קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הכרה בתאונת עבודה: השופטת רונית רוזנפלד 1. המערער, פרופ' לכירורגיה, סגן מנהל המחלקה הכירורגית בבית החולים בילינסון בפתח תקווה (להלן: בית החולים) בשעתו, טוען כי ביום 1.3.04 או במועד סמוך לכך, בהיותו בעבודה, מעד ונפגע בקרסול רגלו השמאלית (להלן: האירוע). לטענת המערער, יש להכיר באירוע כתאונה בעבודה. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער, וקבע כי לא עלה בידו להוכיח קיומו של אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתו (השופט יצחק לובוצקי ונציגי הציבור הגב' אסתר סגל-איתן ומר ירח גלטר; בל' 5759/09). על קביעה זו סב הערעור שלפנינו, בו עלינו להידרש לשאלה אם אירע למערער אירוע תאונתי בעבודה כטענתו. התשתית העובדתית הרלוונטית 2. בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על גרסת המערער לפיה, ביום 1.3.04 או במועד סמוך לכך, בעת שמיהר לכיוון חדר הניתוח של בית החולים, מעד ונקע את קרסולו השמאלי. עם הזמן, ולאור העובדה שהפעיל את משקל גופו על רגלו הימנית, הוא החל לסבול מכאבים במפרק ירך ימין. בבדיקה שנערכה למערער, אובחן כי הוא סובל משינוי בפרק ירך ימין, עקב עומס יתר ברגל בעקבות נקע בקרסול שמאל. 3. המערער הגיש תביעתו לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה ביום 4.3.09. תביעתו נדחתה על ידי המשיב (להלן גם: המוסד), מן הטעמים הבאים: " 1. על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביא להתפתחות מחלתך. 2. מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הממצא הרפואי שהתגלה בקרסול שמאל שאובחן לראשונה ב-09/2004 שישה חודשים לאחר האירוע הנטען על ידך. 3. מבחינה רפואית לא הוכח קשר בין הבעיות בפרק ירך ימין בגינן נותחת ב2009 לבין בעיית הקרסול שאובחנה לראשונה ב01.09.04 ובין האירוע הנטען על ידך. 4. מחלתך נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים..." 4. ביום 26.7.09 אושפז המערער בבית החולים, ונותח להחלפת מפרק ירך ימין. לפי הנטען, ניתוח זה נדרש עקב תהליך שחיקה מתקדם של אותו מפרק. ההליך בפני בית הדין האזורי ופסק הדין 5. בפסק דינו, קבע בית הדין האזורי כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת קרות אירוע תאונתי בעבודה. בית הדין עמד על כך שהמערער לא זכר את המועד שבו אירע האירוע, ועל כך שבעדותו נמצאו סתירות פנימיות. בית הדין ציין כי המערער מסר גרסאות סותרות בנוגע לשאלה האם נפל לפני הניתוח שביצע או לאחריו. בקשר למקום הנפילה, ציין המערער בתצהירו, כי הוא נפגע עת שמיהר לחדר ניתוח לאחר שקיבל קריאה ברמקול להיכנס לחדר ניתוח. בפני בית הדין העיד כי הוא נפל בפרוזדור של חדר הניתוח, בחדר 'יוניט' בו נרחץ הצוות טרם הכניסה לחדר הניתוח. סתירה נוספת נמצאה בקשר לשאלה אם חבש המערער את קרסולו בעצמו, או האם אחות חדר הניתוח הגב' רוזנבלט, שהעידה בבית הדין סייעה לו בחבישה. כמו כן, מצא בית הדין סתירות בעדות המערער בקשר לעדים שנכחו באירוע. המערער ציין בטופס התביעה למוסד ובהודעתו לחוקר כי פרופ' משה רובין (להלן: פרופ' רובין) ראה אותו מועד וצעק לעברו ".. מה קרה לך". זאת, בעוד שבתצהירו ובעדותו בפני בית הדין ציין המערער כי לא היו עדים לאירוע, אך לאחריו שאלו אותו אחיות חדר הניתוח הגב' רוזנבלט והגב' עזריאלי מה קרה לו, ומה יש לו ברגל, וציינו כי הוא חיוור. בעדותו בבית הדין, ציין המערער לעניין הודעתו כי פרופ' רובין ראה אותו נופל, כי הוא חושב שפרופ' רובין ראה אותו לאחר הניתוח שביצע. 6. בית הדין האזורי קבע כי אי הבאת פרופ' רובין לעדות מטעם המערער אומרת דרשני, ואף אין בעדויות הגב' רוזנבלט והגב' עזריאלי שהובאו מטעמו כדי לסייע למערער בתביעתו. בית הדין ציין כי המערער הוא בעל מרות כלפי הגב' רוזנבלט והגב' עזריאלי, שהינן אחיות בבית החולים. עדותן אף אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו הראשונה של המערער לפיה פרופ' רובין היה עד לנפילה וכי המערער חבש לעצמו את הקרסול. כמו כן העידו הגב' רוזנבלט והגב' עזריאלי כי המערער נפל לפני הניתוח, בניגוד לגרסה אחרת שמסר המערער, לפיה נפל לאחריו. הגב' עזריאלי אף ציינה בעדותה, כי אירועים מסוג זה מתרחשים בחדר הניתוח כדבר שבשגרה, ועל כן ציין בית הדין האזורי "ומי לידנו יתקע אם כך, כי העדה העידה על האירוע נשוא התובענה, שאירע כזכור לפני שנים רבות." 7. עוד ציין בית הדין האזורי כי התביעה למוסד הוגשה בחלוף כ-5 שנים ממועד קרות האירוע הנטען, כאשר תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ניתנה למערער רק ביום 11.2.09, בסמוך להגשת התביעה. במסמכים הרפואיים משנת 2004 אין כל אזכור של האירוע הנטען, ורק במסמכים משנת 2009 קיימים אזכורים כי התובע נחבל במסגרת העבודה. 8. לאור כל האמור, פסק בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי בעבודה במועד הנטען. תמצית טענות הצדדים בערעור 9. לטענת המערער, ממכלול העדויות והראיות עולה כי אין ספק בדבר התרחשות האירוע. בית הדין האזורי הצביע על שינויים קלים בגרסת המערער כפי שנמסרה בהזדמנויות שונות. שינויים אלה, שהינם אי דיוקים קלים ולא מהותיים, נובעים מן העובדה שהאירוע התרחש כחמש שנים טרם מסירת הגרסה. לגישת המערער, העניק בית הדין משקל יתר לאי דיוקים אלה, אך התקשה להצביע על סתירות או אי התאמות של ממש בין העדויות שנשמעו בפניו. כמו כן, בית הדין לא קיבל את הסבריו של המערער לכל אחת מאי ההתאמות בין הגרסאות. המערער מציין כי הוא "מודע היטב ואינו מתעלם מאי הדיוקים הקלים הקיימים לכאורה בעדותו בבית הדין, אך יחד עם זאת יטען כי יש לייחס "סתירות" אלו לחוסר הבנתו של המערער לחשיבות מסירת כל המידע באופן כה פרטני ומדויק." 10. המערער מוסיף, כי מסקנותיו של בית הדין האזורי אינן עולות בקנה אחד עם הראיות העדויות שהונחו בפניו. כך קבע בית הדין האזורי כי נמצאו סתירות לגבי מועד ומקום נפילת המערער, ואולם, בראיות ובעדויות שהונחו בפני בית הדין האזורי לא נמצאה ולו סתירה אחת באשר לעובדות אלה. מכלל העדויות עולה באופן ברור כי המערער נפל לפני ביצוע הניתוח ובחדר היוניט, דהיינו, בכניסה לחדר הניתוח. לעניין חבישת הרגל טוען המערער, כי בעדותו בפני בית הדין הוא ציין מספר פעמים ובאופן מפורש כי הוא נחבש לפני הניתוח. פעם אחת בלבד ציין המערער בעדותו כי התחבושת הונחה לאחר הניתוח, אך הדבר נבע מבלבול והתרגשות במהלך העדות, ובוודאי שאין לקבוע כי הדבר מעיד על שינוי גרסה. עוד ציין המערער בפני בית הדין כי הגב' רוזנבלט עזרה לו בחבישה. עזרתה של הגב' רוזנבלט לא צוינה בתצהירו של המערער משום שהוא לא הבין את חשיבות מסירת כל המידע והפרטים, וייחס למידע זה חשיבות מועטה. לשיטת המערער, אי ההתאמות לכאורה בין הגרסאות והעדויות כפי שנפרסו מחזקות את עדותו, משום שהדבר מצביע על אותנטיות הגרסאות אשר נמסרו ללא כל הכנות ותיאום מראש. 11. לעניין עדותן של הגב' רוזנבלט והגב' עזריאלי טוען המערער, כי הוא אינו המנהל הישיר או העקיף שלהן, אלא הם עובדים במשותף בחדר הניתוח. אף צוין בעדותה של הגב' רוזנבלט כי היא אינה כפופה למערער ומשמשת בתפקיד ניהולי. עוד נטען, כי בית הדין שגה בכך שהסיק מעדותה של הגב' עזריאלי כי מקרים כגון נפילתו של המערער הינם מקרים שכיחים ולכן לא ניתן לומר בוודאות שהגב' עזריאלי העידה על האירוע במקרה דנן. הגב' עזריאלי ציינה במפורש כי היא זוכרת את יום המקרה שכן היה מדובר בניתוח דחוף של חייל. מאחר שבית הדין אינו קובע קביעה חד משמעית לעניין מהימנותן של העדות, יש לקבל את עדויותיהן, המחזקות את גרסת המערער, במלואן. לעניין עדות פרופ' רובין, טוען המערער כי משהסתבר כי פרופ' רובין אינו זוכר את פרטי האירוע, בחר המערער להעיד במקומו את הגב' רוזנבלט ואת הגב' עזריאלי. לשיטתו, יש לזקוף את אי העדת פרופ' רובין לחובת המוסד, אשר חלק נכבד מטענותיו כי לא התרחש אירוע תאונתי נסמכות על דברי פרופ' רובין. לעניין מועד הגשת התביעה מציין המערער כי בין היתר, בשל תפקידו ומעמדו לא ייחס חשיבות לפציעתו. לכן המשיך למלא תפקידו במסירות ביום האירוע ובשנים שלאחר מכן. השלכות האירוע התבררו למערער רק שנים מאוחר יותר, ולכן פנה רק אז למימוש זכויותיו. מכאן הפגיעה בזיכרונו באשר לפרטים המדויקים של האירוע. 12. מנגד טוען המוסד לביטוח לאומי כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. אין בערעור כל טענה משפטית, והוא מתמקד כל כולו בטענות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית דין האזורי בשאלת מהימנות העדים שהופיעו בפניו, וכנגד התרשמותו הבלתי אמצעית מן העדויות. על כן מבקש המוסד כי הערעור ידחה. דיון והכרעה 13. במסגרת דיון קדם ערעור הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם, כי המערער יגיש סיכום טענותיו בערעור בכתב, וכי טענות ב"כ המשיב כפי שנטענו במהלך הדיון ישמשו כסיכומים בכתב מטעמו. אשר על כן, בהתאם להסכמת הצדדים ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טענות הצדדים כאמור לעיל. 14. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. נציין כי הערעור הינו על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על ראיות ועדויות שנשמעו לפניו. הלכה פסוקה היא, כי מלאכת קביעת העובדות היא מלאכתה של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים ובחנה את תשתית הראיות לעומקה. ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, לא כל שכן כאשר ממצאים אלו הינם ממצאי מהימנות הנסמכים על התרשמות ישירה מהעדויות. ערכאת הערעור תתערב בעניינים שבעובדה ובמהימנות רק במקרים חריגים, בהם מתגלה על פני הדברים התעלמות מראיה בעלת משקל מכריע או שגיאה היורדת לשורש הדברים, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות (ראו ע"ע 299/03 חנן גרין נ' מילאון בע"מ, מיום 25.12.2005, בפסקה 4ח', וההפניות שם; עב"ל 294/05 יוסף דהן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.11.06, בפסקה 8; ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, מיום 2.8.2007, בפסקה 4 לדברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם). 15. במקרה שלפנינו, המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה עובדתית, והיא בדבר עצם קרות אירוע תאונתי למערער כנטען על ידו. בהסתמך על כלל הראיות שהובאו לפניו, קבע בית הדין האזורי כי הוא לא שוכנע בדבר קרות אירוע למערער כנטען על ידו. מקובלת עלינו מסקנת בית הדין האזורי, אשר התרשם מכלל העדויות והראיות שהובאו בפניו, ובמסקנתו זו לא מצאנו מקום להתערב. 16. סוף דבר משלא עלה בידי המערער להוכיח כי אירע לו בעבודה אירוע תאונתי בו נפגע בקרסולו, בדין נדחתה תביעתו להכיר בפגיעה ממנה הוא סובל כתאונה בעבודה. אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. רפואהערעורהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה