קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי התייצבות הנתבע לדיון הוכחות: מבוא התובע, עובד זר, הגיע במיוחד ארצה לדיון הוכחות בתביעה שהגיש לבית דין זה, רק כדי לגלות שהנתבעת לא הופיעה לדיון. ניתן פסק דין בהעדר הגנה. בפנינו בקשת הנתבעת לביטול פסק-הדין, תוך התנצלות על שנעדרה מן הדיון בשל תקלה במחשב משרדו של בא-כוחה. העובדות הרלוונטיות התובע, פועל בנין מבולגריה, הגיש ביום 20.1.09 כתב תביעה לבית-דין זה נגד הנתבעת, שהינה חברה המספקת שירותי כוח אדם, ונגד נתבעת נוספת, מלרג הנדסה וקבלנות בע"מ. בכתב התביעה נטען ששתי הנתבעות היו מעסיקותיו במשותף, ושהן חבות לו 82,531 ₪ בגין זכויות שונות שלטענתו לא שולמו לו. חודשים ספורים לאחר הגשת כתב התביעה נחתם הסכם פשרה בין התובע למלרג, וכך נותרה תלויה ועומדת רק תביעתו נגד הנתבעת. דיון הוכחות ראשון בתיק זה נקבע ליום 11.4.11. התובע הגיע במיוחד מבולגריה לצורך מתן עדותו. לדיון התייצב על חשבונו מתורגמן לשפה הטורקית, שבה הוא שולט. אולם הנתבעת 2 לא התייצבה לדיון, על אף שהוזמנה כדין. קלדנית בית-הדין ניסתה לטלפן למשרדו של בא כוח הנתבעת כדי לקבל הסבר על פשר ההיעדרות, כמו גם לברר אם ניתן להזניקו לדיון גם אם באיחור, אך איש לא השיב לשיחה. בנסיבות אלה, ולבקשת התובע, ניתן לטובתו בו ביום פסק דין בהעדר הגנה. נפסקו לו פיצויי פיטורים בסך 5,181 ₪, הפרשי שכר בסך 26,880 ₪, שני ימי חג בסך 382 ₪, דמי כלכלה בסך 7,133 ₪ ופיצוי על אי תשלום פנסיה בסך 2,821 ₪. כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע 7,500 ₪ הוצאות משפט. להשלמת התמונה נציין שבפסק-הדין נדחתה התביעה לתשלום פדיון חופשה, בשל התיישנות רכיב זה, נדחתה גם התביעה לדמי הבראה, ממנה חזר התובע במהלך הדיון בפנינו, ונדחתה אף התביעה לתמריץ אי היעדרות, לאור ההלכה לפיה רכיב זה כלול בתעריפי השכר שנקבעו בהסכמים הקיבוציים בענף הבנין (ס"ק (ארצי) 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (15.11.09)). כמו כן התשלומים שנפסקו לטובת התובע בגין הפרשי שכר ובגין פנסיה לא שיקפו את מלוא מה שביקש בתביעתו, מנימוקים שפורטו בפסק-הדין. ביום 14.4.11 הוגשה מטעם הנתבעת בקשה לבית הדין לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. בפתח הבקשה התנצל בא כוח הנתבעת מעומק ליבו על היעדרותו מהדיון. בבקשה הוסבר שלמרבה הצער קרסה מערכת המחשב במשרדו. כל מועדי הדיונים וסוגי הדיונים היו מעודכנים באותה המערכת, ולפיכך נעלם מעיניו מועד דיון ההוכחות שנקבע בתיק. עוד הסביר ב"כ הנתבעת שמכיוון שמדובר היה בדיון הוכחות ראשון, שנקבע לשמיעת עדות התובע בלבד, הוא לא זימן את נציגי הנתבעת לדיון. בבקשה נטען שלנתבעת טענות הגנה טובות בתיק, והיא אף השקיעה בו מאמצים לא מבוטלים בשלביו המוקדמים. לטענתה, לא יהא זה הוגן שכל מאמציה ירדו לטמיון רק בשל התקלה "החמורה והטראגית" במחשב משרדו של בא כוחה. עוד הוסיף בא כוח הנתבעת כי ברור לו שהגעת התובע פעם נוספת ארצה לדיון כרוכה בהוצאות, ולפיכך הוא התחייב לשאת בהוצאות אלה באופן אישי. ביום 18.4.11 הגיש התובע את התנגדותו לביטול פסק הדין. במסגרת ההתנגדות טען שהוא עשה מאמץ אישי וכלכלי מרבי כדי להתייצב לדיון ההוכחות, ואף נאלץ לצורך כך לקחת הלוואה יקרה ולהוציא הוצאות מרובות וימי חופשה מעבודתו הנוכחית כנהג משאית בבולגריה. בתגובה צוין שהתובע אינו רוצה ואף אינו יכול להגיע שוב לארץ, שכן בחיובו לעשות כן יהא משום עינוי דין וסיכון פרנסתו הנוכחית הדחוקה. נוכח התנגדות התובע, נקבע דיון בבקשה. עוד קודם לדיון התבקשה הנתבעת להשלים את בקשתה על דרך הגשת עמדה, כשהיא נתמכת בתצהיר נציג מטעמה, בנוגע לסיכויי ההצלחה של ההגנה, אם יבוטל פסק הדין. ביום 30.5.11 התקיים הדיון בבקשה, במהלכו נחקר נציג הנתבעת על תצהירו. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. עתה עלינו להכריע. דיון והכרעה נאמר כבר בפתח הדברים, שאנו מבינים לליבו של בא כוח הנתבעת. תקלות קורות. גם תקלות מחשב. מי מאיתנו לא פספס פגישה חשובה, רק בגלל שהרישום ביומנו הממוחשב היה לא נכון או נמחק? נדיר הרבה יותר לפספס דיון בבית-משפט, מפאת חשיבותו, אך גם זה יכול לקרות, ועובדה שקרה. התנצלותו הכנה על התקלה שאירעה לו מתקבלת על ידינו במלואה. השאלה המטרידה אותנו כבר בפתח הדברים היא אחרת משאלת האשם. השאלה היא מהו מחירה של התקלה לכל אחד מהצדדים, בנסיבות המיוחדות של תיק זה, ומי צריך לשלם את המחיר? לכאורה, התובע אינו צריך לשלם את מחיר הטעות המשרדית, כפי שפסק הנשיא סטיב אדלר באחת הפרשות (בש (ארצי) 145/99 משה מרציאנו נ' דניאל מזרחי (14.10.99) שבה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שבו נדחה ערעור במעמד צד אחד: "עיקר טענתו של ב"כ המבקש הוא, כי עקב טעות משרדית מצערת, שמקורה בהתנהגות רשלנית של מנהלת משרדו ולא ביחס של זלזול מכוון כלפי בית הדין, לא הופיע ב"כ מטעם המבקש למועד הדיון ועקב העדרו נדחה הערעור.... מערכת היחסים בין עורך-דין לבין שולחו אינה מעניינו של בית הדין ואין בתקלה שארעה במקרה דנן כדי להצדיק את ביטול פסק-הדין שניתן על-ידי בית דין זה". הנה כי כן. רשלנות משרדית, כמו במקרה שלנו "אינה מעניינו של בית הדין" ואין בה ככלל כדי להצדיק ביטול פסק דין שבו נדחה ערעור בשל אי התייצבות בא כוח המערער. האם זוהי ההלכה אף לגבי פסק דין שניתן לטובת תובע בערכאה הראשונה, בהעדר התייצבות של בא כוח הנתבעת בשל רשלנות משרדית? בפסק דין שניתן לפני מספר חודשים (ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאל ליאור בשם המנוח רפאל שמואלי ז"ל (15.12.10)) תימצת כב' השופט יורם דנציגר כך את ההלכה לעניין ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה: "לפי ההלכה, על בית המשפט שדן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה לשקול את סיבת מחדלו של המבקש להגיש כתב הגנה במועד ואת סיכויי ההצלחה של הגנת המבקש אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן, כאשר יש להעניק לסיכויי ההצלחה משקל רב יותר [ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 398-397 (1954); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (, 6.4.2008) בפסקה 9 [...]; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 374-373] [.....] בית המשפט לא ייעתר כדבר שבשגרה לבקשת ביטול פסק דין וככל שהמבקש סבור כי בקשתו נדחתה עקב מחדל של בא כוחו, תרופתו הינה לתבוע ממנו פיצויים [ראו: בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972)]". מכאן, שעל פי הנחיות בית המשפט העליון, עלינו לבחון הן את הסיבות למחדל והן את סיכויי ההצלחה של ההגנה, כשהכלל הוא שיש להעניק לסיכויי ההצלחה של ההגנה משקל רב יותר. במקרה שלפנינו, לאחר שהוגש לנו תצהיר מטעמו של מר שלמה טורג'מן, נציג הנתבעת, עליו נחקר בפנינו בדיון שהתקיים ביום 30.5.11, ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, הגענו למסקנה שלא ניתן להגדיר את סיכויי ההצלחה של ההגנה בתיק זה, לפחות לגבי חלק מרכיבי התביעה, כקלושים. בנסיבות אלה, הכף נוטה לצד ביטול פסק-הדין, כמובן תוך השתת הוצאות מתאימות על הנתבעת (ראו והשוו: ברע (ארצי) 27507-08-10‏‏ המתכת מ. פלזנשטין בע"מ נ' סיגנביץ' מיכאל (27.12.10)). באשר לשיעור ההוצאות, לאחרונה ניתן לזהות עלייה מסוימת בשיעור ההוצאות המוטל בבתי הדין לעבודה על צדדים בעקבות מחדלים דיוניים. כך לדוגמא, בענין המתכת שלעיל הושתו על מבקשת ביטולו של פסק-דין שניתן בהעדר 7,500 ₪ הוצאות, וסכום דומה הושת בפסק הדין שניתן ב-בר"ע 34140-01-11 רשף בטחון (1993) בע"מ נ' איציק זילברשטיין (28.6.11). מעבר לשיקלול מגמה זו, שיעור ההוצאות שעלינו לפסוק במקרה זה צריך שישקף את העובדה שהתובע הגיע מחו"ל לצורך הליך ההוכחות, ויצטרך להגיע שוב מחו"ל לדיון החדש שנקבע. העלויות במקרה שכזה הן גבוהות פי כמה מהעלויות לצד להליך המגיע לדיון מישראל, וכוללות בין היתר כרטיסי טיסה, ימי חופשה ממקום העבודה, לינה ואוכל. לא זו אף זו. בהיות התובע דל באמצעים, כפי שהוא בעצמו העיד בפנינו בדיון ביום 11.4.11 ("נאלצתי לקחת הלוואה להגיע לדיון היום, כי לא היה לי כסף"(עמ' 6 ש' 3 לפרוטוקול)), עלינו לוודא שכספי ההוצאות שייפסקו אכן יגיעו אליו בטרם יידרש להתחייב בהוצאות נוספות הכרוכות בהגעתו ארצה פעם נוספת. לפיכך, דומה שענייננו בה בגדר המקרים החריגים שבהם על בית-הדין להתנות את ביטול פסק-הדין בתשלום בפועל של ההוצאות לתובע (ראו: דבע (ארצי) 139-3/נה גן המוסיקה בע"מ נ' בתיה מולדבסקי, פד"ע לא 188 (1996) וכן החלטת כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ בתיק תע"א 2904-10 סאן וויז בע"מ נ' גאל סיטרוק (5.6.11). סוף דבר פסק הדין שניתן בתיק ביום 11.4.11 יבוטל בתנאי שהנתבעת תשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, הוצאות בסך של 10,000 ₪ בתוך 21 ימים ממועד קבלת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במנין). ככל שתומצא קבלה על ביצוע התשלום, תינתן החלטה בדבר המשך ההליכים בתיק זה. ככל שלא יוגש אישור על התשלום, יישאר פסק הדין על כנו. התיק יובא לעיוני ביום 15.8.11. דיון הוכחותדיוןעובדים זרים