קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש חורג במשק חקלאי היתר לבניית רפת: לפניי עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיב, מיום 19/10/10, הדוחה את בקשת העותר להמליץ בפני הוועדה המקומית לתכנון ובניה באר טוביה (להלן: "הוועדה המקומית") ליתן לעותר היתרים לבנייה מחדש של רפת, מרכז מזון ומתבן, ולחייב את המשיב להמליץ בפני הוועדה המקומית על מתן ההיתרים המבוקשים. רקע 1. העותר הוא חקלאי המתגורר במשק 83 במושב גבעתי (להלן: "המשק"). לטענתו, הוא מעבד את המשק - מגדל בו גידולי שדה ומפעיל רפתות לפיטום עגלים. כיום הוא מגדל במשק כ - 160 ראשי בקר (עגלים לפיטום), וברצונו להגדיל את היקף הגידול לכ - 600 ראשי בקר. העותר פנה לוועדה המקומית בבקשה לקבלת היתר לבנייה מחדש של רפת, מרכז מזון ומתבן, לאחר שבחודש נובמבר 2008, כילתה שריפה חלק מהמבנים החקלאיים שהיו בנויים במשק על פי היתר. העותר טען כי הוא מעוניין לשקם את המבנים שנשרפו על מנת שניתן יהיה לעשות בהם שימוש ולהגדיל את היקף גידול ראשי הבקר. 2. הוועדה המקומית סירבה לתת לעותר את היתר הבניה המבוקש בטענה שהעותר לא עשה במבנים שנשרפו שימוש חקלאי. על החלטה זו ערר העותר בפני וועדת הערר של מחוז הדרום (להלן: "ועדת הערר"). הערר התקבל בחלקו, וועדת הערר, בהחלטתה מיום 22/7/10, קבעה כי ניתן לחדש את היתרי הבנייה שניתנו בעבר לעותר "בכפוף לחתימה ואישור משרד החקלאות" (נספח ב' לעתירה). 3. לאור החלטת וועדת הערר פנה העותר למשיב, וביום 19/10/10 דחה המשיב את בקשת העותר להמליץ בפני הוועדה המקומית על מתן ההיתרים. בהודעת הדחייה נאמר כי לא ניתן לחדש את ההמלצה שניתנה לעותר בעבר, עובר לשריפה, מאחר ובמבנים שנשרפו ובמבנים נוספים במשקו של העותר נעשו שימושים חורגים שאינם מוסדרים. החלטה זו היא עניינה של העתירה שלפניי. 4. הפניה נשוא הערעור, לא היתה פנייתו הראשונה של העותר למשיב. בשנת 2009 פנה העותר למשיב על מנת לקבל המלצתו ונדרש להמציא מסמכים שונים לרבות תוכנית עסקית. העותר המציא למשיב את כל המסמכים שהתבקש, לרבות תוכנית עסקית מיום 1/11/09 (נספח ד' לעתירה). למרות האמור, ביום 13/12/09, דחה המשיב את בקשת העותר בנימוק שבמשקו של העותר מצויים מבנים שהוקמו ללא היתר ונעשה בהם שימוש לא חקלאי (חורג) וללא היתר (נספח ה' לעתירה). בחודש ינואר 2010 הגיש העותר תוכנית חדשה לאישור המשיב על מנת להכשיר ולקבל היתר לשימוש במחסן הקיים במשק מאז שנת 1977 בגודל של כ 3,000 מ"ר. סיירים מטעם המשיב סיירו במשק, ביום 26/1/10, ובדו"ח שערכו ביום 28/1/10 נכתב כי במשק קיים מבנה בגודל של 3,640 מ"ר שנעשה בו שימוש חורג - הוא אינו משמש לפעילות חקלאית לשמה הוא מיועד, אלא הוא משמש לאחסנה לוגיסטית. (נספח ט לתגובה מקדמית מטעם המשיב) ביום 7/7/10 דחה המשיב את בקשת העותר להסבת מבנה קיים למחסן חיטה בגודל 2,883 מ"ר ומתבן בגודל 650 מ"ר, בנימוק שהמבנה ישמש בפועל לשימוש חורג והפעילות החקלאית במשקו של העותר אינה מצדיקה הקמת מחסן חיטה ומתבן במימדים המבוקשים. 5. יצויין כי מדו"ח חקלאי, שהוגש על ידי העותר למס הכנסה ביום 9/6/10, עולה כי העותר מחזיק 35 דונם קרקע חקלאית ללא הכנסות מחקלאות (מעיבוד חקלאי או ממכירת תוצרת חקלאית טרייה). עוד עולה מהדו"ח כי העותר אינו מחזיק בבעלי חיים לצרכי גידול. (נספח י"א לתגובה המקדמית מטעם המשיב) 6. בדיון שהתקיים בפני ביום 14/2/11 הוסכם כי המשיב יערוך ביקור נוסף במשק העותר ויבדוק את טענת העותר לפיה הופסקו השימושים החורגים. על אף ההסכמה האמורה לא נעשתה הבדיקה עובר למועד הדיון שנדחה לצורך כך ליום 12.5.11. רק בתום הדיון שהתקיים ביום 12.5.11 נערך ביקור נוסף, על ידי נציגי המשיב, במשק העותר ועל כך להלן. טענות הצדדים 7. עיקר טענות העותר: א. החלטת המשיב אינה סבירה, אינה מנומקת, מתבססת על שיקולים שאינם רלוונטיים והיא ניתנה מבלי שהתאפשר לעותר להשמיע טענותיו. ב. שיקול דעתו של המשיב מוגבל לעניין השימוש החקלאי במבנה החקלאי, ובסמכותו לבדוק האם המבנה שמבקש העותר לבנות נועד לשימוש חקלאי או לא. המשיב אינו רשאי לקבוע האם המבנה נדרש או לא נדרש לעבודתו של החקלאי. ג. החלטתו של המשיב אינה מידתית שעה שהיא מונעת מהעותר לשקם את משקו, ופוגעת בפרנסתו ופרנסת בני משפחתו. ד. המשיב נוהג באופן לא שוויוני, ובסירובו ליתן לעותר המלצתו לבניית הרפת, המחסן והמתבן, פוגע בזכויותיו הן לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הן לפי חוק יסוד: חופש העיסוק. 8. עיקר טענות המשיב: א. החלטת המשיב מיום 19/10/10 נסמכת על שני נימוקים: העותר עושה שימוש חורג במשקו משך תקופה של חמש שנים לפחות (החל מ 2006) - ומטעם זה נדחו בקשותיו להיתר עוד לפני השריפה; המשיב אינו ממליץ על מתן היתרי בנייה למבנים חקלאיים מקום בו נעשה שימוש חורג במבנים להם מבוקש ההיתר או במבנים אחרים באותה נחלה. לאור המידע שמסר העותר למשיב, וכן מידע שהמשיב אסף בעצמו, העותר אינו עוסק בפעילות חקלאית המצדיקה הקמת מבנים נוספים לשימוש חקלאי. מדובר בהחלטה עניינית, סבירה ולגיטימית, שכן היא תומכת את השיקולים התכנוניים בשיקולים מקצועיים של המשיב, אשר בית המשפט אינו נוהג להתערב בהם, ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבותו במקרה דנן. מטרת החלטתו של המשיב היא שהעותר יעשה במבנים שברשותו שימוש חקלאי ולא אחר, ורק אם יצביע על צורך אמיתי במבנים נוספים לשימוש חקלאי, ימליץ המשיב על מתן ההיתר. ב. מדיניות המשיב היא שלא ליתן המלצה להקמת מבנים חדשים במשק שנעשה בו שימוש חורג שאינו חקלאי. העותר בנה במשקו מבנים ומחסנים בהיקף של כ 12,000 מ"ר, חלקם בהיתר לשימוש חקלאי וחלקם נבנו ללא היתר. בפועל נעשה בכל המבנים שימוש שאינו חקלאי וללא היתר. מהראיות שהובאו לפני המשיב עולה כי העותר כלל אינו עוסק במשקו בחקלאות, אינו עוסק בגידולים חקלאיים ומשקו משמש מרכז לוגיסטי לצרכי מסחר שאינו מוגדר כשימוש חקלאי. לעותר אין היתר בניה לשימוש חורג בשתי החלקות נשוא העתירה, אלא אך ורק היתרי בנייה לשימוש חקלאי. ג. המלצת המשיב לוועדות התכנון בטרם ניתן היתר בניה נועדה לוודא שהמבנה המבוקש אכן נדרש לקיומה של הפעילות החקלאית הן בהיבט של עצם קיומה של הפעילות החקלאית והן בהיבט של התאמת המבנה מבחינת גודל, מיקום, גובה וסוג המבנה, לדרישות החקלאיות. לשם כך נדרש החקלאי להציג תוכנית עסקית. אחת המטרות עליהן אמון המשיב היא שימור האדמות החקלאיות, ולפיכך הוא אינו יכול לתת המלצה למתן היתרי בנייה למבנים שנטען שישמשו לחקלאות אך בפועל יעשו בהם שימושים אחרים. לטענת העותר, הוא מגדל 150 ראשי בקר, אך אמירה זו מוטלת בספק ואינה נתמכת בראיות. בדיקה אצל וטרינר המחוז העלתה כי משנת 2004 ועד ליום הדיון לא נרשמו חיסונים במשקו של העותר. אם היה העותר מגדל עגלים חייבת היתה להיות איזושהי פעילות המעידה על כך. העותר לא הוכיח שהוא מגדל ראשי בקר במשקו, אך לנוכח התוכנית העסקית שהגיש העותר הבהיר לו המשיב כי הוא רשאי להתחיל לגדל ראשי בקר במבנים הקיימים כיום במשק והמיועדים לחקלאות. כאשר יוכיח שהוא אכן פועל כך, יבחן המשיב את סוגיית מתן ההיתרים למבנים הנוספים שמבקש העותר. ד. אין מקום להמליץ על מתן היתר בנייה שעה שבמשקו של העותר ישנם מבנים אחרים שאמורים לשמש לחקלאות, ובפועל לא נעשה בהם שימוש חקלאי אלא שימוש חורג ללא היתר. הוכח כי עובר לשריפה עשה העותר שימוש חורג במבנים שנשרפו, כשהשכירם לחברה העוסקת באחסון לוגיסטי. הדבר עולה מתביעה לפיצויים שהגישה שוכרת המבנים בגין נזקי השריפה. ה. זאת ועוד, העתירה הוגשה ביום 2/1/11, כחודשיים וחצי לאחר שניתנה ההחלטה, עליה מלין העותר ולפיכך הוגשה בשיהוי. בנוסף, העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים שכן העותר לא ציין שהוא עושה שימוש לא חקלאי במבנים שיש להם היתר לשימוש חקלאי בלבד, והוא החל בבניית המבנים ללא היתר וכתוצאה מדיווח שהתקבל אצל המשיב הוצא נגדו צו הפסקת עבודה. 9. השלמת טיעוני המשיב והעותר לאחר הביקור במשק מיום 12.5.11 א. לטענת המשיב נמצא בביקור שערכו נציגיו במשק העותר ביום 12/5/11 כי: לא נמצאו עגלים; בחלק מהמבנים הופסק השימוש החורג, אך בחלק מהם עדיין מאוחסנים שופלים לא חקלאיים; נבנו שתי סככות ללא היתר - בנייתם הושלמה על אף הוצאת צו הפסקת עבודה על ידי הוועדה המקומית; נמצא שימוש חורג חדש והעותר מאחסן בשטח של 5 דונם ציוד מכני הנדסי כבד השייך לחברה קבלנית. נוהל משרד החקלאות קובע כי לפיטום עגלים מאשרים בשלב ראשון מבנים בשטח של 3,000 מ"ר ובמשק העותר נמצאים מבנים לצורך חקלאי בהיקף של 3,000 מ"ר. לפיכך, אין מניעה שהעותר יתחיל בפעילות החקלאית של פיטום העגלים בשטח זה, ובהתאם לצורך יגיש בקשה להגדילו. ב. במענה לממצאים הנטענים טען העותר כי: השופלים המאוחסנים במשק הם בבעלות העותר ובניו וזכותו להחנותם בשטח המשק. יתרה מכך, העותר משתמש בשופלים ובמשאיות להעברת תוצרת חקלאית, לניקוי הרפתות ולניקוי המשק; בבוקר הביקור לא נמצאו עגלים שכן העגלים שגידל העותר חצו את משקל ה 400 ק"ג, והיה עליו למוכרם. בשנים 2010-2011 מכר העותר 132 עגלים וטענותיו בנושא זה לא נבחנו לעומק; הסככות שעל פי הנטען נבנו ללא היתר, בנויות מזה שנים רבות ובהיתר; הסככות שנשרפו שימשו כביתן חליבה, מרכז מזון, מתבן ומחסן. קירות הבטון והרצפה שנמצאים כיום במבנים הם השרידים שנשארו מהמבנים לאחר השריפה. המבנים שנשרפו הם מבנים שנבנו לפי היתר; אמנם מצוי במקום ציוד הנדסי כבד השייך לחברה קבלנית אך השימוש החורג הוא זמני בלבד וייפסק תוך 60 יום. העותר אינו משכיר חלקים ממשקו לחברה קבלנית ואינו גובה דמי שכירות עבור חניית הציוד המיכני הכבד; בקשת המשיב לבניית מבנים חקלאיים בשטח של 3,000 מ"ר לצורך פיטום העגלים היא נושא נפרד מהמבנים הקיימים במשק בהם נעשה שימוש חקלאי אחר. דיון והכרעה 10. השאלה הניצבת בפני עתירה זו היא - האם רשאי המשיב לשקול בין שאר השיקולים את השימוש חורג שנעשה במשק בבואו להמליץ בפני הוועדה המקומית על מתן היתר לעותר לבנות מחדש ולשקם מבנים שנבנו כדין ועלו באש. ובמילים אחרות: מה מתחם השיקולים שעל משרד החקלאות לשקול בבואו לאשר או לשלול מתן המלצה . 11. סעיף 156 (א) לחוק התכנון והבנייה קובע: "לא ישתמש אדם בקרקע חקלאית אלא בהתאם לאמור בתוספת הראשונה". סעיף 7 לתוספת הראשונה שעניינו הגבלות בשימוש בקרקע חקלאית קובע כך: "(א) לא יינתן על ידי מוסד תכנון התר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדרישות של סעיף 6 או אם הסכימה לכך הוועדה. (ב) "מטרה לא חקלאית" בסעיף זה - בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים. (ג) שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הועדה ואישור הועדה המחוזית. בע"א 482/99 בלפוריה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה יזרעאלים, פ"ד נו(1) 895,909 (2001) אמר בית המשפט: "הוועדה אינה מנועה מלבחון את שאלת השימוש בטרם מתן היתר הבנייה בשל החשש מפגיעה בזכות הקניין של בעל הקרקע. עליה לכבד את זכות הקניין ולהתחשב בה בכפוף למגבלות דיני התכנון המתווים את שיקול-דעתה. יתרה מזו, בחינת שאלת סוג השימוש במבנה שביחס אליו מבוקש היתר בנייה, בטרם מתן ההיתר, מהווה חלק מהותי מתפקידה של הוועדה המקומית. אם הוועדה תיאלץ לבחון את שאלת השימוש רק בדיעבד, לאחר סיום הבנייה, היא עלולה לעמוד בפני עובדות מוגמרות ואף בפני הסתמכות של צדדים שלישיים. בנסיבות כאלה, מצד אחד, עלול שיקול-הדעת של הוועדה להיות מושפע שלא כראוי מהמצב שנוצר עקב אי-החוקיות, ומצד אחר, בהפעילה את שיקול-דעתה בשלב מאוחר עלולה היא לפגוע בזכות הקניינית פגיעה קשה יותר." אמנם פסיקה זו נוגעת לשיקולי ועדות התכנון, אך ניתן להשליך מכך גם על שיקול דעתו של המשיב, שלא הציג לפניי הנחיות רשמיות, אלא רק טען למדיניות המשרד. המשיב הוא המוסד המקצועי שבידיו הכלים לקבוע מהו שימוש חקלאי והוא אמון על שמירת הקרקעות החקלאיות. לפיכך, בחינת עצם היתכנות קיומה של הפעילות החקלאית המבוקשת והתאמת המבנה לסוג הפעילות המבוקשת היא במתחם שיקוליו הרלוונטיים של המשיב שעה שהוא נדרש להמליץ בפני וועדות התכנון על מתן היתר בניה. כפועל יוצא מכך, עשית שימוש חורג בקרקע חקלאית, או בניה ללא היתר שנעשה בקרקע חקלאית הם שיקולים לגיטימיים שעל המשיב לשקול. בענייננו מתייחס המשיב הן לשימוש החורג שנעשה לטענתו בעבר במשק של העותר, הן לחששו משימוש חורג בעתיד ולכוונותיו האמיתיות של העותר באשר לשימוש שיעשה במבנים לאחר שייבנו והשימושים החורגים המבוצעים בהווה. 12. בעתירתו טען העותר כי "כיום הוא מגדל בין השאר גידולי שדה ומפעיל רפתות לפיטום עגלים". הדו"ח לחקלאי לשנת 2009 שהגיש העותר למס הכנסה (נספח יד' לכתב התשובה) אינו תומך בטענה זו וככל הנראה, לפחות בשנת 2009 לא גידל העותר גידולי שדה. עיון בנספחים שצורפו לכתב התשובה מגלה כי בעבר ולאורך שנים עשה העותר שימוש חורג במבנים במשקו וחלקם אף נבנה ללא היתר (ראה נספחים ב',ו',י',ז',ח',יא',יב',טו',טז' לכתב התשובה). בעקבות הביקור שערכו נציגי המשיב במשקו של העותר ביום 12.5.11 (ואף בהתעלם מחילוקי הדעות העובדתיים שבין העותר למשיב, לגבי היקף השימוש החורג), הודה העותר הוא ממשיך ועושה במשק שימוש חורג. אין בטענתו כי עסקינן בשימוש חורג זמני כדי לאיין את עצם השימוש החורג (ראה ס' 19 לתשובת העותר להשלמת טיעון). די בכל אלה, ובמיוחד בהודאת העותר בדבר השימוש החורג שנעשה היום במשקו, כדי לקבוע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב שסירב להמליץ בפני הוועדה המקומית על מתן היתר לבניה המבוקשת מהטעם שבמשקו של העותר מתבצע שימוש חורג. העותר עשה בעבר, ועושה בהווה שימוש חורג במבנים החקלאיים המוחזקים על ידו. גם חששו של המשיב כי העותר יעשה במבנים, אותם הוא מבקש לבנות שימוש חורג - אינו חשש מופרך. שאלת השימוש החורג שנעשה במשק הוא שיקול רלוונטי, ואפילו מרכזי בשיקולי המשיב בבואו להמליץ בפני הוועדה המקומית אם להיעתר לבקשה להיתר בניה. 13. משמצאתי כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב, אני דוחה את העתירה. העותר ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. בעלי חייםמושבים נחלות ומשקיםבניהשימוש חקלאירפתחקלאותמשק חקלאיהיתר בניהשימוש חורגענף הבקר