קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגשת תביעה למענק עבודה מועדפת: 1. בפנינו תביעה למענק לעבודה מועדפת/נדרשת. הנתבע דחה את תביעת התובע מאחר שהוא השתהה בהגשת תביעתו, בניגוד לאמור בסעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"), הקובע כי: "הייתה התביעה שהוגשה... למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או גמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה". 2. לגרסת הנתבע, על התובע, אשר השתחרר משירות סדיר בצה"ל ביום 8.2.06, להשלים שישה חודשים לפחות בעבודה מועדפת, מתוך שנתיים מיום שחרורו, קרי, עד לחודש 2.2008, ואת תביעתו לנתבע היה עליו להגיש לכל המאוחר תוך 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים למענק. התובע הגיש תביעה לנתבע רק ביום 23.5.10 ומכאן נדחתה התביעה בהתבסס, כאמור, על סעיף 296 (ב) לחוק. 3. התובע אמר בדיון כי הוא ניגש לסניף הנתבע בעפולה, עת סיים את התקופה של שישה חודשי עבודה מועדפת אצל המעסיק "סיג תעשיות בע"מ", קרי, בחודש יולי 2007, כאשר הפקידה שטיפלה בו אמרה לו כי העבודה אצל אותו מעסיק אינה נחשבת עבודה מועדפת ולכן, הוא לא הגיש את התביעה. לאחר כשנתיים נאמר לו, על ידי הגזבר של המעסיק, כי אכן מדובר בעבודה מועדפת והוא הגיש טופס תביעה לנתבע, אך התביעה נדחתה עקב שיהוי. 4. בתום הדיון המוקדם שהתקיים בתיק, נדרשה ב"כ הנתבע לבדוק את התביעה לגופה, קרי, האם התובע ממלא אחר התנאים לזכאות למענק. על כן, הודיעה ב"כ הנתבע, כי העבודה בה עבד התובע אכן נחשבת לעבודה נדרשת והיא מזכה במענק, כאשר שלושה חיילים משוחררים שעבדו אצל אותו מעסיק - סיג תעשיות בע"מ - קיבלו מענק. 5. בדיון העידו התובע והפקידה אשר טיפלה בתביעתו - גב' בלה איפרגן, רכזת במחלקת אבטלה בסניף הנתבע בעפולה (להלן:"גב' איפרגן"). בהתאם לעדויות שנשמעו, נקבע את עובדות המקרה: א. התובע השתחרר משירות סדיר בצה"ל בחודש פברואר 2006. ב. הוא התחיל לעבוד אצל "סיג תעשיות בע"מ" בחודש ינואר 2007 והוא עובד באותה עבודה עד היום. ג. העבודה שביצע ומבצע התובע מוכרת כמזכה במענק לעבודה נדרשת ועובדים אחרים שעבדו באותו מקום עבודה קיבלו מענק מאת הנתבע. ד. טופס התביעה שהוגש לראשונה על ידי התובע, כפי העולה מעדותה של גב' איפרגן, הוגש ביום 18.10.09 (מועד שלא הוזכר בכתב ההגנה או בדיון המוקדם), והוחזר בדואר רשום כדי למלא את דיווחי המעסיק. ה. ביום 23.5.10 הגיש התובע פעם נוספת תביעה לנתבע וזו נדחתה עקב שיהוי. 6. דיון והכרעה: סעיף 296 לחוק, בנוסחו הנוכחי, קובע: "(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה." תיקון התשס"ג שהחליף בסעיף זה "48 חודשים" ב-"12" ו-"18", חל על תביעות שהוגשו החל מיום 1.7.03 ואילך. בית הדין הארצי בחן את ההוראות שבסעיף 296, וסבר כי נוסח הסעיף המתוקן לא מותיר אף שיקול דעת לפקיד התביעות, או לבית הדין, ומונע כלל תשלום גמלה/מענק אם חלפה התקופה שנקבעה באותה הוראה. כך, נאמר בעב"ל 96/2003 פריג' נ' המוסד (עבודה ארצי לג (37) 45) ובעב"ל 1312/2001 פלונית נ' המוסד (עבודה ארצי לג (3) 49): "בית הדין בפסיקתו בעבר נתן פרשנות מרחיבה לסעיף 296 לחוק ולפיה - במקרה של אי ידיעת החוק 'ובהתחשב בשיקול הדעת הנתון למוסד בסעיף 296 לחוק הביטוח לאומי, יש לחייב את המוסד בתשלום גמלה לתקופה של 7 שנים שקדמו להגשת התביעה, כאשר ניתן לכאורה להוכיח באמצעות מסמכים, את עצם קיום הזכאות'. המחוקק סבר, כי הלכה זו 'יוצרת תמריץ שלילי להגשת תביעה לגמלה במועד', ולכן תוקן סעיף 296 לחוק כאמור לעיל בתיקון מס' 19, באופן שנקבעו בו 'כללי זכאות פשוטים ואחידים שניתן להביאם לידיעת אוכלוסיית הזכאים על מנת להשיג מיצוי מלא ככל האפשר של זכויות ותשלום הגמלאות במועד לכלל האוכלוסייה הזכאית לפי החוק' (דברי ההסבר להצעת החוק לתיקון סעיף 296(ב), ספר הצעות חוק התשנ"ז עמ' 285). לאור האמור תוקן סעיף 296 לחוק בתיקון 19 לחוק כאמור ולפיו - לא ישולמו רטרואקטיבית מענק או גמלה מעבר ל - 48 חודשים, מהחודש שבו ;נוצרו התנאים המזכים לגמלה. על פי חוק הביטוח הלאומי יש לאבחן בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה... התניית תשלום הגמלה, במועד הגשת התביעה לגמלה למוסד, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח; כך שאין לראות באותה התנייה משום חקיקה רטרואקטיבית שוללת זכות". (ההדגשות במקור). טענתו של התובע היא כי בחודש יולי 2007, אחרי שהוא סיים שישה חודשים של עבודה במפעל, הוא ניגש לסניף הנתבע בעפולה על מנת להגיש תביעה למענק. התובע הגיש מסמכים מטעם המעסיק לגב' איפרגן, אשר עיינה בהם ארוכות ואמרה לתובע כי מאחר שמדובר ב"חברת הנדסה" ולא חברת בנייה, אין מדובר בעבודה מועדפת ואין כל סיכוי בתביעתו וכי "חבל לו על הזמן" (ראו ע' 3 לפרוטוקול הדיון). בשל כך, נמנע מן התובע להגיש את התביעה. כעבור כשנה וחצי פגש התובע את גזבר המעסיק שנזף בו על כך שהוא לא הגיש תביעה, אז ניגש שוב לסניף הנתבע בעפולה, ושוב נאמר לו לא להגיש את התביעה, בשל שיהוי, אך הפעם הוא עמד על הגשתה כדי לקבל החלטה שתאפשר לו לפנות לבית הדין. יש לציין, כי התובע עשה עלינו רושם אמין ביותר. הוא פירט באופן מדויק, שוטף וללא היסוס את השתלשלות העובדות, ללא כל ניסיון לשנות או לשפר גרסה כדי לזכות בתביעתו. גב' איפרגן לא זכרה פרטים לגבי המקרה של התובע, מה שמובן לחלוטין לאור הזמן שחלף ומספר התביעות המטופלות על ידה. עת נשאלה גב' איפרגן באשר לגרסת התובע על כך שהוא פנה בכדי להגיש תביעה והיא אמרה לו שאין סיכוי ושלא יגיש, היא השיבה בכנות שאינה יכולה לזכור את המקרה, לאור הזמן שחלף (ראו ע' 5, ש' 17-18), תשובה שמקובלת עלינו. גב' איפרגן הוסיפה שאנשים שואלים את דעתה האם מגיע להם מענק, אם לאו, אבל היא "לא אומרת. אנחנו תמיד ממליצים להגיש" וכי היא "אומרת להם להגיש בכל מקרה, גם למוכר נעליים" (ראו ע' 6, ש' 1-8 לפרוטוקול הדיון). תשובה זו פחות משכנעת. לא נראה לנו סביר כי היא ממליצה להגיש תביעה בכל מקרה, גם עת מדובר במקרה ברור שלא אי זכאות למענק. תשובה זו אף אינה מתיישבת עם תשובתה הקודמת, לפיה היא אינה זוכרת אם המליצה לתובע שלא להגיש תביעתו. משמופיע מבוטח במשרדי המוסד לביטוח לאומי ומבקש להגיש תביעה, על המוסד לקבל את טופס התביעה מידיו, לבדוק את פרטי התביעה, לרבות מועד הגשתה, לתת החלטה פורמלית, מנומקת ובמקרה של דחייה - יש לפרט את נימוקי הדחייה (ראה סעיף 13 לחוק הביטוח הלאומי ודב"ע נד-251-0 יעקב זילבר - המוסד, פד"ע חכ 61, הוזכר על ידי כב' השופטת (בדימוס( נ' וימן, בב"ל (חיפה) 3739/03 מוחמד מוסטפא ג'בראין נ' המוסד (פס"ד מיום 1.4.2007). אנו סבורים, כי אם התובע ביקש להגיש תביעה והפקיד סירב לקבלה, יש לראות את התביעה כאילו הוגשה באותו מועד, לצורך הוראת סעיף 296. במקרה של התובע, אנו מאמינים לאמירתו (בניגוד לאמירתה של גב' איפרגן) כי הוא ביקש להגיש התביעה אך גב' איפרגן "שכנעה" אותו שלא להגישה, בשל העדר סיכוי, מאחר ולדבריה העבודה שבה הוא עבד אינה בגדר עבודה מועדפת. על כן, אנו קובעים כי יש לראות את תביעתו של התובע לנתבע כאילו הוגשה בחודש יולי 2009 ובהתאם לכך, לא חל כל שיהוי בהגשת תביעתו. לגופו של העניין, כפי שהודיעה ב"כ הנתבע, זכאי התובע למענק לעבודה מועדפת. 7. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעתו של התובע למענק לחייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪. 8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. עבודה מועדפת / מענק שחרורמענק