קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צריכת מים משותפת בבניין: 1. תובענה להשבת תשלומים ששילמו התובעים בגין צריכת מים בשנים 2003 - 2009 ועתירה למתן צו המורה למשיבה להימנע מחיוב התובעים בתשלום עבור "צריכה משותפת" של מים. הרקע 2. התובעים הינם בעלי זכויות בדירה המצויה ברח' קומי 6 בחיפה (גוש 11200 חלקה 153). דירת התובעים מצויה בבניין שבו 8 דירות (הבניין יכונה להלן "הבית"). במשך כל שנות החזקתם בדירה נדרשו התובעים לשלם עבור צריכת המים. עם קבלת חשבון המים לחודשים 4-5/2009 שמו התובעים לב, כי פרט לחיוב בגין צריכה ישירה של מים, הוטל עליהם גם חיוב שכונה "צריכה משותפת". החיוב היה עבור 5 מ"ק של צריכה משותפת. 3. כבר כאן אציין כי העירייה נוהגת להתקין בבתים משותפים מדי מים משני סוגים. מד מים מרכזי משותף המצוי בחיבור הבית למערכת המים העירונית (להלן "מד המים המשותף"). כמו כן מותקנים מדי מים בכניסה לכל דירה. בהתאם לחוק העזר לחיפה (אספקת מים), תשכ"ט-1969 (להלן "חוק העזר") נערכת על ידי העירייה מדידה של כמות המים הנצרכת על ידי הדיירים בכל דירה וכן מדידה של צריכת המים הנמדדת במד המים המשותף לכל בית. עוד מתברר כי מכוח הוראות סעיף 6(ח) לחוק העזר, כל אימת שנמצא הפרש בין צריכת המים שנמדדה במד המים המשותף בבית לבין סך הצריכות שנמדדו במדי המים של הדיירים, מחייבת העירייה את הדיירים בתשלום עבור צריכה עודפת זו. הצריכה העודפת מחולקת בשווה בין הצרכנים בנכס (להלן "הצריכה המשותפת"). 4. לאחר שהוברר לתובעים מקור החוב, טענו התובעים בפני העירייה כי בנכס אין כל ברז המשמש את כלל דיירי הבית, כמו ברז גינה וכדומה, ועל כן אם קיים הפרש בין הצריכה על פי מד המים המשותף לסך צריכות במדי המים שבדירות, הדבר נובע מתקלה במדידה. בכל מקרה טענו שאין לחייבם בתשלום עבור הצריכה המשותפת. 5. לאור תלונתם של התובעים החליפה העירייה ביום 3/12/09 את כל מדי המים בנכס והעבירה אותם לבדיקת מעבדה. בבדיקה הוברר כי מד המים המשותף אינו תקין ונמצאה בו סטייה של 23.48% (ראה מכתב העירייה נספח ת/8 לתביעה). עם זאת גם לאחר החלפת מד המים המשותף נמצאו הפרשים בין המדידות והתובעים חויבו גם בצריכה משותפת לאחר ההחלפה, אם כי בסכומים נמוכים יותר. 6. עם גילוי התקלה במד המים המשותף החליטה העירייה, להעניק לכל דיירי הנכס זיכוי כספי. זיכוי זה ניתן בגין הצריכה המשותפת למשך שנה בלבד, לתקופה שמיום 1/12/09. טענת התובעים להשבת תשלומים ששולמו במשך 7 שנים נדחתה. התביעה 7. התובעים הגישו תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה להשבת סך של 3,511 ₪, המהווים לטענתם תשלומי יתר עבור צריכת מים למשך 7 שנים. חישובי התובעים שצורפו לתביעה אינם ברורים, אולם מהשלמת הטיעון שהגישו מתברר כי החישוב נעשה לפי צריכה ממוצעת במשך 7 שנים של 30.55 מ"ק. הואיל ונמצאה סטייה של 23.48%, חושב תשלום היתר בכל חודש בהתאם. כמות המים העודפת שנמצאה על פי החישוב האמור במשך 42 חודשים הוכפלה בעלות מ"ק מים בעת עריכת החישוב (12.48 ₪ למ"ק). חישוב זה עולה על סכום התביעה ויש להניח כי ההפרש נובע משינויי בשיעור התשלום. 8. העירייה כפרה בטענות התובעים. לטענת העירייה היא רשאית לגבות תשלום עבור צריכה משותפת וזאת מכוחה של הוראת סעיף 6(ח) לחוק העזר. עוד טענה העירייה כי הואיל ולא ניתן לדעת ממתי אירעה התקלה במד המים המשותף, נקבע החזר למשך שנה. חישוב זה נעשה על פי הצעתו של ראש ענף מדידה ומים, מר יוסף דאובר, מיום 21/11/03. העירייה מוסיפה ומבהירה כי החל משנת 2010 נגבים התשלומים בגין צריכת מים על ידי תאגיד מי כרמל ועל כן אין כל רלבנטיות במתן צו צופה פני עתיד. אציין כי בית המשפט לתביעות קטנות סבר כי ההליך מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהלים ועל כן הועבר התביעה לדיון בפני. דיון והכרעה 9. למעשה עומדות להכרעה שתי שאלות; זכותה של העירייה לגבות תשלום עבור צריכה משותפת; וסכום ההחזר המגיע לתובעים בעקבות התקלה שנמצאה במד המים המשותף. נדון בטענות כסדרן. 10. חובת העירייה לספק מים לתושביה אינה שנויה במחלוקת והיא נקבעה כבר בפקודת העיריות (אספקת מים), 1938. בהתאם לפקודה מוטלת על העירייה חובה לספק מים לכל בניין. פקודת העיריות [נוסח חדש], מורה כי העירייה רשאית לגבות מים בעד אספקת מים על פי חוק העזר שהוצא על ידה (סעיף 323א' לפקודת העיריות). חוק העזר קובע הוראות בעניין תשלומים עבור אספקת מים. כפי שניתן לראות החוק קובע גם הוראה מיוחדת לגבי גביית תשלום בבניינים בהם קיים מד מים משותף. וכך מורה סעיף 6(ח) לחוק העזר: "הורכבו מדי מים לכל הצרכנים וכן מד מי כללי לכל הנכס, והיה הפרש ברישום ביניהם, יחולק ההפרש באופן שווה בין כל הצרכנים, זולת אם הגיעו כל הצרכנים להסכם בכתב עם המנהל על אופן חלוקה אחר". הוראה זו תואמת גם את הכללים שנקבעו מכוחו של חוק המים, תשי"ט- 1959. בכללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים), התשנ"ד-1994 נקבע בסעיף 4(5) כדלקמן: 5.1 קיימת בנכס צריכת מים משותפת, היא תחולק בידי הספק המקומי כדלקמן: בנכס המשמש למגורים בלבד - בחלוקה שווה לפי מספר יחידות הדיור בנכס; בנכס אחר - לפי היחס שבין כמות המים שרשם מד-המים המשמש כל צרכן בנפרד, לבין הכמות הכוללת של המים שרשמו כל מד-המים הנפרדים בנכס; במקרים שבהם לא ניתן לפעול כאמור לעיל - לפי חלוקה אחרת שתוסכם בין הספק המקומי לבין כל הצרכנים בנכס, או באין הסכמה כאמור - לפי חלוקה אחרת, הנראית לספק המקומי כסבירה והולמת בנסיבות העניין. 5.2 צריכת המים המשותפת שנתקבלה לאחר החלוקה, כאמור בפסקה 5.1, תיווסף לצריכה הביתית או הצריכה למטרה האחרת, לה משמשים המים בנכס; 5.3 [...] צריכה משותפת מוגדרת בכללים כדלקמן: "צריכת מים משותפת" - הפרש הקריא של מד המים הראשי של הנכס, המיתקן בגבול הנכס, ושל כלל הקריאים של מדי המים של כל יחידות הדיור או צרכני המים בנכס, הכל בהתאם לענין, לרבות מים לחימום, מים חמים, מים לגינון נוי ומים לכל שימוש אחר בנכס; 11. היה כי כן רואים אנו כי על פי דין רשאית העירייה לחייב צרכני מים דירתיים בחלק יחסי מההפרש שנמדד בין מד מים משותף לבניין לבין סך הצריכה במדי המים הדירתיים. הפרש זה עשוי לשקף צריכת מים לשימושים משותפים, כגון השקיית גינה, ניקוי חדר מדרגות וכו', אולם יכול לשקף גם נזילות בצנרת הבית, טעות במדידת הצריכות הדירתיות וכו'. כל הפרש, ללא קשר למקורו, יחולק בין הצרכנים הדירתיים. הוראות אלו מתיישבות עם היקף החובה המוטלת על העירייה לספק מים לבניין, להבדיל מדירות. העירייה אינה צד להסכמים בין בעלי הדירות בבית המשותף ועל כן מורה סעיף 6(ח) כי החלוקה של הצריכה המשותפת תהא שווה, אלא אם הודיעו הדיירים על הסכמה אחרת. נקודת המוצא של המחוקק הינה כי בעלי הדירות בבנין המשותף הם שאחראים לכל הצריכה המשותפת של הבניין והם שצריכים לשמור על תקינות מערכת הולכת המים בתוך הבניין. על כן, כל עוד לא קבעו אחרת, על כל הדיירים לשאת בעלות הצריכה המשותפת. 12. מן האמור ברי כי הטלת חיובים בגין צריכה משותפת נגזרת מהוראות הדין ולא נפל כל פגם בעצם הטלת החיוב. על התובעים. מכאן שאין כל מקום לסעד צופה פני עתיד, מה גם שכיום מספק את המים תאגיד המים העירוני וכל טענה בעניין זה יש להפנות לתאגיד. 13. כאמור, אין חולק כי התגלתה תקלה במד המים המשותף ועל כן זכאים התובעים, כמו שאר דיירי הבית, להשבת תשלומי היתר ששילמו. לגישת העירייה לא ניתן לחשב במדויק את תשלומי היתר שכן לא ניתן לדעת מתי התגלתה התקלה במד המים. על כן, וכמוצא של פשרה, החליטה העירייה לאמץ את המלצת ראש ענף מדידת מים לפיה יוחזרו תשלומי היתר רק למשך שנה. 14. ככלל, ספק, לרבות רשות המספקת מים, אשר גבה תשלומי יתר מחויב להשיב את מלוא הסכומים העודפים שגבה. חובה זו מעוגנת בעקרון עשיית עושר ולא במשפט, וחובת ההגינות המוטלת על הרשות. חובת ההשבה אינה שנויה במחלוקת והשאלה היחידה הינה קביעת תשלומי היתר ששולמו. אין בפנינו כל ראיה מתי התקלקל מד המים המשותף. יתכן שמד המים לא היה תקין כבר בעת שהורכב בשנת 2003 ויתכן שהתקלקל לאחר מכן. מהמסמכים שהוגשו מתברר כי גם לאחר החלפת מדי המים נרשמה צריכה משותפת, אם כי נמוכה מהצריכה שנרשמה בשנים קודמות. מעיון במסמכים שצורפו על ידי העירייה עולה כי לאחר החלפת המד הצריכה המשותפת הייתה כ-1 מ"ק לחשבון. לעומת זאת בשנים קודמות הגיעה הצריכה ל-5-4 מ"ק ואפילו במקרים בודדים ל-8 מ"ק לחשבון. צריכה זו מתחילה משנת 2005. מכאן מתחייבת המסקנה כי מד המים המשותף לא היה תקין כבר משנת 2005. 15. בנסיבות אלו יש לקבל את טענת התובעים כי הם זכאים להשבה לכל התקופה שבה חויבו בצריכה משותפת גבוהה, כלומר משנת 2005. עם זאת ברי שהתובעים זכאים להשבה על פי חישוב הצריכה המשותפת בפועל ולא לפי חישוב אחוז מכלל הצריכה. כמו כן יש לבחון את התעריף שבו חויבו בכל חשבון ולצרף לתשלומי היתר הפרשי שיערוך. מר הלון הכין חשבון כאמור ולפיו תשלומי היתר ששילמו התובעים היה 1,113.78 ₪ (לא כולל תשלומי היתר בהם זוכו). חשבון התובעים לא נערך בהתאם לעקרונות האמורים ועל כן יש לאמץ את החשבון שערך מר הלון. 16. אשר על כן הנני מחייב את העירייה לשלם לתובעים סך של 1,113.77 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם העירייה לתובעים הוצאות משפט בסך של 750 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. צריכת מים משותפתחוק המים / רשות המיםבנייןמים