קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הפרשות לפנסיה בקשה לאישור תביעה ייצוגית: 1. ביום 5.5.09 הגישה התובעת כתב תביעה בדיון מהיר בו עתרה בעילות שונות. מאוחר יותר, הגישה בקשה לאישור תביעתה כתובענה ייצוגית בגין אי הפרשות לפנסיה (סך של 4,586.56 ₪ בתוספת ה"ה וריבית; להלן: "התביעה"; "התביעה הייצוגית" "העילה" בהתאמה). 2. בבקשה נטען כדלהלן: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת החל מיום 2.11.03 עד ליום 29.5.06 ושולם לה שכר מינימום כעובדת ניקיון. ב. הנתבעת, שעיסוקה במתן שירותי ניקיון, לא הפרישה עבור התובעת כספים בקופ"ג, כמתחייב מסעיף י"ב לצו ההרחבה בענף הנקיון (להלן: "הצו"). ג. הנתבעת הכחישה בהגנתה (סעיף 12) הנטען בתביעה על הסכומים הנקובים בה וטענה כי הזכות בעילה היא של קופ"ג בלבד. ד. אין לנתבעת הגנה לאור מדיניותה הנ"ל בדבר הפקדות פנסיוניות, כך שהתובעת הוכיחה לכאורה אף העילה הקבוצתית. ה. התובעת מכירה עובדים נוספים אשר להם עילת תביעה כַעילה, העובדים במתקנים שונים. העובדים התלוננו בפני מנהלה ובעליה של הנתבעת על רכיבי שכר שלא שולמו להם וזו השיבה להם, שאם הדבר לא מוצא חן בעיניהם הם יכולים לעבוד במקום אחר. עובד לשעבר בשם אברהם שהתלונן על כך, פוטר. ו. ע"פ סעיף ה' לצו, משחלפו 6 חודשי עבודה (המהווים תקופת ניסיון), מחוייבת הנתבעת להפריש לעובדיה כספים לקופ"ג (אף רטרואקטיבית). חובתה זו קוגנטית ואי עמידה בה, דינה כהפרת חוזה בגינה חבה היא בתשלום פיצוי בשווי הסכומים שהיה עליה להעביר לקרן. ז. מבוקש לאכוף על הנתבעת לשלם לכל אחד מחברי הקבוצה 6% מהשכר. לחלופין, לשלם את הסכום שהיה אמור להיות מופקד בתקופה הקובעת כפיצוי על כך שלא הופקד; לחלופין, להשיב להם הסכום בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט; בנוסף, להצהיר כי חברי הקבוצה העובדים במועד מתן פסה"ד יהיו זכאים כי הנתבעת תפקיד כספים עבורם כמתחייב מהצו, ממועד הגשת התביעה (ולחלופין, ממועד תחילת עבודתם ועד לסיום עבודתם בפועל). ח. עילת התביעה כוללת הפסד כספי בלבד בגין אי קיום/ בצוע ההסדר הפנסיוני ואינה כוללת נזק שנגרם למי מחברי הקבוצה בגין כך לרבות עקב הרעה במצב הבריאות, נכות או מוות (אשר בספק אם הם בסמכות בי"ד זה). ט. התובעת מעריכה (משכל הנתונים מצויים בידי הנתבעת) כי המדובר בכ- 500 עובדים בכל שנה, לרבות עובדים שעזבו את הנתבעת מכל סיבה שהיא ולמעט עובדים שעניינם תלוי ועומד בבי"ד או שהוכרע על ידו. מכאן שבמהלך 7 השנים האחרונות המדובר בכ- 3,500 "שנות עבודה". י. למיטב ידיעתה, משך הזמן הממוצע של עובד בנתבעת הוא שנתיים. לפיכך, מעריכה היא כי המדובר בכ-1,750 עובדים "חברי הקבוצה". במידה וביה"ד יחליט כך - יוגדרו אף תתי קבוצות. י"א. הסעד הממוצע נמוך מזה הנתבע על ידה. להערכתה 10% מכלל העובדים עבדו פחות ממחצית השנה אצל הנתבעת ועל כן המדובר בכ-1,575 עובדים. המדובר ב-231 ₪ לחודש לעובדים במשרה מלאה בשכר מינימום. משאחוז המשרה הממוצע של עובדי הנתבעת הוא 75% משרה, זכאי כ"א מהם ל- 173.26 ₪ לחודש ול- 4,158 ₪ לתקופת עבודה בת 24 חודש ובסה"כ לכלל חברי הקבוצה - 6,549,190 ₪. י"ב. קיימות שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה: תחולת הצו על הנתבעת, חובתה להפקיד הכספים, שיעורי ההפקדה, תחולת צווי הרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה ויסוד לנתבעת, האם הפרה חובתה כלפי עובדיה ובמידה וכן האם יש לה הגנה ראויה. במידה ואין לה הגנה ראויה, האם ניתן לאכוף בדיעבד ואם לא - מהו הפיצוי הראוי, האם עליה לשלם את הסכומים בתוספת ה"ה וריבית. י"ג. תלושי שכרה של התובעת מהווים תשתית ראייתית ראויה ומוצקה לתביעה יצוגית וכל הנתונים לגבי יתר חברי הקבוצה הם אצל הנתבעת כאשר שתיקתה מהווה הודאה בעילות התביעה. נטל ההוכחה בדבר רישום נתוני שכרה של התובעת מוטל על הנתבעת (כך לפי הפסיקה ולפי תיקון 24). מצב בו קיימת אי בהירות לעניין תנאי עבודה - יש לפרשו לטובת העובד. י"ד. ככל שישנו שוני בין העובדים לעניין תקופת עבודה, מספר שעות/ שיעור משרה וכו' הרי שאין בהם כדי לאיין את הזכות לנהל תביעה יצוגית, משאין צורך בזהות מוחלטת בין השאלות העובדתיות והמשפטיות של כ"א מחברי הקבוצה. כך אף חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") אינו מציב כל תנאי בדבר זהות הסעד וכך אף הפסיקה. כ"א מחברי הקבוצה יכול להוכיח תביעתו ושיעורה באופן אישי, לאחר שאושרה התובענה הייצוגית וביה"ד יורה כיצד תוכח זכאות זו. ט"ו. בהליך דנן לא יועלו שאלות שונות, שכן את השונות לכאורה, ניתן לפתור בחישוב אריתמטי פשוט לאחר קבלת נתוני השכר של העובדים ואין נפקא מינא (לאור הגדרת הקבוצה) למיהות תפקידם. אף אם יש שונות בתפקיד, הרי שרוב עובדי הנתבעת הם עובדי ניקיון ועל כן הצו חל אף על אלו שאינם כאלו. לביה"ד שיקול דעת להגדיר תתי-קבוצות ולפתור בכך כל בעייה של חוסר הומוגניות בקבוצה. ט"ז. היות הקבוצה ידועה ומוגדרת אינו מונע קבלת הבקשה. י"ז. סכום התביעה אינו גדול מדי מכדי לקבל אישור לתובענה יצוגית. יש אף להביא בחשבון את חולשתה של האוכלוסייה המרכיבה את הקבוצה (קשת היום והשפה) שהיא פחות נגישה לתביעות בביה"ד ואת "תופעת תת האכיפה" בקרב עובדי קבלן בענפי הניקיון והשמירה. השיקול לקבלת הבקשה אינו סכום התביעה הנמוך אלא זכות מוצקה שאינה נתבעת באופן שיטתי לאור חולשת הקבוצה. במספר מקרים, אישר ביה"ד סכומי תביעה גבוהים בעשרות מונים מזה שכאן. י"ח. תביעה יצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת והדרך היחידה בה יקבלו עובדים זכויותיהם, להן אינם מודעים. מספרם של העובדים רב, הם פזורים באתרי עבודה שונים וישנם כאלו שאינם עובדים יותר אצל הנתבעת. י"ט. התובעים צפוים לטרחה והוצאות כדי סכום התביעה ואף אם היו תובעים, היה נגרם עומס מיותר על ביה"ד. נקיטת הליכים נפרדים עלולה לגרום לפסיקות סותרות. אישור התביעה כייצוגית יאפשר השוואת הכוחות בין העובד למעסיק בהליך השיפוטי עצמו. כ'. הפגיעה בזכויותיהם הפנסיוניות משליכה אף לרווחת כל החברה הישראלית שעל כתפיה העובדים יפלו כעול בזקנתם. כ"א. לגבי עובדים רבים אישור הבקשה יגרום להפסקת מרוץ ההתיישנות ומניעת רווח (מן ההפקר) של הנתבעת. העתרות לבקשה תקדם מטרות החקיקה בתחום יחסי העבודה והפנסיה בפרט. כ"ב. עניינם של כלל חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת ע"י התובעת וב"כ. לתובעת עילה אישית וזהות אינטרסים. לב"כ ותק ונסיון מקצועי בתחום תביעות יצוגיות בדיני עבודה וקיים יסוד סביר להניח כי עניינם ינוהל בתום לב, משאין לנ"ל מניעים אחרים. כ"ג. סיכויי התביעה טובים לאור ההלכה הפסוקה. כ"ד. אין משמעות לעובדה כי התובעת לא עבדה בכל התקופה הנקובה כנטען ע"י הנתבעת. הדבר לא נדרש עפ"י החוק ודרישה שכזו תעקר את החוק מתוכן. כ"ה. אין חולק כי הסעד המבוקש מהותי לעובד באופן אישי והדבר מהווה שיעור נכבד משכרו של העובד (אף כי הדרישה כי על העילה להיות מהותית אינה גישת הרוב בע"ע (ארצי) 1154/04 גרוס נ' מ"י משרד הבטחון, לא פורסם מיום 9.1.07 ; להלן: "פרשת גרוס") והינה מהותית לאינטרסים כגון: אכיפת החוק, כלכליים ואמון הציבור במערכת המשפט. 3. בתגובתה טענה הנתבעת כדלהלן: א. התובעת הגישה בקשתה כמעט שנה לאחר הגשת התביעה ונדמה שכל מטרתה להפעיל לחץ על הנתבעת בתביעה. ב. התביעה אינה מגלה עילת תביעה אישית, משמסיבות שונות לא הופרשו לתובעת כספים לגמל ואין עניינה מייצג את כלל עובדי הנתבעת. ג. השאלה הנבחנת אינה שאלה מהותית הראויה להבחן במסגרת החוק. ד. הקבוצה הינה הטרוגנית הן בתקופת עבודתה והן בהיקפה ולרוב חבריה נפתחו קרנות תגמולים בתקופות שונות של עבודתם. אוסף השאלות שיהיה לברר עם כ"א מחברי הקבוצה ייתר את ההליך. ה. מרבית עובדיה, כמו גם התובעת, חתמו על כתבי ויתור וסילוק במועד סיום עבודתם ולכן יש לערוך בירור נפרד לכל עובד. לתובעת שולמו סכומים לפנים משורת הדין. ו. המדובר בחברה מסודרת המקפידה לשמור על זכויות עובדיה והנבדקת ע"י התמ"ת באופן סדיר. ז. במרץ 2010 הצטרפה כחברה בארגון המעבידים - איגוד לשכות המסחר, והחל ממועד זה חלים על עובדיה הסכמים קיבוציים, שהארגון צד להם. אף שבתקופת עבודתה של התובעת לא הייתה חֲברה כאמור, יש בכך כדי להשליך על המשך יחסי העבודה של הנתבעת עם עובדיה. ח. התובעת נפגעה בדרכה לעבודה. אף שתקופת מחלתה הייתה קצרה, לא שבה לעבודתה ולא יידעה את הנתבעת על כך. לאחר שנה, עת פנתה לקבלת פיצויי פיטורין להם לא הייתה זכאית, הסכימה הנתבעת לפנים משורת הדין, לשלם לה מענק סיום עבודה כנגד חתימה על כתב ויתור וסילוק. אעפ"כ, הגישה תביעה כנגד הנתבעת. ט. על התובעת להוכיח כי יש בידה עילת תביעה, כי הבקשה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה/משפט משותפות לכלל חברי הקבוצה. התובעת אינה עומדת בשלושה תנאים אלו: (1) התובעת חתמה על כתב ויתור וסילוק למעלה משנה ממועד סיום עבודתה, בלא שהדבר נכפה עליה ובחוסר תום לב היא מתעלמת מכך. הנתבעת נוהגת להחתים עובדיה על טפסי ויתור וסילוק בסיום עבודתם. לתובעת אין עילת תביעה. בנוסף, התובעת חבה בסכום ההודעה המוקדמת והסכום ששולם לה עקב חתימתה על כתב הויתור והסילוק ולכן הסכום בו היא חבה גבוה מסכום העילה, כך שהנתבעת לא תחוב דבר. (2) הנושא היחיד הנבחן הוא חבות הנתבעת לבצע הפרשות פנסיוניות. העניין אינו מעלה כל סוגיה חדשה או עקרונית ועל כן יש לדחות הבקשה. בטענתה לעניין פרשת גרוס מתעלמת התובעת מע"ע (ארצי) 425/09 גולדברגר נ' אגודת השומרים בע"מ לא פורסם, ניתן 3.2.10; להלן: "פרשת גולדברגר") והצדדים כפופים לתקדימי ביה"ד. בטענתה, כי הסעד הכספי מהותי - מטעה היא את ביה"ד לעניין השיעור (12% במקום 6%) ואף משהחיוב הוא 5.5% ולא 6% כמצוין בתביעה. (3) השונות בין חברי הקבוצה גדולה ועל כן אין השאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה. י. הבקשה אף אינה עומדת בארבעת תנאי ס' 8 לחוק: (1) אין שאלה מהותית משותפת לכלל חברי הקבוצה - הבקשה אינה מעוררת שאלה מהותית, משכאמור בתי הדין פסקו כי סוגיית ההפרשה אינה כזו. הגדרת הקבוצה כוללנית ומבוססת על הערכות חסרות בסיס אשר לא ברור מאין נשאבו. משמדובר במספר עובדים קטן לאין שיעור מזה הנטען, אין הצדקה לנהל התביעה כייצוגית. אין המדובר בקבוצה ערטילאית. הטענה (והפסיקה שהובאה בעניינה) כי ניתן לתבוע אף אם זו קבוצת עובדים מוגדרת - אינה נכונה. הנתבעת אשר נבדקה מס' פעמים ע"י התמ"ת נמצאה ללא דופי (לצורך הדגמה הציגה 4 תלושי שכר של עובדי ניקיון אחרים). לעובדי הנתבעת נפתחה קופ"ג ועל כן "דרך המלך" הינה הפקדת הכספים בקופ"ג, מצב בו נוצרו הפרשי הפרשות לגבי מספר עובדים. אמנם לתובעת לא נפתחה קרן אך לעובדים רבים כן נפתחה, או שישנם כאלו שעדיין עובדים אצל הנתבעת ולהם ניתן לפתוח קופ"ג. אף כאן יש שונות בין העובדים. עובדי הנתבעת אשר סיימו עבודתם חתמו על כתב וויתור וסילוק, לאחר גמר חשבון מסודר. לא קיימת אפשרות סבירה שהשאלות בתיק יוכרעו לטובת הקבוצה, משהתובעת חתמה על כתב וויתור וסילוק, לא פירטה תשתית עובדתית המראה כי קיימת קבוצה לה הנתבעת חבה כספים; אי הפרשת כספים אינה שאלה לתביעה ייצוגית, והקבוצה הטרוגנית. (2) התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה - הסעד הכספי של חברי הקבוצה שונה באופן מהותי, משהמשכורות ותקופות העבודה שונות. אף אם ייפסק לטובת העובדים יהא צורך לברר כל תביעה באופן אישי והליך התביעה הייצוגי יתייתר. (3) סכום התביעה אינו נמוך - על כן אין הצדקה לתביעה יצוגית. הטענה כי המדובר באוכלוסיה מוחלשת, שאינה פונה לביה"ד, אינה נכונה וזאת ניתן לבחון במאגרים המשפטים. (4) ניהול ההליך כתביעה אישית יהא יעיל יותר - בעלות מזערית יוכל כל עובד לגלות אם זכאי הוא לכספים, או שמא נפתחה על שמו קופ"ג ולחשב החיובים. 4. ביום 10.11.10 נערך דיון בבקשה ובו העידו התובעת ומר ירון אפגן מטעם הנתבעת (להלן: "אפגן"). 5. בסיכומיה מיום 11.1.11 הוסיפה התובעת כדלקמן - א. לפי ע"ע 629/07 יגאל וירון נ' תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ (לא פורסם ניתן 3.1.11) המאפשר הגשת תביעה ייצוגית מקום בו קיימת הפרה שיטתית של זכויות פנסיה, דין הבקשה להתקבל (להלן: "הלכת וירון"). ב. הנתבעת לא הביאה ראיות לסתור את הטענה כי לא הופקדו כספים, הציגה אך תלושי שכר בודדים, אך ללא ראיה כי בוצעו הפקדות ואם הופקדו - הופקדו בחסר שכן היה עליה להפקיד 6% ולא 5% משכרם. ג. החישוב הוא חישוב אריתמטי פשוט כנפסק בהלכת וירון. ד. הנתבעת הודתה כי תשלומי הפנסיה של התובעת לא הופקדו באופן סדיר וכי אין לפצותה אלא להפקיד לקופ"ג. בכך אישרה את העילה האישית והקבוצתית נגדה. ה. הכלל הוא כי ביה"ד לא יתן תוקף לכתב ויתור, אף אם נחתם בדיעבד וכל שכן במקרים בהם הויתור הוא על זכות סוציאלית. כך לפי הלכת וירון, קיום כתב ויתור אינו מונע אישור תביעה ייצוגית. ו. בהלכת וירון נדחתה הטענה כי הבקשה לאישור אינה מעלה שאלות מהותיות. כך גם בפרשת גרוס לא נקבע כנטען ע"י הנתבעת. ז. לעניין השונוּת - זו קיימת בין עובדים במקום עבודה ואינה יכולה להוות נימוק נגד אישור הבקשה, משאחרת המחוקק לא היה מתיר הגשת תביעות ייצוגיות בביהד"ע. ח. היות הקבוצה ידועה ומוגדרת אינו מונע קבלת הבקשה ע"פ הלכת וירון. אילו הייתה מתקבלת טענה זו לא היו תביעות בביה"ד לעבודה. ט. לעניין הטענה בדבר סכום התביעה הגבוה, אף טענה זו נדחתה בהלכת וירון. סכום התביעה אינו חזות הכל, אלא אף חולשת האוכלוסייה המרכיבה את הקבוצה. י. הפיכת הנתבעת לחברה בארגון מעבידים אינה מורידה מהזכות לתביעה ייצוגית על תקופה שלא הייתה כזו. 6. בסיכומיה מיום 21.3.11 הוסיפה הנתבעת כדלקמן - א. הלכת וירון שונה ונסיבותיה שונות המה. ב. הוכח כי עדותה וידיעותיה של התובעת מבוססות על שמועות באשר למספר העובדים בתקופת עבודתה, תקופת ההעסקה של העובדים, אי הפרשה לעובדים אחרים וכיוצ"ב. ג. עדותה של התובעת התאפיינה בהתחמקויות רבות והסתרת פרטים מביה"ד (טענה שלא הבינה השאלה,לא זכרה פרטים מהותיים, כגון שמות העובדים וכמות התלושים שראתה). ד. הפגישה הנטענת בין התובעת לעובדים אחרים עת השוותה תלושי שכר, התקיימה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר (המחייב הצגת הפרשות המעביד לקרנות השונות) וטרם צו ההרחבה בעניין פנסיית חובה (שהעלה את המודעות לציבור) ומשהתובעת העידה כי לא הייתה מודעת לזכויותיה בזמן אמת - לא יתכן כי השוו תלושי שכר והתלוננו כי לא מופרשים להם כספים בהתאם לצו ההרחבה, כנטען היום. ה. הנתבעת הציגה תלושי שכר. מכאן נדחית הטענה כי לא הוכיחה שהופקדו כספים ולוּ לעובד אחד ויש בטענה זו, כביכול, ייחוס לעבירות חמורות לפיהן ניכתה סכומים אך לא העבירה לקופ"ג. ו. ב"כ התובעת ניסה להטעות את אפגן ואת ביה"ד, כביכול, סכומי ההפרשות מהווים אך 3% מהשכר ולא התייחס לעובדה שקיימים רכיבים נוספים שאינם מחושבים לפנסיה. בפועל הופרשו 6% מטעם הנתבעת ו-5.5% מטעם העובד כנדרש בצו ההרחבה. מכאן שמקרה זה שונה מהלכת וירון, משהוכח כי אף שלא בוצעו הפרשות לגמל עבור התובעת, בוצעו עבור עובדים רבים אחרים. בניגוד להלכת וירון - התובעת הינה חריג שאינו מלמד על הכלל ולא הוכח אחרת. בעדותה טענה כי ראתה מספר תלושים במהלך חודש אחד וכי היא זוכרת שלא היה מצוין בהם כי הופרשו כספים. מאידך, לא זכרה שמות העובדים שאת תלושיהם ראתה. ז. בהלכת וירון נבחנה השאלה מנקודת מבט של נושא האכיפה בתחום ובמקרה דנן, ישנה אכיפה פעילה של משרד התמ"ת ועל כן לא מתעוררת שאלה מהותית. ח. בניגוד להלכת וירון בה לא הופרשו לעובדי המעסיקה כספים ועל כן כתבי הויתור והסילוק לא היוו מכשול מפני קבלת הבקשה, כאן הוכח כי הופרשו הסכומים לחלק מהעובדים וכי לתובעת שולמו סכומים ביתר (לאחר למעלה משנה מסיום עבודתה) ועל כן טובים הם הסיכויים שיינתן תוקף לחתימתה על כתב הויתור. ט. קיימת שונות רבה ומסיבה זו נדחתה בקשה לאישור תביעה ייצוגית בע"ע 633/08 ארז אפרים נ' גל מעיתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ (לא פורסם ניתן ביום 11.1.11 ; להלן: "פרשת ארז"). 7. הצדדים הגישו אסמכתאות נוספות עפ"י בקשתם (28.4.11 ו-22.6.11). 8. ביום 4.7.11 - ובלא שנתבקשה או שניתנה לה הרשות לכך - הגישה התובעת תגובתה להודעת הנתבעת בדבר אסמכתאות ובה טענה כדלקמן: א. טענת הנתבעת כי היה על התובעת להודיע לה על כוונתה להגיש הבקשה כנפסק בפרשת אייל (ע"ע 12842-07-10 עו"ד אסף אייל נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 9.6.11) - הינה בגדר הרחבת חזית (להלן: "פרשת אייל"). ב. לשם הזהירות טענה לגופא, כי לאחר שהוגשה התביעה ניהלו הצדדים התכתבות, ממנה עולה כי הנתבעת אינה חתומה על הסכם קיבוצי, אינה חברה בארגון מעסיקים החתום על הסכם קיבוצי. פרשנותה של הנתבעת לפרשת אייל (לפיה הייתה מוטלת על התובעת החובה לפנות טרם הגשת הבקשה) אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון והמחוזי, שכן פנייה מוקדמת תתמרץ את המשיב הפוטנציאלי להפר במקום לציית ואינה מתיישבת עם הרציונל הכלכלי של התובענה הייצוגית. ג. הטענה הייתה צריכה להיות מועלית בהזדמנות הראשונה עם הפעולות שננקטו לתקן את התקלה ולא בשלב זה של הוספת אסמכתאות. וגם אז יש לאשר הבקשה על מנת לפקח על השבת הכספים. 9. ביום 10.7.11 הגישה הנתבעת תגובה לתגובה (הנ"ל) ובה טענה כדלקמן: א. טענת התובעת כנ"ל (סעיף 8) מכילה טיעון עובדתי בו היא מרחיבה החזית. ב. התובעת עצמה התייחסה לנושא הפנייה בטענותיה בבקשה וכעולה מהן לא הייתה פנייה כמתחייב מפרשת אייל. ג. ביה"ד מחוייב לפסוק בהתאם להלכות המשפטיות החלות בעת מתן פס"ד ואין בהוספת האסמכתא הרחבת חזית. ד. טענותיה הן בגדר ערעור על פרשת אייל, ובי"ד זה אינו ערכאת ערעור על ביה"ד הארצי. ה. על ביה"ד להתייחס בחומרה לעובדה שהתובעת בחרה שלא להודיע לנתבעת על כוונתה להגיש הבקשה, על מנת לפגוע כלכלית בנתבעת, כפי שהודתה במפורש. 10. להכרעתנו - א. סעיף 8(א) לחוק שכותרתו "אישור תובענה ייצוגית בידי בית המשפט" קובע: "(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב". ב. בסעיף 4 (א) לחוק נקבע מי רשאי להגיש תובענה ייצוגית: "אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א) המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם בשם אותה קבוצה." ג. בתביעה שבפנינו עותרת התובעת לחיוב הנתבעת לשלם לה כספים שלא הופרשו לקופ"ג, תוך שהיא מוסיפה וטוענת כי ישנם עובדים שהופרשו להם כספים לקופ"ג אך לא כדי זכותם (6% משכרם), מכאן שמבקשת היא לתחום בקבוצתה אף עובדים אלו. ד. לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים והדין, הגענו לכלל מסקנה כי התביעה אינה ראויה להתברר בדרך של תובענה ייצוגית. ראשית דבר, נפרט הקריטריונים הנדרשים ואשר נבחנו עפ"י החוק שהביאונו למסקנה דנן: ה. עילת תביעה אישית וקבוצתית - הנתבעת לא כפרה בטענת התובעת כי לא הופרשו עבורה כספים לקופת גמל, אך טענה כי העילה נתונה לקופ"ג בלבד. עוד הוסיפה כי התובעת חתמה על כתב ויתור, תקופה ארוכה לאחר שסיימה עבודתה וכי בתשלום הסכום המוסכם, קיבלה מעבר לזכאותה, משלא הייתה זכאית לפ"פ ומשהנתבעת הייתה זכאית לקיזוז חלף הודעה מוקדמת (שלא ניתנה ע"י התובעת). לעניין העילה הקבוצתית טענה הנתבעת כי הפרישה לעובדיה כספים לקופ"ג כמתחייב ואין להם עילת תביעה נגדה נוכח כתבי הויתור עליהם חתמו מרביתם. להוכחת טענותיה צירפה 5 תלושי שכר של עובדים תוך שהשחירה פרטים מזהים אודותם. עיון בתלושים אלו, מעלה כי שניים מתוכם הם מחודש מרץ 2010 (באותו מועד בדיוק בו הפכה הנתבעת, עפ"י הודעתה, לחברה בארגון מעסיקים כ-4 שנים לאחר סיום עבודת התובעת) ובתלוש שלישי מצוין כי שכרו של אותו עובד הוא 43 ₪ לשעת עבודה. מכאן יש להניח שאין עסקינן בעובד ניקיון "מן השורה". [נציין כי הנתבעת לא טרחה לצרף טופסי 106 של עובדיה (תוך השחרת פרטים מזהים) על מנת שיהא בידינו תמונה כוללת של הפרשת הסכומים לעובדים]. יתרה מכך, הנתבעת מציינת שוב ושוב כי שכר עובדיה נבדק ע"י התמ"ת ונמצא כי משלמת היא עפ"י כל דין. פניית התמ"ת (המצורפת לתגובתה) ובה נתבקשה להעביר מסמכים לבחינת שכרם של עובדיה, מעלה כי המסמכים המבוקשים הם מ-2009 וזאת לבחינת שכרם של 17 מעובדיה (עם זאת, נפנה לכך שהבקשה צופה פני עתיד). כך גם אישור התמ"ת מ-27.4.10 ולפיו אין לנתבעת קנסות (אישור הקנסות הוא לשנה בלבד), כתבי אישום ו/או הרשעות (תקף לכל היותר ל- 2/3 שנים) רטרואקטיבית, היינו, ניתן כשנה לאחר מועד סיום עבודתה של התובעת. אלא, שחרף הדגשותינו לעיל - יש לנתוניה חשיבות רבה דוקא לאור טענות התובעת בבקשתה. לאור אישור התמ"ת הנ"ל והעובדה כי הנתבעת הצטרפה לארגון המעבידים במרץ 2010 - מתאיינת עילת התביעה הקבוצתית מקבוצת העובדים אשר עובדת/עבדה אצל הנתבעת לפחות, מ-27.4.09 ואילך. למעלה מן הצורך, אף נציין כי התובעת אינה חלק מהקבוצה עליה חל ההסכם הקיבוצי ממרץ 2010, ומכאן כי אף לו היינו מקבלים בקשתה, הקב' לא הייתה מכילה עובדים אלו. כאן המקום להזכיר את הנפסק מפורשות בפרשת אייל לעניין פנייה מוקדמת טרם הגשת הבקשה בערכאות. במקרה דנן הפנייה המוקדמת נדרשה על אחת כמה וכמה, נוכח העובדה שהתובעת הגישה התביעה (בייצוג) וכשנה לאחר מכן הגישה הבקשה, וחרף כך, לא ראתה לנכון לנהוג, ולוּ בתום לב המתחייב, ולפנות לנתבעת טרם הגשת בקשתה, שמא הייתה מתייתרת תביעתה/ בקשתה (חלקה או כולה). הטעמים לפנייה מוקדמת רבים המה: יעילות, גילוי האמת, והחשוב שבהם כי ההליך יוצג וינוהל בתום לב ויימנע ניצולו לרעה, כפי שנקבע בפרשת אייל. עוד ראינו חשיבות מרובה לציין שני אלו - הוספת האסמכתא המשפטית של פרשת אייל אינה בגדר הרחבת חזית, וניסיון התובעת להבנות מטענה זו כדי לאפשר לה הגשת תגובה (בלא שקיבלה רשות מתאימה) - אינו ראוי. כך אף לא ראוי כי נדרש ל"בקורת" שמעלה התובעת כנגד הלכה שנפסקה בערכאה הערעור. בי"ד זה, כערכאה דיונית - לא ראוי כי תשמע בפניו, כזו שהעלתה התובעת בתגובתה לפרשת אייל! חוסר תום ליבה הקיצוני של התובעת לא התמצה בהתנהלותה זו בלבד! התובעת נמנעה מליַידע אודות כתב הויתור והסילוק שנחתם על ידה, עובדה רלוונטית בתביעה בכלל ובבקשה בפרט. יתרה מכך, המדובר בכתב ויתור וסילוק, אשר נחתם כשנה לאחר הפסקת עבודתה ולא פירטה התשלום אותו קיבלה מהנתבעת באותו מעמד! וודאי וודאי כך, כשהיא טוענת "בעירוב/בלבול" לשעור ההפרשות (12% ויותר מחד ו- 6% מאידך) כשאין חולק ש-12% כולל גם פיצויי פיטורין אותם (לשיטתה בעדותה) קיבלה! אין נפקא מינא, אם לעניות דעתה, יש ליתן משקל מועט או רב לעובדות אלה או לאו, משאין עוררין כי על צד להליך לחשוף בפני ביה"ד את מלוא העובדות הרלוונטיות להליך. יתרה מכך, התובעת הוסיפה על חוסר תום ליבה בהעלאת טענה הקשורה למצב משפטי (תיקון 24) אשר ללא כל ספק לא חל בתקופת עבודתה. ומכח קל וחומר בן בנו של קל וחומר - בתום הלב המוגבר, המתחייב מדיני עבודה. אף שלא נקבע מסמרות לעניין סיכויי התביעה, שהרי מצויים אנו ב"פרוזדור" המוביל ל"טרקלין" (כאמור ברע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ פ"ד מט(5), 774 ובפרשת ארז) נציין כי עילת התובעת שונה באופן מהותי מיתר חברי הקבוצה כטענתה, משחתמה על כתב ויתור וסילוק, תקופה ארוכה לאחר סיום עבודתה, דבר המשליך על סיכוייה. מכאן, כי קיימת שונוּת מהותית מכלל חברי הקב' המתבקשת. (במאמר מוסגר נציין, כי התובעת עתרה בתביעה האישית בעילות שהנתבעת לא שיקללה אותן בטענת הקיזוז שהעלתה). אף אם העילה ראויה לבקשה - אין היא תואמת במספר סממנים מהותיים את התביעה של התובעת, שסיכוייה לכאורה, אף הם בספק. ו. על התובענה לעורר שאלות מהותיות של עובדה/משפט - סוגיה דומה לזו נדונה בפרשת וירון ונענתה בחיוב (ראו שם אף מענה למחלוקת בין התובעת לנתבעת לעניין ניתוח פרשת גרוס) - "יש לפרש את השאלות העולות מן התובענה תוך זיקה להקשר התעסוקתי ולמצב שוק העבודה באותו ענף; לחוקיותן של הזכויות הנתבעות בכתב התביעה; לשאלה האם התעוררה מחלוקת אמיתית באשר לזכאותו של התובע המייצג לסעד המבוקש; ולכלל נסיבות העניין. ...... במקרה שלפנינו, התמונה הכוללת העולה מבחינת התנהלותם של מעסיקים בענף השמירה היא תמונה עגומה. בענף זה קיימת תופעה של הפרה שיטתית וגסה של זכויות העובדים. הסיבות לכך הן רבות, אך הבולטות שבהן הן העדר אכיפה מספקת של חוקי המגן וחוסר המודעות של העובדים לזכויותיהם." עש"ר (ארצי) 34410-01-11 כוח עוצמה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד המסחר התעשייה והתעסוקה לא פורסם ניתן 2.5.11.) לא נעלמה מעינינו קביעת ביה"ד ולפיה בענף השמירה קיימת הפרה שיטתית של זכויות העובד, כמו גם כי בהודעת משרד התמ"ת (מיום 26.6.11) פורסם כי המשרד החל במבצע ארצי לאכיפת חוקי העבודה בקרב חברות הנקיון, השמירה והאבטחה, נוכח ריבוי הפרות חוקי העבודה בענפים אלו. עם זאת, ראינו לנכון לציין כי עובדות התביעה והעובדות לבקשה אינן זהות המה ביחס לקבוצה (ודאי לאור חתימת התובעת על כתב הויתור והסילוק כשנה לאחר הפסקת עבודתה) ומנגד לעניין הקבוצה - תביעות רבות מוגשות בביה"ד לעבודה ע"י עובדי נקיון כנגד מעסיקיהם, ללא כל קושי, משהאגרה נמוכה, אין צורך בייצוג, ניתן סיוע רב ע"י איגודים מקצועיים/גופי סיוע שונים, ואף ביה"ד מונחה לנהוג ב"את פתח לו", דווקא בתביעות כאלה ומספר משמעותי בהליכים שבפנינו הוא תביעות אישיות של עובדי ניקיון; מניסיון ביה"ד, כערכאה קמא, קשה לראות "קשיי אכיפה" באוכלוסיה הנדונה (והתובעת דווקא מיוצגת, ההיפך מהאפיון הנטען!). ז. האפשרות שהשאלות תוכרענה לטובת הקבוצה - משפסקנו כאמור כי עובדות התביעה שונות המה לכאורה מהעובדות הרלבנטיות של מכלול הקבוצה (ודאי לאור נסיבות התביעה, כמתואר לעיל) - הסיכוי כי השאלות העולות מהתביעה תוכרענה לטובת הקבוצה נמוך הוא. לכך נוסיף, אין ולו קצה ראייה לכאורה לטענות שמעלה התובעת [ראה לדוגמא בסיכומיה, הפתיח וסעיף 7 להם). בתלושי התובעת הוכח כי לא הופקדו לה כספים - אך אין בכך ללמד על "שיטה"! תלושים של עובדים בודדים - הינה ראייה לכאורה, לשלילת טענת שיטה, ודאי לסתירת הטענה העקרונית! ונזכיר - עסקינן בעדות סתמית של התובעת ומאד לא משכנעת ונשמעו הדברים יותר כחזרה על טענה שהוּשמה בפיה! ח. שאלת הזהות בסעד - הבקשה אינה עומדת אף בקריטריון זה, משקיים שוני מהותי בין התובעת לחלק מחברי הקבוצה. העובדים הממשיכים לעבוד אצל הנתבעת במועד בו ינתן פסק דין בתובענה הייצוגית (ואין נפקא מינא אם הופרשו להם כספים לקופ"ג באופן חלקי או כי אין להם קופ"ג כלל). למותר לציין כי זכויותיה של קבוצה זו עלולות להפגע מצב בו תדחה התביעה, (ונזכיר - התובעת אינה עובדת יותר אצל הנתבעת). אכן שיעורו היחסי של הסעד זהה לכלל העובדים (6% משכרם, אף כהודאת אפגן בדיון), וטענת התובעת כי ניתן לערוך חישוב אריתמטי פשוט לכל אחד מחברי הקבוצה בעילה - נכונה היא. עם זאת, משלתובעת שולמו כספים במעמד חתימתה על כתב הויתור והסילוק ומשזכאותה לפיצויי פיטורין (כמו גם יתר עילות התביעה) שנויה במחלוקת - יכול ושיעור זכאותה של התובעת, בניגוד ליתר חברי הקבוצה, בעילה יתאיין. כך אף מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי במידה וקיימים עובדים להם הופרש חלק מהמתחייב ולא מלוא השיעור הנדרש, מן הראוי כי לאלו יופקדו, ככל שכך יקבע, לקופ"ג ולא כפיצוי שישולם לעובד, כפי שנתבע. ודאי כך כשעסקינן בחלק גדול מהקבוצה שהינו עדיין עובד בנתבעת. ט. התביעה - בבחינת הנסיבות שתוארו, לטעמנו ואף לאור הפסיקה העניפה בנושא נראה שהסכום הנתבע איננו גבוה בשיעור ובאופן המונע את אישורה של התובענה הייצוגית. עם זאת, אין בעמידה בקריטריון זה לכשעצמו כדי לקבל הבקשה. י. החשש כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ינוהל שלא בדרך הולמת ובתום לב - לאור קביעותינו לעיל באשר לחוסר תום הלב של התובעת כולל החשש כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בחוסר תום לב, ע"י התובעת (וב"כ) הפך ליותר מממשי. משכך, אין לטעמנו ספק כי בקריטריון חשוב ומהותי זה התובעת אינה עומדת וכי חברי הקבוצה עלולים למצוא עצמם צד לתוצאת הליך שנוהל שלא כראוי. 11. לסיכום לאור כל האמור לעיל - משלא שוכנענו כי ראויה התביעה להתברר כתובענה יייצוגית נדחית הבקשה. אין צו להוצאות. הפרשה לפנסיהפנסיהתביעה ייצוגית