קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקבלת בונוס שנתי / אפליה בקבלת בונוס לעובדים: 1. לפני תביעת התובע לתשלום בונוס שנתי עבור שנת 2009 . את טענתו בדבר הזכאות לקבלת בונוס ביסס התובע על טענת אפליה. 2. ואלה העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: א. התובע הועסק אצל הנתבעת החל מיום 16.1.2007 ועד ליום 14.3.10. התובע הועסק תחילה במשרה חלקית, כעובד זמני במחלקת האשראי והחל מיום 1.5.07 כאנליסט מן המניין במחלקת האשראי. ב. ביום 1.5.2007 נחתם עם התובע חוזה עבודה אליו צורפה חוברת נהלים של הנתבעת (נספחים א'1-א'2 לתצהיר גב' הילינגר) בסעיף 2.4 לחוברת הנהלים נקבע, בהקשר הצריך למחלוקת בין הצדדים, כדלקמן: Anmual Performance Bouns " Managenent may, at its sole discretion. Declare the granting of an Anmual Performance Bouns, to which certain Employees may, from time to time be entitled (in whole or in prat), among other considerations, on the nature of the employee`s position, the business line ot which the Employee belongs, the performance and achievements of both the Employee and the bank`s Professional and financial goals including without limitation, extraordinary on the part of the Employee. The annual bonus if granted (and the amount thereof) shall be at the absolute discretion of the Bank and accordingly employees can not claim at any time any coneractual entitlement thereto,unless stipulated in their employment contract or specific addendum, and then,subject to the conditions therein" .... Employees leaving the service of the bank, for any reason whether voluntarily or because of dismissal, prior to the end of the calendar year, will not be entitled to any performance bonus for that year" ג. ביום 1.6.2008 נחתם עם התובע חוזה עבודה חדש (נספח ב' לתצהיר גב' הילינגר). בסעיף 7 לחוזה העבודה נקבע כדלקמן: Bonus Pavments" In accordance with the Bank`s decision and at its sole discertion, the Bank may grant the Employee bonuses in such manner and at such times as the Bank may, From time to time, decide" ד בס' 2.2 בחוברת הנהלים של הנתבעת לשנת 2008 (נספח ג' לתצהיר גב' הילינגר) צוין בקשר עם תשלומי הבונוס כדלקמן: Salary Reviews and incentive Pavments" Salary increasas & lncentive Payments are determined primarily on the Bank's financial performance and achievements, and the Employee's performance, responsibility and experience.Any increase and or bonus payment is at the sole discretion of the Bank. The annual performance review does not guarantee an incease in the salary or any other incentive payment…" ה. במהלך תקופת העסקתו הוענק לתובע בונוס שנתי בגין השנים 2007 ו-2008. ו. באימייל מיום 1.2.10, ממנהלת משאבי אנוש, נמסר לעובדים שהבונוס עבור שנת 2009 ישולם במשכורת חודש מרץ 2010 ולא בחודש פברואר 2010 "כפי שהיה נהוג תמיד" (נספח ו'1-ו'2 לתצהיר גב' הילינגר). ז. ביום 16.2.10 התפטר התובע מעבודתו (נספח ה' לתצהיר גב' הילינגר). ח. בחודש מרץ 2010 קיבלו חלק מהעובדים ובין היתר 2 אנליסטים מתוך 3 שהועסקו אצל הנתבעת , בונוס שנתי עבור שנת 2009. 3. להלן חומר הראיות שהונח בפני: התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי גב' שירלי הילינגר, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת (להלן: גב' הילינגר) וגב' אפרת לאור, ששימשה בתקופה הרלוונטית מנהלת לקוחות בכירה והמנהלת הישירה של התובע מחודש 2/09 (להלן: גב' לאור). דיון והכרעה 4. המחלוקת העומדת בבסיסה של תביעה זו היא, האם התובע זכאי לבונוס עבור שנת 2009 ואם כן באיזה שיעור? לטענת התובע, הוא הופלה ביחס לעובדים אחרים במעמדו ובתפקידו שקיבלו בונוס עבור שנת 2009, ולמרות שביצע את עבודתו לשביעות רצון המנהלים ובהצטיינות ועזב לאחר תום השנה הקלנדארית , הנתבעת לא שילמה לו בונוס עבור שנת 2009. מנגד טוענת הנתבעת, כי בחוזה העבודה ב לא התחייבה להעניק לתובע בונוס בגין ביצועיים שנתיים, ועצם הענקתו כמו גם שיעורו נקבע על ידי הנתבעת על פי שיקול דעתה. לטענתה, החליטה שלא להעניק לתובע בונוס עבור שנת 2009 מאחר שלא היתה שביעות רצון מעבודתו של התובע ובנוסף שקלה את העובדה כי התובע התפטר מעבודתו ועבר לעבוד בבנק מתחרה.   5. עקרון השוויון במקום העבודה והיחס השווה לכל עובד הינו תנאי מובנה ובסיסי במערכת יחסי עבודה. לשאלה, אימתי הבחנה בין אדם לרעהו היא בגדר הפליה פסולה, השיב בית המשפט העליון כך: "יש להבדיל תמיד ...בין הפליה פסולה... לבין הבחנה מותרת. עקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס למטרה הנדונה, יחס שווה אל בי אדם, אשר קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו הבחנה מותרת, אם מתייחסים אליהם, לצורך אותה מטרה, יחס שונה, ובלבד שההבדלים ההם מצדיקים זאת" (ד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרבנים הראשיים לישראל ואח', פ"ד כה (1) 7; בג"צ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749,754) יוצא אפוא, כי האפליה, קודם לכל, היא שוני בין שווים. כלומר, התייחסות שונה לאנשים השווים "משפטית" זה לזה, לצורך העניין הנדון. 6. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שנתתי לחומר שהובא לפני ולטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן: א. ראשית , בחוזי העבודה לא נקבע, ולו במרומז כי הנתבעת מתחייבת להעניק לתובע בונוס שנתי אלא נקבע באופן ברור ומפורש, כי עצם הענקת הבונוס, כמו גם שיעורו, יקבעו על ידי הנתבעת בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי. שנית, אין מחלוקת כי במועד תשלום הבונוס, כבר לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וזאת לאחר שהתובע התפטר מעבודתו וכי ההחלטה לשלם את הבונוס במסגרת משכורת מרץ 2010 ולא פברואר 2010, התקבלה ללא קשר לתובע ומדובר בהחלטה של הנהלת הנתבעת שהובאה לידעת התובע בטרם החליט להתפטר (עדות התובע - עמ' 3 ש' 22-28 ועמ' 4 ש' 1-2 לפרו' מיום 3.4.11 ; ס' 16ג' לתצהיר גב' הילינגר). בנסיבות אלה, אף אם הייתי מקבלת את הטענה כי כל העובדים בתפקידים המקבילים לתפקיד שביצע התובע קיבלו בונוס עבור שנת 2009, העובדה שבמועד תשלום הבונוס התובע כבר לא עבד אצל הנתבעת, בעוד שאותם אנליסטים שקיבלו בונוס המשיכו לעבוד אצל הנתבעת, מהווה שוני רלוונטי בין התובע לבין העובדים שקיבלו בונוס ומכאן ש"קבוצת השוויון" אינה כל האנליסטים המקבילים לתובע. ב. במקרה דנן, הוכח כי שני אנליסטים שהועסקו בתפקיד מקביל קיבלו בונוס עבור שנת 2009, אולם לא נטען וקל וחומר לא הוכח, כי גם עובדים שסיימו את העסקתם לפני מועד תשלום הבונוס, בין בהתפטרות ובין בפיטורים, קיבלו בונוס. לטעמי, בנסיבות העניין הובהר כי קיימת שונות רלוונטית בין התובע לבין יתר האנליסטים שהמשיכו לעבוד אצל הנתבעת. משכך, ההבחנה בין התובע ליתר האנליסטים מותרת ואין באי מתן הבונוס לתובע משום אפליה פסולה, וממילא אין במתן הבונוס לאנליסטים אחרים כדי להקנות לתובע זכות לאותם תנאים. ג. זאת ועוד, מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי אחד הקריטריונים הלגיטימיים של המעסיק בחלוקת בונוס לעובדיו הינה כי העובד בעל אופק להמשך ההעסקה אצל המעסיק. לטעמי, מתן בונוס לעובד, שבהתאם לחוזה העבודה עצם הענקתו כמו גם שיעורו נקבע על ידי המעסיק ועל פי שיקול דעתו הבלעדי, כמו במקרה דנן, נושא גם פני עתיד ונועד לתמרץ עובדים וליצור מחויבות של העובד להמשיך ולעבוד ולעשות ככל שביכולתו על מנת לשפר את ביצועיו ואת ביצועי המעסיק. על כן, ברור כי מענק הבונוס אינו רלוונטי לעובד שכבר אינו מועסק בפועל. ד. היוצא מכל האמור הוא, כי להוכחת טענת האפליה לא די בעובדה כי אנליסטים אחרים קיבלו בונוס, אלא היה על התובע להראות כי גם עובדים שחדלו להיות מועסקים קיבלו בונוס. התובע לא עמד בנטל הזה ועל כן נדחית טענתו כי הוא זכאי לבונוס מכוח עקרון השוויון. ה. משנקבע כי התובע לא הופלה לרעה וכי הנתבעת היתה רשאית לשקול את העובדה שהתובע עזב את עבודתו, די בכך בכדי לדחות את התביעה . עם זאת ולמען הסר ספק, אציין כי הרושם שהתקבל ממכלול הראיות שהובאו בפני הוא כי הנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקודו המקצועי של התובע, בעיקר על רקע היעדר מוטיבציה ויוזמה . התרשמתי ממהימנות עדותה של גב' לאור, הממונה על התובע בתקופה הרלוונטית, שהיתה עקבית וקוהרנטית והתיישבה עם מכלול הראיות בתיק (ס' 3 לתצהיר גב' לאור, נספחים ז'-ח' לתצהירה; עמ' 9-10 עדות גב' לאור). מנגד, התובע לא הציג ולו ראשית ראיה לסתור את עדותה וכל טענותיו נותרו בעלמא. לפיכך מתקבלת גרסת הנתבעת, כי לא היתה מרוצה מתפקודו המקצועי של התובע והדברים אף הובאו לידיעתו, ועל כן החליטה שלא להעניק לו בונוס. לאור האמור נקבע, כי אי שביעות רצון הנתבעת מתפקודו המקצועי של התובע, במהלך השנה האחרונה להעסקתו, מהווה קריטריון לגיטימי שהנתבעת היתה רשאית לשקול במסגרת ההחלטה האם להעניק לתובע בונוס אם לאו. 7. מכאן אפנה לשאלה האם התובע זכאי לבונוס מאחר שעזב לאחר תום השנה הקלנדארית. לטענת התובע, בסיפא של ס' 2.4 לחוברת הנהלים משנת 2007 נרשם כי עובדים שעוזבים את הבנק לפני תום השנה הקלנדרית לא זכאים לבונוס, ומכאן הוא הסיק, כי עובדים שעוזבים אחרי סוף השנה הקלנדרית כן זכאים לבונוס. אף טענה זו דינה להדחות וזאת מבלי שיש צורך לבחון את טענת התובע, כי חוברת הנהלים של שנת 2008 לא ניתנה לו ולא הובא לידיעתו השינוי שהיה בחוברת הנהלים, בהקשר הצריך לענייננו. הטעם לכך, שאני לא מצאתי בסיפא של ס' 2.4 את מה שמבקש ממני התובע ללמוד ממנו שכן את הסעיף יש לקרוא כמקשה אחת ופרשנות של התובע לא עולה בקנה אחד עם ס' 2.4 השלם. ויודגש כי בסיפא של ס' 2.4 לא נקבע כי עובד המסיים לעבוד לאחר תום השנה הקלנדארית כן זכאי לבונוס השנתי אלא נקבע, כי בנוסף לשיקול הדעת הבלעדי של הנתבעת בהענקת הבונוס, כאמור ברישא של הסעיף, במקרה של עזיבת עובד לפני תום השנה הקלנדרית העובד לא יהיה זכאי לבונוס. לאור האמור, אין בעזיבת התובע אחרי תום השנה הקלנדארית כדי להקנות לתובע זכאות לתשלום בונוס. 8. בשולי הדברים וקודם שאבוא לסיומם אסיר מדרכי את טענות התובע בדבר זכאותו לבונוס מכוח "נוהג" ועקרון תום הלב. ראשית אציין, כי מקובלת עלי טענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית אסורה ועל כן רק מן הטעם הזה יש לדחות את טענות התובע. עם זאת, מאחר שהתובע לא היה מיוצג בעת הגשת כתב התביעה ולמען הסר ספק אבהיר כי דין טענות התובע להידחות גם לגופן, מהטעמים שלהלן: א. זכאות התובע לבונוס הוסדרה במפורש בחוזי העבודה בין הצדדים ועל כן אינה יכולה להיות נוהג. אוסיף עוד, כי לא הוכח כי כל עובדי הנתבעת קיבלו בונוס או שגם עובדים שסיימו את עבודתם אצל הנתבעת קיבלו בונוס וגם מן הטעמים האלה יש לדחות את טענת התובעת בדבר נוהג. ב. בהתאם לחוזה העבודה הנתבעת לא התחייבה להעניק לתובע בונוס אלא נקבע כי הענקת הבונוס, כמו גם שיעורו, יקבעו על ידי הנתבעת ובהתאם לשיקול דעתה הבלעדי. כפי שפורט לעיל, הוכח בפני במסגרת שיקול הדעת שהפעילה הנתבעת היא שקלה שיקולים לגיטימיים ועל כן נדחית טענת התובע כי הנתבעת לא פעלה בהגינות ובניגוד לעקרון תום הלב. 9. סוף דבר א. התביעה נדחית. ב. בשים לב לתוצאת הדברים, התובע ישא בהוצאות הנתבעת על ניהולו של הליך זה בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. ערעור ניתן להגיש לבית הדין האזורי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין. בונוסהפליה / אפליה