קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת איחור בהגשת ערר על ועדה רפואית: 1. ביום 1.6.08 דנה ועדה רפואית של הנתבע בעניינה של התובעת וביום 2.6.08 או בסמוך לכך נשלחה לתובעת, באמצעות בא כוחה, החלטת הועדה הרפואית. 2. בהתאם לתקנה 27 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956, המועד להגשת ערר על החלטת הועדה הוא תוך 30 יום מקבלתה. 3. לטענת התובעת, ביום 1.7.08 הוכן ע"י בא כוחה ערר על החלטת הועדה, וזה נשלח לנתבע בדואר רשום. עם זאת, ב"כ התובעת לא הצליח לאתר את אישור המשלוח בדואר רשום. 4. ביום 25.9.08 נשלח לנתבע ע"י ב"כ התבעת מכתב בזו הלשון: "רצ"ב העתק מהודעת הערעור שהוגשה לכם. עד היום טרם נתקבל אישור על קבלת הערעור. נא אישורכם". מכתב זה, בצרוף הודעת הערר, התקבל אצל הנתבע ביום 2.10.08 (סע' 7 לכתב ההגנה). 5. משלא נענה המכתב מיום 25.9.08, שלח ב"כ התובעת ביום 3.11.08 מכתב נוסף לנתבע, ובו נכתב: "רצ"ב העתק מכתבי שבנדון אשר טרם נענה. אבקש תשובתכם בדחיפות". מכתב זה נשלח לנתבע בדואר, ובפקס. 6. לבקשת הנתבע, נשלח אליו ביום 11.12.08 העתק הערר. במכתב ב"כ התובעת נכתב: "בהתאם לבקשתכם נשלח בשנית העתק מכתב הערעור בגינה של מרשתי הנ"ל. אבקש את אישורכם בנדון והמשך טיפולכם". 7. רק ביום 15.12.08 נכתבה תשובת הנתבע, ועל פיה: "הריני מצטער להודיעך כי לא נוכל לטפל בערעורך מיום 2.10.08 על החלטת הועדה הרפואית מיום 1.6.08. על סמך תקנה 27 לתקנות (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) רשאי הנפגע לערער על החלטת הועדה תוך 30 יום מהתאריך בו נמסרה לו ההחלטה. ההודעה על החלטת הועדה נשלחה אליך ביום 2.6.08, ואילו ערעורך הוגש ביום 2.10.08. מאחר ועברו למעלה מ - 30 יום לא נוכל לקבל את הערעור...". על דחייה זו התביעה שבפנינו. 8. לטענת התובעת, הערר נשלח על ידה במועד, ביום 1.7.08, ועל כן טעה הנתבע בקביעתו כי הערר הוגש באיחור ולא ניתן לקבלו. 9. מטעם התובעת הוגש תצהירה של גב' צופית ממו, מזכירה במשרד ב"כ התובעת. בתצהירה פרטה גב' ממו את השתלשלות העניינים, טענה כי היא זו שהדפיסה הערר מיום 1.7.08 וכי זה נשלח בדואר רשום, כפי שתמיד נשלחות תביעות לנתבע. עוד הצהירה, כי חפשה את ספח הדואר הרשום אולם לא מצאה את הספח של יום המשלוח. 10. גב' ממו נחקרה ע"י ב"כ הנתבע. מחקירתה עולה כי פניות לנתבע נשלחות בד"כ בדואר רשום (כפי שמצויין ע"ג הערר) ואילו תזכורות, כדוגמת המכתבים מיום 25.9.08 ו- 11.12.08, נשלחות בדואר רגיל. כן העידה, כי הערר נשלח בדואר רשום, ולא חזר למשרד ב"כ התובעת. הודעות ערעור נשלחות, בדרך קבע, בדואר רשום, ואף פעם לא קרה שהמכתב חזר או שנטען כי לא קיבלו אותו (עמ' 6). העדה הודתה, בהגינותה, כי עדותה מתבססת למעשה על נוהל העבודה במשרד וכי אין באפשרותה לזכור את משלוח המכתב הספציפי מיום 1.7.08 בדואר רשום, אולם המכתב ככל הנראה נשלח (עמ' 5 לפרוטוקול). 11. בסיכומיו שב וטען ב"כ התובעת כי מבחינת הסבירות והוכחת שיטת העבודה יש לקבוע כי המכתב נשלח לנתבע במועד, אפילו שלא נמצא אישור הדואר הרשום. אין חובה לשלוח ערעור בדואר רשום, ואף אם ייקבע שהערר במקרה דנן לא נשלח בדואר רשום, אמנם לא עומדת לזכות התובעת חזקה כי הדואר התקבל אולם, די בראיות שהוצגו להוכיח משלוח הערר במועד. עוד טענה התובעת, כי מדובר בחוק מתחום הביטחון הסוציאלי ויש לדחות טענה פרוצדוראלית של אי הגשת ערר במועד. כל שמבקשת התובעת הוא, שתעמוד לה הזכות לעמוד בפני ועדה רפואית לעררים לקביעת שיעור נכותה, ובמיוחד, במקרה זה, כאשר ועדה מדרג ראשון קבעה כי לתובעת לא נותרה נכות בגין התאונה, ואילו בוועדה אחרת לקביעת נכותה של התובעת בעקבות תאונה מאוחרת יותר נקבע, כי מצבה של התובעת קשור דווקא לתאונה נשוא ענייננו. 12. לטענת הנתבע, הערר התקבל רק ביום 2.10.08, באיחור, לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות. לטענת הנתבע, לא הוכח משלוח הערר ב- 1.7.08, אישור הדואר הרשום לא נמצא והודאת ב"כ הנתבעת כי דבר הדואר לא חזר מדברת בעד עצמה ומעידה כי המכתב אכן לא נשלח בדואר רשום. הנתבע מבקש להסיק, כי לא הוכח שהערר נשלח לפני יום 25.9.08 - במצורף למכתב שנתקבל בנתבע ביום 2.10.08. עפ"י התקנות, ניתן להאריך המועד להגשת נימוקי הערר ב- 30 יום, לאחר שהערר עצמו הוגש במועד אולם, אין בתקנות הוראה המסמיכה הנתבע להאריך המועד להגשת הערר עצמו. גם לביה"ד אין סמכות להאריך את המועדים שנקבעו בתקנות. משלא הוכח כי הודעת הערר נשלחה במועד, ואף לא נתקבלה במועד, בדין נדחה הערר על הסף בשל האיחור בהגשתו. הכרעה 13. אין חולק למעשה, כי לא לנתבע ולא לביה"ד סמכות להאריך מועד שנקבע בחיקוק, ובענייננו, את המועד שנקבע להגשת הערר על החלטת הועדה הרפואית כפי שנקבע בסעיף 27-28 לתקנות. אולם לא בכך עסקינן. 14. עוד אין חולק, כי אין חובה שבתקנות, לשלוח לנתבע את הערר בדואר רשום דווקא. לפיכך, ובמסגרת התביעה שבפנינו, עלינו להכריע האם שוכנענו כי הערר נשלח לנתבע במועד. 15. מתוך עדות גב' ממו שבפנינו שוכנענו, כי הערר הודפס ונשלח אל הנתבע ביום 1.7.08. אף אם בטעות נשלח בדואר רגיל, ולא בדואר רשום, הרי שהערר נשלח. עוד עולה מהעדות כי מכתב הערר לא חזר למשרד ב"כ התובעת. 16. בהתאם לסעיף 57ג' לפקודת הראיות, קיימת חזקה עובדתית, הניתנת לסתירה, שדבר דואר שנשלח מגיע לתעודתו וזאת בכפוף לכך כי המען על המכתב היה כשורה ודמי הדואר שולמו. מעדות גב' ממו שוכנענו כי המכתב מיום 1/7/08 דוור ונשלח באופן המקים את החזקה האמורה. הנתבע לא הביא כל עדות מטעמו להפרכת חזקה זו ולחיזוק טענתו כי כתב הערר לא נתקבל אצלו. 17. בתיק ב"ל (ת"א) 4316/04 אלעג'ו יסמין נ' המוסד לביטוח לאומי טען המל"ל כי שלח לתובעת שם את החלטת הועדה הרפואית וכי עררה הוגש בחלוף המועד. המל"ל הוא שהסתמך על סעיף 57ג' וטען, כי לא די בהעלאת טענות בעלמא לפיהן המכתב לא התקבל, שאזי אין כל משמעות לחזקה. יפים הדברים לענייננו. מששוכנענו כי הערר נשלח ביום 1/7/08 והנתבע לא הביא כל ראיה לסתירת החזקה כי התקבל, יש לקבוע כי נתקבל במועד בו היה מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, כאמור בסעיף 57 ג' לפקודת הראיות. (ור' בעניין החזקה וסתירתה גם תיק נ"ז/0-744 (ב"ש) אבו גדירי סלמאן נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 10/2/99) ויש להעיר, כי מטענת הנתבע, שלא נתמכת בעדות כלשהי, עולה בעקיפין טענה חמורה כי מכתב ב"כ התובעת מיום 25.9.08 חוטא לאמת, שכן הערר כלל לא נשלח. בנסיבות אלה, מן הראוי כי טענת הנתבע תיתמך בעדות מטעמו. 18. עדות גב' ממו מטעם התובעת בדבר משלוח הערר ביום 1/7/08 מקבלת חיזוק בכך שב"כ התובעת שב ופנה מס' פעמים לנתבע בעניין הערר, טרם זכה לקבל תשובה כלשהי מהנתבע. הנתבע לא הסביר מדוע לא השיב הנתבע על מכתב ב"כ התובעת שנתקבל אצלו ביום 2.10.08 אלא ביום 15.12.08, ולאחר שב"כ התובע נדרש לכתוב מכתב נוסף ביום 3.11.08 וביום 11.12.08, ולצרף בשנית את המכתב מיום 25.9.08, לבקשת הנתבע. הנתבע לא הסביר גם, מדוע נתבקש ב"כ התובעת לשלוח פעם נוספת את העתק הערר, אם זה נתקבל אצלו, כפי שהודה, לכל המאוחר ביום 2/10/08. בעובדות אלו יש כדי להצביע על בעייתיות בקבלת או תיוק הדואר אצל המשיב, והטיפול בו, ואין זה מן הראוי כי הדבר יפעל לחובת התובעת. 19. עוד יש להעיר, כי עסקינן בחוק סוציאלי וראוי היה כי הנתבע לא יעמוד בנסיבות אלו על טענת ההתיישנות. 20. לנוכח האמור, מששוכנענו כי ערר התובעת נשלח במועד לנתבע, והחזקה כי התקבל לא נסתרה, דין התביעה להתקבל. הנתבע יעמיד התובעת בפני ועדה רפואית לעררים, אשר תדון בערר מיום 1.7.08 לגופו. 21. הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. 22 . באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלתו. רפואהועדה רפואיתערר