קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור להיעדר מהעבודה פיטורים: 1. בין התובעת לנתבעת התקיימו יחסי עבודה החל מיום 15.5.2005. ביום 1.2.08 נתגלעה בין הצדדים מחלוקת, האם הנתבעת אישרה לתובעת להעדר מעבודתה לצורך צילומים כניצבת, אם לאו והאם נסיבות סיום העסקתה בשל מחלוקת זו, הינן בגדר התפטרות או פיטורים. כפועל יוצא מכך עולה השאלה מה המועד הקובע לעניין סיום יחסי העבודה, והתשלומים הנגזרים ממועד זה, לרבות פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ודמי הבראה. הנתבעת טוענת כי התובעת בהתפטרותה גרמה לה נזקים ע"ס 147,770 ₪ ובשל כך הגישה תביעה שכנגד. רקע: 2. כאמור, התובעת החלה לעבוד בשירות הנתבעת החל מיום 15.5.2005 ועד ליום 1.2.2008 שהינו היום האחרון בו עבדה בפועל בשירות הנתבעת. הנתבעת הינה בית ספר שמכשיר תלמידים לקראת מבחנים פסיכומטריים. 3. התובעת הועסקה בתפקיד יועצת לימודים ומכירות וכן ביצעה שירותי מזכירות, בכפוף למחלוקת האם התובעת ביצעה תפקיד זה לכל אורך תקופת העסקתה, אם לאו ומה היקף משרתה. 4. האירוע שהוביל לסיום יחסי העבודה החל בבקשה של התובעת שנעשתה ביום 1.2.08 לצאת לצילומים בני 22-24 ימים, בהם רצתה להשתתף כניצבת בתוכנית טלוויזיה. בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקת התובעת, הצדדים חלוקים. טענות הצדדים טענות התובעת 5. לטענת התובעת, מייד לאחר שקיבלה את ההצעה להשתתף בצילומים, פנתה טלפונית למנהל הנתבעת- מר זיו כספי. לדברי התובעת, בשיחות אלו מנהל הנתבעת הסכים לכך שתעדר באופן זמני לתקופת הצילומים וציין בפניה שיביא במקומה מחליפה לתקופה זו. 6. לטענת התובעת לא היתה נענית להצעה הנדונה, אילו היתה יודעת שהינה חשופה לאבדן מקום עבודתה, זאת נוכח העובדה כי דובר בהצעה בה שימשה כניצבת בלבד בתשלום שכר נמוך, שלא היה שווה בגינו להפסיד מקום עבודה שהינה אוהבת ומשתכרת כראוי, במיוחד נוכח מצבה המשפחתי והעובדה שבעלה פוטר בתקופה זו והחל את עבודתו כעצמאי. 7. בסופו של יום, הצילומים לא יצאו לפועל במועד המתוכנן. משכך פנתה התובעת אל מנהל הנתבעת וביקשה להגיע לעבודה, אולם במענה לבקשה הובהר לה על ידי מנהל הנתבעת כי אין צורך שתגיע לעבודה, כי יש לה מחליפה. 8. לטענת התובעת, הבינה כי יש לה מחליפה לתקופה שביקשה להעדר ולכן המתינה בסבלנות. אולם משיחה שערכה עם מנהלת החשבונות הבינה שלמעשה אין לה מחליפה ולכן החלה לדאוג. 9. נוכח האמור, ביקשה להיפגש עם מנהל הנתבעת ואכן ביום 13.2.2008 נערכה פגישה בה הבהירה התובעת כי הינה מבקשת שהנתבעת תעמוד בהתחייבותה וביקשה להמשיך ולעבוד אולם הנתבעת סרבה להעסיקה . טענת הנתבעת 10. לטענת הנתבעת התובעת החלה לעבוד במשרה חלקית וכי במהלך תקופת העסקתה אופי תפקידה שונה לתפקיד בכיר יותר, משכך עלה שכרה . 11. לטענת הנתבעת אכן ביום 1.2.08 היו בין התובעת לבין מנהל הנתבעת שתי שיחות טלפוניות, אולם לטענת הנתבעת בשיחות אלו הובהר לתובעת כי מקום עבודתה לא ישמר לה. למרות זאת בשיחה השניה הודיעה התובעת כי היא מתכוונת ללכת לצילומים בהם תשמש כניצבת. מבחינת הנתבעת מדובר היה באבדן אמון מוחלט בנתבעת, נוכח החלטתה זו. 12. לטענת הנתבעת, נוכח אבדן האמון בתובעת ונוכח חוסר הוודאות המוחלט אימתי תיעלם התובעת שוב ממקום העבודה ונוכח זאת שהנתבעת ממילא היתה צריכה להכשיר מחליפה לתובעת, הנתבעת לא מצאה צורך בעבודה בת מספר ימים של התובעת, זאת הסיבה שלא רצתה להחזיר את התובעת לעבודה ביום 2.2.2008 , המועד בו הודיעה כי הצילומים נדחים והיא זמינה לעבודה. 13. הנתבעת הבהירה כי מבחינתה התובעת התפטרה ברגע שהודיעה שהיא החליטה ללכת לצילומים , קרי ביום 1.2.08. דיון והכרעה 14. נדון תחילה בנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים ולאחר מכן נפנה לדון ביתר רכיבי התביעה. האם התובעת פוטרה או התפטרה? 15. בקשר לכך יפים לענייננו מושכלות ראשונים לפיהם: "השאלה אינה מה גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי 'ביטל' את החוזה. עת מדובר בחוזה עבודה ועת בביטול חוזה מדובר, יכול והביטול יהיה על ידי המעביד ואז בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות מדובר. לענייננו המשותף לשניים -פיטורים והתפטרות- הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים יחסי עובד מעביד לידי סיום. השוני בין השנים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו, המעביד או העובד" ראה: דב"ע שם/ 3-116,שלום סלמה- מדינת ישראל פד"ע יב' 375. 16. ניתוק יחסי עובד ומעביד נעשה, בדרך כלל, בדרך של התפטרות או בדרך של פיטורים. בשני המקרים כאחד יש להראות כוונה ברורה וחד משמעית לסיום חוזה העבודה: "על מנת שניתן יהיה להגדיר סיומם של יחסי עבודה כפיטורים או התפטרות, יש צורך במתן ביטוי ברור לכוונה לסיים יחסים אלו, על דרך של פעולה אקטיבית, או לכל הפחות, על דרך המחדל" ראה: ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא ו- 16 אח' נ' יוסי שוורץ (2011), מיום 13.2.11. וראה: ס"ק (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל ואח' נ' הר"י ואח', מיום 4.9.01. 17. משכך, עלינו לבחון האם התנהגות התובעת ביום 1-2.2.08, היתה בגדר ביטול הסכם העבודה, דהיינו האם בהתנהגותה יש לראות בתובעת כמי שהתכוונה להביא לסיום יחסי העבודה. 18. יובהר כי במידה והתובעת היתה מחליטה על דעת עצמה, חד צדדית, לצאת במהלך עבודתה ל-22 ימי צילום על חשבון ימי עבודתה, ברי שמדובר היה בזניחת עבודה מטעמה, שיש לראותה כהתפטרות ואף כהפרת משמעת. 19. אולם במקרה דנן, התובעת פנתה אל מנהל הנתבעת, עובר להחלטתה בדבר השתתפות בימי הצילומים כניצבת. 20. המחלוקת בתיק זה הינה האם מנהל הנתבעת נתן את הסכמתו להשתתפות התובעת בימי הצילומים אם לאו. לטענת התובעת החלטתה לצאת לימי הצילומים כניצבת, באה לעולם רק בשל העובדה כי מנהל הנתבעת פרגן והסכים ליציאתה תוך שהינו מבהיר לה כי מקום עבודתה מובטח. מנגד, מנהל הנתבעת טוען כי הבהיר לה כי מקום עבודתו אינו מובטח לה ו אינו מסכים ליציאתה זו. 21. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ובחנו את כלל הטענות והמסמכים שהוגשו לתיק, אנו מקבלים את גרסת התובעת לפיה פנתה ביום 1.2.2008 למנהל הנתבעת- מר זיו כספי עדכנה אותו וביקשה לקבל את אישורו לצאת לימי צילום ולהשתתף כניצבת וכן הבהירה לו בשיחה השנייה כי הינה מתכוונת לצאת לימי הצילום כניצבת. כן אנו מקבלים את גרסת התובעת כי הנתבעת הסכימה ליציאתה לצילומים, ורק על בסיס הסכמה זו החליטה התובעת להשתתף בימי הצילומים בידעה כי מקום עבודתה מובטח לה, שתשוב. 22. הנימוק לכך שאנו מקבלים את גרסת התובעת הינו כי במידה ואכן מנהל הנתבעת היה מתנגד ליציאתה לצילומים, היה עליו להבהיר לתובעת באופן חד משמעי, כי מקום עבודתה אינו מובטח לה במידה ותחליט לצאת לאותם ימי צילומים. הדבר היה צריך למצוא את ביטוייו במסרון שכתב עוד ביום 2.2.2008, יום לאחר שיחות הטלפון בהם הינו טוען כי הבהיר לתובעת כי במידה ותקבל את ההצעה, מקום עבודתה לא ישמר לה. 23. עיון במסרון ששלחה התובעת ובתשובת מנהל הנתבעת לתובעת, לאחר שזו הבהירה לו כי ימי הצילום נדחו, מעלה כמצוטט: " זיו המשחק נדחה במס' ימים לא ידוע אז להמשיך בינתיים לבוא רגיל? "תודה אין צורך כבר הסתדרתי הבאתי מישהו במקומך. ברגע שהודעת לי מהיום להיום שאת לא מגיעה דאגתי למחליף כפי שאמרתי לך. היי רגועה וחופשיה." 24. לטעמינו יש לתמוה מדוע יום לאחר השיחה הנדונה, מנהל הנתבעת לא מבהיר בצורה ברורה וחד משמעית לתובעת כי הוא לא מסכים לכך שתצא לימי הצילומים וכן לא ברור לנו מדוע לא הבהיר לה ברחל בתך הקטנה כי מקום עבודתה אינו מובטח לה, כפי שהבהיר לה לטענתו בתצהירו, בשיחת הטלפון. 25. נהפוך הוא, עיון במסרון זה מעלה מצג לפיו מנהל הנתבעת מרגיע את התובעת שהיא יכולה להיות רגועה. מצג ממנו יש להסיק כי אכן הסכים כי התובעת תצא לצילומים וכי לא תאבד את מקום עבודתה. 26. לא זו אף זו, עיון בתצהיר התובע ובחקירתו הנגדית מעלה כי הינו מצהיר ומעיד כי באותו מועד ממש תחושותיו היו שונות ביותר, כמצוטט: " יש עובדת שאיבדה את כל האמון והנזק שנגרם אם הייתי מחזיר אותה היה יותר גבוה. אדם שקיבל ממני כזה יחס ו"דפק לי ברז" ביום שישי בצהרים הוא אדם שכף רגלו לא תדרוך יותר בבית הספר. נקודה." ר' עמ' 25 שדרות26-28 לפרטיכל הדיון מיום 30.10.11. 27. אם אכן אלו היו תחושותיו של מנהל הנתבעת וכי עמדתו היתה כה ברורה לפיה אין לתובעת יותר מה לעשות אצלו, על אחת כמה וכמה הדבר היה צריך למצוא את ביטוייו באותו מסרון. 28. הפער בין המסרון כפי שנוסח בזמן אמת על ידי מנהל הנתבעת לבין האמור בתצהירו שנכתב לאחר שנים ועדותו בדיון ההוכחות, הינו פער שאינו ניתן לגישור. 29. כמו כן, עיון בנספח ח' לתצהירי התובעת מעלה כי גם בעבר יצאה התובעת לימי לצילום על חשבון ימי עבודתה וכי מנהל הנתבעת לא התנגד לכך, דבר המחזק את גרסת התובעת. 30. אנו מקבלים גם את גרסת התובעת, לפיה התובעת לא היתה מווותרת על מקום עבודה שהינו בעל השתכרות טובה ואהוב עליה לטובת מספר ימים של צילומים בהם הינה משמשת כניצבת בלבד, במיוחד במצב בו בעלה פוטר מעבודתו והחל עסק עצמאי חדש . 31. יתרה מזאת, במצב הדברים שנוצר, מן הראוי שמנהל הנתבעת היה פונה בכתב לתובעת ומתריע בפניה על משמעות מעשיה ומבהיר לה כי אם לא תשוב לעבודה, יראו אותה כמתפטרת. במצב שנוצר הנתבעת לא יכלה להסיק בדבר מעשה התפטרות, מבלי לעשות צעד כלשהו על מנת לברר את הדברים ו/או לכל הפחות להבהיר את הדברים באופן חד משמעי. 32. סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א -2001 ( להלן:"חוק הודעה מוקדמת" קובע, כמצוטט: " (א) מעביד ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עובד- מעביד. (ב) לא נתן מעביד לעובד אישור כאמור בסעיף קטן (א) עד תום ארבעה עשר ימים מיום העבודה האחרון של העובד, או עד תום שבעה ימים מיום דרישת העובד בכתב, לפי המוקדם מביניהם, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).... 33. במקרה דנן, היה לצפות מהנתבעת, אם אכן עובדתית ראתה "בהיעלמות" התובעת כהתפטרות, שלכל הפחות תשלח לה מכתב מסודר על סיום יחסי העבודה, כפי שחובה עליה לעשות בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת. 34. אשר על כן אנו קובעים כי ביום 1.2.08 התובעת לא התפטרה מעבודתה וכי החלטתה לצאת לימי הצילומים נעשתה בהסתמך על הסכמת הנתבעת לכך. 35. מעבר לאמור, גם עיון בגרסת הנתבעת, הן בתצהיר מנהל הנתבעת והן בחקירתו הנגדית, מוביל גם למסקנה ,לפיה הנתבעת היא זו שפיטרה את התובעת. 36. אין חולק כי בסופו של יום, הצילומים לא יצאו לפועל ביום 3.2.2008. כן אין חולק כי התובעת פנתה אל מנהל הנתבעת במסרון ושאלה אותו האם להגיע לעבודה כרגיל? במענה להודעה זו מבהיר לה מנהל הנתבעת שהיא לא צריכה להגיע כי יש לה כבר מחליפה וזאת בחלוף פחות מיום, מהיום שהודיעה על הצילומים. בישיבת ההוכחות מנהל הנתבעת ובת זוגתו הודו כי בפועל, לא היתה באותו מועד מחליפה לתובעת. בת זוגתו של מנהל הנתבעת הושיטה יד לנתבעת באותה תקופה, ללא שכר, הא ותו לא. 37. כן עיון בעדותו של מנהל הנתבעת מעלה: " ש: למה לא אמרת למירב לבוא ביום ראשון לעבודה? ת: אדם שאיבד אימון לא מעוניין יותר להיות עימו. התובעת הלכה לנתי רביץ והודתה לי שאפשרתי ולמרות זאת מודיע ( צ.ל מודיעה א.ר.ב.) לי שהוא עוזב מהיום להיום ( צ.ל שהיא עוזבת מהיום להיום א.ר.ב) , האמון הלך לאיבוד ואי אפשר להמשיך לעבוד. ... ש: מה היה קורה אם היא היתה באה ביום ראשון? ת: ברגע שאיבדתי אמון וסיכמתי עם סמדר כאיש עסקים הנזק היה נמוך יותר מאשר להמשיך להעסיק אותה כשאין לי אמון. אדם שעוזב מהיום להיום אין לי יותר אמון בו.... ש: הסברת שבגלל אובדן אמון מוחלט היא לא יכלה לחזור בשום אופן? ת: נכון....ש: לאחר הודעת טקסט כזאת שום בעל עסק לא ישאיר עובד בוגדני כזה.... 38. לפי עדות מנהל הנתבעת, המסרון של התובעת גרם לו לאבד אמון בה ולא לרצות יותר בעבודתה, למרות שהיתה זמינה לעבודה והבהירה כי היא מעוניינת לעבוד. המשמעות של גרסה זו של מנהל הנתבעת, הינה פיטורים לכל דבר ועניין. 39. משכך גם אם היינו מקבלים את גרסת הנתבעת כפי שהופיע הן בתצהירה והן בחקירתה הנגדית, כמפורט הרי שגרסה זו מובילה גם היא למסקנה לפיה הנתבעת היא זו שפיטרה את התובעת. 40. אשר על כן אנו קובעים כי התובעת פוטרה מעבודתה בשירות הנתבעת וזאת החל מיום 1.2.2008 . לענין תחשיב פיצויי פיטורים 41. לטענת התובעת עבדה היא במשרה מלאה לכל אורך תקופה העסקתה וכן שימשה בתפקיד יועצת לימודים ומכירות וכן ביצעה שירותי מזכירות בכל תקופת העסקתה. משכך יש לחשב את רכיב פיצויי הפיטורים בהתאם לשכרה האחרון המלא שקיבלה בנתבעת. 42. מנגד, הנתבעת טוענת שהתובעת החלה לעבוד במשרה חלקית ותפקידה שונה במהלך עבודתה. לכן טוענת היא כי יש לבצע את תחשיב פיצויי הפיטורים לא לפי השכר האחרון אלא בחלוקת תקופה העסקה, למספר תקופות בהתאם לשינוי היקף העסקתה והשינוי בשכר עבודתה. 43. אנו מבכרים לקבל את גרסת התובעת בנדון על פני גרסת הנתבעת, זאת בשל העובדה שהתובעת הציגה מסמכים מטעם הנתבעת עצמה, התומכים בגרסתה שלה. מסמכים אלו מהווים הודאה של הנתבעת בגרסת התובעת. ר' נספח ב' לתצהיר התובעת. 44. עיון בנספח ב' מעלה כי הנתבעת היא זו שהעבירה לביטוח לאומי נתונים בנוגע לתובעת, מהם עולה כי התובעת עבדה במשרה מלאה בכל תקופת העסקתה. לכן אנו מקבלים את גרסת התובעת, לפיה עבדה במשרה מלאה בשירות הנתבעת, במהלך כל תקופת העסקתה. 45. כמו כן עיון בנספח ג' לתצהיר התובעת מעלה כי מנהלת שיווק ומכירות של הנתבעת- הגב' עינת ביתן, העבירה לתובעת מכתב המלצה, עובר להיווצרות עילת התביעה הנדונה, שם מצויין: "התובעת התקבלה לעבודה בבית ספרינו בתפקיד יועצת לימודים". אנו קובעים כי באמור יש משום הודיית הנתבעת בגרסת התובעת, לפיה אופי תפקידה לא שונה במהלך תקופת העסקתה. 46. נוכח האמור, אנו קובעים כי אין לקבל את גרסת הנתבעת לפיה יש לבצע את תחשיב פיצויי הפיטורים של התובעת באופן יחסי לתקופות עבודתה השונות של התובעת אלא יש לקבל את גרסת התובעת ולבצע את התחשיב לפי שכרה האחרון של התובעת, ללא רכיב הנסיעות שהינה תוספת שאין לקחת בחשבון לצורך תחשיב פיצויי פיטורים כעולה מתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 47. נוכח האמור יש לחשב את פיצויי הפיטורים של התובעת על בסיס שכרה האחרון. 48. נוכח המחלוקת בכל הנוגע לסיום העסקת התובעת, לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בנסיבות העניין. 49. משכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בהתאם לתחשיב זה:9000 ₪ * 2.7 שנות עבודה- 24,300 ש"ח לעניין הודעה מוקדמת 50. משקבענו כי התובעת פוטרה, הרי שקמה לה זכאות לתשלום תמורת הודעה מוקדמת בשיעור של חודש עבודה. 51. משכך זכאית התובע להודעה מוקדמת בסך של 9,000 ₪. לענין דמי הבראה 52. התובעת טוענת כי הנתבעת לא שילמה לה דמי הבראה עבור שנת 2007- 2008. 53. עיון בכתב ההגנה ובתצהירי הנתבעת מעלים כי אין כל טענת הגנה בכל הנוגע לרכיב זה. יתר על כן, עיון בתלושי השכר של שנת 2007 ו2008 מעלים כי אין כל איזכור לתשלום דמי הבראה בתקופה זו. 54. אשר על כן אנו קובעים כי התובעת זכאית לרכיב דמי הבראה בכימות הכספי של 2064 ₪ - 6.5 ימים * 318 ש"ח. לעניין התביעה שכנגד 55. משקבענו כי התובעת פוטרה, הרי שממילא אין כל בסיס לתביעה שכנגד אותה הגישה הנתבעת המבוססת על נזקים שנגרמו לטענת רק בשל התפטרותה של התובעת ואי מתן הודעה מוקדמת על ידה. 56. למעלה מן הצורך יובהר כי גם אילו היינו קובעים כי התובעת התפטרה לא היינו מקבלים את התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת וזאת נוכח העובדה כי הנתבעת לא הרים את הנטל הנדרש להוכחת נזקים הקשורים להפסקת העסקתה של התובעת. 57. מדובר על תביעה שבאה לעולם בחוסר תום לב וכאמצעי של לחץ ואיום על התובעת. עובד שמתפטר אינו אמור להיות חשוף לתביעה בגין נזקים, בשל היותו עובד רווחי, שהחליט להתפטר מעבודתו מנימוקיו שלו, מעבר לרכיב הודעה מוקדמת שעליו לתת, עובר להתפטרות בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת. 58. אשר על כן התביעה שכנגד מטען הנתבעת נדחית מכל וכל. סוף דבר 59. הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים: 24,300 ₪. ב הודעה מוקדמת: 9,000 ש"ח ג. דמי הבראה:2064 ₪. 60. כל הסכומים לעיל ישולמו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.2.2008 ועד ליום התשלום בפועל. 61. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאותיה בגין תביעה זו בסך 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאותיה בגין ניהול הגנתה בתביעה שכנגד שנדחתה בסך של 4000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 62. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים. פיטוריםהשעיה