קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה ייצוגית על גביית אגרת שמירה: 1. המבקשים הגישו נגד המשיבה (להלן: "העירייה") תביעה ובקשה לאשר אותה כתביעה ייצוגית. הבקשה והתביעה מתייחסות לאגרת שמירה (להלן גם: "האגרה") שהטילה העירייה על תושבי העיר כפר סבא. טענות הצדדים 2. בבקשה טענו המבקשים כי בהחלטת מועצת העיר כפר סבא מיום 8.5.02, החליטה המועצה לאשר כי חוק העזר מכוחו הוטלה האגרה, יחול על שמירה במוסדות החינוך העירוניים בלבד, קרי בתי ספר וגני ילדים. על פי הוראות משרד הפנים, כך נטען, האגרה יכולה להיות מיועדת למרכיבי שמירה וביטחון שלא היו כלולים בתקציב הרגיל של הרשות. מאחר שאבטחת בתי ספר וגני ילדים היתה קיימת גם בשנים 2000/2001, וגם בשנים קודמות, ומאחר שאבטחת מוסדות אלה מומנה בשנים אלה שלא על ידי האגרה, לא ניתן היה לעשות שימוש בכספי האגרה לצרכים אלה. בפועל, כך נטען, העירייה הוציאה על אבטחת מוסדות החינוך לפני חקיקת חוק העזר, יותר מאשר לאחר שהוטלה האגרה. מכאן, כי העירייה פעלה בניגוד להוראת משרד הפנים לפיה האגרה לא תנוצל למימון אבטחה צמודה במוסדות חינוך, אלא להוצאות חריגות הנובעות מהמצב הביטחוני, שלא מומנו בעבר מהתקציב השוטף של העירייה. 3. בסיכומים מטעמם, חזרו המבקשים וטענו, כי מועצת העיר, שהיא הגוף המוסמך להחליט על הטלת אגרה, החליטה כי האגרה תשמש לשמירה במוסדות חינוך עירוניים, כשהבסיס לחישוב היה סכום של 4 מיליון ₪. על פי הטענה, ראש העיר בקש ממשרד הפנים, לאחר החלטת המועצה, אישור גורף לכול הוצאות האבטחה בעיר, ולא רק אישור של החלטת מועצת העיר. הסכום שהתבקש היה גבוה ממה שאישרה המועצה (סכום של 6 מיליון ₪). בפועל, אישר שר הפנים כי האגרה תשמש רק לאבטחה של שכונות העיר ומוסדות חינוך, ולא אישר אבטחה נייחת של מוסדות חינוך. לפי הטענה, משלא ניתן אישור של משרד הפנים לאבטחה נייחת, אין די בחוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 2004, או בהוראות המשטרה כדי להתיר לעירייה לפעול ללא החלטה מוסמכת של מועצת העיר. 4. המבקשים טענו כי בפסק דינו של בית המשפט העליון בענין מלינובסקי נ. עיריית חולון (בג"ץ 7186/06, להלן: "פס"ד מלינובסקי"), , הבחין בית המשפט בין שירותים "רגילים" שהעירייה מספקת, אותם יש לממן מכספי הארנונה, לבין שירותים מיוחדים. לטענתם, אין ראייה כי העירייה הגבירה את האבטחה הניידת לאחר הטלת האגרה. בפועל, לטענתם, העמיסה העירייה על כספי האגרה את כל ההוצאות השגרתיות שלה. עוד נטען כי כעולה מתצהיר העד מר רוכל מטעם העירייה, תחשיב העירייה לענין האגרה, כולל הוצאות שאינן כלולות בפעילות שנועדה להבטיח את תושבי העיר מפני פעילות חבלנית עוינת. מסקנה זו עולה גם מחוות דעתו של העד המומחה, מר בוכניק, שכלל הוצאות של עלויות שעל פי ההלכה הפסוקה לא ניתן לעשות שימוש בכספי האגרה עבורן. בנוסף, כך נטען, אין הוראה בדבר בחינה תקופתית של הנחיצות בהטלת האגרה, אף זאת בניגוד לפסיקת בית המשפט בפס"ד מלינובסקי. מעבר לכך, העירייה אף לא ניהלה את כספי האגרה בקרן ייחודית, אלא הטמיעה כספים אלה בקופתה הכללית. 5. מנגד, טענה העירייה בסיכומים מטעמה, כי היא חדלה לגבות את האגרה החל מיום 1.1.11. היא עתרה כי בית המשפט יתיר לה להאריך את המועד להודעה על חדילת גביה, מכוח ס' 9 לחוק תובענות ייצוגיות, משום שעד לפס"ד מלינובסקי סברה עירייה כי הגבייה נעשית כדין. העירייה הוסיפה וטענה, כי המבקשים לא הרימו את נטל ההוכחה שהוטל עליהם. לגישתה, טענתם המרכזית של המבקשים היא ביחס לגביית האגרה, ולא ביחס להליך חקיקת חוק העזר. לכן, תקיפת הליך אישורו של חוק העזר היא הרחבת חזית אסורה, מה עוד שבית המשפט נעדר סמכות לדון בכך במסגרת ההליך של תביעה ייצוגית. עוד נטען כי לאור המצב הביטחוני שאילץ את העירייה לתגבר את פעילות האבטחה, הוגשה טיוטת חוק עזר למועצת העיר. בהחלטת המועצה מיום 8.5.02, נקבע כי אבטחתם של מוסדות חינוך עירוניים תמומן על ידי האגרה, כאשר בתחשיב ייכלל גם חלק יחסי מרכיב הניהול, המוקד והאבטחה ההיקפית. העירייה פנתה למשרד הפנים, אשר לא אישר את רכיב האבטחה הצמודה במוסדות החינוך. 6. לגישת העירייה, האגרה משמשת בפועל רק להוצאות ביטחון חריגות, בהתאם לחוזר משרד הפנים (שטרם בא לעולם כשחוק העזר אושר). ביחס לשירותים שהעירייה אינה חייבת לספק לתושבים, אין מניעה כי היא תשית את העלויות שלהם על התושבים. ביום 11.11.02 חזרה מועצת העיר ואישרה את חוק העזר, וזאת לאחר שהיתה בפניה עמדת משרד הפנים. מעמדת ראש העיר באותה ישיבה עולה, כי קרוב לוודאי שהוא התכוון כי משרד הפנים אישר רק שמירה בחלק מהגנים, בהם לא ממומנת שמירה על ידי משרד החינוך. 7. העירייה טענה כי בחינת חוקיות חוק העזר לאור חוזר מנכ"ל משרד הפנים, חורגת מפריט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, משום שחוזר מנכ"ל משרד הפנים אינו "דין". כן נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, וכי קבלתה תפגע בוודאות התקציבית של העירייה. 8. העירייה טענה כי ההוצאות העיקריות שלה בשנת 2002 היו הוצאות שמירה בגני ילדים וסיורים רכובים בעיר, ואלה הוצאות שניתן לממן על ידי האגרה. עוד נטען כי המומחה מטעם העירייה, רו"ח בוכניק, הגיע למסקנה כי ההכנסות מהאגרה אינן מכסות את כל ההוצאות בכול הנוגע להוצאות המיוחדות הנובעות מהמצב הביטחוני, כאשר הוא לא כלל בחוות דעתו הוצאות של שיטור עירוני שוטף. כן נטען כי משרד הפנים אישר את תעריף האגרה, ואף את השימוש שעשתה העירייה בכספי האגרה. 9. העירייה טענה כי חרף עמדת המבקשים, היא אכן בחנה את הצורך בהמשך החיוב באגרה, למרות שינויים שחלו במצב הביטחוני. בשנת 2009 התקבל אישור חדש של משרד הפנים להעלאת תעריף האגרה, ומכאן שבשנים הרלוונטיות לתביעה (06-08) היה צורך בגביית האגרה. נטען כי החל מיום 13.1.10, נפתח חשבון בנק נפרד לניהול כספי האגרה. כן טענה העירייה כי המבקש 1 אינו ראוי לייצג את הקבוצה, הן משום שעילת התביעה שלו היא רק מיום 10.9.08, המועד בו הוא החל להחזיק נכס בעיר, והן משום שהוא מצוי בניגוד עניינים בין חובת הנאמנות שלו למועצת העיר בה הוא חבר, לבין חובת הנאמנות שלו לקבוצה. לטענת העירייה, אישור התביעה עלול לגרום נזק כבד לציבור, ולכן מכוח ס' 8ב' לחוק תובענות ייצוגיות, אין לאשר את התביעה, ועל כל פנים, אף אם יתקבלו טענות המבקשים - יש לקבוע כי ביטול חוק העזר יחול מכאן ולהבא, כפי שנקבע בפס"ד מלינובסקי. 10. המבקשים הגישו סיכומי תשובה מטעמם. הם טענו כי בסיכומי העירייה ישנן טענות עובדתיות הנטענות לראשונה בסיכומים, ודינן להימחק. באשר להחלטת מועצת העיר מיום 11.11.02, הרי מועצת העיר לא שינתה במועד זה את החלטותיה מישיבת 8.5.02, ואלה נותרו שרירות ותקפות. עוד נטען כי המבקשים לא תקפו את תוקפו של חוק העזר, אלא עניינה של התובענה היא רק בשימושים האסורים בהם עשתה העירייה שימוש בכספי האגרה, זמניות האגרה והצורך לפקח על כספיה בחשבון נפרד. המבקשים טענו כי לא ניתן לאפשר לעירייה להחיל את ס' 9ב' לחוק תובענות ייצוגיות. הם בקשו גם כי טענות העירייה ביחס להעדר ייצוג הולם לקבוצה - יידחו. כן נטען שיש לדחות את טענת העירייה מכוח ס' 8ב' לחוק תובענות ייצוגיות. דיון 11. מספר עניינים טעונים הכרעה במסגרת ההליך הנוכחי. ראשית יש לבחון האם יש מקום להיעתר לבקשת העירייה ולאפשר לה הארכה של המועד עד אליו היא היתה רשאית להודיע על חדילת גבייה מכוח ס' 9ב' לחוק תובענות ייצוגיות (שאם התשובה לכך היא חיובית, אז מכוח הסעיף הנ"ל, הבקשה לא תתקבל). אם התשובה היא שלילית, יהיה מקום לבחון האם העירייה עשתה שימוש מותר בכספי האגרה. לענין זה, יהיה מקום לבחון את השימושים המותרים לכספי האגרה, הן על פי חוק העזר והן על פי ההלכה הפסוקה, ולהשוות שימושים אלה לשימוש שנעשה בפועל בכספי האגרה. אם נעשו שימושים שאינם מותרים, אין רלוונטיות לטעמי לעובדה הנטענת, כי ההכנסות מהאגרה אינן מכסות את כל ההוצאות בכול הנוגע להוצאות המיוחדות הנובעות מהמצב הביטחוני. עוד יודגש כי המבקשים חזרו וטענו גם בסיכומי התשובה שלהם, כי הם אינם מעלים טענות נגד תוקפו של חוק העזר, אלא רק נגד השימושים שנעשו על ידי העירייה בכספי האגרה. לאור הצהרה מפורשת זאת, אין מקום אם כן לבחון את הליך קבלת חוק העזר ותוקפו. אם יתקבלו טענות המבקשים ביחס לשימושים אסורים בכספי האגרה - יהיה מקום לבחון את השאלה האם יש לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית, לאור טענות העירייה ביחס לייצוג הבלתי הולם של הקבוצה, לאור הטענות המסתמכות על ס' 8ב' לחוק תובענות ייצוגיות, ולאור הטענות לפיהן החלטת בית המשפט צריכה לחול מכאן ולהבא - ולא באופן רטרואקטיבי. כל העניינים הללו יידונו בפירוט להלן. הודעה על חדילת גבייה 12. ס' 9 לחוק תובענות ייצוגיות קובע: "(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט פרט 11 בתוספת השנייה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה - המועד הקובע). (ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגבייה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגבייה כאמור לכול המאוחר במועד הקובע". ביחס לתביעות ייצוגיות נגד רשויות ציבוריות, קבע המחוקק מספר הסדרים ספציפיים, שאינם חלים לגבי נתבעים ייצוגיים אחרים. אחד ההסדרים הללו קבוע, כאמור, בס' 9(ב) הנ"ל לחוק תובענות ייצוגיות. 13. מסעיף זה ניתן להסיק כי רשות מנהלית שנתבעה בתביעה ייצוגית שעניינה גבייה שלא כדין של מס או אגרה, רשאית להודיע בתנאים הקבועים בסעיף, כי היא מתכוונת לחדול מהגבייה, ואם תעשה כן - בית המשפט לא יאשר את התביעה הייצוגית נגדה. מכלל ההן שבסעיף 9ב' הנ"ל, ניתן ללמוד את הלאו - אם הרשות בחרה שלא לפעול על פי ס' 9(ב) הנ"ל, כי אז העובדה כי היא חדלה בסופו של דבר מהגבייה הבלתי חוקית, אינה פוטרת אותה מהתביעה, ובדומה לכול נתבע אחר, יהיה עליה להשיב את הסכומים שהיא גבתה שלא כחוק בתקופת ההתיישנות (שביחס לרשויות מנהליות שנתבעות בתביעות ייצוגיות היא קצרה יותר, ועומדת על 24 חודשים). 14. אני סבורה כי במקרה דנן, אין מקום להאריך את המועד, ולאפשר לעירייה להודיע - במסגרת הסיכומים מטעמה - על חדילת גביית האגרה החל מיום 1.1.11. הבקשה והתביעה הוגשו ביום 25.9.08. סיכומי המשיבה הוגשו ביום 25.7.11 - למעלה משלוש שנים מאוחר יותר. העירייה בחרה, אם כן, שלא לעשות שימוש בהוראת ס' 9ב' הנ"ל לחוק תובענות ייצוגיות, והיא לא הודיעה על חדילת הגבייה תוך המועד שנקבע לכך בסעיף. העובדה כי העירייה בחרה בסופו של דבר לחדול מהגבייה, כאשר לשיטתה הדבר אינו נובע מהגשת התביעה, אלא מיישום הלכת פס"ד מלינובסקי (ואף זאת כשנה לאחר שהוא פורסם), איננה יכולה לשנות את העובדה כי העירייה בחרה שלא לנצל את הזכות שהוענקה לה במסגרת ס' 9ב' הנ"ל. מאחר שהעירייה בחרה לנהל את התביעה (המתייחסת לשנים 2006-2008), וכי יתקיים בה דיון לגופו של ענין, העובדה כי במועד מאוחר יותר היא חדלה מלגבות את האגרה, אינה משליכה על הדיון. בנסיבות אלה, אין גם מקום לטעמי להאריך את המועד שנקבע בס' 9ב' הנ"ל, ולאפשר לעירייה להודיע על חדילת הגבייה במועד הגשת הסיכומים מטעמה. האם עשתה העירייה שימוש מותר בכספי האגרה? 15. ס' 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע: "בית המשפט יאשר ניהול תובענה כתובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה : (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". לכן, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתם של המבקשים ויאשר את התביעה כתביעה ייצוגית, על המבקשים להניח את דעתו של בית המשפט בשלב זה, בו נבחנת שאלת אישור הבקשה, כי קיים סיכוי סביר שתביעתם תתקבל. די כאמור בסיכוי סביר, והמבקשים אינם חייבים עדיין, בשלב הנוכחי, לעמוד בנטל שיוטל עליהם בשלב הבא, נטל ההוכחה במשפט האזרחי. 16. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי העירייה היתה רשאית לגבות, במסגרת האגרה, כספים שייעודם להוצאות חריגות, שנועדו למימון שירותים מיוחדים הנובעים מהמצב הביטחוני החריג, ושלא ניתנו על ידי העירייה קודם לכן. מסקנה זו עולה מחוזרי מנכ"ל משרד הפנים וגם מפס"ד מלינבוסקי. המסקנה העולה מפס"ד מלינובסקי היא כי יש שני סוגי שירותים שהעירייה מספקת: הראשון, שירותים שהיא מספקת בדרך שגרה, בשמירה על הסדר הציבורי. שירותים אלה יש לממן מכספי הארנונה. שירותים אחרים הם השירותים ה"מיוחדים" שהעירייה אינה חייבת באופן שגרתי לספק. רק שירותים אלה ניתן לממן באמצעות היטל מיוחד. כפי שיובהר להלן, לא ניתן - לאור פסה"ד הנ"ל, לממן באמצעות האגרה גם שירותים שעשויים לסייע במניעת אירועים ביטחוניים, אולם שייעודם המרכזי הוא שמירה על הסדר הציבורי. 17. מפסק הדין מלינובסקי עולה כי המסקנה הזו אינה נובעת רק מהאמור בחוזרי משרד הפנים, אלא היא משקפת את המצב החוקי. מובן כי חוזרי מנכ"ל משרד הפנים אינם יכולים לשנות את המצב החוקי, ואין בכוחם להסמיך עיריות לבצע פעילויות שהחוק לא הסמיך אותן לבצע. כמו כן, אם העירייה מחויבת לספק שירות כזה או אחר באמצעות כספי הארנונה, חוזר משרד הפנים אינו יכול לשנות זאת, ואינו יכול לקבוע כי ניתן לגבות היטל מיוחד עבור השירות הזה. 18. הנושא העיקרי שיש לבחון אותו אם כן ביחס לחוק העזר של העיר כפר סבא, הוא האם מכוח חוק העזר נעשה שימוש בכספי האגרה לצורך מימון פעילות שגרתית של שמירה על הסדר הציבורי, או שכספי חוק העזר נועדו רק כדי לממן פעילויות חריגות, שעירייה אינה חייבת לספק באופן שגרתי. לענין זה אין למעשה רלוונטיות רבה לחוזרי המנכ"ל של משרד הפנים, שכן בין אם הם התירו שימוש בכספי האגרה לפעילויות מסוימות ובין אם לאו, יש לבחון את השאלה האם אלה פעילויות חריגות, אם לאו. 19. אין מחלוקת בין הצדדים כי משרד הפנים לא אישר לעירייה לעשות שימוש בכספי האגרה לצורך מימון שמירה נייחת במוסדות חינוך, בהם היתה שמירה כזו עוד בטרם אישור חוק העזר. אין מחלוקת כי בבתי הספר היתה שמירה נייחת כזו, וכעולה מעמדת העירייה - גם בחלק מגני הילדים. יוער כי העירייה מתייחסת לשירותים שניתנו על ידיה עד שנת 2000, בה החל המצב הביטחוני להיות רעוע (ולא לשנת 2002 - שבה חוקק חוק העזר). 20. כעולה מחוות הדעת של רו"ח בוכניק מטעם העירייה, העירייה עשתה שימוש בכספי האגרה לאבטחה של גני ילדים, שהדרישה לאבטחתם עלתה רק בשנת הלימודים שהחלה ב-2002 (ר' חוות דעתו של רו"ח בוכניק, עמ' 10). מאחר שמדובר בהוצאה חדשה שלא היתה קיימת לפני שנת 2002, נראה כי היא הוצאה לגיטימית. ביחס לבתי הספר, הרי לאור הקביעה בחוזר מנכ"ל משרד הפנים, העירייה עושה שימוש בכספי האגרה לשמירה ניידת. יחד עם זאת, העירייה עשתה שימוש בכספי האגרה למימון של שומר שני, המקיים פטרול בזמן הלימודים (ר' עמ' 11 לחוו"ד בוכניק). לגישת העירייה, אבטחה כזו אינה מוגדרת כאבטחה צמודה, והיא נכללת לכן בהוצאות שיש לממן מכוח אגרת השמירה. השאלה האם אבטחה של שומר בבית הספר יכולה להיחשב כאבטחה נייחת, אינה נקייה מספקות. בשלב הבא יהיה מקום לבחון את השאלה האם שמירה כזו היא שמירה ניידת או נייחת. 21. אולם, האגרה לא נועדה רק למימון שמירה במוסדות חינוך. מה היו אם כן השימושים שנעשו על ידי העירייה בכספי האגרה? המצהיר מר רונן אלמוג מטעם העירייה, העיד כי לאחר הטלת האגרה - מתבצעים סיורי בוקר באמצעות 6 כלי רכב, סיורי משמרת ערב באמצעות רכב אחד, וסיורי משמרת לילה באמצעות שני כלי רכב. מעבר לכך, וכעולה מהתצהיר, החליטה העירייה לאחר שנת 2002 לאבטח גם את גני הילדים, ומוסדות ציבור נוספים. בשנת 2002 הושלמה גם סלילת דרך ביטחון, כולל תאורה לאורך שני ק"מ בגבול המזרחי של העיר. פיקוד העורף הוא שמימן את הסלילה, אולם האגרה משמשת לתחזוקה השוטפת שלה. כן נוספו סיורים בשכונות המזרחיות של העיר וסיורים בעיר כולה. עוד שימשו כספי האגרה להחלפת רכב פטרול שנרכש בעבר במימון פיקוד העורף, ונשכר רכב נוסף למשמר האזרחי לצורך ביצוע סיורים בעיר. המצהיר אף ציין כי ביום 31.5.07 נפתח פארק עירוני בעיר כפר סבא, ולאור דרישת המשטרה הוצבו בו מאבטחים. כן שודרגה מערכת המחשב במוקד העירוני ונרכשו עגלת חפ"ק על ציודה בחודש ינואר 2008. בנוסף שודרגה מערכת המצוקה בגני הילדים. פירוט מכלול ההוצאות של העירייה בקשר עם הביטחון הממומנות מהאגרה, מצוי גם בחוות הדעת שהוגשה מטעם העירייה, של רו"ח בוכניק. מחוות הדעת עולה כי העירייה עשתה שימוש בכספי האגרה לצורך אבטחה בפארק העירוני, ולצורך אבטחה של פעילויות תרבות וספורט. 22. ראשית יש לציין כי כעולה מהחלטתה של מועצת העיר כפר סבא מיום 8.5.02 (החלטה 452), המועצה אישרה כי חוק העזר יהיה תקף רק ביחס לבתי חינוך עירוניים - קרי בתי ספר וגני ילדים. כך עולה הן מההחלטה עצמה, והן ממכתב העירייה למבקש 1 מיום 17.1.2005 בו נקבע כי "היטל השמירה נקבע לצורך תגבור האבטחה בגני הילדים ובבתי הספר בלבד" (ר' נספח ט' לבקשת האישור. ההדגשה היא במקור, ר.ר.). לכן, שימושים שנעשו מעבר לכך בכספי האגרה, עשויים להיחשב כשימושים שאינם לגיטימיים. בהקשר זה, העובדה כי קיים צורך בהוצאות נוספות לצורכי אבטחה, או כי המשטרה העלתה דרישות בהקשר זה, אין בהן כדי להכשיר שימוש באגרה בקשר עם הוצאות שלא אושרו על ידי מועצת העיר. יישום הלכת מלינובסקי על השימושים שנעשו ע" העירייה בכספי האגרה 23. בפס"ד מלינובסקי התייחס בית המשפט העליון להוצאות שהוציאה העירייה מכספי האגרה למימון סיירת שמירה. בית המשפט (כב' השופט רובינשטיין) התייחס לפעילותה של סיירת השמירה וקבע כי "עיקר פעילותה של הסיירת קשור לתחום הסדר הציבורי, ולא לביטחון שאליו כוונה. בנסיבות אלה דומה, כי מדובר למעשה בסיירת שעניינה סדר ציבורי, והבטחת שלום הציבור, שככול שהיא נתקלת באירוע ביטחוני הדורש התערבות, יטופל העניין על ידי המאבטחים טיפול ראשוני בלבד". לאור האמור לעיל, הרי אין די בכך כי העירייה הוציאה כספים שעשויה להיות להם תרומה ביטחונית, אולם הם נועדו בעיקר לשמירה על הסדר הציבורי. הוצאות כאלה אינן הוצאות שאגרת השמירה נועדה לממן. יישום האמור על ההוצאות שפורטו על ידי העירייה בתובענה הנוכחית, מעלה כי הוצאות אלה בחלקן עשויות להסתבר כהוצאות שאינן קשורות רק לאירועים ביטחוניים, אלא נועדו למטרות נוספות שונות. כך, פעילות של מוקד היא לטעמי פעילות "רחוקה" מפעילות שנועדה להבטיח את תושבי העיר, הרבה יותר מפעילות הסיירת אליה התייחס בית המשפט בפס"ד מלינובסקי. אכן, יתכן כי מאן דהוא יתקשר למוקד ויודיע על חשש מפני פעילות חבלנית, אולם גם בענין מלינובסקי בית המשפט העליון קבע כי יתכן שסיירת שנוכחת בעיר עשויה להיות בעלת תרומה ביטחונית. עובדה זו אינה הופכת את הסיירת - כמו גם את המוקד - לגוף שנועד למנוע פעילות חבלנית עוינת. 24. דברים דומים ניתן לומר ביחס להוצאות נוספות של העירייה. כאמור, כעולה מחוות דעתו של רו"ח בוכניק, נועדו חלק מסכומי האגרה למימון אבטחה בפארק העירוני בעיר, אבטחה באירועי תרבות, אבטחה באיצטדיון הכדורגל, בחוגים, נופשים מרוצים ואירועי ספורט שונים. ביחס לכול ההוצאות הללו, יהיה מקום לבחון את הפעילות של גופי האבטחה, והאם עיקר פעילותם הוא בשמירה על הסדר הציבורי, ורק אם הם נתקלים באירוע ביטחוני - הם מטפלים בו (בדומה לפעילות הסיירת בעיר חולון- אליה התייחס ביהמ"ש בפס"ד מלינובסקי). אם אלה הם פני הדברים, הרי מכוח פס"ד מלינובסקי, לא היתה העירייה רשאית לממן את ההוצאות הללו מכספי האגרה. לכן, אין די בעובדה כי בפועל הוצאו הוצאות שונות על ידי העירייה למימון פעילויות אבטחה אלה - כפי שעולה מחוות הדעת של רו"ח בוכניק, כדי לקבוע כי השימוש שנעשה על ידי העירייה בכספי האגרה הוא שימוש לגיטימי. 25. יוער כי בית המשפט העליון בפס"ד מלינובסקי ביקר את חוק העזר של חולון גם משום שמשרד הפנים באשרו אותו, לא דאג לקבוע אמות מידה ברורות להפעלת שירותי השמירה הניתנים מכוח החוק, ומבלי שנדרש לסוגיות כמו התיאום בין כוח השמירה העירוני לבין המשטרה. כן חסר חוק העזר לחולון התייחסות למימשק בין כוחות השמירה עם הרשויות השכנות. גם בהקשר זה עשויה להיות משמעות לפסק הדין מלינובסקי הנ"ל ביחס לעירייה ולחוק העזר כפר סבא. גם במסגרת חוק העזר של כפר סבא היה על העירייה לתת מענה בין היתר, לשאלת התיאום בין כוח השמירה שלה לבין העירייה. 26. המבקשים טענו, וטענתם לא נסתרה, כי בפועל הוציאה העירייה על אבטחת מוסדות החינוך לפני חקיקת חוק העזר, יותר מאשר לאחר שהוטלה האגרה. טענה זו לא נסתרה - ואם אכן אלה הם פני הדברים, הרי יתכן כי הוצאות העירייה בגין השמירה על מוסדות החינוך אינן הוצאות חריגות, הנובעות מהמצב הביטחוני. גם ענין זה טעון בירור בשלב הבא של הדיון. 27. סיכומה של נקודה זו - ביחס לחלק מההוצאות שהעירייה טענה כי כספי האגרה נועדו להן, קיים סיכוי סביר שייקבע שמדובר בשימושים שאינם לגיטימיים, ושהעירייה לא היתה רשאית לעשות בהם שימוש - בין אם משום שמועצת העיר לא אישרה אותן במסגרת חוק העזר, ובין אם משום שאלה הוצאות שעל פי פס"ד מלינובסקי לא ניתן לממנן באמצעות אגרת השמירה. טענת המבקשים כי ניהול ההליך יגרום לעירייה לנזק והטענה בדבר תחולת ההחלטה מכאן ולהבא 28. העירייה טענה כי עצם ניהול ההליך יגרום לה נזק חמור וודאי. טענתה מסתמכת על הוראת ס' 8(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, הקובע: "הוגשה בקשה לאישור נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין, ושוכנע בית המשפט כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו, לעומת התועלת הצפויה מניהולו ברך זו לחברי הקבוצה ולציבור, ולא ניתן למנוע את הנזק בדרך של אישור בשינויים כאמור בסעיף 13, רשאי בית המשפט להתחשב בכך בבואו להחליט אם לאשר תובענה ייצוגית". אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כי העירייה שכנעה את בית המשפט כי עצם ניהול ההליך, יגרום לה לנזק העולה על התועלת הצפויה לציבור מניהולו. הנזק שעלול להיגרם לעירייה הוא מהקביעה האפשרית של בית המשפט כי יהיה עליה להשיב את האגרה כולה או חלקה לתושבים. אולם נזק אפשרי זה ייבחן על פי הצורך בשלב הבא של הדיון, לאור ס' 20(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. לכן, אינני סבורה כי הוכח שעצם ניהול ההליך (בניגוד לתוצאותיו) יכול היה להסב נזק לעירייה - ודאי לא נזק שיש בו כדי לאיין את האינטרס הציבורי של בירור השאלות העולות במסגרתו. 29. העירייה טענה כאמור גם כי גם אם יתקבלו טענות המבקשים, יש מקום לקבוע כי ביטול חוק העזר יחול מכאן ולהבא, כפי שנקבע בפס"ד מלינובסקי. אינני מקבלת את הטענה. כפי שקבעתי לאחרונה בהחלטה בת"מ (ת") 139/07 איצקוביץ נ. עיריית נס ציונה, אני סבורה כי יש להבחין בין ההכרעה ביחס לתוקפו של חוק עזר אליה התייחס פס"ד מלינובסקי, לבין תביעה ייצוגית שהסעד הנתבע בה הוא סעד כספי, כמו במקרה דנן. כפי שהבהרתי באותו ענין, ביחס לתביעות ייצוגיות, המחוקק התייחס באופן מפורש לאפשרות של רשות שלא להשיב כספים שנתבעים ממנה, אם היא עושה שימוש בהוראת ס' 9ב' לחוק תובענות ייצוגיות. כפי שנקבע לעיל בהחלטה זו, העירייה לא עשתה שימוש בהוראה זו במועד. קבלת טענת העירייה לפיה הסעד הכספי אותו תבעו המבקשים אינו יכול להינתן, שכן תחולת החלטת בית המשפט תהיה רק מכאן ולהבא, עלולה לרוקן מתוכן את הוראת ס' 9ב' לחוק, ואת חובת העירייה לעשות בו שימוש באופן ותוך המועדים שנקבעו לכך במסגרת החוק. 30. חוק תובענות ייצוגיות התייחס לנושא של האפשרות שלא להורות על השבה במקרים מסוימים בהם ייגרם לנתבע נזק העולה על התועלת הצפויה לחברי הקבוצה, במסגרת ס' 20ד(1) לחוק. אולם, הבחינה מכוח סעיף זה נעשית בשלב הבא של הדיון בתובענה הייצוגית, ולא בשלב הנוכחי שלו. לכן, אינני מקבלת בשלב זה את הטענה כי תחולת ההחלטה תהיה מכאן ולהבא. העדר בחינה תקופתית של הנחיצות בהטלת האגרה, וניהול כספי האגרה שלא בקרן ייחודית 31. כאמור, המבקשים טענו גם כי חרף האמור בפס"ד מלינובסקי, אין בחוק העזר הוראה בדבר בחינה תקופתית של הנחיצות בהטלת האגרה. העירייה טענה מנגד, כי היא בחנה את הצורך להמשיך להטיל את האגרה, וכי בשנת 2009 התקבל אישור חדש של משרד הפנים להעלאת תעריף האגרה, ומכאן שבשנים הרלוונטיות לתביעה (06-08) היה צורך בגביית האגרה. יוער בהקשר זה כי בפס"ד מלינובסקי הטיל בית המשפט ספק ממשי בצורך הנוכחי בפעילות שמירה נגד פעילות חבלנית עוינת, לאחר שהאיום מפעילות כזו פחת כמעט לחלוטין בשנים האחרונות. יתכן - כפי שטענה העירייה - כי המצב בעיר כפר סבא הוא שונה, אולם גם זה ענין שיהיה מקום לבחון אותו בשלב הבא של הדיון. 32. המבקשים הוסיפו וטענו כי העירייה אף לא ניהלה את כספי האגרה בקרן ייחודית, אלא הטמיעה כספים אלה בקופתה הכללית. העירייה לא כפרה בטענה זו, אולם היא טענה כי במהלך הדיון בבית המשפט, החל מיום 13.1.10, נפתח חשבון בנק נפרד לניהול כספי האגרה. משכך, אין עוד מקום לקבל את התביעה הייצוגית בהקשר זה, וענין זה יובא בחשבון בהתאם לצורך בפסיקת גמול התובעים ושכר טרחתם. טענות העירייה ביחס למבקש 1 33. העירייה העלתה טענות שונות המתייחסות למבקש 1 ולהתאמתו להיות תובע ייצוגי. אינני סבורה כי יש מקום להתייחס לטענות אלה בפירוט. מלבד המבקש 1, ישנם 3 מבקשים אחרים, שביחס אליהם לא העלתה העירייה טענות. לכן, אף לו היה המבקש 1 נמחק מהבקשה, לא היה בכך כדי להביא למחיקתה של הבקשה. מעבר לכך, בהתאם להוראות ס' 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, הרי גם לו היה המבקש 1 - המבקש היחידי, והוא לא היה מתאים לשמש כתובע מייצג, היה על בית המשפט לאשר את התובענה כתביעה ייצוגית, ולהורות על החלפת התובע המייצג. שאלת זכאותו של המבקש 1 לקבל גמול כתובע ייצוגי, היא שאלה שתיבחן בסוף ההליך, ולא זה המקום לבחון אותה. בשולי הדברים יוער כי ספק בעיני אם בית המשפט אמור לבחון את התנהלותו האתית של המבקש 1 כחבר מועצה במסגרת ההליך הנוכחי. גם העובדה כי עילת התביעה של המבקש 1 איננה מתייחסת לתקופת התביעה במלואה איננה אמורה לפסול אותו מלשמש בתובע ייצוגי. הוראות ביחס לאישור הבקשה 34. לאור האמור לעיל אני מקבלת מאשרת את הגשת התובענה כתביעה ייצוגית. אני קובעת כי הקבוצה תוגדר כ"כל תושבי כפר סבא ששילמו אגרת שמירה בשנים 2006-2208". התובעים המייצגים יהיו המבקשים, באמצעות בא כוחם עו"ד מור, דותן ושות' מרח' היצירה 18 רמת גן 5252. עילת התביעה היא גבייה שלא כדין של אגרת השמירה בשל שימושים שלא כדין בחלק מהכספים שנגבו כאגרת שמירה. בהתאם להוראת סעיף 14(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, הודעה על החלטה זו תימסר למנהל בתי המשפט, בצירוף העתק של ההחלטה, לשם רישומה בפנקס. בהתאם לסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות יפורסם הפרק האחרון להחלטה זו (שכותרתו "הוראות ביחס לאישור הבקשה") בשני עיתונים יומיים בשפה העברית, כאשר בשלב זה תישא העירייה בהוצאות הפרסום. אני מחייבת את העירייה לשאת בהוצאות המבקשים בגין הבקשה בסכום כולל של 30,000 ₪. אגרת שמירהתביעה ייצוגיתאגרה