קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אוסטאוארטריטיס תאונת עבודה: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר סאלח באדר ומר מוחמד גנאים; בל' 1520/08), אשר דחה את תביעתו של המערער להכרה במחלת אוסטיאוארטרוזיס במרפק ימין כפגיעה בעבודה. תמצית העובדות ופסק דינו של בית הדין האזורי 2. המערער, מר דוד אוחיון, יליד שנת 1951, מועסק מזה 28 שנים כפועל ואחראי משמרת במפעל דפוס. בשנת 2005 או בסמוך לכך הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) תביעה להכרה כנפגע עבודה, בגין ליקוי שהוגדר - בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה - כ"מרפק טניס". תביעתו הוכרה על ידי המוסד, והוא הועמד בפני ועדה רפואית וועדה רפואית לעררים. 3. הוועדה הרפואית לעררים, בישיבתה מיום 18.7.05, קבעה, כי "באופן תיאורטי יכול להיות שסוג עבודתו ותנאיה גרמו לשינויים אלה במרפק ימין, קיימת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) או לפי סעיף 41(8) אך הוועדה אינה יכולה לאמץ נכות זו מאחר והאבחנה הינה שונה מהאבחנה שבגינה הוכר ונבדק. הוועדה מבקשת מפקיד תביעות לבדוק האם ניתן להכיר בשינויים הניווניים שנובעים מתנאי עבודתו ולא האבחנה שהוכרה כ - tennis elbow כנראה אבחנה שגויה...". המוסד הודיע לוועדה בתגובה לכך כי עליה לדון רק בליקוי שהוכר היינו "מרפק טניס", ולכן קבעה הוועדה - בהחלטה מסכמת מיום 10.9.05 - כי ההגבלות בתנועה שמצאה אצל המערער אינן קשורות לליקוי זה. 4. לאור קביעת הוועדה, הגיש המערער תביעה נוספת למוסד בשנת 2007, במסגרתה ביקש להכיר בליקוי האוסטיאוארטרוזיס במרפק ימין כפגיעה בעבודה. תביעתו נדחתה על ידי המוסד, ולכן הוגשה התביעה לבית הדין האזורי. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכמה כי ימונה מומחה רפואי, על מנת לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האוסטיאוארטרוזיס ממנו סובל המערער לבין תנאי עבודתו - בין בדרך של מיקרוטראומה ובין כמחלת מקצוע. 5. בהתאם להסכמת הצדדים מינה בית הדין האזורי את ד"ר יעקב פעילן, כמומחה-יועץ רפואי (להלן - המומחה). למומחה הועברו העובדות הרלוונטיות כפי שהוסכמו בין הצדדים, לרבות העובדה כי במהלך עבודתו נדרש המערער "לבצע מספר פעולות סיבוביות חוזרות ונשנות של פרקי כפות הידיים ובעיקר של צד ימין וזאת הוא מבצע באופן קבוע ויומיומי". בהמשך לכך פורטו "עיקר הפעולות" שמבצע המערער בעבודתו, לרבות "ערבוב הצבע", "הרמת דליי הצבע ושפיכת הצבע למכונת הדפוס", "ניקוי הגלופות והמגשים משאריות הצבע" ו"הוצאת והכנסת המוטות מהמכונה תוך כדי שליפתם". 6. לפי חוות דעתו של ד"ר פעילן, המערער סובל מ"שינויים ניווניים במפרק האולנו-הומרלי במרפק הימני", כאשר "אין קשר סיבתי סביר לתנאי עבודתו". המומחה הסביר את חוות דעתו במילים הבאות: "אצל מר אוחיון אובחנו שינויים ניווניים רק באחד מ - 3 מפרקי המרפק ומימין בלבד - דבר אשר אינו מתאים לתיאורית המיקרוטראומה. לפי תיאור תנאי עבודתו בהחלטת ביה"ד - היה צפוי כי עיקר השינויים הניווניים יופיעו במפרק הרדיו-אולנרי-המקורב (האחראי העיקרי לתנועות הסיבוביות). המפרק הודגם תקין ב - 2 המרפקים בבדיקת ההדמיה. בממצאי הבדיקות הקליניות של פרופ' רופמן וד"ר חביבאללה - התנועה במפרק הודגמה טובה וחופשיה". 7. המערער הגיש בקשה למינוי מומחה אחר ולחלופין נוסף, אך בקשתו נדחתה. עם זאת התקבלה, באופן חלקי, בקשתו להפנות למומחה שאלות הבהרה, במסגרתן התבקש המומחה להתייחס להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.7.05. כן התבקש לאשר כי פעולות יישור וכיפוף, דוגמת אלה שבוצעו על ידי המערער בעבודתו, נעשות בעיקר דרך המפרק ההומרו-אולנרי - בו מתבטא ליקויו של המערער. עוד נשאל האם קיים קשר של החמרה בין מצב מרפקו של המערער לבין תנאי עבודתו, וכן שאלות נוספות. 8. המומחה השיב כי "לפי תיאור תנאי העבודה בהחלטת ביה"ד - עיקר התנועות המתוארות הן סיבוביות, ולא של כיפוף ויישור המפרק. לכן היה צפוי שייגרמו שינויים ניווניים בעיקר במפרקים הרדיו-אולינרי המקורב ו/או הרדיו-אולינרי המרוחק". עוד ציין כי "לפי המדרגה המפרקית הקיימת באולקרנון (עצם האולנה) - סביר ומדובר בשינויים ניווניים מפרקיים צפויים ומאוחרים שלאחר שבר של האולקרנון". באשר להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.7.05 - השיב כי "אין באפשרותי לענות. לא ידוע לי לאילו תנאי עבודה התכוונה הוע"ר. לא ידוע לי האם הוע"ר התייחסה לעובדה כי אצל מר אוחיון קיימים שינויים ניווניים במפרק אחד בלבד במרפק ולא ב - 3 מפרקי המרפק. לא ידוע לי האם הוע"ר התייחסה לממצא באולקרנון, לפיו סביר ומדובר במצב לאחר שבר של האולקרנון בעבר הרחוק". לאור זאת, לא חל שינוי בחוות הדעת וד"ר פעילן שב על דעתו כי אין קשר סיבתי, לרבות מסוג של החמרה, בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקוי ממנו הוא סובל. 9. בית הדין האזורי, בפסק דינו, דחה את בקשתו הנוספת של המערער למינוי מומחה אחר או נוסף ואימץ את חוות דעתו המפורטת של ד"ר פעילן. לאור זאת, דחה את התביעה ללא צו להוצאות. טענות הצדדים בערעור 10. המערער חזר, בערעורו, על הבקשה למנות מומחה אחר או נוסף. לטענתו, נוסח העובדות המוסכמות כפי שהועבר למומחה "שונה מהותית" מנוסח העובדות המוסכמות כפי שהוסכם בין הצדדים, כאשר "השינוי שנעשה גרם להלך חשיבה מוטעה של המומחה". השוני הינו כי בעוד שבהודעה המוסכמת נרשם "להלן פירוט הפעולות...", בהחלטת המינוי נרשם "להלן עיקר הפעולות", כאשר המומחה טעה לסבור, לאור זאת, כי "עיקר הפעולות אותן ביצע המערער היו סיבוביות". 11. המערער טוען כי לאור האמור לעיל, ובהתחשב בסתירה בין חוות דעתו של המומחה לבין החלטת הוועדה הרפואית לעררים - שאין חולק בדבר האובייקטיביות שלה - מיום 18.7.05, אשר נתמכת בחוות דעת נוספות - יש הצדקה למינוי מומחה אחר או נוסף. עוד הפנה הוא לאי אזכורם של מאמרים או מחקרים כלשהם על ידי המומחה, ולהשערת המומחה בדבר שבר קודם ממנו סבל המערער - הגם שאין לכך כל סימוכין בחומר הרפואי. לחלופין ביקש המערער, להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות. 12. במהלך הדיון בערעור העלה בא-כוח המערער, לראשונה, טענה חדשה - שיש בה משום שינוי משמעותי לטענות שהועלו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמו. לגישתו, המערער - שלא היה מיוצג במהלך הדיון בוועדה הרפואית לעררים וסובל ממגבלה רפואית המקשה עליו להתבטא (חירש-אילם) - כלל לא אמור היה להגיש למוסד תביעה חדשה לצורך הכרה באוסטיאוארטרוזיס כפגיעה בעבודה. במקום זאת, אמור היה להתבסס על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.7.05, אשר הכירה בקשר הסיבתי, ולטעון כי "משהכיר פקיד התביעות באירוע כ"תאונה בעבודה" והמבוטח טוען לנכות בגינה, והוא פונה לוועדה רפואית לעניין נכות מעבודה, הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת עוברת לוועדה הרפואית... בין אם פקיד התביעות אישר את אותו קשר ובין אם לאו" (דב"ע נב/0-27 יצחק זכי מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 49 (1992); להלן - הלכת זכי מזרחי). בא-כוח המערער ביקש לפיכך כי הליקוי ממנו סובל המערער יוכר כפגיעה בעבודה מכוח הלכת זכי מזרחי, ולחלופין - כי תאושר הארכת מועד לצורך הגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.7.05, מבלי שהמוסד יטען לשיהוי או התיישנות, ותוך שהמערער ימצה את זכויותיו אך ורק במסלול הוועדה הרפואית והערעור עליה. לחלופי חילופין, חזר לבקשתו המקורית כי ימונה מומחה נוסף. 13. המשיב תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, וסבור כי אין הצדקה למנות מומחה אחר או נוסף - בין בשל השינוי הזניח בניסוח העובדות המוסכמות ובין מכל סיבה אחרת. המשיב סבור כי חוות דעתו של המומחה בהירה ומנומקת, תוך שאינה משאירה מקום לספק בדבר העדר קשר סיבתי כלשהו בין הליקוי ממנו סובל המערער לבין תנאי עבודתו. המשיב הסכים, עם זאת, להפנות למומחה שאלת הבהרה נוספת - ולבקש ממנו לנמק כיצד עומדת קביעתו בקנה אחד עם קביעת הוועדה הרפואית לעררים. באשר לטענות החדשות שהועלו מטעם המערער במהלך הדיון - השיבה באת כוח המשיב כי "אם האיש היה פונה בזמנו ומגיש ערעור, סביר להניח שהערעור היה מתקבל. אבל אנחנו לא שם. ניהלנו כבר תיק, הסכמנו למינוי מומחה ששלל קשר סיבתי... לא יתכן שינהלו הליך סרק, ימנו כבר מומחה, ואז יבקשו לחזור אחורה... יש בתיק היום חוות דעת שקובעת שאין קשר. אני לא יכולה להתעלם מכך". לגישתה, משבחר המערער לפנות בהליך של תביעה חדשה ולא להגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים - לא יכול הוא בדיעבד לנסות את מזלו במסלול אחר. ממילא, לא ניתן להתייחס לטענה משהועלתה לראשונה במהלך הדיון בערכאת הערעור, ולא עמדה כלל בפני בית הדין האזורי. דיון והכרעה 14. לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון בכל החומר שבתיק, לרבות חוות הדעת המפורטות של המומחה (אשר צוטטו לעיל בחלקן הקטן בלבד), הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו. 15. טענתו העיקרית של המערער, בהודעת הערעור מטעמו, התייחסה לסירובו של בית הדין האזורי למנות מומחה אחר או נוסף. פסק דינו של בית הדין האזורי אמנם ניתן טרם הוצאת הנחיותיו החדשות של נשיא בית הדין הארצי, מיום 13.4.10, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (פורסמו באתר בתי הדין לעבודה; להלן - ההנחיות), ועם זאת ניתן ללמוד מהן גם על המצב המשפטי שקדם להן, כפי שבא לידי ביטוי בהנחיות הנשיא הקודמות מיום 15.1.91 וכן בפסיקה (עב"ל 156/09 יוסף חיון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.1.10; עב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון, מיום 8.3.10). סעיף 16 להנחיות מבהיר את הכלל המרכזי, והינו כי "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת... מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה". 16. סעיף 17 להנחיות מפרט כי "בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו". סעיף 18 להנחיות מתייחס למינוי מומחה אחר, ומבהיר כי "מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מתבססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם" (וראו גם עב"ל 204/10 יעקב דיין - המוסד לביטוח לאומי, מיום 7.7.10). 17. עיון בטעמים שפורטו בהודעת הערעור ומצדיקים, לגישת המערער, מינויו של מומחה אחר או נוסף - מעלה כי אין בהם די כדי להיעתר לבקשתו. לא מצאנו כי השינוי המזערי שביצע בית הדין בנוסח העובדות המוסכמות הביא לשינוי במהות העובדות עליהן הוסכם בין הצדדים, באופן שעשוי היה לשנות את עמדת המומחה. המערער הוא שבחר לשים דגש, במסגרת העובדות המוסכמות, על "פעולות סיבוביות חוזרות ונשנות של פרקי כפות הידיים" - אשר היוו את התשתית העובדתית לעילת המיקרוטראומה - ולא על פעולות יישור וכיפוף. גם אם חלק מהפעולות הספציפיות שפורטו בעובדות המוסכמות כוללות גם יישור וכיפוף של המרפק - לא תוארו הן בדרך זו על ידי המערער בעצמו, אלא רק לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה. על אף זאת, התיר בית הדין האזורי הפניית שאלת הבהרה למומחה בהקשר זה והסב את תשומת ליבו באופן מיוחד לכך שהמערער ביצע, בנוסף לתנועות הסיבוביות, גם תנועות של יישור וכיפוף. עובדה זו לא הביאה לשינוי בחוות דעתו של המומחה, לאחר שהסביר כי השינויים הניווניים שאובחנו אצל המערער נמצאו אך ורק במפרק האולנו- הומרלי, כאשר תנועות כיפוף ויישור מתבצעות גם במפרק הרדיו-הומרלי בו לא אובחנו אצל המערער ליקויים כלשהם. המומחה ביצע לפיכך את מלאכתו על בסיס מלוא העובדות כפי שהועברו אליו, לרבות אלו שפורטו בשאלות ההבהרה. 18. גם בשאר טענותיו של המערער אין כדי להצדיק את פסילת חוות דעתו של המומחה, או מינוי מומחה נוסף. המומחה הופנה באופן מפורש להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.7.05, והסביר מדוע אינו מקבל את עמדתה כפי העולה לכאורה מפרוטוקול הישיבה. המומחה אף התייחס לחוות דעת המומחה שהובאה מטעם המערער, והסביר מדוע אינו מסכים עימה. לא די באי אזכורם של מאמרים מקצועיים כדי לפסול את חוות דעתו של המומחה; בפרט נכון הדבר כאשר חוות דעתו של המומחה, וכן תשובותיו לשאלות ההבהרה, מנומקות ומפורטות כבמקרה זה. 19. הלכה פסוקה היא, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי, וכי בית הדין יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.05; עב"ל 138/07 מיכאל סלע - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.9.08). לאור זאת; משלא נמצאה סיבה למינוי מומחה אחר או נוסף; ומשלא הובאה כל הצדקה שלא להתבסס על חוות דעתו המנומקת והמפורטת של ד"ר פעילן - צדק בית הדין האזורי באמצו את חוות הדעת, ובדחיית התביעה לאורה. 20. באשר לטענה שהועלתה לראשונה במועד הדיון בפנינו, ומתבססת על הלכת זכי מזרחי - צודק המערער כי הוועדה הרפואית היא המוסמכת, מכוח סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, לקבוע את דרגת נכותו הרפואית של המבוטח ו"אם היא נובעת מהפגיעה בעבודה, ובאיזו מידה" (עב"ל 439/08 יצחק עשת - המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.3.09). ייתכן, לפיכך, כי אם המערער מגיש היה ערעור לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 10.9.05 - היה ערעורו מתקבל. 21. עם זאת, המערער לא הגיש ערעור כאמור, ואף לא בקשה להארכת מועד להגשתו, ובמקום זאת הגיש תביעה חדשה למוסד. בכך בחר הוא שלא לצעוד במסלול שהיה פתוח בפניו ועניינו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, אלא במסלול חדש ונפרד מול פקיד התביעות - תוך הגשת תביעה לבית הדין כחלק ממסלול זה, ומינוי בהסכמה של מומחה רפואי לצורך חיווי דעתו על הקשר הסיבתי. עיון בתיק בית הדין האזורי מעלה כי לא הייתה זו החלטה שלא מדעת; קיומם של שני המסלולים נדון באופן מפורש במהלך הדיון הראשון שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 28.10.08, ובאת-כוח המוסד אף הבהירה באותו מעמד כי "כל הטענות שהעלה חברי... הן טובות לערעור על ההחלטה של הוועדה הרפואית לעררים". על אף זאת הסכימו הצדדים על מינויו של מומחה רפואי, תוך הפניית תשומת לבו להשתלשלות העניינים בוועדה הרפואית לעררים. המערער היה מיוצג בישיבה זו וקיבל החלטה מודעת להעדיף את מסלול תקיפת החלטתו של פקיד התביעות על פני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. בנסיבות אלה, צודק המוסד כי לא ניתן כיום - רק בשל אי שביעות רצונו של המערער מחוות הדעת שהתקבלה - להחזיר את הגלגל אחורנית. 22. טרם סיום, שקלנו אם לקבל את ההצעה שהועלתה על ידי באת-כוח המוסד, להעביר למומחה שאלת הבהרה נוספת בהתייחס להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.7.05. המערער עצמו לא נתן הסכמה להצעה זו אלא עמד, למצער, על מינוי מומחה נוסף. בהתחשב בעמדת המערער ובכך ששאלה מפורשת בהתייחס להחלטת הוועדה הרפואית לעררים כבר הועברה למומחה במסגרת ההליך בבית הדין האזורי והוא השיב עליה - לא מצאנו לנכון להפנות אליו שאלה נוספת בקשר לכך. 23. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. מחלות פרקיםתאונת עבודה