קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימון בדיקת MRI באופן פרטי / החזר כספי על בדיקת MRI / מימון בדיקת MRI ע"י קופת חולים: בתובענה זו מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין תשלום בדיקת MRI עבורה שילמה התובעת וכן לפצותה בגין עגמת הנפש אשר נגרמה לה. העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים במסגרת בדיקות דם אשר נערכו לתובעת במהלך חודש מארס 2009, נתגלה בדמה של התובעת חלבון CA-15-3 ברמה גבוהה מהנורמה. שכיחות מוגברת של חלבון זה יש בה כדי להעיד, בין היתר, על גידולים ממאירים בשד. רופא המשפחה של התובעת הפנה את התובעת לרופא כירורג אשר בדק את התובעת והפנה אותה לבדיקת ממוגרפיה אשר הייתה תקינה. בעקבות תוצאות בדיקת הממוגרפיה, החליט הרופא הכירורג להפנות את התובעת אף לבדיקת MRI אך הרופא המחוזי מטעם הנתבעת סירב לאשר את מימונה של בדיקה זו. את סירובו נימק הרופא המחוזי בכך שרמת החלבון, דלעיל, הגבוהה בדמה אינה כלולה בהתוויות המצדיקות בדיקת MRI וכי בדיקת הממוגרפיה שנערכה לתובעת נמצאה תקינה. התובעת החליטה לעבור את בדיקת ה- MRI ולשלם בעצמה את עלות הבדיקה ובעקבות זאת הוגשה תביעה זו. התובעת סבורה כי הנתבעת סירבה למימון בדיקת ה-MRI באופן שרירותי וללא היגיון. התובעת מציינת כי הרופא המחוזי מטעם הנתבעת אשר סירב לממן את בדיקת ה-MRI, כלל לא בדק אותה, זאת בניגוד לרופאים אשר בדקו אותה והמליצו על הבדיקה. הנתבעת טוענת כי בדיקת MRI נעשית על פי קריטריונים ברורים הקבועים בחוק וכי התובעת לא עמדה בהם ועל כן בדין נדחתה בקשה. הכרעה לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בכתבי טענותיהם באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. הנתבעת הפנתה לנהלים אשר לשיטתה מבססים את החלטתה. הראשון הינו חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מחודש מאי 2005 (להלן: חוזר מנכ"ל) והשני הינו חוזר מספר 30/2009 הקובע את ההתוויות לביצוע בדיקת שד באמצעות הדמייה מגנטית (MRI) (להלן: חוזר 30/2009). עיינו בחוזרים אלו והתרשמותנו הינה כי בהחלטת הנתבעת נפלו פגמים של ממש המצדיקים את קבלת התביעה, בין היתר לאור האמור בחוזרים אלו. חוזר המנכ"ל קובע כי נשים אשר זוהו כנשאיות של מוטציות בגנים מסוימים יהיו זכאיות לבדיקת שד באמצעות MRI, אך אין הוא קובע האם ניתן לעשות שימוש בבדיקה זו גם במקרים אחרים. התובעת איננה משתייכת לקבוצת סיכון זו. סעיף 2(א) לחוזר 30/2009 קובע את ההתוויות הכלליות המומלצות לביצוע של בדיקת MRI במקרים של חשש לסרטן שד. התובעת לא טענה כי אחת מההתוויות הקבועה בסעיף זה רלוונטית לעניינה. סעיף 2(ב) לחוזר 30/2009 קובע את התוויות לביצוע בדיקת ה-MRI כבדיקה אבחונית משלימה, אך גם קריטריונים אלו אינם רלוונטים לענייננו. שונה הדבר באשר להתוויות בסעיף 2(ג) הקובע התוויות מיוחדות נוספות לביצוע בדיקת MRI שד. ההתוויה בסעיף 2(ג)(3) קובעת כדלקמן: "כאשר האבחון הראשוני של סרטן השד היה באמצעות MRI ולא הודגם בבדיקות הרגילות - ממוגרפיה ו-US" ההתוויה בסעיף 2(ג)(3) קובעת כי במקרים בהם התגלה הסרטן לראשונה באמצעות MRI, לאחר שהבדיקות הרגילות לא גילו את המחלה, ניתן יהיה לאשר בדיקותMRI נוספות. מכך יוצא איפוא כי אף משרד הבריאות מכיר במקרים בהם הבדיקות הרגילות לא יאתרו מקרים של סרטן, אך בדיקת ה-MRI תגלה את קיומם של הגידולים הסרטניים. כלומר ישנם מקרים בהם חולה עוברת את בדיקת הרגילות ולמרות שהן תקינות מחליטים הגורמים הרפואיים כי יש לערוך בדיקת MRI אשר עשוי לאתר גידולים סרטניים שהבדיקות הרגילות לא איתרו. ההתוויות המפורטות בחוזר 30/2009 אינן משלימות זו את זו אלא עומדות כל אחת בפני עצמה. כלומר, אם לדוגמא מתקיימת ההתוויה המפורטת בסעיף 2(א)(1), היינו מוטציה בגנים 1 BRCA, 2 BRCA, די בכך כדי לאשר בדיקת MRI ואין צורך בקיומה של התוויה נוספת מהרשימה המפורטת בחוזר 30/2009. מכך למדים אנו כי ההתוויה בסעיף 2(ג)(3) רלוונטית למקרים בהם לא מתקיים אף קריטריון אחר מאלו המופיעים בחוזר 30/2009, שהרי אז לא היה צורך בקריטריון זה. מהאמור לעיל המסקנה היא כי ישנם מקרים בהם לא יתגלה סרטן השד באמצעות הבדיקות הרגילות אלא אך ורק באמצעות MRI. נוסף על כך, אותם מקרים אינם מופיעים ברשימת ההתוויות המופיעות בחוזר 30/2009, אלא מדובר בסימנים מחשידים אחרים אשר משכנעים את הגורמים הרפואיים להמליץ על בדיקת MRI, בדיקה המאשרת את קיומה של המחלה. בתשובת הרופא המחוזי בנתבעת, ד"ר אלון צבי, ציין הלה בעת שדחה את בקשת התובעת כי לבדיקת MRI ישנן התוויות ברורות וכי "עלייה בערכי סמן מעבדתי כזה או אחר בדם אינה כלולה בהם". אלא שלאור ההתוויה הקבועה בסעיף 2(ג)(3) ניתן לתהות מהם אותם מקרים בהם תאושר בדיקת MRI גם במקרים בהם הבדיקות הרגילות אינן מגלות דבר. העובדה כי משרד הבריאות קבע התוויה מפורשת למקרים בהם לא אותר סרטן השד באמצעות הבדיקות הרגילות מעידה כי יש הצדקה לקיומה של בדיקת MRI במקרים מסוימים. הרופא הכירורג מטעם הנתבעת סבר כי על התובעת לעבור בדיקת MRI לאור העליה בערכי החלבון CA-15-3 בדמה, תוך שהוא יודע כי הבדיקות הרגילות לא איתרו גידול סרטני. בנסיבות העניין ובייחוד לאור קיומה של התוויה 2(ג)(3), תשובתו של ד"ר אלון צבי לוקה מאוד בחסר. ד"ר אלון צבי לא בדק את התובעת ואין מדובר בערכי סמן מעבדתי "כזה או אחר" אלא בערכי סמן מעבדתי אשר אף הנתבעת מכירה בקשר בינו לבין קיומם של גידולים ממאירים. אין באפשרות בית-הדין לדעת מהי הפרשנות הראויה לסעיף 2(ג)(3) משהתובעת והנתבעת לא הציגו כל פרשנות שהיא לסעיף זה. מכיוון שכך איננו רואים מקום לקבוע כי החלטת הנתבעת הייתה בלא סמכות ובניגוד להנחיה מפורשת של משרד הבריאות. יחד עם זאת, אף מבלי לדעת מהי הפרשנות הנכונה של סעיף 2(ג)(3) ניתן לקבוע כי החלטת הנתבעת לא הייתה סבירה. על הנתבעת חל הדין הציבורי והמנהלי ועל כן שומה עליה לפעול בסבירות, במידתיות, בהגינות, ללא שרירות וללא הפליה (ע"ע 1091/00 שטרית - קופת חולים מאוחדת פד"ע לה 5). קיומה של התוויה ספציפית למקרה בו רק בדיקת ה- MRI מגלה את המחלה, המלצתו של רופא כירורג מומחה וקיומו של סימן מחשיד בבדיקות הדם כל אלו לא הספיקו לנתבעת אשר סירבה לאשר את מימון הבדיקה. בנסיבות העניין ולאור המלצת הכירורג אשר בדק את התובעת ניתן היה לצפות כי הרופא המחוזי, ד"ר אלון צבי, ינמק מדוע החלטתו שונה. אין חולק כי על הנתבעת לנהוג באחריות בתקציבה, אך גם האחריות בניהול התקציב צריך שתעשה בשיקול דעת. על הנתבעת היה לשקול אל מול ההוצאה החד-פעמית בביצוע בדיקת ה-MRI את הנזק אשר היה עלול להיגרם לתובעת לו אכן הייתה התובעת חולה בסרטן והמחלה הייתה מתגלה באיחור. ההתוויה בסעיף 2(ג)(3) מעידה במפורש כי ישנם מקרים בהם אך ורק בדיקת ה-MRI תגלה את מחלת סרטן השד. מכיוון שכך ולאור המלצת רופאי התובעת היה עליה לנמק בצורה משכנעת הרבה יותר את סירובה. משלא עשתה כן, סירובה אינו סביר והוא יוצר חשש כי התקבל ללא שיקול-דעת מתאים ובאופן שרירותי. מעבר לסוגיות המשפטיות ה"יבשות" איננו יכולים שלא לתמוה ולהביע תרעומת על האופן בו נהגה הנתבעת בתובעת ואנו תקווה כי מדובר במקרה חריג. התובעת עברה בדיקת-דם אשר עוררה חשד לקיומה של מחלה קשה וקטלנית. הבדיקות הרגילות לא העלו כל ממצא שהוא, אך רופא כירורג מטעם הנתבעת המליץ על קיומה של בדיקה נוספת. חרף זאת, החליטה הנתבעת, כמעט ללא נימוק, שלא לקיים בדיקה זו. מה ציפתה הנתבעת כי התובעת תעשה בסיטואציה שכזו? כל אדם אשר היה עומד בנעלי התובעת בנסיבות דומות, היה מבקש לעבור בדיקה זו - ויהי מה. טרוניותה של התובעת על כך ששילמה כל חייה את דמי הביטוח ובעת שנזקקה לטיפול רפואי הושבו פניה ריקם ללא נימוק של ממש, אינה משוללת יסוד. לא ניתן אומנם, לקשר באופן ישיר בין תשלום המסים לבין קבלת שירותים כאלו ואחרים מרשויות השלטון. יחד עם זאת, ציפיית האזרח לקבלת יחס הוגן וסביר מרשויות השלטון השונות והנמקה מתאימה במקרה שבקשותיו נדחות, הינה ציפייה לגיטימית וסבירה וזו נכזבה במקרה דנן. הרינו לקבוע, אם כן, כי על הנתבעת להשיב לתובעת את עלות בדיקת ה-MRI אשר ביצעה בסך 4,290 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 19/06/09 ועד ליום התשלום בפועל. התובעת אף תבעה פיצוי בגין עגמת הנפש אשר נגרמה לה עקב התנהלות הנתבעת. סבורים אנו כי בנסיבות העניין, לאור חששותיה של התובעת כי היא לקתה במחלה קשה ביותר וליחס הלקוי אשר קיבלה מן הנתבעת יש מקום לפצותה בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בסכום אשר נתבע על ידה - 1,800 ₪. סוף דבר - התביעה מתקבלת, כמפורט לעיל. בנסיבות העניין לאור העובדה כי הנתבעת התעלמה מהתוויה ברורה אשר קיימת בחוזר 30/2009 מהמלצותיהם של שני רופאים ומאחר וכשלה מלמלא חובותיה על פי הדין המנהלי סבורים אנו כי יש להטיל על הנתבעת הוצאות לדוגמא. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪ הוצאות אלו לוקחות בחשבון גם את העובדה כי התובעת לא הייתה מיוצגת על ידי עו"ד. ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק -דין זה. רפואהבדיקת אם.אר.איי (MRI)מימון