בית המשפט פסק כי בנסיבות הללו, בשים לב לשיקולים שפרטנו לעיל, לכך שאין מדובר בשלב זה בהתארכות קיצונית של ההליך, שהחל ב-6/08 - נראה כי האיזון הראוי שבין זכות הגישה של התובע לערכאות מחד לבין זכותה של הנתבעת להגנה ראויה מאידך משמעו - דחיית הדיון ללא מועד. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית דיון ללא מועד: 1. בפנינו בקשה "למחיקת/ דחיית התביעה" שהגישה הנתבעת כנגד התובע, שהינו תושב הרשות הפלסטינאית המתגורר ברצועת עזה. 2. התובע הגיש כתב תביעה כנגד הנתבעת על סך 147,960 ש"ח לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות. בין היתר נטען בתביעה כי הנתבעת לא פעלה לחידוש רישיון העבודה של התובע מהטעם שלא היתה לה עבודה לספק לו (ר' סעיפים 7 ו-8 לכתב התביעה) 3. בתיק זה התקיימו שני דיונים מוקדמים (ביום 3.11.09 וביום 3.6.10). התובע לא התיצב לדיונים אלה לאחר הגשת בקשה לבית-הדין בצרוף הודעת מתאם הפעולות בשטחים, לפיה לא אושרה כניסתו לשטח ישראל מהטעם ש"במועדים הרלבנטיים לא התאפשרה יציאת תושבים מרצועת עזה לישראל אלא במקרים הומניטריים חריגים ומקרים רפואיים דחופים בלבד". ביום 12.5.11 הוגשה בקשה נוספת מטעם התובע' באמצעות ב"כ' לדחיית דיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 31.5.11 או "להקפאתו". זאת, מאותם טעמים של אי התרת כניסתו לשטח ישראל. 4. ביום 16.5.11 החליט בית-הדין כי לנוכח הודעות התובע התיק "יסגר מנהלית" וככל שהתובע יבקש לחדש את ההליכים, אזי שהוא יודיע על כך לבית-הדין. בהמשך להחלטה זו קבע בית-הדין כי בנסיבות אלה מתייתר הצורך ליתן החלטה בבקשת הנתבעת להפקדת ערובה. 5. ביום 19.5.11 הגישה הנתבעת תגובה לבקשה לדחיית הדיון, במסגרתה טענה בין היתר, כי בית-הדין מתבקש לדחות את הבקשה ל"הקפאת ההליכים" ו"למחוק או לדחות את התביעה" נוכח היעדרותו הצפויה של התובע, וכן לחייב את התובע בהוצאותיה הריאליות בגין הגשת התביעה. 6. ביום 15.6.11 הגיש ב"כ הנתבעת בקשה נוספת למחיקה או לדחייה של התביעה, כאשר את בקשתו סמך על הטעמים הבאים: החלטת בית-הדין מיום 12.5.10, בה נקבע כי בהעדר התיצבות התובע לדיון ההוכחות קיים שיקול דעת של המותב שידון בתביעה למחוק אותה, וכן העדר מקור שבדין המאפשר לסגור את התיק מנהלית ולהותיר התביעה על כנה. בהקשר זה הוסיפה הנתבעת וטענה, לאמור: "בכל הכבוד הראוי כי על פי הוראות הדין תיק מגיע לידי סיום בפסק דין אשר יכול ובמסגרתו יקבע כי דין התביעה להמחק או להדחות. מצב הדברים על פי הקבוע בהחלטת בית-הדין הנכבד מיום 16.5.11 מותיר את המבקשת חשופה לתביעה על כל ההשלכות הנגזרות מכך כמפורט בתגובה מטעמה". לענין התוצאות של הותרת התביעה על כנה, טענה הנתבעת בתגובתה מיום 19.5.11 כאמור, לאמור: "לאור העובדה שהמצב הבטחוני מול רצועת עזה בה מתגורר התובע לא רק שלא הוטב אלא הוחרף ... וכי רצועת עזה היא שטח עויין וכי תוטלנה הגבלות מחמירות בתחום האזרחי, לרבות בנוגע לתנועת אנשים מן הרצועה ואליו [צ.ל. אליה] דומה כי נדרשת מידה לא מבוטלת של עזות מצח לעתור לבית הדין הנכבד בבקשה לדחות את הדיון לטווח ארוך ו/או להקפיאו עד שב"כ המבקש יודיע לבית הדין כי נפתח המעבר והתובע יוכל להתיצב לדיון ההוכחות... אם סבור התובע כי ניתן להחזיק את הנתבעת ואת בית הדין הנכבד בעמדת המתנה כאשר בינתיים מתרבות הוצאות הנתבעת ונותרת החשיפה לתביעה והכל מבלי שיבטיח את כיסוי הוצאות הנתבעת והנזקים שנגרמו לה עקב התביעה דנן ואופן התנהלות התובע." 7. על אף שהנתבעת אינה מציינת זאת במפורש בבקשתה מושא החלטה זו, הרי שלמעשה היא משיגה על סמכותו של בית-הדין ליתן החלטה המותירה את התביעה על כנה ללא קביעת מועד, וזאת חלף מתן פסק-דין אשר במסגרתו תמחק התביעה או תדחה. לעניות דעתנו, בהשגותיה כאמור ביחס לסמכותו של בית-דין זה להורות על סגירה מנהלית של התיק על ידי דחיית הדיון "ללא מועד" - נתפסה הנתבעת לכלל טעות. בהקשר זה אין לנו אלא להפנות לסעיף 48(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, הקובע לאמור: "בית-הדין או הרשם רשאי לדחות את הדיון למועד אחר או ללא מועד." תקנה דומה המאפשרת את דחיית הדיון ללא מועד מצויה גם בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 בתקנה 153 הקובעת לאמור: "(א) בית המשפט או הרשם רשאי לדחות את הדיון דחיה ללא מועד, ואם עשה כן יהא כל בעל דין רשאי לבקש החזרת המשפט לרשימת המשפטים התלויים ועומדים. (ב) נדחה הדיון דחיה ללא מועד ולא נתבקשה החזרת המשפט תוך ששה חדשים מיום הדחיה האחרונה, רשאי בית המשפט או הרשם ליתן הודעה לבעלי הדין לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה; לא ניתן טעם להנחת דעתו של בית המשפט או של הרשם, תימחק התובענה." 8. למעלה מן הצורך נעיר, כי אף אלמלא היה מקור מפורש בדין המסמיך את בית-הדין לדחות את הדיון ללא מועד -היה בית-הדין מוסמך לעשות כן באמצעות ההוראה על סגירה מנהלית ככל שלטעמו הוראה דיונית שכזו נדרשת לשם עשיית צדק. זאת, בהתאם לדוקטרינה המושרשת היטב בהלכה הפסוקה בדבר "סמכותו הטבועה" של בית המשפט: כך למשל, פסק בית המשפט העליון בבג"צ 305/88 שמחה נור עוד נ' בית משפט השלום (תעבורה) בענין אחר, בו גם כן נטענה טענה דומה, לפיה בית המשפט אינו רשאי ליתן החלטה דיונית שאינה מושתת, על הוראת דין מפורשת תוך שהוא דוחה טענה זו, באומרו כך: "כדי לאפשר לשופט למלא תפקיד חשוב ומורכב זה יש לציידו בכלים מתאימים שבלעדיהם יוותר התפקיד 'אות מתה'. כלים אלה באים משני מקורות: סמכויות מפורשות המוענקות על-ידי המחוקק וסמכויות טבועות. הסמכות הטבועה משלימה את הסמכות הסטטוטורית, והיא מקנה לו את שבאופן טבעי והגיוני חייב להיות ברשותו למען מילוי תפקידו מעבר לסמכויות שהוקנו לו על-ידי המחוקק." הוסיף בית המשפט וקבע באותו ענין: "אין לראות בסמכויות הסטטוטוריות המוקנות לשופט משום מיצוי הכוחות הניתנים לו לשם מילוי תפקידו השיפוטי. כוחות אלה ניתן להסיקם מעצם התפקיד שהוטל על השופט... בנוסף נקבע כי הפעלת סמכויותיו של השופט בין אם הם סטטוטוריות ובין אם הן טבועות חייבות להעשות בשיקול דעת ובסבירות בלא שרירות לב ותוך הנמקה נאותה כפי שמתבקש בכל החלטה שיפוטית." כן קבע בית המשפט, כי יצירת הסדר סטטוטורי בגזרה מסוימת ביחס לסמכות השופט לנהל את המשפט באולם ומחוצה לו, אינה יוצרת הסדר שלילי בגזרות אחרות (ראה - סע' 8 לפס"ד השופט ברק כתוארו אז). מאז ניתן פסק-דין זה הרחיב בית-המשפט את ההלכה בענין היקף הסמכות הטבועה של בית המשפט (ראה - בג"צ 3914/92 לאה לב נ' בית הדין הרבני האזורי בת"א פ"ד מח(2) 491) 9. נוכח כל אלה יש לדחות את טענת הנתבעת, לפיה בית-דין זה לא היה מוסמך להורות על השארת ההליך על כנו ללא קביעת מועד. 10. זאת ועוד אחרת - אף לו היה המצב המשפטי כטענת הנתבעת ובית-הדין לא היה מוסמך כטענתה להורות על הקפאת ההליכים או "סגירת התיק של התובע", הרי שלא היה בכך להוביל לקבלת הבקשה ולהביא לסיום ההליך ע"י "מחיקת התביעה או דחייתה". זאת, שעה שדיון ההוכחות בתיק זה לא התקיים ושעה שהתובע לא "חטא" באי התיצבות אליו או בהפרה של החלטה אחרת של בית-הדין. מצב דברים שאינו מקים עילה לדחיית התביעה או מחיקתה. 11. אשר לשאלה הנוספת שמעלה הבקשה והיא - האם ראוי היה במקרה דנן לדחות את הדיון ללא מועד - הרי שסבורים אנו כי התשובה לשאלה זו נגזרת מעקרונות הסבירות, המידתיות והאיזון הראוי בין האינטרסים הלגיטימיים של הצדדים, כאשר מחד - עומד האינטרס שעניינו זכות הגישה של התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, לערכאות ומנגד - זכותה של הנתבעת לניהול הליך הוגן ולהגנה ראויה. בהקשר זה אין אנו רואים 'עין בעין' עם הנתבעת את דבר קיומו של אינטרס לגיטימי המצוי באמתחתה שלא להיות "חשופה לתביעה". זאת, להבדיל מהאינטרס הלגיטימי שיש לנתבעת לניהול הליך הוגן ולהגנה ראויה. זכות אשר אכן עלולה להיפגע בשל חלוף הזמן ובמיוחד שעה שמדובר ברכיבי תביעה אשר בחלק מהם נטל ההוכחה מוטל על כתפי המעביד. זאת, בין היתר, בשל חובות הרישום המוטלות עליו על-פי הדין. 12. על זכות הגישה לערכאות עמדו הן בית המשפט העליון והן בית-הדין הארצי לעבודה בשורה של פסקי דין, בין היתר, נפסק ביחס לזכות זו ולמעמדה כי מדובר בזכות חוקתית מן המעלה הראשונה וכי יש הסבורים כי קיומה הוא גם תנאי לקיומן של שאר זכויות היסוד. עוד נפסק כי יתכן שעצם היכולת לפנות לערכאה שיפוטית היא זכות קניין המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וניתן לראותה אף כזכות הבאה לשרת זכות אחרת של תביעה בגין פגיעה בקניין (ראה - רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נגד קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3) 577 (629) וכן רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647-650; ראה גם - ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' Saint Petter in gallicantu פורסם באתר נבו). נוכח האמור, סבורים אנו כי דחיית הבקשה להקפאת ההליכים באופן שהיה מוביל למחיקת התביעה בשל אי התיצבות הנובעת ממדיניות הממשלה המונעת מהתובע להכנס לתחומי ישראל - פוגעת בפועל בזכות הגישה לערכאות באופן בלתי מידתי. זאת, בשים לב להוצאות הנוספות להן היה נדרש התובע, הקשורות בפתיחת הליך חדש בבוא העת והגשת כתבי בי-דין בשנית ובשים לב לחשיפתו של התובע לטענות התיישנות העלולות לחסום את דרכו הלכה למעשה. מנגד כאמור, ערים אנו כמובן לזכותה של הנתבעת להגנה ראויה אשר אכן עלולה להיפגע כפועל יוצא מהתמשכות ההליכים ובמיוחד נוכח הקושי הראייתי אשר יתכן ויעמוד בפניה בבוא העת ובמיוחד ביחס לרכיבים או טענות בהן היא זו הנושאת על פי רוב בחובת ההוכחה. אלא שלטעמנו, ניתן למזער פגיעה זו על-ידי אימוצה, בבוא העת, של מדיניות ראייתית גמישה ומקלה עם הנתבעת אשר תביא בחשבון את משך ההליכים ואת הנזק הראייתי שאולי יגרם לה עקב כך. זאת, בשים לב להוראות החוק המסמיכות את בית-הדין לנקוט במדיניות גמישה שכזו (ראה - סעיף 32 לחוק בתי הדין לעבודה התשכ"ט - 1969). 13. בנסיבות הללו, בשים לב לשיקולים שפרטנו לעיל, לכך שאין מדובר בשלב זה בהתארכות קיצונית של ההליך, שהחל ב-6/08 - נראה לנו כי האיזון הראוי שבין זכות הגישה של התובע לערכאות מחד לבין זכותה של הנתבעת להגנה ראויה מאידך משמעו - דחיית הדיון ללא מועד. 14. לאור האמור, הבקשה למחיקת התביעה או לדחייתה - נדחית. 15. מאחר ולא התבקשה תגובת התובע, הרי שאין צו להוצאות. דחיית מועד דיוןמועד דיוןדיון