קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישיון מהנדס לפני תקנות המהנדסים: 1. עניינה של העתירה שבכותרת - בבקשתו של העותר לקבלת רישיון מהנדס לפי תקנות המהנדסים והאדריכלים (תנאים לרישוי), תשס"ח-2007 (להלן - "התקנות"), ובאופן ספציפי - בדרישת המשיבים, לפיה כתנאי לקבלת הרישיון האמור יעבור העותר בחינה, כאמור בתקנות. רקע רלבנטי ותאור ההליכים 2. הרקע הרלבנטי לעניין הוא זה: העותר הוא בן 66 והוא רשום בפנקס המהנדסים מזה 40 שנה. במשך שנים רבות עובד העותר במשרד מהנדסים קרבן ושות'. על-פי העתירה, היה העותר בטוח כי במשך 40 שנות עיסוקו כמהנדס ורישומו במרשם המהנדסים, הוא גם החזיק ברישיון מהנדס במדור הנדסת מבנים. אולם, כאמור בעתירה, רק לאחר פטירתו של ד"ר יעקב קרבן ז"ל בשנת 2009, נסתבר לו כי במועד לא ידוע - לא חודש רישיונו. משפנה אל המשיבים בבקשה לקבלת רישיון (בראשית חודש פברואר 2010), נמסר לו, לטענתו, כי נוכח התקנות, חובה עליו לעמוד בבחינה, כתנאי לקבלת הרישיון. בעתירה נטען, כי הדרישה לעמוד בעת הזו בבחינה כתנאי לקבלת רישיון, אינה כדין, אינה סבירה ואינה מידתית. העותר טען, כי מעולם לא קיבל לביתו כל הודעה או דרישה להסדרת הרישיון והיה סמוך ובטוח כי הוא מחזיק ברישיון כאמור. לעותר ניסיון מקצועי רב בפרויקטים בארץ ובעולם והוא עובד כמהנדס, תוך עשיית פעולות המיוחדות למהנדס רישוי, עוד משנות השבעים של המאה הקודמת. העותר הדגיש בעתירתו, כי קודם לתיקון התקנות לא היה למעשה כל מרכיב מהותי של כשירות, ודאי שלא חובת מבחן, למהנדס שביקש להירשם כמהנדס רישוי (רישיון מהנדס), לבד מוותק של שלוש שנים וניסיון בעבודה. בדרישות אלה, עמד גם עמד. ממילא, לא היה מקום לחייבו בעת הזו בחובת בחינה, כתנאי לקבלת הרישיון. נטען עוד, כי נפלו פגמים בפרסומן של התקנות ובכניסתן לתוקף, וכי הוא הגיש את בקשתו זמן קצר לאחר כניסת התקנות לתוקפן, כשאפילו לא נקבע עדיין מועד לקיומה של הבחינה. טענה נוספת בעתירה היא, שבכל הקשור למהנדסים עולים - נדחה מועד התחילה של התקנות וכי היה מקום להחיל דחייה מעין זו גם על העותר, נוכח ניסיונו רב השנים. 3. עמדתם של המשיבים בתגובה לעתירה הייתה, כי לא נפל פגם בהחלטתם לחייב את העותר בבחינה כתנאי לקבלת הרישיון. בתשובה נרשם אמנם, כי המשיבים לא חולקים על הניסיון והוותק של העותר, אלא שהוא מעולם לא הגיש בקשה לרישיון מהנדס ומעולם לא החזיק ברישיון כזה. במצב דברים זה, ונוכח הוראתו הברורה של הדין כפי שנקבע בתקנות, אין מנוס מעמידת העותר בחובת הבחינה שקבועה בתקנות, כתנאי לקבלת הרישיון, ולא ניתן לפטור את העותר מבחינה זו. בכתב התשובה נרשם עוד, כי התקנות פורסמו כדין; כי ניתן פרק זמן מספיק להתארגנות וכי אין יסוד לטענה בדבר הארכת מועד התחילה, בכל הקשור למהנדסים עולים. 4. במהלך דיון שהתקיים לפניי ביום 22.3.2011 הסתבר, כי בכל הקשור לשותפו של העותר במשרד, ניתן לו רישיון גם לאחר כניסת התקנות לתוקפן. זאת, לאחר שרשם המהנדסים והאדריכלים השתכנע שאותו שותף החזיק ברישיון קודם לכניסת התקנות לתוקפן. על רקע זה, ניתנה אפשרות לעותר לברר האם ביכולתו להוכיח כי אכן החזיק ברישיון בעבר, תוך הצגת ראיות בנדון ונוכח נכונות המשיבים לשקול את העניין מחדש, בהתאם לראיות מעין אלה. 5. בהמשך לכך, הגיש ב"כ העותר שני תצהירים: האחד, תצהירו של העותר עצמו. נרשם בו, כי עוד בשת 1969 היה מהנדס "רשום" וכי בתחילת שנות השבעים הגיש בקשה לקבלת רישיון מהנדס, וזו אושרה כאשר ניתן לה מספר זהה למספר הרשום בפנקס המהנדסים. נרשם גם בתצהיר, שלאורך שנים היה העותר בעל רישיון מהנדס וכי בגלל סיבות טכניות, שיסודן בטעות, לא שולמה האגרה לחידושו, כאשר העותר לא היה מעורב מעולם בעניין זה. תצהיר נוסף שצורף הוא תצהירה של גב' תמר גורטלר, ששימשה כמזכירת המשרד במשך 30 שנה. היא ציינה בתצהירה, כי בשנים הראשונות לעבודתה במשרד התקבלו דרישות לתשלום אגרות חידוש רישיון, גם עבור העותר. עוד נרשם, כי בשלב מסוים לפני 15 שנה, חדלה החברה (למיטב זיכרונה) לקבל את דרישות התשלום לאגרת הרישיון של העותר. בתגובה לתצהירים אלה, עמדו המשיבים על עמדתם הראשונית. נטען, כי העותר לא הצליח לאתר כל ראיה חפצית המעידה על כך שהיה בעל רישיון בעבר, וכי אין די בתצהירים של בעלי עניין בתיק. עוד צוין, כי פלט מן המערכת הממוכנת הישנה מצביע על כך, שלפי הרישום הקובע - העותר מעולם לא היה בעל רישיון מהנדס. 6. בעקבות הודעות הצדדים שהוגשו, התחדש הדיון לפניי ביום 17.7.2011. בדיון זה, לא חלק ב"כ המשיבים על מקצועיותו וכישוריו של העותר והסכים כי הפגם הוא טכני. יחד עם זאת, עמד על כך שהתקנות חלות על העותר. ב"כ המשיב ציין אמנם, כי "לא ברור עד הסוף מה אומר התדפיס" מן המערכת הממוכנת (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 23), אולם הוסיף וציין, כי אם יועברו לעיון הרשם תכניות עליהן חתום העותר כמהנדס מורשה, תישקל בשנית העמדה. במועד הדיון הודיע גם ב"כ המשיבים, כי הוא אינו עומד על חקירת המצהירים. 7. בהמשך לכך, ניתנה לעותר שהות להמציא מסמכים ותכניות כאמור. המסמכים הומצאו. בעקבותיהם באה תגובה משלימה מטעם המשיבים. עמדתם הייתה, כי לאחר שרשם המהנדסים והאדריכלים עיין במכלול החומר, המסקנה היא, שלא הובא אף מסמך עליו חתום העותר כמהנדס רישוי בעל רישיון ספציפי וכי עולה מהם באופן ברור שלעותר לא היה מעולם רישיון מהנדס וכי הוא לא חשב שיש ברשותו רישיון מעין זה. נרשם עוד במכתבו של הרשם, שצורף לתגובה, כי מבירור שעשה עם גורמים המייעצים לרשות עולה, שהעותר אמר להם בעבר כי מעולם לא היה בידיו רישיון מהנדס, שכן לא נזקק לרישיון זה בשל העובדה ששותפו נהג לחתום על מסמכים ותכניות שהצריכו רישיון. נרשם עוד באותו המכתב, כי לאור הבדיקה שנערכה, "המדינה תשקול לפתוח נגד העותר בהליכים אתיים ומשמעתיים, בהתאם לדין". לעותר ניתנה שהות להתייחס לנדון והוא עשה כן. בתגובתו המפורטת, שנתמכה בתצהיר, נרשם כי המסמכים שהועברו לעיון המשיבים ובחינתם, מלמדים בבירור על כך שהעותר ביצע פעולות המיוחדות בדין למהנדס בעל רישיון, וכך עולה מחתימתו על שורה ארוכה של מסמכים, להם לא נתן הרשם משקל. כמו כן, הכחיש העותר את הדברים המיוחסים לו, כאילו הודה בעבר בכך שלא היה לו מעולם רישיון. משלא הגיעו ב"כ הצדדים להסדר שייתר בירורו של הליך זה, הגיעה עת ההכרעה. דיון והכרעה 8. לאחר עיון במכלול החומר שלפניי, המוזכר לעיל, ושמיעת טענותיהם המפורטות של ב"כ הצדדים, מסקנתי היא, כי דין העתירה להתקבל במובן זה שהחלטת הרשם, המשיב 1, להתנות לעותר את קבלת רישיון המהנדס בבחינה - מבוטלת, ויש להעניק לעותר רישיון כאמור, ככל שהמניעה לכך היא באי-עמידה בחובת הבחינה גרידא. 9. אציין תחילה, כי לא הייתה לפניי מחלוקת על המתווה הנורמטיבי החל בנסיבות העניין. אכן, חוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח-1958, מפריד בין הרישום בפנקס המהנדסים והאדריכלים (סעיף 2 לחוק) לבין מתן רישיון מהנדס (סעיף 11(א) לחוק). בהמשך לכך, הותקנו ביום 9.9.2007 התקנות, כאשר נקבע בהן שמי שרשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים, יהיה רשאי לקבל רישיון כאמור בסעיף 11(א) לחוק, בהתקיים תנאים מסוימים ובהם חובת בחינה (סעיפים 2(3) וכן 4(2) לתקנות). סעיף 13 לתקנות קבע גם הוראת מעבר, ולפיה "תקנות אלה לא יחולו על מי שהגיש בקשה לרישיון לפני יום פרסומן". זאת ועוד, לא היה לפניי חולק כי קודם להתקנת התקנות, הדין היה כי לשם קבלת רישיון מהנדס - לא נדרשה עמידה בבחינות אלא נדרש רישום בפנקס המהנדסים והאדריכלים, ותק וניסיון (בהם עמד העותר), וכן תשלום אגרה. 10. זאת ועוד, אין חולק בדבר חשיבות ההסדרה של תחום מקצועי זה. כבר נקבע בפסיקה, כי תכלית הדין בנדון היא להסדיר את העיסוק במקצועות ההנדסה והאדריכלות, על מנת להבטיח שרק בעלי הכשרה מתאימה יוציאו לפועל פעולות הנדסה ואדריכלות ושתישמר רמה נאותה של המקצוע (ראו למשל, בג"ץ 939/05 ברבי נ' שר התמ"ת (לא פורסם, , 18.6.2007); בג"ץ 2621/04 זולטק נ' שר התעשייה והמסחר והתעסוקה (לא פורסם, , 30.1.2006). מכאן - לענייננו אנו. 11. אציין תחילה, כי הגם שהטענות שבעתירה המקורית כללו כמוזכר לעיל גם טענות הנוגעות לאופן פרסום התקנות ולארכה שכביכול ניתנה למהנדסים עולים, הצטמצם הטיעון לפניי למעשה לעניין עובדתי בעיקרו, הוא השאלה אם ניתן בנסיבות המקרה ועל פי אמת המידה המנהלית החלה בנדון לראות בעותר כמי שהחזיק בשלב כלשהו, במועד שקדם לתקנות, ברישיון מהנדס. הדבר נובע בבירור מן התשובות שניתנו על-ידי המשיבים, בכל הקשור לשותפו של העותר, שעה שהמשיבים נכונים היו להסתפק בכך ששותפו האמור החזיק ברישיון עוד בשנת 1992, הגם שהרישיון פקע בשל אי-תשלום האגרה. הדבר נובע גם מהוראת המעבר שבתקנות. תשובתי לשאלה זו היא בחיוב. כמוזכר לעיל, הוגשו לתיק הן תצהירו של העותר והן תצהירה של מזכירת החברה במשך שנים רבות, ומהם עלה כי העותר החזיק ברישיון מהנדס ונשלחו אליו דרישות תשלום. ב"כ המשיבים לא עמד על חקירתם של מצהירים אלה. מעבר לכך, העותר הגיש לרשם שורה ארוכה של מסמכים בהם מופיעה חתימתו וכן שמו המלא. הרשם ציין אמנם במכתבו, ובצדק, כי באף אחד מן המסמכים לא נרשם מספר הרישיון של העותר. כמו כן, בשניים מן המסמכים מופיע אכן מספר הרישיון של שותפו של העותר, המנוח ד"ר יעקב קרבן ז"ל. יחד עם זאת, הרשם לא חלק על כך כי, ככלל, המדובר במרבית המסמכים שצורפו - בחתימה של העותר, תוך ביצוע פעולות המיוחדות בדין למי שהוא מהנדס רישוי (וראו תקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), תשכ"ז-1967). במובן זה, לפני הרשות המנהלית עומדת בנדון תשתית ראייתית מספקת למסקנה לפיה לעותר היה בשלב כלשהו במועד שקדם לתחילת התקנות, רישיון מהנדס. 12. לכך יש להוסיף, כי לא היה חולק על כשירותו של העותר, על מקצועיותו ועל ניסיונו הרב, שעה שהוא פועל כמהנדס למעלה מ-40 שנה. בניסיונו הרב שצורף לקורות החיים שלא היה שנוי במחלוקת, פרויקטים כגון משכן לאומנויות הבמה באוניברסיטת חיפה; מבנה המשרדים הראשי של חברת החשמל בחיפה; מבנה אינטל בחיפה; שיקום רציפים בנמל הקישון; הנגר לכלי שיט בבסיס חיל הים בחיפה, ועוד. כמו-כן, אותו תדפיס מן המערכת הממוכנת, שהובא על-ידי המשיבים, לא יכול היה ללמד, כמוסבר לעיל, על מסקנה הפוכה. כמו כן, הטענה שהופיעה בתגובה האחרונה של המשיבים, ולפיה העותר עצמו ציין במגעיו עם המשיבים כי לא היה לו רישיון מהנדס, לא גובתה בתצהיר ולא בא בה כל פירוט. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי העותר עמד בנטל שהוטל עליו בגדריו של הליך זה כנגד חזקת התקינות המנהלית. בהמשך לכך, המסקנה היא, שיש לפטור בנסיבות המקרה את העותר מחובת הבחינה, כתנאי לקבל רישיון מהנדס (כפי שהדבר נעתר בעניין שותפו למשרד). יודגש, כי למשיבים אכן עומד שיקול דעת רחב בעניין הנדון, נוכח הסמכות שנקבעה בדין והעובדה כי המדובר בעניין של הכשרה מקצועית (ראו פרשת זולטק שלעיל, פיסקה 7 לפסק-דינה של כב' השופטת א' חיות). אלא שכמוזכר לעיל, לא הייתה לפניי מחלוקת כלשהי בעניין כישוריו המקצועיים של העותר או ניסיונו, ואף לא מחלוקת על כך שככל שהייתה מוגשת בקשה לרישיון מהנדס, על-פי הדין שקדם לתקנות, היה העותר מקבל את הרישיון. משכך, השאלה שלפניי היא עובדתית גרידא ועניינה האם לפני הרשות המנהלית ראיות מספיקות למסקנה לפיה היה כאמור לעותר קודם להתקנת התקנון ותחילתן, רישיון מהנדס. בעניין זה, מסקנתי היא כאמור לעיל. יש להוסיף ולהדגיש, כי בהחמרה במשטר הרישוי שבתקנות יש פגיעה בחופש העיסוק, ודאי בחופש העיסוק של מי שעסק בנדון קודם לכן. ממילא גם את השאלה הראייתית בדבר הוכחת רישיון קודם, שכאמור ניתן היה כדבר שבשגרה והעותר היה כעיקרון זכאי לו בלא כל קושי, יש לבחון באספקלריה זו של צמצום הפגיעה בחופש העיסוק. 13. התוצאה היא אפוא, כי העתירה מתקבלת, כאמור בפסקה 8 שלעיל. יובהר, כי האמור לעיל - עניינו רק בשאלה הצרה שעמדה להכרעה בעתירה זו, והיא השאלה אם במועד כלשהו, בטרם כניסת התקנות לתוקפן, היה לעותר רישיון מהנדס, והכל לצרכי ההליך שלפניי והשאלה אם חייב העותר בבחינה, כתנאי לקבלת הרישיון. למותר להוסיף - כי בהתאם לכך אין אני מביע כל עמדה באמור במכתבו האחרון של הרשם, בכל הקשור לשאלה אם העותר פעל כדין בחתימתו על מסמכים ספציפיים אלו ואחרים במועדים שונים במהלך השנים והכל שעה שהאגרה לא שולמה והרישיון לא חודש. אשר להוצאות המשפט - הריש שבנסיבות העניין, ונוכח העובדה שהמתווה לסיום ההליך התגבש רק בשלבים מאוחרים של הדיון; כמו גם ה"אשם התורם" של העותר בהיקלעות למצב הדברים האמור (משעה שאף הוא לא חלק, כי לא בדק את הנדון במהלך השנים והאגרה לא שולמה), לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. הנדסה / מהנדס