בית בדין לעבודה ציין כי נוכח התנהגותו המאיימת של הנתבע, שאיים על התובעת במגב, יש לקבוע כי התובעת התפטרה בנסיבות שביחסי עבודה, שלא ניתן לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה, ולפיכך התפטרותה מעבודתה היא כדין מפוטרת. משכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איומים על עובד על ידי המעסיק: התובעת עבדה כקופאית בסופר ברחוב האצטדיון בקרית חיים. על תלושי שכרה החל מחודש נובמבר 2005 ועד לסיום עבודתה ביום 13.9.2006 היתה רשומה החברה ספיד בראשית בע"מ. התובעת הגישה תביעתה כנגד חברת ספיד בראישת בע"מ וכן כנגד מר X, הנתבע (להלן - הנתבע וגם X). בתחילה חברת ספיד בראשית בע"מ והנתבע היו מיוצגים על ידי עו"ד ערן ברנט והוגש כתב הגנה מאוחד לשניהם. בשלב מאוחר יותר הגיש עו"ד ברנט בקשה לשחררו מיצוג חברת ספיד בראשית בע"מ. משלא היתה התייצבות מטעם חברת ספיד בראשית בע"מ במועד ההוכחות ביום 18/11/2008, ניתן כנגדה פסק דין על מלוא סכום התביעה (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 18/11/2008). התובעת טוענת כי מעסיקָהּ הוא הנתבע, מר X, והיא תובעת ממנו בגין תקופת עבודתה וסיומה פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר, דמי חגים, פדיון חופשה ודמי הבראה. הנתבע טוען מנגד, כי התובעת היתה מועסקת על ידי חברת ספיד בראשית בע"מ, ולא על ידו, וכי אינה זכאית לפיצויי פיטורים עקב התפטרותה ובאשר ליתר הזכויות הנטענות, טוען הנתבע, כי אלה שולמו לה כדין. אלה העובדות הרלוונטיות לתביעה: התובעת הועסקה באותו מקום עבודה כקופאית בסופר עד ליום 13.9.2006 מועד בו התפטרה התובעת מעבודתה. הצדדים חלוקים באשר למועד תחילת עבודתה. התובעת עבדה לפי שעות ושכרה היה שכר מינימום. בחודשים יוני - דצמבר 2000 על תלושי השכר שקיבלה התובעת היתה רשומה חברת ספיד האיצטדיון בע"מ. בחודשים ינואר 2001 עד אוקטובר 2005 על תלושי השכר שקיבלה התובעת היתה רשומה חברת מ.ד. ספיד בע"מ. בעל המניות בחברת מ.ד. ספיד בע"מ היה הנתבע-X. בחודשים נובמבר 2005 ועד לסיום עבודתה של התובעת ביום 13/9/2006 על תלושי השכר שקיבלה היתה רשומה חברת ספיד בראשית בע"מ. מנהלה הרשום של חברת ספיד בראשית הינו מר עלי טרביה. דיון והכרעה נדון תחילה בשאלה האם יש לראות בנתבע כמעסיקה של התובעת ולאחר מכן נבחן את נסיבות סיום עבודתה של התובעת. בהמשך נבחן את זכאותה של התובעת לשאר רכיבי התביעה הנתבעים על ידה. בטרם נכנס לגופם של דברים נציין כי הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו באיחור, ורק יומיים לפני דיון ההוכחות. לאור זאת ביקשה התובעת לדחות את המשך הדיון תוך חיוב הנתבע בהוצאות. משהנתבע לא הסכים לדחיית מועד הדיון ולשלם הוצאות לתובעת, בחר למשוך את תצהירו מהתיק. כפועל יוצא מכך הנתבע לא העיד בפנינו, כך גם תצהירו אינו עומד בפנינו ולא הוגשה מטעמו כל ראיה (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 18/11/2008). האם יש לראות בנתבע כמעסיקָהּ של התובעת התובעת טוענת כי יש לראות בנתבע את מעסיקָהּ האמיתי. לטענתה, הנתבע הוא שניהל את הסופר לאורך כל תקופת עבודתה, הוא ששכר אותה לעבודה, והוא אשר נתן לה הוראות בכל תקופת עבודתה. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע ניהל את הסופר-עסקו באמצעות חברות, למראית עין בלבד ועל מנת להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של החברות, וכי הוא היה בעל המניות בכל החברות השונות שהנפיקו את תלושי שכרה. לטענת התובעת הנתבע נהג לשנות את שמות החברות על מנת להתחמק מתשלום לנושים ולעובדים. לפיכך גורסת התובעת, כי יש להרים את מסך ההתאגדות ו/או לחייב את הנתבע באופן אישי. מנגד טוען הנתבע, כי לא היה בעל מניות בחברת ספיד בראשית בע"מ ואף לא היה בעל תפקיד אחר בה. הנתבע מודה כי היה בעל מניות בחברת מ.ד. ספיד בע"מ למשך תקופה קצרה וכי התובעת הועסקה על ידי חברת ספיד בראשית בע"מ, כמצוין בתלושי שכרה החל מחודש 11/2005. מהראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי ברחוב האצטדיון 16 בקריית חיים ישנו סופר אשר בו עבדה התובעת. על התלושים שקיבלה התובעת בגין עבודתה בסופר בשנת 2000 רשומה היתה חברת ספיד האצטדיון בע"מ. החל מחודש ינואר 2001 ועד חודש אוקטובר 2005 על התלושים שקיבלה התובעת בגין עבודתה בסופר רשומה היתה חברת מ.ד. ספיד בע"מ. יוטעם כי בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד של חברה זו הוא הנתבע (ר' דו"ח רשם החברות - מוצג ת/8). החל מחודש נובמבר 2005 ועד לסיום עבודת התובעת ב - 13/9/2006 על התלושים שקיבלה התובעת בגין עבודתה בסופר רשומה היתה חברת ספיד בראשית בע"מ. עיון בדו"ח רשם החברות לגבי חברה זו מעלה כי לחברה זו אין בעלי מניות והדירקטור שלה הוא מר טרביה עלי מיום 11/10/2005 (ר' דו"ח רשם החברות - מוצג ת/7). מהעדויות עולה, כי בתחילה ניהלו את הסופר, הנתבע ואחיו, מר אלי X, ואדם נוסף בשם ראובן הרוש, ברם החל משנת 2002 ועד לסיום עבודת התובעת בשנת 2006 ניהל את הסופר הנתבע לבדו. מדו"ח רשם החברות (מוצג נ/7) עולה, כי הנתבע לא היה בעל מניות בחברת ספיד בראשית בע"מ, כאמור, לחברה זו אין כלל בעלי מניות. לפיכך לא קמה לתובעת עילת תביעה מכוח דוקטרינת הרמת המסך. תיקון מס' 3 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות) קובע כי הרמת המסך במקרים המנויים בסעיף 6 לחוק החברות, יוחדה לבעלי המניות בחברה ואין להרים את מסך ההתאגדות כלפי נושאי משרה (ע"א 10582/02 בן אבו נ. דלתות חמדיה בע"מ, ניתן ביום 16.10.2005; ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ. וינבלט, ניתן ביום 20.9.2007). עם זאת שוכנענו, כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין הנתבע ולכן יש לנתבע אחריות אישית כלפי התובעת. אין מחלוקת כי הנתבע פיקח על עבודתה של התובעת ונתן לה הוראות. מדובר במעסיק בפועל, שהיה מעורב בכל פרטי ההעסקה של התובעת, כמו גם בפרטי העסקתם של שאר העובדים, ובכלל זה קביעת תנאי העבודה והשכר (ר' עב (י-ם) 1795/03  סבטלנה זומר נ' פרידקטה בע"מ, ניתן ביום 25.6.2008). התובעת העידה כי החלה את עבודתה בסופר בחודש יוני 2000. בתחילת עבודתה קיבלה הוראות מהנתבע וכן משניים נוספים, שאחד מהם היה אחיו של הנתבע. לדבריה, החל מחודש יולי 2002 היה במקום רק בעל בית אחד - הנתבע והיא ראתה בו את מעסיקה. את תלושי השכר קיבלה התובעת, כמו גם שאר העובדים, מהנתבע. בתקופה האחרונה לעבודתה קיבלה את שכרה בשיק חתום על ידי מר עלי טרביה, דירקטור רשום בחברת ספיד בראשית בע"מ. אך התובעת הוסיפה כי הגם שמר טרביה חתם על השיק, אישור לכך היה צריך להתקבל מהנתבע. וכך העידה התובעת: "ת. X היה המנהל שלי מהיום הראשון" (עמ' 5 שורה 6 לפרוטוקול), וכן: "ת. אני לא יודעת במאה אחוז מי בעלי המניות שלה אבל אני יודעת שמר X היה המנהל שלי מהיום הראשון ועד לאחרון" (עמ' 5 שורות 14-15 לפרוטוקול). מטעם התובעת העידה הגב' שולי שריקי שאף היא עבדה תקופה מסוימת בסופר. הגב' שריקי העידה כי קיבלה את הוראותיה מהנתבע וכי הוא אף מסר בידה את שכרה. בנוסף העידה מטעם התובעת גב' מורן X שעבדה אף היא באותו המקום בסופר. לדבריה הנתבע ניהל את המקום. משהחליט הנתבע במודע שלא להעיד, הרי שגרסה זו של התובעת והעדות מטעמה מהימנה עלינו. התובעת הזמינה לעדות את מר מר עלי טרביה, שהוא הדירקטור הרשום בחברת ספיד בראשית בע"מ. העדה, מורן X, העידה, כי בתקופת עבודתה, מר עלי טרביה היה עובד מן המנין ותפקידו היה לסדר סחורה, הוא לא היה מנהלו של הנתבע, אלא היה מסדר סחורה כמו כל העובדים, שעה שהנתבע ישב (כמנהל) למעלה במשרד. יצוין כי מר עלי טרביה לא התייצב למתן עדות בדרך הרגילה, אלא התייצב רק לאחר שקיבל צו הבאה. מר עלי טרביה העיד כי הנתבע ניהל את המקום רק בתקופה בה היה העסק בבעלותו, ברם עדות זו אינה מהימנה עלינו, משעומדת היא בסתירה לעדות התובעת ועדויות העדות מטעמה, אותן מצאנו כעדויות מהימנות. יתרה מכך, מצאנו כי כל עדותו של מר עלי טרביה אינה אמינה ואינה מהימנה. מר עלי טרביה הציג עצמו בפנינו כבעלים של חברת ספיד בראשית בע"מ. כאמור, עיון בדו"ח רשם החברות (מוצג ת/7) מלמד כי לחברת ספיד בראשית אין בעלי מניות וכי מר עלי טרביה הוא דירקטור בלבד בחברה ואינו בעליה. חרף העובדה שלחברת ספיד בראשית בע"מ אין בעלי מניות, ציין מר עלי טרביה כי קנה את העסק בשנת 2007 ב - 700,000 ₪; תחילה ציין כי קנה מהנתבע ובהמשך ציין שקנה משמעון, ראובן ואלי ומכר את החברה והעסק לנתבע בסך 650,000 ₪ בחודש יוני 2008. וכך העיד: "ש. איפה אתה גר? ת.  בסכנין אני נולדתי שם. אני מכיר את התובעת ואת הנתבע כי עבדתי בספיד פעם. כשהיו שמעון, אלי וראובן. עבדתי יחד עם התובעת. הייתי אחד העובדים עד שקניתי את העסק ממאיר. לא ממאיר, אלא משמעון, ראובן ואלי. ש.  כמה שילמת על העסק? ת.  700,000 ₪. לקחתי הלוואות ושילמתי ועזרו לי המשפחה. שילמתי במזומן לחברה שהייתה להם. לא יודע מי הייתה החברה. קניתי מראובן, אלי ושמעון. תפקידו של הנתבע היה לנהל את העסק. אני לא קניתי ממנו את העסק בסוף אני מכרתי לו את העסק שהמצב היה קשה. לקחתי את העסק לשנה וחצי ולא יכולתי לעמוד בחובות ואז מכרתי את העסק למאיר בספיד בראשית. יש לי את כל המסמכים אצל הרואה חשבון. המכירה הייתה, לא יודע יש לי הכל אצל הרואה חשבון. קניתי את העסק בשנת 2007. החזקתי אותו שנה וחצי ומכרתי אותו שנה שעברה ביוני 2008 (הנתבע עזר לעד בתשובה למועד המכירה). מכרתי את העסק למאיר. קיבלתי על העסק 650,000 ₪ ועוד אני בחובות. ש. חברת ספיד את פירסט (בראשית) מכרת לX ב 650,000 ₪ יחד עם העובדים והעסק? ת. מכרתי למאיר את החברה והעסק ולא מעניין אותי הפועלים." (ר' עמ' 13 לפרוטוקול הדיון) כאמור לעיל, החל מחודש ינואר 2001 ועד חודש אוקטובר 2005 על התלושים שקיבלה התובעת בגין עבודתה בסופר רשומה היתה חברת מ.ד. ספיד בע"מ ובעל המניות היחיד והדירקטור של חברה זו הוא הנתבע (ר' דו"ח רשם החברות - מוצג ת/8); החל מחודש נובמבר 2005 ועד לסיום עבודת התובעת ב- 13/9/2006 על התלושים שקיבלה התובעת בגין עבודתה בסופר רשומה היתה חברת ספיד בראשית בע"מ. מכאן ככל שמר טרביה היה באמת הבעלים של חברת ספיד בראשית בע"מ הרי שהוא יכול היה לקנות את העסק רק מהנתבע, שהיה בעל המניות של חברת מ.ד. ספיד בע"מ ולא משמעון, אלי וראובן. זאת ועוד, חברת ספיד בראת בע"מ רשומה ברשם החברות החל מ- 11/10/2005 מכאן שככל שמר עלי טריה אכן קנה את העסק והיה בעליו, היה עליו להעיד שקנה את העסק באוקטובר 2005 ולא ב-2007. יתרה מכך, מר עלי טרביה טען שכל מסמכי המכירה והקניה נמצאים אצל רואה החשבון שלו. נוכח דברים אלה הורינו לב"כ הנתבע וכן לרואה החשבון, מר חנא שלוש, להגיש לבית הדין את כל המסמכים הקשורים לקניית ומכירת החברה, העסק המטלטלין או כל דבר אחר הקשור לעסק ברחוב האצטדיון 16 ק. חיים, ברם לא ב"כ הנתבע ולא רו"ח חנא שלוש המציאו מסמכים אלה לבית הדין (ר' עמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 26/4/2009). עוד העיד מר טרביה כי התובעת עבדה אצלו משך שנה וחצי (עמ' 14 שורה 17 לפרוטוקול). באותה נשימה העיד מר טרביה בבית הדין כי רכש את העסק בו עבדה התובעת בשנת 2007 (עמ' 13 שורה 20 לפרוטוקול). יוטעם כי אין כל מחלוקת שהתובעת סיימה את עבודתה עוד ביום 13.9.2006, והחל מחודש נובמבר 2005 שמה של חברת ספיד בראשית בע"מ היה רשום על תלושי שכרה של התובעת, הרי שגם מסיבה זו לא ייתכן כי מר טרביה קנה את הסופר בשנת 2007. מר טרביה גם העיד כי לפני שקנה את החנות, הנתבע לא היה בכלל בעסק, וזאת חרף העובדה שהנתבע הינו בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד של חברת מ.ד. ספיד בע"מ החל מיום 21/12/2000; וכך העיד מר טרביה: "ש. האם בשלב כלשהו גם הנתבע היה אחד המנהלים בחברה שעבדת איתה שנים? ת. הוא ניהל את החנות בתקופה שאני הייתי בעל העסק והייתי נוסע ומביא סחורות, למה יש לי פועלים? לפני שקניתי את החנות הנתבע לא היה בכלל בעסק. אני עבדתי בעסק כ-9 שנים לפני שקניתי. בכל ה-9 שנים אני לא יודע אם מאיר היה בעסק, תשאל אותו. ש.  אני אומר לך שמאיר כן עבד בעסק והוא היה המנהל עוד לפני שקנית את העסק, הוא גם היה תקופה מסוימת אחד מבעלי החברות לבדו? ת. תשאל אותו. אני עבדתי אצל שמעון, אלי וראובן. ש. אני מציג לך דוח נוסף של רשם החברות של חברת מ.ד. ספיד בע"מ שזו החברה שמנפיקה לתובעת את תלושי השכר, על פי הרשום בדוח הנתבע היה הבעלים של החברה? ת.  אני לא יודע. אני מכיר רק ראובן, אלי ושמעון. (ר' עמ' 16 ש' 17-8 לפרוטוקול הדיון) הנה כי כן, עדותו של מר עלי טרביה אינה מתיישבת עם דו"חות רשם החברות (מוצגים ת/7 ו-ת/8) שהינן ראיות אובייקטיביות; עדותו אף אינה מתיישבת עם שורת ההגיון, רצופת סתירות ומתחמקת. התרשמנו כי הגם שהתובעת הזמינה אותו לעדות, עדותו היתה מגמתית ובאה לסייע לנתבע. בנסיבות אלה כל עדותו אינה אמינה ואינה מהימנה עלינו. הנתבע, כאמור לעיל, בחר למשוך את תצהירו ולא הציג בפנינו, כבעל דין, הסבר המתקבל על הדעת מדוע על תלושי השכר של התובעת הופיעה כל פעם חברה אחרת. בנסיבות אלה הנתבע ממילא לא העמיד עצמו לחקירה נגדית. ברי כי עדותו של הנתבע כבעל דין וכמנהל העסק הייתה רלוונטית וחיונית לשם הכרעה בתיק דנן. הימנעותו של הנתבע מלמסור גרסתו, מהווה חיזוק לטענות התובעת, שכן לא אחת נקבע בפסיקה: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651). הנה כי כן, מהראיות אשר בפנינו עולה תמונה ברורה וחד משמעית, לפיה הנתבע נהג בסופר מנהג בעלים, הוא ניהל אותו, שלט בכל מה שקשור אליו והיה המושך בחוטים. לא קיבלנו הסבר מניח את הדעת, מדוע החברות שהיו רשומות על גבי תלושי השכר של הובעת התחלפו פעם אחר פעם, מה גם שלחברה האחרונה ספיד בראשית בע"מ אין כלל בעלי מניות. בנסיבות אלה שוכנענו כי הנתבע היה מעסיקה האמיתי של התובעת, כמו גם של יתר העובדים בסופר. מועד תחילת עבודתה של התובעת התובעת טוענת כאמור כי החלה את עבודתה בחודש יוני 2000 ועבדה באותו המקום עד ליום 13.9.2006, כאשר מדי זמן התחלפו שמות החברות הרשומות על תלושי שכרה. מנגד טוען הנתבע, כי התובעת עבדה אצל חברת ספיד בראשית בע"מ החל מנובמבר 2005 והתעלם מטענתה של התובעת לפיה עבדה באותו מקום עבודה החל משנת 2000. התובעת המציאה תלושי שכר לתקופה שמחודש יוני 2000 ועד לחודש אוגוסט 2006. הגב' מורן X, שהעידה מטעם התובעת, ציינה בעדותה, כי עבדה בעסק בשנים 2003 - 2004 יחד עם התובעת. משויתר הנתבע על הבאת ראיות, לא השכיל לסתור את גרסתה של התובעת לעניין מועד תחילת עבודתה בסופר. משכך אנו קובעים כי מועד תחילת עבודתה של התובעת בסופר הוא ביום 1/6/2000. נסיבות סיום העסקתה של התובעת התובעת טוענת כי התפטרה מעבודתה כיון שהנתבע סירב לשלם לה את שכרה בגין החודשים יולי ואוגוסט 2006 וכי כאשר ביקשה ממנו לשלם את שכרה לחודשים אלו, סירב ואף איים עליה במגב והיא נאלצה לעזוב את המקום באופן מידי. הנתבע לעומת זאת טוען, כי התובעת התפטרה מעבודתה מאחר ובקשתה לקבל מקדמה על חשבון שכרה לא נענתה. סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963, (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע : "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". לפי הפסיקה, סעיף 11(א) יחול במקרים הנובעים ו/או הקשורים להתנהגות המעביד או מי מעובדיו כלפי העובד-התובע, ורובם של המקרים מעידים על התנהגות שלילית, כגון יחס משפיל, העלבה, הגשת תלונה למשטרה או עבודה בתנאים הירודים מהתנאים שבחוקי המגן ו/או צו ההרחבה. התובעת העידה בפנינו כי נאלצה להתפטר מעבודתה עקב כך שביקשה מהנתבע את שכר עבודתה לחודשים יולי ואוגוסט 2006 והנתבע סירב לכך ואיים עליה במגב. התובעת נבהלה ופחדה וברחה מהמקום ולא שבה לעבודתה. מר טרביה העיד בפנינו שהתובעת ביקשה מקדמה על חשבון שכרה ומשסירב לתת לה נטשה את מקום עבודתה ולא חזרה. עדותו של מר טרביה, כפי שכבר קבענו קודם, הינה מגמתית ואינה מהימנה עלינו. בנוסף התובעת דרשה את שכרה מהנתבע ומר טרביה כלל לא נכח בסופר במעמד הויכוח ביניהם; משכך אין מר טרביה יכול להעיד על נסיבות התפטרותה של התובעת מ"ידיעתו האישית". הנתבע שמשך את תצהירו, כאמור, לא העיד בפנינו. בנסיבות אלה גרסת התובעת בסוגיה זו עדיפה עלינו ואנו מקבלים אותה. הנה כי כן, נוכח התנהגותו המאיימת של הנתבע, שאיים על התובעת במגב, יש לקבוע כי התובעת התפטרה בנסיבות שביחסי עבודה, שלא ניתן לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה, ולפיכך התפטרותה מעבודתה היא כדין מפוטרת. משכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים. עיון ב- 12 תלושי השכר האחרונים של התובעת מעלה כי שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על סך של 2,554 ₪ לחודש. משקבענו שהתובעת החלה את עבודתה בסופר ביום 1/6/2000, הרי שתקופת עבודתה היא 75.5 חודשים (1/6/2000 עד 13/9/2006) משכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך של 16,069 ₪. התביעה לשכר עבודה התובעת טוענת כי שכרה עבור חודשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2006 לא שולם לה. התובעת טוענת כי, הגם שלא עבדה בשבועיים האחרונים של חודש יולי ובשבועיים הראשונים של חודש אוגוסט, עקב המצב הביטחוני (מלחמת לבנון השניה), זכאית היא לשכר עבודה מלא בגין חודשים אלו. מנגד טוען הנתבע, כי התובעת קיבלה את כל המגיע לה, אך לא הביא כל הוכחה לטענתו זו. בנסיבות אלה אנו מקבלים את גרסת התובעת. סעיף 18ב. לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, תשס"ו- 2006 (להלן - חוק הגנה על עובדים בשעת חירום), קובע כדלקמן: "חובת תשלום שכר הוראת שעה תשס"ז-2007 18ב. עובד שבמהלך התקופה הקובעת נעדר מהעבודה או לא ביצע את העבודה, בימים שבהם היו מקום עבודתו או מקום מגוריו באזור הכרזה, ישלם לו מעבידו במועד לתשלום שכר העבודה שנקבע בהסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה, שכר בעד תקופת ההיעדרות או אי-ביצוע העבודה כאמור, בהתאם להוראות ההסכם האמור; לענין זה, "היעדרות מעבודה או אי-ביצוע עבודה" - בהתאם להוראות ההסכם בדבר תשלום שכר באזור הכרזה". סעיף 5 להסכם הקיבוצי בדבר תשלום שכר באזור הגבלה (יולי), שנחתם ביום 13/7/06, קובע: "5. השכר שישלם המעביד לעובד בשל התקופה בה לא עבד עקב המצב הביטחוני, יהיה השכר הרגיל ברוטו על כל רכיביו למעט התשלומים הבאים בלבד: תשלומים חד-פעמיים, תשלומים שנתיים, שעות נוספות מדווחות, כוננויות, החזרי הוצאות וגילום מס בגינם (בהסכם זה - "השכר"). למען הסר ספק מובהר, כי השכר הרגיל ברוטו כולל את כל הרכיבים, למעט תוספות המפורטות בסעיף זה לעיל בלבד. חישוב השכר לפי סעיף זה, למי ששכרו מחושב משכר יומי, כשכר שעה או לפי תפוקות, יעשה כממוצע של השכר ששולם במשכורות חודשים אפריל, מאי ויוני 2006. חישוב השכר לעובד במשכורת חודשית יעשה לפי המשכורת המלאה האחרונה לה זכאי העובד בעד חודש עבודה מלא". בשים לב לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, זכאית איפוא התובעת לשכר עבודה בשל התקופה בה לא עבדה עקב המצב הביטחוני . התובעת טוענת, כי לא קיבה כל שכר שהוא בגין חודש יולי 2006, הן בגין עבודתה בפועל והן עבור תקופת המלחמה בה נאלצה שלא להגיע לעבודתה עקב המצב הביטחוני. ממוצע שכרה של התובעת בחודשים אפריל, מאי ויוני 2006 עומד על סך של 2,454 ₪; לפיכך זכאית התובעת לשכר עבודה בגין חודש יולי 2006 בסך של 2,454 ₪. באשר לחודש אוגוסט 2006, טוענת התובעת, כי קיבלה שכר רק עבור תקופת עבודתה בפועל, דהיינו עבור 98 שעות עבודה, ולא בגין התקופה בה נאלצו תושבי הצפון ובכלל זה התובעת, לשבת בבית עקב המצב הביטחוני, ולא להגיע לעבודתם. התובעת צירפה לתביעתה את תלוש השכר לחודש אוגוסט 2006. מתלוש השכר עולה כי בחודש זה התובעת קיבלה שכר עבור 98 שעות עבודה ובסה"כ 2,024 ₪, ולפיכך אנו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום יתרת השכר לחודש זה ובסך הכל 430 ₪. התובעת טוענת כי לא קיבלה את שכרה עבור חודש ספטמבר 2006. אין מחלוקת כי התובעת עבדה עד ליום התפטרותה מעבודתה ב - 13.9.2006. מעיון ב- 12 תלושי השכר האחרונים של התובעת עולה, כי התובעת עבדה בממוצע 140 שעות חודשיות. באין כל ראיה אחרת למספר שעות עבודתה של התובעת בחודש זה, אנו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום של 61 שעות עבודה בחודש זה. שכרה של התובעת עמד על שכר מינימום לשעה, ובחודש ספטמבר 2006 שכר המינימום לשעה היה 19.28 ₪. לפיכך זכאית התובעת לסך של 1,176 ₪ שכר עבודה עבור חודש ספטמבר (61 שעות כפול שכר המינימום לשעה). התובעת זכאית, איפוא, לשכר עבודה בגין החודשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2006 בסך 4,060 ₪. התביעה לדמי חגים לטענת התובעת, בחלק מתקופת עבודתה לא קיבלה תשלום בגין ימי חג. הנתבע הכחיש את טענתה של התובעת וטען כי התובעת קיבלה את כל המגיע לה והפנה לתלושי השכר של התובעת. יוטעם כי הנתבע לא הביא כל ראיה המוכיח את טענתו. התובעת לא פירטה בגין אילו חגים לא קיבלה תשלום, עם זאת, מעיון בתלושי השכר שצירפה התובעת עולה, כי התובעת לא קיבלה דמי חגים עבור חודש אוקטובר 2005, ומשום כך זכאית לתשלום 5 ימי חג (שני ימי ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה - כל החגים בחודש זה לא נפלו בימי שבת). תעריף יום חג בתלושי השכר של התובעת הוא בסך 134.96 ₪. על כן התובעת זכאית ל- 134.96 X 5 = ובסך הכל 675 ₪. התביעה לדמי הבראה בכתב התביעה ובסיכומים טענה התובעת, כי לא קיבלה דמי הבראה במשך כל תקופת העסקתה ולפיכך היא זכאית לתשלום דמי הבראה בגין כל התקופה. בדיון המוקדם שהתקיים הודיעה התובעת, כי היא תובעת דמי הבראה רק לשנתיים האחרונות לעבודתה. סעיף 7(א) לצו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, קובע, כי עובד - "יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה בעבור אותה תקופה במהלך עבודתו". יצויין כי מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה עולה כי התובעת קיבלה דמי הבראה לשנים 2001, 2002 ן- 2004. אין מחלוקת כי במועד הגשת התביעה הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים ולפיכך זכאית התובעת לתשלום דמי הבראה אך בגין השנתיים האחרונות לעבודתה ( 7 ימים לשנת 2005 ו- 7 ימים לשנת 2006). התובעת עבדה בממוצע 140 שעות בחודש, כאמור לעיל, שהם 75% משרה. משום כך זכאית התובעת לדמי הבראה בגין שתי שנות עבודתה האחרונות, בהתאם לחלקיות משרתה. בשנת 2005 תעריף יום הבראה היה 307 ₪. על כן זכאית התובעת בגין שנה זו ל- 307 X 7 X 75% = 1,612 ₪. בשנת 2006 תעריף יום הבראה היה 318 ₪. על כן זכאית התובעת בגין שנה זו ל - 318 X 7 X 75% = 1,670 ₪ ובסה"כ זכאית התובעת לדמי הבראה בסך 3,282 ₪. התביעה לפדיון חופשה שנתית התובעת טוענת כי הגם שמעולם לא יצאה לחופשה, היא קיבלה פדיון יום חופשה מדי חודש בחודשו בתלוש המשכורת, ויום זה קוזז מצבירת ימי חופשתה. למעט טענת הכחשה כללית הנתבע לא הוכיח דבר בעניין זכאות התובעת לפדיון חופשה. על פי הוראת סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 (להלן - חוק חופשה שנתית) ולפי פסיקת בתי הדין, נטל הראיה כי החופשה השנתית במלואה ניתנה בפועל לעובד, מוטל על המעסיק (ר' דב"ע נו/3-299 אריה לוי ואח' נ' סומיה גונזגה, סע' 9 לפס"ד מיום 3.6.97). מתלושי השכר של התובעת עולה, כי שולם לתובעת תשלומים בגין "חופש" שהתווספו לשכרה החודשי. ואולם הנתבע לא הוכיח, כי התובעת אכן ניצלה ימי חופשה אלה בפועל. לעניין זה כבר נקבע בפסיקה, כי אין לשלם לעובד סכום בגין ימי חופשה כתחליף לחופשה בפועל, לה זכאי העובד מכוח חוק חופשה שנתית. כך גם אין לקזז סכומים ששולמו לעובד במהלך תקופת עבודתו, מ"פדיון ימי החופשה" לו הוא זכאי לאחר סיום יחסי העבודה (ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים בע"מ, ניתן ביום 27.3.06; ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סביון (1981) בע"מ, ניתן ביום 21.12.06). בנסיבות אלו אנו קובעים כי הגם שמידי חודש שולם לתובעת בגין חופש, התובעת זכאית לפדיון חופשה בגין תקופת עבודתה ואין לקזז מפדיון החופשה את הסכומים ששולמו לה לאורך תקופת עבודתה בגין חופשה, זאת מן הטעם שהתובעת לא יצאה בפועל לחופשה. לפי פסק דין ע"ע 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה (ניתן ביום 8/10/2007) עובד זכאי לפדיון ימי חופשה בגין הימים שהיה זכאי לצבור בהתאם לסעיף 7 לחוק חופשה שנתית. משכך זכאית התובעת לפדיון חופשה בגין שלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתה בצרוף הימים שנצברו לזכותה בשנת העבודה השוטפת 2006. בשים לב לויתקה ולכך שהתובעת עבדה חמישה ימים בשבוע זכאית התובעת ל - 46 ימי חופשה נטו. בתלושי השכר תעריף יום חופשה הוא בסך 134.96 ₪. לפיכך זכאית התובעת לפדיון חופשה לפי החישוב 46 X 134.96 = 6,208 ₪. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר נתבעים על ידי התובעת בתביעתה. לאחר ששקלנו את כל השיקולים החלטנו להפחית את פיציי הלנת פיצויי הפיטורים ופיצויי הלנת השכר לכדי הפרשי הצמדה וריבית חוקית, זאת מן הטעם שהצדדים חלוקים בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים וכן חלוקים באשר לעצם החוב בשכר העבודה. סוף - דבר: ממשוכנענו כי הנתבע הוא מעסיקה של התובעת, אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבע, לשלם לתובעת, את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך 16,069 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/10/2006 ועד ליום התשלום המלא בפועל. שכר עבודה לחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2006 בסך 4,060 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/10/2006 ועד ליום התשלום המלא בפועל. דמי חגים בסל 675 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/10/2006 ועד ליום התשלום המלא בפועל. דמי הבראה בסך 3,282 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/10/2006 ועד ליום התשלום המלא בפועל. פדיון חופשה בסך 6,208 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/10/2006 ועד ליום התשלום המלא בפועל. התשלומים הנ"ל ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. למען הסר ספק אנו מבהירים, כי ככל שהתובעת גבתה את סכום פסק הדין, או חלקו, מחברת ספיד בראשית בע"מ, שניתן בעניינה פסק דין ביום 18/11/2008, הרי שיש לנכות כל סכום שקיבלה או שתקבל התובעת מחברת ספיד בראשית בע"מ, מסכום פסק הדין שניתן על ידנו כיום. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מיום מתן פסק הדין עד ליום התשלום המלא בפועל. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. איומים