קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איסור פיטורים טיפולי פוריות: זהו ערעור על החלטת המשיבה מס' 2 מיום 13.9.10 שלא להתיר את סיום העסקתה של המשיבה מס' 1. להלן עובדות המקרה: 1. המשיבה מס' 1 החלה לעבוד אצל המערערת בתאריך 3.11.98 במעמד ארעי, בתפקיד כלכלנית במחלקת כספים באגף מערכות מידע ותקשוב. 2. בהתאם להסכם קיבוצי מיום 3.10.99 תקופת העסקתם של עובדים ארעיים הינה עד 10 שנים. 3. בחודש 3/06 עברה המשיבה מס' 1 לעבוד ככלכלנית במדור כספים בתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה. קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לסיבת העברתה של המשיבה מס' 1 לתפקיד אחר. המערערת טוענת כי הסיבה למעבר הינו חוסר שביעות רצון מתפקודה והתנהלותה של המשיבה מס' 1 בתפקידה הקודם, ואילו המשיבה מס' 1 טוענת כי הסיבה למעבר נעוצה בבקשתה לעבור למחלקה אחרת, בה קיימת אפשרות לקידום ומתן קביעות. 4. בתאריך 11.3.07 פנה מנהל תחנת הכוח, מר דקל, למנהל כוח אדם בחטיבת ייצור, מר שיינר, וטען כי לאור תפקודה הלקוי של המשיבה מס' 1 הוא ממליץ על סיום העסקתה. 5. בתאריך 20.3.07 זומנה המשיבה מס' 1 לשיחה עם מר שיינר במהלכה נמסר לה על חוסר שביעות הרצון של מר דקל מתפקודה המקצועי. מר שיינר הודיע למשיבה מס' 1 כי במידה ולא תמצא מקום עבודה חלופי אצל המערערת תוך חודשיים, יאפשרו לה להתפטר בדין מפוטרת. 6. בתאריך 8.5.07 זומנה המשיבה מס' 1 לשיחה עם מר שיינר, והודיעה כי היא נמצאת בטיפולי פוריות וביקשה ארכה נוספת למציאת מקום עבודה חלופי. מר שיינר הודיע למשיבה מס' 1 כי במידה ולא תמצא מקום עבודה חלופי הנהלת המערערת תדרוש את פיטוריה והיא תוזמן לשימוע. 7. בתאריך 16.5.07 פנתה המשיבה מס' 1 במכתב למר שיינר בו טענה כי היא נמצאת בטיפולי פוריות כבר מחודש 2/07, וכי מנהלה יודע על כך. לטענתה, פיטוריה נובעים בשל היעדרויותיה מהעבודה עקב טיפולי הפוריות. 8. בתאריך 24.5.07 זומנה המשיבה מס' 1 לשימוע. 9. בתאריך 27.5.07 נשלח מכתב מבא-כוחה של המשיבה מס' 1 למר שיינר, בו נטען כי כוונת המערערת לסיים את העסקתה של המשיבה מס' 1 נובעת מטיפולי הפוריות אותם היא עוברת והיעדרויותיה מהעבודה כתוצאה מכך. עוד נטען, כי על מנת לפטר את המשיבה מס' 1 בזמן טיפולי פוריות על המערערת לקבל את אישור שר התמ"ת. 10. בתאריך 3.6.07 התקיים שימוע למשיבה מס' 1, בנוכחותם, בין היתר, של מר דקל, המשיבה מס' 1 ובא כוחה. 11. בעקבות השימוע החליטה המערערת על סיום העסקתה של המשיבה מס' 1, ופנתה לקבלת היתר לפיטורים ביום 17.7.07 למשיבה מס' 2. 12. בטרם נתנה המשיבה מס' 2 החלטתה בעניין, הודיעה המשיבה מס' 1 בתאריך 24.9.07 למר דקל כי היא בהריון. 13. בתאריך 4.11.07 החליטה המשיבה מס' 2 (להלן - הממונה) על דחיית בקשת המערערת למתן היתר לפיטורי המשיבה מס' 1. הממונה קבעה בהחלטתה כדלקמן - "בהתייחס לחומר הראיות נמצא כי בחודש ינואר 2007 מולא טופס הערכת עובד ע"י מנהל התחנה ממנו עולה כי תפקודה של העובדת הינו טוב...בחודש מרץ 2007 נמצא כי מנהל התחנה פנה במכתב למנהל כוח אדם ובמכתב זה הוא ממליץ שלא להמשיך בהעסקת העובדת בגין ביצועים בינוניים. לא מצאתי כל הסבר או אסמכתא לשוני בתפקודה של העובדת שחל בין חודש ינואר 2007 לחודש מרץ 2007... ...אני נוטה לקבל את גרסת המעביד למועד הידיעה על טיפולי הפוריות. ... לא מצאתי כי עם היוודע דבר ההיריון, עשה המעביד מאמץ כנה וסביר למציאת מקום עבודה חלופי לעובדת. בנסיבות אלו, וגם באם המעביד איננו שבע רצון מתפקודה של העובדת, בהתחשב במשך תקופת העסקת העובדת, ומשלא שוכנעתי כי מיצה המעביד את כל האפשרויות להמשך העסקתה, אינני מוצאת כי יש למצות עם העובדת את הדין דווקא בעת הריונה, ובשים לב לתכלית החוק, אני מסרבת להתיר את הפיטורין." 14. בחודש 8/07 או בסמוך לכך, החליט מר דקל לטענתו, לאור תפקודה הלקוי של המשיבה מס' 1 בעבודתה, על איסור עבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות ועל אי תשלום שכר עידוד. 15. בתאריך 12.3.08 זומנה המשיבה מס' 1 לשימוע בגין אי קידום בדרגה לשנת 2008. 16. בתאריך 20.3.08 נשלח למשיבה מס' 1 מכתב מטעם מר שיינר, על פיו לאור תפקודה הלקוי בעבודה וחוסר שביעות רצון הממונים עליה, אין בכוונת המערערת לקדמה בדרגה. 17. המשיבה מס' 1 ילדה בתאריך 19.3.08. אולם, למרבה הצער, בתאריך 29.3.08 נפטרה בתה התינוקת. 18. המשיבה מס' 1 שהתה בחופשת לידה לאחר פטירת בתה, ובחודש 6/08 הרתה בשנית. בתאריך 27.7.08 הודיעה המשיבה מס' 1 למערערת כי היא בשמירת הריון. בתאריך 8.8.08 שלחה המשיבה מס' 1 למערערת אישור רפואי על היותה בשמירת הריון. 19. בתאריך 19.8.08 פנתה המערערת בשנית לממונה בבקשה למתן היתר לפיטורי המשיבה מס' 1. 20. בתאריך 7.10.08 פנה מר שיינר בכתב למשיבה מס' 1 והודיעה כי בכוונת המערערת לסיים את העסקתה, בתום 10 שנות עבודה. מר שיינר הוסיף כי המערערת פנתה לממונה בבקשה למתן היתר לפיטורים וכי - "על מנת לאפשר לך להערך לכך מבעוד מועד, ברצוננו להביא לידיעתך, כי החברה מתכוונת לפטרך במועד הראשון האפשרי על פי החוק." 21. בתאריך 4.2.09 דחתה הממונה בשנית את בקשת המערערת למתן היתר לפיטורי המשיבה מס' 1. הממונה קבעה בהחלטתה כדלקמן - "נמצא כי על אף שהעובדת לא חזרה לעבודה לאחר הלידה, מוצא המעביד מקום לפנות בבקשת היתר בפעם השנייה עת העובדת שוהה בשמירת היריון, בהתייחסו לטיעונים בבקשת ההיתר הראשונה. ... בהתייחס לעובדה כי מיום ההחלטה ועד מועד הלידה עברו כארבעה חודשים ובהם לא מצאתי כי נעשה ניסיון למציאת משרה חלופית, לא מצאתי שוני בטיעונים לבקשת ההיתר. בנסיבות אלו, בהם לא מצאתי נסיבות חדשות המצדיקות שינוי החלטתי מיום 4/11/2007, אני מסרבת להתיר את הפיטורין. " 22. בתאריך 24.2.09 שלח מר שיינר מכתב למשיבה מס' 1 בו הוא מודיע כי אין בכוונת המערערת להעלות את המשיבה מס' 1 בדרגה בשנת 2009 עקב תפקודה הלקוי ואי שביעות רצון מעבודתה. 23. המשיבה מס' 1 ילדה את בתה בחודש 3/09. בתאריך 26.4.09 הודיעה המשיבה מס' 1 למר שיינר בכתב כי בכוונתה לצאת לחופשה ללא תשלום לאחר חופשת הלידה, לתקופה של שנה. 24. בתאריך 21.6.09 שלח מר שיינר מכתב למשיבה מס' 1 בו הודיעה כי תקופת החל"ת תסתיים בתאריך 20.6.10 וכי בכוונת המערערת לסיים את העסקתה במועד הראשון האפשרי עפ"י החוק. 25. בתאריך 1.2.10 הודיע מר שיינר למשיבה מס' 1 כי תקופת החל"ת מסתיימת בתאריך 20.3.10. 26. המשיבה מס' 1 חזרה לעבודתה אצל המערערת בתאריך 21.3.10. בו ביום הודיעה המשיבה מס' 1 בכתב למר דקל כי היא נמצאת בהליכים של טיפולי פוריות בגינם תאלץ להיעדר מהעבודה מדי פעם. 27. בחודש 5/10 ביקשה המשיבה מס' 1 לצאת להשתלמות מקצועית. מר דקל הודיע למשיבה מס' 1 בתאריך 5.5.10 כי מאחר והמערערת מעוניינת לסיים את העסקתה מזה מס' שנים, אין בכוונתה להשקיע בהכשרתה, ועל כן אין הוא מאשר יציאה לקורס מחשוב וימי השתלמות אקדמאים. 28. בתאריך 12.5.10 פנתה המערערת בשלישית לממונה בבקשה למתן היתר לפיטורי המשיבה מס' 1. 29. בתאריך 13.9.10 דחתה הממונה בפעם השלישית את בקשת המערערת למתן היתר לפיטורי המשיבה מס' 1. הממונה קבעה בהחלטה כדלקמן - "אין לקבל את גרסת המעביד על פיה תפקודה של העובדת לא השתפר לאחר חזרתה מחופשת לידה, עת עולה מהתנהלות המעביד כי לא היתה לו כוונה לאפשר לעובדת להשתלב בעבודה לאחר תום חופשת הלידה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדברי מנהל כח אדם... נמצא כי ההשתלמות הינה לצורך הכרה מערכת חדשה, ויתרה מכך נמצא כי לא אפשרו לעובדת לבצע את המטלות שהוטלו עליה עת נחסמה גישתה לנתונים הנדרשים לביצוע המטלה. התנהלות המעביד הינה בניגוד לכוונת המחוקק המגביל את פיטורי עובדת לאחר תום חופשת הלידה, וזאת במטרה לאפשר לה להשתלב במקום עבודתה לאחר ההיעדרות בגין הלידה... ככל שטוען המעביד לחוסר שביעות רצון מתפקודה של העובדת, נמצא כי היא מועסקת 9 שנים טרם הפניה הראשונה לקבלת היתר. מנהלה הישיר של העובדת לא הגיע למסירת הגרסה בגין שהייה בחו"ל...ניתנה הארכה למסירת אסמכתאות עד ליום 8.8.10, האסמכתאות לא הומצאו. ככל שלגרסת המעביד תפקודה של העובדת איננו עומד בדרישות לקבלת קביעות, מן הצדק היה לאפשר לעובדת להשתלב בעבודה לאחר חזרתה מחופשת לידה, ולתת לה הזדמנות כנה ואמיתית להמשך העסקה קבועה. בנסיבות אלו, בהם לא נמצא כי מיצה המעביד את כל האפשרויות ליתן לעובדת אפשרות לשיפור תפקודה, ונמצא כי האפשרות להיריון נוסף בגין טיפולי הפוריות מהוות שיקול לאי המשך העסקתה, כפי שעולים הם מגרסת המעביד...אני מסרבת להתיר את הפיטורים." 30. לאור האמור הוגש הערעור שבפנינו. 31. לפני מתן פסק הדין בתיק ראוי לציין כי בתאריך 9.10.11 הודיעה המשיבה מס' 1 לביה"ד הדין כי היא נמצאת בהריון, וצירפה על כך אישור רפואי. ביום 10.10.11 נתבקשו ב"כ הצדדים להגיב על ההודעה של המשיבה מס' 1 ביחס להריונה. המערערת הודיעה לביה"ד ביום 31.10.11, כי מאחר ולטענתה אין כל קשר בין רצונה לסיים את העסקתה של המשיבה מס' 1 לבין הריונה הקודם וטיפולי הפוריות, הרי שאין בהריונה הנוכחי של המשיבה מס' 1 בכדי לשנות מהמצב המשפטי והעובדתי. המשיבה מס' 2 הודיעה ביום 1.11.11, כי הממונה סברה עובר להגשת התביעה דנן כי אין מקום להתיר את פיטורי המשיבה מס' 1 בשלב של טיפולי פוריות, ובעמדה זו היא מחזיקה גם לאחר שהמשיבה מס' 1 נמצאת בהיריון. טענות המערערת - 32. הממונה התעלמה ממערך ההסכמים הקיבוציים הקיים במערערת, ומהעובדה כי המשיבה מס' 1 מועסקת, כעובדת ארעית, תקופה ממושכת מעבר לתקופה המרבית אשר ניתן להעסיק בה עובדים ארעיים במערערת. 33. הממונה קבעה בהחלטתה הראשונה מיום 4.11.07 כי לא קיים קשר בין טיפולי הפוריות לבין החלטת המערערת לסיום העסקתה של המשיבה מס' 1. החלטתה זו של הממונה ניתנה כאשר המשיבה מס' 1 הייתה בהריון ולא חלפה התקופה המרבית להעסקתה כעובדת ארעית. 34. ההחלטה נשוא הערעור דנן, ניתנה כאשר העובדת ל א הייתה בהריון, ולאחר שחלף פרק זמן משמעותי מעבר לפרק הזמן המרבי בו ניתן להעסיק עובדים ארעיים. הממונה לא לקחה בחשבון את שינוי הנסיבות במקרה שחל. 35. החלטת הממונה אינה מנומקת דיה, ועל כן אין מנוס מביטולה. 36. תיקון לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים), מיום 30.9.07 במסגרתו הוסף סעיף 13ד, פתח את האפשרות לתקיפה ישירה של החלטות הממונה בדרך של ערעור. 37. המערערת לא ידעה על טיפולי הפוריות שעברה המשיבה מס' 1 אלא בחודש 5/07, לאחר שהודיעה על כוונתה לסיים את העסקתה. 38. אף לפני חודש 1/07 לא הייתה המשיבה מס' 1 עובדת טובה, וכראיה לכך, עברה לתפקידה ככלכלנית בתחנת הכח על רקע אי שביעות רצון מהתנהלותה בתפקידה הקודם. 39. למשיבה מס' 1 הייתה גישה לכל מערכות המחשב הנדרשות לשם מילוי תפקידה, אולם היא בחרה שלא למלא את המשימות שהוטלו עליה. טענות המשיבה מס' 1 - 40. חקיקת סעיף 13ד לחוק עבודת נשים לא שינתה את היקף הביקורת של ביה"ד על החלטת הממונה, וזו נשארה כביקורת על הפעלת סמכות שלטונית, לפי עקרונות המשפט המנהלי. 41. הממונה לא קבעה בהחלטתה הראשונה כי אין קשר בין טיפולי הפוריות לבין ההחלטה לסיים את העסקת המשיבה מס' 1, אלא רק כי היא "נוטה לקבל" את גרסת המערערת למועד הידיעה על טיפולי הפוריות. 42. הממונה קבעה בהחלטתה הראשונה כי בחודש 1/07 תפקודה של המשיבה מס' 1 היה טוב וכי בחודש 3/07 המליץ מר דקל על פיטורי המשיבה מס' 1 עקב ביצועים בינוניים, וזאת ללא הסבר ביחס לשוני שחל בתפקודה של המשיבה מס' 1 במהלך חודשיים אלה. 43. בהחלטתה האחרונה של הממונה היא קבעה כי קיים קשר בין הרצון של המערערת לסיים העסקתה של המשיבה מס' 1 לבין טיפולי הפוריות. 44. המשיבה מס' 1 הועברה מתפקידה הקודם לתפקיד מפתח כיד ימינו של ראש מדור בכיר כספים בתחנה. על כן, ספק אם הייתה מועברת לתפקיד זה לולא הצליחה בתפקידה הקודם. 45. החלטת הממונה מנומקת וניתנה לאחר גביית עדויות מטעם שני הצדדים ועיון במסמכים שהוגשו. הממונה שקלה את כל הטיעונים והחליטה במסגרת סמכותה החלטה יותר מסבירה, וביה"ד לא יחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו. 46. המערערת מנעה מהמשיבה מס' 1 לבצע את המשימות שהוטלו עליה, ולא אפשרה לה להשתלב בעבודה עם חזרתה מחופשת הלידה. טענות המשיבה מס' 2 - 47. החלטת הממונה הינה סבירה , מידתית, ראויה, נכונה וניתנה לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים ונטועה במתחם הסבירות. על כן, אין לביה"ד להתערב בהחלטה. 48. בהחלטתה הראשונה קבעה הממונה כי על המערערת לעשות מאמץ סביר וכן בכדי להמשיך ולהעסיק את המשיבה מס' 1 ולמצוא לה מקום עבודה חלופי. 49. בהחלטתה השנייה מיום 4.2.09 קבעה הממונה כי על אף שהעובדת לא שבה לעבודה לאחר הלידה, פונה שוב המערערת בבקשה למתן היתר לפיטוריה, הגם שלא יישמה את החלטתה הקודמת של הממונה. המערערת לא התכוונה ולא התעתדה ליישם את החלטות הממונה. 50. ממכתבו של מר שיינר מיום 21.6.09, עת שהתה המשיבה מס' 1 בחופשת לידה, עולה מפורשות כי בכוונת המערערת להביא לסיום העסקתה במועד הראשון האפשרי, תוך התעלמות בוטה מהחלטות הממונה. 51. המערערת הגישה 3 בקשות בזו אחר זו למתן היתר לפיטורי המשיבה מס' 1, מבלי שפעלה ליישום מי מהחלטותיה של הממונה, ולא נתנה למשיבה מס' 1 הזדמנות כנה ואמיתית לשיפור תפקודה. 52. משקבעה הממונה בהחלטתה השלישית כי טיפולי הפוריות והאפשרות להריון נוסף מהווים שיקול להמשך אי העסקתה של המשיבה מס' 1 הרי שאין לממונה שיקול דעת, ואין היא מוסמכת להתיר את הפיטורים. 53. הממונה לא קיבלה את גרסת המערערת לעניין תפקודה של המשיבה מס' 1 בעבודה. 54. החלטת הממונה הינה החלטה של רשות מנהלית, וביקורת ביה"ד על ההחלטה מוגבלת לעילות ההתערבות מכוח המשפט המנהלי. 55. הממונה לא התעלמה ממערך ההסכמים הקיבוציים במערערת, ושקלה זאת במסגרת שיקוליה. אולם, בשים לב לתכלית חוק עבודת נשים לא ניתן היה להעניק לשיקול זה משקל מכריע. 56. כמו כן, מהחומר שהוצג בפני הממונה עולה מפורשות כי מיום מתן ההחלטה הראשונה של הממונה ועד למתן ההחלטה השלישית, לא הייתה למערערת כל כוונה לאפשר לעובדת להשתלב בעבודה. 57. עיון בהערכת עובד משנת 2004 מגלה תמונה של עובדת טובה שקיבלה ציון גבוה בקטגוריה של משמעת והקפדה על נהלי החברה. עיון בהערכת עובד משנת 2006 מגלה תמונה של עובדת שזכתה להערכות גבוהות במרבית הקטגוריות, ואף נשקלה מועמדותה לקביעות. לפיכך, לטענת המערערת כי מדובר בעובדת בעייתית גם קודם לשנת 2007 אין כל בסיס. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: היקף הביקורת השיפוטית על החלטות הממונה - 58. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר להיקף הביקורת השיפוטית של ביה"ד על החלטות הממונה לאחר תיקון חוק עבודת נשים והוספת סעיף 13ד. המערערת טוענת כי סעיף 13ד הקנה זכות תקיפה ישירה על החלטות הממונה בהליך של ערעור, וביה"ד רשאי לשים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הממונה. המשיבות טוענות מנגד, כי סעיף 13ד קבע זכות ערעור אולם, ביה"ד רשאי להתערב בהחלטות הממונה רק עפ"י עילות המשפט המנהלי. אנו בדעה כי הצדק עם המערערת בעניין זה, כפי שיפורט להלן. 59. סעיף 13ד לחוק עבודת נשים קובע כדלקמן - "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית הדין אזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו." בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר - "החוק כנוסחו היום אינו מקנה זכות ערעור על ההחלטות המנהליות של השר שניתנו לפיו. מוצע להקנות זכות ערעור על החלטות השר לעניין מתן היתרים לפי החוק, ולקבוע כי בית הדין שיוסמך לדון בתקיפה ישירה על החלטות אלה יהיה בית הדין לעבודה". (הדגשות אינן במקור) (ראה - ה"ח הממשלה מס' 226 מיום 12.12.05). היינו, נראה כי תכלית סעיף 13ד הינה להקנות זכות ערעור ותקיפה ישירה של החלטות הממונה בביה"ד לעבודה. 60. החלטת הממונה אם להתיר פיטורי עובדת בהריון הינה החלטה מנהלית שלטונית. יחד עם זאת, מדובר בהחלטה מנהלית במסגרתה פועלת הממונה, כגוף מעין שיפוטי. הממונה נדרשת להכריע בין עמדות שני צדדים ולקבל החלטה תוך יישום הוראות הדין והפסיקה על המקרה שבפניה. 61. עד לחקיקתו של סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, בחינת תוקפה של פעולה שלטונית ע"י בית הדין לעבודה נעשתה על פי עקרונות המשפט המנהלי המחייבים מתן החלטה מנימוקים ענייניים, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכות. בית הדין לא שימש כערכאת ערעור על החלטת הממונה, אלא הפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה. בית הדין לא המיר את שיקול הדעת של הממונה בשיקול דעתו שלו ולא התערב בהחלטת הממונה כל עוד שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות על פי הדין. (ראה לעניין זה- ע"ע 1334/02 נוסצקי נ' מ"י, ניתן ביום 7/12/04 ותב"ע מז/809-3 מאסטרו בע"מ נ' בלוך, פד"ע כג, י"ד). 62. כיום לאחר התיקון והוספת ס' 13ד לחוק עבודת נשים הוקנתה זכות תקיפה ישירה של החלטות הממונה באמצעות הליך ערעור. לפיכך, אין המדובר עוד בעילות ההתערבות על פי המשפט המנהלי בלבד, אלא בית הדין מוסמך לשים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הממונה, על יסוד התשתית העובדתית שהונחה לפניו. סעיף 13ד לחוק עבודת נשים הקנה לבית הדין את הסמכות להתערב בהחלטות הממונה כערכאת ערעור. (ראה - ע"א 4102/07 משרד עו"ד שושי שבח נ' משרד התמ"ת, , ניתן ביום 16.5.10, תע"א 2211/08 מירה נחמני נ' הממונה על עבודת נשים ניתן ביום 7.2.11, ע"ב 2990/08 אורית זריבי נ' עמותת רנה קאסן ניתן ביום 1.9.09, ס"ע 18669-05-09 א. לבן נכסים בע"מ נ' בן מעש גוטמן רחלי ניתן ביום 9.8.11). יחד עם זאת, ראוי להדגיש כי בהליך של ערעור, ביה"ד אינו דן במחלוקת מחדש כערכאה ראשונה, אלא בוחן את החלטת הממונה לאור הראיות אשר היו בפניה בטרם מתן החלטתה, ואת הקשר בינן לבין קביעותיה העובדתיות של הממונה ומסקנותיה. כבר נקבע כי, ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בשיקול דעתו של מקבל ההחלטה או בממצאים העובדתיים שקבע. "ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה ובהערכת מהימנותם של עדים, בפרט כשהם תומכים במסקנה. על אחת כמה וכמה תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו, כאשר הערכאה הראשונה צללה למעמקי הראיות, בחנה ובדקה את הדברים ביסודיות ועשתה ככל האפשר לבירור האמת". (ראה: ע"ע 268/07 איגור רובינשטיין נ' מובילי סלע בע"מ, , ניתן ביום 11.9.08)  תפקודה של המשיבה מס' 1 והחלטות הממונה בעניינה - 63. המערערת טענה כי קיימת חוסר שביעות רצון מתפקודה של המשיבה מס' 1 בעבודה עוד לפני שנת 2007, וכי מסיבה זו אף הועברה המשיבה מס' 1 מתפקידה הקודם לתפקידה הנוכחי ככלכלנית בתחנת הכוח בחדרה. 64. מהערכות עובד שהמציאה המערערת הן לביה"ד והן לממונה עולה תמונה שונה לחלוטין מגרסת המערערת כאמור, בכל הנוגע לתפקודה והתנהלותה של המשיבה מס' 1 בעבודה. בהערכת עובד משנת 2004 קיבלה המשיבה מס' 1 ציונים גבוהים של 8-9 במרבית הקטגוריות לרבות, יושר ואמינות, אחריות, משימתיות ולוח זמנים, משמעת, עבודת צוות וכו'. הציון הנמוך היחיד בהערכת העובד הנ"ל (6- רמה מספקת) היה בקטגוריה של מעורבות ויוזמה, ובהערות ציינה המנהלת הישירה של המשיבה מס' 1 כי נדרשים גילוי יוזמה ומעורבות רבה יותר בעבודה. בהערכת עובד מחודש 1/07, לאחר שעברה המשיבה מס' 1 לתפקידה הנוכחי בחודש 3/06, קיבלה המשיבה מס' 1 ציונים גבוהים 8-10 בכל הקטגוריות. בהערות ציין מר דקל, מנהל תחנת הכוח, כי המשיבה מס' 1 עדיין נמצאת בהליכי קליטה וגיבוש בתחנה, וכי תבחן אפשרות למתן קביעות בחודשים מרץ-אפריל 2007. טענת המערערת כי ההערכה שניתנה למשיבה מס' 1 בחודש 1/07 אינה תואמת את שביעות הרצון מתפקודה בעבודה, ומדובר במחווה שנועדה לתת לה הזדמנות נוספת - תמוהה ביותר, ואינה סבירה. 65. המערערת עצמה טענה כי התפקיד אליו עברה המשיבה מס' 1 ככלכלנית בתחנת הכוח בחדרה, הינו "תפקיד רגיש ואחראי ביותר". במכתבו של מר דקל אל מר שיינר מיום 11.3.07 הוא אף מציין כי יועד למשיבה מס' 1 תפקיד מפתח כיד ימינו של ראש מדור בכיר כספים בתחנת הכוח. ספק רב כי, המשיבה מס' 1 הייתה עוברת מתפקיד הקודם לתפקידו אחראי, רגיש ובכיר יותר, לו אכן, כטענת המערערת, היה חוסר שביעות רצון מעבודתה בתפקידה הקודם. סביר להניח כי, המשיבה מס' 1, כטענתה, עברה לתפקידה הנוכחי לאור בקשתה לעבור למקום עבודה חלופי אצל המערערת, בו קיימת אפשרות קידום ומתן קביעות. חיזוק לגרסת המשיבה מס' 1 ניתן למצוא בהערכת עובד מחודש 1/07, בה צוין כאמור, כי תבחן אפשרות של מתן קביעות לעובדת בחודשים מרץ-אפריל 2007. 66. לפיכך, אנו קובעים כי המערערת לא השכילה להוכיח טענתה באשר לתפקודה הלקוי של המשיבה מס' 1 לפני חודש 3/07. 67. חרף הערכת העובד הטובה שניתנה למשיבה מס' 1 ע"י מר דקל בחודש 1/07 והאפשרות למתן קביעות בחודשים מרץ-אפריל 2007, בתאריך 11.3.07, כחודשיים בלבד לאחר מתן ההערכה הנ"ל, פנה מר דקל אל מר שיינר וטען כי תפקודה של המשיבה מס' 1 הינו בינוני וכי היא אינה מוכנה לקבל מרות. לפיכך, המליץ מר דקל לסיים את העסקתה של המשיבה מס' 1. 68. לפיכך, בצדק הביעה הממונה בהחלטתה הראשונה מיום 4.11.07 תמיהה באשר לשוני שחל, לטענת המערערת, בתפקודה של המשיבה מס' 1 בחודשיים שחלפו ממתן הערכת העובד ועד המלצתו של מר דקל בחודש 3/07 לסיים את העסקתה. זאת, בייחוד לאור העובדה כי כאמור צוין בהערכת העובד שהמשיבה מס' 1 עדיין נמצאת בהליכי גיבוש וקליטה. הממונה קבעה בהחלטתה הראשונה כי לאור העובדה שהמשיבה מס' 1 בהריון, ובהתחשב בתקופת עבודתה, על המערערת לעשות מאמץ כנה וסביר להמשך העסקתה, לרבות מציאת מקום עבודה חלופי. 69. ממועד מתן ההחלטה הראשונה ועד למועד הלידה, החליטה המערערת, לאור תפקודה הלקוי של המשיבה מס' 1 בעבודה - כטענתה, על ביטול הרשאות המחשב של המשיבה מס' 1, איסור על עבודה בשעות נוספות וביטול תשלום שכר עידוד. כמו כן, הוחלט על אי קידום בדרגה לשנת 2008. 70. בחודש 3/08 המשיבה מס' 1 ילדה את בתה, אולם, למרבה הצער התינוקת נפטרה לאחר 10 ימים, והמשיבה מס' 1 שהתה בחופשת לידה. בחודש יוני 2008 הרתה המשיבה מס' 1 בשנית, והודיעה בחודש 7/08 למערערת כי היא נמצאת בשמירת הריון. 71. היינו, ממועד מתן ההחלטה הראשונה של הממונה בחודש 11/07 ועד מועד הלידה בחודש 3/08 עבדה המשיבה מס' 1 כארבעה חודשים, ולאחר הלידה לא שבה לעבודה בשל תקופת לידה לאחר פטירת בתה, ושמירת הריון. 72. חרף האמור, פנתה המערערת לממונה בבקשה למתן היתר לפיטורי המשיבה מס' 1 בחודש 8/08, עת שהתה המשיבה מס' 1 בשמירת הריון. הממונה קבעה בהחלטתה השנייה מיום 4.2.09, כי לא מצאה שבמהלך ארבעת החודשים שחלפו ממועד מתן החלטתה הקודמת ועד מועד הלידה הראשונה, מוצו כל האפשרויות להמשך העסקתה של המשיבה מס' 1, לרבות ניסיון למציאת מקום עבודה חלופי, כפי שקבעה בהחלטתה הראשונה מחודש 11/07. לפיכך, משלא השתנו הנסיבות לא מצאה הממונה הצדקה לשינוי החלטתה, וסירבה להתיר את פיטורי המשיבה מס' 1. 73. המשיבה מס' 1 ילדה את בתה בחודש 3/09 והודיעה למערערת כי בכוונתה לצאת לחל"ת לתקופה של שנה. לאור האמור, חזרה המשיבה מס' 1 לעבודה בתאריך 21.3.10. עם חזרתה הודיעה המשיבה מס' 1 כי היא נמצאת בטיפולי פוריות בגינם תאלץ להיעדר מהעבודה מדי פעם. 74. במהלך חופשת הלידה נשלחו למשיבה מס' 1 שני מכתבים מטעם מר שיינר, על פיהם בכוונת המערערת לסיים העסקתה במועד הראשון האפשרי עפ"י החוק. כך במכתבו של מר שיינר מיום 21.6.09, צוין כי אין לחברה צורך בהעסקת המשיבה מס' 1 לתקופה נוספת, ובמכתבו של מר שיינר מיום 5.8.09 צוין כי העסקתה של המשיבה מס' 1 תמשך עד חזרתה מחל"ת ובמשך 60 יום לאחר מכן. 75. כמו כן, בתאריך 5.5.10, לאחר שובה של המשיבה מס' 1 לעבודה, הודיע לה מר דקל במכתב כי בכוונת המערערת לסיים העסקתה ועל כן, אין המערערת תשקיע בהכשרתה. לפיכך, דחה מר דקל את בקשת המשיבה מס' 1 ליציאה לקורס על מערכת מחשוב חדשה שהוכנסה בתקופה בה שהתה המשיבה מס' 1 בחל"ת, וימי השתלמות אקדמאים. 76. בתאריך 12.5.10, פחות מחודשיים לאחר שובה של המשיבה מס' 1 לעבודה, הגישה המערערת בקשה שלישית לממונה למתן היתר לפיטורי המשיבה מס' 1. 77. בפני הממונה בטרם מתן החלטתה עמד החומר כדלקמן - בקשת המערערת לפיטורי המשיבה מס' 1, עדויות שנגבו ע"י עובד אגף הרישוי במשרד התמ"ת מאת מר שיינר, מר דקל והמשיבה מס' 1, תגובת מר שיינר לגרסת המשיבה מס' 1 מיום 5.8.10, התכתבויות באמצעות מכתבים ודואר אלקטרוני בין המשיבה מס' 1 ו/או בא כוחה לבין מי מטעם המערערת, החלטות הממונה מחודש 11/07 ומחודש 2/09, אישורים רפואיים על טיפולי פוריות, הריון ושמירת הריון. 78. מר שיינר בעדותו בפני עובד אגף הרישוי מיום 15.7.10 טען כי - "העובדת פנתה אליי לפני הלידה וטענה כי בכוונתה להאריך את חופשת הלידה לתקופה המקסימלית, אני עניתי לה במכתב כי העסקתה תוארך ובתום התקופה המוגבלת תסיים העסקתה והעובדת נתבקשה להתכונן לדבר... העובדת חזרה במרץ והודיעה על טיפולי פוריות וכך היא מוגבלת בפיטורים, לאחר מכן תהייה בהיריון וגם אז תהייה מוגבלת בפיטורים ולאחר חופשת הלידה גם לא ניתן לפטר אותה ולעובדת זכות להאריך את חופשת הלידה..." בתגובתו של מר שיינר מיום 5.8.10 לגרסת המשיבה מס' 1 טען מר שיינר כי - "במצב דברים זה בו חברת החשמל אינה יכולה לפטר את העובדת, אין מקום להמשיך ולהשקיע כספים בפיתוחה." 79. מעיון מהחלטת הממונה מיום 13.9.10 עולה כי, קביעת הממונה שאין לקבל את גרסת המערערת על פיה תפקודה של המשיבה מס' 1 לא השתפר לאחר חזרתה מחופשת לידה, מעוגנת היטב בחומר שהונח בפניה, לרבות עדותו של מר שיינר ומכתביו למשיבה מס' 1, עת שהתה בחופשת לידה, כי בכוונת המערערת לסיים העסקתה במועד הראשון האפשרי עפ"י החוק, היינו, 60 יום לאחר חזרתה מחל"ת. הוא הדין באשר למסקנתה של הממונה כי לא ניתנה למשיבה מס' 1 הזדמנות כנה ואמיתית להשתפר בעבודה, אם אכן יש ממש בטענות המערערת באשר לתפקודה הלקוי של המשיבה מס' 1, ולהשתלב בעבודה עם חזרתה מחל"ת. הממונה ציינה כי מהמסמכים והעדויות עולה כי, נחסמה גישתה של המשיבה מס' 1 לנתונים הדרושים לביצוע המשימות שהוטלו עליה, בין היתר, השתלמות לצורך הכרת מערכת מחשוב חדשה. 80. כמו כן, בהתחשב בעדותו ומכתבו של מר שיינר כמפורט לעיל, קבעה הממונה כי המערערת לא מיצתה את כל האפשרויות ליתן למשיבה מס' 1 הזדמנות לשיפור תפקודה, וכי האפשרות להריון נוסף עקב טיפולי הפוריות אותם עוברת המשיבה מס' 1 מהווים שיקול לסיום העסקתה. 81. תכלית הוראת סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים האוסר על פיטורי עובדת לאחר תום חופשת הלידה, הינה להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה וליתן לה הזדמנות ממשית להשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה לאחר היעדרות ממושכת. (ראה - ע"ע 627/06 אורלי מורלי מ.ד.פ. ילו בע"מ ניתן ביום 16.3.08). 82. על כן, מצאנו כי ממצאיה ומסקנותיה של הממונה מנומקים, מעוגנים בתשתית ראייתית ראויה, לאחר שניתנה לכל הצדדים הרלבנטיים האפשרות לטעון את טענותיהם. הממונה התייחסה בהחלטתה לגרסאות הצדדים, עדויותיהם ומכלול הראיות שהיו בפניה, ובין היתר, אף למערך ההסכמים הקיבוציים הקיים במערערת ותקופת ההעסקה המקסימלית לעובדים ארעיים, וביססה את מסקנותיה תוך שקילת כל השיקולים הרלבנטיים ובשים לה לתכלית חוק עבודת נשים והפסיקה. 83. לפיכך, לא מצאנו הצדקה ועילה להתערב בהחלטת הממונה, אשר קבעה כי לא ניתנה למשיבה מס' 1 הזדמנות ממשית לשיפור תפקודה והשתלבותה בעבודה, וכי קיים קשר בין טיפולי הפוריות ואפשרות להריון נוסף לבין רצונה של המערערת לסיים את העסקתה של המשיבה מס' 1. 84. כמו כן, כבר נקבע בפסיקה שבמידה והממונה בדעה שהפיטורים הם בקשר להריון או טיפולי פוריות, כגון במקרה דנן, אין לה שיקול דעת, ואין היא רשאית להתיר את הפיטורים. (ראה: דב"ע מט/131-3 רחל שלום - ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262 ) 85. אשר על כן, לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי אין מקום להתערב בהחלטת הממונה מיום 13.9.10, אף במסגרת הליך זה של ערעור והערעור נדחה בזאת. 86. על המערערת לשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות שכ"ט עו,ד בסך של 5,000 ש,ח תוך 30 יום מהיום. הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור. הריוןפיטוריםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות