קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור מנהלי שב''ס: השופט ר. שפירא [אב"ד]: העתירה בתמצית: בפנינו עתירת אסיר המופנית כנגד החלטתו של נציב שב"ס שניתנה ביום 18/1/11 ואשר קבעה כי העותר לא ישוחרר שיחרור מנהלי ומקדם, ובכך ביטלה החלטה קודמת שניתנה יום קודם לכן, ביום 17/1/11, בה הורה הנציב על שחרור העותר ממאסרו. הרקע העובדתי: העותר כלוא כעת בכלא כרמל. הוא מרצה מאסר ראשון לתקופה של ארבעה חודשים לאחר שהורשע בעבירה של איומים, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ובעבירה של תקיפה סתם. גזר דינו ניתן בבית משפט השלום בכפר סבא ביום 3/1/11 כאשר מתקופת המאסר שנגזרה, 4 חודשים, יש לנכות 52 ימי מעצר. המתלונן בעניין העבירות בביצוען הורשע העותר הוא אחיה של אישה שעל פי הנטען, והמוכחש ע"י העותר, קשורה עמו בקשר רומנטי. כאשר נקלט העותר ביום 3/1/11 לבית מעצר הדרים הוא סווג כאסיר פלילי רגיל. ביום 11/1/11, לאחר שנבדקו נתוני כתב האישום בגינו הוא מרצה את מאסרו, וכתוצאה מהבחינה סיווג שב"ס את ענינו של העותר כמצוי בתחום האלימות במשפחה (אלמ"ב). ביום 17/1/11 התקיים דיון בועדת האלמ"ב שבכלא הדרים, שם שהה העותר. חברי הוועדה קבעו כי בהעדר טיפול ובהעדר התייחסות מהקהילה ובשים לב לרקע לאירועי האלימות בהם הורשע העותר לא ניתן לשלול את מסוכנותו של העותר. במקביל לשינוי סיווג העותר כאסיר אלמ"ב בחנו גורמי שב"ס את אפשרות שחרורו המוקדם של העותר. ביום 16/1/11, קודם שהתקיים דיון בועדת האלמ"ב של כלא הדרים, בחן מפקד המחוז בשב"ס את עניינו של העותר וקבע כי בהעדר עבר משמעתי ומידע מודיעיני על מסוכנות ניתן לשחרר את העותר שחרור מוקדם. יודגש כי בשלב זה טרם נדון ענינו של העותר בועדת האלמ"ב ומפקד המחוז כלל לא ידע כי העותר בהליכי סיווג כאסיר בתחום האלמ"ב. המלצת מפקד המחוז הועברה לנציב שב"ס שהורה ביום 17/1/11 על שחרורו המנהלי המוקדם של העותר. החלטת הנציב ניתנה בעת בה דנה ועדת האלמ"ב בעניינו של העותר והועברה לועדת האלמ"ב בשעה בה הסתיים הדיון בוועדה. ועדת האלמ"ב העבירה בדחיפות את המלצותיה למפקד המחוז. מפקד המחוז ערך חוות דעת מעודכנת המביאה בחשבון את המלצות ועדת האלמ"ב והמליץ לנציב שב"ס לשקול שוב את עניינו של העותר. נציב שב"ס בחן את העובדות החדשות שהובאו בפניו והורה לבטל את החלטת השחרור שניתנה על ידו יום קודם לכן. החלטתו השנייה של הנציב מיום 18/1/11 היא ההחלטה נשוא העתירה שבפנינו. טעוני הצדדים: ב"כ העותר טוען כי לא היה מקום כלל לסווג את העותר כאסיר בתחום האלמ"ב ובהתאם לא היה כל צורך להיזקק לחוות דעת ועדת האלמ"ב. לחילופין טוען הוא כי נציב שב"ס חייב אכן להביא בשיקוליו את חוות דעת ועדת האלמ"ב ואולם עליו לשקול את מכלול השיקולים ואין הוא כפוף למסקנות הוועדה. לטענתו לא הביא נציב שב"ס בחשבון כי אותו קשר נטען הוא קשר בתחום הפריפרי של משפחה ואינו קשר משפחתי של ממש. על זאת יש להוסיף כי למעשה וכאשר התנהל משפטו של העותר הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו ייגזר עליו עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות. אלא שהעותר שהיה עצור ביקש לסיים את עניינו בהקדם ולא להמתין לחות דעתו של הממונה על עבודות השירות. בהתאם ביקש להמיר את עבודות השירות במאסר והסדר הטיעון שונה לתקופת המאסר הקצרה שנגזרה (4 חודשים בניכוי 52 ימי מעצר). מכאן טוען העותר כי היה על נציב שב"ס להתחשב בעובדה שהתביעה לא סברה כי יש הכרח במאסרו של העותר. עוד טוען הוא כי היה על נציב שב"ס להביא בחשבון את כל הנתונים החיוביים שעל בסיסם הורה הנציב על שחרורו יום קודם להחלטה נשוא העתירה. ב"כ המשיב טוענת כי משהתבררו נתונים חדשים היה נציב שב"ס מוסמך ואף חייב לשקול שוב את החלטתו. לגופו של עניין החלטת הנציב התקבלה בהתאם לסמכותו כדין ומשיקולים סבירים וענייניים ולאחר שעל בסיס חוות דעת ועדת האלמ"ב קבע כי העותר לא עומד בתנאי הסף לשחרור מוקדם ממאסר ולפיו יש להשתכנע כי לא נשקפת ממנו מסוכנות. דיון והכרעה: אציע לחברי ההרכב לקבל את העתירה ולהורות על שחרורו המוקדם של העותר. בכל הנוגע להגדרת העותר כאסיר אלמ"ב סבור אני כי לא נפל פגם בהחלטת שב"ס. לדברי העותר המתלונן הוא אחיה של אישה שהיה לו בעבר קשר עמה. אמנם לטענתו קשר זה הסתיים לפני כשש שנים ואין לאירוע בגינו נשפט זיקה לאותו קשר. עם זאת עולה ממכלול המידע שבידי שב"ס כי הרקע לאירוע הוא סכסוך בין משפחות על רקע אותו קשר נטען. מכאן סבור אני כי לא נפל פגם בעצם סיווג העותר כאסיר אלמ"ב והפנית ענינו לבחינת ועדת האלמ"ב. ראו לעניין זה את החלטת בית המשפט העליון ברע"ב 5745/10 ערפאת סאלח נ' שירות בתי הסוהר ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 21.9.10) ופסקי הדין שאוזכרו שם. שם דן בית המשפט העליון בסיווג אסיר כאסיר אלמ"ב על רקע תקיפת אדם שניהל קשר רומנטי עם אשתו של חברו. בית המשפט העליון סקר פסיקה בנושא ההגדרה של אלמ"ב וקבע כדלקמן: "אכן, מלשון הסעיף בפקודת הנציבות, בשונה מהוראות התע"ס (תקנון העובדים הסוציאליים של משרד העבודה והרווחה. ר.ש. ), עולה כי הגדרת "קרוב משפחה" מקבילה להגדרת החוק למניעת אלימות במשפחה; ואולם דומני כי הפרשנות המרחיבה שנתן השירות להגדרת אסיר כאסיר אלמ"ב היא סבירה ועולה בקנה אחד עם התכלית שביסוד פקודת הנציבות. דבר זה תואם את השכל הישר, והוא תלוי נסיבות. רצוי ונכון ששירות בתי הסוהר יערוך בדיקות בטרם מתקבלת החלטה לגבי אסיר שנשקפת ממנו מסוכנות, ולצורך כך ייעזר בחוות דעתם של גורמים מקצועיים. כאמור, הוראות התע"ס מרחיבות את פעילות הועדה גם ביחס לאסירים שאינם עונים להגדרת קרוב משפחה בחוק למניעת אלימות במשפחה, ובמבט תכליתי ועל פי הפסיקה אין לראות בכך קושי; ואולם ראוי שהדבר יוסדר בפקודת הנציבות המסמיכה, כדי להעמיד דברים על מכונם. ואכן, יצוין כי כנמסר בתשובת המשיבים, בימים אלה נערך תיקון להגדרת "קרוב משפחה" בפקודה זו. כללם של דברים: אין דופי בשימוש במנגנון מייעץ כמו ועדת אלמ"ב גם במקרים המצויים במעגל רחב יותר של המשפחה או הסכסוך המשפחתי. במונחי המשפט המינהלי, עסקינן בגישה סבירה." בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהחלטה הנ"ל סבור אני כי לא נפל פגם בסיווג העותר כאסיר אלמ"ב ומכאן לא נפל פגם בעצם החלטת נציב שב"ס להביא בחשבון את חוות דעת הוועדה במסגרת שיקוליו. אוסיף עוד כי על גורמי שב"ס לבחון מסוכנות של אסיר בטרם החלטה על שחרורו. אם אכן מסכן שחרורו של העותר את המתלונן או את הציבור הרי שהבאת עובדה זו בחשבון במסגרת החלטה בבקשתו של העותר לשחרור מוקדם מתחייבת מעצם החובה לוודא כי אין בשחרור המוקדם כדי לסכן את הציבור. מכאן, וגם אם נאמר כי העותר אינו בגדר של אסיר אלמ"ב, הרי שככל שקיים מידע כי שחרורו יסכן את המתלונן או את הציבור, מידע זה חיוני ורלוונטי להחלטה על שחרורו המוקדם, יהיה סיווגו אשר יהיה. אלא שבמקרה שבפנינו מבוססת המלצת ועדת האלמ"ב על העדר מידע, להבדיל ממידע המצביע על מסוכנות. כפי שעולה מפירוט לוחות הזמנים שצוין לעיל, העותר הוגדר כאסיר רק ביום בו נגזר דינו, 3/1/11. קודם לכן היה עצור ובהתאם לא נבחן סיווגו כאסיר. הדיון בעניינו בועדת האלמ"ב התקיים 14 ימים לאחר מכן, ביום 17/1/11. מאחר ומדובר בתקופת מאסר קצרה ממילא לא עבר העותר כל הליך של איבחון וטיפול. במועד ישיבת הוועדה לא התקבלה כל התייחסות מהקהילה. בנסיבות אלו התקבלה החלטת ועדת האלמ"ב כתוצאה מהעדר מידע ולא על בסיס מידע המצביע על מסוכנות. סבור אני כי במצב דברים זה של העדר מידע היה על נציב שב"ס להביא בחשבון לא רק את המלצת ועדת האלמ"ב אלא גם את כלל המידע בעניינו של העותר, לרבות המידע החיובי על בסיסו החליט יום קודם לכן להורות על שחרורו של העותר, ואת העובדה של העדר מידעים מודיעיניים אחרים המצביעים על מסוכנות משחרורו של העותר. כמו כן לא ניתן היה להתעלם במקרה זה מהעובדה שהמאשימה הגיעה עם העותר להסדר כי ירצה את מאסרו בעבודות שירות וכי העותר, שהיה עצור, הוא זה שהעדיף שלא להמתין לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות ובחר בריצוי עונש במתקן כליאה. כל אלו הם נתונים המצביעים כי לדעת גורמים מקצועיים לא נשקפת מסוכנות משחרורו של העותר. סבור אני כי בהעדר ראיות פוזיטיביות לחיוב או לשלילה על הגורם המנהלי, הן ועדת האלמ"ב והן נציב שב"ס, החובה לשקול את מכלול הנסיבות האוביקטיביות הרלוונטיות. ראה לעניין זה, על דרך ההיקש, רע"ב 6956/09 מאהר יונס ואח' נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, ניתן ביום 7.10.10), סעיף 15 בחוות דעתה של כב' השופט פרוקצ'יה (בדעת הרוב לעניין זה). מכלול נתונים אלו לא נשקלו. בכך נפל פגם הן בהמלצת ועדת האלמ"ב והן בהחלטת הנציב אשר הורה לבטל את החלטת השחרור שניתנה יום קודם לכן ולהורות כי העותר לא ישוחרר שחרור מנהלי מוקדם. נדגיש כי על החלטות מסוג זה המתקבלות ע"י נציב שב"ס חלים עקרונות היסוד של המשפט המנהלי המחייבים כל רשות מנהלית. רשות מנהלית מחויבת לקבוע עובדות כבסיס לכל החלטה מנהלית (בג"צ 428/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל, פ"ד מ(3) 505, 556 (1986)). איסוף וקביעת העובדות הרלוונטיות לצורך מתן ההחלטה המנהלית הוא חלק בלתי נפרד ותנאי להליך קבלת החלטות תקין והוגן, המביא בחשבון את הנתונים הרלוונטיים להחלטת הרשות (בג"צ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז'(3) 29, 59 (1983)). שיקולים כבדי משקל אינם יכולים להתבסס על השערות בלבד ויש לעגנם בנתונים עובדתיים בדוקים (בג"צ 869,852/86 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 1, 51 - 54 (1987). במקרה שבפנינו סבור אני כי ההחלטה שהתקבלה לא הביאה בחשבון את כל הנתונים האובייקטיביים שהיו בידי שב"ס, לא שקלה את כל השיקולים ולא התבססה על עובדות בדוקות המצדיקות קבלת החלטה שמשמעותה שלילת חירות של אדם. בהתאם, ואם תישמע דעתי, נורה כי החלטת נציב שב"ס מיום 18/1/11 תבוטל והעותר ישוחרר ממאסרו, כפי שהחליט נציב שב"ס בהחלטתו הראשונה מיום 17/1/11. (נעיר לעניין זה כי בין לבין חלפה כמעט כל תקופת מאסרו והעותר עתיד לסיים את מלא תקופת מאסרו ביום 25/2/11). בשולי האמור לעיל נעיר כי ראוי שיבחנו שני נושאים העולים מהשתלשלות העובדות בפרשה זו. הנושא הראשון הוא המועד בו מתחיל הליך בחינת וסיווג האסיר. כעולה מהנתונים שבפנינו החל הליך הסיווג רק לאחר מתן גזר הדין. כאשר נאשם עצור עד לתום ההליכים והוא מוחזק במשמורת שב"ס ראוי לשקול את תחילת סיווגו כבר בעת מעצרו, מיד בסמוך למועד הכרעת הדין, כדי שאם בסופו של דבר ייאסר יהיו בידי שב"ס כל הנתונים מבעוד מועד. הנושא השני הטעון בדיקה הוא הקשר בין גורמי שב"ס. במקרה זה הוחל בהליך בפני ועדת אלמ"ב כאשר במקביל מקבלים מפקד המחוז בשב"ס ובהמשך הנציב החלטה בהעדר ידיעה על ההליך המתנהל בועדת האלמ"ב. ראוי כי גם תקלה זו תיבחן כדי למנוע מקרים דומים בעתיד. בסיכומו של דבר אציע לחברי שנורה לקבל את העתירה ולשחרר את העותר שחרור מוקדם ממאסרו. [אב"ד השופט ע. גרשון: אני מסכים. ע' גרשון - שופט השופט א' קיסרי: אני מסכים. א' קיסרי - שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של האב"ד. העתירה מתקבלת, החלטת נציב שב"ס מיום 18/1/11 מבוטלת. אנו מורים לשב"ס לשחרר את העותר שחרור מוקדם, כפי שהחליט נציב שב"ס בהחלטתו הראשונה מיום 17/1/11. ניתן היום, י' אדר א' תשע"א, 14 פברואר 2011, במעמד הצדדים ובאי כוחם. [אב"ד] ע. גרשון שופט א' קיסרי, שופט בית סוהר / כלאשחרור מנהלי מהכלאמאסרשחרור מוקדם מהכלאשב"ס (שירות בתי הסוהר)