קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול השעייה מהעבודה: 1. לפנינו בקשתו של המבקש ליתן צו זמני הצהרתי הקובע כי החלטת המשיב בדבר השעיית המבקש מעבודתו במשרד הביטחון בטלה. 2. אלה העובדות הצריכות לבקשה - א. המבקש הינו רופא המועסק במשרד הביטחון למעלה מ- 18 שנה. המבקש משמש כרופא מחוזי במרפאה לשיקום נכים. ב. ביום 20.1.10 הוגשה נגד המבקש תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים. התובענה מייחסת למבקש עבירות של הטרדה מינית והתנהגות בלתי הולמת בשש מתלוננות שונות אשר עבדו עמו במסגרת תפקידן, וזאת במהלך השנים 2003 - 2008. ג. לבקשת באת כח המבקש אשר שהתה בחופשת לידה ובהתאם להחלטת בית הדין למשמעת, נדחה הדיון בתובענה המשמעתית עד לחודש אפריל 2011. ד. בהתקרב מועד ההוכחות פנתה התובעת למנהל אגף המשמעת בנציבות אשר העביר את עניינו של המבקש אל הממונה על השעיות באגף המשמעת, עו"ד יעל אמזלג. ה. במקביל התקיימה פניה למבקש והודע לו כי מ"מ נציב שירות המדינה (להלן: "הנציב") שוקל את השעייתו בעקבות כתב התובענה. למבקש ניתנה הזדמנות להעלות את טיעוניו עד ליום 1.5.11. מועד זה הוארך והמבקש העביר את טיעוניו ביום 9.5.11. ו. ביום 11.5.11 החליט הנציב על השעיית המבקש מתפקידו עד לתום ההליך המשמעתי. ז. החלטה זו הינה מושא הבקשה המונחת לפנינו. 3. וזו תמצית נימוקי ההחלטה: א. אשר לחלוף הזמן מאז הגשת התובענה ועד להחלטה מנמק הנציב: "התובענה הוגשה לפני כשנה וחצי אולם שמיעת הראיות בבית הדין למשמעת החלה רק ביום 12.4.11, בין היתר, לאור העובדה שבאת כוחך שהתה בחופשת לידה וביקשה את דחיית הדיונים. בשלב זה, בו הועברה התובענה שהוגשה נגדך לעיוני והתיק המשמעתי רק החל להישמע בבית הדין לאחרונה, החלטתי לבחון אפשרות השעייתך, בהתאם לסעיף 47 לחוק, נוכח חומרת האישומים, היקף המעשים, משכם ותפקידך במשרד הביטחון...". מ"מ הנציב מוסיף כי כתב התובענה הועבר לעיונו לאחרונה, בסמוך למועד בו החל ההליך המשמעתי להישמע והמתלוננות צפויות להעיד. ב. הנציב לא התייחס לגופן של הראיות שכן מקומן של אלה להתברר בפני בית הדין למשמעת בלבד. ג. הנציב התייחס לחומרת המעשים המיוחסים למבקש ולעובדה כי מדובר בשש מתלוננות שונות ולתפקידו הבכיר ומקום עבודתו. ד. הנציב קבע כי המעשים המיוחסים למבקש פוגעים פגיעה קשה בתדמיתו של משרד הביטחון בפרט ובשירות המדינה בכלל. כמו כן למעשים נלווית פגיעה באמון הציבור במשרד הביטחון וברשויות השלטון. מעשים של הטרדה מינית בעבודה הם מעשים קשים המעכירים את האווירה במשרד וגורמים לפגיעה בתפקיד השרות. ה. הנציב היה מודע לנסיבות האישיות והמשפחתיות של המבקש אך נתן משקל רב יותר לאופי האישומים, היקפם, משכם, תפקיד המבקש ומקום העבודה. ו. הנציב קבע כי נשקלה גם אפשרות של העברתו של המבקש לתפקיד אחר, אולם לאור הנימוקים שפורטו בהחלטה, כתב התובענה החמור שהוגש בעבירות של הטרדה מינית כלפי מספר מתלוננות ותפקידו הבכיר של המבקש החליט מ"מ הנציב שלא לנקוט בצעד זה. ז. כן נקבע בהחלטה שהיא תיבחן מעת לעת בהתאם להתפתחות ההליך המשמעתי. 4. ביום 22.5.11 התקיים דיון בבקשה. ב"כ המשיבות ויתרה על חקירה נגדית של המבקש. מטעם המשיבות העידה עו"ד יעל אמזלג המשמשת כממונה (תובעת בכירה ואחראית תחום השעיות ותיקים פליליים בנציבות שירות המדינה). מתצהירה התומך בתגובת המשיבים וחקירתה הנגדית עולה כי בדרך כלל כאשר תובע מכין תובענה משמעתית נגד עובד מדינה הוא מביא את העניין לאישורו של עו"ד אסף רוזנברג שהוא מנהל אגף המשמעת. באותו מועד הוא מחליט אם להעביר את התובענה אליה על מנת שנציב שירות המדינה ישקול אפשרות של השעיה. במקרה זה, בשל תקלה הנובעת מאי הבנה בין התובעת לעו"ד רוזנברג, לא הועברה אליה התובענה. בתחילת אפריל התובעת פנתה שוב לעו"ד רוזנברג וסיפרה לו כי המתלוננות מסרו כי הן חשות אי נוחות בשל העובדה שעליהן להעיד נגד המבקש בעת שהן ממשיכות לעבוד במחיצתו, וכי המבקש יוצר פרובוקציות בנוכחותן כאשר הוא נוהג להזהיר את עצמו בקול רם שלא להתבטא בצורה כזו או אחרת שכן "אח"כ מישהי עוד תכתוב את זה בעדות" או "אח"כ אומרים שזו הטרדה מינית". כאשר עו"ד אסף רוזנברג ראה את התיק הוא נדהם איך התיק לא הועבר למחלקת ההשעיות והורה להעביר אליה את התיק מייד כדי שנציב שירות המדינה יבדוק אפשרות של השעיה. עו"ד אמזלג הבהירה כי את העובדה כי המבקש יוצר פרובוקציות כשהוא בנוכחות המתלוננות שמעה מהתובעת ומעו"ד אסף רוזנברג אך לא הביאה את הדברים בפני הנציב. בפני הנציב היו התובענה וטיעוני המבקש, והתכתבויות של עו"ד אמזלג עם ב"כ המבקש. 5. טענות המבקש - א. החלטתו של מ"מ הנציב רצופה פגמים בלתי מידתית ובלתי סבירה. ב. המשיבים נמנעו מלהביא עדים חיוניים כמו מ"מ נציב שירות המדינה, הממונה על אגף משמעת, עו"ד אסף רוזנברג והתובעת בתיק המשמעתי. ג. אין כל הסבר להפעלת סמכות ההשעיה במועד שהופעלה ויש לדחות את הטענה כי חלוף הזמן נובע מטעות. המסקנה שאין מדובר בטעות נובעת מהצהרת התובעת בהליך המשמעתי מיום 26.4.11 לפיה הטיפול בנושא ההשעיות נעשה על ידי תובעות האמונות על סוגיה זו ואינו מצוי בידיה. כן נובעת מסקנה זו מכך כי מסמנכ"ל וראש אגף משאבי אנוש במשרד הביטחון מר רוני מורנו אשר הגיש את הקובלנה ידע על מהות האישומים המיוחסים למבקש, וכי המבקש ממשיך בעבודתו ולא פנה אל נציבות שירות המדינה כדי שתשקול השעיית המבקש. ד. מ"מ הנציב לא שקל את חלוף הזמן של שנה וחצי מאז הגשת התובענה. ה. הנציב לא שקל את שארע בשנה וחצי שחלפו מאז הגשת התובענה המשמעתית ולא בחן את עמדת המתלוננות ביחס להשעיה ואת עמדת הממונים ואת עמדתה של הממונה על מעמד האשה. ו. לא נשקל אמצעי פחות פוגעני ולא נבחנו חלופות העסקה אחרות. קיימים תפקידים אחרים אליהם ניתן היה לשקול את העברתו של המבקש כמו הצבתו במחוז ירושלים במקום הרופא שהחליף את המבקש או הצבתו בתפקידים מסוג Back office. ז. לא נשקלו נסיבותיו האישיות של המבקש אשר התאלמן לפני כשנה מאשתו אשר סבלה מאז תחילת שנות ה- 90 ממחלה ממושכת. המבקש מפרנס יחיד של ילדיו. ח. הליך השימוע פגום כאשר לא פורטו השיקולים האמיתיים להשעייתו. 6. טענות המשיבים - א. משעה שהוגשה תובענה משמעתית נגד עובד, חזקה היא כי היו בעניינו די ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו. ב. המטרה העיקרית של הליך ההשעיה, הנה שמירה על תדמית שירות המדינה בעיני הציבור ועל אמון הציבור בשירות המדינה ועובדיו. ג. בענייננו, בשל טעות אנוש לא הועברה התובענה במועד שהוגשה אל אחראית תחום השעיות ולפיכך לא נבחנה שאלת השעייתו של המבקש עד לסמוך למועד תחילת שלב ההוכחות, אז התגלתה הטעות. אין במועד בו התקבלה החלטת נציב שירות המדינה כדי לפגום בסבירות ההחלטה. העובדה שלא נבחנה אפשרות ההשעיה מאז הגשת התובענה אינה מאיינת את הפגיעה באמון הציבור ולא מרפאה את הפגם שבהמשך כהונתו של המבקש, בהתחשב בחומרת האישומים המיוחסים לו. ד. החלטת הנציב הינה סבירה ולאחר שהתייחס לכל טיעוניו של המבקש. ה. המבקש צירף לסיכומיו מסמכים אשר לא צורפו לבקשה: הודעת התובעת בהליך המשמעתי מיום 26.4.11, הקובלנה מיום 11.1.10 אל עו"ד אסף רוזנברג החתומה ע"י מר מורנו, מכתב עובדים באגף השיקום מיום 19.5.11 אל מר זאב וייסמן מ"מ ראש אגף השיקום. צירוף המסמכים לראשונה לסיכומים הינו פסול, ובית הדין מתבקש להורות על הוצאתם. לחלופין הגישו בקשה לצירוף מסמכים המהווים תגובה למסמכים אלה, מכתבו של מר מורנו מיום 12.6.11 לפיו אמירות של רופאי אגף השיקום במהלך הדיון לא משקפות את עמדת המשרד וכן התכתבות בין ב"כ המבקש לתובעת המשמעתית. עוד התבקש, ככל שבית הדין מתעתד לכלול מסמכים אלה בתיק, לאפשר למשיבים הזדמנות להודיע האם ברצונם להתייחס למסמכים באמצעות עדים או ראיות מטעמם. ו. אין מקום להבאת מ"מ הנציב לעדות עת דן בית הדין בסבירות החלטת הנציב, עדות זו אינה רלבנטית. ז. הנציב שקל את עצם ההעברה לתפקיד אחר, אך סבר כי שיקולים של פגיעה באמון הציבור ובתדמית השירות הציבורי אינם מאפשרים בחירה באפשרות זו בנסיבות המקרה ונוכח חומרת העבירות המיוחסות למבקש. ח. הנציב שקל את נסיבותיו האישיות של המבקש. ט. מאזן הנוחות נוטה לכיוון דחיית הבקשה שכן יש למנוע מצב בו תפגענה המטרות שביסודן הליך ההשעיה. לעומת זו ככל שייגרם למבקש נזק מאי מתן הצו הוא ניתן לפיצוי כספי. 7. ההכרעה - המסגרת הנורמטיבית - הסמכות להשעיית עובד מדינה נתונה לנציב שירות המדינה מכח סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק המשמעת"), שזו לשונו: "(א) עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה; התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת נציב השירות יש עמה קלון, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו. . . . (ד) בכל מקום שנציב השירות רשאי להשעות עובד לפי סעיף זה, רשאי הוא במקום להשעותו להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה שאחת מדרגותיה אינה נמוכה מדרגת משרתו של העובד, ובלבד שדרגת העובד במשרה שאליה הוא מועבר לא תהיה נמוכה מדרגתו ערב העברתו, או, בהסכמת העובד לעבודה במשרה שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו". נציבות שירות המדינה הוציאה נוהל השעיה והעברה זמנית לעבודה אחרת על ידי נציב שירות המדינה (להלן: "הנוהל", נספח ב' לתשובת המשיבים). מטרות השעיה או העברה בעקבות הגשת קובלנה על פי הנוהל הינם: "מטרתה העיקרית של ההשעיה או ההעברה בעקבות הגשת קובלנה במקרים בהם יש הצדקה לכך, היא לשמור על תדמית שירות המדינה בעיני הציבור, ועל אמון הציבור בשירות המדינה ובעובדיו. בנוסף, מטרת ההשעיה או ההעברה היא למנוע מן העובד, החשוד בביצוע עבירת משמעת, לחזור על מעשיו או להשפיע לרעה על המשמעת בשירות המדינה עד לסיום ההליכים המשמעתיים המתנהלים נגדו; בנוסף, נשקל הצורך לשלול או לצמצם את המגע של העובד עם עובדים אחרים הנמצאים במחיצתו, או הנתונים למרותו, על מנת למנוע ממנו להשפיע עליהם, וכן להרתיע עובדים נוספים מביצוע מעשים העלולים לפגוע במשמעת בשירות המדינה, או ממעורבות במעשים דומים". (דב"ע נא/4-23 מועצת פועלי ירושלים נ' מדינת ישראל, פד"ע כג' 158, עמ' 163). על אמון הציבור בשירות הציבורי נקבע ע"י בית המשפט העליון כי: "אמון הציבור בעובדי הציבור ובנבחריו הוא תנאי מתחייב לפעולתו התקינה של השירות הציבורי ושל מוסדות השלטון. השרות הציבורי על כל זרועותיו בנוי על אמון הציבור הנשען לא רק על יכולותיהם התפקודיות של עובדיו ונבחריו אלא גם, ובעיקר, על רמתם המוסרית והאנושית, על טוהר מידותיהם ונקיון כפיהם. בלא אמון זה, לא יוכל השירות הציבורי לבצע את משימתו ברמה הנדרשת לאורך זמן. מינוי לכהונות ציבוריות של בעלי תפקידים שדבק בהם פגם מוסרי, או השארתם בתפקידם לאחר שסרחו, עלול לפגום בתשתית הערכית עליה בנויים מוסדות המדינה והשלטון בישראל. הוא עלול לפגוע פגיעה חמורה בעקרונות היסוד הערכיים עליהם בנויים יסודות החברה והמשטר בישראל. הוא עלול לערער את אמון הציבור במערכות השלטון, האמורות לשקף במעמדן וברמתן את עקרונות היסוד האתיים עליהם מושתתים חיי החברה בישראל". (בג"ץ 5853/07 אמונה תנועת האישה הדתית לאומית נ' ראש הממשלה, ניתן ביום 6.12.07) בין השיקולים שיש לשקול הוא גם פרק הזמן שחלף בין מועד שקילת ההשעיה לבין מועד ביצוע העבירות המיוחסות לעובד ומועד הגשת התובענה. בעניין זה נפסק: "יכול ובהפעלת סמכות מנהלית במועד מסויים לא יהא פסול, ובהפעלתה לאחר זמן - יהא פסול, השאלה אינה אם עצם הפעלת סמכות אינה פסולה, אלא אם הפעלתה במועד שהופעלה אינה פסולה". (דב"ע לג/3-32 דוד יכין נ' מדינת ישראל). יחד עם זאת נקבע כי חלוף הזמן כשלעצמו אינו מהווה סיבה להימנעות הנציב מלהורות על השעיה. 8. אשר להפעלת הביקורת השיפוטית על החלטת הנציב, הרי שמדובר בביקורת שיפוטית על הפעלת סמכות מנהלית ולפיכך אין בית הדין בא בנעלי המשעה אלא בוחן בחינה מנהלית את ההחלטה. וכך נאמר בע"ע 478/07 שוקי ויטה נ' מדינת ישראל: "הפיקוח השיפוטי על החלטת ההשעיה, ייעשה לאור הכללים המקובלים להתערבות בהחלטה מנהלית "על-פיהם בוחן בית המשפט האם ההחלטה חורגת מסמכות, או פוגעת בכללי הצדק הטבעי, האם היא נגועה בשיקול זר, או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשם של דברים". אשר להיקף הביקורת השיפוטית: ככלל, שיקול הדעת הנתון לרשות הממנה רחב הוא ותחום ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת הרשות, צר ושמור למקרים קיצוניים וחריגים בלבד. "כלל זה חל באשר למערך המינויים בשירות הציבורי דרך כלל" וחל הוא אף בענייננו, המכוון נגד החלטת השעיה. ודוק. הרשות השופטת אימצה "לכל רוחב הקשת של הביקורת השיפוטית על פעולותיהן ועל החלטותיהן של הרשויות השלטוניות, כללים שונים, אשר המכנה המשותף להם מבטא ריסון עצמי שיפוטי" ובהם "מיתחם הסבירות", הכלל לפיו בית- המשפט אינו מחליף את שיקול-דעת הרשות בשיקול-דעתו שלו; עילות הסף של המשפט המינהלי; ו"חזקת הכשרות" של המינהל. אי לכך, התערבות שיפוטית בהחלטת מינוי, לרבות השעיה, תמצא מוצדקת בהתקיים סטייה בולטת מהאיזון הראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים, על רקע תפיסות היסוד של המשפט הישראלי. ואם קיימים שיקולים לכאן ולכאן "וניתן היה על בסיס אותה תשתית נתונים לקבל החלטות שונות העומדות, כל אחת, במתחם הסבירות, יימנע בית המשפט מלהתערב". 9. מן הכלל אל הפרט - על פי סעיף 47 א' לחוק המשמעת, משהוגשה תובענה משמעתית נגד עובד רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה. בענייננו הנציב לא שקל את השעיית המבקש סמוך להגשת הקובלנה בחודש 1/10 אלא רק בחודש 5/11. לטענת המשיבים, הסיבה לכך נעוצה בטעות אנוש שכן התובענה לא הועברה אל אחראית תחום השעיות בנציבות שירות המדינה ולכן לא נבחנה שאלת ההשעיה. הטעות התגלתה סמוך למועד תחילת ההוכחות. המבקש טוען כי אין מדובר בטעות ולהוכחת טענתו צירף המבקש לסיכומיו מסמכים חדשים, הודעת התובעת בהליך המשמעתי מיום 26.4.11 לפיה הטיפול בנושא ההשעיות לא נעשה על ידה וכן הקובלנה שהוגשה ביום 11.1.10, ממנה מבקש המבקש להסיק כי מר מורנו סמנכ"ל וראש אגף משאבי אנוש במשרד הביטחון ידע במפורש מהם האישומים המיוחסים למבקש ולא ביקש כי הנציב ישקול את השעייתו. נקדים ונאמר בעניין זה כי צירוף מסמכים אשר לא הוגשו במועד הקבוע בדין לסיכומים הינו מעשה פסול. יחד עם זאת, אין אנו מוצאים כי יש במסמכים אלה כדי לסתור את טענת טעות האנוש אשר נטענה והוכחה על ידי המשיבים ולפיכך מתייתרת בקשת המשיבים להתיר להם לצרף מסמכים בתגובה למסמכים אלה או לשקול הבאת ראיות נוספות. נתנו אמון מלא בעדותה של עו"ד יעל אמזלג בעניין זה ואין במסמכים האמורים כדי לסתור זאת. אין כל פסול בהימנעות המשיבים מלהזמין את עו"ד אסף רוזנברג או את התובעת לעניין זה. לפיכך אנו קובעים כי חלוף הזמן שבין הגשת התובענה לבין שקילת ההשעיה נבע מטעות אנוש. 10. הנציב התייחס לעניין השיהוי בהחלטתו והבהיר כי: "אכן השעייתך נשקלה בשלב זה ולא בשלב בו הוגש כתב התובענה, זאת בשל העובדה שכתב התובענה הועבר לעיוני לאחרונה, בסמוך למועד בו החל ההליך המשמעתי להישמע בבית הדין למשמעת. מהרגע שהחל ההליך והמתלוננות צפויות היו להעיד נגדך החלטתי לבחון את השעייתך". 11. לפיכך עלינו לבחון האם ההחלטה במועד שהתקבלה סוטה באופן מוחלט מהאיזון הראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים, כאשר השיהוי הוא חלק מהם. 12. על פי הפסיקה והוראות הנוהל השיקולים המנחים הם: אופי העבירה וחומרתה; תפקידו של העובד; מידת הקשר בין תפקידו של העובד בשירות המדינה לבין העבירה המיוחסת לו; מידת ההשפעה של הישארות העובד בתפקידו על אמון הציבור בשירות המדינה ועל עובדים אחרים; מידת החשש מפני ביצוע עבירות נוספות; חשש מפני שיבוש הליכי המשפט והשפעה על המתלוננות; נסיבות אישיות של העובד; פרק הזמן שחלף בין הגשת התובענה לבין מועד שקילת ההשעיה; האפשרות להסתפק באמצעי שפגיעתו פחותה ביחס להשעיה. 13. בחינת החלטת הנציב מעלה כי הנציב שקל את כל השיקולים לאחר שניתנה למבקש זכות טיעון והוא אף ניצל אותה, ולא מצאנו כל פגם בהליך השימוע. יחד עם זאת, ותוך שאנו מנחים את עצמנו שלא להחליף את שיקול דעתו של הנציב בשיקול דעתנו, מצאנו כי התקיימה סטיה מהאיזון המצדיקה את התערבותנו בכל הנוגע לשיקול האם להעביר את המבקש לעבודה אחרת, ונפרט. 14. הנציב סקר את האישומים המיוחסים למבקש. על חומרת העבירה של הטרדה מינית אין צורך להכביד מילים וכבר נאמר: "מעשי הטרדה מינית המתרחשים בשירות הציבורי פוגעים פגיעה קשה לא רק באדם הנפגע ממעשים אלה, אלא גם בדמותו של השירות הציבורי ובאמון שהציבור רוחש לו". (עש"מ 11976/05 רוחי חליל נ' נציבות שירות המדינה). בשלב זה של הדיון ומשהוגשה תובענה משמעתית נגד המבקש חזקה היא כי היו בעניינו די ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו. (בש"א 415/08 נציב שירות המדינה נ' חיים בונן, ניתן ביום 14.7.08) חומרת המעשים של המבקש מקבלת משנה תוקף לאור העובדה כי מעשים אלו בוצעו בשש נשים שונות במשך תקופה ארוכה ולאור בכירותו של המבקש המשמש כרופא מחוזי במרפאה לשיקום נכים. 15. כאמור לעיל, מטרת ההשעיה הינה בראש ובראשונה לשמור על תדמית שירות המדינה בעיני הציבור ועל אמון הציבור בשירות המדינה ובעובדיו ולפיכך, לו היתה נשקלת ההשעיה במועד הגשת התובענה ועל אף נסיבותיו האישיות של המבקש המפורטות בסעיף 5 לעיל, לא היינו מוצאים כי נפלה סטיה מהאיזון בין השיקולים. אלא שבענייננו חלפה כשנה וחצי מאז הוגשה התובענה ומאז בשל טעות לא נשקלה השעיה כלל. לא ארע כל שינוי נסיבות רלבנטי ולמעשה ההשעיה נשקלה במועד שנשקלה מהטעם שבאותו מועד התגלתה הטעות. הנציב מציין כי למרות השיהוי החליט לשקול את ההשעיה בשלב זה שכן ברגע זה החל הליך ההוכחות והמתלוננות צפויות להעיד נגד המבקש. יחד עם זאת בתחילת ההחלטה הוא קובע כי הוא שוקל את ההשעיה למרות השיהוי בשל חומרת המעשים ולא צויין כי הסיבה הינה כדי להרחיק את המבקש מן המתלוננות. 16. מעדותה של עו"ד יעל אמזלג עולה כי התובעת שוחחה עם המתלוננות טרם עדותן ואלו מסרו כי הן חשות אי נוחות בשל העובדה שעליהן להעיד נגד המבקש בעת שהן ממשיכות לעבוד במחיצתו וכי הוא יוצר פרובוקציות בנוכחותן. התובעת פנתה להתייעצות עם מנהל אגף המשמעת בנציבות אשר הופתע לגלות כי לא נשקלה השעיית המבקש. כך התגלתה הטעות. אלא שבפני הנציב לא עמדו עובדות אלה והן לא נשקלו על ידו. כך שאין לראות בשלב של תחילת ההוכחות כשינוי נסיבות ומצב חדש. לפיכך עלינו לבחון האם במועד שבו התקבלה ההחלטה נפלה אי סבירות וזאת לאור תכלית ההשעיה, כפי שמצא אותה הנציב. 17. המשיבים טוענים כי תכלית ההשעיה לא התאיינה עם חלוף הזמן. על כך אין חולק, אולם ככל שחולף המועד בין ביצוע המעשים המיוחסים לעובד והגשת התובענה לבין ההשעיה הרי שהשיקול של שמירה על תדמית הציבור נחלש, שכן תדמית השירות הציבורי נפגעה מעצם העובדה כי המבקש המשיך לעבוד כשנה וחצי לאחר הגשת התובענה ובמועד ההשעיה לא ארע כל שינוי בנסיבות. לפיכך במקרה זה לטעמנו היה בשקילת אמצעי פחות של העברת המבקש לעבודה אחרת כדי לשמור על תדמית הציבור, ובכך לאזן בין השיקולים שפורטו. קביעת הנציב כי למרות חלוף הזמן בו המשיך המבקש בעבודתו אין מקום לשקול העברה בשל חומרת המעשים הינה בנסיבות העניין בלתי מידתית באופן המצדיק את התערבותנו. הנציב לא שקל, למרות חלוף המועד, את השפעת המשך עבודתו לצד המתלוננות והצורך בהרחקתו בטרם יעידו במשפט ולפיכך בשוקלו את חומרת העבירה לבדה היה עליו לתת משקל למשך הזמן שחלף שבו המבקש המשיך לעבוד בשירות הציבורי ללא תלונות מצד המתלוננות. ערים אנו לכך כי ההשעיה אינה עונש ועבודה טובה לאחר ביצוע המעשים שבגינם נשקלת ההשעיה אינה פרס המונע השעיה. כמו כן מסכימים אנו כי אין סטיה ממתחם הסבירות בהרחקת המבקש ממקום עבודתו לרבות הרחקתו מהמתלוננות על אף הזמן שחלף והעדר תלונות אשר עמדו בפני הנציב. יחד עם זאת, משהשיקול העיקרי אשר שקל הנציב הינו פגיעה בתדמית שירות המדינה לאור חומרת העבירות, היה עליו לתת משקל למשך הזמן שעבר ללא כל שינוי בנסיבות לנסיבותיו האישיות של המבקש ולשקול העברה לתפקיד אחר. יש לציין בעניין זה כי למרות בכירותו של המבקש אין מדובר בתפקיד ניהולי. 18. הצדדים חלוקים באשר לקיומו של תפקיד אחר כאשר המבקש מצא לנכון להוסיף לסיכומיו, באופן פסול, הצעות אשר הועלו במסגרת ניסיון לפשרה ואילו המשיבים בתגובה צירפו מכתב של מר מורנו מיום 12.6.11 לפיו עמדות העובדים בעת הדיון לפשרה אינן מבטאות את עמדת המשרד. אלא שבחינת העברת המבקש לעבודה אחרת, לרבות קיומה בפועל של עבודה אחרת, מצויה בשיקול דעתו של הנציב. אין בקביעתנו לפיה על הנציב היה לשקול העברת המבקש לתפקיד אחר כדי להביע עמדה לגבי קיומה או העדרה של חלופה זו בפועל. בחינה זו תעשה על ידי הנציב. הנציב יתן את החלטתו תוך 7 ימים מהיום שתומצא למשיבים החלטה זו. 19. בנסיבות העניין ולאור התוצאה אין צו להוצאות. 20. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על החלטה זו תוך 15 ימים מהיום שתומצא להם ההחלטה. השעיה מעבודההשעיה