10. נבחן עתה את הנימוקים הנוספים שבהחלטה. טעם נוסף שעמד ביסוד החלטת המשיב שלא להשיב לעותרת את רישיונה, היה השימוע שנערך לעותרת ודבריה לעניין אי כניסת בעלה לישראל. בעניין זה, ציין המשיב שבניגוד לטענת העותרת, לפיה מאז 2006 לא נכנס בעלה לישראל, הרי שהבדיקה שנערכה הראתה שבעלה נכנס ויצא מהארץ לסירוגין משנת 2003. נימוק זה, אף הוא מעורר קושי, משעה שעל פניו אין סתירה בין דבריה של העותרת לבין הבירור שערך המשיב, ואף ב"כ המשיב, במהלך הדיון שנערך לפניי, הסכים כי הניסוח בנדון לא ברור וכי אין המדובר ב"נימוק המרכזי כאן" (עמ' 3 שורה 12 לפרוטוקול). גם האמור במכתב הסירוב, בכל הקשור לאמירותיו של בעלה של העותרת בעת כניסתו לארץ, ככל שאכן כך היה (והעניין הוכחש על-ידי העותרת מכל וכל), מעורר קושי בכל הקשור בדחיית בקשתה של העותרת עצמה להשבת רישיונה. על כך יש להוסיף, כי כעולה מהודעה שהוגשה על-ידי ב"כ העותרים לאחר הדיון שהתקיים לפניי (הודעה מיום 11.12.2011), ניתנה לבעלה של העותרת זה מקרוב אשרת ביקור - והוא אכן ביקר את העותרת בחודש אוקטובר 2011 ולאחר מכן שב ועזב לארצות הברית. 11. לבסוף, נמצא טעם נוסף שצוין בהחלטת המשיב מושא עתירה זו, הוא שהיית העותרת וילדיה בארץ שלא כדין וביודעין. אולם, גם בטעם זה יש קושי, ככל שהוא זה העומד ביסוד דחיית בקשתה. טעם הדבר הוא לא רק העובדה שעל-פי "נוהל שרנסקי" עצמו מניח המשיב שהייה שלא כדין קודם לנכונות בתנאים מסוימים להשבת רישיון ישיבת הקבע, אלא גם העובדה לפיה לפחות חלק מן התקופה היו צווי ביניים בתוקף במסגרת העתירות שהוגשו על-ידי העותרים, ומכוחם שהתה העותרת בארץ כדין - ולוּ חלק מהתקופה. 12. שילוב הטעמים שלעיל, מוביל למסקנה לפיה הנימוקים שבאו בהחלטת המשיב מושא עתירה זו, בדבר דחיית בקשת העותרת להשבת רישיונה, אינם נימוקים מבוססים כל צרכם. אף ב"כ המשיב, בהגינותו, ציין כי המדובר ב"מקרה גבולי" (עמ' 3 שורה 19 לפרוטוקול). עליהם יש להוסיף את העובדה שאינה שנויה במחלוקת, והיא כי העותרת (וילדיה) נמצאת בארץ מזה 16 שנה וכאן מצויים גם בני משפחה נוספים שלה. בנסיבות אלה, אין די בנימוקים שעמדו ביסוד החלטתו של המשיב מושא עתירה זו. יחד עם זאת, העותרת אכן אוחזת עדיין באזרחות זרה. בעלה עודנו מתגורר בארצות הברית ושם הוא מנהל את עסקיו. הנטל בכל הקשור בקיום התנאים להשבת תושבותה, מוטל על העותרת. אין המדובר בנטל של מה בכך. התוצאה 13. על רקע מכלול נסיבות זה, שעיקרו הקשיים שבנימוקי המשיב, מזה, והנטל המוטל על העותרת, מזה, מסקנתי היא, כי יש לקבל את העתירה באופן חלקי במובן זה, שתינתן לעותרת האפשרות להוסיף ולשהות בישראל במשך השנתיים הבאות, במעמד זמני, שסוגו ייקבע על-ידי המשיב. בתום תקופה זו, ובהתאם לבחינות נוספות שיערוך המשיב והתרשמותו ממידת הזיקה של העותרת לישראל באותן שנתיים, ובשים לב גם להצהרתה על נכונותה לוותר על אזרחותה האמריקנית, כמו גם לנסיבות הקשורות בבן-זוגה ומקום הימצאו, לרבות עסקיו, יחליט המשיב אם לחדש לעותרת את רישיון ישיבת הקבע. 14. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות. אשרה (ויזה)משרד הפניםרשיון ישיבת קבע