קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור רופא מטפל שמירת הריון מול חוות דעת מומחה: 1. ביום 3/10/10 פנתה התובעת לנתבע בתביעה לתשלום גמלת שמירת הריון החל מיום 4/8/10 ועד לתום ההריון (באותה עת, מועד הלידה המשוער היה יום 4/2/11). במכתבו מיום 13/10/10, הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לגמלת שמירת הריון נדחית בשל טענת הנתבע על כך שהתובעת לא הפסיקה את עבודתו לצורך שמירת הריון כאמור בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). כנגד כך הגישה התובעת את התובענה שבפנינו. 2. בעת הדיון בבית הדין, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר העובדות הרלוונטיות (שעסקו בתיאור עבודתה של התובעת). כן הם הסכימו על כך שהאישורים הרפואיים שהתובעת הגישה במהלך הדיון, יועברו אל רופא מטעם הנתבע ובהתאם לכך ישקול הנתבע את דעתו. סוכם כי אם לאחר מכן יחליט הנתבע לדחות את התביעה בקשר לכל התקופה או לחלק ממנה - יוזמן החומר הרפואי הרלוונטי, וימונה מומחה מטעם בית הדין שיתבקש לחוות את דעתו אם מצבה של התובעת עונה על הגדרת "שמירת הריון" בסעיף 58 לחוק. 3. לאחר אותה הסכמה, הודיע הנתבע כי הוא החליט לקבל את התביעה לגמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 25/11/10 ועד ליום הלידה. הנתבע עמד על דעתו שדין התביעה בקשר לתקופה הקודמת, מיום 4/8/10 ועד יום 24/11/10 - להידחות. המחלוקת בקשר לזכאותה של התובעת לגמלת שמירת הריון בענין התקופה שמיום 4/8/10 ועד יום 24/11/10, היתה במישור הרפואי. לפיכך, היה צורך במינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, בטרם ההכרעה בה. אלה העובדות המוסכמות 4. התובע עבדה כנציגת מכירות של חברת קימברלי וסימילאק. בעבודתה היה על התובעת להגיע ל-13 סניפים של רשתות שיווק, לפרוק סחורה ממשטחים ולסדר את הסחורה על מדפים. הסחורה שעל התובעת היה לפרוק ולסדר כוללת: חבילות של חיתולים חד-פעמיים, חבילות של מגבונים, חבילות של נייר טואלט וקופסאות של סימילאק. מדובר בעבודה המצריכה מאמץ פיזי, וכוללת גם עליה על סולמות והליכה מרובה. 5. שבוע העבודה של התובעת היה בן 5 ימים. יום העבודה של התובעת היה בן 5-6 שעות. 6. ההריון הנדון של התובעת היה ההריון החמישי שלה. קדמו לו הריון ראשון שהסתיים בניתוח קיסרי, הריון שני שהסתיים בהפלה, הריון שלישי שהסתיים בניתוח קיסרי והריון רביעי שהסתיים בהפלה. (התובעת סבורה כי שתי ההפלות נגרמו בשל מאמצים פיזיים שעשתה). 7. על פי הוראות הרופאים המטפלים בתובעת היה עליה להיות בשמירת הריון מיום 4/8/10 עד הלידה. התובעת לא עבדה החל מיום 4/8/10. המומחה 8. בהחלטה מיום 17/4/11 מונה פרופ' אליהו כספי לשמש מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (הוא ייקרא להלן: "המומחה"). הופנתה אל המומחה שאלה בדבר התאמת המונח "שמירת הריון" כפי שהוא מוגדר בסעיף 58 למצבה של התובעת כפי שהיה בתקופה השנויה במחלוקת. המומחה נתן את חוות דעתו. בהחלטה מיום 9/5/11, ביחד עם העברת חוות דעת המומחה אל הצדדים, נמסר לצדדים כי יש כוונה להעביר אל המומחה שאלות הבהרה ביוזמת בית הדין, בענין ההבדל בין מצבה של התובעת בתקופה השנויה במחלוקת, לבין מצבה בתקופה שלאחר מכן. משהצדדים לא הגיבו על הכוונה האמורה וגם לא הגישו בקשה להפניית שאלות הבהרה ביוזמתם, עד יום 10/6/11, הופנו אל המומחה שאלות הבהרה בהתאם לכוונה שהודעה לצדדים עוד לפני כן. המומחה השיב גם על שאלות ההבהרה. 9. מהאמור בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו על שאלות ההבהרה עולה כי דעת המומחה היא כזו: א. בין יום 4/8/10 לבין יום 24/11/10 סבלה התובעת מכאבי גב תחתון שהקרינו לאזור הבטן והגפיים אך לא נמצאו חריגים נוירולוגיים או הגבלה בתנועה, אף שהתובעת התלוננה על נפילה על הגב. מקור הכאבים אובחן כ"Symphysiolysis", אף שמדובר במצב שלדעת המומחה אינו גורם לכאבים, אם לא היתה לפני כן לידה וגינלית. ב. כל התקופה שבמחלוקת היתה מכוסה על ידי אישורי מחלה מסיבות שונות, שאינן של מצב המצדיק שמירת הריון. עיקר הבעיה באותה עת היתה כאבי גב, ואף אם התובעת נזקקה למשככי כאבים - לא היה בכך כדי לסכן את ההריון. ג. ייתכן מאד שתלונותיה של התובעת הקשו עליה לבצע מאמץ פיזי מסוים שבגינו היה ראוי לאשר לה מנוחות קצרות אך לא "שמירת הריון". ד. שתי ההפלות שהיו בהריונות הקודמים של התובעת, אינן מהוות גורם סיכון ואינן מלמדות על קיומו. הוא הדין גם בקשר לשני הניתוחים הקיסריים הקודמים. ה. מצבה הרפואי של התובעת עד ליום 24/11/10 לא היה בגדר סיכון לתובעת או לעובר. ו. המומחה אינו יודע באופן מדוייק מה הגורם לאישור "שמירת הריון" לתובעת בתקופה שמיום 25/11/10 ועד הלידה. הוא מעריך שמדובר בשילוב של תלונות על כאבי גב עם מצב של סוכרת הריונית שטופלה באינסולין. המצב השתנה באמצע חודש נובמבר 2010, עם אבחון הסוכרת ההריונית ביום 17/11/10. שמירת הריון, הדין וההלכה הפסוקה 10. בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"), הוגדר המונח "שמירת הריון", כך: "היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה;". 11. בהלכה הפסוקה נדונו מספר מקרים של מבוטחות במצב דוגמת זה של התובעת, אשר בו, הפגימה הרפואית הבסיסית, היא פגימה שלכשעצמה אינה נובעת מההריון, אך להריון יש השפעה על אותה פגימה, השפעה שלעתים מוגדרת כ"סיכון" למבוטחת, ולעתים - אינה מוגדרת כך. להלן נסקור חלק מהמקרים שנדונו בפסיקה. 12. בעב"ל 479/97 המוסד לביטוח לאומי - גבאי (פסק דין מיום 3/2/02, שייקרא להלן: "ענין גבאי") דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של הנתבע על פסק דין שבו התקבלה תביעה לגמלה לשמירת הריון, בלא מינוי מומחה רפואי, וזאת - רק על סמך האישורים שהומצאו. במהלך הדיון בערעור, מינה בית הדין הארצי לעבודה מומחה רפואי מטעמו, שאישר כי מצבה של המשיבה אמנם לא תאם את ההגדרה הכוללנית של "שמירת הריון", אך כאביה היו יכולים להיות מוחמרים במהלך ההריון עקב העבודה, ולכן - ההמלצה להימנע מעבודה עד ללידה היתה סבירה. כלומר, בענין גבאי, קבע בית הדין הארצי לעבודה שניתן לחייב את הנתבע לשלם גמלת שמירת הריון, גם בשל החמרה בכאבים שנוצרת בשל ההריון, אף בלא "סיכון" של המבוטחת או העובר. בית הדין הארצי לעבודה ציין באותו פסק דין שספק אם היה כלל צורך במינוי מומחה רפואי, ואולי היה ניתן להסתפק באישור הרפואי הראשוני, שצורף לתביעה. 13. ההלכה שנקבעה בענין גבאי - לא נותרה על כנה, לפחות בכל הנוגע למעמדו של האישור הרפואי הראשוני שצורף לתביעה. בעב"ל 1158/01 המוסד לביטוח לאומי - הק (פס"ד מיום 14/1/04), נקבע כי גם כשהמבוטחת אינה יוצאת לעבודה בהסתמך על האישור הרפואי שניתן לה, עליה לדעת שייתכן שפקיד התביעות (בהסתמך על חוות דעתו של רופא הנתבע) לא יאשר את התקופה שבאישור ככזו המצדיקה גמלת שמירת הריון, וכי במקרים שבהם יש מחלוקת בענין זה - נכון לשקול מינוי של מומחה רפואי מטעם בית הדין. 14. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 22/6/04, נתן בית הדין הארצי לעבודה פסק דין בערעור של הנתבע (עב"ל 1250/02 המוסד לביטוח לאומי - קדוש, ייקרא להלן: "ענין קדוש") על פסק דין של בית דין זה שבו התקבלה תביעה (ב"ל 1852/99) לגמלת שמירת הריון, בהסתמך על ההלכה שנקבעה בענין גבאי (ובטרם ניתן פסק הדין בענין הק). בענין קדוש נדונה תביעתה של מבוטחת אשר ניתנו לה אישורים רפואיים על הצדקת "שמירת הריון" בשל מצב אורתופדי שלא נבע מההריון, כשנקבע שההריון הביא להחמרה בכאבים. כאמור לעיל, תחילה התקבלה תביעתה על סמך ההלכה שנפסקה בענין גבאי. במהלך הדיון בערעור בענין קדוש, ניתן פסק הדין בענין הק, ובהתאם לאמור בו, החליט בית הדין הארצי לעבודה בענין קדוש להחזיר את עניינה של המבוטחת אל בית הדין האזורי לשם מינוי מומחה נוסף בשאלת הקשר בין ההריון לבין ההמלצה להימנע מעבודה. המומחה הנוסף שמונה בבית הדין האזורי הביע את דעתו על כך שהיה סיכון במצב המבוטחת, בשל ההחמרה בכאביה. משעמדה זו הובעה על ידי המומחה הנוסף, הודיע הנתבע כי הוא מסכים לכך שהתביעה תתקבל (ראו פסק הדין בענין קדוש, מיום 13/2/05). 15. ביום 2/3/05, ניתן פסק דין נוסף על ידי בית הדין הארצי לעבודה, הוא פסק הדין בעב"ל 1087/04 המוסד לביטוח לאומי - יוקר (שייקרא להלן: "ענין יוקר"). בענין יוקר נדון עניינה של מבוטחת שבעת שהיתה בהריון סבלה ממצב של רגישות ניכרת במפשעה, עקב לחץ על העצב. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לא הוכח שלא היתה סכנה לרגל של המבוטחת, עקב אותו לחץ על העצב (אף שהמקור ללחץ עצמו, לא היה בשל ההריון), ולפיכך - לא נסתרה החזקה שנוצרה מהאישור הרפואי שתמך בתביעתה, כך שהיא היתה זכאית לגמלת שמירת הריון. 16. על סמך האמור לעיל, ניתן - לדעתנו - לסכם את ההלכה הפסוקה, כך: א. האישור הרפואי שניתן על ידי הרופא של המבוטחת בתביעה לגמלת שמירת הריון, הוא בעל מעמד כבד משקל, ויוצר חזקה שלפיה אכן מדובר במצב רפואי שמצדיק "שמירת הריון". ב. החזקה האמורה, ניתנת לסתירה. במקרה של מחלוקת רפואית בענין זה, נכון למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין. ג. גם אם מתברר שהבסיס המקורי לסיכון הרפואי של המבוטחת מצוי בפגימה שאינה נובעת מההריון, אך ההריון מביא ליצירת הסיכון או מחמיר אותו - מדובר במצב שנכון לראותו כ"מצב רפואי הנובע מההריון המסכן את האשה". יישום ההלכה הפסוקה על עניינה של התובעת 17. ההלכה הפסוקה באופן כללי בבית הדין לעבודה (ולאו דווקא בענייני שמירת הריון), מלמדת שיש לתת משקל נכבד מאד גם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין. המומחה מטעם בית הדין משמש כ"אורים ותומים" של בית הדין בעניינים הרפואיים. עם זאת, אין בכך כדי להביא למצב שבו בכל עת יהיה בית הדין מחוייב לקבל על עצמו את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין. עם כל המשקל הרב מאד שיש לתת לחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, עדיין מדובר בראיה מבין ראיות שונות, ולבית הדין יש שיקול דעת בהערכת משקליהן של הראיות שבפניו. לדעתנו בעניינה של התובעת, כמשתמע גם מההלכה הפסוקה כפי שנסקרה לעיל, יש לתת משקל רב יותר לאישור הרפואי שניתן על ידי הרופא המטפל, מאשר לחוות דעתו של המומחה. שיקולינו בענין זה יפורטו להלן: א. אמנם המומחה התבסס בחוות דעתו לממצאים מהחומר הרפואי של התובעת שהצביעו בעיקרם על כאבי גב שמהם סבלה התובעת בתקופה שמיום 4/8/10 עד ליום 24/11/10 והגיע למסקנה שממצאים אלו בלבד לא היוו מצב רפואי שסיכן את בריאותה של התובעת. יחד עם זאת המומחה לא התייחס בחוות דעתו לדימומים שמהם סבלה התובעת במהלך ההריון. לעומת זאת, באישור הרפואי מיום 5/9/10 (שהוא האישור שעליו נסמכה התביעה), ציין הרופא המטפל את הממצא לגבי "הפרשה חומה". גם עיון בחומר הרפואי שבתיק מעלה אירועים של "הפרשות דמיות" במהלך חודש יוני 2010. המומחה, כאמור, כלל לא התייחס לכך בחוות דעתו, ולדעתנו - יש בענין זה כדי להפחית ממשקל חוות דעתו. ב. באופן דומה לענין הדימומים, לא נראה מחוות דעתו של המומחה כי הוא ייחס משקל למצב של לחצים וכאבים בשיפולי הבטן, שהיה אצל התובעת, גם בתקופה שמיום 4/8/10 ועד יום 24/11/10. לעומת זאת, הרופא המטפל שהמליץ על שמירת הריון נתן את דעתו גם לענין זה. ג. כעולה מפסק הדין בענין גבאי, כפי שנסקר לעיל, נכון להביא בחשבון לא רק את שאלת עצם הסיכון להריון, אלא את מכלול הנסיבות, שמכחן יש לשקול אם ההמלצה להימנע מעבודה כדי להפחית את הסיכון - היא המלצה סבירה. בענין זה, אנו סבורים שנכון לתת משקל ראוי לעובדה שהתובעת כבר חוותה שתי הפלות בהריונות קודמים. מדובר בתובעת שעבודתה כרוכה במאמץ פיזי, ואשר מייחסת את ההפלות הקודמות למאמצים פיזיים. כאשר מוסיפים לעובדה זו את הכאבים, הדימומים ואת האבחנה של "Symphysiolysis" (אף אם המומחה סבור שאותה אבחנה - אינה סבירה), נראה לנו שהיתה הצדקה לאישורו של הרופא המטפל על הצורך להפחתת הסיכון באמצעות ההימנעות מעבודה. ד. בחינת חוות דעתו המקורית של המומחה מעלה לכאורה כי הוא הסתייג גם מההכרה בתובעת כמי שהיתה במצב של "שמירת הריון" בתקופה שמיום 25/11/10 ואילך. בעמוד 2 לחוות דעתו, ציין המומחה כי הוא אינו יכול לעמוד על טיבו המדוייק של המצב שבגינו אושרה שמירת ההריון באותה עת. לעומת זאת, בתשובותיו על שאלות ההבהרה, הסביר המומחה כי היה "שוני מהותי" החל מאמצע נובמבר 2010, בשל כך שאובחנה סוכרת הריונית. גם אז, לא הסכים המומחה כי ההצדקה לשמירת הריון אמורה להתחיל כבר ביום 17/11/10, אלא הביע את דעתו שמדובר דווקא ביום 25/11/10 (כעמדת הנתבע). בדברים אלה, נראה לנו כי המומחה לא היה עקבי בעמדתו, והדבר מצדיק הפחתה מסויימת במשקל הראייתי שיש לתת לחוות דעתו, ובמקביל - העלאת המשקל היחסי שיש לתת לעמדתו של הרופא המטפל. אשר על כן, כמוסבר לעיל, אנו מעדיפים את עמדת הרופא המטפל וקובעים כי הוכח שהיתה הצדקה לראות את התובע כמי שזקוקה ל"שמירת הריון" גם בתקופה שמיום 4/8/10 ועד יום 24/11/10. לסיכום 19. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי על הנתבע לשלם לתובעת גמלת שמירת הריון גם בעבור התקופה שמיום 4/8/10 ועד יום 24/11/10. 20. אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/11/11, אם לא ישולם לפני כן. 21. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על האמור בפסק דין זה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. הריוןרפואהחוות דעת מומחהשמירת הריוןמומחהחוות דעת