קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת הסכם פרישה: התובע עותר לאכיפת תנאי הסכם הפרישה לגמלאות, כפי שהתחייבה כלפיו הנתבעת, ולהשבת הסכומים שקוזזו מקצבת הנכות של התובע בגין תשלום עבור 4 חודשי הסתגלות, ששולם לתובע בהתאם להסכם הפרישה. ב"כ הצדדים הסכימו למתן פסק דין ללא צורך בהגשת תצהירים ובקיום ישיבת הוכחות, וזאת משמדובר בטענות משפטיות. רקע עובדתי 3. התובע, יליד 1946, הועסק בנתבעת (להלן: "המועצה"), במחלקת תשתיות, בתפקיד כונן במוקד המועצה. 4. בשנת 2007, במסגרת תוכנית ההבראה שבוצעה ובמטרה לצמצום המשרות ועלויות השכר, ביקשה המועצה להוציא התובע לגמלאות. 5. בתאריך 8/5/07 נשלח לתובע זימון לשימוע בנושא "פרישה לגמלאות" בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות)(נוסח משולב) התש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות"). 6. בתאריך 9/5/077 התקיים השימוע בעניינו של התובע בנוכחות ראש המועצה מר אריק חדד, מנהל משאבי אנוש מר רמי מליחי ויו"ר ועד העובדים מר ציון יוסף. (פרוטוקול השימוע צורף כנספח ב' לכתב ההגנה). 7. כעולה מפרוטוקול השימוע, במהלך הישיבה, ומתוך עיון בתיקו האישי של התובע, הוצג לראשונה בפני ראש המועצה מסמך הרופאה התעסוקתית ד"ר איילת בר אילן מיום 22/3/07, לפיו התובע אינו מסוגל להמשיך בעבודתו ככונן במועצה (המסמך הרפואי צורף כנספח ג' לכתב ההגנה). 8. בסיכום ישיבת השימוע הוחלט על ידי ראש המועצה כדלקמן: "בכדי שלא לחשוף את העובד בפני סכנה בריאותית ואת המועצה בפני תביעה ואחריות מעסיק אני מחליט להפסיק את עבודתו של העובד לאלתר. הודעה מוקדמת ותנאי פרישתו יסוכמו בינו לבין הועד תוך מאמץ כנה ואמיתי להשיג תנאי פרישה אופטימלים וזאת בכפוף להוראות משרד הפנים". 9. בתאריך 9/5/07 נשלחה לתובע הודעת ראש המועצה בדבר הפסקת עבודתו ופרישה לגמלאות (נספח ד' לכתב ההגנה). בהודעתו זו צויין, בין היתר: "א. לאור חוות הדעת הרפואית לא נותר לי אלא להפסיק את עבודתך במועצה. ב. לאחר ששמעתי אותך החלטתי להוציא אותך לפרישה לגמלאות בתנאי פרישה אופטימליים במידת האפשר וזאת ע"פ הכללים הנהוגים במשרד הפנים". 10. בתאריך 3/7/07 נתקבלה החלטת משרד הפנים על ידי מר ישראל שפיצר, ראש מנהל השרות (להלן: "מר שפיצר"), בדבר הגדלת קצבת הפרישה של התובע, וכלשונה: "1. בתוקף סעיף 79 לחוקת העבודה ובתוקף סמכותי לפי סעיף 100(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל-1970, הנני מאשר בזה הגדלת הקצבה של יחיאל צברי בשיעור 5.00% מטעמים אלה: ביטול משרה 5.00%. 2. הקצבה הכוללת של הנ"ל תהא, איפוא, בשיעור 27.67% מהמשכורת הקובעת לפי 100.00% המשרה. 3. הנ"ל, על פי סעיף 22 לחוק האמור, לא זכאי למענק פרישה" (נספח ה' לכתב ההגנה). 11. בתאריך 10/7/07 נמסרה לתובע הודעה בדבר סיום עבודתו במועצה ויציאתו לגמלאות החל מיום 31/7/07. בהודעה פורטו תנאי הפרישה כדלקמן: "משרד הפנים אישר לך הגדלת קצבת פרישה בשיעור 5%. הקצבה הכוללת תהא בשיעור 27.67% מהמשכורת הקובעת לפי 100% משרה. אושר לך קידום - דרגה וחצי. אושר לך 4 חודשי הסתגלות. מתאריך 1.8.07 תעבור לסטטוס של גמלאי המועצה. המועצה תשלם לך את כל המגיע לך על פי החוק" (להלן: "הסכם הפרישה"). 12. בהתאם להנחיות משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי (חוזר מנכ"ל 435 מחודש 7/05) זומן התובע לועדת סינון הנדרשת טרם ועדה רפואית. מאחר ועל פי התיעוד שהמציא התובע לועדה הוא אינו עונה על הקריטריונים המופיעים בטופס ועדת הסינון כפי שנקבעו על ידי משרד הפנים לצורך הפנייתו לועדה רפואית, פנתה הנתבעת ביום 17/7/07 וביום 18/7/07 למר שפיצר ולגורמים נוספים במשרד הפנים בבקשה להפנות התובע לועדה רפואית חרף אי עמידתו בקריטריונים (נספחים ו' - ז' לכתב ההגנה). 13. בהתאם להחלטת משרד הפנים מיום 25/6/07 הופנה התובע לועדה מחוזית של משרד הבריאות על פי הנחיות חוזר מנכ"ל מחודש 8/05 (נספח ח' לכתב ההגנה). הועדה הרפואית העניקה לתובע דרגת נכות בשיעור 92%. 14. בעקבות החלטת הועדה הרפואית, פנתה המועצה לממונה על הגמלאות במשרד הפנים, מר אברהם אמונה, במכתב מיום 10/8/08 בבקשה לתיקון קצבת התובע על פי אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לו, וביקשה הנחיות בדבר מועד תחילת קצבת הנכות וההתחשבנות בנוגע לחודשי ההסתגלות ששולמו לתובע (נספח ג' לכתב התביעה). 15. בתשובת משרד הפנים מיום 11/2/08, אושרה הגדלת הקצבה של התובע בשל נכותו והועמדה בשיעור של 47.6% מהמשכורת הקובעת. עוד צויין במכתב הנ"ל כי התובע אינו זכאי למענק פרישה ועל המועצה לקזז את חודשי ההסתגלות ששולמו לו ולהחיל את תנאי הקצבה המאושרים רטרואקטיבית מיום הפרישה (נספח ט' לכתב ההגנה). 16. תוכן החלטת משרד הפנים הועבר לתובע ביום 5/3/08, תוך ציון כי הסכומים ששולמו לו בגין חודשי ההסתגלות יקוזזו משכרו, והקצבה בשיעור שאושר על ידי משרד הפנים תשולם לתובע מיום הפרישה (נספח י' לכתב ההגנה). 17. טענות התובע: א. על פי חוקי המגן, הכלל הוא כי זכות שהוענקה לעובד במסגרת הסכם מיטיב אינה יכולה להתבטל על ידי הסכם אחר. ב. קיזוז תשלום חודשי ההסתגלות מקצבת הנכות של התובע מהווה התנהגות שלא בתום לב ופגיעה באינטרס ההסתמכות של התובע, שכן התובע הסכים לקבל את הסכם הפרישה מתוך אמונה שיקבל את תנאי הפרישה שנקבעו בו, ובכללם תשלום חודשי הסתגלות. ג. תשלום חודשי הסתגלות לתובע הינו בגדר התחייבות חוזית מצד המועצה כלפי התובע, ובהתאם לכך, קיזוז התשלום בדיעבד, לאחר שכבר שולם לתובע, הוא בגדר הפרת חוזה המקימה לתובע זכאות לסעד של אכיפה ופיצוי. ד. ההבטחה שניתנה לתובע בדבר תשלום חודשי הסתגלות, על פי הסכם הפרישה, מהווה הבטחה שלטונית, העומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה צורך מתן תוקף מחייב להבטחה זו. ה. המועצה לא היתה רשאית לחזור בה מהבטחתה לתשלום חודשי ההסתגלות ולקזז כספים אלה מקצבת הנכות של התובע. 18. טענות המועצה: א. המועצה ביקשה להיטיב עם התובע ופעלה לאישור תנאי פרישה מיטיבים עבורו אל מול גורמים במשרד הפנים, אשר אושרו לו במסגרת עידוד פרישה ולאור ביטול משרתו של התובע. המועצה פעלה בהתאם להוראות הסכם הפרישה ומילאה את חלקה על פי ההסכם. ב. התובע הוא שבחר שלא לקבל את תנאי הסכם הפרישה, באשר לשיעור הקצבה שנקבע, וביקש לפנות לועדה רפואית לצורך קביעת קצבת נכות, לאור מצבו הרפואי. בעקבות החלטת הועדה הרפואית, אשר קבעה לתובע קצבת נכות המגדילה באופן ניכר את שיעור הקצבה שנקבע בהסכם הפרישה, אישר משרד הפנים את קצבת הנכות והורה על תיקון קצבת הפרישה. כמו כן הורה משרד הפנים לקזז את תשלום חודשי ההסתגלות שניתנו לתובע במסגרת הסכם הפרישה, שכן נוכח קביעת הועדה הרפואית לא היה מדובר עוד בפרישה במסגרת עידוד פרישה, אלא בפרישה עקב סיבות רפואיות. ג. המועצה פעלה בהתאם להנחיות משרד הפנים המבוססות על הוראות הדין בעניין. ד. ככל שניתנה לתובע "הבטחה שלטונית" לתשלום חודשי הסתגלות, הרי שהיא אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה על מנת שהבטחה זו תהא בעלת תוקף מחייב. ה. תנאי הפרישה המפורטים בהסכם הפרישה הוענקו לתובע כמכלול, והמועצה מוכנה גם היום לעמוד במלוא התנאים שנקבעו, לרבות שיעור הקצבה. התובע, אשר לא הסכים לשיעור הקצבה כפי שנקבע בהסכם הפרישה, אינו יכול לדרוש כי הסכם הפרישה יקוים לגביו באופן חלקי בלבד, כאשר בעניין שיעור הקצבה מבקש הוא להיבנות מקצבת הנכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית. שינוי סעיף מסויים בהסכם הפרישה (לבקשת התובע) משליך גם על יתר התנאים, ובכלל זה זכאות התובע לתשלום חודשי הסתגלות. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 19. סעיף 15 לחוק הגמלאות מונה את הזכאים לקצבת פרישה, וכדלקמן: "(1) מי שיצא לקצבה לפי סעיפים 17, 17א' או 18; (2) מי שפוטר לאחר חמש שנות שירות מסיבת בריאות לקוי כשדרגת נכותו היא 25% או יותר; (3) מי שפוטר לאחר עשר שנות שירות מסיבת מצב בריאות לקוי כשפיסקה (2) אינה חלה עליו; (4) מי שפוטר לאחר עשר שנות שירות מסיבה אחרת כשהוא בגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק א' בתוספת השניה, או יותר..." 20. סעיף 20 לחוק הגמלאות קובע את שיעור קצבת הפרישה אשר תשולם לעובד עם יציאתו לגמלאות. בסעיף 20(א) לחוק נקבע: "הזכאי לקצבת פרישה תשולם לו כל ימי חייו קצבה בסכום השווה לחלק השש מאות ממשכורתו הקובעת כפול במספר חדשי שירותו, ובלבד שלא יעלה על שבעים אחוז ממשכורתו זו ולא יפחת מעשרים אחוז ממנה;...". סעיף 20(ב) לחוק קובע: "אדם שועדה רפואית קבעה, סמוך לפרישתו כי הוא נכה בעל דרגת נכות של 50% או יותר, וכן אדם שפוטר מן השירות בגלל נכות בדרגה קטנה מזו, לא תפחת קצבתו מעשרים אחוז ממשכורתו הקובעת בצירוף שלשה פרומיל ממנה לכל אחוז מדרגת נכותו". 21. סעיף 22(א) לחוק הגמלאות קובע: "מי שפוטר מהשירות לפני שהגיע לגיל 60 והוא זכאי לקצבת פרישה לפי סעיפים 15(2), (3) או 78 - ישולם לו, נוסף על הקצבה, מענק השווה לחלק העשרים וארבעה של משכורתו השנתית כפול במספר שנות שירותו...". מן הכלל אל הפרט 22. על פי המסמכים שהוצגו בפנינו, הרקע להחלטת המועצה להוציא את התובע לגמלאות היה הליך הצמצומים שננקט במועצה באותה תקופה. כך עולה בין היתר מפרוטוקול השימוע שנערך לתובע טרם פרישתו לגמלאות. תנאי הפרישה כפי שאושרו לתובע על פי הסכם הפרישה ניתנו לו נוכח פרישתו לגמלאות בשל ביטול משרתו, כפי שנאמר במפורש במכתבו של מר שפיצר מיום 3/7/07. באותו המכתב הבהיר מר שפיצר כי בשל גילו ובהתאם להוראת סע' 22 לחוק, אין התובע זכאי למענק פרישה (נספח ה' לכתב ההגנה). על אף האמור במכתבו של מר שפיצר, בדבר אי זכאות התובע למענק פרישה, בהסכם הפרישה הוענקו לתובע 4 חודשי הסתגלות. מנוסח המכתב ניתן ללמוד כי תשלום חודשי ההסתגלות לתובע נעשה באישור משרד הפנים. 23. שיעור הקצבה על פי סע' 3 להסכם הפרישה נקבע בהתאם להוראת סע' 20(א) לחוק, ותוך הגדלת שיעור זה בהתאם לאישור משרד הפנים, עקב ביטול משרתו של התובע, כאמור במכתבו של מר שפיצר מיום 3/7/07. 24. בעקבות קביעת הועדה הרפואית לעניין דרגת נכותו של התובע, הופעלה בעניינו הוראת סע' 20(ב) לחוק, ושיעור הקצבה החודשית הוגדל באופן משמעותי. עקב הגדלת שיעור הקצבה כאמור, לא ניתן עוד היה לקיים את הסכם הפרישה כלשונו, נוכח הצורך לעדכן את סכום הקצבה. לשם כך פנתה המועצה למשרד הפנים, לצורך תיקון אחוזי הקצבה בהתאם לדרגת נכותו של התובע ובבקשה לקבלת הנחיות (נספח ג' לכתב התביעה). בעקבות הפניה הורה משרד הפנים על העלאת שיעור הקצבה של התובע ל- 47.6%, רטרואקטיבית ממועד פרישתו, וכן על קיזוז התשלום שקיבל התובע עבור חודשי הסתגלות. 25. בנסיבות המתוארות אין לראות בהתנהלות המועצה בעניינו של התובע כהפרת התחייבות שניתנה על ידה בהסכם הפרישה. עקב קביעת דרגת נכות לתובע על ידי הועדה הרפואית, חל שינוי מהותי בתנאי הסכם הפרישה, כאשר כאמור, שיעור הקצבה שנקבע בהסכם הוגדל באופן ניכר, ולמעשה כמעט הוכפל. שינוי זה נבע מהחלטת הועדה הרפואית שניתנה בעניינו של התובע ולא כתוצאה מהתנהלות המועצה, שכן לא יכול להיות חולק כי למועצה לא היתה כל השפעה על קביעת הועדה הרפואית בעניין שיעור דרגת הנכות. לא למותר לציין כי השינוי שחל בתנאי הפרישה של התובע בעקבות קביעת דרגת הנכות, הוא שינוי המיטיב עם התובע. 26. בעקבות השינוי שחל כאמור, בשיעור הקצבה החודשית של התובע - הטבות מסוימות שהוענקו לו על פי הסכם הפרישה איבדו מתוקפן בשל חוסר רלוונטיות. כך, הוראת סע' 2 להסכם הפרישה בדבר הגדלת קצבת הפרישה ב-5%, כבר לא היתה רלוונטית, עקב העלאת שיעור הקצבה ל-47.6%. באופן דומה קבע משרד הפנים, בהתאם למכתבו של מר שפיצר מיום 11/2/08, כי למעשה יש לבטל את ההטבה של תשלום חודשי הסתגלות ולקזז תשלום זה מהסכומים המגיעים לתובע. החלטה זו של משרד הפנים ניתנה בהתאם להוראות החוק. זאת שעה שעל פי סע' 22 לחוק, התובע כלל לא היה זכאי למענק פרישה. 27. מקובלת עלינו טענת המועצה לפיה יש לראות את תנאי הפרישה שהוענקו לתובע, כמכלול, שכן ההטבות שהוענקו לתובע, מעבר לזכויות המגיעות לו על פי דין, ניתנו לתובע באישור גורמים מוסמכים, בשים לב למכלול תנאי הפרישה להם היה זכאי. שיעור הקצבה הוא ללא ספק תנאי מהותי בהסכם הפרישה, ואף טבעי הוא כי שינוי תנאי זה יש בו כדי להשליך על יתר ההטבות שהוענקו לתובע על פי ההסכם. המועצה לא ביקשה לשנות את תנאי הפרישה שהוענקו לתובע ואף הצהירה על נכונותה למלא אחר הוראות הסכם הפרישה במלואן, לרבות שיעור הקצבה שנקבע בו. ואולם נוכח קביעת דרגת נכות לתובע על ידי ועדה רפואית, ובהתאם להוראת סע' 20(ב) לחוק, לא ניתן היה עוד לקיים את ההסכם כלשונו, שכן התובע היה זכאי לקצבה חודשית בשיעור גבוה באופן ניכר. בנסיבות אלה פנתה המועצה לקבלת הנחיות ממשרד הפנים ופעלה בהתאם להנחיות שניתנו לה. 28. השינוי שחל בתנאי פרישתו של התובע בהתאם להנחיית משרד הפנים מיום 11/2/08, הוא שינוי המיטיב עם התובע, אשר משנה את מצבו לטובה, כאשר התשלום החודשי המגיע לתובע כקצבת פרישה הוגדל באופן משמעותי. כמו כן נקבע כי התובע יהיה זכאי לתשלום הקצבה בשיעור המוגדל רטרואקטיבית, מיום פרישתו. לפיכך אין לראות בשינוי זה כפגיעה באינטרס ההסתמכות של התובע. יצויין כי התובע לא נדרש להשיב מיידית את הסכום ששולם לו בגין חודשי הסתגלות, באופן שיכול היה לפגוע בו כלכלית, אלא נקבע כי התשלום יקוזז מקצבתו החודשית. 29. בנסיבות המתוארות לא הוכח כי המועצה הפרה התחייבויותיה כלפי התובע, ו/או פעלה בחוסר תום לב תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות של התובע, וקיזוז תשלום חודשי ההסתגלות מקצבתו החודשית נעשה כדין, ובהתאם להנחיות משרד הפנים, נוכח הגדלת שיעור הקצבה החודשית של התובע בשל מצבו הרפואי. סוף דבר 30. התביעה נדחית. 31. התובע יישא בהוצאות המועצה ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ צמודים כדין מהיום. חוזהאכיפת חוזההסכם פרישהפרישה