קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישיון עסק למכולת: לפני עתירה להורות למשיבה לבטל את החלטתה מיום 26.10.10 שלא להעניק לעותר רישיון עסק למכולת שמפעיל העותר נוכח בעיות תכנוניות (להלן - "ההחלטה") רקע בקצרה 1. העותר מנהל חנות מכולת בנכס המצוי ברח' בית-לחם 28 בחיפה (להלן - "החנות"). העותר הינו דייר מוגן בנכס החל משנת 1984. המבנה בו מצויה החנות נבנה בשנת 1949, כנראה ללא היתר. במבנה קיימת בעיה תכנונית, הנובעת מהיות המבנה בנוי על שפת הכביש ללא מרווח מספיק, אשר בעטיה לא ניתן לעותר אישור הועדה לתכנון ובניה על מנת שניתן יהיה להעניק לו רישיון עסק. אין מחלוקת כי פרט לאישור הועדה לתכנון ובניה, בידי העותר כל האישורים הנדרשים על ידי המשיבה לצורך קבלת רישיון עסק. 2. החל משנת 1967, העניקה המשיבה לשוכרים קודמים בחנות היתרים זמניים לרישיון עסק. ואולם, בקשותיו של העותר לקבלת היתר זמני לרישיון עסק נדחו בזו אחר זו, כולן מחמת העדר אישור מהוועדה לתכנון ובניה. 3. במרוצת השנים, הגישה המשיבה מספר כתבי אישום נגד העותר בגין הפעלת העסק ללא רישיון. בכל כתבי האישום הסתפקה המשיבה בדרישה לקנס בלבד (על פי גזרי הדין שניתנו מתקבל הרושם כי המשיבה הסתפקה אף בקנסות סמליים בלבד). בכתב האישום האחרון שהוגש בשנת 2007, ביקשה המשיבה, לראשונה, כי יינתן צו סגירה לעסק.   עוד ראוי לציין כי במהלך עשרות השנים בהם קיימת הבעיה התכנונית במבנה ובעטיה נדחתה כאמור בקשתו של העותר לרישוי עסקים, לא פעלה העירייה נגדו או נגד מי מהשוכרים הקודמים או כנגד בעל הנכס בהליכים לפי חוק התכנון והבניה. 4. נוכח עמדתה זו של המשיבה והחלטתה מיום 26.10.10 שלא ליתן לעותר רישיון עסק, הוגשה העתירה דנן. טענות הצדדים 5. לטענת העותר, על המשיבה לנהוג במקרה זה בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 8.1151 (להלן - "הנחיית היועץ המשפטי") העוסקת בתנאים ובנסיבות בהם ניתן ליתן רישיון לעסק למי שאינו עומד בדיני התכנון והבניה. לטענת העותר, עניינו בה בגדרן של הנחיות אלה ואף בגדרן של הנחיות שהוציא ב"כ המשיבה בנוהל פנימי מתאריך 06.2008  להענקת רישיון עסק (נספח 12 לעתירה). 6. המשיבה עומדת על דחיית העתירה. לטענתה, טענות העותר נגועות בחוסר ניקיון כפיים מובהק שעה שהוא מנהל את עסקו מזה שנים ארוכות ללא רישיון עסק, תוך שהוא עושה דין לעצמו. עוד טוענת המשיבה כי עניינו של העותר אינו בא בגדר הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ובגדר הנהלים הפנימיים שנקבעו על ידי המשיבה. ומכל מקום, לטענתה, נקבע כי יש לפרש נהלים והנחיות אלה בצמצום ולהחילן בנסיבות יוצאות דופן בלבד, ולא זהו המקרה שלפנינו. לטענת המשיבה, במקרה הנדון לא ניתן להכשיר את עבירות הבניה, ולכן חל האמור בהנחיית היועץ המשפטי, כי לא יינתן רישיון עסק ויינקטו פעולות אפקטיביות מכוח חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבניה לשם הסרתן של עבירות הבנייה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בנסיבות המקרה, כאשר לא ניתן להכשיר את הבניה, הרי שההחלטה שלא להעניק לעותר רישיון עסק ניתנה כדין. דיון 7. הנחיית היועץ המשפטי דנה בתנאים ובנסיבות בהם ניתן להעניק רישיון לעסק על אף שאינו עומד בדיני התכנון והבניה. ההנחיה באה בעקבות פניית הועדה הבינמשרדית לרישוי עסקים ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבחון אפשרות - בנסיבות מסוימות ובתנאים ובסייגים שייקבעו - להעניק רישיון עסק גם לעסקים המתנהלים במבנה שאינו עומד באופן מלא בדיני התכנון והבניה. בהנחיה שיצאה תחת ידי היועץ המשפטי נטען כי יש טעם לפגם ברתימת חוק רישוי עסקים נגד חריגות בניה אשר ממילא אין כל כוונה לפעול בעניינן (סעיף 3 להנחיות). במסגרת ההנחיה, מציין היועץ המשפטי כי חוק רישוי עסקים אינו שולל, כשלעצמו, אפשרות של מתן רישיון לעסק שיש בו חריגה מדיני התכנון והבניה, אף כי אחת ממטרותיו של החוק היא הבטחת קיום דינים אלה (סעיף 1(6) לחוק רישוי עסקים). במסגרת ההנחיה, קובע היועץ המשפטי כי לרשות הרישוי מסור שיקול דעת, אומנם מוגבל, ליתן רישיון לעסק שאינו עומד בדיני התכנון וזאת בנסיבות מיוחדות וחריגות שהוגדרו על ידו בין היתר כדלקמן: "7. ניתן ליתן רשיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה בהתקיים אחד מאלה: .... ב) העסק נמצא במבנה ישן, אשר לא נמצא לו היתר בניה, ותובע של הרשות המקומית קבע כי לא ניתן - או שאין כל כוונה - לנהל בגין העדר ההיתר הליך לפי חוק התכנון והבניה". 8. בעקבות הנחיה זו, הוציא היועץ המשפטי של עיריית חיפה נוהל פנימי מפורט הדן במקרים בהם לא ניתן רישיון עסק בגין עבירות בנייה. הסעיפים הרלוונטים לענייננו הם סעיפים 3.4 ו- 3.6.2 הקובעים כדלקמן:             "3.4 בניה שאי אפשר להכשירה ....    גם אם מהנדס העיר קבע כי אין אפשרות סבירה להכשיר את הבניה או השימוש, על התביעה העירונית לשקול קיום אינטרס ציבורי ו/או סיכוי סביר להשיג הרשעה או צו הריסה של הבניה. (ג) במידה והתביעה העירונית החליטה כי עבירת הבניה (לרבות העובדה כי תשמש בעסק) איננה מייצרת אינטרס ציבורי מספיק לשם הגשת כתב אישום (אם טרם חלפה תקופת    ההתיישנות) או בקשה לפי סעיף 212 (אם חלפה תקופת ההתיישנות או שמתקיימים התנאים האחרים הקבועים בסעיף), אין למנוע מהעסק רישיון עסק. (ד) במידה והתביעה העירונית החליטה כי קיים אינטרס ציבורי לפעול נגד עבירת הבניה, אין לתת רישיון עסק זמני או קבוע ויש לפעול בעת ובעונה אחת בכל הכלים המשפטיים הן להפסקת העיסוק והן להריסת הבניה האסורה או הפסקת השימוש (הדגשות שלי י.ו). בסעיף 3.6.2 נאמר בהי לישנא כדלקמן:  "אין לקיים ייצור כלאיים של עסק הפועל באין מפריע מחד גיסא (שכן לא ניתן לגביו צו סגירה) אך גם לא מקבל רישיון עסק, בשל עבירת בניה שלא הוסרה. אם התביעה העירונית מאמינה שיש להסיר את הבניה עליה לעמוד על כך (או להודיע שאין אינטרס ציבורי כמפורט לעיל ולהסכים למתן רישיון עסק)" (הדגשה שלי י.ו). 9. אם נסכם את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ונוהל היועץ המשפטי של העירייה - במקרים בהם לא ניתן להכשיר את הבניה והעירייה אינה פועלת להסרת המפגע התכנוני בהעדר אינטרס ציבורי, על הרשות להעניק למבקש רישיון עסק. 10. האם פעלה המשיבה במקרה שלפנינו בהתאם להנחיות אלה? בהחלטת מנהל המחלקה לרישוי עסקים של העירייה מיום 26.10.10 מושא העתירה, נכתב כדלקמן:             "הבקשה נדחתה בהתאם להנחיות היועמ"ש. מאחר ומדובר במבנה שלא נמצא לו היתר בניה והשימוש שנעשה בו נוגד תוכנית     מאושרת והמבנה מהווה פגיעה חזותית ובבדיקה של מהנדס העיר נקבע כי הוא אינו עומד בסבירות להכיר בו כבניה שאין בה עניין, הרי שלא ניתן לאשר רישיון בהתאם להנחיות מאחר וקיים אינטרס ציבורי לנקיטת הליכים בגין הבניה" (הדגשה שלי י.ו). לכאורה ההחלטה תואמת את הנחיית היועץ המשפטי שכן , בבסיס ההחלטה שלא להעניק לעותר רישיון עסק, עומדת הקביעה כי "קיים אינטרס ציבורי לנקיטת הליכים בגין הבניה" כאמור בסעיף 7 להנחייה.  דע עקא - נימוק בלעדי זה לדחיית הבקשה לקבלת רישיון עסק, אינו מתיישב עם מציאות הדברים כהווייתם, ועם התנהגות העירייה במשך עשרות השנים שחלפו במהלכם לא מצאה לנכון לנקוט בהליכים להסרת הבניה הבלתי חוקית. קשה להלום מצב בו, מחד גיסא, קיים אינטרס ציבורי של ממש לנקיטת הליכים בגין עבירת הבנייה, ומאידך גיסא - העירייה לא נוקטת במשך תקופה כה ארוכה בשום הליך להסרת הבנייה. הדברים ברורים ומדברים בעדם. 11. מהמקובץ עולה כי עמדת העירייה לפיה, אין מקום להעניק לעותר רישיון עסק נוכח עבירת הבנייה, בה בשעה שהיא נמנעת מלנקוט בהליכים בגין הבנייה האסורה, אינה עולה בקנה אחד, הן עם האמור בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה והן עם האמור בנוהל שיצא תחת ידו של היועץ המשפטי לעירייה. 12. אשר על כן, שוכנעתי כי יש להורות על ביטול ההחלטה, שכן, הנימוק הבלעדי בעטיו נדחתה בקשת העותר, אינו מתיישב עם ההנחיות הנדונות המורות כי במקרים בהם אין כוונה לנקיטת הליכים להריסת הבניה הבלתי חוקית (ואוסיף - על הכוונה להיות מוכחת ורצינית), אין מניעה ליתן רישיון עסק (כפוף כמובן לכל יתר הדרישות הרלוונטיות). אכן, ראוי היה שהעותר לא ינהל את העסק בלא רישיון ובמובן זה נוהג הוא בחוסר ניקיון כפיים, ואולם אני סבורה כי נסיבותיו של המקרה שלפנינו חריגות ומיוחדות ואין מקום לדחות את העתירה רק בשל כך. 13. בשים לב לכל האמור לעיל, אני מורה על ביטול ההחלטה. רשות הרישוי תעניק לעותר רישיון עסק זמני (כפוף לעמידה בכל יתר הדרישות) לתקופה של שנה מהיום, במהלכה תבחן שוב הרשות את עמדתה בנוגע לאינטרס הציבורי ובמקביל ידאג העותר לנקוט בהליך קבלת היתר מתאים לשימוש חורג. טוב יעשו הצדדים אם יפעלו במשותף להסרת המפגע אשר מקורו, כפי שעולה מהראיות, בפגם אסטטי חזותי. העותר הביע נכונות לבצע כל דרישה של העירייה בעניין זה ויש איפה לפעול במשותף להסרת המפגע על מנת שניתן יהיה להעניק לעותר רישיון עסק קבוע. העירייה תשלם לעותר הוצאות בסכום של 8,000 ₪. רישיון עסק