ביטול זימון לשימוע לעובד לפני פיטורים / אי התייצבות לשימוע

מהי זכות השימוע של עובד ? מה הדין במקרה של אי התייצבות לשימוע ? מה הדין במקרה של ביטול שימוע ? ##שימוע לפני פיטורים## על מקומה המיוחד של זכות טיעון אמיתית עמדה השופטת נילי ארד בע"ע 01/ 1027 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל: "זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו... עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו". ##אי התייצבות לשימוע## משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון. במאמר מוסגר ייאמר, שבנסיבות מסוימות ניתן יהיה לפרש אי התייצבות לשימוע גם כהסכמה לפיטורים [ ראה לעניין זה ע"ע (ארצי) 6294-01-14 שלומי חמסי נ' בבילון בע"מ]. ##זכות הטיעון של העובד## "זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" (דב"ע מח/ 148- 3 שק"ם בע"מ נ' אפרים גרינברג, פד"ע כ 141). 12. אם כן, זכות הטיעון או זכות השימוע, היא זכותו של התובע לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת (דב"ע נו/ 31 - 3 מדינת ישראל נ' ד"ר ארנון בונה, עבודה ארצי, כט(1) 282; ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת נ' ד"ר חליל עבוד, פד"ע לה 440) . 13. יחד עם זאת, נפסק כי: "כנגד חובתו של המעביד לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, והיעדרות מכוונת של העובד מהליך השימוע, היא בגדר ויתור על הזכות להישמע. חובת תום הלב ביחסי העבודה היא הדדית והיא חלה על כל הצדדים ליחסי העבודה" (דב"ע נא/ 210 - 3 יוסף וייסוסר נ' המועצה המקומית רמת השרון, פד"ע כד 295; ע"ע 231/99 אורי חייק נ' שירות התעסוקה, עבודה ארצי לג(86), 26). ##הביקורת השיפוטית## הביקורת השיפוטית של בית הדין בדונו בתוקפה של החלטת פיטורים, היא ביסודה ביקורת מנהלית. היינו, בית הדין אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקולי המעביד, אלא אם כן, מתברר כי אותה החלטה שקיבל המעביד לוקה באותם פגמים מנהליים, המצדיקים את ביטולה. וכך פסק בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו נ' יצחק צויזנר, עבודה ארצי לג (21), 27: "כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות... השאלה אשר לה צריך היה בית הדין האזורי להידרש במהלך הביקורת השיפוטית ובהכרעתו, היא זו העומדת בפנינו כיום, בערעור: האם אכן, בנסיבות העניין, האפשרות בה בחר הדירקטוריון לפיטוריו של המנהל נמצאת להיות מופרכת, חורגת ממתחם המידתיות, או שהיא בלתי סבירה בעליל, והאם עולה ממנה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי" ##קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול זימון לשימוע לעובד:## 1. ביום 24.9.09 הגיש המבקש בקשה דחופה למתן סעד זמני וארעי במסגרתו התבקש בית הדין להורות כי הליך זימון המבקש לשימוע ביום 30.9.09 לקראת הפסקת העסקתו, ו/או ההליך עצמו ו/או תוצאותיו בטלים עד להחלטה בסעד הקבוע. המבקש ביקש גם לאסור על המשיבה 1 לכנס ישיבת ועדת שימוע, ולדון בנושא הפסקת העסקתו, לרבות ביצוע הליך שימוע, בשל חוסר סמכותה לדון בכך, הואיל וכל נימוקי השימוע הינם נימוקים משמעתיים, ובשל העובדה שהליך השימוע נעשה כהתנכלות למבקש בשל תלונותיו נגד יו"ר האיגוד. לחלופין ביקש המבקש לזמן את נציב כבאות הצלה ומפקח כבאות ראשי לשימוע, לאסור על יו"ר האיגוד ועל שלושת חברי מועצת האיגוד להיות נוכחים בשימוע בשל ניגוד עניינים, ולמנוע את הליך הפסקת עבודתו של המבקש, אשר בא לעולם רק משום שחשף עבירות של יו"ר האיגוד בתחום טוהר המידות. התביעה הוגשה גם נגד מדינת ישראל - משרד הפנים נציב כבאות והצלה ומפקח כבאות מר שמעון רומח. 2. בדיון הראשון שהתקיים בבקשה ביום 29.9.09, ובו החלה שמיעת הראיות, הוסכם כי: א. "בהסכמת הצדדים מתבטל מועד השימוע שהיה קבוע למחר כדי לאפשר לבית הדין לשמוע את התיק כדבעי ולהכריע במחלוקת שבין הצדדים. ב. ב"כ המבקש 1 תגיש תצהירים נוספים אם תמצא לנכון לעשות כן עד ליום 16.10.09. ג. התיק נקבע להמשך דיון בבקשה ליום 27.10.09 בשעה 10:30. למועד זה יתייצבו כל המצהירים מטעם הצדדים. ד. בהסכמת הצדדים, תהיה המדינה משיב פורמאלי בלבד ובשלב זה, המדינה אינה חייבת להתייצב לדיונים או להמציא תגובות סיכומים וכיו"ב" (ביום 26.1.10 נמחקה המדינה מכתב התביעה בהסכמת הצדדים, ע' 52 ש' 10-11). לאחר מכן הגישו הצדדים תצהירים משלימים, ונשמעו ראיות. התיק התנהל כתיק עיקרי לכל דבר ועניין. נשמעו עדים רבים שנחקרו במשך שעות ארוכות (הפרוטוקול משתרע על פני 157 ע'), והוגשו סיכומים. כמו כן המבקש לא הגיש כתב תביעה, והמשיבה לא מחתה על כך. משכך, למרות שמדובר בהחלטה, היקף הראיות שנשמעו, והיקף הסיכומים שהוגשו (סיכומי המשיב משתרעים על פני כ-100 ע'), איננו סבורים כי קביעותינו הינן לכאוריות בלבד. 3. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כעולה מחומר הראיות שהוצג לפנינו: א. המבקש, בן 59, עובד אצל המשיבה ככבאי משנת 1971. ב. מיום 1.11.86 מילא המבקש תפקיד של ממלא מקום מפקד שירות, ומ-19.6.91 המבקש הינו מפקד השירות בפועל. ג. המבקשת 2 הינה אגודת מפקדי שירותי הכבאות בישראל, האחראית, בין היתר על הכשרת מפקדי שירות, הפעלת קוד התנהגות, טיפול בתלונות מפקדי שירות, ארגון השתלמויות מקצועיות וקשרי חוץ עם גורמי חוץ בתחום הכבאות בעולם ועוד. ד. המשיבה 1 הינה איגוד ערים לכבאות בית שמש, המספק שירותי כבאות ל-5 רשויות: בית שמש, מועצה אזורית מטה יהודה, מועצה מקומית מבשרת ציון, מועצה מקומית אבו גוש ומועצה מקומית קרית יערים. ביום 12.2.09, התמנה מר מאיר בלעיש ליו"ר האיגוד. ה. המשיב 2 - נציב כבאות והצלה ומפקח כבאות ראשי במשרד הפנים (להלן - נציב כבאות והצלה), הוא הגורם המקצועי המוסמך מטעם משרד הפנים לתת הנחיות והוראות מקצועיות לאיגודי ערים לשירותי כבאות. נציב כבאות והצלה ממונה על ידי שר הפנים על פי הוראות סעיף 22 לחוק שירותי הכבאות התשי"ט - 1959. ו. ביום 23.4.09 התקיימה ישיבה בהשתתפות נציב כבאות והצלה - מר רומח, יו"ר האיגוד - מר בלעיש, וחברי מועצת האיגוד - מר אלברט אסולין, מר דוד סיטבון ומר ששון סיידוף. בישיבה נדונה הפסקת כהונתו של המבקש. ז. המבקש הוזמן לשימוע במכתב מיום 31.8.09, להזמנה צורף מסמך ובו פירוט הטענות שיועלו בשימוע (נספח יז' לבקשה). 4. המבקש טוען, באמצעות ב"כ, כי מאז התמנה מר בלעיש ליו"ר האיגוד הוא מכניס נורמות התנהגות בלתי תקינות, תוך ניסיון לעקוף את המבקש, וכי הוא מתנכל לו בשל תלונות שהגיש על התנהלותו של מר בלעיש. לפיכך זכאי המבקש להגנה על פי הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או המינהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן - חוק ההגנה על עובדים). מר בלעיש מבקש להדיח את המבקש מתפקידו, ולמנות תחתיו את אחד ממקורביו. לצורך השגת מטרה זו ניסה יו"ר האיגוד תחילה לשכנע את המבקש לפרוש מתפקידו. משלא עלה הדבר בידו, הפיץ מר בלעיש טענות משמעתיות חסרות בסיס נגד המבקש, ואף זימנו לשימוע על מנת לדון בהן. ואולם נימוקי השימוע הינם נימוקים משמעתיים, וועדת השימוע נעדרת סמכות לדון בהם, מה גם שלא נערכה היוועצות עם נציב כבאות והצלה בעניין זה כנדרש. כמו כן הנימוקים להדחתו של המבקש השתנו ללא הכר במהלך הדיון בתביעה. השתלשלות העניינים כמפורט לעיל מובילה, לטענת המבקש, למסקנה כי מדובר בניסיון לבצע פיטורים פוליטיים שלא כדין, בחוסר תום לב, וממניעים זרים ופסולים, רק כדי לאייש את משרת מפקד השירות במישהו אחר, ממניעים פוליטיים, אישיים וזרים. 5. מנגד טוען המשיב כי המבקש הסכים לפרוש, אך חזר בו מהסכמתו, ואף טען בעדותו כי לא הסכים לפרוש. המבקש אינו זכאי להגנה מכוח חוק ההגנה על עובדים, שכן המכתבים ובהם התלונות הנטענות מעולם לא נשלחו לאיש. מדובר במסמכים פיקטיביים שבאו לעולם רק לצורך הליך זה, מה גם שמדובר בתלונות שקריות וחסרות שחר. מר בלעיש ביקש להדיח את המבקש מתפקידו בשל כשלים חמורים בהתנהלותו כמפקד, ובשל רצונו להכניס נוהל תקין וסדר לארגון, להסדיר את פעילותו, ולוודא שהאיגוד פועל בהתאם לחוק ואין כל ממש בטענה כי מר בלעיש מבקש למנות מקורב למפקד השירות. בנוסף לכך הבקשה מוקדמת, שכן הטעמים לקיום שימוע הינם ראויים ומוצדקים, ובית הדין לא יתערב בשלב השימוע. כמו כן רשאי האיגוד לדון במהלך השימוע גם בתלונות משמעתיות, ולא רק בחוסר התאמה, מה גם שניתן לקיים שימוע גם לפני קיום היוועצות. 6. התשתית העובדתית המבקש טוען כי יו"ר האיגוד החל בניסיונות להעבירו מתפקידו בסמוך לאחר כניסתו לתפקיד. לדבריו תחילה ניסה מר בלעיש לשכנעו לפרוש, ומשלא עלה הדבר בידו, ומר בלעיש הבין כי המבקש לא יפנה את תפקידו בדרכי נועם, העלה טענות שונות ומשתנות ביחס לתפקודו של המבקש. חומר הראיות שהוצג לפנינו מבסס את טענותיו אלה של המבקש. אכן, למבקש הוצע לפרוש, ובין הצדדים התנהל משא ומתן בעניין זה. אמנם בעדותו הכחיש זאת המבקש ואמר כי: "לא נוהל שום מו"מ. הוצע לי מספר דברים ודחיתי אותם כי להערכתי יש לי גם את הכושר והבריאות המתאימה להמשיך ולהיות מפקד על האיגוד" (ע' 4 ש' 12-13). אולם דבריו אלה של המבקש אינם מתיישבים עם האמור בשיחת הטלפון שהתקיימה בין המבקש לבין יו"ר האיגוד ביום 3.5.09 (נספח כ' לתצהיר המשלים של יו"ר האיגוד). משיחה זו עולה כי נוהל גם נוהל משא ומתן, ובו דנו המבקש ויו"ר האיגוד בפרטי הפרטים של אופן פרישתו של המבקש, ובכלל זה תקופת ההודעה המוקדמת וכד'. ואולם בעובדה שהמבקש ניהל משא ומתן לפרישה אין כדי להשפיע על הכרעתנו בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, שכן המבקש חזר בו מהסכמתו לפרוש, והמשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם. כאמור לעיל, ביום 23.4.09 התקיימה פגישה שבה השתתפו מר רומח, מר בלעיש, מר אלברט אסולין, מר דוד סיטבון ומר ששון סיידוף (סעיף 3.ו' לעיל). פרוטוקול הישיבה צורף לבקשה (נספח ל'), וממנו עולה כי הנושא העיקרי בישיבה היה סיום העסקתו של המבקש. המשיב טוען כי הפגישה ביום עפ"י 23.44.09 לא היתה אלא פגישת היכרות עם נציב כבאות והצלה, ונוהלה בה שיחה כללית בלבד. עיון בפרוטוקול הישיבה אינו מבסס את טענותיו אלה של האיגוד. הפגישה עסקה בעיקר בעניינו של המבקש. בראשית אמנם נדונו בקצרה נושאים אחרים, אולם כאמור עיקרה יוחד לשאלה כיצד ניתן לסיים את כהונתו של המבקש, והיא אף הסתיימה באמירה של מר רומח כי ישוחח עם המבקש. מר בלעיש אמר בישיבה כי: "המפקד מיצה את עצמו לפני הרבה שנים. אנחנו רוצים שינוי ושדרוג". ואולם מר רומח הפנה את תשומת לבו של מר בלעיש לכך שלא ניתן להפסיק את כהונתו של מפקד, אלא בהסכמתו. לדבריו: " המצב החוקי הוא שאם המפקד לא רוצה לפרוש הוא יכול ללכת לבית הדין לעבודה". בהמשך הוסיף מר רומח: "אלי פרץ הוא בין המפקדים הטובים, אין להדיחו". מר רומח אישר בעדותו כי בפגישה מיום 23.4.09 דובר על הפסקת כהונתו של המבקש מטעמים כלכליים בלבד (ע' 54 - 53). לא נאמר בישיבה זו דבר וחצי דבר על תפקודו של המבקש, או על תלונות שהועלו נגדו, והסיבה היחידה שהעלה מר בלעיש להפסקת כהונתו הינה העובדה ש"מיצה את עצמו". אילו אכן היו באמתחתו של מר בלעיש נימוקים אחרים להפסקת כהונתו של המבקש באותו מועד, יש להניח שהיה מעלה אותם, במיוחד לנוכח דבריו של נציב כבאות והצלה כי לא ניתן להפסיק את כהונתו של מפקד, אלא אם הוא רוצה לפרוש. גם מר סיטבון אישר כי בישיבה מיום 23.4.09 לא הוזכרו תלונות כלשהן על תפקודו של המבקש, ופרט לרענון המערכת וחיסכון, לא דובר על סיבות אחרות לסיום כהונתו. מר סיטבון אישר עוד כי מידע אודות כשלים בתפקודו של המבקש, כביכול, נודע לו רק לאחר מכן. זאת ועוד, בעדותו לא פורטו הכשלים והתלונות באופן ברור (ע' 96). העד לא הצביע על כשלים ממשיים בתפקוד המבקש (ע' 98 ש' 11-6). מכאן, שלא נמצא ביסוס לדבריו של מר בלעיש בעדותו של מר סיטבון. מעדות העד עולה עוד כי ה"תלונות" בדבר תפקודו של המבקש הועלו רק בשלב מאוחר של ההליך, דבר התומך בטענת המבקש, כי משסירב לפרוש, ולא עלה בידי יו"ר האיגוד להדיחו, נשלפו מעשים שונים מן העבר הרחוק. דבריו של מר בלעיש כי הפרוטוקול אינו משקף את הדברים שנאמרו בישיבה (ע' 125-126) לא זכו לביסוס ראייתי כלשהו, ולא הובא לידיעתנו כי לאחר שקיבל מר בלעיש את הפרוטוקול פנה למאן דהוא בתלונה כי בישיבה נאמרו דברים נוספים או אחרים. גם דבריו של מר בלעיש כי הציג בפני מר סיטבון ומר סיידוף את הנתונים לגב הליקויים בתפקודו של המבקש "בדרך ברכב המשותף" (ע' 126 ש' 15 - 10) לא אושרו על ידי העדים האחרים שהעידו לפנינו. מר סיטבון, שהינו סמנכ"ל העיריה בבית שמש, ומשמש באיגוד חבר מועצה שהתמנה על ידי מועצת העיר, ויו"ר ועדת המכרזים (ע' 92 ש' 11 - 9 , ע' 93 ש' 2 - 1) לא אישר את דבריו אלה של מר בלעיש. בעדותו הדגיש מר סיטבון כי בישיבה : "עלו כמה דברים ובין היתר עניינו של מפקד השירות שביקשנו לסיים את תפקידו כדי לרענן את השורות" (ע' 93 ש' 26 - 25). בהמשך הוסיף מר סיטבון עוד כי נעשו מאמצעים לייעל את שירותי הכבאות, אם כי אין מדובר ממש בתכנית התייעלות (ע' 94 ש' 28 - 23) והדבר לא נעשה בשל גרעון. מר סיטבון הבהיר עוד מה משמעותו של תהליך התייעלות: "המשמעות היא להכניס מפקד צעיר בשכר נמוך יותר, ומכיוון שחסר כח אדם לאיגוד, בכסף שנחסוך נוכל לגייס כח אדם שחסר לנהל את המערכת" (ע' 94 ש' 7 - 6, ההדגשה הוספה ד.פ. ) מעדותו של העד עולה, אם כן, כי לא התקיים באיגוד, בתקופה שקדמה להגשת הבקשה, תהליך התייעלות אמיתי, ופרט לעניינים שוליים, למעשה הצטמצם תהליך ההתייעלות להדחתו המבקש ומכירת רכבו (ע' 95 ש' 1-10). יתר על כן, מדברי מר סיטבון עולה כי האיגוד מבקש להפסיק את כהונתו של המבקש רק משום גילו, וותקו ושכרו הגבוה, וכדי לרענן את השורות. הרצון להפסיק את כהונת המבקש אינו מבוסס על תפקוד לקוי או על צורך אמיתי כלשהו, אלא על הרצון לחסוך בהוצאות, שהרי שכרם של עובדים וותיקים, הוא גבוה יותר מטבע הדברים. זוהי אפליה מחמת גיל. והיא פסולה מעיקרה. היעלה על הדעת כי יותר לפטר עובדים ותיקים רק משום שכרם הגבוה, והם צברו וותק רב? סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות בעבודה) אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו מחמת גילם. משכך, סיום כהונתו של המבקש בשל הרצון "להכניס מפקד צעיר בשכר נמוך יותר" ו"לרענן את השורות" אינו מתיישב עם הוראות החוק. 7. משהתברר כי לא ניתן לסיים את כהונתו של המבקש בהסכמה, וגם נציב כבאות והצלה לא יסייע בכך, הועלו טענות לגבי התנהלותו של המבקש ותפקודו, ובהן מתן פטורים והנחות מאגרות, מתן הוראה לחייב בחיוב כפול מקבלי שירות שהינם קבלנים וחברות גדולות, חשש לשימוש חוזר בחשבונית בבקשה לרכישת ציוד לרכב, ניצול של בנק חופשה שנתית ועוד (ראו נספח יז' לתצהיר המבקש). במהלך החקירה הנגדית הועלתה טענה נוספת - כי למבקש קושי ביחסי אנוש. נדגיש כי הן מתצהירו המשלים של המבקש (סעיף 25), והן מעדותו של מר בלעיש עולה בבירור כי טענות חמורות אלה לא הועלו בפני המבקש קודם לכן. מר בלעיש אישר כי לא פירט באוזני המבקש את הכשלים הרבים שנתגלו בהתנהגותו. כך השיב יו"ר האיגוד לשאלות שנשאל בעניין זה: "ש. פירטת לו בעיית תפקוד. ת. אמרתי לך (צ"ל: לו ד.פ.) בדיוק את מה שקרה. ש. אמרת לו איזה בעיית בזבוז, פירטת. ת. לא אמרתי לו במה הבזבוז ובמה הבעיה. ש. אז מה כן אמרת לו בפגישה. ת. שאני מציע לו לפרוש בכבוד. ש. שאם לא כן ת. אציג בפני ההנהלה את הנתונים ותגיע לשימוע, לא פרשתי בפניו את הטענות על מנת שלא יהיה מוכן" (ע' 124 ש' 18-26 ההדגשה הוספה ד.פ.) דברים אלה, פרט לכך שהם מעידים על התנהלותו הפגומה של מר בלאיש, מחזקים את מסקנתנו כי התלונות על המבקש הועלו רק משהוברר למר בלעיש כי לא ניתן לסיים את כהונתו של המבקש. נוסיף עוד כי קודם לכן טען מר בלעיש כי כן פירט לפני המבקש את הטענות נגדו (ע' 124 ש' 14-16). יתר על כן, למרות טענתו של מר בלעיש כי יחסי האנוש של המבקש אינם תקינים, אף על פי כן אמר מר בלעיש בעדותו כי: "עם כולם הוא ידע להסתדר" (ע' 124 ש' 9). מי שניחן ביכולת להסתדר עם כולם, בדרך כלל אין לו קושי ביחסי אנוש, מה גם שגם גזבר האיגוד אישר כי יחסיו של המבקש עם הסובבים אותו הינם ללא דופי. כך השיב הגזבר לשאלות שנשאל בעניין זה: "ש. אתה מכיר את התובע הרבה שנים, לדעתך הוא מפקד טוב. ת. יחסי אנוש יש לו מצויינים, בתור גזבר אין לי שום בעיות, אבל בשאלות מקצועיות אני לא יכול להגיד, יחסי אנוש איתו היו מעולים" (ע' 119 ש' 15-16, ההדגשה הוספה ד.פ.). התשתית העובדתית, כפי שהצבענו עליה, תומכת, אם כן, בטענת המבקש כי מר בלעיש החליט לפטרו, והוא נקט בכל דרך אפשרית כדי להגשים את מטרתו זו. סמכותו של כל מעביד לפטר כל עובד בכל עת, בכפוף למגבלות החלות על המעביד מכוח חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אישי. בענייננו, וכפי שהובהר לעיל, הגענו למסקנה כי האיגוד ביקש לסיים את כהונתו של המבקש בשל גילו, וכי בכך פעל האיגוד בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בנוסף לכך לא נקט האיגוד בצעדים הנדרשים לקיומו של הליך פיטורים תקין, כפי שיפורט להלן. נדגיש, איננו סבורים כי עלינו לברר את הטענות שהועלו נגד המבקש. טענות אלה יתבררו במסגרות המתאימות, אם יהיה צורך בכך. 8. אי קיום חובת התייעצות תקנה 12(ג) לתקנות שירותי הכבאות (מינוי והעסקה של כבאים), תשכ"ט-1969 קובעת כי: "לא תופסק עבודתו של כבאי מדרגת רשף ועד טפסר בכיר, אלא בהתייעצות עם המפקח". לנוכח הוראתה הברורה של התקנה המשיבים אינם חולקים על קיומה של חובת היוועצות, אולם לטענתם ניתן לקיימה גם לאחר קיום השימוע. על החובה לקיים שימוע לפני פיטורים אין עוררין עוד. החובה לקיים לעובד הליך של שימוע בטרם פיטוריו מקורה בפסיקה. חובה זו מעוגנת בעקרון תום הלב החל ביחסי עבודה . מעקרון זה נגזרת חובת המעסיק לברר לעומק את עניינו של העובד המועמד לפיטורים, את הסיבות לפיטוריו ואת האפשרות לבחון את המשך העסקתו. חובה זו מוגשמת בדרך של מתן זכות לעובד להשמיע את טענותיו בטרם פיטוריו. חובה זו נועדה לגרום למעסיק לקבל החלטה מבוססת, מושכלת ומאוזנת בעניין העסקתו של העובד, לאחר שמיעת עמדת העובד (ע"ע 1027/01 דר' יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע ל"ח, 448). עע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל - שלומי תורג'מן, סעיף 14 לפסק הדין, ניתן ביום 3.209) מן האמור לעיל עולה בבירור כי שימוע נעשה רק לאחר שנפל הפור, ונתקבלה החלטה לפטר את העובד. השימוע הינו צעד אחרון לפני פיטורים. העובד מוזמן לשימוע רק לאחר שנפלה החלטה לפטרו, שהרי אם טרם התקבלה החלטה כאמור, אין כל סיבה לקיים שימוע. את חובת ההתייעצות על המעביד לקיים משעלה מלפניו הרעיון לפטר עובד, והרבה לפני שהתגבשה החלטה לפטרו, שאם לא כן לא תהיה כל משמעות לחובת ההיוועצות. זאת, משום שהליך ההיוועצות חייב להיות הליך דו צדדי, שמצידו האחד ניצב הגורם המייעץ, ומצידו השני - הגורם המקבל, הנותן את דעתו בלב פתוח ובנפש חפצה לעצה המובאת לפניו, ומכריע לאורה בגדר הסמכות שהוקנתה לו (דב"ע נב/4-5 חברת תרכובות ברום בע"מ - ההסתדרות הכללית, מועצת פועלי באר שבע, פד"ע כג' 456, 464). קיומה של חובת ההיוועצות בשלב מאוחר של הליך קבלת ההחלטה על פיטורי עובד, ולאחר קיום שימוע, מעקרת מכל תוכן את חובת ההיוועצות, והופכת אותו להליך סרק שאין לו כל משמעות.דברים אלה נכונים פי כמה כאשר יש כוונה לפטר עובד בשל הפרת אמונים חמורה, חשש לשימוש כוזב במסמכי תאגיד, חשש לפעולה בניגוד לחוק ולתקנות וחשש לפעולה בניגוד עניינים אישי (סעיף 409 לסיכומי המשיבים). לפיכך יש לדחות את טענת המשיב כי ניתן לקיים את חובת ההיוועצות גם לאחר קיום שימוע למבקש. כמו כן, אם לאחר קיום חובת ההיוועצות יוחלט לפטר את המבקש, כי אז יהא על יו"ר האיגוד לזמן לשימוע גם את נציג כבאות והצלה, מר רומח. זאת, משום שמחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה שהמבקש כפוף מחד גיסא ליו"ר האיגוד, ומאידך גיסא לנציבות כבאות והצלה. למר רומח נתונה הסמכות המקצועית לבחון את תפקודו של המבקש. הטענות שהועלו נגד המבקש במכתב הזימון לשימוע (נספח יז' לבקשה) ובהליך לפנינו הינן בתחום המקצועי. על כן, גם אם לא היתה תקנה המורה ליו"ר האיגוד לקיים התייעצות לפני פיטורים של עובד, היה על יו"ר האיגוד להתייעץ עם הגורם המקצועי, האחראי על תפקודו זה של המבקש, גם אם לא היתה הוראה מפורשת המחייבת לעשות זאת ((עע 359/99 לאה לוין - רשות השידור, פד"ע לו 400). יש לקבל, אם כן, את בקשת המבקש לאסור על המשיבה 1 לכנס את ישיבת השימוע משום שנעשתה לפני קיום התייעצות כנדרש. כמו כן מאחר שמר רומח הינו הממונה על תפקודו המקצועי של המבקש, ומאחר שהטענות שהועלו נגד המבקש נוגעות בעיקר לתפקודו המקצועי, לא ניתן לברר את התלונות נגד המבקש בישיבת שימוע בהרכבה, כפי שהוצג לפנינו. 9. חוק ההגנה על עובדים המבקש טוען כי הוא זכאי להגנה מכוח הוראותיו של החוק הנ"ל. סעיף 2 לחוק, שכותרתו "הגנה על מתלונן" קובע כי: "(א) לא יפגע מעביד בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור. (ב) לא יפגע ממונה מטעם המעביד בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור". חומר הראיות שהוצג לפנינו אינו מצביע באופן חד משמעי על כך שהמבקש הגיש תלונות לגורמים הרלבנטיים. המבקש אמנם טוען כי הפנה מכתבי תלונה לגורמים שונים בעניין התנהלותו של יו"ר האיגוד. אולם התנהלותו של המבקש בעניין זה מעלה תמיהות רבות. המבקש צירף לתצהירו 10 מכתבים שבהם לטענתו התריע על שחיתות, מינהל לא תקין וכד' (נספחים א1-יא לתצהירו). לא שוכנענו כי המכתבים אמנם הגיעו לידי הנמענים, ולא עלה בידי המבקש ליתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע העביר את המסמכים לתיקיה פרטית (ע' 30-31). הטענה כי העבירם לתיקיה סודית משום שיו"ר האיגוד "פורץ לכל המחשבים" (ע' 31 ש' 2) איננה מספקת, שהרי חלק מן המכתבים ממוענים ליו"ר האיגוד. על כן החשש שיראה אותם אינו מצדיק את העברתם לתיקים סודית. לפיכך יש לדחות את טענת המבקש כי הוא זכאי להגנת חוק ההגנה על עובדים, וגם מטעם זה אין לפטרו. לפני סיום נוסיף כי יש להצטער שב"כ המשיבים בחר להשתמש בסיכומיו בביטויים ובסגנון שמקומם לא יכירם בהליך משפטי. סוף דבר הבקשה לאסור על המשיבה 1 לכנס ישיבת שימוע מתקבלת הן משום שהנימוקים לסיום כהונתו של המבקש מהווים הפליה מחמת גיל, המנוגדת להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הן משום שהאיגוד לא קיים את חובת התייעצות המוטלת עליו, והן משום שהרכב הוועדה אינו הולם דיון בבעיות משמעת. הבקשה למנוע את הליך הפסקת העסקתו של המבקש משום שבא לעולם רק משום חשיפת עבירות בתחום טוהר המידות נדחית. המשיב ישלם הוצאות המבקש בגין שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪. שימועפיטורים