קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטת ועדת פיטורים במועצה מקומית: 1. האם יש להורות על ביטול ההחלטה על פיטורי התובעת ולקבוע שיש לאכוף על נתבעת מס' 1 את יחסי העבודה שהיו קיימים בינה לבין התובעת - זו השאלה בה עלינו להכריע במסגרת פסק דין זה. 2. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה התובעת גם בקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 1246/10) כנגד ההחלטה על פיטוריה. בקשתה זו נדחתה במסגרת החלטה מיום 25/2/10, אשר ניתנה לאחר שהתקיים דיון. 3. במהלך שתי ישיבות הוכחות שהתקיימו בהליך, שמענו את עדותה של התובעת והעדים מטעמה- מר ג'אמל שבלי, ששימש כמנהל חטיבת הביניים בנתבעת (להלן:"ג'אמל") ומר ראיד שבלי, ששימש כיו"ר ועד העובדים בנתבעת (להלן: "ראיד"). וכן את עדותו של עד הנתבעת 1- מר שוכאת שבלי, ששימש כמזכיר הנתבעת (להלן: "שוכאת"). 4. על יסוד האמור בעדויות ששמענו, על יסוד העובדות שנקבעו בהחלטה וכן על סמך החומר שצורף לתיק, נקבעו העובדות הרלוונטיות שיפורטו להלן. א. התובעת ילידת כפר שבלי, נישאה בתאריך 24/2/08 לתושב כפר קרע ועברה להתגורר שם. ב. התובעת הועסקה בנתבעת 1 מאז חודש נובמבר 2001. ג. קודם להעסקתה בנתבעת 1 ומאז 1994 עבדה התובעת במתנ"ס המצוי בתחום השיפוט של הנתבעת 1. ד. מאז קליטתה של התובעת בנתבעת 1 ועד לשנת 2007 היא הועסקה במשרה מלאה במזכירות הנתבעת 1. ה. ראש המועצה - מר מוניר שבלי, התחיל לשמש בתפקידו החל מחודש 12/08. ו. מאמצע שנת 2007 ועד אשר לתאריך 26/4/09, תאריך בו יצאה התובעת לחופשה בטרם ילדה, היא עבדה בהיקף של 80% משרה במזכירות הנתבעת 1 ובהיקף של 20% משרה כפקידת זכאות במחלקת הרווחה. ז. בתאריך 6/10/09, חזרה התובעת מחופשת הלידה בה שהתה ומצאה כי עובדת אחרת, בשם יאסמין, ממלאת את מקומה במזכירות הנתבעת 1. ח. עם חזרתה מחופשת הלידה, חזרה התובעת לעבודתה במחלקת הרווחה (20%), אך לא קיבלה חזרה את תפקידה במזכירות הנתבעת 1 (80% כאמור). ט. ביום 14/12/09 הוצאה לתובעת הזמנה לשימוע לפני פיטורים, אשר נסמכה על מכתבו של ישראל שפיצר מיום 26/8/07 (שייקרא להלן: "מכתב שפיצר"). י. מלבד התובעת זומנו עוד 21 עובדים לשימוע לפני פיטורים, גם הם מתוך הסתמכות על מכתבו של מר ישראל שפיצר. יא. השימוע של התובעת היה אמור להתקיים ביום 20/12/09, אך נדחה, לתאריך 22/12/09, לבקשת התובעת ו/או בא כוחה. יב. בישיבת השימוע נכחו עו"ד עסאם ח'טיב - יועץ משפטי של המועצה (חבר בוועדת הפיטורים); עו"ד חסין מחאמיד - ב"כ התובעת; מר מוחמד דראושה - גזבר המועצה (חבר בוועדת הפיטורים); מר שאוכת שיבלי -מזכיר המועצה (חבר בועדת הפיטורים); מר ראיד שיבלי - יו"ר ועד העובדים והתובעת בעצמה. יג. פרוטוקול השימוע מפורט והוא מחזיק ארבעה וחצי עמודים המתייחסים לתובעת ועוד חצי עמוד המתייחס לעובד אחר שאינו צד להליך זה. יד. במהלך השימוע נשמעו טענותיו המפורטות של ב"כ התובעת. טו. לאחר השימוע דנה וועדת הפיטורים בעניינה של התובעת תוך שהיא מתייחסת לכל הטענות ו/או הטיעונים שהעלה בא כוחה במהלך השימוע והחליטה להפסיק את העסקתה של התובעת. טז. ביום 31/12/09 נשלח לתובעת מכתב הפסקת עבודה, בו נרשם: "בהתאם להוראת משרד הפנים ובעיקר מכתבו של עו"ד ישראל שפיצר מיום 26/8/07 אשר מחייב הפסקת עבודתו של כל עובד שהתקבל לעבודה במועצה החל מיום 1/1/2000 וללא מכרז: ובהתאם להוראות הדין אשר מחייבות קבלת עובד לעבודה במועצה אך ורק בהתאם לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה) תשל"ז - 1977; ולאחר שוועדת הפיטורין קיימה שימוע והשתכנעה כי העסקתכם אינה כדין קרי הינה אחרי יום 1/1/2000 וללא מכרז; אי לכך ובהתאם להחלטת ועדת הפיטורין מיום 31/12/09, אנו מצטערים להודיעכם בזאת על הפסקת עבודתכם במועצה; ניתנת לכם בזאת הודעה מוקדמת של חודשיים לפיכך הפסקת עבודתכם נכנסת לתוקף ביום 28/2/10". 5. האם התנהלותה של הנתבעת 1 היתה כדין? גרסת התובעת לאחר חזרתה מחופשת הלידה, ביום 6/10/09, התברר לה שעובדת אחרת עובדת במקומה כמזכירת הנתבעת. ההחלטה על פיטוריה נשענת על מכתב שפיצר מיום 26/8/07 אך אין באמור במכתב שפיצר כדי להוות יסוד חוקי לפגיעה ביחסי העבודה שבין התובעת לנתבעת. ההנחיות המפורטות במכתב שפיצר היו אמורות להיות מבוצעות עד לסוף שנת 2007, בעוד שפיטוריה היו בחלוף שנתיים. החלטתה של הנתבעת להאריך על דעת עצמה את המועד לביצוע הנחיות אלו מהווה פגיעה בזכויות יסוד של העובד. גם אם הסיבה לפיטוריה הינה ההנחיה האמורה במכתב שפיצר, הרי שזו אינה יכולה להיות הסיבה היחידה לכך, ויש להתחשב בשנים הרבות בהן עבדה בנתבעת, ובשיקולים הפוליטיים שהביאו להעסקתה של יאסמין במקומה. וועדת הפיטורים שהחליטה על פיטוריה כללה בהרכבה גם את מר מזכיר המועצה שהיה נתון למצב בו התקיים חשש ממשי למשוא פנים. גרסת הנתבעת 1 העסקתה של התובעת בנתבעת לא היתה באחת מהדרכים המנויות בסעיף 3 לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), תשל"ז-1977 (להלן: "צו המועצות המקומיות") ומכאן שהעסקתה לא היתה כדין. התובעת זומנה לשימוע שבה נאמר לה שהעסקתה אינה כדין והינה בניגוד להוראות משרד הפנים. במהלך השימוע הודתה התובע שהיא התקבלה לעבודתה בנתבעת ללא מכרז ועבודתה החלה מיום 1/11/01. הנתבעת הגישה בקשה לנחיצות משרה לתפקיד מזכירה בנתבעת ואישור כזה התקבל בנתבעת ביום 10/8/09. אלא שבטרם פורסם מכרז בנוגע למשרה זו, פורסמו הוראות משרד הפנים בדבר הקפאת קליטת עובדים חדשים עד סוף שנת 2010. בטרם קבלת האישור התובעת עבדה ללא אישור נחיצות משרה ומבלי שעמדה בתנאי מכרז כלשהו. התובעת פוטרה בעקבות מינויים בלתי חוקיים בנתבעת ולא בעקבות פיטורי צמצום. האמור במכתב שפיצר מהווה הנחיות מחייבות שמתיישבות עם האמור בצו המועצות המקומיות וכפועל יוצא מסמכותו של מר שפיצר המשמש כמנהל אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות. עמדת הנתבעת 2 העסקתה של התובעת בנתבעת, היתה מבלי שהתובעת עברה מכרז ומבלי שהתקבל אישור נחיצות משרה לגבי תפקידה. לכן, העסקתה לא היתה כדין. אי עמידה במועדים הנקובים במכתב שפיצר אינה מהווה עילה להמשיך את העסקת התובעת. אין בחלוף הזמן כדי להכשיר את העסקתה בנתבעת. גם אילולא ידעה התובעת על כך שהעסקתה אינה כדין, לא היה בכך כדי להכשיר את העסקתה, קל וחומר במקרה שבפנינו, בו התובעת לא טענה שהפגמים הקיימים בהעסקתה לא היו ידועים לה. דיון והכרעה סעיפים 2 ו-3 לצו המועצות המקומיות קובעים את האופן שבו ניתן למנות עובד לרשות המקומית. סעיף 2 קובע כך: "לא יתמנה אדם כעובד במשכורת ברשות מקומית ולא יועבר ממשרה אחרת באותה רשות מקומית אלא למשרה פנויה בתקן." וסעיף 3 קובע כך: "משרה פנויה בתקן של רשות מקומית ניתן למלא באחת מאלה: (1) העברת עובד קבוע ממשרה למשרה באותה רשות מקומית; (2) מכרז פנימי; (3) פנייה לשירות התעסוקה; (4) מכרז פומבי; (5) העסקה לפי חוזה מיוחד." כמו כן, מפאת הרלוונטיות של האמור במכתב שפיצר, להלן נביא את עיקר תוכנו: "בעקבות ביקורת שנערכה, התברר כי בחלק מהרשויות מועסקים עובדים שלא כדין, שנתמנו ללא מכרז וללא אישור נחיצות משרה. כדרישת צו המו"מ (שירות העובדים (וצו המו"מ נוהל קבלת עובדים לעבודה). ... עובדים שהתקבלו כך החל מ- 1.1.2000 אינם זכאים לקביעות ואינם רשאים להתמודד במכרז פנימי. ... על הרשות לפנות מיד בבקשה לאישור נחיצות משרה על פי הנהלים ובצירוף מבנה ארגוני. במקביל עליה ליידע את העובד, כי במידה והמשרה תאושר, הוא יוכל להתמודד רק במכרז פומבי אם יתקיים, ובכל מקרה העסקתו במשרה ללא מכרז לא תוארך מעבר ל- 30.12.07. איוש המשרות שאושרו יעשה בדרך הקבועה בצו המו"מ (נוהל קבלת עובדים לעבודה) ויש לסיים את המכרזים עד ליום 31.12.2007. לאחר המועד הנ"ל כל המשרות שלא קיבלו את אישורנו ולא אוישו כדין תבוטלנה בתקן הרשויות המקומיות. על הרשות לידע את העובדים המאיישים את המשרות שלא בדרך מכרז כיום, על סיום עבודתם עם סיום הליכי מכרז ככל שתאושר המשרה, ולכל המאוחר עד ליום 30.12.2007. ..." אין מחלוקת והתובעת אף העידה על כך בתחילת עדותה, שהיא הועסקה בתפקידה כמזכירה במועצה ללא מכרז. יוצא אפוא, שהעסקתה של התובעת לא היתה לפי אחת הדרכים המנויות בסעיף 3 לצו המועצות המקומיות. עיון באמור במכתב שפיצר מעלה כי מכתב זה מהווה למעשה "הנחיה מנהלית". חשיבותן העיקרית של הנחיות מעין אלו היא בכך שהן מהוות תרגום של העקרונות הקבועים בחקיקה ובפסיקה לשפת העבודה היומיומית של הרשות. לעניין מעמדן המשפטי של ההנחיות המנהליות נקבע כי ההנחיות אינן קובעות נורמה משפטית אלא שומרות על שיקול דעתה של הרשות המנהלית ומהווה צעד לקראת יישום הנורמה הכללית שנקבעה בחיקוק. במספר רב של פסקי דין, חזר בית המשפט העליון ואישר את חוקיות ההנחיות המינהליות, עד שהיום אין עוד ספק בדבר חוקיותן. [ראו את האמור בספרו של רענן הר-זהב המשפט המינהלי הישראלי שער ראשון פרק חמישי 125-130("שנהב" הוצאה לאור,1996)]. לפיכך, אין לקבל את טענות התובעת בדבר העדר תוקפו המחייב של האמור במכתב שפיצר. בנוסף, לאחר ששמענו את העדויות לא השתכנענו כי פיטוריה של התובעת נבעו משיקולים פוליטיים וזאת למרות הזמן שחלף ממכתב שפיצר. לדעתנו אין לראות את התובעת כמי שהרימה את הנטל להוכיח את טענותיה ולהלן נפרט את השיקולים שהביאו אותנו למסקנה האמורה; כפי שכבר הזכרנו בסעיף ט' לפרק העובדות - ביחד עם התובעת זומנו עוד 21 עובדים לשימוע לפני פיטורים. שוכאת העיד כי מרבית מהעובדים שזומנו לשימוע בזמן שזומנה גם התובעת, פוטרו מעבודתם בנתבעת. וכך סיפר בעדותו:"... מתוך כ-20 העובדים שפוטרו ביחד ו/או בסמוך לתובעת הרי שעובדת אחת, הגב' ספא סעידה, היא חזרה לעבודה מכוח פסק דין שניתן על ידי בית הדין בהליך שהתקיים בפני מותב בראשותה של כב' השופטת איצקוביץ'. יש שתי עו"סיות אני חושב שהיה מכרז והן התקבלו. יש חלק מהעובדים שהגישו אבל רק שתיים התקבלו מתוך העובדים שפוטרו, וזאת אחרי שניתן אישור נחיצות משרה. אין עובדים נוספים מתוך כ-20 העובדים שמצאנו להם פתרונות להמשיך לעבוד בתוך המועצה." (עמ' 14 שורות 19-25 לפרוטוקול). ובהמשך עדותו, הסביר שוכאת בצורה משכנעת כי לפחות לגבי שתי עובדות, הנתבעת קיבלה אישור נחיצות משרה והן הועסקו לתקופה של 3 חודשים ופורטו לאחר מכן. (ראו את האמור בעדותו, עמ' 20 שורות 6-13 לפרוטוקול). גם ראיד בעדותו, העיד באופן שתמך בעדותו של שוכאת. ראיד העיד ואמר כי: "בזמנו אלו שחזרו לא חזרו דרך מכרז אלא מנוי זמני. נתנו להן לחלק מהעובדים שפיטרו מנוי זמני ל-3 חודשים ולאחר מכן הם פוטרו. יש כאלה שהתפרסם לגבי התפקיד שלהם מכרז והם נגשו וזכו וכך חזרו לעבודה. אם אתה שואל על סאוסן, אני חושב שהיא מועסקת ע"י מכללת סכנין ולא על-ידי המועצה." (עמ' 32 שורות 11-14 לפרוטוקול). בנוסף, אמנם עברו למעלה משנתיים מאז ניתנו ההנחיות המפורטות במכתב שפיצר ועד לפיטוריה של התובעת, אולם אין להתעלם מהעובדה שעבר פרק זמן של 8 חודשים מהמועד שבו מונה ראש המועצה לתפקידו ועד למועד שבו הוזמנה התובעת לשימוע. לדעתנו, 8 חודשים הינו פרק זמן סביר על מנת לפעול למען מנהל תקין בנתבעת 1, בהתאם להנחיות משרד הפנים לגבי מינוי עובדים במועצות המקומיות. לכן, בעניין זה קיבלנו את עמדת הנתבעת 2 ולפיה, משך הזמן הרב שחלף מהמועד שבו היה צריך לפעול בהתאם להנחיות המפורטות במכתב שפיצר אינו יכול להכשיר את העסקתה של התובעת שהועסקה במשך זמן רב שלא בהתאם לסעיפים 2 ו-3 לצו המועצות המקומיות. כאן המקום להדגיש, כי במסגרת השיקולים הרלוונטים לבחינת ההחלטה על פיטורי התובעת נתנו דעתנו גם למשך הזמן שבו עבדה התובעת בנתבעת 1 כמו גם לעובדות שציין בא- כוחה בסיכומיו מהן עולה שעבודתה הינה מקור פרנסתה היחידי. יחד עם זאת, בנסיבות אלו ובאיזון הנדרש, אנו סבורים כי יש מקום להעדיף את האינטרס הציבורי הקיים בפעילות מינהל תקין ומניעת אפליה אפשרית כלפי עובדים אחרים או מועמדים פוטנציאלים לעבודה במגזר הציבורי. לאור האמור לעיל, קבענו כאמור כי אין לראות את התובעת כמי שהוכיחה את טענתה בדבר העדר החוקיות בהחלטת הנתבעת 1 לפטרה. בטרם סיום הדיון בשאלה זו, והגם שעיקר תביעתה של התובעת לא נסובה סביב עובדה זו, אין באפשרותנו להתעלם מכך שהתובעת לא הוחזרה לתפקידה לאחר שחזרה לעבודתה מחופשת הלידה. סעיף 9א(א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") קובע כי: "לא יפגע מעביד בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה." סעיף 9 לחוק עבודת נשים מגביל, בין היתר, את פיטוריה של עובדת בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"ע (ארצי) 627/06 מורי- מ.ד.פ.ילו בע"מ, אמנם הנסיבות שהוזכרו שם אינן זהות לאלו שבפנינו, שם פוטרה העובדת בתוך התקופה בה חלה ההגבלה מפני פיטורים, ובעניינו-לא פיטורים כי אם פגיעה בהיקף. אולם נראה כי אימוץ הפרשנות התכליתית של מימוש זכותה של העובדת היולדת לחזור לעבודתה לאחר תום חופשת הלידה ולהשתלב בה מחדש, נכונה גם בעניינה של התובעת. וכפי שכבר קבענו לעיל, בסעיף ח' לעובדות שנקבעו, בתום חופשת הלידה התובעת חזרה לעבודתה במחלקת הרווחה, בהיקף של 20%, אך לא הוחזרה לעבוד בתפקידה כמזכירה בנתבעת 1, בהיקף של 80%. בעובדה זו, יש משום פגיעה בהיקף משרתה של התובעת, ובכך הנתבעת הפרה את האמור בסעיף 9א(א) לחוק עבודת נשים. יחד עם זאת, התובעת לא ביקשה לחייב את הנתבעת 1 בסעד כספי כלשהו ולכן, בנסיבות אלו לא מצאנו לחייב את האחרונה בפיצוי התובעת על התנהלותה כלפי התובעת בתום חופשת הלידה, אך מצאנו כי יש בענין זה כדי להצדיק את אי חיובה של התובעת בהוצאות. 6. האם צריך לבטל את החלטת הנתבעת לפטר את התובעת? גרסת התובעת נסיבות פיטוריה מצדיקים את ביטול ההחלטה לפטרה. פיטוריה נבעו משיקולים פוליטיים, וניסיונה של הנתבעת 1 לבסס את החלטת הפיטורים על ההנחיות שבמכתב שפיצר אינה חוקית. חוסר הגינותה של הנתבעת 1 בהחלטתה מחייבים לבטל את ההחלטה על פיטוריה של התובעת ולהחזירה לעבודה. גרסת הנתבעת 1 ההחלטה לפטר את התובעת התקבלה כדין בוועדת הפיטורים ובסמכות המוקנית לוועדה. הטענה כי ההחלטה מתבססת רק על מכתב שפיצר אינה נכונה. פיטוריה של התובעת היו עקב מינויים בלתי חוקיים בנתבעת 1. עמדת הנתבעת 2 לתובעת נערך שימוע כדין. גם אם חברי וועדת הפיטורים היו מוגבלים בשיקול דעתם, בהתאם להוראות החוק, הרי שאין בכך כדי לפגוע בעצם קיומו של שימוע כדין. דיון והכרעה עיון בפרוטוקול וועדת הפיטורים מיום 22/12/09, שצורף כנספח 4 לתצהיר התגובה לבקשה לצו מניעה, מעלה כי התובעת הגיעה לוועדת הפיטורים בלוויית בא- כוחה. ב"כ התובעת, לא הוגבל בהעלאת טענות רבות כנגד ההחלטה לפטר את התובעת. לאחר מכן, הוועדה בהחלטתה חזרה ופירטה את הטענות שהעלה ב"כ התובעת ונימקה בצורה מפורטת את ההחלטה לפטרה. גם התובעת בעדותה אמרה שאין לה טענות כנגד הליך השימוע עצמו שנערך לה (ראו את האמור בעדותה, בעמ' 11 שורות 24-31 לפרוטוקול). לפיכך, הרי שעיקר טענותיה של התובעת אינן נוגעות לדרך שבה נעשו הפיטורים אלא לחוקיות ההחלטה עצמה. בעניין זה, כבר הכרענו כאמור לעיל, ודחינו את גרסת התובעת לגבי פיטורים משיקולים פוליטיים. לאור האמור לעיל, אנו סבורים שאין לבטל את החלטת וועדת הפיטורים מיום 31/12/09 ואין להשיב את התובעת לעבודתה. 7. לסיכום לאור האמור לעיל, הרינו דוחים את התביעה. 8. הוצאות למרות שדחינו את התביעה, החלטנו שלא לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעות וזאת גם בשים לב לבעייתיות שמצאנו בהתייחסותה של נתבעת 1 לתובעת, עת חזרה מחופשת לידתה וגם מתוך התחשבות במצבה הכלכלי אליו נקלעה גם בשל פיטוריה. 9. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. פיטורים