קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום לבעל עסק לפי חוק ההתנתקות: הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן - החוק) דחתה את בקשת העותר לאשר לו תשלום מיוחד, לפי סעיף 137 לחוק, חלף דמי הסתגלות כבעל עסק; מכאן עתירתו. עיקרי ההליכים והעובדות 1. העותר, המתגורר בנתניה, הקים וניהל עסק לשחזור מתכות באזור התעשייה ארז, באמצעות חברת אסמורן בע"מ. במהלך שנת 2005, עם ביצוע תוכנית ההתנתקות, נאלץ העותר לנטוש את מבנה העסק, כשחלק מן הציוד ומן המלאי הועבר לשטחי ישראל. בעתירתו הקודמת (עת"ם (י-ם) 8975/08 לפני סגן הנשיא, כבוד השופט ד' חשין), ניתן פירוט הרקע העובדתי ועיקרי ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בנוגע לדמי ההסתגלות. כמתואר שם (בפיסקאות 6-1), לאחר יישום תוכנית ההתנתקות פנה העותר לוועדת הזכאות לשם קבלת פיצוי בגין העסק שניהל. העותר ביקש לקבל גם מענק אישי בשל ותק, לפי סעיף 46 לחוק; וגם דמי הסתגלות, לפי סעיף 51 לחוק. על-פי החוק, הזכאים לקבלת דמי הסתגלות הם בעל עסק שמרכז חייו היה בשטח המפונה, או עובד לשעבר - ללא תלות בשאלת מרכז חייו - כל עוד לא היה הבעלים של העסק שבו עבד. העותר היה כאמור מנהלהּ של חברת אסמורן בע"מ, אך ביום הקובע ליישום החוק לא היה בעל השליטה בחברה, ומשום כך לא בא בגדר "בעל עסק". על-פי המתואר בפסק הדין הנ"ל, במקביל לבקשת העותר לקבל פיצויים אישיים, התנהלו הליכים מטעם העותר וחברת אסמורן בע"מ אל מול ועדת הזכאות והוועדה המיוחדת לשם קבלת פיצוי בשל עסק במסגרת המסלול הנכסי. בהליכים הללו זכה העותר הוא-עצמו, שכאמור איננו "בעל עסק" לפי החוק, לפיצוי מיוחד מאת הוועדה המיוחדת בגין המבנה והקרקע של העסק, לאחר שמצבו הושווה לעניינם למצבו של "עסק" העונה על תנאי הזכאות. חברת אסמורן בע"מ קיבלה גם פיצוי בגין הציוד והמלאי של העסק, בשעה שהחברה כבר הייתה בבעלות העותר. ערעורו של העותר על החלטת הוועדה המיוחדת לגבי הפיצוי בגין המבנה והקרקע, נדון והוכרע בעת"ם (י-ם) 619/07 (ניתן ביום 8.9.08); עתירתה של חברת אסמורן בע"מ נגד החלטת הוועדה המיוחדת לגבי היקף הפיצוי שלו זכאית החברה נדונה בעת"ם 8138/08 והתקבלה במובן זה שהדיון הוחזר אל הוועדה המיוחדת לשם בחינה מחודשת של רכיבי פיצוי שונים (ניתן ביום 10.12.09). 2. עתירה נוספת הגיש העותר (עת"ם (י-ם) 619/07 לפני כבוד השופט מ' סובל) נגד החלטת הוועדה המיוחדת בבקשתו לאשר לו תשלום מיוחד עבור הקרקע והמבנה שהיו בבעלותו. העתירה נדחתה (ניתן ביום 8.9.08). העותר ערער לבית המשפט העליון (עע"ם 8993/08), שם הוסכם לשלם לו סכום כסף נוסף (227,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 18.2.05), והערעור נמחק כשטענות הצדדים שמורות להם (ניתן ביום 1.2.10). 3. באשר לדמי ההסתגלות, בהליכים שניהלו העותר וחברת אסמורן בע"מ אל מול ועדת הזכאות נקבע בתחילה כי לא הוכח שביום הקובע החזיק אזרח ישראלי ב-50 אחוז ממניות אסמורן בע"מ, ולכן היא אינה זכאית לקבלת פיצוי על-פי החוק. בערעור לבית משפט השלום (ו"ע 136/05) הוסכם כי ועדת הזכאות תחזור ותבחן את החלטתה. בהמשך, ביום 23.2.06, קבעה ועדת הזכאות כי באסמורן בע"מ היה בעל שליטה ישראלי ביום הקובע ולפיכך היא זכאית לקבל פיצוי בשל עסק. בעקבות החלטתה-זו של ועדת הזכאות, ניתן פסק דין של בית משפט השלום בערעור, ועל-פיו אושרה קביעתה העקרונית של ועדת הזכאות והדיון הוחזר אליה לעניין היקף זכאותה של אסמורן בע"מ לפיצויים (ניתן ביום 2.4.06; על-פי החלטת ועדת הזכאות, בעל השליטה במחצית ממניות אסמורן בע"מ ביום הקובע היה אדם בשל לב וינשטיין, ולא העותר, כפי שנקבע בטעות בפסק הדין). ועדת הזכאות שבה ודנה בעניינם של העותר ושל חברת אסמורן בע"מ. בעתירה שהגיש העותר נגד החלטות ועדת הזכאות (עת"ם 418/06) הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין כי "באשר לפיצויים בגין ותק, הסתגלות ופטור ממס רכישה, מוסכם כי בקשה זו תידון לפני הוועדה המיוחדת, באופן חריג, וזאת על יסוד ההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בתיק ו"ע 136/05" (ניתן ביום 14.12.06). לפי המסתבר, הכוונה היא להסכמה השגויה שלפיה העותר הוא "בעל עסק", ואכן בעקבות פסק הדין בעתירה התבקש העותר על-ידי מינהלת סל"ע, למלא "טופס תביעה מעסיקים", לצורך הדיון בבקשתו לדמי הסתגלות. 4. בקשתו של העותר לקבלת דמי הסתגלות נדונה תחילה לפני ועדת הזכאות, למרות ההסכמה הנ"ל בעת"ם 418/06, וזו דנה בזכאותו כבעל עסק מתוך הסתמכות על ההנחה המוטעית כי העותר אכן מוגדר ככזה. הוועדה דחתה את בקשת העותר מכיוון שלא התקיימו בו תנאי הזכאות לבעל עסק כי ביום הקובע ליישום החוק התגורר בנתניה, ומרכז חייו לא היה בשטח המפונה (ניתנה ביום 14.2.07). בהמשך החליטה ועדת הזכאות לתקן את החלטתה הקודמת וקבעה כי היה מקום לדחות את בקשת העותר עוד מלכתחילה מכיוון שאינו ממלא אחר הגדרת "בעל עסק" ביום הקובע, וממילא אינו זכאי לקבלת דמי הסתגלות כבעל עסק. עוד נקבע בהחלטה המתקנת, כי גם אילו מילא העותר אחר תנאי הגדרת "בעל עסק", גם אז לא היה זכאי לדמי הסתגלות בשל אי-קיום מרכז חיים בשטח המפונה. הוועדה לא התייחסה לאפשרות לפיה זכאי העותר לקבלת דמי הסתגלות כעובד (ניתנה ביום 9.5.07). 5. במקביל דנה גם הוועדה המיוחדת בבקשות שונות של העותר, עד שנתנה את החלטתה ביום 9.5.07 - יום שבו ניתנה גם החלטתה האחרונה הנ"ל של ועדת הזכאות - בכלל ענייניו של העותר: פיצוי בגין מבנה וקרקע, ניכוי והפחתת מס, קבלת מענק אישי בשל ותק, שיפוי בשל מס רכישה, וקבלת דמי הסתגלות. באשר לדמי ההסתגלות קבעה הוועדה המיוחדת כי לא תידרש לעניין זה עד למיצוי ההליכים בוועדת הזכאות, שם היה על העותר להגיש תביעה חדשה לקבלת דמי הסתגלות כעובד. הוועדה המיוחדת דחתה את בקשת העותר לקבלת מענק אישי בשל ותק. העותר הגיש עתירה נגד החלטתה של הוועדה המיוחדת (עת"ם (י-ם) 619/07). באשר לדמי ההסתגלות טען העותר בעתירתו כי החלטת הוועדה המיוחדת להפנותו אל ועדת הזכאות על מנת להגיש בקשה חדשה, הריהי הפרת התחייבותה שקיבלה תוקף של פסק דין בעת"ם 418/06 הנ"ל, לדון בעצמה בבקשה זו. העותר טען עוד כי אל לוועדה המיוחדת לדקדק עִמו בתנאי הזכאות לדמי הסתגלות הקבועים בחוק, משום שבסמכותה לאשר תשלום מיוחד לפנים משורת הדין דווקא למי שלא מתקיימים בו תנאים אלו. בפסק הדין שניתן בהסכמה החזיר בית המשפט את הדיון בעניין דמי ההסתגלות אל הוועדה המיוחדת אשר הודיעה קודם לכן בכתב התשובה לעתירה, על נכונותה לדון בעצמה בשאלת זכאותו של העותר לדמי הסתגלות כעובד. בפסק הדין נקבע בין היתר כי העותר אינו זכאי לקבלת מענק בשל ותק מכיוון שלא קִיים מרכז חיים בשטח המפונה (ניתן ביום 8.9.08). 6. הוועדה המיוחדת דנה ביום 22.9.08 בעניין זכאותו של העותר לדמי הסתגלות. הגם שהיה עליה לדון בזכאותו של העותר כעובד, הרי שהדיון התמקד בעיקר בשאלת מרכז חייו של העותר, שהיא רלבנטית כאמור רק לעניין מתן פיצויים לעותר כבעל עסק. הוועדה המיוחדת הגדירה בהחלטתה את בקשת העותר כ"תשלום מיוחד חלף המענק לדמי הסתגלות... בקשתו של המבקש מהוועדה המיוחדת היא, על כן, לאשר לו תשלום מיוחד, לפי סעיף 137 לחוק, חלף דמי ההסתגלות שלא שולמו לו". הוועדה המיוחדת בחנה את עניינו של העותר כבעל עסק וקבעה כי לנוכח מרכז חייו בנתניה, אין הוא זכאי לקבלת תשלום מיוחד חלף דמי ההסתגלות. הוועדה המיוחדת ציינה כי המבחנים לקביעת מרכז חיים לצורך תשלום דמי הסתגלות לבעל עסק זהים למבחנים לקביעת מרכז חיים לצורך קבלת מענק אישי בשל ותק. בהתבססה על פסק הדין בעת"ם 619/07 הנ"ל אשר לפיו מגורים בשטח המפונה הריהם "תנאי מהותי" לצורך הכרה בזכאותו של העותר למענק בשל ותק, קבעה הוועדה המיוחדת כי אין עילה למתן פיצוי לעותר בדרך של תשלום חלף דמי הסתגלות, משום שגם בעניין זה לא מתקיים בעותר התנאי המהותי של מגורים בשטח מפונה. הוועדה המיוחדת הוסיפה בהחלטתה כי גם אם נהג העותר מעת לעת ללון בעסק, אין בכך כדי ללמד כי מרכז חייו היה בשטח המפונה, מה גם שהעותר לא שינה מעולם את כתובת מגוריו מנתניה לאזור התעשייה ארז, ובתלושי השכר שקיבל מחברת אסמורן בע"מ צויינה כתובת מגוריו בנתניה. גם בדוח השמאות שהגיש העותר לגבי מבנה העסק, לא צויין כי היה בו אזור מגורים או חדר שינה. לפיכך, קבעה הוועדה המיוחדת "כי אין בנסיבות העניין כדי להצדיק מתן דמי הסתגלות נוספים למבקש, אף שלא מתקיים לגבי המבקש התנאי של מרכז חיים בשטח המפונה" (החלטה מיום 24.9.08). 7. כאמור, אֵלו הם ציוני הדרך העיקריים על סמך פסק הדין בעת"ם 8975/08 (לפני סגן הנשיאה, כבוד השופט דוד חשין) בעתירתו הקודמת של העותר. בפסק הדין נקבע כי העותר הוא בעל השליטה הבלעדית בחברת אסמורן בע"מ, מחזיק ב-100 אחוז ממניותיה, וכי עד למועד פסק הדין טרם עלה בידו להקים את העסק במקום חדש בשטח ישראל. בית המשפט פסק כי אין לבחון את בקשתו של העותר לקבלת דמי הסתגלות כעובד שכיר, אלא כבעל עסק. בית המשפט ציין כי מבחינה מהותית הוכר העותר כבעל עסק לצורך מתן פיצוי על-פי החוק, וככזה, זכה בפיצוי בסך של כ-4 מיליון ₪. לפיכך, נקבע בפסק הדין, אין מקום להחזיר את עניינו של העותר לדיון מחודש בוועדת הזכאות או בוועדה המיוחדת בשאלת זכותו לדמי הסתגלות כעובד שכיר. בית המשפט ציין כי "קריטריון מרכז החיים אכן מהווה תנאי הכרחי... פירוש המשיבה את מושג מרכז החיים לעניין דמי הסתגלות, ככולל בראש ובראשונה את אלמנט המגורים, נראה לי סביר, ותואם את תכליתו של סעיף 51 לחוק" (פיסקה 14 לפסק הדין). עוד קבע שם בית המשפט, ולענ"ד גם זאת בצדק, כי "תכלית דמי ההסתגלות הנה להעניק 'מרווח נשימה' - בין אם לעובד שכיר, ובין אם לבעל העסק החסר 'פניות נפשית' להעתקת עסקו (עקב מגוריו בשטח המפונה). 'מרווח נשימה' זה נותן בידי המפונה, במישור התעסוקתי, כלי נוסף לצורך השבת המצב לקדמותו". בית המשפט קבע כי על הוועדה המיוחדת לשוב ולבחון האם מתקיימות נסיבות מיוחדות המעידות על כך שהעותר עודנו זקוק לאותו "מרווח נשימה", שהוא כאמור תכלית דמי ההסתגלות. בעיקרו של דבר התייחס בית המשפט לנסיבות המיוחדות בגִדרם של שניים אלה: העובדה כי העותר לא צלח בהעברת עסקו ונותר מחוסר פרנסה; וכן מצבו הבריאותי, גילו המתקדם ומשך הזמן שבו עבד בשטח המפונה. כאמור, הוועדה המיוחדת קבעה בהחלטתה נשוא העתירה הקודמת "כי אין בנסיבות העניין כדי להצדיק מתן דמי הסתגלות נוספים למבקש". משום שלא ניתן בהחלטת הוועדה פירוט לגבי "נסיבות העניין", נקבע בפסק הדין כי על הוועדה המיוחדת "לשוב ולבחון את בקשת העותר לאור נסיבותיה המיוחדות, וזאת על אף שהעותר, כבעל עסק, אינו מקיים את תנאי הזכאות. לפיכך, יוחזר העניין אל המשיבה, לשם מתן החלטה חדשה ומנומקת, בעניין זכאותו של העותר לקבלת תשלום מיוחד חלף דמי ההסתגלות. עובר למתן ההחלטה, תאפשר המשיבה לצדדים להציג בפניה ראיות וטיעונים בשאלת התקיימותן של נסיבות מיוחדות, המבדילות את העותר משאר בעלי העסקים באזור התעשייה בארז" (פיסקה 17 לפסק הדין; ניתן ביום 7.12.09). 8. הוועדה המיוחדת עשתה כפי שהונחתה לעשות בפסק הדין, דנה בטענות ובראיות שהובאו לפניה, עד שבאה לכלל דעה כי לא מתקיימות בעניין דנן נסיבות מיוחדות אשר עשויות להצדיק מתן תשלום מיוחד לעותר, לפנים משורת הדין, חלף דמי הסתגלות, שלהם אין העותר זכאי לפי הוראות החוק. נגד החלטתה-זו של הוועדה המיוחדת מיום 25.8.10 הוגשה העתירה הנדונה. 9. העותר טוען כי הוועדה המיוחדת התעלמה בהחלטתה מהוראות החוק, מתקנות יישום תוכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד) התשס"ו-2005, ומהנחיית בית המשפט בפסק הדין הנ"ל בעתירה הקודמת, וכי לא שקלה את כל השיקולים הצריכים לעניין. עוד טוען העותר כי ההחלטה מבוססת על נתונים שגויים, ולא על מלוא התשתית הראייתית שהונחה לפניה. לדברי העותר, לא התחשבה הוועדה המיוחדת במצב בריאותו, בגילו, באי-הצלחתו לבנות מחדש את עיסקו. העותר טוען כי הוועדה המיוחדת הפלתה אותו לרעה ביחס לאחרים שבעניינם החליטה להורות על תשלום מיוחד. 10. במישור העובדתי פירטה המשיבה בתשובתה את סכומי הכסף שקיבלו העותר וחברת אסמורן בע"מ על-פי החוק עד כה: בגין רכיב הקרקע קיבל העותר 586,800 ₪ (בגין 3.26 דונם), כאשר על-פי הנתונים שעמדו בפני הוועדה המיוחדת, שילם העותר עבור רכישת הזכויות בקרקע סך של 65,560 ₪ בלבד. העותר קיבל פיצוי בגין מבנה תעשייה (שבתוכו מתחם משרדים) וסככה, בסך של 1,726,820 ₪ (בניכוי 5 אחוז חלף המס שהיה מוטל על העותר, אילו היה זכאי לפיצוי בשל עסק על-פי החוק). חברת אסמורן בע"מ קיבלה פיצוי כספי על-פי החלטת ועדת הזכאות בגין מלאי וציוד שהיו בבעלותה בסך של 1,958,814 ₪. בהסכמה, בעע"ם 8993/08 הנ"ל קיבל העותר סכום נוסף בסך של 227 אלף ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש פברואר 2005. בשלהי שנת 2010 שולם לעותר סכום נוסף בסך של 130 אלף ₪ כמקדמה חלף פיצוי לפי סעיף 70(א) לחוק הקובע מענק לעסק ממשיך. העותר וחברת אסמורן בע"מ שבבעלותו קיבלו אפוא עד כה פיצוי בסך של למעלה מ- 4.5 מיליון ₪ בגין העסק בכללותו שנוהל באזור התעשייה ארז, לרבות המבנים והמקרקעין. 11. העותר ביקש למחוק מכתב התשובה את הנתונים הכספיים הנ"ל מנימוק שאין לערב בין עניינו שלו לבין עניינה של חברת אסמורן בע"מ. גם הסך של 130 אלף ₪ שציינה המשיבה, לא שולם לו, אלא לחברת אסמורן בע"מ. בעניין אחרון זה מסכימה גם המשיבה לתיקון, אך במישור העקרוני, לטענתה, הנתונים הכספיים הנ"ל הם רלבנטיים, והפרדה בין סכומי כסף ששולמו לעותר עצמו וסכומי כסף ששולמו לחברת אסמורן בע"מ שבבעלותו, הריהי מלאכותית. כך או כך, לדברי ב"כ המשיבה, הובאו הדברים הללו לצורך השלמת התמונה, אך לא עליהם מבוססים נימוקי התשובה ונימוקי ההחלטה נשוא העתירה. דיון והכרעה 12. הוועדה המיוחדת, כשמה כן היא, נועדה לבחון את האפשרות ליתן, במצבים מיוחדים, תשלום מיוחד, מחוץ לזה שנקבע בחוק או בנוסף עליו. הוועדה המיוחדת מוסמכת בין היתר, "לאשר תשלום מיוחד, לפנים משורת הדין, למי שלא מתמלא בו תנאי מתנאי הזכאות לפיצוים לפי חוק זה, אם ראתה, מטעמים שתפרט בהחלטתה, כי בשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש, מן הצדק לעשות כן" (סעיף 137(ב)(2) לחוק). תפקידה של הוועדה המיוחדת לבחון אם ישנה פגיעה מיוחדת שנפגע אדם כפועל יוצא מן ההתנתקות, אשר אינה זוכה לפיצוי במסגרת הוראות החוק הרגילות על-ידי ועדת הזכאות, ולשם הגשמת תכליותיו של החוק מן הצדק לפצותו עליה (כתבתי על כך בעת"ם 1554/09 מעודד נ' מדינת ישראל - מינהלת סל"ע (ניתן ביום 25.4.10)). סעיף 137(ג) לחוק קובע לאמֹר: "סכומו של תשלום מיוחד, אופן תשלומו ותנאים נלווים לתשלומו ייקבעו לפי שיקול דעתה של הוועדה המיוחדת, בהתחשב בשיעורי הפיצויים הקבועים בחוק זה". בתקנה 5 לתקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד), התשס"ו-2005 פורטו שיקולים שעל הוועדה המיוחדת לשקול, בין השאר, בבואה לקבוע פיצוי: "(1) משך תקופת החיים והפעילות של המבקש בשטח המפונה, והמקום שבו היה מרכז חייו בתקופה שבה הוא טוען לזכויות בשטח המפונה; (2) זכויות המבקש בבית המגורים או בעסק שלגביו מבוקש התשלום; (3) מעמדו של המבקש בשטח המפונה; (4) מעמד הקרקע במקום שבו מתגורר המבקש; (5) מקום עבודתו של המבקש; (6) סכום הפיצוי שהמבקש זכאי לו על-פי החוק, ואם אינו זכאי לפיצוי, מכלול נסיבותיו של המבקש והטעמים שבעטיים לא מתקיים אצל המבקש תנאי מתנאי הזכאות לקבלת הפיצויים לפי החוק; (7) סכומי הפיצויים המשולמים לזכאים בעלי נתונים דומים לפי שיטות החישוב הקבועות בחוק; (8) נתונים בדבר תמיכה למקום שנתנו המדינה או גופים ציבוריים אחרים, אם נתנו ומועד נתינתן; (9) סכום ההשקעות העצמיות של המבקש בבניית הנכס נושא הפיצוי; (10) השפעות חריגות ומיוחדות של הפינוי על המבקש ביחס לכלל האוכלוסייה המתפנה, ובשים לב לנסיבותיו האישיות המיוחדות". 13. הוועדה המיוחדת שבה ובחנה את "הנסיבות המיוחדות" בעניינו של העותר. באשר לפרנסתו ביקשה הוועדה לברר נושאים הקשורים להשתכרותו לאחר הפינוי, על מנת להשוותם למשכורתו עובר לפינוי. במענה לשאלה השיב העותר כי הוא מספּק כיום הזה שירותי ייעוץ, בעיקר לחו"ל, בתחום מומחיותו ועיסוק קודם ליישום תכנית ההתנתקות. לדבריו, היקף הכנסותיו מעיסוקו מאז הפינוי נע בין 60-80 אחוז מהכנסתו עובר לפינוי. לעומת כן, על-פי נתוני המוסד לביטוח לאומי שבחנה הוועדה המיוחדת, לא ירד שכרו של העותר לאחר הפינוי, אלא עלה. מן הדיווחים למוסד לביטוח לאומי התברר כי לפני הפינוי ולאחריו הייתה חברת אסמורן בע"מ, שהעותר הוא הבעלים היחיד שלה, מקור ההכנסה היחיד שלו. נמצא כי העותר לא נותר מחוּסר פרנסה לאחר הפינוי, והכנסותיו אף עלו. 14. בהתחשב עם נתוני המל"ל הללו ביקשה הוועדה המיוחדת ללמוד על מצבו הכלכלי של העותר גם על סמך הכנסותיה של חברת אסמורן בע"מ. לפיכך, ביקשה מן העותר להציג לפניה דוחות כספיים של חברת אסמורן בע"מ לשנים 2006-2009. העותר סירב. ודוק: סעיף 4(ב)(2) לחוק מקנה סמכות לוועדה המיוחדת "לקבל, לאסוף לבדוק ולאמת כל מידע ומסמכים הדרושים לשם בירור תביעות וקביעת זכאות לפיצויים לפי חוק זה, היקף הזכאות וסכומי הפיצויים, וכן לדרוש מכל אדם, לרבות תובע, ומכל רשות, למסור לה מידע ומסמכים כאמור, והכל - בכפוף לכל דין". כך במישור הסמכות; ובמה שנוגע למישור שיקול הדעת, נזכיר כי מדובר בבקשה לתשלום מיוחד חלף דמי הסתגלות לבעל העסק, כאשר אין מתקיימים תנאי הזכאות לדמי הסתגלות. העותר מבקש לקבל פיצוי מיוחד, אף-על-פי שאינו זכאי לו על-פי החוק, מכיוון שהוא בעל עסק שלא קיים מרכז חיים בישוב מפונה. שומה על הוועדה המיוחדת לבחון האם מתקיימות בעניינו של העותר "נסיבות מיוחדות" שבעטיין עדיין מתקיימת התכלית המצדיקה את מתן הפיצוי לעותר. כאמור, מדובר בבחינת השאלה האם קיים צורך אמיתי ב"מרווח נשימה" כתוצאה מן הפינוי. לשם מתן מענה על השאלה, ברי כי יש צורך לבחון את נושא פרנסתו של העותר, ולשם כך נדרשים נתונים על אודות הכנסתו מן העסק שהוא מקור פרנסתו. אלו הם נתונים חיוניים כשלעצמם, ולבטח לאור הדיווחים הנ"ל של העותר למל"ל. למעלה מן הצורך, אציין כי תקנה 12 לתקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד), תשס"ו-2005, קובעת לאמֹר: "ראתה הוועדה שפרטי הבקשה או המסמכים המצורפים לה אינם מספיקים כדי לבררה, או כדי לקבוע את שיעור התשלום לעניינה, תדרוש מהמבקש השלמת הפרטים החסרים; לא השלים התובע את הפרטים בתוך 30 ימים מיום שנדרש לכך, תידחה הבקשה, ואולם המבקש יהיה רשאי להגיש בקשה חדשה". הנה כי כן, סירוב העותר לאפשר לוועדה המיוחדת לעיין בדוחות אסמורן בע"מ, כשלעצמו, הצדיק את דחיית הבקשה. הוועדה המיוחדת לא החמירה עם העותר. מקובלים עליי דבריה שבסעיף 7 להחלטתה על כך ש"סירובו של המבקש לאפשר לוועדה לעיין בדוחות אסמורן, לכל הפחות תמוה... פשיטא שבהעדר נתונים על הכנסות העסק, שהוא מקור פרנסתו של המבקש, אין בידי הוועדה נתון מהותי ומרכזי, בבחינת השאלה העומדת במרכזו של הדיון בבקשה. מה גם שכאמור, מדיווחי המבקש עצמו, עולה שהכנסותיו מעיסוקו, עלו לאחר הפינוי". 15. אכן, אין להתעלם מכך שניסיונו של העותר להעתיק את עסקו ולהפעילו מחוץ לשטח המפונה, טרם צלח; ברם, מצב דברים זה איננו חזות הכל. משנמצא כי השתכרות העותר מעִסקו לאחר הפינוי למצער לא נפגעה, וכנראה אף השתפרה, הרי שאין מתקיימת בעותר תכלית הפיצוי בגין דמי הסתגלות. 16. לבד מעניין השתכרותו של העותר, שבה הוועדה ודנה גם בטענותיו על הידרדרות במצבו הבריאותי, גילו המתקדם ומשך הזמן שבו פעל באזור התעשייה ארז. הוועדה בחנה חוות דעת רפואית שהגיש וכן תיעוד רפואי לגבי אשפוז לצורך ניתוח בשנת 2007. הוועדה לא מצאה במסמכים הרפואיים הללו הצדקה לתשלום פיצוי מיוחד לעותר. העותר לקה במחלת הסכרת עוד בשנת 1992. על-פי חוות הדעת החמירה מחלתו בעקבות הטראומה של הפינוי. ואולם, גם אם זהו מצב הדברים, הרי שכושר השתכרותו של העותר לא נפגע. באשר לגילו ומשך הזמן שבו פעל באזור התעשייה בארז, לא מצאה הוועדה המיוחדת כי עניינו שונה מרוב בעלי העסקים שפעלו שם, מרביתם משתייכים לקבוצת הגיל של העותר, שהיה בן 52 במועד הפינוי. ב"כ המשיבה הניחה את הדעת בתשובתה ביחס למקרים שעליהם הצביע העותר, שכביכול ביחס אליהם הופלה לרעה. נסיבותיהם שונות. אדרבה, בעלי עסקים רבים לא הצליחו למרבה הצער לשקם את עצמם לאחר הפינוי, לא חזרו עוד להפעיל את עסקיהם, ואף-על-פי-כן לא זכו לקבל דמי הסתגלות כשלא היו תושבי ישוב מפונה. רוב בעלי העסקים באזור התעשייה ארז לא התגוררו בגוש קטיף דווקא, אלא מחוצה לו, וכנראה אף אחד מאותם בעלי עסקים שלא התגוררו בישוב מפונה, לא קיבל דמי הסתגלות, זולת אחד מהם, שנסיבותיו מיוחדות וחריגות, שונות בתכלית מאלו של העותר. סוף דבר 17. למקרא החלטת הוועדה, ובשים לב לטענות העותר בעתירתו ולתשובת המשיבה, לא מצאתי כי נפל בהחלטת הוועדה, פגם חוקי או פגם מינהלי, ולא הצדקה אחרת להתערב בהחלטתה. ההחלטה התקבלה על סמך תשתית עובדתית מהימנה וברורה. הוועדה לא הסתמכה על נתונים שגויים ולא התעלמה מעובדות רלבנטיות. ההחלטה היא עניינית וסבירה. נדרש פרק זמן עד למתן ההחלטה, ארוך במקצת, אך לא בלתי סביר בהתחשב בכמות הבקשות שעל הוועדה להכריע בהן, ובבדיקות שעליה לעשות. כידוע, שונה טיבה של ביקורת ערעורית (כגון זו שעל החלטת ועדת הזכאות) מביקורת על החלטת הוועדה המיוחדת, שנעשית על-פי עילות המשפט המינהלי. משלא נמצאה עילה שכזו, על יסוד האמור לעיל, ומשמילאה הוועדה אחר הנחיות בית המשפט בעתירה קודמת, החלטתי לדחות את העתירה. כדין נדחתה בקשתו של העותר לאשר לו תשלום מיוחד, חלף דמי הסתגלות כבעל עסק. העותר ישא בהוצאות העתירה וכמו כן ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪. תוכנית ההתנתקות / מפונים