קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיתוף פעולה בין עורכי דין לחברה מסחרית: העתירות 1. מינהל הדיור הממשלתי שבאגף החשב הכללי במשרד האוצר (להלן: המשיב), פרסם מכרז לבחירת ספקים להגשת שירותים הכוללים בדיקה מקצועית של חיובי מיסוי עירוני המוטלים על משרדי ממשלה, וטיפול להפחתתם. המכרז פורסם ביום 24.10.10, והמועד האחרון להגשת הצעות במכרז נקבע ליום 2.11.10. כנס מציעים התקיים ביום 8.11.10, והמועד להצגת שאלות הבהרה הוארך עד ליום 19.12.10. ביום 10.1.11 נערכו ראיונות למציעים שעברו את תנאי הסף, וביום 21.2.11 התקבלה החלטת ועדת המכרזים, אשר הכריזה על צמדי המשיבים 2-3; 4-5; ו- 6-7 כזוכים במכרז. 2. שתי העתירות שלפניי, המעוררות שאלות דומות, נדונו במאוחד (ומשכך, יכונו המשיבים על פי מספריהם בעתירה הראשונה מבין השתיים). האחת (עת"מ 57884-03-11) הוגשה ביום 30.3.11, ואילו האחרת (עת"מ 11579-04-11) הוגשה ביום 7.4.11. בעתירה הראשונה (להלן: עתירת אנגלסמן), מתבקש סעד של ביטול המכרז, הנגוע - כך על פי הטענה - באי חוקיות, מן הטעם שאלו מהוראותיו עומדות בסתירה לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: החוק) ולכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, שהותקנו על פיו (להלן: כללי האתיקה המקצועית). בעתירה השנייה (להלן: עתירת כץ), מתבקש צו שיורה למשיב לאפשר לעותר לעיין עיון מלא בהצעות שהוגשו על ידי כלל המשיבים, ובכללם בהסכמים לשיתוף פעולה שנכרתו בין משיבים 2 ו-3 ובין משיבים 4 ו-5, וכן מתבקש צו שיורה על ביטול זכייתם של משיבים 6 ו-7, בהיותה מבוססת על הסכם לשיתוף פעולה פסול בין עורכי דין לבין חברה מסחרית, הסכם הכולל, על פי הטענה, תניות בלתי חוקיות. 3. על פי תנאי המכרז (נספח עת/1 לעתירת אנגלסמן), יכולים היו המציעים להגיש את הצעותיהם על פי שתי חלופות. החלופה האחת (להלן: חלופה א'): הגשת הצעה במשותף על ידי שניים - חברה העוסקת בבדיקת חיובי מיסוי עירוני ביחד עם משרד עו"ד המתמחה בתחום זה, שהוגדרו כ"מציע" לצורך המכרז. על המציע הבוחר בחלופה זו לצרף את הסכם שיתוף הפעולה שנחתם בין שני הגופים האמורים. החלופה האחרת (להלן: חלופה ב'): הגשת ההצעה על ידי משרד עורכי דין בלבד, המתמחה בבדיקת חיובים מן הסוג הנ"ל, אשר יעסיק מטעמו אנשי מקצוע בתחומים הנוספים הנדרשים. יש להקדים ולומר כי כל הזוכים הגישו הצעות על פי החלופה הראשונה, היינו הצעותיהם הן הצעות משותפות למשרד עורכי דין ולחברות מסחריות העוסקות בבדיקת חיובי מיסוי עירוני (להלן: חברה מקצועית). כעולה מתשובת המשיב, השירות נשוא המכרז הינו שירות מורכב, הכולל שירותי מדידת נכסים, ריכוז נתונים, ניתוח כלכלי, בדיקת תנועות בתדפיסי מצב חשבון וכד', ושירותים משפטיים דוגמת הגשת עררים, מתן ייעוץ משפטי שוטף וכו'. לשם קבלת שירותים מורכבים אלה, הציע המשיב את שתי החלופות הנ"ל. 4. סעיף 1(ו) לפרק ב' למכרז, הוא הפרק הכללי, קובע כי על ה"ספק" (היינו, המציע שהצעתו נבחרה), לכלול בתוך התמורה והצעת המחיר את עלות העסקתם של אנשי מקצוע ומומחים מטעמו, כגון מהנדס, שמאי מקרקעין וכו'. בפרק ד', המפרט את המטלות לביצוע במסגרת ההתקשרות, נקבע בסעיף 9, העוסק בליווי משפטי, כי שכר הטרחה הנדרש על ידי המציע יכסה גם את עלות שכר הטרחה עבור עורכי דין המומחים לארנונה ולמיסוי עירוני שיועסקו על ידו, וכי עבור העסקתם ושירותיהם לא ישולם למציע שכר טרחה נוסף/נפרד. פרק ה' במכרז עוסק בתנאי ההתקשרות. בסעיף 7(ז) שבאותו פרק נקבע, כי במקרה שההצעה הוגשה במשותף על ידי חברה מקצועית ומשרד עורכי דין, יגיש "הספק" את החשבון "על ידי אחד מתוכם, בצורה כוללת ומרוכזת, עבור שני המציעים יחד. לא תתאפשר הגשת שני חשבונות שכר טרחה נפרדים/מפוצלים (לדוגמא חשבון נפרד עבור שירותי החברה, חשבון נפרד עבור הייעוץ המשפטי)". בכנס המציעים שנערך ביום 8.11.10, נשאלה שאלת הבהרה, שזו לשונה: "כאשר הצעה מוגשת על פי חלופה א' ... על פי הוראות המכרז יש לצרף הסכם המעיד על שיתוף פעולה שנחתם בין שני הגופים. האם ניתן להסתפק באישור הצד שלא יגיש חשבון, כי שכרו ישולם על ידי הצד המגיש את החשבונות על פי הסדר שקיים ביניהם...". המענה שניתן היה כי יש לצרף הסכם המעיד על שיתוף הפעולה, אולם הוא יכול להיות תמציתי, על פי נוסח שהוצע במסגרת המענה לשאלה האמורה. לשונו של הנוסח המוצע היא זו: "אנו החתומים מטה הגענו בינינו להסכמות בדבר הגשת הצעה למכרז ... במסגרת הסכמות אלה, שני הגופים החתומים מטה ישתפו ביניהם פעולה לצורך הגשת השירותים המפורטים במסמכי המכרז ... כל אחד משני גופים אלה יהיה חייב, ביחד ולחוד, בכל החיובים הנובעים במסמכי המכרז" (נספח 4 לתגובתם המקדמית של משיבים 6-7). תנאים אלה הם העומדים במוקד העתירות, כפי שנראה להלן. 5. בעתירת אנגלסמן נטען, כי לאחר הגשת ההצעה (שהוגשה על ידי העותר על פי המתכונת של חלופה ב') "ניעור בלב העותר חשש כי חלופה א' של המכרז ... איננה חוקית. העותר מיהר לפנות בעניין זה ביום 13.2.11 אל יו"ר ועדת המכרזים ...". במכתב (נספח עת/2 לעתירה) נטען, כי במסגרת ההצעות שהוגשו למכרז, נכללו חברות הפועלות בניגוד ותוך הפרה של החוק ושל כללי האתיקה המקצועית, שכן חברות אלה הגישו הצעות משותפות ביחד ו/או בנפרד עם משרדי עורכי דין הקשורים אליהם ומזוהים איתן, תוך שיתופם בהכנסות. העותר הפנה לסעיפים 20, 58 ו-98 לחוק. העותר אף פנה ליועץ המשפטי לממשלה, ביום 21.2.11 (נספח עת/4 לעתירה). במקביל התקבל אצל העותר מכתבה של ועדת המכרזים המודיע על זכייתם במכרז של שלושת זוגות המשיבים (משיבים 2-3; משיבים 4-5; ומשיבים 6-7). ביום 27.2.11 השיב יו"ר ועדת המכרזים על פניית העותר מיום 13.2.11. במכתב (נספח עת/11 לעתירה) עומד הכותב על השיהוי הניכר בו לוקה הפנייה, אשר נעשתה לאחר הגשת ההצעות למכרז ותוך כדי בחינתן על ידי ועדת המכרזים. לגופו של עניין נכתב כי המודל המוצע על פי החלופה הראשונה אינו עומד בניגוד לחוק ולכללי האתיקה המקצועית של לשכת עורכי הדין. יו"ר ועדת המכרזים כותב, כי החוק אוסר על עורך דין לעסוק במקצועו בשותפות עם מי שאינו עורך דין, או לשתף אדם כזה בהכנסותיו, בתמורה לשירותים, לסיוע או לתועלת אחרת לעסקו. מטרת הסעיף היא למנוע מצב שבו עורך דין ימסור למי שאינו עורך דין עבודות משפטיות, וישתפו בהכנסות תמורת עבודות אלה. לעומת זאת, במכרז הנדון אין כל שיתוף בהכנסות מן הסוג הזה. משרד עורכי הדין אמור לקבל תמורה עבור שירותיו המשפטיים ואילו החברה המקצועית אמורה לקבל תמורה בגין טיפולה המקצועי בחיובים. מאחר שלוועדת המכרזים לא ידוע על איסור כלשהו החל על שיתוף פעולה מן הסוג האמור, הרי שאין מקום לתקן את המכרז או לעכב את הליכיו. תשובה זו לא הניחה את דעתו של העותר, ולפיכך פנה, כאמור, ליועץ המשפטי לממשלה. ביום 28.2.11 נענה העותר כי בטרם תתקבל התייחסותה של הלשכה המשפטית במשרד האוצר, לא תיענה פנייתו לגופה (נספח עת/15). בשל החשש שבינתיים ייווצרו עובדות בשטח, החליט העותר להגיש את עתירתו מבלי להמתין לתשובת היועץ המשפטי לממשלה על פנייתו. 6. בעתירה נטען, כי המכרז מאפשר הגשת הצעות שמשמעותן היחידה היא יצירת שותפות אסורה בין עורכי דין לבין חברות מסחריות, וחמור מכך, המכרז אף מחייב, בחלק מהוראותיו, לעבור על החוק ועל כללי האתיקה המקצועית שהותקנו מכוחו. העותר מפנה לכך שהזוכה במכרז מכונה "ספק", בלשון יחיד, וכי תנאי המכרז אינם מאפשרים להבחין בין שתי צלעות הספק, מקום שההצעה הוגשה כהצעה משותפת על פי חלופה א'. שתי צלעות אלה נדרשות, על פי התנאים, לפעול כאחת, באופן העומד בניגוד מוחלט לאיסור הקבוע בהוראת סעיף 58 לחוק, ולפיו לא יעסוק עורך דין במקצועו בשותפות עם אדם שאינו עורך דין ולא ישתף אדם כזה בהכנסותיו, בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת אחרת לעסקו. המכרז בנוי כך שגם כאשר המדובר במציע בעל שתי צלעות, מול המשיב יעמוד גוף אחד בלבד, אליו תוצא ההזמנה, הוא יבצע - כגוף אחד - את מכלול העבודה, והוא יוציא חשבון אחד משותף, תמורתה. עוד לטענת העותר, הוראת סעיף 1(ו) שבפרק הכללי, המחייבת את המציע לכלול את שכרם של המומחים בתוך התמורה והצעת המחיר, גורמת לכך שלא תהיה הבחנה בין החברה המקצועית לבין משרד עורכי הדין, ותוצאתה הבלתי נמנעת היא "שיתוף משולש", כלשונו, בשכר הטרחה, בין עורכי הדין, החברה ובעל המקצוע שיישכר על ידה, תוך הפרת סעיף 58 הנ"ל. כך גם מהווה היא הפרה של הוראת סעיף 85 לחוק, האוסר על ערוב שכרו של עורך הדין עם הוצאותיו. גם הוראת סעיף 9(ד) לפרק ד' למכרז, האוסרת על הגשת חשבון נפרד עבור שכר טרחתם של עורכי הדין המועסקים על ידי הספק, גורמת לערוב אסור בין שכר טרחת עורכי הדין לבין שכרה של החברה המקצועית. כך הוא הדבר גם לנוכח הוראת סעיף 7(ו) לפרק ה', הקובעת כי שכר הטרחה יהיה סופי וכי הספק לא יהיה זכאי לתשלום נוסף עבור הוצאות ישירות, עקיפות, שכר כוח אדם, שכר טרחת עו"ד וכו'. לטענת העותר, גם הוראה זו מהווה הפרה של סעיף 58 ו/או של סעיף 85. ובנוסף, מתן השירות המשפטי על ידי עורכי דין, המועסקים באמצעות ה"ספק", מהווה הפרה של כלל 11ב לכללי האתיקה המקצועית, כעולה מפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 9596/02 פיצוי נמרץ נ' שר המשפטים (פ"ד נח(5) 792. להלן: פרשת פיצוי נמרץ). שיא השיאים, לטענת העותר, מצוי בהוראת סעיף 7(ז) שבפרק ה' למכרז, אשר לפיו מציע על פי חלופה א' יגיש חשבון אחד עבור שירותי החברה המקצועית ושירותי הייעוץ המשפטי. הוראה זו מחייבת, על פי הנטען, את עורך הדין לעבור על החוק, שכן נאסר עליו להפריד בין חשבונותיו לבין חשבונותיה של החברה. העותר למד מן ההוראה האמורה, כי המכרז "מחייב את עורך הדין לבצע את שני האופנים האסורים של השותפות גם יחד - שיתוף החברה בעבודת עורך הדין וגם שיתוף החברה בהכנסות עורך הדין" (סעיף 39 לעתירה, המצטט מחוות דעתה של ד"ר זר-גוטמן, נספח עת/13 לעתירה). המסקנה מכל אלה, לטענת העותר, כי אין כל אפשרות שעורך דין המגיש הצעה לפי חלופה א' יוכל לפעול מבלי להפר את החוק. משכך, אין המכרז יכול להיוותר על מכונו. כבר כאן המקום להדגיש, כי הן העותר בעתירת אנגלסמן והן העותר בעתירת כץ לא מצאו כל דופי בחלופה ב'. מעתירותיהם נובע, כי לשיטתם, מציע שבחר בחלופה זו אינו מסתכן בהפרת החוק או כללי האתיקה המקצועית. 7. "בשולי הדברים" (כניסוחו של העותר) נטען, כי בין קבוצות הזוכים במכרז קיימים קשרים, ש"מן הראוי להסב תשומת ליבו של בית המשפט" אליהם (סעיף 46 לעתירה). על פי הנטען, בעלי המניות בחברה המקצועית (משיבה 3) הם קרובי משפחתו של עורך דין צבי בן אליעזר, העומד בראש משרד עורכי הדין המשיב 2, מגיש ההצעה במשותף, וכתובותיהם זהות. אשר למשיבים 4 ו-5, הרי שאף הם שוכנים באותה כתובת. בנוסף, בעלי המניות במשיבה 5 הינם חברת גאפ השקעות מילניום בע"מ וחברת אן.טי.איי השקעות בע"מ, השוכנות אף הן באותה כתובת. בעלי המניות בחברות אלה הינם, בין היתר, השותפים המייסדים במשרד עורכי הדין (משיב 4) ובני משפחותיהם. ואילו ביחס למשיבים 6 ו-7 נטען, כי פעילותו של משרד עורכי הדין (משיב 6) היא מתוך משרדי החברה המקצועית (משיבה 7). לטענת העותר, זיקות אלה יש בהן כדי ללמד על ניסיון לעקוף את האיסורים הקבועים בחוק ובכללי האתיקה המקצועית. 8. בעתירת כץ נטען, כי העותר ביקש לקבל לעיונו את כל הפרוטוקולים של דיוני ועדת המכרזים וכל מסמך אחר הקשור בהליכי הבחירה, לנוכח חששו לפגמים שנפלו במכרז. העיון התאפשר לעותר, לטענתו, רק ביום 22.3.11, וגם זאת באופן חלקי וחסר. אין העותר מפרט מהם המסמכים שלא ניתן לו לעיין בהם. עם זאת בהמשך העתירה נטען, כי המציעים הזוכים נשענים על הסכמי שיתוף פעולה בין משרד עורכי הדין לבין החברה המקצועית בכל אחת מן ההצעות הזוכות. לטענתו, לתניות הכלולות בהסכמים אלה השלכה ישירה על חוקיות ההצעות שהוגשו. לפיכך, חובה על המשיב לאפשר לו לעיין בהצעות שהוגשו, ובמיוחד בהסכמי שיתוף הפעולה. העותר מודה כי במסגרת העיון נתאפשר לו לעיין בהסכם שיתוף הפעולה בין משיבים 6 ו-7, ולטענתו המדובר בהסכם בלתי חוקי, שכן הוא מכיל תניות היוצרות שותפות אסורה בין עורכי דין לבין חברה מקצועית. על פי הנטען, את המונח "שותפות" המופיע בהוראת סעיף 58 לחוק, יש לפרש באופן רחב, החורג ממשמעותו לפי פקודת השותפויות, ולכלול בו כל יחסי שיתוף, עבודה ביחד או במשותף, ולאו דווקא שותפות משפטית. עוד טוען העותר, כי ועדת המכרזים העדיפה באופן פסול את ההצעות שהוגשו על פי חלופה א': מלכתחילה דרש המכרז כי מציעים במשותף על פי חלופה א', יהיה כל אחד מהם בעל מחזור עסקאות העולה על 3 מיליון ₪, ואילו לאחר כנס הספקים שונה התנאי, ונקבע כי די בכך ששני הגופים גם יחד יציגו מחזור עסקאות העולה על 3 מיליון ₪, ולא פחות מ- 1.5 מיליון ₪ לכל אחד מהם. הגמשת התנאי האמור, כך נטען, הביאה לכך שמשרד עו"ד שמחזור עסקאותיו נמוך זכה במכרז משום שמחזור עסקאותיה של החברה עימה הציע את ההצעה המשותפת גבוה, בעוד שמשרד עורכי דין שמחזור עסקאותיו גבוה, אשר הגיש את הצעתו לפי חלופה ב', לא זכה. נתון זה מלמד, כך על פי הטענה, כי המשיב העדיף מראש ובאופן פסול את המציעים לפי חלופה א'. התפתחויות לאחר הגשת העתירות 9. בעתירת אנגלסמן התבקש צו ביניים, אשר ימנע מן המשיב להתקשר עם משיבים 2-7 עד להכרעה בעתירה. דחיתי בקשה זו מן הטעם שהעתירה הוגשה בשיהוי ניכר, וכי ככל שבסופו של דבר תתקבל, התוצאה הפיכה. עוד הוריתי למשיבים להגיש תגובות מקדמיות. תגובות כאלה הוגשו, ובמקביל הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטתי. בקשה זו (בר"מ 2874/11) נדונה בפני כב' השופט ע' פוגלמן, והתקבלה. על עיקרי פסק דינו אעמוד בהמשך. מכל מקום, ביני לביני, ועוד הבקשה בבית המשפט העליון תלויה ועומדת, הוגשה תגובתו המקדמית של המשיב. במסגרת התגובה הודיע המשיב, כי בכוונתו לתקן את סעיפי המכרז באופן בו יובהר מעבר לכל ספק כי המציע לפי חלופה א', היינו חברה מקצועית ומשרד עורכי דין, יעבירו, כל אחד לפי חלקו ובנפרד, את דרישות התשלום עבור השירות המזכה בתמורה, על פי סעיפי המכרז, והתמורה תשולם לכל אחד מהם בנפרד. הודעה זו ניתנה תוך התייחסות לתגובתה המקדמית של לשכת עורכי הדין (משיבה 8 לעתירה), שהוגשה בינתיים, ולהסדר מוסכם בין לשכת עורכי הדין לבין משרד הבריאות, אליו הגיעו הצדדים בקשר עם מכרז שעורר שאלות דומות (עת"מ 1276/09) . לנוכח הודעה זו, ביקשתי את תגובת העותרים בשתי העתירות, על מנת שיודיעו את עמדתם שמא התייתרו בעקבות התיקון. העותרים הודיעו כי הם עומדים על עתירתם. העותר בעתירת אנגלסמן ביקש וקיבל את רשותי להתייחס, במסגרת תגובתו, גם לתגובות המקדמיות שהוגשו בינתיים. בהחלטתי מיום 2.8.11 קבעתי, כי על מנת לחסוך התדיינויות מיותרות, ומאחר שהמשיבים טרם הגישו כתב תשובה, אראה בתגובות העותרים, בצירוף העתירות המקוריות, משום עתירות מתוקנות. 10. הודעת המשיב בדבר כוונתו לתקן את הוראות המכרז באופן המתואר לעיל הובאה, כמובן, גם בפני כב' השופט פוגלמן. בפסק דינו נאמר כך: "לעניין סיכויי העתירה, אדגיש כי המבקש מעלה טענות הטעונות בחינה וראויות לדיון באשר לחוקיות המכרז בכל הנוגע לשיתופי פעולה בין משרדי עורכי דין לחברות מסחריות. למרבית הטענות הצטרפה גם לשכת עורכי הדין. אכן, נוכח הבהרת המשיב 1, שלפיה ינהג בהתאם להבנות שאליהן הגיע עם המשיבה 8 במכרז משרד הבריאות כמבואר לעיל, הצטמצם גדר המחלוקת ונראה לכאורה כי חלק מרכזי מן הטענות המועלות בבקשה מקבל מענה. בצד האמור, לשכת עורכי הדין סבורה, כי ההבהרות האמורות אינן נותנות מענה לבעיות חוקיות נוספות הקשורות במשרדי עורכי דין שהגישו הצעות לבדם, על פי חלופה ב'. ראויה לבחינה גם טענת המבקש לעניין הזוכים במכרז, שלפיה עורכי הדין הם בעלי המניות בחברות המסחריות עימן הם משתפים פעולה. טענה נוספת שיש לבחנה בהליך העיקרי הינה הטענה לפגיעה בשוויון הנובעת מן ה"הבהרות" שהציג המשיב 1, שלהשקפת המבקש הינן בבחינת שינוי בדיעבד של הוראות המכרז. ... למותר להדגיש, כי אינני קובע מסמרות בנושאים אלה, אשר ייבחנו בהליך העיקרי לגופם" (שם, פסקה 8). עוד יש לציין, כי בית המשפט העליון הבהיר מפורשות כי במסגרת הבקשה לצו ביניים אינו רואה לנכון להכריע במשקלן של טענות המניעות והשיהוי, וכי טענות המשיבים בהקשר זה שמורות להם במסגרת ההליך העיקרי. 11. לטענת העותר בעתירת אנגלסמן, עצם הודעתו של משיב 1 על כוונתו לערוך תיקונים במכרז מלמדת על כך שהטענות בעתירה, כמו גם טענותיה של משיבה 8, היו מבוססות. עם זאת סבור הוא, כי אין בתיקון כדי לרפא את הפגם שנפל במכרז, ובנוסף, נוצרת עתה בעיה בתחום דיני המכרזים, שהרי מדובר בתיקון המכרז בדיעבד, לאחר שהוגשו ההצעות והוכרזו הזוכות. העותר טוען, כי אין ללמוד ממכרז משרד הבריאות, ממנו ביקש המשיב לקחת דוגמא. באותו מכרז ניתן היה להבחין בין עבודות משפטיות, שחלה עליהן הוראת ייחוד המקצוע, שבסעיף 20 לחוק, לבין עבודות אחרות, בעוד שבענייננו, כך נטען, מדובר בתחום עיסוק מקצועי שלא ניתן יהיה להפריד בו הפרדה אמיתית בין עבודות משפטיות, המיוחדות למקצוע עריכת דין, לבין עבודות שאינן משפטיות, אשר תבוצענה על ידי החברות המקצועיות. קושי נוסף, לטענת העותר בתגובתו, נעוץ בכך שהוראות המכרז יגרמו להפרתו של הכלל האוסר על עורך דין לטפל בעניין מסויים בכובעו זה, כאשר אותו עניין טופל על ידו בכובע אחר (כלל 1(א)(1) לכללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר), תשס"ג-2003, ולהלן: כללי עיסוק אחר). לטענתו, החברות המקצועיות שזכו במכרז במשותף, הוקמו על ידי עורכי הדין, האמורים לספק את השירותים המשפטיים במסגרת המכרז, והם בעלי המניות בהן. המדובר, כך נטען, בניגוד עניינים אסור, ובפתח לעקיפת כללי הפרסומת ואיסור השידול החלים על עורכי הדין. כך גם עלול הדבר להביא לעקיפה ולריקון מתוכן של האיסור על שותפות עם מי שאינו עורך דין. עוד נטען, כי סעיף 7(ו) שבמכרז עומד בסתירה להוראת כלל 44 לכללי האתיקה המקצועית, האוסר על עורך דין לשאת בעבור לקוחו בהוצאות הכרוכות בשירות המקצועי. זאת משום שבהוראה האמורה נקבע כי מעבר לתשלום שכר הטרחה, לא ישולמו החזרי הוצאות נסיעה, הוצאות משרד, והוצאות שכרם של המומחים המקצועיים. בנוסף נטען בתגובה כי גם הדרישה להפקדת ערבות לקיום ההצעה עומדת בניגוד לכללי האתיקה המקצועית, שכן על פי כלל 10 לכללי האתיקה המקצועית נאסר על עורך דין לערוב ערבות אישית לעניין הנמצא בטיפולו, גם אם אין במתן הערבות טובת הנאה חומרית. נקל להתרשם, כי לאחר שניתנה הודעתו של המשיב, בחר העותר להוסיף לעתירתו שלל טיעונים הנוגעים לאי חוקיות כזו או אחרת, שלא בא זכרם בעתירה המקורית. בעתירת כץ נטען בתגובה, כי תיקון המכרז הוא תיקון מהותי, המשנה סדרי בראשית. עמדת לשכת עורכי הדין 12. בתגובתה המקדמית לעתירה (שהוגשה טרם תיקונו של המכרז, כמפורט לעיל) טענה משיבה 8, כי על פי תנאי המכרז נדרשים עורכי הדין לקבל שכר טרחה באופן המנוגד להוראות סעיפים 58 ו-59 לחוק; כי הפעילות על פי חלופה א' מנוגדת לכלל 11 לכללי האתיקה המקצועית של עורכי הדין; כי הפעילות במסגרת חלופה א' חושפת את הציבור בכללותו ואת הרשויות המקומיות בפרט "לפעולה מסוכנת ובלתי מרוסנת של גורמים פרטיים"; כי מכרז המאפשר פעילות במסגרת ההצעה המשותפת פוגע בציבור עורכי הדין ויוצר תחרות בלתי הוגנת; וכי ההצעה המשותפת פוגעת בשמו ובכבודו של מקצוע עריכת הדין. המדובר בניסוח קיצוני, כגון האמירה בדבר "פעולה מסוכנת ובלתי מרוסנת של גורמים פרטיים", ולא מצאתי כי השפה שננקטה מתחייבת מן הנסיבות. על כל אלה מצאה משיבה 8 לנכון להוסיף "איום", כי בכוונתה לנקוט הליכים משמעתיים כנגד מי מעורכי הדין שיתקשר במכרז נשוא העתירה במסגרת של שיתוף פעולה עם חברה מקצועית, ועוד מצאה לנכון להודיע, כי היה וימומשו תוצאות המכרז, שומרת היא על זכותה להגיש תביעה אזרחית בגין נזקים שנגרמו. התנהלות זו תמוהה, בלשון המעטה, והתקשיתי להבין על שום מה ראתה משיבה 8 להביע עמדה פסקנית ונחרצת זו, עוד בטרם הכריע בית המשפט בטענות המועלות בעתירה. עוד אוסיף, כי לא מצאתי מקום לתרעומת שהובעה בתגובתה המקדמית של משיבה 8 כלפי המשיב על כך שלא יישם את שהוסכם במסגרת עת"מ 1276/09 על תנאי המכרז הנדון, ועל שלא נועץ בה בטרם פורסם המכרז, בניגוד להסכם האמור. הסכמת הצדדים במסגרת אותה עתירה גובשה בפברואר 2011, ואילו המכרז פורסם באוקטובר 2010. בנסיבות אלה, פשיטא שהמשיב לא יכול היה לנסח את המכרז על פי המתווה שסוכם בעתירה הנ"ל, שהרי באותה עת טרם בא לעולם, ומאותה סיבה, בעת פרסום המכרז לא הפר כל הסכם המחייבו להיוועץ במשיבה 8 בטרם יוציא מכרז המעורר שאלות מתחום האתיקה המקצועית של עורכי הדין. 13. בכתב התשובה הודיעה משיבה 8 כי תיקון המכרז "פותר באופן נקודתי" את בעיית שיתוף ההכנסות בין עורך דין לבין מי שאינו עורך דין, בהתאם לסעיפים 58 ו- 59ג(א) לחוק, ואף את בעיית התשלום הכולל עבור שירות משפטי והוצאות בניגוד לסעיף 85 לחוק. עם זאת, פתרון זה נוגע רק למציעים שהגישו הצעה לפי חלופה א'. עתה נטען, כי אלה מן המציעים שהגישו את הצעתם לפי חלופה ב', הצעתם נותרה נגועה באי חוקיות, שכן ביחס אליהם נותרו הדרישות להגיש הצעה לשכר טרחה מבלי להבחין בין השירות המשפטי לבין הוצאות אחרות, ובכללן הוצאות הפנייה לאנשי מקצוע אחרים. ועוד הודיעה משיבה 8 בכתב התשובה, כי ככל שעורכי הדין הם גם בעלי החברות המקצועיות, הרי שבכך עוברים הם על האיסור הקבוע בסעיף 1(א)(1) לכללי עיסוק אחר. משיבה 8 הודיעה, כי אינה מצטרפת לעמדת העותר לפיה לא ניתן להפריד בין השירותים המשפטיים לבין השירותים שאינם משפטיים, וכך גם אין היא מצטרפת לעמדתו בכל הנוגע לחוקיות הדרישה להפקדת ערבות. במהלך הדיון בעתירה הבהיר ב"כ הלשכה כי אינו נוקט עמדה ביחס לשאלות העובדתיות שהועלו על ידי הצדדים, כפי שאינו נוקט עמדה בטענות הסף. ב"כ הלשכה הבהיר כי התיקון שנעשה בהוראות המכרז ביחס לחלופה א' הולם מבחינת העיקרון, אולם אין הוא יכול לדעת כיצד נערכו ההסכמים בין המציעים המשותפים, היינו האם אין ההסכמים כשלעצמם מהווים הפרה של הוראות החוק וכללי האתיקה, וכלשונו: "ההיסטוריה של המכרז הספציפי הזה והקשרים המסוימים הקיימים (בין משרדי עורכי הדין לבין החברות המקצועיות) מעוררים ספק ... ואי אפשר להתעלם מההיסטוריה של המכרז" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 20-22). לשאלתי כיצד החששות הללו הופכים את המכרז עצמו לבלתי חוקי השיב כי קיים חשש לשיתוף בהכנסות, וכי משיבה 8 סבורה כי אין זה מן הראוי שמדינת ישראל תוציא מכרז שהוא בבחינת פירצה קוראת לגנב, שכן בנסיבות הנתונות "צריך להיות ממש צדיקים כדי לא לעשות שיפטינג" (שם, שורה 27). ב"כ משיבה 8 הסכים כי לו מלכתחילה היה המכרז מנוסח על פי התיקון שבדיעבד, הייתה הלשכה "מרגישה טיפה יותר נוח". 14. מאחר שב"כ משיבה 8 נאלץ לעזוב את הדיון בטרם הסתיים, והיה מי מן המשיבים שהתייחס לדבריו שלא בנוכחותו, והסיק מהם כי עמדת הלשכה היא שהמכרז, לאחר שתוקן, אינו לוקה כשלעצמו באי חוקיות, נעתרתי לבקשת ב"כ העותרים לאפשר לב"כ משיבה 8 לקבל ממנו הבהרה, תוך מתן אפשרות למשיבים להתייחס לאותה הבהרה לכשתינתן. בהודעתו מיום 9.10.11, חזר ב"כ משיבה 8 על כך שאין הוא נכנס לדיון העובדתי בשאלת הקשר בין הגופים השונים שהגישו את הצעותיהם לפי חלופה א', היינו האם המדובר בשתי הצעות נפרדות שהוגשו במסמך אחד, או שמא מדובר בהצעות הקשורות ביניהן ב"קשר סימביוטי", שמשמעותו שיתוף בפועל של מי שאינו עורך דין בשכר טרחת עורך דין. ב"כ משיבה 8 הסכים כי בעקבות התיקון ניתן, באופן תיאורטי, להגיש הצעה כשרה, אולם לנוכח הפגם שנפל במכרז מלכתחילה, על ועדת המכרזים לבחון האם ההצעות שהוגשו כשרות למעשה ולא רק להלכה. התיקון למכרז, כך נאמר, עלול להיות מן השפה ולחוץ אלא אם הוא מלווה בתיקון מהותי ביחסים שבין המציעים לבין עצמם. מטעם זה אף סבור ב"כ משיבה 8 כי מכאן ולהבא, במכרזים מן הסוג הנדון, נכון יהיה לדרוש הגשת הצעות נפרדות מטעמם של עורכי דין שיספקו את השירות המשפטי, והצעות נפרדות מטעמן של החברות המקצועיות, והמזמין "ישדך", לאחר מכן, בין ספק השירות המשפטי לבין ספק השירות המקצועי האחר. כך ייעלם פוטנציאל הפגיעה בכללי האתיקה, שכן לדידה של משיבה 8, יש להתייחס אל מיזם משותף בחשדנות ולבדוק בפועל שאין מתקיימת פגיעה בכללים אלה. 15. ניתן, אפוא, לסכם ולומר, כי משיבה 8 מסכימה שהתיקון שהודע עליו מטעם המשיב מסלק את הפגם (המהותי, לטעמה) שנפל במכרז בכל הנוגע לחלופה א', אולם לנוכח "ההיסטוריה" של המכרז, קיים חשש שמא ההסכמים בין זוגות המשיבים מהווים הפרה בפועל של כללי האתיקה. במילותיי שלי, הפגם אינו באי חוקיותו של המכרז, שהרי משיבה 8 מסכימה כי התיקון הסיר את אי החוקיות שהיא מצאה בחלופה א', אולם חוששת היא מאי חוקיות בהתנהלות הזוכים, הלכה למעשה. בכל יתר טענותיהם של העותרים אין משיבה 8 תומכת, למעט הטענה לפיה ככל שעורכי הדין הינם הבעלים של החברות המקצועיות, מופר כלל 1(א)(1) לכללי עיסוק אחר. בנוסף טוענת משיבה 8, כי אין התיקון פותר את הבעיה הנוגעת להצעות לפי חלופה ב'. הקורא לא יופתע לדעת, כי טענה זו לא נטענה כלל על ידי העותרים. על רקע האמור לעיל, נפנה עתה לדיון בטענות השונות. שיהוי ומניעות 16. בידי המשיב והזוכים (משיבים 2-7) טענות סף כבדות משקל בדבר שיהוי ומניעות. 17. בחינתה של טענת השיהוי נעשית על פי שלושה יסודות: האם היה שיהוי מן הבחינה הסובייקטיבית, כלומר, האם יש בידי העותר טעם טוב לשיהוי שבהגשת העתירה; האם קיים שיהוי מן הבחינה האובייקטיבית, היינו, האם נוצרה פגיעה באינטרסים של עורך המכרז או של המשתתפים בו בשל חלוף הזמן; ומה חומרת הפגיעה בשלטון החוק שבהחלטה המינהלית אותה תוקף העותר. וכדברי כב' הנשיא א' ברק: "היחס בין שלושת היסודות הרלבנטיים לשיהוי נקבע על פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין. הכרעה בטענת השיהוי מבוססת, אפוא, על איזון בין האינטרס של העותר בביטול המעשה המינהלי; האינטרס של המשיב בקיומו; והאינטרס של הציבור בשלטון החוק" (בג"צ 1162/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' סיעת ש"ס ואח', פיסקה 13). 18. בעתירת אנגלסמן נטען, אמנם, כי העותר "מיהר" לפנות במכתב מיום 13.2.11, אולם בהינתן לוח הזמנים שפורט בפתח פסק הדין, קשה, בלשון המעטה, לכנות את פנייתו כ"מהירה". לא למותר לציין, כי הגם שהפניות ליו"ר ועדת המכרזים וליועץ המשפטי לממשלה נעשו, על פי תאריכיהן, בטרם ניתנה החלטה רשמית של ועדת המכרזים בדבר תוצאות המכרז, הרי שכעולה ממכתבו של ב"כ העותר בעתירת אנגלסמן ליועץ המשפטי לממשלה (נספח עת/4 לעתירה), הפנייה נעשתה מתוך מודעות ל"שמועות" המהלכות, בדבר זכייתם הצפויה של מגישי הצעות לפי חלופה א'. רוצה לומר, הפניה נעשתה לא לפני שהעותר היה סבור כי גדולים הסיכויים שלא יזכה במכרז. המכרז פורסם, כזכור, ב- 24.10.10, וכנס המציעים התקיים ביום 8.11.10. לטענת השיהוי משמעות מיוחדת בדיני המכרזים, ולא פעם, גם אם הוגשה העתירה בתוך פרק הזמן של 45 יום מיום פרסום ההחלטה (תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000), ימצא בית המשפט שיהוי בהגשתה (עת"מ (ירושלים) 277/10 רדיו עכשיו בע"מ נ' מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, פורסם במאגרים ). בענייננו, מאחר שהעתירות תוקפות את תנאי המכרז, היה על העותרים להגישן סמוך למועד פרסומו, ולכל המאוחר לאחר עבור המועד לשאלות ההבהרה. הפנייה במחצית חודש פברואר, כארבעה חודשים לאחר מועד הפרסום, והגשת העתירה בשלהי חודש מרץ או בתחילת חודש אפריל, כחמישה חודשים לאחר מועד הפרסום, לוקה, אם כן, בשיהוי ניכר ביותר, מבלי שניתן על ידי העותרים כל הסבר לכך. בהקשר זה יודגש, כי במהלך כנס המציעים נשאלה שאלה ספציפית ביחס להסכם שיתוף הפעולה שעל המציע על פי חלופה א' לצרף להצעתו. משכך, אם לא עיון בתנאי המכרז כפי שפורסמו, שאלה זו ודאי צריכה הייתה לעורר כל תהייה אפשרית בדבר חוקיות תנאיו של המכרז ולהביא את העותרים לפנייה בהשגה מתאימה. בנוסף נשאלה שאלה בקשר להוראה העוסקת בשכר שיהיה על עורך הדין לשלם לאנשי מקצוע נוספים, והובהר כי שכר הטרחה שישולם לספק על פי תנאי המכרז יכסה את עלות העסקת כל אנשי המקצוע מטעמו, ששירותיהם נדרשים לצורך הפחתת החיוב (שאלה 5 במסמך סיכום כנס המציעים, נספח פ/1 לכתב התשובה מטעם משיבים 4-5). גם שאלה זו די היה בה כדי להסב את תשומת הלב לשאלות האתיות שמעוררות העתירות. אכן, עתירת כץ תוקפת, לכאורה, את הסכמי שיתוף הפעולה שנחתמו בין זוגות הזוכים ולא את המכרז עצמו, אולם המדובר בניסיון שקוף לעקוף את טענת השיהוי בדרך זו, שהרי תקיפת ההסכמים נשענת על הטענה בדבר אי חוקיות המכרז. המסקנה היא, כי אין בידי העותרים טעם טוב לחלוף הזמן, וכי הם השתהו שיהוי מופלג מן הבחינה הסובייקטיבית. 19. הוא הדבר גם ביחס לשיהוי האובייקטיבי. במהלך הזמן שחלף מעת שפורסם המכרז ועד שהוחלט על תוצאותיו, הושקעו משאבים רבים הן על ידי המשיב (עריכת כנס מציעים, מתן מענה לשאלות הבהרה, קיום ראיונות וקיום דיונים על ידי ועדת המכרזים), והן על ידי המשתתפים במכרז (הכנת ההצעות והגשתן, רכישת ערבויות, קליטת עובדים לצורך ביצוע המשימות להן התחייבו). הגשת העתירה בשלב כה מאוחר פוגעת באינטרס ההסתמכות הן של המדינה והן של המשתתפים במכרז. כך גם פוגעת היא באינטרס הציבורי שבמימוש המכרז, וכך גם נפגע עקרון השוויון, שהרי העותרים, שנחשפו עתה להצעות הזוכים במכרז, מבקשים להביא לביטולו, והתמודדות מחדש תהיה מתוך מודעות לטיבן ולמהותן של ההצעות המתחרות, על כל המשתמע מכך. 20. נותרה לבירור הטענה שעניינה מידת הפגיעה בשלטון החוק. אין חולק, כי ככל שהמדובר בפגם מהותי שנפל במכרז, המביא לפגיעה חמורה בשלטון החוק ובאינטרס ציבורי חשוב, יעדיף בית המשפט את האינטרס הציבורי שבהגנה על שלטון החוק על פני אינטרס ההסתמכות, ולא ידחה עתירה אך משום שהיא נגועה בשיהוי (עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, פורסם במאגרים ). אלא שאיני סבורה כי טענות העותרים מצביעות על פגיעה חמורה בשלטון החוק, או על "אי חוקיות משמעותית וחמורה" (ע"א 334/01 מדינת ישראל ואח' נ' אברהם אבו שינדי, פ"ד נז(1), 883). לא למותר להזכיר, כי העותרים, ככל המשתתפים האחרים במכרז, הינם עורכי דין, העוסקים בתחום הנדון שנים רבות. עובדה היא, כי עד סמוך למועד הכרעת ועדת המכרזים בתוצאות המכרז, לא התעורר בליבו של איש מהם ספק ספיקא בדבר חוקיות תנאיו של המכרז. יתרה מזאת, העותרים לא מצאו כל פגם בחלופה ב', על פיה הגישו את הצעותיהם שלהם, וטענה בדבר אי חוקיותה לא בא זכרה בעתירות, עד שבאה לשכת עורכי הדין והביעה את הסתייגותה מחלופה זו. מכל מקום, גם לו צדקו העותרים לגופן של טענותיהם, וכפי שנראה להלן, רחוקה אני מלחשוב כך, הרי שאין המדובר במכרז שתנאיו עומדים באופן גלוי ומובהק כנגד הוראות החוק וכללי האתיקה המקצועית, עד כי לא ניתן לקיימו מבלי להפר את הוראות הדין. ההיפך הוא הנכון. העותרים מציעים פרשנות לתנאי המכרז, אשר מובילה, לטענתם, למסקנה לפיה נגוע המכרז באי חוקיות. אולם אין זו פרשנות מתחייבת, ואין היא נובעת מאליה למקרא התנאים שבמחלוקת. ראו לעניין זה, גם את הסיפא של חוות דעתה של ד"ר זר-גוטמן (נספח עת/13 לעתירת אנגלסמן), האומרת כי השאלות המשפטיות שהועלו בחוות הדעת טרם זכו לפסיקה מגובשת בבתי המשפט, אולם כותבת חוות הדעת סבורה כי מסקנותיה עולות מן הניתוח המשפטי ומהעובדות שפורטו, ועומדות במבחן הסבירות. משכך, ובשים לב לשיהוי הכבד ביותר בו נגועות העתירות, הרי שאין די במסקנות ה"עומדות במבחן הסבירות", ואין לומר שהפגיעה בחוק, ככל שהיא קיימת, היא בעוצמה המצדיקה את ביטולו של המכרז. 21. כך מצאתי טעם של ממש בטענת המשיבים בדבר המניעות. העותרים השתתפו במכרז מבלי למחות נגד אלו מן התנאים המפורטים בו. המדובר, כאמור, בעורכי דין מנוסים, אשר הצהירו בחתימת ידם כי קראו את תנאי המכרז וכי הם מקבלים על עצמם את תנאי ההתקשרות המפורטים בו. העותרים השתתפו בכנס מציעים, אשר במהלכו נשאלו שאלות הבהרה הנוגעות ללב העניינים המועלים בעתירות, ולא העלו כל הרהור או הסתייגות בנוגע לתנאי המכרז. הכלל הוא שאין אדם יכול להשתתף במכרז, ולאחר מכן למחות על התנאים המפורטים בו (בג"צ 126/82 "טיולי הגליל" בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד לו4), 44). יתרה מזאת, המעיין בעתירת אנגלסמן (כאמור, עתירת כץ אינה מפרטת את טענות אי החוקיות) מוצא, כי חששותיו של העותר לאי חוקיות התעוררו אך ורק ביחס לחלופה א' (ראו, למשל, סעיף 12 לעתירה, וכן ראו חוות דעתה הנ"ל של ד"ר זר-גוטמן, אשר אף היא עוסקת אך ורק בחלופה א'). רוצה לומר, לו היה העותר זוכה, הרי שכעולה מטיעוניו, היה פועל באופן חוקי וממילא לא היה מוצא לנכון לטעון כנגד חוקיותו של המכרז. גישה כזו אין לקבל, ובצדק טוענים המשיבים למניעות בהקשר זה. 22. עוד יש לדון במקום זה בטענה שהועלתה רק בעתירת כץ, ולפיה העדיף המשיב העדפה פסולה את המציעים על פי חלופה א', בעקבות תיקון הוראות המכרז הנוגעת לדרישה למחזור עסקאות העולה על 3 מיליון ₪ אצל כל אחד מיחידי המציע על פי חלופה א'. כאמור, בעקבות כנס המציעים שונתה הדרישה למחזור עסקאות כולל, של שני יחידי המציע גם יחד, בסכום האמור (ובלבד שמחזורו של כל אחד מהם לא יפחת מ- 1.5 מיליון ₪). טענה זו מוטב היה לה שלא תיטען. טענה זו נגועה הן בשיהוי סובייקטיבי והן בשיהוי אובייקטיבי, ואינה מעוררת כל שאלה בדבר חוקיות המכרז. ההזדמנות לתקוף את סבירותו של התיקון האמור הייתה מיד לאחר שניתנה ההחלטה עליו, וזמנה עבר זה מכבר. לפיכך, יוסר עניין זה מן הפרק. 23. למעשה, די היה באמור לעיל כדי לדחות את העתירות, אולם לא אמנע עצמי מלדון בהן לגופן, לאחר שטיעוני הצדדים נפרשו בפניי בהרחבה. בטרם אעשה כן, אדון בטענה בעניין חוקיות תיקון המכרז בדיעבד. האם יש בתיקון המכרז בדיעבד משום הפרה של דיני המכרזים 24. לטענת העותרים, תיקונו של המכרז מהווה שינוי מהותי של תנאיו, ומשכך הינו תיקון פסול, הפוגע במתמודדים פוטנציאלים שהיו עשויים להתמודד בהינתן התיקון, ובמתמודדים בפועל, שהיו עשויים להגיש הצעות אחרות לו כך נוסח מלכתחילה. אינני סבורה כי השינוי עליו הוצהר הינו שינוי מהותי, כי אם שינוי אשר יש בו כדי לבטא ולהבהיר את עמדת עורכי המכרז לפיה אין בתנאיו משום הפרה של הוראות הדין הנדונות, וכי ניתן לקיימו מבלי שאלה יופרו. הגשת החשבונות באופן נפרד על ידי שני יחידי הספק, כמו גם קבלת התשלום בנפרד, אין בה כדי לשנות את מהותה של ההצעה שהציע הספק, וכל כולה דרך התחשבנות שונה מן הבחינה הטכנית. לא למדתי כיצד היו משתנות ההצעות לו הייתה ההוראה מנוסחת כך מלכתחילה. העותרים אינם טוענים כי נמנעו מלהגיש הצעות על פי החלופה הראשונה מן הטעם שסברו כי היא עומדת בניגוד לחוק, וטענותיהם בעניין זה אינן אלא טענות בעלמא. כך גם איני סבורה כי נכון להניח, שהיו מי שנמנעו מלהגיש הצעות בשל מתווה המכרז כפי שנוסח במקור. בהינתן העובדה שהמציעים הפוטנציאלים הם עורכי דין, הרי שסביר הרבה יותר, כי לו מצא עורך דין כלשהו שמתווה המכרז מעמיד את המשתתפים בו בסיכון של עבירה על הוראות החוק וכללי האתיקה, היה פונה בעניין זה, בין לעורך המכרז ובין ללשכת עורכי הדין, על מנת ללבן את הטעון ליבון בטרם ייגש למכרז. עובדה היא, שהעותרים עצמם לא ראו כל פגם במתווה, אלא בעבור מספר חודשים ממועד פרסום המכרז, וכאמור, קשה להתעלם מסמיכות הזמנים שבין התעוררותם של ההרהורים בדבר הפגמים הנטענים לבין הגעת ה"שמועות" בדבר זהותם של העומדים לזכות. 25. ועל כל אלה, דעתי היא, כי גם אם השיהוי והמניעות בהם לוקות העתירות אינם מספיקים כדי לדחותן על הסף, הרי שיש בהם, כשלעצמם, כדי לדחות את הטענה המופנית כלפי תיקון המכרז בדיעבד. אלמלא השתהו העותרים שיהוי כה חמור, ניתן היה לתקן את התיקון האמור מבעוד מועד. משכך, אין הם יכולים להישמע בטענה המופנית כנגד התיקון, גם אם נעשה בדיעבד. התוצאה של ביטול המכרז היא תוצאה חמורה וקשה, ויש בה כדי לפגוע בעקרון השוויון והסודיות (בג"צ 2709/91 חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מה(4), 428; עע"מ 10089/07 אירוס הגלבוע בע"מ נ' ברוך, פורסם במאגרים ). לא מצאתי כי יש הצדקה לפגוע באינטרסים חשובים של עורך המכרז ושל הזוכים בו בנסיבות אלה, בשים לב למהות התיקון. טענת אי החוקיות א. הטענה בדבר השותפות האסורה 26. העותרים התמקדו בטענותיהם בטענה לפיה יוצר המכרז שותפות אסורה בין מי שהוא עורך דין לבין מי שאינו עורך דין, בניגוד לאיסור על כך הקבוע בהוראת סעיף 58 לחוק. לא למותר לציין, כי בפסק דינו העיר כב' השופט פוגלמן כי נראה שטענה מרכזית זו קיבלה מענה בתיקון עליו הודיע המשיב. זו גם עמדת משיבה 8, אשר הן מכוח ההסכם שנערך עימה בעת"מ 1276/09 והן על יסוד טיעוני בא כוחה בפניי בכתב ובעל פה, המסקנה המתחייבת היא כי אין היא שוללת מיזם משותף, וכי אין היא מוצאת אי חוקיות בתנאי חלופה א' כשלעצמם, לאחר תיקונם. למעשה, די באלה כדי לדחות את הטענה. 27. כעולה מתשובת ב"כ המשיב לעתירה, עד היום מקבל המשיב את השירותים נשוא המכרז מכוח הסכם שנעשה עם חברה מקצועית, והיא, בתורה, התקשרה בהסכם עם משרד עורכי דין לשם קבלת שירותים משפטיים. נראה, כי דווקא הסדר זה הינו בעייתי מן הבחינה האתית, שכן שירותי עורכי הדין נשכרים באמצעות מתווך שאינו עורך דין. לנוכח הביקורת על ההסדר הקיים, ניסח המשיב את המכרז כך שניתן יהיה להגיש הצעות על ידי משרד עורך דין במשותף עם חברה מקצועית, ושניהם גם יחד הופכים ל"ספק" (ולחילופין, על ידי עורך דין שישכור את השירותים המקצועיים להם יזדקק, על פי חלופה ב'). בדרך זו מקבל המשיב את השירותים המשפטיים ישירות ממשרד עורכי הדין ולא באמצעות מתווך שאינו עורך דין. לטענת המשיב, חלופה א' אינה יוצרת אישיות משפטית העומדת בפני עצמה. המדובר בהסכם לשיתוף פעולה עסקי שאינו יוצר שותפות, וחלוקת העבודה בו ברורה. עוד סבור הוא, כי גם במתכונתו המקורית לא מנעו תנאי המכרז מיחידי הספק לחלק ביניהם את השכר על פי המוסכם ביניהם, ועל פי הוראות הדין. אולם לנוכח עמדת משיבה 8, הוחלט לתקן את הסעיף הרלבנטי, במובן זה שיחידי הספק יגישו חשבונות נפרדים, ואף התשלומים תמורת שירותיהם ייעשו בנפרד. ההשראה לתיקון זה באה מן ההסכם אליו הגיעו הצדדים לעת"מ 1276/09 הנ"ל. המכרז נשוא אותה עתירה עסק במתן שירותי גבייה למשרד הבריאות. מלכתחילה נקבע בו, כי מציע יכול להיות משרד עורכי דין, או מיזם משותף של משרד עורכי דין עם חברת גבייה. ועוד נאמר באותו מכרז, כי משרד עורכי דין החבר במיזם משותף כאמור, ייתן שירותים לחברת הגבייה כחלק אינהרנטי מעבודת חברת הגבייה, וכי התמורה עבור השירותים נשוא המכרז תועבר לחברת הגבייה בלבד. משיבה 8 טענה באותה עתירה, כי הוראות אלה עומדות בניגוד לאיסור החל על עורכי דין לפעול בדרך של שיתוף הכנסות עם מי שאינו עורך דין. בהסכם אליו הגיעו הצדדים נקבע, כי תיערך אבחנה בין גבייה משפטית של חובות לבין גבייה מינהלית, וכי שיתוף הפעולה בין עורכי הדין לבין חברות הגבייה במסגרת המיזם המשותף לא יחול על גבייה משפטית, וזו תבוצע על ידי משרדי עורכי דין בלבד. התמורה עבור פעולה זו תועבר ישירות למשרד עורכי הדין. כמו כן הוסכם, כי כאשר תבוצע פעולה משותפת של גבייה מינהלית, במסגרת המיזם המשותף, יעבירו חברות הגבייה ומשרדי עורכי הדין, כל אחד בנפרד, את דרישת התשלום עבור השירות, איש כפי חלקו, והתמורה גם היא תועבר אליהם בנפרד. המשיב הודיע, כי יתקן את סעיפי המכרז שלפנינו ברוח ההסכם האמור, כך שיובהר מה שלטעמו היה ברור מלכתחילה, היינו כי שני יחידי המציע על פי חלופה א' יקבלו, כל אחד את חלקו, על פי השירותים שהוא מספק. סעיף 7(ז) לפרק ה' שבמכרז יתוקן, אם כן, כך, שכל אחד מיחידי המציע על פי חלופה א' יעביר את דרישת התשלום בגין מתן השירותים על ידו, וגם התמורה תועבר ישירות לכל אחד מהם בנפרד. עוד ייאמר בו כי החלוקה הפנימית בין משרדי עורכי הדין לבין החברה המקצועית היא על אחריותם בלבד, וכי כל פעולה משפטית או מעין משפטית, כאמור בסעיף 20 לחוק, תתבצע רק על ידי משרד עורכי הדין. 28. איני סבורה כי המכרז יוצר על פי תנאיו שותפות אסורה בין עורך דין לבין מי שאינו עורך דין, ודאי לא לאחר התיקון. סעיף 58 לחוק אינו מתיימר לאסור שיתוף פעולה בין משרד עורכי דין לבין גופים מקצועיים אחרים, במסגרתו של מכרז אחד, ואיני מוצאת הצדקה עניינית לפרשו באופן המוצע על ידי העותרים. הצעתה הטהרנית של משיבה 8, לפיה עדיף כי עורך מכרז מן הסוג הנדון יימנע ממתווה של מיזם משותף, ויפרסם, למעשה, שני מכרזים, האחד עבור עורכי הדין והאחר עבור אנשי המקצוע האחרים, עמדה אשר גם העותרים דוגלים בה (ואף מרחיקים לכת וטוענים כי מיזם משותף כלל אינו חוקי), אינה סבירה בעיני. גישה זו מלאכותית, ומתעלמת מן המציאות העסקית ומן האינטרסים הלגיטימיים של מבקש שירותים מן הסוג הנדון לקבל שירות מיטבי, הכולל מחויבות ישירה כלפיו של נותן השירות המשפטי, תוך יצירת תנאים אופטימאליים של שיתוף פעולה בינו לבין נותן השירות המקצועי האחר. איני רואה כיצד ניתן יהיה להשיג שירות ראוי תוך כפיית שיתוף פעולה בין משרד עורכי דין לבין חברה מקצועית, על ידי "שידוך" אקראי או שרירותי ביניהם מתוך רשימות מקבילות של זוכים, כשאין בין השניים כל קשר ו/או ניסיון קודם של עבודה משותפת. לא למותר להוסיף כי הצעה זו אינה עולה בקנה אחד עם הסכמתה של משיבה 8 בעת"מ 1276/09, ממנה עולה כי אין היא שוללת מיזמים משותפים כעניין שבעיקרון. האופציה האחרת בפרויקט מן הסוג הנדון, ואף היא בלתי סבירה, תחייב את עורך המכרז להתקשר עם עורך הדין בלבד, ולהפוך אותו ל"מנהל הפרויקט", המפעיל תחתיו את בעלי המקצועות האחרים הנדרשים לשם ביצועו. נראה בעיני, כי קבלת העמדה האוסרת על מיזם משותף, המתבטא בשיתוף פעולה בין בעלי מקצועות שונים, ובכללם עריכת דין, לצורך ביצועו של פרויקט מורכב מן הסוג הנדון הינה עמדה מרחיקת לכת, הפוגעת בחופש העיסוק ובחופש הפרט, פוגעת באינטרס הציבורי שבביצועם של פרויקטים באופן אופטימאלי, מתעלמת מפרקטיקות של עיסוקים בין-תחומיים שמציאות החיים יוצרת, ואינה מתחייבת כלל ועיקר מהוראות החוק וכללי האתיקה המקצועית. התפישה לפיה עדיף להימנע ממכרז המאפשר מיזם משותף, בבחינת "פירצה קוראת לגנב", כגרסת משיבה 8, או כי יש לקבוע כי מיזם כזה הינו אסור מדעיקרא, כגרסת העותרים, מניחה כי ציבור עורכי הדין אינו מסוגל לקיים את כללי האתיקה. הנחת המוצא על פי תפישה זו הינה, שעורך דין הפועל במסגרת של מיזם משותף ינצל את פעילותו על מנת לעקוף באופן בלתי חוקי את הוראת סעיף 58, האוסרת על שותפות עסקית עם מי שאינו עורך דין, או כי מן הצד השני, לא ניתן יהיה למנוע ממי שאינו עורך דין להסיג את גבול המקצוע ולבצע פעולות שיוחדו לעורכי דין בלבד. להנחה זו איני יכולה להסכים. 29. ואכן, על פי תנאי המכרז, משרד עורכי הדין והחברה המקצועית נותרים גופים נפרדים ונבדלים, המסכמים ביניהם כי יגישו במשותף, איש על פי חלקו ואיש על פי התמחותו, את השירות הנדרש במכרז. בהקשר זה אוסיף, כי אין בידי לקבל את הטענה לפיה העובדה ששני יחידי המציע על פי חלופה א' כונו לצורך המכרז "ספק", יש בה כשלעצמה כדי ללמד שנוצרה שותפות אסורה ביניהם. המדובר בהגדרה שנוצרה לצורך שפת המכרז ולא על מנת לבטא יצירה של אישיות משפטית חדשה. אין בתנאי המכרז דבר המלמד על יצירת אישיות משפטית כזו, ואין בתנאיו דבר המונע חלוקת תפקידים ברורה בין יחידי הספק. רבים מן השירותים הנדרשים במכרז, כלל אינם יכולים להינתן על ידי עורכי דין. כך, למשל, איתור הנכס החייב בארנונה, בדיקת שטחו, בדיקת השימושים הנעשים בו, או בדיקת התחשיבים הכלכליים של הרשות המקומית, כל אלה אינם בתחום המומחיות של עורכי דין ולא יוחדו למקצוע זה. אין כל פסול, אפוא, כי עורך דין, הזקוק לתוצרי עבודתה של החברה המקצועית על מנת לבצע את המוטל עליו, יגיש הצעה משותפת עם חברה כזו, כאשר הוא יעניק את השירות המשפטי ואילו החברה המקצועית תבצע את המשימות המצויות בתחום מומחיותה. טענת העותרים, כי בניגוד לנסיבות שביסוד המכרז נשוא עת"מ 1276/09, אין במכרז שלפנינו אפשרות להבחין בין עבודות משפטיות שיוחדו למקצוע עריכת דין לבין עבודות שאינן כאלה, משוללת יסוד. טענה זו אף אינה מקובלת על משיבה 8, ובדין. כך, למשל, לא למדתי מדוע אין ניתן להבחין בין עבודת מדידה של בניין משרדים, לבין הגשת ערר על חיוב בארנונה, המתבסס, בין היתר, על תוצאות המדידה. ואכן, תנאי המכרז (פרקים ב' וד') מתייחסים מפורשות לפעולות השונות אשר על ה"ספק" לבצע, כגון איסוף דרישות תשלום ארנונה ומיסוי עירוני המוגשות למשרדי הממשלה על ידי הרשויות המקומיות, בדיקת חיובי המיסוי והקמת מסד נתונים בנוגע לנכסים, עריכת סקר שימושים, ועוד. כל אלה פעולות שאינן מיוחדות למקצוע עריכת דין, וחלקן אף דורשות מומחיות מקצועית שאינה מצויה בידי עורך דין. לטענת המשיב, שלא נסתרה על ידי העותרים או על ידי משיבה 8, בשוק החופשי מוכרת פעילות במתווה של חלוקת עבודה בין חברה מקצועית לבין משרד עורכי דין, ומציאות זו שימשה את עורך המכרז לצורך עיצוב הוראותיו. הא ראיה, שמשיבה 8 הסכימה למתווה כזה במסגרת עת"מ 1276/09 הנ"ל. עוד נטען, וגם טענה זו לא נסתרה, כי ככל הידוע לא ננקט אי פעם הליך משמעתי או אחר על ידי המוסדות המוסמכים במשיבה 8 במקרים כאלה. המסקנה היא, כי תנאי המכרז המאפשרים הגשת הצעה כמיזם משותף, אינם יוצרים שותפות עסקית אסורה בין עורך דין לבין מי שאינו עורך דין, בניגוד לסעיף 58 לחוק, ומנגד אין הם בהם משום הסגת גבול המקצוע, בניגוד לסעיף 20 לחוק. אין, אם כן, כל פגם בהוראות המכרז המאפשרות את שילובה של החברה המקצועית בהצעה הנושאת אופי של מיזם משותף. ב. כללי עיסוק אחר 30. בעתירת אנגלסמן ראה העותר לנכון להעיר "בשולי הדברים" (סעיף 46 ואילך), כי הוא מוצא לנכון להסב את תשומת ליבו של בית המשפט לקשרים שבין זוגות הזוכים. סתם ולא פרש. בתגובתו לתגובותיהם המקדמיות של המשיבים, קיבלה ההערה שבשולי הדברים תפנית, והפכה לטענה משפטית, לפיה מאחר שהחברות המקצועיות (משיבות 3, 5 ו-7) הוקמו על ידי עורכי הדין עימם הוגשו ההצעות על פי חלופה א' (משיבים 2, 4 ו-6), יוצא שעורכי הדין עוסקים באותו עניין הן בכובעם כעורכי דין והן בכובעם כבעלי החברות המקצועיות, ובכך מפרים הם את האיסור הקבוע בכלל 1(א)(1) לכללי עיסוק אחר. יושם אל לב, כי אין המדובר בטענה הנובעת מתנאי המכרז כשלעצמם, אלא בטענה המתייחסת לחוקיות זכייתם של הזוכים. הסעד הכרוך בטענה זו הוא ביטול הזכייה (להבדיל מביטול המכרז מחמת אי חוקיותו), והוא כלל לא התבקש בעתירת אנגלסמן. ואילו בעתירת כץ לא נטענה כל טענה באשר לפסלות זכייתם של קבוצות המשיבים מן הטעם שיש בה משום הפרה של כללי עיסוק אחר. 31. מכל מקום, בעקבות הערת כב' השופט פוגלמן בפסק דינו, לפיה טענה זו ראויה לבירור, פנתה ועדת המכרזים בשאלות הבהרה לקבוצות הזוכים, שהרי להבדיל מן הטענה המשפטית, לפיה אוסרות הוראות החוק על מיזם משותף מן הסוג הנדון, הטענה שלפנינו היא בראש ובראשונה טענה עובדתית, המחייבת בחינה של טיב הקשרים בין קבוצות הזוכים. ואכן, בחינת הקשרים הביאה להסכמה, כי ככל שהדברים נוגעים למשיבים 6 ו-7, אין לטענה כל תשתית מן הבחינה העובדתית, שכן אין למשיב 6 זכות כלשהי במשיבה 7. הטענה מוסרת, אם כך, מן הפרק, ביחס למשיבים אלה. בכל הנוגע למשיבים 2-3 העלתה הבדיקה, כי בעלי המניות במשיבה 3 הם ילדיז וראובן בן אליעזר, בחלקים שווים. במשיב 2 שותפים עו"ד צבי בן אליעזר ועו"ד ירון נידם, ועימם עובדים עוד 3 עורכי דין שכירים. בכל הנוגע למשיבים 4 ו-5 התברר, כי בעלי המניות במשיבה 5 הן שתי חברות, המחזיקות בה בחלקים שווים. החברה האחת היא גאפ השקעות מילניום, המצויה בבעלות דניאל פלג (99.998%) ורעייתו, עו"ד רונית פלג (0.002%). החברה האחרת היא אן.טי.איי השקעות מילניום, המצויה בבעלות עו"ד איתי כהן (99.998%), ורעייתו, ליאת כהן (0.002%). עורכי הדין פלג וכהן, השותפים במשיב 4, אינם משמשים כדירקטורים או כמנהלים במשיבה 5. עוד יש לציין, כי במשיב 4 מועסקים, מלבד עוה"ד פלג וכהן, עוד 15 עורכי דין, מהם 2 שותפים. 32. לנוכח הבהרות אלה שבה ונתכנסה ועדת המכרזים, והחליטה בדיון מיום 16.8.11 (נספח מש/7 לכתב התשובה מטעם המשיב), כי "גם במקום בו נמצאה זיקה בין עורכי הדין לבין החברה המקצועית, הרי שהמדובר בזיקה בדרך של החזקת מניות ולא בדרך של פעילות ממש. בהתאם לפסיקת בתי המשפט בנושא, ניתן לקבוע כי זיקה זו, אם בכלל יש בה כדי להוות "עיסוק" במובנו של סעיף 1(א)(1) לכללי לשכת עורכי הדין, הרי היא, למצער, זיקה מוחלשת". עוד נאמר בהחלטה, כי בנסיבות הספציפיות של המכרז, המחייבות שיתוף פעולה מלא בין משרד עורכי הדין לבין החברה המקצועית לשם השגת תכלית משותפת (הפחתת חיובי הארנונה למדינה, שתוצאתה, מבחינת ה"ספק", רווח), אין חשש לניגוד אינטרסים בין עבודתו של עורך הדין לבין זיקתו לחברה המקצועית. לנוכח האמור לעיל הותירה ועדת המכרזים את החלטתה על זכייתן של שלוש קבוצות המשיבים, בעינה. 33. לא נמצאה לי עילה להתערב במסקנתה של ועדת המכרזים. כלל 1(ב) לכללי עיסוק אחר קובע כי ועדה מיוחדת של לשכת עורכי הדין רשאית להתיר לעורך דין לטפל בעניין כאמור בסעיף קטן (א)(1), אם מצאה כי אין בכך כדי ליצור ניגוד עניינים בין עיסוקו של עורך הדין לבין העיסוק האחר. מכאן, וכפי שציינה ועדת המכרזים, שתכלית האיסור הקבוע בכלל 1(א)(1) היא מניעת ניגוד עניינים. בצדק טוענים המשיבים, כי נסיבותיו של המכרז האמור אינן מעוררות כלל חשש של ניגוד עניינים, שכן המיזם המשותף מחייב, באופן אינהרנטי, שיתוף פעולה בין יחידיו לשם השגת תכלית משותפת. ובנוסף, הן לשיטת משיבה 8 והן כעולה מחוות דעת נוספת מטעמה של ד"ר זר-גוטמן שצורפה לתגובת העותר לתגובות המקדמיות (נספח 2), חל האיסור האמור רק מקום שהחברה המקצועית היא בבעלות עורך הדין. והנה, בכל הנוגע למשיבים 2-3, אין מתקיימת כלל בעלות צולבת. העובדה שבעלי החברה המקצועית (משיבה 3) הינם קרובי משפחה של עורך הדין (משיב 2) אינה יכולה להוביל לקביעה כאילו עורך הדין "עוסק" באותו עניין גם במסגרת החברה. קביעה כזו היא מרחיקת לכת, ויש עימה משום פגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק. כך הוא הדבר גם ביחס למשיבים 4 ו-5. אכן, עו"ד כהן הינו הבעלים של חברת אן.טי.איי השקעות מילניום, אולם אין הוא מכהן בתפקיד של דירקטור או מנהל במשיבה 5. עו"ד פלג, המחזיקה ב- 0.002% ממניות גאפ השקעות מילניום, אף היא אינה מכהנת בתפקידים אלה במשיבה 5. "עיסוקם" של עורכי הדין מתבטא, אפוא, בהחזקת מניות של חברות, המחזיקות בתורן במשיבה 5. בהקשר זה הפנה ב"כ משיבים 4-5 לפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 248/81 ווליס נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (פ"ד לז(3), 533. באותה פרשה נדון פירוש הוראת סעיף 60(2) לחוק, האוסר על עורך דין לעסוק בעסקי מסחר כלשהם, אלא אם הדבר הותר בכללים. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין קבעה, כי האיסור שבאותו סעיף חל על עיסוק בפועל, ואילו החזקת מניות שאין עימה עיסוק בפועל אינה "עיסוק", במובנו של הסעיף האמור. בית המשפט העליון מתח ביקורת על חוסר הבהירות שבמבחן ה"עיסוק בפועל" ששימש את לשכת עורכי הדין, וסבר כי יש בו כדי להביא לטשטוש גבולות בין המותר והאסור. אולם על אף הביקורת שנמתחה על הפרשנות האמורה, נראה כי פרוש זה בעינו עומד ולא שונה עד היום. והנה, הביטוי "עיסוק אחר" מופיע גם בכלל 1(א)(1) נשוא דיוננו. כפי שכבר הערתי, מתווהו של המכרז הנדון אינו מעורר כלל חשש לניגוד עניינים, וממילא הקשיים עליהם הצביע בית המשפט העליון בפרשת ווליס הנ"ל, אינם מתעוררים כאן. בנסיבות אלה מסקנתי היא, כי פסילת זכייתם של משיבים 4 ו-5 (שכזכור לא התבקשה כלל על ידי העותר בעתירת אנגלסמן, ולא התבקשה מן הטעם הזה על ידי העותר בעתירת כץ), אך מן הטעם ששניים מעורכי הדין השותפים במשיב 4 הינם בעלי מניות בחברות השולטות במשיבה 5, מבלי שהם נושאים בתפקיד כלשהו במשיבה 5, הינה בלתי מידתית ואינה משרתת תכלית של מניעת ניגוד עניינים, ודאי לא בנסיבותיו של המכרז הספציפי. ודאי כך, משניתן לקבל היתר לפי סעיף 1(ב) לכללי עיסוק אחר, בהעדר ניגוד עניינים. אוסיף ואומר, כי ספק בעיני אם טענות אלה, הנוגעות ליישומם ולפרשנותם של כללי אתיקה על נסיבותיהם העובדתיות של הזוכים במכרז, להבדיל משאלות הנוגעות לחוקיות תנאי המכרז או לעמידת המציעים בתנאיו, הינן עניין לוועדת המכרזים לענות בו. ג. סעיף 85 לחוק וכלל 44 לכללי האתיקה 34. כאמור, סעיף 1(ו) לפרק ב', דורש כי ה"ספק", המעסיק אנשי מקצוע ומומחים שונים (כגון מהנדס, שמאי מקרקעין וכו') יגלם את שכרם בתמורה ובהצעת המחיר. לטענת העותרים, סעיף זה יש בו משום הפרת הוראת סעיף 85 לחוק, האוסרת על עורך דין להתנות ולקבל מלקוחו תשלום שיכלול את שכר טרחתו והוצאות שהוציא, מבלי להבחין בין שכר לבין הוצאות ובלי לפרש את ההוצאות. משיבה 8 סבורה, כי תיקונו של המכרז כמפורט לעיל, פותר את הקושי ככל שהוא נוגע לחלופה א', אולם לטעמה, חלופה ב' נותרה נגועה באי החוקיות המתוארת. 35. יש להעיר, כי טענה זו הופיעה לראשונה בתגובתה המקדמית של משיבה 8, בעוד שיו"ר הלשכה, שפנה ליועץ המשפטי לממשלה בעניינו של המכרז הנדון, במכתב מיום 30.3.11, לא טען דבר ביחס לחלופה ב', ועמד בעיקר על הקושי הנובע מן ההוראה בעניין התשלום המשותף למציע על פי חלופה א'. ועוד נזכיר, כי בעתירות עצמן לא נטען דבר וחצי דבר ביחס לאי חוקיות כלשהי שדבקה בחלופה ב', וגם בחוות דעתה של ד"ר זר-גוטמן לא הוער דבר ביחס לחלופה זו. בצדק נטען בפניי, כי הטענה ביחס לסעיף 85 לחוק נגועה במניעות חמורה במיוחד. העותרים השתתפו במכרז והגישו את הצעותיהם, אשר כללו הצעת מחיר שאינה מבחינה בין שכר להוצאות, כנדרש בסעיף 1(ו) הנ"ל. לראיה צרף ב"כ משיבים 6 ו-7 את הצעת שכר הטרחה של העותר אנגלסמן (נספח 8 לכתב התשובה). והנה עד עצם היום הזה אין העותרים סבורים כי יש קושי כלשהו ביחס לחלופה ב', עמדה העומדת בסתירה מוחלטת לנטען על ידם בנוגע להשלכת הוראת סעיף 85 על חוקיותו של סעיף 1(ו) למכרז. 36. נניח לסוגיית המניעות, שכן גם לגופה לא מצאתי כי יש ממש בטענה. סעיף 85 נועד להגן על לקוחו של עורך הדין, על מנת שהלה יהיה מודע להוצאות שהוציא עורך הדין ואשר את החזרן הוא דורש. מעבר לכך שבענייננו הלקוח (הלא היא המדינה) הוא שהכתיב את התנאים ואין הוא זקוק להגנה, הרי שהוראת המכרז הרלבנטית אינה מונעת מעורך הדין לנהוג כחוק, ולהגיש, בבוא העת, דרישת תשלום אשר בה יפורט שכר טרחתו לחוד, וההוצאות שהוציא על מנת לממן את שירותיהם של אנשי המקצוע להם נדרש לחוד. בהוראת סעיף 1(ו) הנ"ל, ביקש המזמין לקבל מן המציע את הצעתו הכספית הכוללת, היינו שכר טרחתו בצירוף עלות העסקת בעלי המקצוע מטעמו. עורך הדין נדרש, אפוא, לתמחר מראש את עלות העסקת המומחים ולהגיש הצעה כוללת. דרישת עורך המכרז לדעת מראש את גובהה של ההצעה הכספית, הינה דרישה לגיטימית, ולא למדתי מן העותרים וממשיבה 8 כיצד עליו לעשות כן אם לא בדרך של דרישה לכלול בהצעה הכספית את כל העלויות שהמציע ידרוש מהמזמין לשאת בהן. כאמור, אין דרישה זו מונעת מעורך הדין לפרט, בשלב הגשת דרישת התשלום הקונקרטית, את מרכיב שכר הטרחה ואת מרכיב ההוצאות בנפרד. 37. כך הדבר גם ביחס לטענה הנשענת על כלל 44 לכללי האתיקה המקצועית של עורכי הדין. טענה זו, יש לומר, לא בא זכרה בעתירה, ונולדה לראשונה בתגובתו של העותר אנגלסמן לתגובתם המקדמית של המשיבים, ונראה כי ההשראה לה באה מתגובתה המקדמית של משיבה 8 לעתירה. עם זאת, משיבה 8 לא חזרה עליה בכתב התשובה שהגישה. סעיף 7(ו) למכרז קובע, כי מעבר לתשלום שכר הטרחה, שהוא נגזרת של החיסכון בארנונה שיושג על ידי הספק, לא ישולמו החזרי הוצאות נסיעה, הוצאות משרד, תקורה, הדפסות, הוצאות מחשוב, העתקות, תשלום לכוח אדם מקצועי, תשלום לעורכי דין וכו', וכי על הספק לגלם בהצעת המחיר את העסקת המומחים ואנשי המקצוע, ואת כל יתר ההוצאות המפורטות לעיל. הוראה זו סותרת, על פי הנטען, את כלל 44 הנ"ל, האוסר על עורך הדין להלוות ללקוח כספים על מנת לשלם הוצאות הכרוכות במתן שירות מקצועי ללקוח. גם טענה זו נגועה במניעות חמורה, באשר העותרים מלאו אחר הוראת המכרז הנ"ל, לא טענו דבר באשר לחוקיותה, ועד עצם היום הזה טוענים הם כי אין כל פגם בהצעות על פי חלופה ב'. גם לגופה אין בידי לקבלה. סעיף 7(ו) הנ"ל אינו דורש מעורך הדין לשאת בהוצאות המזמין, אלא מורה לו לגלם בהצעת המחיר את כל ההוצאות הללו. סעיף זה, כמו סעיף 1(ו) בו דובר לעיל, תכליתו ליתן בידי המזמין את הנתונים בדבר גובהן של ההצעות שהוגשו לו על ידי כל אחד מן המציעים. אלא שאין בין הדרישה לגלם את ההוצאות בהצעת המחיר, לבין נשיאה בהן על ידי עורך הדין, ולא כלום. הצעת המחיר מגלמת, כאמור, את ההוצאות, והמזמין הוא שיישא בעלות הכוללת. לא למותר להוסיף, כי ככל שמדובר בהוצאות משרדיות כלליות, אין מניעה שעורך הדין יכלול אותן בשכר טרחתו, אף אם מדובר בהוצאות שאינן משולמות לעורך הדין עצמו (כגון, שירותי הקלדה, צילום וכו'. ראו, ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין, 277-278, (2001)). ואילו בכל הנוגע להוצאות החיצוניות למשרד, היינו, התשלום עבור השירותים המקצועיים הנוספים (מודדים, שמאי מקרקעין וכו'), הרי שכאמור לעיל, המזמין יישא בעלותם, המגולמת בהצעת המחיר. במהלך הדיון בעל פה נטען כי לעיתים הספק לא יצליח להשיג חסכון בתשלום הארנונה, ולפי תנאי המכרז לא יהיה זכאי לתשלום, או אז מתעורר החשש שמא ייעשה "שיפטינג" של ההוצאות בין שני יחידי המציע. טענה זו אינה נוגעת לחוקיות המכרז, ובוודאי אין בה כדי להביא לבטלותו. כפי שכבר הערתי במקום אחר, ההנחה שעורכי דין עלולים לבצע עבירות אתיות אינה יכולה להוות תשתית לדיון המתחייב בעתירות. השאלה היחידה העומדת על הפרק היא חוקיות מבנה המכרז כשלעצמו, והאם על פי תנאיו, יוכל עורך הדין להתנהג כחוק. התשובה לשאלה זו, כפי שראינו, היא בחיוב. ד. כלל 11ב לכללי האתיקה 38. על פי הנטען, המיזם המשותף יוצר "ספק" שאינו משרד עורך דין, ולפיכך עורך הדין הפועל במסגרתו מפר את כלל 11ב(א), האוסר על עורך דין ליתן שירות משפטי ללקוח (במקרה זה, מינהל הדיור הממשלתי) שהופנה אליו על ידי גוף הפועל למטרות רווח (היינו, ה"ספק"), ולמטרה זו מפרסם ברבים מתן שירותים משפטיים. בנוסף מפר הוא את כלל 11ב(ב), האוסר על עורך דין המועסק על ידי גוף, ליתן שירות משפטי למי שאינו מעסיקו, אם המעסיק פועל למטרת רווח וגובה תמורה בעד אותו שירות משפטי. טענת העותרים מסתמכת על פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת פיצוי נמרץ הנ"ל. מכתב התשובה של משיבה 8 עולה, כי תיקון המכרז הסיר, מבחינתה, את הטענה הנדונה מן הפרק. 39. אינני סבורה כי מלכתחילה הייתה טמונה אי חוקיות בהוראות המכרז, הכרוכה בהפרת הכלל הנדון. המיזם המשותף לא יצר אישיות משפטית נפרדת, אשר העסיקה את עורכי הדין מטעמה. עורכי הדין הפועלים במסגרת המיזם המשותף אינם מועסקים על ידי ה"ספק", שכלל אינו אישיות משפטית, כי אם על ידי משרדיהם שלהם. עיון בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת פיצוי נמרץ הנ"ל מעלה, כי החשש שעמד לנגד עיניו היה חשש מפני עקיפת החובות המשפטיות והאתיות החלות על עורכי הדין, כאשר הקשר עם הלקוחות נעשה על ידי מי שאינם עורכי דין ואינם כפופים לכללי האתיקה של עורכי הדין, ואלה מצידם מפנים את הלקוחות לעורכי הדין. במכרז שלפנינו אין מתעורר כל קושי מן הסוג האמור. עורכי הדין אמורים להעניק את השירות המשפטי ישירות למזמין, ולא בדרך של הפנייה על ידי גורם מתווך כלשהו. לא רק שה"ספק" שבמיזם המשותף אינו אישיות משפטית, הרי שגם החברה המקצועית אינה זו המפנה את הלקוח, היינו, מינהל הדיור הממשלתי, לקבלת שירות מקצועי על ידי עורכי הדין. אין מתעורר, אם כן, לא חשש של ניגוד עניינים ולא כל חשש אחר לעקיפת כללי האתיקה באמצעות גורם חיצוני שאינו מחוייב בהם. ההצעה על פי חלופה א' היא הצעה משותפת, ומשרד עורכי הדין מתחייב ישירות כלפי המזמין בחיובי המכרז. המסקנה, אם כן, כי אין יסוד לטענה לפיה מפרות הוראות המכרז את כלל 11ב הנ"ל. ה. כלל 10 לכללי האתיקה 40. טענת העותרים היא, כי דרישת הערבות שבמכרז סותרת את סעיף 10 לכללי האתיקה, האוסר על עורך דין לערוב ערבות אישית בעניין הנמצא בטיפולו. גם טענה זו באה לעולם רק בתגובת העותר אנגלסמן לתגובות המקדמיות מטעם המשיבים, וטוב היה שלא תטען. הטענה נגועה במניעות חמורה, שהרי העותרים צרפו להצעותיהם כתבי ערבות, והעותר אנגלסמן אף דרש במפגיע מן המשיב להותיר בידיו את כתב הערבות לאחר שהודע לו כי לא זכה, ולא טען טענה כלשהי הנוגעת לחוקיות הדרישה. אולם גם לגופה הטענה חסרת יסוד. כלל 10 אוסר על עורך דין לערוב לסכומים שיוטלו על לקוחו, או לביצועה של פעולה שתוטל על הלקוח, כלפי גורם שלישי. בענייננו, אין המדובר בערבות מן הסוג האמור, אלא בדרישה לערבות לקיום הצעתו של עורך הדין וביצועה, בתנאים להם התחייב. ואכן, משיבה 8 אינה תומכת בטענת העותרים. גם דינה של טענה זו להידחות, אם כך. עתירת כץ 41. כאמור, בעתירת כץ נטען, כי הסכם שיתוף הפעולה שבין משיבים 6 ו-7 (שנחשף לעיונו של העותר) כולל תניות בלתי חוקיות היוצרות שותפות אסורה בין עורכי דין לחברות מקצועיות, וזאת לנוכח הוראת סעיף 58 לחוק. טענה זו, שבאה לעקוף את טענת השיהוי הצפויה כלפי כל טענה שתטען ביחס לחוקיות תנאי המכרז כשלעצמם, אינה אלא אותה גברת בשינוי אדרת. הסכמי שיתוף הפעולה שבין יחידי המציע על פי חלופה א' נובעים מטיבה של החלופה. אין, אפוא, כל הבדל, בין עתירת כץ לבין עתירת אנגלסמן, שכן הטענה לפיה יש לבטל את זכייתם של המשיבים אינה נובעת מפסול בהצעות עצמן, כי אם בתנאי המכרז. מאחר שהמסקנה אליה הגעתי היא שלא נפל פגם של אי חוקיות במכרז, וככל שהיה כזה, הוא תוקן כדין, הרי שנשמט היסוד מן העתירה. יש להוסיף, כי הטענה לפיה נחשף העותר להסכם שיתוף הפעולה רק לאחר שהסתיימו הליכי המכרז אין בה ממש, שהרי שאלה מפורשת ביחס להסכמים אלה נשאלה בכנס המציעים, והמשיב צרף למענה לשאלות נוסח של הסכם המקובל עליו, גם אם אין זה נוסח מחייב. העותר חתם על קובץ המענה לשאלות הספקים, כפי שנדרש על פי תנאי המכרז, והיה מודע, אפוא, לנוסח ההסכם, אותו אימצו משיבים 6 ו-7, ומשכך לא היה בחשיפתו לאחר סיום הליכי המכרז כל חידוש מבחינתו. ועוד יש להדגיש, כי משיבה 8 לא ראתה פגם בנוסח הסכם שיתוף הפעולה שצורף לקובץ המענה לשאלות, בהינתן תיקון המכרז. 42. כך גם לא מצאתי יסוד לטענות העותר כץ ביחס לאי גילוי מסמכים. כבר הזכרתי לעיל כי עתירתו אינה מפורטת כלל ועיקר, ולא נאמר בה מהם המסמכים שהוא ביקש לעיין בהם ולא ניתן לו. מכל מקום, כעולה מתשובת המשיב, שלא נסתרה, הועמדו לעיונו של העותר המסמכים הנדרשים, למעט אותם חלקים שהושחרו בשל חשש לחשיפת סודות מקצועיים או מסחריים (כגון נתונים בדבר זהות לקוחות, מחזור כספי, היקף פעילות ושיטות עבודה), וכן נתונים שיש בהם משום פגיעה בפרטיות (כגון קורות חיים של עובדים). העותר לא טען ולו טענה אחת לפיה השחרת הנתונים הספציפיים אינה כדין. די בכך כדי לדחות את העתירה על כל היבטיה. 43. זה המקום להתייחס גם לטענת משיבה 8, לפיה בשל הפגם שנפל מלכתחילה, על פי השקפתה, במכרז, מוטלת על ועדת המכרזים החובה לבחון אם ההסכמים בין צמדי המשיבים עולים בקנה אחד עם כללי לשכת עורכי הדין. כאמור לעיל, קבעתי כי על דרך העיקרון, אין מתקיימת זיקה פסולה בין כל אחד מצמדי המשיבים. ועוד נזכיר, כי משיבה 8 ראתה את התיקון למכרז, בו הובהר, בין היתר, כי "החלוקה הפנימית בין משרד עורכי הדין והחברה המקצועית הינה על אחריותם הבלעדית, ובהודעה מראש לנוגע בדבר על יחס החלוקה, ובלבד שכל פעולה משפטית ו/או מעין משפטית כאמור בסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין ... תתבצע אך ורק על ידי משרד עורכי דין. משכך, חלוקת התמורה בין הגופים תקבע תוך הסכמה ביניהם, מבלי שהממשלה תהיה צד לעניין, ובלבד שהתמורה המבוקשת אינה חורגת מסכום התמורה המגיע על פי תנאי המכרז" - כתיקון מספק. ועל כל אלה, כב' השופט פוגלמן ראה בתיקון המכרז משום מענה לחלקן המרכזי של הטענות נשוא העתירות. משנמצא כי המכרז עולה בקנה אחד עם דרישות החוק וכללי האתיקה המקצועית, וכי עורך דין המתקשר בהסכם על פיו יכול לנהוג כדין, אין זה מתפקידה של ועדת המכרזים לבקר את התנהגותם האתית של עורכי הדין שהתקשרו עימה מכוח המכרז, וספק בעיני אם היא בכלל מוסמכת לעשות כן. עניין זה מסור ללשכת עורכי הדין. 44. סוף דבר, העתירות נדחות. כל אחד מן העותרים ישלם למשיב ולכל אחד מצמדי המשיבים 2-3, 4-5 ו-6-7 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪. עורך דין