קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור רפואי למעסיק על טיפולי פוריות: 1. האם פוטרה התובעת מחברת קל נופש בע"מ (להלן: "הנתבעת") בשל טיפולי פוריות להם נזקקה? זוהי השאלה העיקרית במוקד הדיון שלפנינו. העובדות הדרושות לעניין: 2. הנתבעת הינה חברה העוסקת בתיירות בארץ ובעולם. התובעת הועסקה אצל הנתבעת החל מיום 21.7.02. 3. ביום 18.3.08 נערכה שיחה בין התובעת לבין מר אבי זיו, מנכ"ל הנתבעת ומר אייל זיו, מנהל שיווק בנתבעת, באשר להמשך העסקתה. 4. ביום 26.3.08 נערכה שיחה נוספת בין הצדדים באותו העניין. 5. ביום 6.4.08 נמסר לתובעת מכתב פיטורין. 6. עם פיטוריה שולמו לתובעת פיצויי פיטורין כדין. טענות התובעת: 7. לטענת התובעת, ביום 16.1.08 הודיעה למר אייל זיו, כי תעדר מעבודתה עקב טיפולי פוריות. כמו כן, סיפרה זאת לחברותיה לעבודה. מיד לאחר הודעה זו, השתנה יחס מנהלי הנתבעת אל התובעת ולבסוף פוטרה באופן משפיל. 8. לטענת התובעת הפיטורין נעשו במטרה לחמוק מהוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") תוך הפלייתה על רקע טיפולי הפוריות, להם נזקקה בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"). 9. התובעת הפנתה לע"ב 7219/09 רינה הורביץ נ' SMART POINT TRAINIG (ניתן ביום 5.11.2009) (להלן: "פסק דין הורביץ") וטענה כי פיטורי עובדת אשר עברה טיפולי הפרייה טעונים היתר על פי סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים ולעניין זה כל העדרות מהעבודה, לרבות העדרות בחלק מיום העבודה תחשב להעדרות הנהנית מהגנת החוק. 10. לטענת התובעת כעולה מהלכת הורביץ, נדחתה הטענה כי על מנת לחסות בצל ההגנה מכוח חוק עבודת נשים, יש לעמוד בתנאי סעיף 7(ג)(4) וכן נטל הוכחה כי הפיטורים אינם קשורים להיעדרות בשל טיפולי פוריות מוטל על כתפי המעסיק. 11. הוסיפה וטענה התובעת כי מנהלי הנתבעת לא דרשו קבלת הודעה ספציפית מראש לגבי כל היעדרות והיעדרות. לפיכך, משלא נדרשה להציג אישור או הודעה מראש, אין הנתבעת יכולה להבנות מכך ולטעון כי עקב אי ההודעה אינה חוסה בגדרי סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים. 12. לטענת התובעת מלשון סעיף 7(ג)(4) עולה לכאורה כי נדרשת המצאת אישור לשם העדרות בגין טיפולי פוריות. אולם, פירוש זה עלול להוביל לתוצאה קשה על פיה עובדת אשר נעדרת עקב טיפולי פוריות אך לא המציאה אישור מראש, לא תחסה תחת הגנת החוק. 13. לפיכך טענה התובעת כי פיטוריה היו טעונים היתר. משלא התבקש היתר נעשו הפיטורים שלא כדין על כן, זכאית היא לפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150% בסך של 13,500 ₪. כמו כן, על הנתבע לשאת בתשלום שכר עבודה בגין התקופה בה לא הועסקה בסך של 7,125 ₪ וסכום של 10,000 ₪ בגין נזק לא ממוני לאור הפגיעה בזכויות היסוד. 14. בנוסף טענה כי משהופלתה על רקע טיפולי הפוריות להם נדרשה, זכאית היא לפיצוי בסך 50,000 ₪ על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. 15. אשר לדמי ההודעה המוקדמת, טענה התובעת כי זכאית היא ליתרת ימי הודעה מוקדמת שעה שפוטרה לאלתר, ביום 6.4.08. טענות הנתבעת: 16. ההלכה הפסוקה קבעה כי יש לקרוא את הוראות סעיף 9(ה) וסעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים כמיקשה אחת. קרי, על מנת לזכות בהגנת חוק עבודת נשים מפני פיטורים, על התובעת לעמוד בתנאים הקבועים בסעיף 7(ג)(4). 17. עוד נטען לעניין זה כי התנאים הקבועים בסעיף 7(ג)(4) כוללים הודעה מראש על תחילת טיפולי הפוריות, הצגת אישור רפואי מהרופא המטפל בדבר הטיפולים המצריכים העדרות מהעבודה וכן להודיע למעסיק מראש על ההעדרויות הצפויות. התובעת לא פעלה על פי תנאים אלה על כן אינה חוסה בצל ההגנה הקיימת בחוק עבודת נשים. 18. התובעת לא הציגה כל אישור רפואי להעדרויותיה בזמן אמת והציגה אישורים רק במסגרת כתב תביעתה, כחמישה חודשים לאחר סיום עבודתה. כמו כן, האישורים אשר הוצגו אינם כוללים אזכור כי טיפולי הפוריות יחייבו היעדרות מהעבודה, כנדרש בחוק עבודת נשים. 19. התובעת לא הודיעה לנתבעת אודות הטיפולים אותם עברה. כל שנאמר לעניין זה היה בשיחה עם מר אייל זיו ביום 27.1.08 בה דובר על בדיקות גנטיות אותן מתעתדת לערוך התובעת לקראת טיפולי פוריות. אולם, לא צויין דבר באשר לטיפולים הנערכים לתובעת בזמן אמת. 20. התובעת הודתה כי בדיקות הפוריות אשר עברה, נערכו בשעות אחר הצהריים, לאחר יום עבודתה ובמהלך יום חופשה. על כן, כלל לא נעדרה מעבודתה בגין טיפולי הפוריות לפיכך אינה זכאית להגנה מכוח חוק עבודת נשים מאחר ובמועדים הרלוונטים לתביעה, היתה נתונה הגנת החוק רק לעובדת אשר נעדרה בשל טיפולי פוריות. 21. ככל שיוכח כי התובעת סיפרה לחבריה אודות טיפולי הפוריות אין בכך כדי לסייע בידה שעה שחוק עבודת נשים קובע כי החובה היא כלפי המעסיק ולא כלפי עמיתים לעבודה. 22. התובעת לא הרימה את נטל השכנוע כי לא הייתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטורים כעולה מחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. היה ויקבע כי התובעת עמדה בנטל זה, הנתבעת עמדה בנטל המועבר אליה על פיו הפיטורים נעשו מטעמים עניינים וללא קשר לטיפולי הפוריות שעברה. 23. מתמליל השיחה שנערכה בין התובעת לבין אבי ואייל זיו עולה כי הנתבעת ביקשה מהתובעת להמשיך בעבודתה אולם בתפקיד אחר או לחילופין לסיים עבודתה. כמו כן, נטען כי הרצון להעבירה לתפקיד אחר נבע מבעיות ביחסי אנוש בין התובעת לצוות העובדים. 24. בנוסף, נטען כי התובעת קודמה בעבודתה במקביל להבטחתה כי תשפר את יחסי האנוש עם יתר העובדים. התובעת היתה עובדת טובה אשר קודמה בעבודתה, אולם בחודשים האחרונים להעסקתה נוצרו בעיות קשות נוכח התנהגותה. 25. בנוסף טענה הנתבעת כי לתובעת לא נגרם כל נזק ממוני, מאחר והחלה לעבוד במקום עבודה חלופי כבר ביוני 08 ובין פיטוריה למועד זה קיבלה דמי אבטלה. כמו כן התובעת קיבלה את מלוא פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית. 26. אשר לדמי ההודעה מוקדמת, נטען כי לתובעת שולמו דמי הודעה מוקדמת במלואם, עבור התקופה שבין יום 18.3.08 ועד ליום 17.4.08. דיון והכרעה: 27. טרם דיון בזכאות התובעת לתשלום שכר עבודה, יתרת ימי הודעה מוקדמת ונזק לא ממוני, נדון בזכאות לפיצויי מכח חוק עבודת נשים. פיצויים לפי חוק עבודת נשים: 28. סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, בנוסחו נכון ליום הגשת התביעה, קבע כדלקמן: "לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול גם לגבי עובד או עובדת שהם הורים לילדים מבני זוג קודמים, העוברים טיפולים כאמור בסעיף קטן זה לקראת ילדם הראשון או השני מבן הזוג הנוכחי; הוראות סעיף קטן זה לא תחול על מעביד, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הסעיף האמור;". מלשון הסעיף עולה באופן ברור כי יש לקרוא אותו בצוותא עם סעיף 7(ג)(4), אשר קובע כדלקמן: "(ג) עובדת רשאית להיעדר מעבודתה: ... (4) בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה;". 29. מלשון החוק עולה ברורות כי על מנת להנות מהגנת חוק עבודת נשים, יש לעמוד תחילה בתנאים בדבר הודעה מראש למעסיק אודות טיפולי הפוריות והמצאת אישורים בנידון. אשר לתכלית החוק נקבעו בבג"ץ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה ואח' (ניתן ביום 08.09.05) הדברים הבאים: "סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים מעניק לעובד ולעובדת העוברים טיפולי פוריות הגנה רבת-עוצמה מפני פיטורין. הגנה זו קמה בהתקיים התנאים האובייקטיביים הקבועים בסעיף ולהבדיל מן האיסור על הפליה הקבוע בסעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אין מוטלת על העובד או העובדת החובה להוכיח קשר בין טיפולי הפוריות ובין הפיטורין, על מנת לזכות בהגנה זו. מבחינת עוצמת ההגנה עניין לנו, אפוא, באיסור המקנה "חסינות" כמעט מוחלטת מפני פיטורין לעובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, בהתקיים תנאי הסעיף". בהמשך נקבע כדלקמן: "התכלית שביסוד חקיקתו של סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, אשר נתווסף בשנת 2001, לא הייתה אלא להבטיח כי עובדים העוברים טיפולי פוריות יוכלו לממש את זכותם להיעדר מן העבודה לצורך כך, בלא לחשוש שמא מימוש זכותם זו יגרור אחריו את פיטוריהם. זכות זו להיעדר מן העבודה בשל טיפולי הפרייה חוץ גופית, הוקנתה לעובדת בסעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים וסעיף 7(ג1) לחוק מקנה לעובד ולעובדת זכות להיעדר מן העבודה בשל טיפולי פוריות אחרים". 30. הנה כי כן, רואים אנו כי הן מלשון החוק והן מתכליתו עולה כי על מנת לחסות תחת ההגנה המוקנית בחוק עבודת נשים יש לעמוד תחילה בתנאים המנויים בסעיף 7(ג)(4). עתה נבחן האם במקרה שלפנינו עמדה התובעת בתנאים אלה. האם הודיעה התובעת אודות טיפולי הפוריות? 31. מהאישורים הרפואיים אשר הציגה התובעת (נספח א' לתצהיר התובעת) עולה כי החלה בטיפולי הפוריות עוד ביום 25.11.07. 32. מתצהירה למדים אנו כי ביום 27.1.08 הודיעה למר אייל זיו כי מתחילה היא בטיפולי פוריות ולאחר מכן הודיעה כי תעדר במשך אותו יום (סעיף 17 לתצהיר התובעת). 33. מנשאלה התובעת האם לא מצאה לנכון להודיע לנתבעת כי עומדת היא להעדר בעקבות טיפולים על מנת שתוכל להערך לדבר בפרט משראתה עצמה כדמות מפתח בנתבעת, השיבה כי "לא ידעתי ולא חשבתי, כי הייתי בתחילת הטיפולים ולא ידעתי איך זה התנהל, ואם אני אעדר או לא. אני הודעתי לאייל ביום 27/01/08 שהיום זה היום בו אני צריכה לבצע את ההזרעה. אייל אמר לי בהצלחה והסתיימה השיחה". (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 27-22, עמ' 6 שורות 2-1) . 34. בהמשך נשאלה התובעת מדוע דיווחה רק ביום 27.1.08 שעה שמהאישורים עולה כי הטיפולים החלו עוד בנובמבר 2007 וכך השיבה: "נכון. טיפולי הפוריות הם שלבים. אתה לא מגיע ישר למצב בו אתה נופל ועושה את הטיפול. זה תהליך ארוך". (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 6-3). 35. עדות התובעת בעניין זה היתה מהימנה בענינו. התובעת העידה בצורה בהירה ומפורטת ולא הסתירה את העובדה כי החלה בטיפולים עוד טרם דיווחה לנתבעת על כך. מצאנו ליתן אמון מלא בגרסתה על פיה נוכח מהות הטיפול אשר למרבה הצער טיפול ארוך ומתמשך הוא, סברה כי עדין מוקדם להודיע הדבר מיד בתחילת ההליך. 36. תימוכין לדבר מצאנו בנוסח האישור בו מצויין כי כל הטיפולים אשר עברה התובעת עד ליום 27.1.08 היו לשם "בדיקות וטיפול" ואילו ביום 27.1.08 נערך טיפול "הפרייה מלאכותית". כפי שהבהרנו לעיל טיפולי פוריות הינם תהליכים ארוכים, כאשר השלבים המקדמיים כוללים בדיקות פשוטות יחסית, אותן ניתן לבצעם בזמן קצר ולעיתים גם ללא העדרות מהעבודה בעוד השלבים המאוחרים מורכבים יותר ודורשים לא פעם אחת, העדרות ממקום העבודה. 37. מעבר לאמור סבורים אנו כי יש בעדותו של מר אייל זיו להוות חיזוק לגרסת התובעת. בתצהירו טען מר אייל זיו כי נודע לו על טיפולי הפוריות רק ביום 26.3.08, בעת השיחה השנייה (סעיף 19 לתצהיר מר אייל זיו). כן טען מר אייל זיו כי ביום 27.1.08 הודיעה התובעת כי היא ובעלה עורכים בדיקות גנטיות, נוכח כוונתה להתחיל בבדיקות לקראת טיפולי פוריות (סעיף 29 לתצהיר מר אייל זיו). 38. משנדרש מר אייל לוי לענין זה בחקירתו השיב כי "יש הבדל גדול בין עורכים בדיקות לקראת טיפולים לבין מבצעים טיפולים בפועל. גם אני אבא לילדים וגם אני עשיתי בדיקות גנטיות". (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 27-24). 39. עדותו של מר אייל לוי לעניין זה לא הותירה רושם אמין ומהימן עלינו. הדעת נותנת כי בדיקות גנטיות מהוות ככלל את השלב הראשוני של טיפולי הפוריות ונערכות בתחילת הטיפולים אשר החלו כאמור עוד בנובמבר 2007. יתרה מכך מעדותו עולה כי התובעת הבהירה כי מתעדת היא לטיפולי פוריות. אין חולק כי לא הודיעה מתי ובאיזה תאריך, אולם באופן כללי הביאה לידיעתו את העובדה כי עורכת היא בדיקות גנטיות לקראת טיפולי פוריות. 40. לאור דברים אלה קובעים אנו כי התובעת הודיעה לנתבעת אודות טיפולי הפוריות אותן מתעדת היא לעבור ביום 27.1.08. שאלה נוספת בה יש לדון היא האם המציאה התובעת לנתבעת אישורים בדבר הטיפולים, כנדרש על פי הדין. האם התובעת הציגה אישורים רפואיים כנדרש? 41. התובעת הציגה מספר אישורים רפואיים לעניין טיפולי הפוריות. בין האישורים מצויים שני אישורים נושאים תאריך מיום 18.5.08 ומיום 1.6.08. קרי, אישורים אשר ניתנו למעלה מחודש לאחר פיטוריה על כן, לבטח לא ניתן לטעון כי הועברו לנתבעת בזמן אמת. אשר לשני האישורים הנוספים מיום 21.2.08 ומיום 2.3.08 דהיינו בתקופת עבודתה בנתבעת העידה התובעת כי גם האישורים אשר ניתנו בעת עבודתה, לא הוצגו על ידה למעסיקיה בזמן אמת. התובעת הודתה בחקירתה כי מעולם לא הציגה אישורים אודות ימי מחלה וחופשה לאנשי הנתבעת, לאור מערכת היחסים הטובה ששררה ביניהם (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 12-9). 42. בהמשך, טענה התובעת כי במהלך השיחה שנערכה ביום 18.3.08 לא הציגה אישורים משום ש"במקרה הזה, ראשית לא חשבתי שאני צריכה להציג אישורים כי הייתי רק בתחילת הדרך. לא חשבתי שמשהו כזה יעלה. ההודעה ניתנה בע"פ לאייל. ביום 18/03/08 לא התייחסתי לעניין טיפולי הפוריות כי לא ידעתי שעפ"י החוק אני מוגנת. אני עבדתי שש שנים והרגשתי שאני לא צריכה לדאוג לפיטורי במהלך טיפולי פוריות". (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 20-15). 43. לאור תשובתה נשאלה התובעת מדוע לא הוגש אישור כלשהו במהלך השיחה שנערכה ביום 26.3.08, לאחר שהובהר כי עננת הפיטורים מרחפת מעל ראשה, השיבה כי לא ידעה באותו השלב מה עליה לעשות (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 27-24, עמ' 5 שורות 2-1). 44. בהמשך חקירתה הודתה התובעת כי גם בחלוף חודשיים כאשר פנתה אל הנתבעת באמצעות עו"ד, לא צירפה אישורים כנדרש (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 4-3). 45. מהאמור לעיל מצטיירת תמונה ברורה על פיה התובעת לא הציגה ולו אחד מהאישורים אשר ניתנו לה, לרבות אישורים אשר היו ברשותה בזמן אמת. לפיכך, אין מנוס מקביעה כי התובעת אינה עומדת בתנאי סעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים על כן אינה חוסה תחת הגנת החוק. כפועל יוצא מקביעה זו אינה זכאית לסעדים הנתבעים מכוח חוקת עבודת נשים הכוללים פיצויי פיטורים מוגדלים, פיצוי בגין עגמת נפש והפרשי שכר. האם פיטורי התובעת מהווים אפלייה אסורה על פי הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה? 46. סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות קובע כדלקמן: "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה: (1) ... (5) פיטורים או פיצויי פיטורים;". 47. סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות דן בנטל ההוכחה המוטל על הטוען לאפליה אסורה וקובע כי הנטל יעבור אל המעביד "לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". 48. אין חולק כי התובעת עבדה אצל הנתבעת קרוב לשש שנים. בתצהירה ציינה התובעת כי בפרק זמן זה התקדמה במעלה סולם הדרגות בנתבעת. לטענתה קודמה מתפקיד סוכנת נסיעות באמצעות מענה טלפוני ועד לתפקידה האחרון מחודש בדצמבר 2007 ואילך כמנהלת הזמנות ומנהלת מחלקת העסקים של הנתבעת (סעיפים 9-2 לתצהיר התובעת). 49. מתצהירו של מר אבי זיו, עולה תמונה דומה לתמונה המתוארת בתצהיר התובעת. מר אבי זיו ציין כי התובעת החלה לעבוד כסוכנת נסיעות, התקדמה לתפקיד מזכירתו האישית ולאחר מכן עברה למחלקת הזמנות בה היא התקדמה מתפקיד פקידה רגילה לממלא מקום אחראי אופרציה, אחראי אופרציה ולבסוף מונתה כמנהלת אופרציה ובמקביל כממלאת מקום אחראית מרכז הזמנות (סעיפים 3-2 לתצהיר מר אבי זיו). 50. אשר לתפקיד מנהלת מחלקת אופרציה, אליו מונתה התובעת ביוני 2007 כעולה מחוזה העסקתה (נ/1), העיד מר אבי זיו כי מדובר בתפקיד חשוב בחברה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 2-1). כמו כן, ציין מר אבי זיו כי מחלקת האופרציה הינה מחלקה מרכזית בנתבעת העוסקת בקבלת מחירים והקלדתם, בטיפול בבעיות מול בתי מלון, סניפים ומרכז ההזמנות (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 27-24). 51. הנה כי כן, רואים אנו כי לאורך כל תקופת העבודה התקדמה התובעת בסולם הדרגות עד אשר איישה תפקיד בכיר וחשוב בנתבעת. הנתבעת טענה כי חרף התקדמות התובעת לתפקידים שונים, לא עלה בידיה להתגבר על בעיות בתחום יחסי האנוש אשר העיבו על עבודתה (סעיף 9 לתצהיר מר אבי זיו). 52. משנשאל מר אבי זיו האם בעת מינוי התובעת למנהלת מחלקת אופרציה היו מודעים לבעיות המיוחסות לתובעת בתחום יחסי האנוש השיב כי היו מודעים לכך וכי התפקיד ניתן במקביל להבטחתה כי תטפל בבעיה זו אך ללא הועיל. (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 7-3). 53. עמדת הנתבעת אשר קדמה את התובעת לתפקידים שונים בכירים וחשובים לפעילותה ומנגד טענה לקיום בעיית יחסי אנוש איננה ברורה כלל וכלל. ככל שלטענת הנתבעת לתובעת היו בעיות אנוש, כיצד קודמה היא לתפקידים בכירים הדורשים קשר עם לקוחות וכדומה. ניתן להניח ברמה גבוהה של הסתברות כי הנתבעת לא תקדם עובדת מבין עובדיה לתפקידים שונים, תוך הענקת סמכויות נוספות בידיה, ככל שסובלת העובדת מבעיות בתחום יחסי האנוש. מעבר לאמור, לאחר מינויה למנהלת מחלקת האופרציה בינואר 2007 ובמקביל ל"חששות" הנתבעת מיחסי האנוש של התובעת, קודמה היא ומונתה במהלך חודש דצמבר 2007 לממלאת מקום מנהלת מרכז ההזמנות. קרי, ככל שגברו "החששות" מיחסי האנוש של התובעת, פעלה הנתבעת באופן הפוך וקידמה את התובעת תוך הענקת סמכויות נרחבות ביותר ותפקיד משמעותי הכולל מגע עם לקוחותיה. 54. זאת ועוד. הנתבעת לא הציגה כל התכתבות הצדדים וכן לא הביאה איש מעובדיה על מנת שיעיד באשר ליחסי האנוש הנטענים כלפי התובעת. הלכה ידועה היא כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד ... אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד (1) 239). 55. לאור דברים אלה דומה כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי לא היו במעשיה או בהתנהגותה כדי להוות סיבה לפיטוריה על כן, נדרשת הנתבעת להרים את הנטל להוכחה כי התובעת לא פוטרה על רקע טיפולי הפוריות להם נזקקה. 56. הנתבעת טענה כי לאחר לבטים רבים הוחלט לזמן את התובעת לשיחה ולהציע לה אחת משתי חלופות: לעבור לתפקיד אחר של עוזרת הנהלה בנתבעת תוך כפיפות ישירה למר אבי זיו, באותם תנאים ובאותו היקף משרה ושכר ולחילופין לסיים עבודתה (סעיפים 20-19 לתצהיר מר אבי זיו, סעיפים 15-14 לתצהיר מר אייל זיו). 57. התובעת טענה כי לאחר שנודע למר אבי ואייל זיו אודות טיפולי הפוריות חשה בשינוי לרעה ביחס אליה כפי שלא חשה מעולם. על כן פנתה ביום 17.3.08 לאייל זיו ושאלה לפשר התנהגותו ובתשובה זומנה למחרת לשיחה (סעיפים 22-20 לתצהיר התובעת) במהלכה הוצבו בפניה שתי אופציות כאשר מאופי ההצעה הובהר כי אינם מעוניינים בהמשך עבודתה (סעיף 25 לתצהיר התובעת). 58. מתמליל השיחה אשר הוקלטה על ידי מר אייל זיו (נ/2) עולה כי בניגוד לטענת מר אייל ואבי זיו, השיחה לא נערכה ביוזמתם ולאחר לבטים רבים, כי אם לאחר שהתובעת ביקשה זאת ממר אייל זיו יום קודם לכן. זאת ניתן ללמוד מדבריו של אייל זיו אשר התייחס לפנייתה בפתח הדברים (עמ' 2, שורה 14 לתמליל). כן ניתן ללמוד זאת מאופי התנהלות השיחה אשר החלה עת התובעת פנתה למר אייל זיו וציינה כי חשה היא מזה זמן רב כי בכוונתו לומר לה דבר מה. (עמ' 2 שורות 23-17, עמ' 3 שורות 2-1 לתמליל). 59. מתמליל השיחה עולה כי התובעת ביקשה לברר פשר הבעיות בנוגע לתפקודה בעבודה, וכך נענתה: "טוהר: מה היו ההערות על התפקוד? אם אני יכולה... אייל: לא משנה, לא משהו שאת לא מכירה. אין לי טוהר: לא, אז מה אייל: אין לי מה להפתיע אותך טוהר: ב,ב, בסדר, אין לך מה להפתיע אותי, אבל בוא תחדד את הדברים. די עם ההצהרות האלה, אתה יודע. אייל: לא, זה לא הצהרות, תשמעי טוהר: אם אנחנו פה כדי לפתור את הדברים, אז דבר. אם אתה לא רוצה לפתור את הדברים, אז זה סיפור אחר אייל: תשמעי, אני, האמת לא חושב שהדברים יהיו ב, בפתרון" (עמ' 5 שורות 16-7 לתמליל). 60. מדברים אלה עולה כי התובעת היא אשר יזמה את השיחה וביקשה לברר הטענות שעומדות כנגדה. יתרה מכך. הדרך והאופן בו נוסחה ההצעה אשר ניתנה לתובעת מלמדת אחר הלך הרוח במהלך השיחה. מר אייל זיו ציין כי "או שאני אומר לך, אה, תשמעי, זה לא מסתדר, אה, תודה רבה, ניפרד כידידים, זה אופציה אחת. אה, האופציה השנייה שיכולה או לעבוד, או לא לעבוד, זה תלוי גם בנו וגם בך, זה שאנחנו מזיזים אותך לפוזיציה אחרת..." (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 18-15). 61. מהאמור לעיל עולה כי ההצעה נוסחה בצורה שונה לגמרי מהנזכר בעדויות הנתבעת. האופציה הראשונה שהוצגה בפני התובעת הייתה אופציית הפיטורים ולא אופציה של מעבר לעבודה אחרת. כמו כן, האופציה השנייה הוצגה כאופציה שכלל לא ברורים סיכויי הצלחתה ותלויה הייתה בתובעת ובמר אבי ואייל זיו. 62. סבורים אנו כי טענת התובעת ומסקנתה לגבי ההצעה שהוצעה בעטיה סברה כי הנתבעת אינה מעוניינת בהמשך העסקתה, איננה מנותקת מהמציאות ולמעשה שואבת קיומה מהתנהלות הנתבעת ויחסה כלפי התובעת. 63. לא זו אף זו. לאחר שהוצגו בפני התובעת שתי האופציות ציין מר אייל זיו לגבי האופציה השנייה כי"שזה לא יהיה קידום. זה יהיה משהו שהוא יהיה לגמרי הצידה." (עמ' 8 שורות 6-5 לתמליל). בנוסף, ציין מר אייל זיו כי השינוי יכלול התנתקות מוחלטת ממרכז ההזמנות וממרכז האופרציה וכן תזוזה פיזית ממרכז האופרציה (עמ' 8 שורות 17-14 לתמליל). כן צוין כי השינוי חייב להתרחש ביום יומיים הקרובים בשל שיתוף פעולה עסקי אותו הנתבעת אמורה להתחיל עם דואר ישראל (עמ' 9 שורות 19-10 לתמליל) ובהמשך ציין מר זיו כי מבחינתם העניין אמור "להיחתך" עוד באותו היום (עמ' 24 שורות 21-18 לתמליל). 64. עוד עולה מהתמליל כי רק בשלב מאוחר בשיחה, לאחר שאייל זיו סירב לפרט את הסיבות להחלטה ולאחר שהוצגו בפני התובעת האופציות הנזכרות לעיל הועלתה לראשונה בעיית יחסי האנוש של התובעת (עמ' 12 שורות 19-17 לתמליל) בצורה מסויגת כאשר אבי זיו מציין כי אינו יודע מי צודק ומי אשם בכל הקשור ליחסי האנוש של התובעת מול אנשי הצוות (עמ' 13 שורות 8-6 לתמליל). 65. כמו כן, מתוכן השיחה עולה כי התפקיד היה אמור להבנות בין הצדדים (עמ' 27 ש' 21-17 לפרוטוקול השיחה). קרי, התפקיד לא היה קיים עת הוצע לתובעת בשיחה עימה. עוד עולה מהשיחה כי התפקיד אשר כונה "עוזרת הנהלה" (עמ' 16 שורות 5-3 לתמליל), היה אמור להיות תחת אבי זיו ועובד בשם נדב וכלל "כל מה שקשור לדברים של קבוצות ועוד דברים שאנחנו נטיל עלייך". (עמ' 16 שורות 8-7 לתמליל). 66. משנשאל מר אבי זיו האם ישנו אדם המבצע תפקיד מסוג זה השיב כי "יש דברים שמתאימים לאדם מסוים. לא כל אדם יכול למלא את התפקיד. אני סברתי שהתובעת יכולה למלא את התפקיד. היום פירקנו את התפקיד לגורמים. ברור שלפני ה-18/03/08 לא היה תפקיד כזה לכן הוא הוצע לתובעת על בסיס היכולת המקצועית שלה". (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 15-8). 67. הנה כי כן סבורים אנו כי לתובעת אשר איישה תפקיד ניהולי בכיר, הוצע תפקיד חדש אשר מעולם לא היה קיים, פרטיו ומהותו כלל לא היו ברורים באותה העת ובנוסף מדובר בתפקיד צדדי אשר לא ברורה נחיצותו ותקופת קיומו. 68. לאור האמור לעיל קובעים אנו כי התפקיד אשר הוצע לתובעת הוצע "מן הפה אל החוץ" ולא היה בבסיסו דבר וחצי דבר ולמעשה לא הוצעו לתובעת שתי חלופות ממשיות כגרסת הנתבעת אלא אפשרות אחת ויחידה - סיום עבודתה בנתבעת. 69. אשר על כן, משהטענה בדבר יחסי אנוש בעיתיים של התובעת לא הוכחה כלל וכלל, לא מצאנו כי דבק כל רבב בעבודת התובעת אשר התקדמה בצורה מרשימה במשך שש שנות עבודתה. בשים לב לעיתוי בו הוחלט לפטרה בהעדר כל סיבה ממשית ומשקבענו כי הנתבעת הייתה מודעת לטיפולי הפוריות, תוצאת הדברים היא כי הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל ולהוכיח כי פיטורי התובעת לא נבעו מטיפולי הפוריות. פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות: 70. סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות מסמיך את בית הדין לפסוק פיצויים בגין נזק לא ממוני בשל הפרת הוראותיו, בסכום שלא יעלה על 50,000 ₪. 71. אשר לשיקולים בפסיקת פיצויים מכוח החוק, הרי שבפסיקה פורטו מספר שיקולים אותם יש לבחון בעת קביעת גובה הפיצויים. בין היתר נכללו השיקולים הבאים: תקופת העסקת העובד; גובה שכרו בעת פיטוריו וכן גובה השכר שהיה עתיד להשתכר לו היה ממשיך בעבודתו (לעניין זה ראה דב"ע נו/3-129 פלוטקין ואח' נ' אחים איזנברג בע"מ, פד"ע לג 481); האם האפליה נעשתה במכוון או שמא הדבר נעשה שלא בזדון וכן תרומת המעסיק לתוצאה המפלה. כמו כן, יש לשקול שיקולי מדיניות כגון המידה בה רווחת ההפליה המדוברת והקושי בעקירתה מן השורש. 72. בנסיבות המקרה שלפנינו עסקינן בעובדת אשר עבדה במשך כשש שנים, השתכרה שכר בסיס של 5,000 ₪, הופלתה באופן מכוון ומתוכנן, ללא כל תיעוד לטענות אשר העלה המעסיק כלפיה. לא נשמעה עדות כלשהי לעניין בעיית יחסי האנוש אשר יוחסה לה ומנגד התקדמה התובעת במהלך כל תקופת עבודתה בצורה מרשימה ומהירה. על כן, סבורים אנו כי משהנתבעת לא הרימה הנטל להוכיח כי הפיטורים לא נבעו בשל טיפולי הפוריות, יש להעמיד את את הפיצוי מכוח שוויון הזדמנויות על סך של 50,000 ₪. משפסקנו לתובעת מלוא הסכום הקבוע בגין נזק לא ממוני על פי חוק שיווין הזדמנויות, לא מצאנו מקום לפסוק סכומים נוספים בגין עגמת נפש. יתרת דמי הודעה מוקדמת: 73. אין חולק כי מכתב הפיטורים ניתן ביום 6.4.08. כמו כן, אין חולק כי במכתב הפיטורין נקבע מועד סיום העבודה כולל ימי ההודעה המוקדמת ליום 17.4.08. כשנשאל מר אבי זיו מדוע התובעת פוטרה ביום 17.4.08 השיב כי בשיחה שהתקיימה ביום 18.3.08 נאמר לתובעת כי באם לא תקבל את התפקיד תפוטר ומאותו רגע יחולו ימי ההודעה המוקדמת (עמ' 16 ש' 16-13). בהמשך הבהיר כי ימי ההודעה המוקדמת נמנו מיום 18.3.08, הגם שבמועד זה לא ידעו מהי החלטת התובעת השיב כי מבחינתם היו "שתי אפשרויות, או שהיא מקבלת את ההצעה או שמאותו רגע היא מסיימת את תפקידה". (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 20-17). 74. נבהיר כי אין בידינו לקבל עמדת הנתבעת המתעלמת מהחובה ליתן לעובד הודעה מוקדמת בכתב בפרק זמן הנדרש על פי הדין על מנת לאפשר לו לחפש מקום עבודה אחר בתקופה זו. משהודעת הפיטורים נמסרה לתובעת ביום 6.4.08, היה על הנתבעת למנות את ימי ההודעה המוקדמת מהמועד בו פוטרה ולא באופן רטרואקטיבי עוד ביום 18.3.08, מבלי שהובהר והודע לתובעת כי ממועד זה יחל מניין ימי ההודעה המוקדמת. לפיכך, בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א- 2001, ימי ההודעה המוקדמת להם הייתה זכאית התובעת הינם מיום 6.4.08 ועד ליום 6.5.08. מששולמו חלק מימי ההודעה המוקדמת (עד ליום 17/04/08) נותרו 14 יום לתשלום בגין רכיב זה העומדים על סך של 3,024 ₪. סוף דבר: 76. לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שהונחו בפנינו, התביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ויתרת ימי הודעה מוקדמת,מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: א. סך של 50,000 ₪ בגין פיצוי בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות. ב. סך של 3,024 ₪ בגין יתרת דמי הודעה מוקדמת. הסכומים הנזכרים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 04/09/08 ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הריוןרפואהטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות