קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הארכת חוזה בגלל כתב אישום: השופט שמואל צור 1. בפנינו ערעור המדינה על פסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת בדימוס חגית שגיא ונציגי הציבור רפי בילוגורסקי ומנחם ירקוני; תיק דמ"ר 5978/07; תע"א 7868/06), בו בוטלה החלטת נציב שירות המדינה שלא להאריך את חוזה ההעסקה של המשיב בשל כתב אישום שהוגש נגדו. 2. וזה הרקע העובדתי הנוגע לעניין: (1) המשיב הועסק בשירות המדינה במשך כ-26 שנים ומילא שורה של תפקידים באגף המכס ומע"מ. תחילה - מאז 1.2.83 - הועסק המשיב כעובד מדינה קבוע על פי כתב מינוי ומיום 1.2.03 הוא הועבר, בהסכמה, למסלול העסקה בחוזה מיוחד - חוזה בכירים - לפי תקנה 1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) תש"ך-1960. (2) בתחילת שנת 2005 נפתחה נגד המשיב חקירה משטרתית בחשד לביצוע עבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אימונים ועבירות לפי חוק מס ערך מוסף. על רק זה הושעה המשיב מעבודתו על ידי מנהל רשות המסים, השעיה דחופה לפי סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת) לתקופה שמיום 3.5.05 ועד 1.6.05. (3) במהלך חודש מאי 2005 התקיימו בנציבות שירות המדינה הליכי השעיה נגד המשיב אשר בסיומם החליט נציב שירות המדינה (להלן - הנציב) להימנע מהשעיית המשיב, אך להעבירו לתפקיד אחר (החלטה מיום 31.5.05). העברת המשיב לתפקיד אחר הוארכה מזמן לזמן בהתחשב בהתפתחות החקירה המשטרתית שהתנהלה נגדו. (4) ביום 29.3.06 הוגש נגד המשיב בבית משפט השלום בתל אביב כתב אישום המייחס לו עבירות של פגיעה בפרטיות עוסקים, הפרת חובת הסודיות המוטלת עליו והפרת אמונים. כמו כן הואשם המשיב בקבלת דבר במרמה ובניסיון לקבלת דבר במרמה. (5) לאור הגשת כתב האישום, הוזמן המשיב להשמיע טענות לעניין השעייתו לפי סעיף 47 לחוק המשמעת. הליך זה התקיים וביום 4.5.06 החליט הנציב להשעות את המשיב עד תום ההליכים נגדו או עד מועד סיום חוזה העסקתו. (6) הואיל וחוזה ההעסקה של המשיב אמור היה להסתיים ביום 11.6.05, שקל הנציב את האפשרות שלא לחדשו. המשיב הוזמן להשמיע טענותיו לעניין זה, אך נמנע מכך. (7) ביום 25.7.06 הודיע הנציב למשיב כי הוחלט שלא לחדש את חוזה ההעסקה האישי שלו שהסתיים, כאמור, ביום 11.6.06. נמסר למשיב כי הוא זכאי לגמלה לפי חוזה ההעסקה שלו, כמו גם לתשלום של שלושה חודשי הודעה מוקדמת. (8) המשיב הגיש לבית הדין האזורי בקשה לצו מניעה זמני נגד ההחלטה שלא לחדש את חוזה ההעסקה שלו (בש"א 7825/06). בקשה זו התקבלה, החלטת הנציב שלא לחדש את חוזה ההעסקה של המשיב בוטלה ובית הדין הורה לנציב לחדש את חוזה ההעסקה. בית הדין ציין כי אין בהחלטתו כדי למנוע את השעיית המשיב מתפקידו עד תום ההליך הפלילי (החלטה מיום 12.2.07). (9) על החלטה זו הגישה המדינה ערעור לבית דין זה. ערעור המדינה התקבל ברוב דעות ונפסק כי משעה שנמצאו ראיות מספקות לדעת הפרקליטות להגשת כתב אישום נגד המשיב, אין לאכוף על המדינה את המשך העסקתו על פי חוזה מיוחד. עם זאת, היתנה בית הדין את פסיקתו במתן הצהרת "גור אריה" מאת המדינה לפיה, אם יזוכה המשיב בדין או אם ייקבע כי לא היה מקום מלכתחילה שלא להאריך את חוזה ההעסקה - יוארך חוזה ההעסקה של המשיב למפרע מיום אי חידושו ולא ייטען שלא ניתן להחזירו לתפקידו הקודם (פסק דין מיום 24.9.07; ע"ע 202/07). בסופו של דבר מצאה המדינה שלא לתת הצהרת "גור אריה" ולפיכך החליט בית הדין הארצי כי עניינו של המשיב יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיבחן את אופן הפעלת שיקול הדעת של הנציב ואת סבירות החלטתו בקשר לאי חידוש חוזה ההעסקה של המשיב. הסעד הזמני שניתן על ידי בית הדין האזורי נותר על כנו עד להכרעתו החוזרת של בית הדין האזורי כאמור (החלטה מיום 23.7.08). 3. על רקע זה התקיים הדיון בבית הדין האזורי אשר על פסק דינו נסב הערעור שבפנינו. בדיון זה טען המשיב (התובע שם) כי הוא היה עובד מצטיין ואף הביא לחשיפת שחיתויות. לטענתו, ההליכים הפליליים נגדו מבוססים על מידע כוזב. לטענתו, אי חידוש חוזה ההעסקה שלו נגוע בשיקולים זרים וחוסר תום לב ומנוגד לכללי הצדק הטבעי. לטענתו, לא נבחנו טענותיו וההחלטה שלא לחדש את חוזה ההעסקה שלו נעשתה על יסוד כתב האישום בלבד ובלא שנבחן חומר הראיות ותוך התעלמות מחזקת חפותו. לעומתו, טענה המדינה כי חוזה הבכירים מהווה ויתור על מעמד הקביעות של העובד והוראות סעיף 68 לחוק המשמעת - לפיה אין לפטר עובד בשל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין למשמעת - אינה חלה על אי חידוש חוזה העסקה. עוד טענה המדינה כי חוזה ההעסקה של המשיב לא חודש בשל הגשת כתב אישום נגדו בעבירות חמורות שבוצעו במסגרת תפקידו כעובד בכיר וכי נסיבות אלה מהוות עילה מוצדקת לאי חידוש חוזה ההעסקה. לטענת המדינה, בנסיבות אלה, הנציב מוסמך לפעול על רקע הגשת כתב אישום בלבד ואין הוא צריך לחכות עד תום ההליך הפלילי. לטענת המדינה, אין הנציב צריך לבחון את הראיות שהיו בפני הפרקליטות בבואו להחליט על אי חידוש חוזה ההעסקה. 4. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב והורה על ביטול החלטת הנציב שלא לחדש את חוזה ההעסקה שלו. בית הדין האזורי קבע כי החלטת הנציב התקבלה ללא שיקול דעת ראוי ומספק. בית הדין עמד על מערכת השיקולים שהיה על הנציב לבחון על פי פסיקת בית הדין הארצי. בית הדין קבע כי גם בשימוע שנערך למשיב לעניין השעייתו וגם בשימוע לעניין אי הארכת חוזה ההעסקה שלו, לא נשקלו טענות המשיב לעניין חפותו ולא נבחנו הראיות שעמדו בבסיס ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום. בית הדין קבע כי לא נענו בקשותיו של המשיב להציג את הראיות שיש לו נגד כתב האישום וכי החלטת הנציב התבססה אך ורק על החלטת הפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום. לדעת בית הדין, הנציב ואלה שפעלו מטעמו, שימשו לא יותר מאשר "חותמת גומי" להחלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד המשיב וכלל לא ניסו לברר אם יש ממש בטענותיו באשר לחפותו. לדעת בית הדין, משעה שעובד המואשם בפלילים, מציג ראיות המעידות על חפותו, על הנציב לברר עניין זה, לעניין הראיות שהציג המשיב ולהעריך את משקלן ולבחון את הדברים אל מול הפרקליטות. לאור גישה זו מצא בית הדין כי הנציב לא שקל את מכלול השקולים הרלבנטיים, לא בחן את הראיות הנוגעות לעניין, לא שקל את חזקת החפות העומדת למשיב ולא הביא בחשבון שיקוליו את הנזק העצום שעלול להיגרם למשיב אם לא יורשע בדין. 5. בערעור בפנינו שבו הצדדים אל עיקר טענותיהם בבית הדין האזורי. המדינה טוענת כי ההחלטה שלא לחדש את חוזה ההעסקה של המשיב ניתנה בהליך תקין, לאחר שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלבנטיים. לטענתה, החלטת הנציב היתה סבירה, מידתית ואף ראויה. לטענתה, ההחלטה שלא לחדש את חוזה ההעסקה ניתנה על בסיס ראיות מינהליות מספקות שבמרכזן כתב האישום שהוגש נגד המשיב. לטענת המדינה, לעניין אי חידוש חוזה ההעסקה, אין הנציב חייב להמתין לסיום ההליך הפלילי ועליו לשקול את האינטרס הפרטי של העובד אל מול שיקולים מערכתיים של תדמית השירות הציבורי והצורך לשמור על אמון הציבור בשירות. המשיב תומך בפסיקת בית הדין האזורי על הנמקותיו וחוזר על עיקר עמדותיו בבית הדין האזורי. דיון והכרעה 6. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, להשתלשלות העניינים ולפסק דינו של בית הדין האזורי, מוצאים אנו כי דין ערעור המדינה להתקבל. סבורים אנו כי נציב שירות המדינה פעל כראוי לכל אורך הטיפול בעניינו של המשיב וכי לא נפל כל פגם בהחלטתו שלא להאריך את חוזה ההעסקה של המשיב. נפרט להלן את עיקר טעמינו לפסיקה זו. 7. המשיב הוא עובד מדינה בכיר. הוא הועסק שנים רבות במעמד של עובד מדינה קבוע על פי כתב מיוני ובשנת 2003 הוסכם כי מעמדו ישתנה והוא יועסק על פי חוזה בכירים לתקופה קצובה המתחדשת מעת לעת. מטבע הדברים, העסקה בחוזה מיוחד היא לתקופה מוגדרת המאפשרת לכל צד לסיים את המשך ההעסקה בתום התקופה. עם זאת, משעה שמדובר בחוזה בכירים של עובד מדינה, דין הוא שהימנעות המדינה מחידוש חוזה ההעסקה תעשה מסיבות ענייניות, מוצדקות וסבירות ולא בשרירות לב ובאין סיבה של ממש לדבר ( ראו:בג"צ 4284/08 שמואל קלפנר ואח' נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח', ניתן ביום 26.4.10 בפיסקה ל"ב ). 8. חוק המשמעת חל על "עובד מדינה", הן במעמד של עובד קבוע המועסק על פי כתב מינוי והן במעמד של עובד המועסק על פי חוזה מיוחד (ראו הגדרת "עובד מדינה" בסעיף 1 לחוק). לפי סעיף 68 לחוק המשמעת, לא ניתן לפטר עובד מדינה - ועובד על פי חוזה מיוחד בכלל זה - מן השירות בשל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין למשמעת. לעניין זה, הרשעה בפלילים בעבירה שיש עימה קלון כמוה כעבירת משמעת (סעיף 17(6) לחוק). עם זאת, לפי הסיפא לסעיף 68, במקרה של הרשעה בעבירה שיש עימה קלון, ניתן לפטר עובד מדינה גם בלא לקיים הליך משמעתי. 9. סעיף 68 לחוק המשמעת עוסק, כאמור, בפיטורי עובד קבוע או בפיטורי עובד המועסק בחוזה מיוחד. על פני הדברים, סעיף 68 לחוק המשמעת אינו עוסק במצב בו תקופת העסקתו של עובד לפי חוזה מיוחד הסתיימה ולא הוארכה (בג"צ 7542/05 פורטמן ואחרים נ' שר התחבורה ואח', ניתן ביום 11.2.07). בנקודת הזמן בו מסתיימת העסקת עובד על פי חוזה מיוחד, אין תחולה לסעיף 68 לחוק המשמעת ועניין המשך ההעסקתו של עובד נתון לשיקול דעת גורמי השירות המוסמכים (בענייננו - נציב שירות המדינה). מדובר בהחלטה מינהלית אשר צריכה להתקבל לפי כל הכללים הרגילים החלים על החלטה מינהלית, היינו - פעולה בגדר הסמכות, שיקולים ענייניים, ראיות מינהליות מספיקות, סבירות, הגינות וכו' והדברים ידועים. אכן, כלל הוא שאי חידוש חוזה עבודה כמוהו כפיטורים, אלא שכלל זה נקבע לעניין הזכות לפיצויי פיטורים ואין ללמוד מכך לעניין תחולת סעיף 68 לחוק המשמעת המכוון, כמוסבר, לתקופת ההעסקה בחוזה מיוחד ולא לחידושה לאחר סופה. 10. המשיב הוא עובד מדינה בכיר. נגד המשיב נפתחה חקירה פלילית. פתיחת חקירה פלילית מאפשרת נקיטת הליכי השעיה, בין אם השעיה דחופה לפי סעיף 48 לחוק המשמעת, ובין אם השעיה רגילה לפי סעיף 47 לחוק. מטרת ההשעיה היא לנתק את העובד מתפקידו בשירות לאור העבירה המשמעתית המיוחסת לו או - בענייננו - החקירה הפלילית, זאת כדי לשמור על תדמית השרות בעיני הציבור. השעיית עובד מתפקידו לא נועדה להוות סנקציה כלפי העובד או עונש על המעשים המיוחסים לו בהליכי המשמעת (ראו: ע"ע 1487/04 נציב שירות המדינה- שרה אהרון, ניתן ביום 21.11.04). פשיטא שבמקרה המתאים, ניתן להשיג את מטרת ההשעיה - ניתוק מן השירות - גם בדרך פחותה בחריפותה, היינו - העברת העובד מתפקידו לתפקיד אחר. מדובר בהחלטה מינהלית אשר ראוי לשקול אותה בנסיבות כל מקרה. בעניינינו, עם פתיחת החקירה הפלילית נגד המשיב, הוחלט להשעותו השעיה דחופה לפי סעיף 48 לחוק ולאחר מכן הוחלט להימנע מהמשך ההשעיה, אך להעבירו לתפקיד אחר, עד לסיום הליך החקירה. גישה זו של נציבות שירות המדינה היא על פניה ראויה ומידתית שכן היא משיגה את מטרת ההשעיה בדרך חריפה פחות. החלטה זו של נציב השירות התקבלה כדין, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע את טענותיו והערעור בפנינו אינו עוסק בהחלטה זו. 11. לימים, הוחלט להגיש נגד המשיב כתב אישום. כתב האישום מייחס למשיב עבירות הקשורות בתפקידו בשירות. ההחלטה להגיש כתב אישום נגד המשיב מהווה "עליית מדרגה" בהשוואה למציאות שהיתה קודם לכן (חקירה פלילית בלבד). החלטה זו מחייבת את המדינה - המעסיקה לשקול את המצב החדש שנוצר. על רקע זה הוחל בהליכי השעיה רגילה נגד המשיב. הצורך לשקול את השעיית המשיב התעורר נוכח העובדה שההחלטה להגיש נגדו כתב אישום התקבלה במהלך תקופת העסקתו בחוזה מיוחד. כתב האישום הוגש ביום 29.3.06, והמשיב הושעה אפוא עד תום תקופת חוזה ההעסקה עימו, היינו - עד יום 11.6.06. (סעיף 2(5) לעיל). 12. ביום 11.6.06 הסתיים חוזה ההעסקה של המשיב. ביום זה היה על המדינה לשקול אם להאריך את חוזה ההעסקה של המשיב תוך המשך השעייתו, או להימנע מלחדש את החוזה. אך מובן הוא שעצם הצורך לשקול כיצד לנהוג עם הגשת כתב אישום הוא מחוייב המציאות. המדינה החליטה להימנע מחידוש החוזה ובנסיבות העניין אנו מוצאים שהחלטה זו היתה נכונה וסבירה. 13. ההחלטה שלא לחדש את חוזה ההעסקה של המשיב היא החלטה מינהלית מובהקת. בתור שכזו היא צריכה להתקבל בסמכות, משיקולים ענייניים, על בסיס ראיות מינהליות מספיקות ולעמוד במבחנים של סבירות ומידתיות. החלטת הנציב שלא לחדש את חוזה ההעסקה של המשיב התקבלה על רקע של החלטה ספציפית להגיש נגד המשיב כתב אישום בעבירות הקשורות למילוי תפקידו, לאחר תקופת השעיה והעברה לתפקיד אחר במהלך תקופת החקירה הפלילית נגדו. הבסיס הראייתי להחלטה זו של הנציב הוא עצם ההחלטה של הפרקליטות להגיש כתב האישום נגד המשיב ותוכנו של כתב האישום. החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום ועיצוב תוכנו הם מתפקידיה של הפרקליטות והם נקודת המוצא של הנציב. בעניין זה מוסמך הנציב לשקול את שיקולי המדינה בכל הקשור להשפעת הגשת כתב האישום על ניהול כח האדם במדינה עליו הוא מופקד ועל המשך שרותו של המשיב. הנציב אינו מוסמך לשקול את שיקולי הפרקליטות לעניין עצם הגשת כתב האישום ולא את מסכת הראיות הפליליות שנאספו במהלך החקירה הפלילית ושעמדו לנגד עיני הפרקליטות. הנציב אינו גורם מפקח על הפרקליטות והוא גם לא מוסמך לבוא איתה בדברים ולנסות ולהביא בפניה את טיעוניו של המשיב לעניין חומר הראיות נגדו. לפיכך צדק הנציב בכך שלא מצא לנכון להיזקק לטענות המשיב על חפותו ולא היה מוכן לבחון את הראיות שבידי המשיב היכולות, לדעתו, להביא לזיכויו בדין. עניין זה צריך להתברר בבית המשפט המוסמך על פי כתב האישום. אין זה מתקבל על הדעת שנציב שירות המדינה יערוך "משפט זוטא מינהלי" בטענות המשיב על חפותו מאשם ויקבל החלטה על יסוד "משפט" שכזה. כל שעל הנציב לעשות זה לבחון את המציאות החדשה של הגשת כתב אישום נגד המשיב והשפעת נתון זה על המשך שירותו. 14. אכן, מוסמך הנציב לבחון את תוכנו של כתב האישום לעניין חומרת העבירות המיוחסות למשיב. זאת עליו לעשות על מנת לבחון אם מדובר בכתב אישום "חמור" אם לאו ועל מנת לבחון את הקשר הבסיסי בין כתב האישום לשירות. לא הרי כתב אישום המוגש נגד עובד מדינה בקשר לעניינים הנוגעים למילוי תפקידו, כהרי כתב אישום הנוגע לעניינים שהם חיצוניים לשירות (למשל - על רקע סכסוך משפחתי). על כל פנים, אין הנציב מוסמך לשקול את מידת "אשמתו" של העובד וכפועל יוצא מכך אין הוא מוסמך לבחון את הראיות שבידי העובד ואת טענותיו לעניין חפותו. הנציב חייב תמיד להניח את חפותו של העובד בשלב זה שהרי זה הוא הדין כל עוד לא הורשע. אך מכאן ועד המסקנה כי על הנציב לבחון את הראיות שבידי העובד כבסיס להחלטה על המשך השירות - רחוקה הדרך. החלטת הנציב בעניין זה חייבת אפוא להתבסס על כתב האישום ועל השפעת הגשתו על המשך השירות. טעה אפוא בית הדין האזורי בפסיקתו בעניין מרכזי זה. 15. מעבר לכך חייב הנציב לשקול שיקולים אחרים הנוגעים לעניין ועיקרם הוא תדמית השירות מצד אחד ומעמדו ועניינו האישי של העובד מצד שני. אשר לתדמית השרות - אין ספק שהגשת כתב אישום נגד עובד מדינה בקשר למילוי תפקידו - הינה עובדה החייבת להשפיע על המשך השירות. עובדי המדינה הם משרתי הציבור. תדמית שירות המדינה בעיני הציבור ואמון הציבור בשירות הציבורי הינם ערכים חשובים ביותר, עליהם יש לשמור. שמירת ערכים אלה מחייבת את ניתוק עובד המדינה שהוגש נגדו כתב אישום מן השירות. דבר זה יכול להיעשות על ידי השעיית העובד מהשירות. דבר זה יכול להיעשות על ידי העברת העובד מתפקידו ודבר זה יכול להיעשות - במקרה של עובד בחוזה מיוחד - בדרך של אי חידוש החוזה. ההחלטה בעניין מסורה לשיקול דעת הגורם המינהלי המופקד על כך - הוא נציב השירות - ובית הדין לא ימהר להתערב בהחלטה מסוג זה המתקבלת כדין. מן העבר השני חייב הנציב לשקול את עניינו האישי של העובד, את תפקידו, מעמדו ובכירותו במערכת ואת העובדה שעצם הגשת כתב אישום אינה כרוכה בסופו של דבר בהכרח בהרשעה. 16. כל אלה נשקלו על ידי הנציב באיזון ובאחריות. מדובר בעובד בכיר המועסק בחוזה מיוחד. מדובר בכתב אישום שהוגש נגד המשיב הנוגע למילוי תפקידו בשירות. שילוב זה של בכירות במערכת וכתב אישום הנוגע למילוי התפקיד הוא משמעותי. כתב האישום נגד המשיב הוגש לאחר תקופת חקירה פלילית במהלכה הוא הושעה מתפקידו והועבר לתפקיד אחר. עצם הגשת כתב האישום היא מדרגה נוספת בסולם חומרת המהלכים ובנסיבות אלה בהחלט אפשרי מהלך חריף מזה של השעיה גרידא. המשיב המועסק בחוזה מיוחד שתקופתו הסתיימה ואין כל מניעה במצב זה לשקול ולהחליט על אי חידוש החוזה נוכח הגשת כתב האישום. 17. שאלה היא האם יש מקום להימנע מחידוש החוזה המיוחד נוכח האפשרות שבבוא היום המשיב יזוכה בדין. שאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. אין ספק שהגשת כתב אישום נגד המשיב אינה פוגעת בחזקת חפותו בדין והוא נחשב זכאי כל עוד לא הורשע. עם זאת, עצם הגשת כתב אישום בעבירות הקשורות במילוי תפקידו הבכיר של המשיב מחייבת לבחון את השפעת מהלך זה על השירות ועל תדמיתו בעיני הציבור. במקרה שכזה, ובנסיבות העניין שבפנינו, ניתן בהחלט להגיע למסקנה שיש מקום שלא לחדש את חוזהו של המשיב כבר בשלב של הגשת כתב האישום. השמירה על טוהר השירות הציבורי והצורך לשמור על אמון הציבור בשירות, מצדיקים החלטה שכזו. לימים, אם וכאשר יזוכה המשיב מן האישומים המיוחסים לו, יהיה על גורמי השירות לשקול עובדה זו בכל הנוגע ליחסים עם המשיב. הדבר יהיה תלוי בסופו של דבר לא רק בעצם הזיכוי - אם יהיה - אלא גם בנסיבות הזיכוי ובתוכנו של פסק הדין. מציאות חדשה זו תחייב את הנציב לשקול מחדש אם יש מקום להחזיר את המשיב לשירות ובאילו תנאים או לפצותו בדרך כלשהי על ההחלטה שלא לחדש את חוזה ההעסקה עימו. ימים יגידו אם תיווצר מציאות שכזו ואם כן - יצטרך הנציב להתמודד עימה. על כל פנים, עצם קיומה של אפשרות שכזו בעתיד אינה מחייבת את הנציב להימנע מלקבל בזמן אמת החלטה כמו זו שקיבל בעניינו של המשיב. 18. כל החלטות נציב השירות התקבלו כדין, לאחר מתן הזדמנות נאותה למשיב להשמיע את טענותיו ולא דבק בהן כל פגם מינהלי או טכני או אחר. 19. לאור זאת אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק דינו של בית הדין האזורי. אנו מאשרים את החלטת נציב השירות שלא לחדש את חוזה ההעסקה של המשיב החל מיום 11.6.06. המשיב יישא בהוצאות המדינה בערעור בסכום של 6,000 ש"ח. משפט פליליחוזההארכת חוזה