קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לקבלת מידע ממשרד החינוך: העתירה 1. לפניי עתירה מינהלית, בגדרה מבקשים העותרים להורות למשיבים למסור לידיהם, לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע או החוק), את מלוא תוצאות בחינות המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית; להלן - מיצ"ב) וכן תוצאות מבחני הערכה ארציים נוספים, ככל שנערכו, בחלוקה לפי בתי-ספר, שכבות לימוד ויישובים. בעקבות הגשת העתירה ודיונים שהתקיימו בה, כינסו המשיבים ועדה מקצועית בנושא מדיניות פרסום תוצאות בחינות המיצ"ב, אשר הגישה חוות-דעת והמלצות להנהלת משרד החינוך. הוועדה סברה, כי יש מקום לפרסום פומבי של התוצאות בכל רמה שהיא, מעל רמת בית-הספר, אך המליצה שלא לפרסם את הנתונים בחתך בית-ספרי, שכן פרסום כזה יביא לפגיעה חמורה במערכת החינוך. המלצות הוועדה המקצועית אומצו על-ידי משרד החינוך. משהבהירו המשיבים, כי אינם מתנגדים למסור לידי העותרים את תוצאות בחינות המיצ"ב בחלוקה לפי יישובים, וכי ההתנגדות נוגעת אך לחשיפת תוצאות המבחנים הפרטניות של כל בית-ספר, וכן של יישובים אשר קיים בהם בית-ספר בודד או ייחודי בלבד, מצטמצמת כיום המחלוקת בין הצדדים בדרישת העותרים לפרסום תוצאות המבחנים בחלוקה לפי בתי-ספר. 2. בחינות המיצ"ב הִנן מערכת של מערכת מבחנים הנערכים ברחבי הארץ לתלמידי כיתות ה' ו-ח'. במסגרת מבחנים אלה, נבחנים התלמידים בארבעה תחומים עיקריים: שפת-אֵם, מתמטיקה, מדע וטכנולוגיה ואנגלית. מבחנים בשפת-אֵם מועברים גם לתלמידי כיתות ב'. בצד מבחנים אלה נערכים שאלוני אקלים וסביבה פדגוגית, אותם ממלאים התלמידים, המורים ומנהלי בתי-הספר. בחינות המיצ"ב נועדו לספק למנהלי בתי-הספר מדדים מקצועיים לבחינת ההישגים החינוכיים של המוסד החינוכי, והן משרתות את בתי-הספר כבסיס לקביעת יעדים ותוכניות בית-ספריות. תוצאות בחינות המיצ"ב מעובדות ברשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (להלן - ראמ"ה), ומועברות באמצעות דו"ח המכיל מידע בית-ספרי מפורט - שאינו כולל דיווח ברמה פרטנית ביחס לכל תלמיד - למנהלי בתי-הספר ולגורמי הפיקוח במשרד החינוך. משרד החינוך מפרסם ממוצע ארצי בכל אחד מתחומי הבחינות. כמו-כן, מפורסם מידע נוסף בדבר נתוני המיצ"ב ברמה ארצית, מגזרית, מחוזית, יישובית, וכן לפי רשתות חינוך; זאת, כל עוד אין בנתונים כדי לחשוף מידע הנוגע לבית-ספר מסוים. עותרת 1, התנועה לחופש המידע, היא עמותה רשומה הפועלת לקבלת מידע מרשויות ציבוריות לשם הגשמת התכליות שביסוד חוק חופש המידע, ולמען קידום ערכים של שקיפות ודמוקרטיה. עותרת 2, הל"ה - למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח, הִנה עמותה הפועלת לקידום רמת הלימודים והישגי התלמידים בשכונות מצוקה ובעיירות פיתוח, לשם צמצום פערים סוציו-אקונומיים ויצירת תנאים למוביליות חברתית. עותרים 3-15 הִנם חברים בעותרת 2, והם הורים לתלמידים אשר נבחנו או עתידים להיבחן בבחינות המיצ"ב. משיבה 2 היא הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד החינוך, משיב 1. תמצית ההליכים אשר קדמו להגשת העתירה 3. ביום 11.1.06 פנתה עותרת 1 למשיבה 2 (להלן - המשיבה) בבקשה לקבל עותקים מתוצאות בחינות המיצ"ב אשר נערכו בשלוש השנים שקדמו לפנייתה, בחלוקה לפי בתי-ספר ולפי יישובים. במענה לפנייה האמורה, הודיע משרד החינוך לעותרת 1, בשלב ראשון, על עריכת בדיקה בעניין בקשתה. ביום 8.6.06, הודיעה המשיבה לעותרת 1 על החלטתה לסרב לבקשתה. הטעם לסירוב נסמך על סעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע, אשר לפיו, גילויו של המידע המבוקש עלול לפגוע בתִפקוד התקין של המשרד וביכולתו לבצע את תפקידיו. עוד צוין בהחלטה, כי מונתה במשרד החינוך ועדה לגיבוש המלצות להעברת מידע לציבור בנושא בחינות המיצ"ב, באופן שהפרסום לא יסב נזק; וכי הוועדה סיימה את עבודתה והעבירה את המלצותיה למנכ"לית המשרד, אולם הטיפול בהמלצות מתעכב לנוכח חילופי מנכ"לים. 4. ביום 24.8.06 פנתה לראשונה גם עותרת 2 אל המשיבה בבקשה לקבלת מידע אודות מבחני המיצ"ב, ובדבר האפשרויות העומדות לפני הורי תלמידים וכלל הציבור לעיין בתוצאות המבחנים. המשיבה ענתה לעותרת 2, כי עליה לשלם אגרה בבקשה לקבלת המידע; אך הוסיפה וציינה, כי ממילא תסורב הבקשה, מן הטעמים שבסעיפים 9(ב)(1) ו-9(ב)(2) לחוק. עוד ציינה המשיבה במכתבה, כי משרד החינוך מינה ועדה לבחינת סוגיית פרסום תוצאות בחינות המיצ"ב, וכי עד לסיום עבודתה לא ניתן יהיה להעמיד לציבור מידע בנושא. פנייה מחודשת של עותרת 2 מיום 16.11.06, לאחר תשלום אגרה כחוק, אשר בגדרה נתבקשו מידע ופרטים בנוגע לעבודת הוועדה, נענתה ביום 21.1.07. במסגרת תשובתה הסבירה המשיבה, כי צוות המשימה הדן בעניין הִנו צוות אשר התכנס מלכתחילה לדון בנושא מדיניות פרסום תוצאות בחינות הבגרות, וכי הוחלט להרחיב את סמכויות הצוות גם לסוגיית פרסום תוצאות בחינות המיצ"ב. 5. ביום 6.8.07 פנו עותרות 1 ו-2 אל המשיבה, במשותף, בדרישה לקבל מידע בעניין תוצאות בחינות המיצ"ב, וכן פרטים בדבר פרסום המלצות הוועדה אשר מונתה לדון בנושא. במסגרת פנייתן, התרעמו העותרות על הבדלים בתשובות שנמסרו להן ביחס להתקדמות ההליכים בוועדה שמונתה לנושא. בתשובתה מיום 20.8.07 הסבירה המשיבה, כי שתי ועדות שונות דנו, בשלבים שונים, בנושא פרסום תוצאות בחינות המיצ"ב. הוועדה הראשונה סיימה את עבודתה והגישה המלצותיה למנכ"לית משרד החינוך, אולם לפני שנערך דיון בהמלצות נערכו חילופי גברֵי בהנהלת המשרד. ההנהלה החדשה החליטה לדון מחדש בנושא, ולצורך כך הוקם צוות משימה אחר ומורחב. ביום 3.9.07 הודיעה עותרת 1 על כוונתה לעתור לבית-המשפט בדרישה לקבלת המידע המבוקש על-ידה. ההליכים בעתירה 6. את עתירתם הנדונה הגישו העותרים ביום 24.10.07, וביום 24.1.08 הוגש כתב-התשובה. בדיון שהתקיים ביום 22.5.08, הודיעה ב"כ המשיבים, כי משרד החינוך יקיים דיון מחדש בדבר מדיניות פרסום תוצאות בחינות המיצ"ב ברמה הבית-ספרית, בפורום של הוועדה המקצועית שהגישה בעבר את המלצותיה בנושא. מטעם זה נדחה הדיון בעתירה. הוועדה המקצועית, שנתבקשה לדון מחדש בסוגיה, הגישה בתום מספר ישיבות דו"ח מפורט, שבו המליצה, פה-אחד, שלא לפרסם בפומבי את נתוני המיצ"ב ברמת בית-ספר. מנכ"לית משרד החינוך החליטה לאמץ את מסקנות הוועדה. ביום 10.9.08 הגישו המשיבים כתב-תשובה מתוקן, שבמסגרתו הודיעו כי לנוכח מסקנות הוועדה והחלטת מנכ"לית משרד החינוך, אין מקום לחשוף את התוצאות הפרטניות של בחינות המיצ"ב, ברמה הבית-ספרית, או ברמה של ישוב, כאשר יש בישוב בית-ספר אחד. ביום 17.9.08 הגישו העותרים עיקרי טיעון משלימים, שבמסגרתם הגיבו לטיעונים שהועלו בכתב-התשובה המתוקן והשיגו על נימוקי הוועדה ועל אופן עבודתה. יצוין, כי במסגרת עיקרי טיעון אלה, צמצמו העותרים את הסעד המבוקש על-ידם, כך שעתירתם לא כללה עוד דרישה לקבל את תוצאות הבחינות ברמה כיתתית, אלא רק ברמה בית-ספרית, לרבות ברמה יישובית, מקום בו ישנו רק בית-ספר אחד ביישוב. במהלך הדיונים בעתירה לא שללו העותרים אפשרות להגיע להסדר עם המשיבים, שלפיו יורחב מעגל הגורמים שיוכלו להיחשף לפרטי הדו"חות בדבר נתוני בחינות המיצ"ב ברמה הבית-ספרית, באופן שנציגות ההורים הבית-ספרית תוכל לעיין בתוצאות הבחינות לגבי בית-הספר. ביום 1.12.08 הודיעו המשיבים, כי לאחר דיונים שנערכו בהצעה במשרד החינוך הוחלט לדחותה, משום שאין דרך להבטיח שמידע אשר יימסר לנציגות ההורים לא יפורסם ברבים. לנוכח האמור, נשמעו טענות הצדדים בעתירה לגופה. חוות-דעת הוועדה המקצועית בעניין המיצ"ב שאומצה על-ידי המשיבים 7. בטרם אפנה למסגרת המשפטית לעתירה ולהצגת טיעוני הצדדים, אסקור את הליכי עבודת הוועדה המקצועית (להלן גם - הוועדה) שמונתה לדון בנושא מדיניות פרסום ציוני המיצ"ב ברמת בית-ספר, לאחר הגשת העתירה, ואת המלצותיה והטעמים שעמדו ביסודן. הוועדה המקצועית נתכנסה לשלושה דיונים בחודשים יוני ויולי 2008, שבסיומם הגישה למנכ"לית דאז של משרד החינוך דו"ח המפרט את מסקנותיה. על חברי הוועדה נמנו אנשי אקדמיה בכירים בתחום החינוך: פרופ' מ' בן-פרץ, פרופסור (אמריטוס) לחינוך באוניברסיטת חיפה, כלת פרס ישראל לחינוך; ופרופ' ח' אדלר, פרופסור (אמריטוס) לחינוך באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לחינוך. כן היו חברים בוועדה בעלי תפקידים בכירים במשרד החינוך - המדען הראשי במשרד החינוך, היועצת המשפטית, הסמנכ"לית ובעלי תפקידים נוספים במשרד. מנכ"לית ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך), פרופ' מיכל בלר, שימשה כיו"ר הוועדה. לצורך הכנת חוות דעתה ולשם גיבוש המלצותיה, בסוגיית הפרסום הפומבי של תוצאות בחינות המיצ"ב ברמת בית-הספר, חקרה הוועדה את נושא הבחינות, ובכלל זה בחנה ספרות מקצועית ומחקרים בדבר הניסיון שהצטבר בעולם ביחס להשלכות פרסום תוצאות מבחנים חיצוניים רחבי היקף מסוג זה. 8. בפתח הדו"ח מתארת הוועדה את מהות מבחני המיצ"ב ואת מטרותיהם. הוועדה מבהירה, כי מבחני המיצ"ב נועדו בראש ובראשונה לשמש משוב למנהלי בתי-הספר בדבר תִפקוד צוותי ההוראה, ולאפשר לכל מנהל לזהות באמצעותם את נקודות החוזק והחולשה של בית-הספר, זאת בכדי שיוכל לבנות עבור בית-הספר תוכניות עבודה התואמות את הצרכים הפדגוגיים של התלמידים. בנוסף, משמשים המבחנים לבחינת הישגיהן של אוכלוסיות מיוחדות בבית-הספר (עולים חדשים, תלמידים בעלי צרכים מיוחדים וכו'), ומסייעים לאיתור פערים ומגמות. עוד מציינת הוועדה, כי במרוצת הזמן הפכו בחינות המיצ"ב גם לכלי מערכתי, המשמש את גורמי הפיקוח במשרד החינוך, להערכת תִפקודם של בתי-הספר ולבחינת עבודתם של המנהלים והמורים. באופן זה, מספקות תוצאות בחינות המיצ"ב בסיס נתונים, המשמש גם לקביעת מטרות ויעדים לעבודה עם כלל בתי-הספר ועם אוכלוסיות מאותרות, וכן תשתית לתִעדוף בהשקעת משאבים. 9. בהמשך הדברים סוקרת הוועדה את השימושים השונים שנעשים בתוצאות מבחנים מערכתיים רחבי היקף בקרב מערכות חינוך ברחבי העולם, ואת היתרונות והחסרונות הכרוכים בשימושים אלה. הוועדה מבהירה, כי כאשר השימוש בציוני המבחנים נעשה באופן "המאיים" על גורמים שונים במערכת החינוך, נהוג לכנותם "מבחנים עתירי סיכון" (high stakes), וכי כתוצאה משימוש מאיים מעין זה גורמים שונים במערכת החינוך עלולים להיפגע. הפגיעה עלולה לבוא לידי ביטוי, בין-השאר, בתחום האישי-פסיכולוגי - פגיעה בדימוי העצמי או בתחושת המסוגלות, או בתחום התעסוקתי-מקצועי של גורמי החינוך. עוד מסבירה הוועדה, כי לקיומם של מבחנים "עתירי סיכון" מתלוות לעתים קרובות תופעות שליליות, הנובעות מרצונם הטבעי של צוותי הוראה ומנהלי בתי-ספר, להקטין את הפגיעה הפוטנציאלית. תופעות שליליות אלו באות לידי ביטוי בשורה של התנהגויות בלתי לגיטימיות, שנועדו להעלות באורח מלאכותי את הממוצע הבית-ספרי, כגון: מיקוד ההוראה בחומר הנבדק והתעלמות מנושאים אחרים; הפניית משאבי הוראה לכיתות הנבחנות על חשבון שכבות גיל ומקצועות אחרים; פגיעה בטוהר הבחינות; הרחקת תלמידים חלשים ביום הבחינה וכו'. הוועדה מבהירה, כי לנוכח תופעות אלה הוחלט על שינוי במתכונת המיצ"ב, זאת על-מנת למצות את היתרונות הגלומים בעריכת מבחנים אלו, ובה-בעת לצמצם את התופעות השליליות הללו. עיקרי השינויים שבוצעו בבחינות היו צמצום תדירות מבחני המיצ"ב החיצוני לתדירות של אחת לארבע שנים במקום אחת לשנתיים, וכינון מבחני מיצ"ב פנימי בשנים שבהן לא מתקיימים מבחנים חיצוניים. מבחני המיצ"ב הפנימי הם מבחנים שמועברים ונבדקים על-ידי מורי בית-הספר, תכליתם הִנה בעיקרה בקרה פנימית, ואין חובה לדווח על תוצאותיהם לגורמי הפיקוח במשרד החינוך. דו"ח בחינות המיצ"ב הבית-ספרי הפנימי נמסר רק למנהל בית-הספר, ובאמצעותו - לצוות ההוראה, ולגורמי הפיקוח והמטה האחראיים על אותו מוסד חינוכי. 10. ומכאן להמלצות הוועדה המקצועית. הוועדה המקצועית המליצה שלא לפרסם את תוצאות מבחני המיצ"ב ברמה הבית-ספרית. הוועדה הדגישה, כי היא מודעת לצורך לשקול את התועלת שבפרסום תוצאות הבחינות ברמה הבית-ספרית, אל מול ההשלכות השליליות של הפרסום. כמו-כן ציינה הוועדה, כי היא מכירה בחשיבות הרבה של עקרון השקיפות וחופש המידע, ובפוטנציאל הטמון בהם ליצירת שינויים חיוביים במערכות שלטוניות; והדגישה, כי מתוך מגמה זאת של שקיפות ופתיחות מתפרסמים נתונים של תוצאות המיצ"ב ברמות פירוט שונות - ארציות, מחוזיות, מגזריות ועוד. יחד-עם-זאת, סברה הוועדה, למרות הכרתה בחשיבות עקרון השקיפות וחופש המידע, כי אין לפרסם את נתוני המיצ"ב ברמה בית-ספרית, משום שפרסום כזה עלול לשבש את תִפקודם התקין של בתי-הספר הנוגעים בדבר, של מנהליהם ושל מוריהם, לפגוע בתלמידים ולגרום נזק של ממש למערכת החינוך. 11. בהמשך הדו"ח מפרטת הוועדה את הטעמים והשיקולים שהובילו את חבריה למסקנה המשותפת, לפיה פרסום תוצאות מבחני המיצ"ב ברמה בית-ספרית יביא לידי פגיעה חמורה במערכת החינוך. להלן יובאו עיקרי נימוקי הוועדה. ראשית, סוברת הוועדה, כי הפרסום יהפוך את המבחנים לעתירי סיכון, קרי - ל"מבחנים מאיימים", וכתוצאה מכך יתגברו ויתרחבו התופעות השליליות שהתגלו במהלך עריכת המבחנים, ואשר בעקבותיהם אף שונתה מתכונתם. שנית, מציינת הוועדה, כי בחנה את ההשלכות הצפויות של פרסום תוצאות מבחני המיצ"ב על השכבות החלשות, והיא סבורה שהפרסום יפגע, באופן מהותי וממשי, בקידום תלמידים מאוכלוסיות חלשות ויגרום להגדלת הפערים בין בתי-ספר ואזורים שונים; זאת, מכיוון שפרסום פומבי של תוצאות בתי-ספר שהישגיהם בבחינות המיצ"ב נמוכים או בינוניים יגרום לתיוגם כבתי-ספר נחשלים. פרסום כזה עלול לפגוע בדימוי העצמי של התלמידים והמורים באותם בתי-ספר, לרפות את ידיהם מלהשקיע מאמצים לשיפור הישגיהם בעתיד, ואף לעודד נשירת תלמידים מבית-הספר, וכן עזיבה (או מעבר למוסדות חינוך אחרים) של מורים טובים ובעלי אלטרנטיבות תעסוקתיות. מצב זה, של תיוג בתי-ספר חלשים, עלול להוביל לבסוף להתניידות תלמידים משכבות אוכלוסייה "חזקות" לבתי-ספר שבהם תוצאות המבחנים גבוהות יותר, שכן בני אוכלוסיות אלו הִנם בעלי אמצעים ויכולת לעשות שימוש במידע ובנתוני המיצ"ב לשם קידום ענייניהם (למשל על-ידי העתקת מקום מגוריהם לאזור רישום של בית-ספר שנתוני המיצ"ב שלו גבוהים יותר). שלישית, מעריכה הוועדה, כי פרסום נתוני המיצ"ב ימקד את תשומת הלב הציבורית בהישגים הכמותיים והחיצוניים בלבד, תוך התעלמות מהרקע של בית-הספר, ההרכב הסוציו-דמוגרפי של תלמידיו, ומהישגים אחרים שלו, כגון קידום אוכלוסיות חלשות ופרוייקטים יחודיים. הוועדה מבססת את הערכתה זו על אופן פרסום נתונים בית-ספריים של מבחני הערכה רחבי היקף באנגליה ובארצות-הברית. במדינות אלו, מציינת הוועדה, כלי התקשורת נוהגים לפרסם את הנתונים במתכונת של "טבלאות ליגה" ("League tables"). כמו-כן, מעירה הוועדה, בהקשר זה, כי דו"ח המיצ"ב הבית-ספרי הוא מסמך מורכב, המכיל כ-80 עמודים, אשר ממילא אין דרך תקפה להציגו באמצעות נתון יחיד. עוד מעריכה הוועדה, כי העיסוק הציבורי בהשוואת ההישגים הכמותיים של בתי-הספר בעקבות הפרסום יגביר את התחרותיות בין בתי-הספר, וכתוצאה מכך מערכת החינוך היסודי וחטיבות הביניים עלולה להפוך בטווח הארוך ל"בית חרושת לציונים"; זאת, בניגוד למדיניות משרד החינוך ושאיפת החברה הישראלית לטפח את התלמידים ולהקנות להם דעת, כלי חשיבה וחדוות לימודים. נוסף על נימוקים אלה, מציינת הוועדה, כי מצאה שברוב המדינות שבהן מתקיימים מבחנים חיצוניים רחבי היקף, המקבילים לבחינות המיצ"ב, לא נהוג לפרסם את תוצאותיהם ברמה בית-ספרית. הוועדה מפרטת מספר רב של מדינות כאמור, ומעירה כי בארצות-הברית ובאנגליה קיים תיעוד נרחב של נזקים כבדים אשר נגרמו למערכת החינוך עקב הפרסום והשימוש שנעשה בתוצאות. לאור ממצאיה אלה, מסכמת הוועדה, כי היא סבורה שיש לנהוג בסוגייה זאת כפי שמקובל ברוב מדינות העולם ולהימנע מפרסום של נתוני בחינות המיצ"ב, בכל הנוגע לרמה הבית-ספרית. מסקנות והמלצות הוועדה המקצועית אומצו על-ידי המשיבים, והחלטת משרד החינוך, שלא לפרסם את תוצאות בחינות המיצ"ב, ככל שהן נוגעות לרמה הבית-ספרית, נותרו בעינן. המסגרת המשפטית 12. חוק חופש המידע, שנחקק בשנת 1998, מעגן את זכותם של אזרחי המדינה ותושביה לקבל מידע מרשויות הציבור. שורשיה של הזכות לקבלת מידע מרשויות הציבור עוגנו בפסיקה מקדמת דנא. החוק הרחיב את זכותם של אזרחי המדינה ותושביה לקבל מהרשויות מידע אף בנושא שאין להם נגיעה ישירה בו. בבסיסה של הזכות לקבלת מידע מספר רציונאליים. הזכות למידע נתפסת כחיונית לצורך מימוש זכות היסוד החוקתית לחופש הביטוי והבעת הדעה, והיא מהווה זכות יסוד הנגזרת מן הזכות החוקתית לחופש ביטוי. היא מהווה תנאי להגשמתה של זכות הציבור לדעת, וליכולתו של הציבור לבטא את דעותיו ועמדותיו בגדרו של השיח הציבורי, ועל-כן היא חיונית לקיומו ולתִפקודו התקין של המשטר הדמוקרטי. כן משמשת הזכות לחופש המידע אמצעי חיוני בידי הציבור להפעלת פיקוח וביקורת ראויים ויעילים על הרשויות לשם הבטחת תִפקודן התקין. בנוסף, משקפת זכות זו את הרציונאל הרואה ברשות הציבורית כמי שמשמשת נאמן הציבור, כאשר המידע הנאסף על-ידה נועד לטובת כל אחד מיחידיו (עע"ם 7024/03 עו"ד אריה גבע נ' יעל גרמן ואח' (6.9.06) בפסקאות 11 ו-12 לפסק-דינה של כב' השופטת ארבל; וכן ראו: עע"ם 8282/02 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד מבקר המדינה, פ"ד נח(1) 465, 470 (2003); עע"ם 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון "הארץ", פ"ד ס(4) 217, 233-231 (2006); עע"ם 6013/04 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (1.2.06) בפסק-דינו של כב' השופט (כתארו אז) ריבלין; ועע"ם 2398/08 מדינת ישראל - משרד המשפטים נ' סגל (19.6.11), בפסקה 16 לפסק-דינה של כב' השופטת נאור). למרות חשיבותו הרבה של חופש המידע, הזכות לקבלת מידע מרשויות הציבור אינה מוחלטת אלא יחסית. הזכות לקבלת מידע עלולה להתנגש עם זכויות יסוד או אינטרסים אחרים. כאשר ההתנגשות היא עם זכויות אדם אחרות כגון הזכות לפרטיות, הזכות לכבוד ולקניין או לשם טוב, נדרש איזון "אופקי", או "פנימי", בין הזכויות. לעומת זאת, כאשר ההתנגשות היא בין זכויות אדם לבין אינטרסים ציבוריים חשובים, הגישה המקובלת היא כי נדרש איזון "אנכי", או "חיצוני"; שכן חופש המידע עלול לסגת מפני פגיעה בערכים חשובים - כמו למשל פגיעה באינטרסים ציבוריים של ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, ביטחון הציבור וכיוצ"ב (עע"מ 6013/04 בעניין חברת החדשות, פסקה 20 לפסק-דינו של כב' השופט (כתארו אז) ריבלין; וראו גם: עע"מ 398/07 התנועה לחופש מידע נ' רשות המיסים (23.9.08), בפסקה 53 לפסק-דינה של כב' השופטת ארבל). 13. חוק חופש המידע מתווה את היקפה של הזכות לקבלת מידע ואת גבולותיה, באמצעות שלוש מסננות הקבועות בו, אשר דרכן יש לבחון את זכאותו של המבקש לקבלת מידע מהרשות ציבורית (עע"מ 8282/02 בעניין הוצאת עיתון "הארץ", פסקאות 9-11 לפסק דינו של כב' השופט (כתארו אז) מ' חשין; עע"מ 9341/05 התנועה לחופש מידע נ' רשות החברות הממשלתיות (ניתן ביום 19.5.09, פסקה 16 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל). 14. המסננת הראשונה, המשרטטת את היקפה של הזכות לחופש המידע, מצויה בסעיף 1 לחוק הקובע, כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה". בסעיף 2 לחוק מצויה הגדרה המפרשת את המושג "מידע", ולפיה מדובר ב"כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב". מכאן, שהזכות לחופש המידע עומדת לאזרחי ותושבי ישראל, הזכאים לקבל כל מידע המוחזק בידי הרשות הציבורית. 15. המסננת השנייה מבטאת את ההכרה ביחסיות הזכות, ובכך שככל זכות אחרת, לעיתים צריכה היא לסגת מפני זכויות ואינטרסים אחרים. מסננת זו קובעת את הסייגים לחובת הרשות למסור מידע למבקש, וכן כי על הרשות לערוך איזון בין הזכויות והאינטרסים הכרוכים בגילויו של המידע המבוקש. כך, סעיף 8 לחוק מאפשר דחיית בקשות במקרים מסוימים, כמו למשל כאשר הטיפול בבקשה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה; וסעיף 9 לחוק מפרט מידע שאין למסרו או שאין חובה למסרו. סעיף 9(א) עוסק במידע שנקבע קטגורית, כי הרשות הציבורית לא תמסרו, מחמת פגיעה באינטרסים ציבוריים חיוניים, כמו למשל בטחון המדינה; וסעיף 9(ב), שבעניינו נסבה המחלוקת בתיק שלפנינו, מונה רשימת סוגי מידע שאין הרשות חייבת למסרו. לעניינו רלבנטי סוג המידע המפורט בסעיף 9(ב)(1) לחוק, הקובע כי "רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה:... מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה". ודוק: סעיף 9(ב) לחוק אינו מחיל סייגים אשר בהתקיימותם נחסמת האפשרות למסור את המידע; אלא הדבר נתון לשיקול דעתה של הרשות (עע"ם 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (11.11.08), בפִסקה 60 לפסק-דינו של כב' השופט דנציגר). אף אם מוצאת הרשות הציבורית, כי מתקיים סייג מן הסייגים למסירת המידע המבוקש, הקבועים בסעיפים 8 או 9 לחוק, אין בכך משום סוף פסוק; והרשות אינה רשאית לסרב לבקשה רק משום כך. סעיפים 10 ו-11 לחוק מנחים את הרשות לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ולאזן ביניהם. סעיף 10 מורה, כי "בבואה לשקול סירוב למסור מידע... מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר לעניינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לעניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה". אמנם סעיף 10 לחוק מפרט רשימה מצומצמת לכאורה של אינטרסים הנכללים בגדר "עניין ציבורי"; ואולם, מעצם הוראת הסעיף ניכר שלא מדובר ב"רשימה סגורה", וכי שיקולים אלה אינם השיקולים היחידים הצריכים להדריך את הרשות בהפעלת סמכותה (עע"ם 9135/03 בעניין המועצה להשכלה גבוהה, פסקה 21 לפסק-דינה של כב' השופטת חיות; ז' סגל, הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (תש"ס), בעמ' 221 (להלן - סגל הזכות לדעת); וכן ראו והשוו: הדיון בעניין הגדרת המונח "עניין ציבורי" בעע"מ 9341/05 בעניין רשות החברות הממשלתיות, בפסקה 36 לפסק-דינה של כב' השופטת ארבל). סעיף 11 לחוק מוסיף וקובע, כי על הרשות לשלב עקרונות של מידתיות בהפעלת שיקול דעתה, וכאשר ניתן לגלות את המידע שהיא רשאית או חייבת שלא למסרו, תוך עריכת שינויים או השמטת פרטים ללא הכבדה ניכרת על פעולתה של הרשות הציבורית - על הרשות למסרו בהתאם. סבירותה ומידתיותה של החלטת הרשות, לפי סעיפים 10 ו-11 לחוק, נגזרות מהתייחסותה לאיזונים אלו (עע"ם 11120/08 התנועה לחופש המידע נ' רשות ההגבלים העסקיים (ניתן ביום 17.11.10, בפסקה 8 לפסק-דינה של כב' השופטת ארבל). 16. המסננת השלישית מצויה בסעיף 17(ד) לחוק, המאפשר לבית-המשפט להורות על מתן המידע אשר הרשות סירבה למסור למבקש, אף אם מצא בית-המשפט כי מדובר במידע שלפי סעיף 9 לחוק אין למסרו או שאין חובה למסרו. הסעיף קובע את השיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון בשלב זה בהידרשו להורות על חשיפת המידע, כדלהלן: "על אף הוראת סעיף 9, רשאי בית-המשפט להורות על מתן מידע מבוקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין". הסעיף מאפשר, אפוא, לבית-המשפט להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו (עע"ם 1852/05 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' איגוד בתי אבות א.ב.א, פ"ד נט(3) 726 (2005), בפִסקה 64 לפסק-דינו של כב' השופט דנציגר), ואף לאזן באופן שונה בין האינטרסים הרלבנטיים, ולהורות על מסירת המידע (עע"ם 11120/08 בעניין התנועה לחופש המידע נ' רשות ההגבלים העסקיים, לעיל). הביקורת השיפוטית על החלטות הרשות לסרב למסור מידע מתבצעת, אפוא, בשני רבדים: בשלב ראשון, נבחנת החלטת הרשות בהתאם לאמות המידה הנדרשות לפי כללי המשפט המינהלי. במסגרת בדיקה זו, בוחן בית-המשפט אם החלטת הרשות לסרב למסור מידע סבירה ומידתית בנסיבות העניין, ואם הליך קבלתה היה תקין והוגן. אולם, בשלב שני, אף אם מצא בית-המשפט כי לא נפל פגם בהחלטה, עדיין נתונה לו סמכות להורות על גילוי המידע בהתאם לסעיף 17(ד) לחוק (עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה, פסקה 23 לפסק-דינה של כב' השופטת חיות; ועע"ם 10845/06 בעניין שידורי קשת, לעיל, בפסקה 64 לפסק-הדין). תמצית טיעוני הצדדים עיקר טיעוני המשיבים 17. מכאן אפנה לסקירה תמציתית של טענות הצדדים. בהתחשב במסגרת המשפטית המתווה את דיוננו ובהוראות חוק חופש המידע, אסקור תחילה את טיעוני המשיבים לתמיכה בעמדתם, לפיה אין לחשוף את המידע המבוקש; ולאחר מכן אפנה לסקירת טענות העותרים, המופנות נגד נימוקי המשיבים לסירוב, והמפרטות את הטעמים המחייבים, לדידם, את מסירת המידע. 18. המשיבים טוענים, כי מסירת נתוני מבחני המיצ"ב ברמה בית-ספרית עלולה לפגוע באופן ממשי בתִפקודה של מערכת החינוך. על-כן, סירובם למסור את תוצאות בחינות המיצ"ב ברמת בית-הספר, או נתונים שיש בהם כדי לחשוף את התוצאות הפרטניות בכל בית-ספר (ובכלל זה, כאמור, ישובים שיש בהם בית-ספר בודד או ייחודי) חוסה לשיטתם תחת הוראת סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, המתייחס למידע שאין הרשות חייבת למסרו. המשיבים תומכים את עמדתם במסקנות הוועדה המקצועית שדנה בנושא, ומפרטים את הנימוקים העומדים ביסוד התנגדותם למסירת המידע, על-רקע החשש כי גילויו יביא לפגיעה חמורה במערכת החינוך. לטענת המשיבים, פרסום תוצאות בחינות המיצ"ב ברמת בית-הספר, יהפוך את הבחינות למקור לחץ אדיר על בתי-הספר והגורמים השונים במערכת החינוך. כתוצאה מכך, הבחינות תהפוכנה לבחינות "עתירות סיכון" המאיימות על התלמידים, המורים והמנהלים. החשש העיקרי שעליו מצביעים המשיבים, הוא שיפורסמו "טבלאות ליגה" של תוצאות הבחינות של בתי-הספר השונים. פרסום שכזה יגביר את התחרותיות והחרדה בקרב בתי-הספר, והוא עלול לפגוע בדימוי העצמי של תלמידים ומורים בבתי-ספר שציוניהם נמוכים, ובפרט אלו שידורגו אחרונים. יתרה מזאת, טוענים המשיבים, פרסום כאמור של ציוני המיצ"ב יוביל לתיוג של בתי-הספר באופן פוגעני ובלתי הוגן. מצב זה יוביל בסופו של דבר, להתניידות תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות, ידרדר את מצבן של האוכלוסיות החלשות, ויגדיל את הפערים בין בתי-הספר. לטענת המשיבים, תהליך זה עלול להביא בטווח הארוך לידי הרס של מערכת החינוך. עוד טוענים המשיבים, כי פרסום נתוני תוצאות בחינות המיצ"ב ברמת בית-הספר יגביר במידה חמורה תופעות שליליות בקרב המנהלים והמורים, אשר היקפן כיום הוא שולי (כגון: הפניית משאבי הוראה לכיתות הנבחנות במיצ"ב, פגיעה בטוהר הבחינות וכו'); ובסופו של יום הפרסום עלול לסכל את השימוש בבחינות המיצ"ב ככלי "מדידה בשירות הלמידה" ולסכן את קיומן. המשיבים גורסים, כי אין מקום להשוואה שערכו העותרים בין בחינות הבגרות לבין בחינות המיצ"ב. לטענת המשיבים, אין מקום להקיש ממדיניות פרסום ציוני בחינות הבגרות לעניין סוגיית הפרסום של מבחני המיצ"ב, זאת לנוכח הבדלים מהותיים בין מערכות בחינות אלו ומטרותיהן השונות. 19. המשיבים מוסיפים ומציינים, כי בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק, הם שקלו את העניין הרב שבפרסום המידע המבוקש, והגיעו למסקנה כי הוא אינו שקול אל מול הנזקים הצפויים מהפרסום לכלל מערכת החינוך ולהיבטים פדגוגיים בעלי חשיבות עליונה. לטענת המשיבים, לנוכח מערך השיקולים הרחב שעל-פיו התקבלה החלטתם, הנסמכת על חווֹת-דעת חינוכיות ומקצועיות, ובשים לב לאופן שבו התקבלה לבסוף ההחלטה - לאחר מינוי ועדת מומחים מקצועית - ברי כי החלטתם אינה לוקה בפגם מינהלי המצדיק את התערבות בית-המשפט. בהקשר זה, דוחים המשיבים את טענת העותרים, לפיה עליהם להוכיח שקיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית באינטרס הציבורי, וטוענים כי לא מוטל על הרשות הציבורית כל נטל להראות כי מסירת המידע תגרום ל"פגיעה מיוחדת" בתפקודה. לבסוף, טוענים המשיבים, כי ככל שבית-המשפט יידרש לבחון, אם יש מקום להתיר את מסירת המידע המבוקש במסגרת סעיף 17(ד) לחוק, עמדתם ביחס לתוצאות בחינה זאת הִנה, כי הנזקים והשיבושים הצפויים להיגרם למערכת החינוך, כתוצאה מפרסום המידע, עולים לאין ערוך על התועלת הצפויה מהפרסום. עיקר טיעוני העותרים 20. העותרים טוענים, כי למידע המבוקש על-ידם נודעת חשיבות רבה, שכן רק חשיפת ציוני בחינות המיצ"ב באופן מפורט, הכולל גם ציונים ברמה בית-ספרית, תאפשר פיקוח חיצוני ראוי על בתי-הספר והמורים. מידע זה דרוש כדי לאפשר לציבור לפעול למען הפניית משאבים לבתי-ספר הזקוקים לכך, לצמצום הפערים בין בתי-הספר ולשיפור ומצוינות בהישגי התלמידים. לגרסת העותרים, הטענה שמעלים המשיבים כנימוק להחלטתם, שלפיה מסירת המידע תגרום ל"שיבוש התִפקוד התקין", הִנו למעשה חשש מפני ביקורת על בתי-הספר ומשרד החינוך; וחשש זה אינו מהווה שיקול לגיטימי בהחלטה שלא לחשוף את המידע, אלא שיקול זר. 21. עוד טוענים העותרים, כי אין לקבל את טענת המשיבים, לפיה הפרסום הופך את מבחני המיצ"ב למבחנים "עתירי סיכון", שכן אלמנט הסיכון והנזקים שצופים המשיבים, הם תוצאה של הבחינות עצמן והפיקוח הנלווה להן על-ידי משרד החינוך (המהווים גורמים מאיימים), ולא של הפרסום. הפתרון לתופעות הפסולות המתרחשות בבתי-הספר לא צריך להיות - לשיטת העותרים - מניעת פרסום ציוני המיצ"ב, אלא הגברת הפיקוח על פעילות בתי-הספר או שינוי מתכונת הבחינות. בנוסף, טוענים העותרים, כי בפועל, מידת החשיפה של תוצאות בחינות המיצ"ב תלויה במנהלי בתי-הספר, וכי הלכה למעשה, בדרך כלל נציגויות הורים בבתי-ספר בעלי הישגים טובים מקבלות את המידע, ואף ישנם בתי-ספר המפרסמים את נתוני המיצ"ב לגביהם. העותרים מציינים, כי מצב זה פוגע בשוויון בין הורי התלמידים, ומוכיח שאין ממש בטענה לפיה הפרסום עשוי לשבש את תִפקוד מערכת החינוך. עוד נטען בהקשר זה, כי אין כל סיבה מהותית לאבחן בין תוצאות בחינות המיצ"ב לבין תוצאות בחינות הבגרות המתפרסמות, בשנים האחרונות, גם בחלוקה לפי בתי-ספר, ואשר פרסומן לא הביא לפגיעה קשה במערכת החינוך. 22. באשר להמלצת הוועדה המקצועית, טוענים העותרים, כי הדו"ח שערכה הוועדה דן רק בסוגיות התומכות בטענות המשיבים, וכי אלו מוצגות באופן חד-צדדי. כן מעלים העותרים טענות שונות ביחס לאופן עבודת הוועדה, ובפרט בנוגע לבחינה ההשוואתית שערכה וממצאיה. לבסוף, טוענים העותרים, כי המשיבים לא הרימו את הנטל הרובץ לשכמם, ולא הוכיחו שאינטרס אי-גילוי המידע גובר על העניין הציבורי בחשיפת המידע. לגישת העותרים, לא מתקיים החשש לפגיעה בתִפקוד הרשות או מערכת החינוך, לו טוענים המשיבים; לא כל שכן - אין החשש מתקיים ברמת ההסתברותית הנדרשת על-פי הפסיקה, שהִנה ודאות קרובה לפגיעה קשה וממשית בתִפקוד הרשות הציבורית. עוד טוענים העותרים, כי אף אם ניתן היה לקבל את טיעוני המשיבים כעילה לאי-גילוי המידע, הרי שלאור העניין הציבורי הרב שבחשיפתו, יש מקום שבית-המשפט יורה על מסירתו מכוח סעיף 17(ד) לחוק. בכל הנוגע להורי התלמידים, טוענים העותרים, כי זכותם לקבלת מידע מתחזקת לנוכח עניינם האישי במידע, שיאפשר להם לפעול למען קבלת השכלה ראויה לילדיהם, וכי עומדת להם זכות עיון פרטית לעיין במידע. דיון מתווה הדיון 23. ההכרעה בסוגייה שלפנינו אינה פשוטה לנוכח השלכותיה רחבות ההיקף, ולאור חשיבותם של האינטרסים המתנגשים, הקשורים במערכת החינוך, ומורכבות האיזון שיש לערוך ביניהם. כאמור, הסוגייה מתמקדת בהשפעה שעשויה להיות לחשיפת המידע המבוקש, או חיסויו, על מערכת החינוך היסודי וחטיבות הביניים; כאשר המשיבים טוענים, כי גילוי נתוני בחינות המיצ"ב ברמה הבית-ספרית ישבש את תִפקודה של מערכת החינוך, ואילו העותרים גורסים כי דווקא פרסום הנתונים יועיל לקידום ושיפור המערכת. נבחן להלן את המחלוקת הנדונה בשלוש המסננות של החוק, שתוארו בסקירת הרקע המשפטי לעיל. 24. באשר למסננת הראשונה, הרי שהנחת המוצא של חוק חופש המידע היא שחובה על הרשות הציבורית לגלות לציבור כל מידע המוחזק בידיה. בהתאם להנחה זו, הקבועה בסעיף 1 לחוק, העותרים, עמותות ישראליות והורי תלמידים, זכאים - מכוח מעמדם כאזרחים ותושבים בישראל - לקבל מאת המשיבים מידע המצוי בידיהם בעניין בחינות המיצ"ב. לעותרים זכות עיון ציבורית במידע זה, כאמצעי להגשמת חופש הביטוי, וככלי ביקורת ופיקוח על רשויות החינוך. לעותרים, כהורי תלמידים, אף זכות עיון פרטית במידע, הנגזרת מחובת המינהל לנהוג בשקיפות, זאת לאור האינטרס האישי שיש להם במידע המבוקש. אלא שכאמור, חוק חופש המידע קובע סייגים לזכות זאת, ומונה מצבים שונים שבהם נסוגה הזכות לחופש המידע מפני זכויות ואינטרסים נוספים. 25. בכל הנוגע למסננת השנייה, המבטאת כאמור את ההכרה ביחסיות של הזכות לחופש המידע, רלבנטי לענייננו הסייג שנקבע בסעיף 9(ב)(1) לחוק, המאפשר לרשות הציבורית להימנע ממסירת מידע שגילויו עלול לשבש את תִפקודה התקין או את יכולתה לבצע את תפקידיה. בשלב ראשון אבחן האם מתקיימת עילה לחיסוי המידע בהתאם לסעיף האמור, הנוגע לתוצאות הבחינות ברמה הבית-ספרית; בהמשך אברר האם הצביעו העותרים על אינטרס ציבורי לגילוי מידע זה; ואם התשובה לכך חיובית, אבדוק האם ערכו המשיבים איזון ראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין. במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטת המשיבים, אבחן אם החלטת המשיבים לסרב למסור את מידע ברמת בית-הספר הייתה סבירה ומידתית, ואם הליך קבלתה היה תקין והוגן. באשר למסננת השלישית, שהִנה רלבנטית ככל שיימצא כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבים על החלת הסייג למסירת המידע לפי סעיף 9(ב)(1) לחוק, אבחן אם יש מקום להורות על גילוי המידע במסגרת הסמכות הנתונה לבית-המשפט לפי סעיף 17(ד) לחוק. האם קיימת עילה לחיסוי המידע לפי סעיף 9(ב)(1) לחוק? 26. על-רקע קביעתי, לפיה לעותרים זכות עיון ציבורית וזכות עיון פרטית במידע בדבר תוצאות בחינות המיצ"ב (בבחינת המסננת הראשונה), אפנה לדיון בשאלה, האם קמה למשיבים עילה בדין להימנע ממסירת המידע המבוקש, הנוגע לרמה הבית-ספרית, והאם בהחלטתם שלא לחשוף את המידע נפל פגם מינהלי המקים עילה להתערבות שיפוטית (בבחינת המסננת השנייה). כאמור, טענת המשיבים היא, כי פרסום נתוני בחינות המיצ"ב ברמה בית-ספרית, תביא לתוצאות קשות שישבשו את תִפקוד מערכת החינוך. העותרים גורסים, כי אין יסוד לחשש שמעלים המשיבים. הם אף מוסיפים וטוענים, כי ביסוד ההחלטה גם עומד שיקול של מניעת ביקורת כלפי משרד החינוך ובתי-הספר, כתוצאה מפרסום הנתונים, בבחינת שיקול זר. את הטענה בדבר השיקול הזר יש לסלק על הסף, שהרי המשיבים חשפו מידע רב בדבר תוצאות בחינות המיצ"ב - בחתך ארצי, יישובי ומגזרי, אשר טמון בו פוטנציאל זהה ליצירת ביקורת ציבורית, ואי-הגילוי חל רק על רמת בית-הספר הבודד; ומכל מקום, ניכר בעליל, כי ביסוד ההחלטה עמדו שיקולים עניניים ומקצועיים. 27. סבורני, כי המשיבים ביססו עילה בדין לסירובם למסור את נתוני בחינות המיצ"ב ברמת בית-הספר, ואת נתוני הבחינות ביישובים שיש בהם בית-ספר בודד (שאז חשיפת נתוני הבחינות של היישוב, כמוה כגילוי נתוני בית-הספר), וכי חל בענייננו הסייג לגילוי מידע, לפי סעיף 9(ב)(1) לחוק, אשר מעניק לרשות הציבורית שיקול דעת להימנע ממסירת "מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה". כאמור, המשיבים גורסים, כי פרסום תוצאות המיצ"ב ברמת בית-הספר, יביא לפגיעה קשה וחמורה בציבור התלמידים והמורים, ובמערכת החינוך בכללותה. מחוות הדעת של הוועדה המקצועית עולה, כי קיימת הסתברות ראויה וממשית לפגיעה קשה וחמורה שכזו. פרסום הציונים של כל בית-ספר, בפרט כשמדובר בבתי-ספר יסודיים וחטיבות ביניים, יגרור את בתי-הספר לתחרותיות בדירוג הציונים, בבחינת "טבלאות ליגה" (במבחנים שעיקר תכליתם אך לשמש כלי להערכת תִפקודם של בתי-הספר), ויביא לתופעות שליליות בקרב המורים והמנהלים לשם שיפור הציון הבית-ספרי, אשר פורטו בחוות-הדעת המקצועית. לטענת המשיבים, בהיות המבחנים "עתירי סיכון" ו"מאיימים", כמוסבר בחוות הדעת, עלול פרסום תוצאותיהם ברמת הבית-ספרית - בין-השאר - לשבש את תִפקודם התקין של בתי-הספר הנוגעים בדבר, לפגוע בצוות הפדגוגי ובתלמידים, למנוע קידום אוכלוסיות חלשות ולהביא להגדלת פערים בין בתי-הספר. הפרסום הפומבי של תוצאות המבחנים בבתי-הספר שהישגיהם היו בינוניים או נמוכים, עלול לתייג את בתי-ספר כ"נחשלים" באופן פוגעני ובלתי הוגן, לפגוע בדימוי העצמי של התלמידים והמורים ולרפות את ידיהם; וכפועל יוצא - אף להביא לנשירת תלמידים "חלשים", להתניידות של תלמידים "חזקים" ומורים מאותם בתי-ספר למוסדות חינוך שזכו לדירוג גבוה יותר בבחינות ולהגדלת הפערים בין בתי-הספר. הטעמים האמורים, שעמדו ביסוד החלטת המשיבים, באים בגדרו של הסייג לגילוי המידע, לפי סעיף 9(ב)(1) לחוק; שכן הפגיעה האמורה בתלמידים במורים ובמערכת החינוך, כתוצאה מגילוי המידע המבוקש, עלולה לשבש את כלל התִפקוד התקין של מערכת החינוך ויכולתה לבצע את תפקידיה ולהגשים את מטרותיה. אף אם יאמֵר, כי העילה ששימשה יסוד לדחיית בקשת העותרים - מניעת פגיעה חמורה בכלל מערכת החינוך - הִנה רחבה מזו המפורטת בסעיף 9(ב)(1) לחוק, המתייחסת לפגיעה בתִפקוד הרשות הציבורית; הרי שכבר נפסק, כי הרשות רשאית להביא בחשבון, במסגרת שיקוליה, אינטרסים ציבוריים נוספים לאלה המנויים בסעיפים 8 ו-9 לחוק, העשויים אף הם להצדיק סירוב למסור את המידע שנתבקש (עע"ם 9135/03 בעניין המועצה להשכלה גבוהה, בפִסקה 24 לפסק-דינה של כב' השופטת חיות). הפגיעה הממשית והקשה במערכת החינוך, אשר הוצגה על-ידי המשיבים, ככל שיחשפו ברבים הנתונים ברמה הבית-ספרית, מהווה, אפוא, עילה לאי-גילוי המידע לפי סעיף 9(ב)(1) לחוק. מן המקובץ עד כאן עולה, כי נתוני בחינות המיצ"ב בחתך בית-ספרי הם מידע שאין חובה על המשיבים למסרו מכוח הוראת סעיף 9(ב)(1) לחוק. בחינת איזון האינטרסים שערכו המשיבים 28. כפי שבואר בסקירת הרקע הנורמטיבי לעיל, אין די בכך שהמידע המבוקש בא בגדרו של החיסיון לפי סעיף 9 לחוק, שכן מדובר בחיסיון יחסי; ועל הרשות לבחון את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, ולערוך איזון בין האינטרסים השונים בהתאם לסעיפים 10 ו-11 לחוק. מכאן, אבחן האם נערך איזון ראוי בין האינטרסים הצריכים לענייננו. לצורך בחינה זו, יש לברר תחילה, האם הצביעו העותרים על אינטרס ציבורי לגילוי המידע, כהוראת סעיף 10 לחוק. בהמשך יש לבחון, האם נערך האיזון הראוי בין האינטרסים השונים. 29. סבורני, כי העותרים הצביעו על קיומו של אינטרס ציבורי ואישי בחשיפת נתוני המיצ"ב גם בחתך הבית-ספרי. אין ספק בדבר חשיבות חשיפת נתוני המיצ"ב, בחלוקה לפי בתי-ספר, כבסיס מידע לבחינת מצב בתי-הספר השונים ברחבי הארץ. מדובר בכלי שעשוי להרים תרומה משמעותית לאפשרות הציבור בכלל, וקהילת ההורים בפרט, לקיים פיקוח חיצוני (מעבר לפיקוח שמפעיל משרד החינוך) על בתי-הספר וגורמי החינוך, וכן לסייע בידם לבחון ולבקר את תִפקוד משרד החינוך ועבודת צוותי ההוראה בבתי-הספר השונים. לציבור, ולהורי התלמידים בפרט, ישנו אינטרס ברור לקבל נתונים על-מנת לברר את רמת התלמידים ובתי-הספר, וברור שמידע זה עשוי לשמש את המבקשים לפעול למען שיפור מצבם של בתי-ספר, זאת בהיבטים של תִקצוב, הקצאת כוח-אדם והשקעת משאבים בתכניות לימוד. נוסף על העניין הציבורי הרב שיש בחשיפת נתוני המיצ"ב האמורים, למרבית העותרים שלפניי (מבין העותרים 15-3) יש גם אינטרס אישי בנתונים אלה, כמי שהִנם הורים לתלמידים הנבחנים (או עתידים להיבחן) בבחינות המיצ"ב, וכחברים בעותרת 2 (תנועת הל"ה) הפועלת למען קידום תלמידים באזורי פיתוח ומצוקה. לעותרים אלה עניין אישי במידע זה, שיש לו השלכה ישירה על חינוך ילדיהם, ואשר קבלתו עשויה לסייע בידם לפעול למען שיפור רמת הלימודים בבתי-הספר שבהם מתחנכים ילדיהם, ובמוסדות חינוך באזורי פיתוח ובשכונות מצוקה. 30. בחינת עמדת המשיבים ונימוקיהם, בשלבים השונים של הדיון בעתירה זאת, מעלה כי המשיבים ערכו איזון ראוי והולם בין השיקולים דלעיל, התומכים בחיסוי נתוני המיצ"ב בחתך בית-ספרי, לבין השיקולים התומכים בגילוי המידע לציבור ולהורי התלמידים. המשיבים מכירים בעניין הרב ובתועלת שיש בפרסום נתוני המיצ"ב בחתך בית-ספרי, אלא שלעמדתם אין הם שקולים אל מול הנזקים שהפרסום עלול להסב למערכת החינוך, כמפורט בהרחבה בדו"ח הוועדה המקצועית. כאמור, עמדת המשיבים נסמכת על תשתית שהונחה על-ידי הוועדה האמורה שמונתה לדון בנושא. מעיון בדו"ח עולה, כי הוועדה בחנה את מכלול השיקולים הרלבנטיים, לרבות האינטרסים של העותרים בגילוי המידע; ובכלל זה התייחסה לעקרון השקיפות וחופש המידע, ושקלה את התועלת שבפרסום נתוני המיצ"ב בחתך בית-ספרי אל מול השלכותיו השליליות של הפרסום. בסופו של הליך הבדיקה - לאחר בחינת האינטרסים השונים - הגיעה הוועדה למסקנה, שאין לפרסם את הנתונים בחתך הבית-ספרי, למרות הכרתה בחשיבות עקרונות חופש המידע. 31. כאן המקום לציין שלא מצאתי לקבל את טענות העותרים נגד חוות דעתה של הוועדה ואופן עבודתה. כפי שפורט בהרחבה בסקירת הרקע העובדתי לעיל, מדובר בוועדה שחבריה הם אנשי מקצוע ומומחים בתחום החינוך, ובהם אנשי אקדמיה בכירים. כפי שניתן ללמוד מהדו"ח, הוועדה בחנה לעומק את סוגיית פרסום תוצאות בחינות המיצ"ב, תוך התמקדות בשאלת פרסום התוצאות הנוגעות לחתך הבית-ספרי. חוות דעתה, שנסמכה, בין-השאר, על ספרות מקצועית ומחקרים השוואתיים בעולם, הביאה בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטיים והאינטרסים השונים. 32. מן המקובץ עולה, כי המשיבים שקלו את העניין הציבורי הרב שבפרסום נתוני המיצ"ב בחתך בית-ספר, אולם הגיעו למסקנה - הנסמכת על מסקנותיה של ועדה מקצועית - כי התועלת שבפרסום הנתונים אינה שקולה לנזקים קשים ולשיבוש החמור שחשיפתם עלולה להסב למערכת החינוך. עוד יצוין, כי המשיבים נתנו דעתם גם לעניינם האישי של הורי התלמידים במידע. כאמור, המשיבים שקלו להרחיב את מעגל הגורמים הרשאים לעיין בדו"ח המיצ"ב הבית-ספרי, ולכלול בו נציגות של ועד ההורים. אלא שלאחר דיון - בהשתתפות מנכ"לית משרד החינוך, נציגי הוועדה המקצועית שדנה בנושא פרסום נתוני המיצ"ב ובעלי תפקידים בכירים במשרד החינוך - הוחלט שלא ניתן למסור את הנתונים לנציגות ההורים כיוון שאין כל דרך מעשית ואפקטיבית להבטיח את מניעת פרסומם ברבים על-ידי ההורים. 33. לאחר שמצאתי, כי המשיבים ערכו איזון בין השיקולים התומכים בחיסוי המידע לבין אלו המצדיקים את גילויו, נותר לבחון האם האיזון שערכו המשיבים בין האינטרסים המתנגשים, הִנו סביר, ראוי ומידתי. כמבואר בסקירת הרקע המשפטי, הזכות לקבלת מידע מאת הרשות הציבורית, תיסוג מפני האינטרס הציבורי שבחיסויו, כאשר קיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית באותו אינטרס ציבורי, או כשישנה הסתברות גבוהה לכך. גישה זאת, היא "הנוסחה" שהתקבלה בפסיקה לעניין האיזון הנדרש בכל מקרה של התנגשות בין הזכות לקבלת מידע לבין אינטרס ציבורי שבחיסוי המידע. "נוסחה" זאת תואמת במיוחד את הוראות סעיף 9(ב)(1) לחוק, אשר בגדרו בחר המחוקק להשתמש במונח "שיבוש" התִפקוד התקין, חלף "פגיעה" גרידא (המונח שהופיע בהצעת החוק). על מהותה של "נוסחת האיזון", עמד כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין בעע"מ 6013/04 בעניין חברת החדשות (פִסקה 22 לפסק-דינו): "כלל ידוע ומושרש הוא בפסיקתנו, כי בהתנגשות בין זכות חוקתית מוגנת לבין אינטרס ציבורי, גובר האחרון על הראשונה רק במקום בו קיימת הסתברות ראויה - לרוב "ודאות קרובה" - לפגיעה ממשית באותו אינטרס ציבורי. [...] אכן, קיים אינטרס ציבורי חשוב בשמירה על תקינות פעולתה של הרשות הציבורית, אולם רק מקום בו קיימת ודאות קרובה לפגיעה באינטרס זה - תקום עילה מספקת להגבלת חופש המידע, כמרכיב של חופש הביטוי. [...] ההגבלה על חופש המידע היא בבחינת אמצעי אחרון, וחובה על הרשות הציבורית, בטרם תחליט שלא למסור מידע שגילויו מתבקש, לבחון אמצעים שפגיעתם בחופש המידע - פחותה" (ראו גם: עע"מ 398/07 בעניין רשות המיסים, פִסקה 53 לפסק-דינה של כב' השופטת ארבל; סגל הזכות לדעת, 199). די בכך שיתחוור, כי קיימת הסתברות גבוהה, ברמה של ודאות קרובה, לשיבוש תִפקודה התקין של מערכת החינוך, על-מנת להצדיק הימנעות ממסירת מידע המצוי בידי הרשות הציבורית, ואין לדרוש הוכחות חמורות המצביעות על חשש לחיסול או הרס של אותו תִפקוד. לפיכך, בענייננו, על המשיבים היה לבחון אם קיים חשש בדרגת הסתברות גבוהה, לפיו פרסום נתוני המיצ"ב, בחתך בית-ספרי, עלול להביא לפגיעה קשה וחמורה במערכת החינוך, העולה כדי שיבוש תִפקודה התקין. 34. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ושקלתי את הנימוקים לחיסוי המידע אל מול הטעמים לגילויו, נחה דעתי כי החלטת הרשות, לפיה גילוי נתוני בחינות המיצ"ב בחתך בית-ספרי, עלול לגרום, ברמת הסתברות גבוהה, לשיבוש חמור בתִפקודה של מערכת החינוך היסודית וחטיבות הביניים בישראל - הִנה החלטה סבירה ומידתית בנסיבות העניין, וכי הליך קבלתה היה תקין והוגן. למרות שחשיפת הנתונים ברבים עשויה לספק מידע שיש בו כדי לסייע בידי הציבור בכלל, וציבור ההורים בפרט, לקיים פיקוח וביקורת על עבודת משרד החינוך וגורמי החינוך וההוראה, מצאתי שפרסומם טמון סיכון רב אשר התממשותו עלולה לגרום ששכרו של הציבור - ובמיוחד בכל הנוגע לציבור התלמידים והמורים - יצא בהפסדו; זאת לנוכח השיבוש הקשה שהפרסום עלול להסב למערכת החינוך, שפורט בהרחבה לעיל. יודגש, כי הסיכון המשמעותי ביותר בחשיפת נתונים ברמה בית-ספרית הוא סכנת התיוג של מוסדות חינוכיים - שדורגו אחרונים - כבתי-ספר נחשלים. כפי שצוין, תיוג שכזה עלול לגרום לתוצאה חמורה במיוחד, בצורת פגיעה בדימוי העצמי של תלמידים רבים, אשר מובילה, בדרך כלל, לרפיון ידיים של התלמידים וצוות ההוראה, וכן לתוצאות חמורות נוספות של נשירת תלמידים מבתי-הספר ונדידת תלמידים בעלי אמצעים או הישגים גבוהים לבתי-הספר "הטובים", וכפועל יוצא - להגדלת פערים בין מוסדות החינוך. 35. העותרים מבקשים לסתור את הערכות המשיבים בדבר הנזקים הכבדים הצפויים למערכת החינוך כתוצאה מפרסום הנתונים המבוקשים, וטוענים כי כלל לא מתקיים חשש לשיבוש תִפקוד מערכת החינוך, ומכל מקום - שאין הוא מתקיים ברמה הסתברותית של ודאות קרובה. הוכחה לפרכה הקיימת, לגישתם, בהערכות המשיבים מוצאים העותרים בתופעות שקיימות, לטענתם, בקרב בתי-ספר בעלי הישגים גבוהים, המגלים, בדרך כלל, את נתוני המיצ"ב שלהם להורים (המאורגנים על פי רוב), ואשר חלקם אף מפרסמים ביוזמתם את תוצאותיהם בבחינות המיצ"ב. תופעות אלו, מוכיחות לטענתם, שפרסום התוצאות אינו גורם לשיבוש התִפקוד של מערכת החינוך. לדידי אין בתופעות אלו, ככל שהן קיימות, כדי ללמד את מה שמבקשים העותרים להסיק מהן. כפי שמציינים העותרים עצמם, בתי-ספר אלה, שלטענת העותרים מוסרים או מפרסמים את נתוניהם, הִנם בתי-ספר בעלי הישגים טובים. משכך, יש להניח שפרסום נתוניהם בבחינות המיצ"ב היה מסב להם בוודאי גאווה (ולכן, כטענת העותרים, חלקם אף מפרסמים ביוזמתם את נתוניהם). החשש לשיבוש התִפקוד של מערכת החינוך נובע, בעיקרו, כאמור, מהנזקים הצפויים מפרסום הנתונים הנוגעים לבתי-הספר שהישגיהם נמוכים ויתויגו כבתי-ספר "גרועים". לפיכך, אין בתופעות שהזכירו העותרים כדי ללמד על התוצאות שיהיו לפרסום של נתוני המיצ"ב בחתך בית-ספרי, ואין להן השפעה על האיזון הראוי בין השיקולים הצריכים לענייננו. 36. עוד טוענים העותרים, כפי שכבר צוין, כי ניתן ללמוד מפרסום ציוני בחינות הבגרות בחתך בית-ספרי, שלא יהיה בפרסום דומה של נתוני המיצ"ב כדי לגרום לשיבוש התִפקוד התקין של מערכת החינוך, ועל-כן יש לנקוט מדיניות פרסום זהה ביחס לנתוני המיצ"ב. במענה לטענות אלו, הגישו המשיבים מסמך שערכה הוועדה המקצועית שדנה בנושא מדיניות פרסום נתוני בחינות המיצ"ב ברמת בית-ספר, ובו מבהירה הוועדה את עמדתה, לפיה אין להקיש ממדיניות פרסום ציוני תעודת הבגרות לעניין פרסום ציוני בחינות המיצ"ב, ומונה את הטעמים לכך (מש/1). כפי שצוין על-ידי הוועדה המקצועית, לא ניתן ללמוד ממדיניות פרסום תעודות הבגרות לעניין ההשלכות הצפויות מפרסום ציוני המיצ"ב המבוקשים; זאת, לנוכח השוני בין שתי מערכות מבחנים אלו, המשליך על ההשפעה שיש לפרסום תוצאותיהן על מערכת החינוך. קיימים מספר הבדלים משמעותיים בין מבחני המיצ"ב לבין מבחני הבגרות. מדובר בשתי מערכות מבחנים השונות במטרותיהן ובשימוש שנעשה בתוצאותיהן. בחינות הבגרות נועדו לבחון את ההישגים של כל תלמיד, וציוני התלמיד בבחינות אלו מהווים עבורו מעין תעודת הסמכה של סיום הליך לימודי ארוך, אשר התלמיד נדרש להציג בהמשך דרכו בפני מוסדות שונים. בחינות המיצ"ב, לעומת זאת, מהוות כלי מדידה פנים-מערכתי המשמש את מנהלי בתי-הספר ומשרד החינוך, שבמסגרתו לא נבדקות ולא נמסרות תוצאות פרטניות של התלמידים. כמו-כן, בבחינות המיצ"ב נבדקת רמת ההישגים של בתי-הספר בארבעה תחומי דעת בלבד, בעוד שמערכת בחינות הבגרות מעניקה תמונה מקיפה יותר בדבר הישגי התלמידים, שכן מערכת זאת כוללת תחומי לימוד רבים, וכן הציון בתעודת הבגרות מהווה שילוב של הישגי התלמיד בבחינה והישגיו במהלך שנות לימודיו בבית-הספר התיכון (בשונה מציוני המיצ"ב הכוללים רק את הישגי התלמידים בבחינות). מטעמים אלה עולה, כי בחינות הבגרות מהוות מדד מקיף, המשקף בצורה מורכבת והוגנת יותר את הישגיהם של בתי-הספר, באופן המצמצם את החשש לתיוג פוגעני שלהם. אולם, השוני המשמעותי ביותר בין שתי מערכות הבחינות, נוגע לגיל הנבחנים והשלב הלימודי שבו הם מצויים בזמן עריכת הבחינות. התלמידים הנבחנים במבחני המיצ"ב הם תלמידי בתי-הספר היסודיים וחטיבות הביניים. הם צעירים יותר מהנבחנים בבחינות הבגרות, שהִנם תלמידי תיכון, ומצויים בשלב מוקדם של לימודיהם אשר בו מתגבשים הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות שלהם. לכן התלמידים הנבחנים בבחינות המיצ"ב חשופים יותר מעמיתיהם הבוגרים לסיכונים הכרוכים בפרסום תוצאות המיצ"ב (הכוללים כאמור, פגיעה בדימוי העצמי וחשש לנשירת תלמידים ממערכת החינוך). לפיכך, מבלי לנקוט עמדה ביחס לפרסום ציוני תעודות הבגרות, ואף אם נכונה טענת העותרים, לפיה פרסום זה לא הסב נזקים למערכת החינוך - הנחה אשר ישנם אנשי חינוך החולקים עליה (ראו בעניין זה הפניות למאמרי ביקורת על פרסום תעודות הבגרות במסמך מש/1 הנ"ל) - מסקנתי היא כי אין להקיש ממדיניות פרסום ציוני בחינות הבגרות לעניין פרסום נתוני המיצ"ב. 37. סיכומם של דברים: סבורני, כי החלטת משרד החינוך לסרב לפרסם את המידע המבוקש, נסמכה על הערכה מקצועית, לפיה קיים חשש ממשי, בדרגת הסתברות גבוהה, שגילוי נתוני המיצ"ב בחתך בית-ספרי וכן ביחס ליישובים אשר קיים בהם בית-ספר בודד, יגרום לשיבוש חמור וקשה בתפקודה של מערכת החינוך. הערכה זו הִנה סבירה ומידתית בנסיבות העניין, נתקבלה בהליך תקין והוגן ונסמכה על חוות-דעת מקצועית, יסודית ומקיפה, ששקלה את מכלול האינטרסים השונים. 38. בכך לא תמה הביקורת השיפוטית על-פי חוק חופש המידע, שהרי לבית-המשפט נתונה סמכות, כאמור, להורות על גילוי המידע, בהתאם להוראת סעיף 17(ד) לחוק, "אם לדעתו הענין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה". אכן, כפי שצוין לעיל, קיים אינטרס ציבורי לגילוי נתוני המיצ"ב המבוקשים, לשם הגברת הפיקוח והביקורת הציבורית על פעילות מערכת החינוך, ואכן "ככל שלאינטרס עליו מצביע המבקש, בין האינטרס הפרטי ובין האינטרס הציבורי, משקל כבד יותר-כך תגבר הנטייה להורות על חשיפת המידע למרות סעיף החיסוי" (עע"מ 1825/02 מדינת ישראל נ' איגוד בתי אבות א.ב.א. (6.3.05, פִסקה 20 לפסק-דינה של כב' השופטת נאור). אולם, בענייננו, לא מצאתי כי העניין הציבורי בגילוי המידע, גובר על הטעמים כבדי המשקל לחיסוי המידע, בכל הנוגע לחתך הבית-ספרי, עליהם עמדתי בהרחבה לעיל. זאת ועוד, סבורני כי במדיניות הפרסום הנוכחית של ציוני המיצ"ב, מצוי איזון סביר, ראוי ומידתי, בין האינטרס של גילוי מידע נחוץ לציבור אודות נתוני הבחינות, לבין הצורך בשמירת התִפקוד התקין של מערכת החינוך, במובן הרחב, אשר פורט לעיל. כפי שצוין, כיום מפרסם משרד החינוך נתונים רבים אודות תוצאות בחינות המיצ"ב, ברמות פילוח שונות, ובכל רמת פירוט שהיא מעל הרמה הבית-ספרית. נתונים אלה מאפשרים לציבור לבחון ולהשוות את מצבם הלימודי של התלמידים על פי חתכים שונים של החברה הישראלית, ובכלל זה לפי מקום מגוריהם (חתך ישובי) והמגזר שאליו הם משתייכים. משכך, הרי שעומד לרשות הציבור מידע, בהיקף לא מבוטל, המאפשר קיומם של ביקורת חיצונית ופיקוח ציבורי על תִפקודה של מערכת החינוך, מעבר לביקורת הפנימית של משרד החינוך על תִפקודו של כל בית-ספר בנפרד. הפרטים הנוספים המבוקשים על-ידי העותרים - של התוצאות ברמה הכיתתית, השכבתית והבית-ספרית - יביא ברמת הסתברות גבוהה לפגיעה קשה במערכת החינוך, כמפורט לעיל, זאת מהטעמים המבוארים בחוות-הדעת מהפורטת של צוות המומחים, והניסיון שהצטבר בעולם בעניין זה על-פי הספרות המקצועית והמחקרים ההשוואתיים. סוף דבר 39. החלטת המשיבים, בהתאם לסעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע - שלא לחשוף ברבים את תוצאות בחינות המיצ"ב בהתייחס לרמה הכיתתית ולחתך בית-ספרי - הִנה סבירה ומידתית. נבחנו בה מכלול השיקולים והאינטרסים הרלבנטיים, והיא נתקבלה בהליך תקין והוגן. על-כן, לא קמה עילה להתערב בה. לא מצאתי מקום להורות מכוח סעיף 17(ד) לחוק על פרסום המידע המבוקש או חלק ממנו, זאת מהטעמים שהובאו בהרחבה לעיל, בדבר החשש, ברמת הסתברות גבוהה, לפגיעה קשה במערכת החינוך, ככל שהנתונים יפורסמו ביחס לחתך הכיתתי או הבית-ספרי. אשר-על-כן, אני מורה על דחיית העתירה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. דיני חינוךמשרד החינוך