קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תחנת משנה אגרות פיתוח: עתירה מנהלית המכוונת כנגד דרישות תשלום ששלחה המשיבה לעותרת בתאריך 6.5.10 בקשר עם תחמ"ש (תחנת משנה) כרמיאל (נספח 1 לעתירה) וכמון (נספח 2 לעתירה), שבהן נדרשה העותרת לשלם סכומים שונים כאגרות תיעול, היטלי ביוב והנחת צנרת מים ואגרות בנייה (בקשר עם תחמ"ש כרמיאל) והיטל ביוב ואגרת בנייה (בקשר עם תחמ"ש כמון). ביום 1.3.11 התקיים דיון מוקדם בעתירה, ובגדרו ניתנה החלטה שלפיה תוכרע תחילה הטענה שהעלתה העותרת בפסקה ג.6 של כתב העתירה, היינו, ש"חטיבת הקרקע במרכזה פזורים מסדרי חשמל אינה נחשבת כלל כשטח "מבנה" בר חיוב בהיטלי פיתוח, וזאת לנוכח ההלכה הפסוקה ולאור הגדרות שטח "קומה" ו"בניין" בחוקי העזר הרלוונטיים". עניינה של החלטה זו הוא אפוא טענתה האמורה של העותרת. דומה כי קודם לבירור השאלה העומדת לדיון יש להבהיר את מהותם של התחמ"שים, של המתקנים המכונים מסדרי חשמל כמו גם את תיאורם של נכסי המקרקעין שהמתקנים בנויים עליהם. בין שלל הנספחים שצירפה העותרת לכתב עתירתה ניתן למצוא גם תצלום אוויר של תחמ"ש כמון (נספח 9 לכתב העתירה), תצלומים של מסדר החשמל בתחמ"ש כרמיאל (נספח 24 לכתב העתירה), תצלום אוויר של תחמ"ש כמון (נספח ד-3 לחוות דעת מודד שצורפה כנספח 1 לתגובת המשיבה ("חוות הדעת")) ותצלום אוויר של תחמ"ש כרמיאל (נספח ד-7 לחוות הדעת). בנוסף לאלה ניתן למצוא בכתבי הטענות גם תיאור מילולי של התחמ"שים ושל מסדרי החשמל. המסקנה שניתן להסיק מכל אלה היא שתחמ"ש היא יחידת קרקע מגודרת שבשטחה נבנו במפוזר עמודי חשמל, שנאים ומסדרים (שהם עמודי חשמל נמוכים הפזורים על פני הקרקע) המשמשים לניהול, מיתוג ובקרה של החשמל המסופק על ידי המשיבה. העמודים, השנאים והמסדרים הוקמו על משטחי בטון קטנים המשמשים להם בסיס. כמו כן, נבנה על יחידת הקרקע של התחמ"ש מבנה המשמש את מכשור הבקרה הדרוש לשם תפקודה של התחמ"ש. מתיאור זה ברור אם כן, שעיקר שטחה של התחמ"ש הוא עמודי חשמל ושנאים שנבנו בה, ורק על מקצת השטח נבנה מבנה הבקרה. בדרישות התשלום שעליהן מוסבת העתירה השתיתה המשיבה את החיוב על מלוא שטחן של התחמ"שים, כאשר מתוך כלל השטח היא התייחסה לשטח הקרקע שעליו ממוקמים עמודי חשמל ומסדרים כאל שטח מבנה (בדומה לשטח מבנה העזר) והחילה לגביו תעריף של מבנה. ליתרת השטח התייחסה המשיבה כאל שטח קרקע והחילה תעריף של קרקע. דברי החקיקה הרלוונטיים להחלטה זו הם חוק עזר לכרמיאל (ביוב) תשס"ח-2008 ("חוק הביוב"), חוק עזר לכרמיאל (תיעול) תשס"א-2001 ("חוק התיעול"), חוק עזר (אספקת מים) תשל"ד-1973 ("חוק אספקת מים") ותקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970 ("תקנות התכנון"). . סעיף 3(א) לחוק הביוב קובע כי "היטל ביוב יחושב לפי שטח הקרקע בנכס, וכן לפי שטח בניין שבו, לפי העניין, כאמור בסעיף 4, והוא ישולם לפי שיעורי ההיטל שבתוקף הנקובים בתוספת הראשונה". סעיף 4(א) לחוק הביוב קובע כי: "(א) היטל ביוב יחושב לפי שטח הקרקע ושטח הבניין שבנכס, וסכומו יהיה הסכום המתקבל ממכפלת שטח הקרקע ושטח הבניין בנכס, בשיעורם של תעריפי ההיטל שבתוקף; ואלו השטחים שלפיהם יחושב ההיטל: שטחה הכולל של הקרקע בנכס, לרבות קרקע שעליה ניצב בניין; שטחו הכולל של בניין הנמצא בנכס, לרבות שטחם הכולל של בניין או תוספת לבניין, שנבנו בנכס בלא היתר בנייה או בסטייה או בחריגה ממנו, לפי מדידות וחישובי העירייה; ......." סעיף 1 של חוק הביוב קובע כי "בניין" משמעו "מבנה בתחום העירייה בין שהוא ארעי ובין שהוא קבוע, למעט מבנה ארעי המוצב באופן ארעי ...", עוד נקבע כי "שטח בניין" משמעו "הסכום במ"ר של שטחי כל הקומות בבניין". "קומה" הוגדרה באותו סעיף כ"חלל המשתרע בין שתי רצפות סמוכות הנמצאות זו מעל זו, על פי גובהו המזערי של אותו חלל כקבוע בפרט 2.03 לתוספת השנייה של תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 (להלן:"תקנות היתר בנייה") לרבות בנייני עזר, מרתפים, מרפסות מקורות ופתוחות ... וכל שטח אחר בקומה;" תעריפי היטל הביוב שנקבעו בתוספת הראשונה לחוק הביוב מתייחסים בנפרד לקרקע ולבניין, וסכומי ההיטל ביחס לכל אחד מאלה הם שונים. הוראות שהן דומות בעיקרן להוראות הרלוונטיות בחוק הביוב מצויות גם בחוק התיעול, וכמו בחוק הביוב גם תעריפי ההיטל הקבועים בתוספת לחוק התיעול מבחינים בין תעריף לבניין לבין תעריף לקרקע. חוק אספקת המים מגדיר את המונח "בניין" כמשמעו בצו המועצות המקומיות תשי"א-1950 שבתורו מגדיר את המונח כ"כל מבנה בתחום המועצה או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו הוא עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה, למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או מקצתו". על פי סעיף 4 לתוספת לחוק אספקת המים נקבע תעריף לבניין שאינו למגורים, המחושב לפי שטח הבנייה בכל קומה. טענתה העיקרית של העותרת היא שלשונם של חוקי העזר האמורים אינה מאפשרת לקרוא בהם כוונה שהם יחילו על המסדרים תעריף של מבנה או שיראו את השטח שעליו הם בנויים כשטח בנוי שלגביו חל תעריף של שטח בנוי. בקשר לכך טוענת העותרת, כי התחמ"שים בכלל והמסדרים בפרט נעדרים מרכיבים חיוניים של הגדרות "בניין" ו"קומה" שהן חיוניות על מנת להתייחס לנכס כלשהו כאל מבנה ולהחיל עליו תעריף של מבנה בהתאם לחוקי העזר. המשיבה טוענת שיש לראות את השטח הכולל שבו בנויים המסדרים כשטח של מבנה אחד, והיא מסבירה את הדבר בכך שהמסדרים משתרעים על פני שטחי קרקע נרחבים, הם מחוברים ביניהם במגשרים פנימיים ושטח התחמ"ש כולו תחום בגדר והוא חסום באופן מוחלט לכל מעבר של הציבור. לכן, כך המשיבה, יש לראות את השטח שאותו תופסים המסדרים, ובמילים אחרות - שטח ההיטל האופקי שלהם על פני הקרקע, כשטח המבנה שבגינו ניתן לחייב בהתאם לחוקי העזר. המשיבה מצביעה על כך שהגדרת שטח קומה בחוק התיעול מפנה לפרט 1.00.6 בסימן ב' לתוספת השלישית של תקנות התכנון, והיא מוסיפה וטוענת שבפרט 1.00.3 לסימן ב' לתוספת השלישית של אותן תקנות מצויה הוראה בדבר חישוב שטחו של מתקן העשוי קונסטרוקציות אשר זה לשונה: "1.00.3 על אף האמור בפרט 1.00.2, שטחו של מיתקן העשוי קונסטרוקציות הוא מספר המ"ר הכולל: של שטח ההיטל האופקי על פני הקרקע של חתך המיתקן, התחום בקו דמיוני המחבר את העמודים החיצוניים של שלד המיתקן; של שטח ההיטל האופקי של חתך יחידות ציוד המותקנות באותו מיתקן, ככל שהן מותקנות מחוץ לשטח ההיטל האופקי של המיתקן כאמור בפסקה (1); לעניין זה, "יחידות ציוד" - לרבות מכלים, ריאקטורים, תנורים, צינורות והחללים שביניהם" על אף רוחב היריעה של טענות הצדדים, ובעיקר אלו של העותרת, דומני שההכרעה בשאלה העומדת לדיון מצריכה רק את הבירור אם התחמש"ים והמסדרים הם בניין או מבנה, אם לאו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שהדין עם העותרת, וכי לא ניתן לראות בתחמש"ים או במסדרים משום מבנה או בניין לעניין איזה מדברי החקיקה שעליהם נסבה העתירה זו ולכן אין לחייבם בתעריף המתייחס לבניין או מבנה. המעיין בכל אחת מן ההוראות הרלוונטיות של דברי החקיקה המצוטטים לעיל, יוכל לראות שנעשה בהן שימוש במילים "בניין" או "מבנה", להבדיל מ"שטח הקרקע" שעליו נבנה או בנוי המבנה או הבניין. לדעתי, היזקקותה של המשיבה לתקנות התכנון היא מוטעית, מפני שתקנות התכנון מורות כיצד יש לחשב שטח, למשל של מתקן עשוי קונסטרוקציות, אולם לא ניתן להסיק מהן שמתקן כזה הוא מבנה במשמעות דברי החקיקה העומדים לדיון בעתירה זו. בהעדר הוראה מפורשת בכל אחד מן החוקים וחוקי העזר שעליהם נסבה העתירה, יש לתת למילים "בניין" או "מבנה" את המשמעות הלשונית הפשוטה שלהם, וכפי שנאמר בעניין אחר: "החוק נקט לשון "ריהוט", אך לא הגדיר "ריהוט", או "רהיט", מהו. כיצד נשכיל איפוא לדעת, אם אח מן הסוג דנא אף הוא רהיט כמשמעו בחוק? בהעדר הגדרות, המייחסות ל"ריהוט", ל"רהיט ול"אח" (או ל"קמין") משמעות מיוחדת, מוטל עלינו להיזקק לפירושם הרגיל והשגור של מושגים אלה בלשון הבריות. נוכל - כמקובל בכגון דא - להיעזר בהגדרתו הלשונית של כל אחד מן המושגים הללו במילון עברי. אך בכך לא יהיה די. ההגדרות המילוניות תספקנה לנו את המשמעויות השכיחות של כל אחד מנושאי ההגדרה, אך רק מעט אודות המשותף והמבדיל בין תכונותיהם. את זאת עלינו להשלים בעזרת "מבחן השכל הישר, או: ההגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות", כביטויו של השופט (לימים מ"מ הנשיא) זילברג (בע"פ 31/50 [2], בעמ' 557)." (ע"א 412/86, מוריס נ' מנהל המכס, פדי מ"ג(3) 433 (1989)). בדומה לכך, גם בענייננו על המשיבה להראות כי ניתן לתת למונחים "בניין" או "מבנה" פירוש רחב דיו המאפשר לראות במסדרים משום "בניין" או "מבנה" כאמור בחוקי העזר, ובהתאם לכך להחיל על שטח המסדרים את התעריף שאותו החילה המשיבה לגבי "בניין" או "מבנה". כאמור, את זאת אין המשיבה מראה והיא מסתפקת בהסתמכות על תקנות התכנון, אשר כפי שציינתי לעיל, מתוות את האופן שבו יחושב שטחו של מבנה העשוי קונסטרוקציות, אולם כשלעצמן אין בהן עוגן פרשני לראות בתחמש"ים או במסדרים משום "מבנה" או "בניין". התוצאה היא, אם כן, שאני רואה לקבל את טענתה של העותרת, כאמור בסעיף ג.6 של העתירה, שלא ניתן לראות את התחמש"ים או את המסדרים כ"מבנה" או "בניין" לצרכי דברי החקיקה שעליהם נסבה העתירה. בפסקה ה' של הרישא לכתב העתירה ביקשה העותרת, כסעד חלופי, שתינתן הוראה למשיבה להפחית את סכום היטלי הפיתוח ואגרות הבנייה הנדרשות, ולאור התוצאה שאליה הגעתי אני רואה להורות למשיבה לערוך מחדש את דרישות התשלום (כמשמען בכתב העתירה), באופן שסכומי הדרישה המתייחסים לתחמש"ים יחושבו לפי שטח קרקע ולא לפי שטח "מבנה" או "בניין", לפי העניין. למען מנוע ספק אציין כי ככל שקיים בתחום התחמ"ש מבנה, במשמעות המקובלת של המונח, הוא יחויב בתעריף המתאים לבניין או מבנה. בכתב העתירה העלתה העותרת טענות נוספות המכוונות כנגד חיובה בתשלומי ההיטלים השונים, ובכללן טענות התיישנות, שיהוי, חיוב רטרואקטיבי, העדר זיקת הנאה ועוד טענות כיוצא באלה. התוצאה שאליה הגעתי, כאמור לעיל, איננה מייתרת את הדיון בטענות אלה, אולם מן העבר האחר אפשר שהיא מקהה את עוקצן בשל כך שדרישות התשלום שייערכו כאמור לעיל יהיו מקובלות על העותרת. משום כך אני רואה לקבוע דיון מוקדם נוסף בעתירה, אשר מטעמי יומן בית המשפט יוכל להתקיים רק ביום 1.1.12 בשעה 12:30. המשיבה תערוך מחדש את דרישות התשלום ותמציאן לעותרת עד 1.11.11, והעתקיהן יוגשו לבית המשפט, על מנת שבמועד הדיון תהיה בפני בית המשפט תמונת המצב המעודכנת בנוגע לסכומים הנדרשים מהעותרת. נושא ההוצאות יישקל בגדר פסק הדין שיינתן בתום הדיון בעתירה . אגרהאגרות והיטלי פיתוח