קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול כתב אישום בשל אי קיום חקירה: השופט עמירם רבינוביץ 1. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (פ 205/08, פ 207/08, פ 22/08 ; השופטת דלית גילה) החליט לבטל את כתבי האישום שהוגשו נגד שלושת המשיבים שבשני הערעורים שלפנינו (שלושת משיבים אלה יכונו גם : הנאשמים) ולז??תם, לאחר שקבע כי עומדת להם טענת "הגנה מן הצדק". בשל השאלות הדומות המתעוררות בהליכים שלפנינו הוחלט על איחוד הדיון בשני הערעורים. הרקע העובדתי 2. ביום 15.1.2008 הגישה המערערת (להלן : המדינה) כתב אישום נגד המשיב בעפ 8110-07-10 (להלן : חוסיין). בכתב האישום נטען כי חוסיין מחזיק בהיתר להעסקת עובדים זרים במשקו החקלאי. חרף האמור, בעת ביקורת שנערכה ביום 19.1.2003 נמצאו שישה עובדים, שאמורים היו להיות מועסקים במשקו של חוסיין לפי ההיתר שניתן לו, בבית אריזה שבבעלות חברת משק אפרתי בע"מ כשהם מבצעים עבודות אריזה עבור חברה זו. הנאשם הואשם בעבירה על סעיף 1יג לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן : חוק עובדים זרים) שעניינו העסקת עובד זר ללא היתר עבודה. 3. ביום 14.5.2008 הוגשו שני כתבי אישום נגד המשיבים בע"פ 36/10 (להלן גם: יזרעלי ושטודן) וכן נגד חברת א.ח. שיווק בננות בע"מ (להלן גם : החברה) המצויה בבעלות המשיבים. בכתבי האישום נטען כי ביום 13.3.2005 וביום 27.10.2005 במסגרת ביקורות שנערכו נמצאו חמישה עובדים זרים שהועסקו על ידי החברה, מבלי שניתן לה היתר לכך. לאור האמור, הואשמה החברה בעבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, ואילו המשיבים הואשמו בעבירה על סעיף 5 לחוק עובדים זרים שעניינו "אחריות נושא משרה". 4. להשלמת התמונה יצוין כי מלכתחילה הוטלו על ידי המדינה קנסות מנהליים נגד החברה בלבד, ובקשתה לבטל את הקנסות נדחתה. משנדחתה הבקשה הגישה החברה בקשה להישפט, ובכך נסללה הדרך להגשת כתב האישום נגד החברה ונגד יזרעלי ושטודן. 5. במהלך הדיון שהתנהל בבית הדין האזורי כפרו הנאשמים באישומים המיוחסים להם. בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה בפ 22/08 טען בא כוחו של חוסיין כי יש לזכותו לפי דוקטרינת "הגנה מן הצדק", וזאת מכיוון שטרם הגשת כתב האישום לא נחקר חוסיין על ידי המדינה בקשר לביצועה של העבירה המיוחסת לו. 6. יזרעאלי ושטודן לא טענו כלל במהלך הדיון בבית הדין האזורי כי יש לזכותם בשל טענת "הגנה מן הצדק", אך בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 2.6.2009 העלה מיוזמתו את השאלה : "מדוע לא יזוכו נאשמים אלה מהעברות המיוחסות להם בשני התיקים הנ"ל". יוטעם, כי שטודן נחקר על ידי רשויות האכיפה ביחס לעבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר ואילו יזרעלי נחקרה ביחס לעבירה של ביצוע ניכויים שלא כדין בתלושי השכר של העובדים. 7. לאחר ששמע טענות הצדדים בעניין זה החליט בית הדין האזורי לזכות את הנאשמים כולם מהאישומים המיוחסים להם תוך הפעלת דוקטרינת "הגנה מן הצדק". ביחס לחוסיין קבע בית הדין האזורי : "הגשת כתב אישום הינה הצעד האחרון בהליך חקירה, בה על התביעה לבחון את כל האספקטים של התמונה העובדתית. אין מקום לנקוט בהליך כזה - הגשת אישום פלילי - לפני שניתנה לנאשם פוטנציאלי הזדמנות להביא את גרסתו, כחשוד, על מנת שתישקל מול יתר הראיות שנאספו, ובהתאם לתמונה הכוללת יוחלט, האם יש מקום להגיש כתב אישום, אם לאו. אין די באיסוף מסמכים מחשוד, צריך גם לקבל ממנו הסברים להם, בהתאם לחשדות נגדו, לאחר שהוזהר, באיזו עבירה ספציפית הוא חשוד, וכן - שדבריו עשויים לשמש כראיה במשפט. אין זה הוגן שבית הדין יהיה המקום הראשון בו תישמע גרסת הנאשם, בכך גם נחליף את תפקיד התובע. הגשת כתב אישום, מבלי שהנאשם הוזהר שהוא עומד להיות נאשם, וללא שניתנה לו הזדמנות לשכנע את מקבלי ההחלטות בתביעה הכללית, כי אין מקום להגשת כתב אישום נגדו, במקרה הקונקרטי, הינה פגיעה חמורה בכללי צדק טבעי, המצדיקה ביטול כתב אישום שהוגש כך". 8. כאמור, סבר בית הדין האזורי כי יש מקום לזכות גם את יזרעלי ושטודן מההאשמות שיוחסו להם. בהקשר זה הדגיש בית הדין האזורי כי אין די בכך שנאשמים אלה נחקרו ביחס לעבירה המיוחסת לחברה שבבעלותם, וכי היה על רשויות האכיפה לחקור אותם גם ביחס לעבירות המיוחסות להם באופן אישי. משזוכו יזרעלי ושטודן, נותרו בעינם האישומים נגד החברה בלבד. 9. המדינה ערערה על זיכוים של הנאשמים. ביחס לזיכויו של חוסיין טענה המדינה כי טענתו המקדמית של חוסיין הועלתה לראשונה רק ביום שההליך נקבע להוכחות, כשנה וחצי לאחר הגשתו של כתב האישום. עוד טענה המדינה כי במהלך ההתכתבות בין הצדדים נפרסה בהרחבה גרסתו של חוסיין ביחס לאישום שיוחס לו, ולכן גם אם נפל פגם באי חקירתו, בנסיבות הקיימות אין בו להביא לביטול כתב האישום ולזיכויו, זאת משאין מדובר בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין. המדינה הפנתה לפסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת אבו אל ת'ין (ע"פ 149/05), בה נקבע כי עריכת חקירה אינה תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום. 10. ביחס לזיכוים של יזרעלי ושטודן טענה המדינה, כי מקום בו נעברה עבירה בידי תאגיד, חזקה היא שנושא המשרה הפר חובותיו המפורטות בסעיף 5(א) לחוק עובדים זרים (סעיף 5(ב) לחוק עובדים זרים). לשיטת המדינה, בנסיבות אלה די בחקירתם של נושאי המשרה על העבירה המיוחסת לחברה. המדינה הדגישה כי לא ניתן להטיל קנס מנהלי על נושאי משרה בתאגיד, אלא על התאגיד עצמו בלבד, וכי משמבקש תאגיד להישפט, ממילא נפתח שיקול הדעת בדבר הגשת כתב אישום נגד נושאי המשרה בחברה, וזאת על סמך החקירה שכבר בוצעה נגד התאגיד, ושאותו נושא משרה זומן להיחקר בה.בנסיבות אלה יכול נושא המשרה במהלך הדיון בבית הדין להתגונן ולהפריך את החזקה האמורה. 11. הנאשמים תמכו בהחלטות בית הדין האזורי וטענו כי חלה חובה על המדינה לערוך טרם הגשת כתב אישום חקירה פלילית, שתבטיח שיאספו הראיות הדרושות לשם קבלת החלטה ראויה ומושכלת על ידי רשויות התביעה. הנאשמים טענו כי מתן זכות הטיעון לאדם החשוד בביצוע עבירה פלונית היא חלק מכללי הצדק הטבעי, וכי אי שמיעתו של אדם זה פוגמת בהחלטת הרשות להגיש כתב אישום, זאת כיוון שהחלטתה זו ניתנה מבלי שכל הנתונים הנוגעים לעניין היו בפניה. הנאשמים הפנו לפסק דין של בית משפט השלום, בו בוטלו כתבי אישום שהוגשו בשל אי חקירת האנשים נגדם הוגש כתב האישום על העבירות המיוחסות להם (תפ (שלום) 6967/03 מדינת ישראל נ' יצחק אפרים יזום וליווי פרויקטים בע"מ ואח', לא פורסם, ניתן ביום 14.11.2005). לטענת הנאשמים, מקום בו לא נחקר אדם בגין עבירה המיוחסת לו, וכאשר לא הועלה כל טעם המצדיק ההימנעות מחקירה, הסעד הוא ביטול כתב האישום. ביחס ליזרעלי ושטודן נטען כי חקירתם טרם השתת הקנס המינהלי בגין העבירות המיוחסות לחברה שבבעלותם, אינו יכול להכשיר העמדתם לדין באופן אישי. 12. ביחס לטענות שהועלו על ידי המדינה כנגד זיכויו של חוסיין, נטען כי המדינה הסכימה להעלאת הטענה המקדמית במועד בו הועלתה, וכי התנהלות המדינה היא שהביאה לכך שהטענה הועלתה באיחור. הכרעה 13. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, כפי שמצאו ביטוים בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעורים להתקבל, באופן שתבוטל החלטת בית הדין המורה על זיכוים של הנאשמים מחמת פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וייקבע כי ההליכים יושבו להתברר בבית הדין האזורי. 14. הטענה המקדמית אותה העלה בא כוחו של חוסיין, לפיה יש לבטל את כתב האישום משום שבירורו עומד בסתירה לעקרונות של צדק ושל הגינות משפטית מוצאת ביטויה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, שזו לשונו : "149. לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן ... (10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". 15. טענה מקדמית זו, המכונה לעיתים טענת "הגנה מן הצדק" מאפשרת לבית המשפט לזכות את הנאשם על דרך של ביטול כתב האישום שהוגש נגדו, מקום בו הוא מוצא, כי אין זה הוגן לנהל את ההליך הפלילי נגד הנאשם. יודגש, כי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי לא יצר הגנה חדשה, אלא עיגן הלכה שפותחה והורחבה על ידי בית המשפט העליון, בה נקבע כי לכל בית משפט קנויה סמכות טבועה לבטל כתב אישום העומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2), 221 ; ע"פ 4855/02 מדינת ישראל - בורוביץ פ"ד נט(6), 776. וראו לעניין זה פסק דינו של בית דין זה : עפ 14/07 מדינת ישראל - משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה - הום סנטרס (עשה זאת בעצמך) בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 22.11.2007). 16. השאלה, האם עיגון טענת "הגנה מן הצדק" בחקיקה שינתה את המצב הקיים הושארה על ידי בית המשפט העליון בצריך עיון (ע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 21.10.2007) . אין אנו נדרשים לסוגייה זו במסגרת פסק דין זה, מכיוון שאנו סבורים, כי גם אם ניתן פרשנות מרחיבה לטענה זו, לא ניתן לומר בנסיבות המקרים שלפנינו, כי אי חקירת הנאשמים טרם הגשת כתב האישום תעמיד את המשך ניהול ההליך הפלילי נגדם ב"סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". 17. אכן, מכוח טענת "הגנה מן הצדק" ניתן לבטל כתבי אישום שהוגשו נגד נאשמים, וזאת לאחר שהוכחו פגמים בשלב החקירה (י' נקדימון הגנה מן הצדק (מהדורה שנייה, 2009), עמ' 415). זאת ועוד. "טענת ה'הגנה מן הצדק' תוכל לעלות לא רק לנוכח פסול שנפל במעשי חקירה אקטיביים, אלא גם לנוכח מחדלה של הרשות מלבצע פעולות חקירה נדרשות" (שם, עמ' 438). יחד עם זה, קבלת טענת הגנה מן הצדק בנסיבות המפורטות לעיל תיוחד למקרים קיצוניים, שבהם יש להעדיף את הרתעת גורמי החקירה וחינוכם, כמו גם את חובת ההגינות כלפי הנאשם והקפדה על זכויותיו החוקתיות (שם). 18. יוטעם, כי גם אם הוכח כי ארעו מחדלים בהליך החקירה "שאלת החלתה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק על מקרה נתון טעונה בחינה בת שלושה שלבים: בשלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו; בשלב השני על בית המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים האמורים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. שלב זה עניינו איזון בין אינטרסים רלבנטיים שונים מתוך הסתכלות על נסיבותיו של המקרה הקונקרטי. במסגרת עריכתו של איזון זה, יש ליתן את הדעת, בין היתר: לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם; לעוצמת הראיות המבססות את אשמתו; למידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן; למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם וכן לשאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתום לב; בשלב השלישי, ולאחר ששוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום" (ע"פ 8994/08 פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 1.9.2009). כפי שיפורט בהמשך בנסיבות המקרים שלפנינו אנו סבורים כי לא נפלו פגמים מהותיים בהליכים שננקטו בעניינם של הנאשמים, ובכל מקרה ניהול ההליך הפלילי חרף הפגמים אין בו משום פגיעה בתחושת הצדק וההגינות. 19. יובהר, כי דחיית טענת "הגנה מן הצדק" אינה מביאה מניה וביה להרשעת הנאשם. בית המשפט חייב להביא בחשבון בעת שקילת מכלול הראיות והעדויות בתיק את טענת הנאשם, לפיה ארעו מחדלים בחקירת המקרים, ויש שטענה זו תביא לזיכויו, בשל הסיבה שהתביעה לא עמדה ברף המוטל עליה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר. כמו כן מחדלים אלה עשויים לפעול לזכות ההגנה. עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת גולדמן (ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 20.2.2006), בה נפסקו הדברים הבאים : "אמנם, בבואנו לבחון את המחדל החקירתי ותוצאותיו, אין להתעלם משיקולים רחבים יותר - הרתעת גורמי החקירה ו"חינוכה" מחד, והגינות כלפי הנאשם והקפדה על זכויותיו החוקתיות, מאידך. אולם, על ההתחשבות בשיקולים אלו, הנושקים במובן מה לסוגיית ה"טענה מן הצדק", להישמר למצבים הקיצוניים יותר (השוו: ע"פ 725/95 מנדלברוט נ' מ"י (לא פורסם), פסקה 3ג(5)). במקרים הקיצוניים פחות, אין להתעלם מאינטרס החשוב אף הוא - חקר האמת והרשעתם וענישתם של מי שאשמתם הוכחה מעבר לספק סביר. על כן, על מחדלי החקירה להמדד, על דרך הכלל, במישור הראייתי: האם הציבה התביעה תשתית מספקת, בהתחשב במחדלי החקירה, לביסוס הרשעת הנאשם; והאם עורר הנאשם, בהתחשב במחדלי החקירה, ספק סביר באשמתו" (ההדגשות הוספו - ע.ר.). מן הכלל אל הפרט 20. לאור העקרונות הכלליים שפורטו לעיל נשוב ונבחן את נסיבות המקרים שלפנינו. זיכויו של חוסיין 21. בית הדין האזורי זיכה, כאמור, את חוסיין, בשל העובדה שטרם הגשת כתב האישום לא נחקר בגין העבירה המיוחסת לו. אנו סבורים כי לא היה מקום לבטל את כתב האישום ולזכות את חוסיין. 22. כפי העולה מחומר הראיות, תחילה הוטל קנס מנהלי על חוסיין בגין העבירה המיוחסת לו. בבקשה שהגיש בא כוחו של חוסיין לביטול הקנס נפרסה בהרחבה גרסתו של חוסיין באשר למעשים המיוחסים לו בזו הלשון : "3. עובדות הקנס המנהלי אין להן כל בסיס ושחר שכן ששת העובדים אשר היו בבית האריזה של משק אפרתי בע"מ שהו במקום מכח נוהג קיים של עזרה הדדית בין חקלאי הסביבה. 4. למותר לציין כי ששת העובדים נשוא הודעת הקנס הועסקו ע"י מרשי כדת וכדין, העובדים מחזיקים ברשיונות תקפים אשר הוצגו עת הביקורת לפקחי המשרד. 5. עפ"י נוהל ניוד בין מעסיקים שהוצא ע"י משרד הפנים - מנהל אוכלוסין ניתן לנייד עובדים זרים בין מעסיקים באותו ישוב ללא אישור משרד הפנים, על כן אין מקום ליחס למרשי עבירה כלשהי על פי חוק עובדים זרים ובוודאי לא את הקנס בן עסקינן". 23. עיננו הרואות, על אף שחוסיין לא נחקר על העבירה המיוחסת לו על ידי רשויות החקירה, בפני מקבלי ההחלטות בעניינו ניצבה גרסתו, בה כפר בעובדות כתב האישום, ולא ניתן לומר כי ההחלטה בעניינו להגיש כתב אישום נתקבלה מבלי שנשמע קולו. בנסיבות אלה קשה לומר כי הגשת כתב האישום עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק ושל הגינות משפטית. זכוים של יזרעלי ושטודן 24. נסיבות זכוים של שטודן ויזרעלי שונות מנסיבות זיכויו של חוסיין, שכן שטודן נחקר על המעשים המיוחסים לחברה שבבעלותם, אך בסופו של יום הוחלט על הגשת כתב אישום הן נגד החברה והן כנגד יזרעלי ושטודן אישית מכוח החזקה הקבועה בסעיף 5(ב) לחוק עובדים זרים. 25. איננו סבורים כי בכך ששטודן ויזרעלי לא נחקרו על העבירה המיוחסת להם באופן אישי, נפל פגם כה מהותי המצדיק ביטול כתב האישום נגדם. 26. לעניין זה יודגש, כי העבירה שיוחסה לשטודן וליזרעלי היא עבירה על סעיף 5 לחוק עובדים זרים, שעניינו "אחריות נושא משרה", הקובע את הדברים הבאים : "(א) נושא משרה חייב לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות כאמור בסעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו כאמור, דינו - קנס כקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, ופקיד שחובתו מטעם התאגיד היא לפעול לקיום חובות התאגיד לפי הסעיפים האמורים. נעברה עבירה לפי סעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד, חזקה היא שנושא משרה הפר חובתו האמורה בסעיף זה, אלא אם כן הוכיח שנהג בלא מחשבה פלילית ובלא רשלנות ושעשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה". 27. לפי האמור בסעיף שצוטט לעיל, מקום בו מיוחסת לתאגיד עבירה כלשהיא קמה חזקה, לפיה הפר נושא המשרה את החובות המפורטות בסעיף 5(א) לחוק עובדים זרים. הנטל להוכיח כי נושא המשרה לא הפר את החובות מוטלת על הנאשם. אכן, ראוי כי בשלב החקירה ישאל נושא המשרה על מעורבותו האישית בגרימת העבירה והתקיימותם של היסודות המפורטים בסיפא לסעיף 5(ב) לחוק עובדים זרים. יחד עם זה, לא ניתן לסווג מחדל זה כמקנה בנסיבות אלה הגנה מן הצדק המצדיקה ביטול כתב האישום. 28. בא כוח הנאשמים הפנה אותנו לשורה של פסקי הדין בהם עמדו הערכאות השונות על החשיבות שבחקירת חשוד טרם הגשת כתב האישום נגדו. פסק דין זה לא בא להפחית מחשיבות ביצוע החקירה, אולם בנסיבות הקיימות בהליכים שלפינו ומהנימוקים שפורטו לעיל איננו סבורים כי אי קיום החקירה יש בו להביא לבטלות כתב האישום. 29. כאן המקום לציין גם, כי פסק הדין היחיד, במסגרתו בוטל כתב אישום אך ורק בשל אי חקירת החשוד טרם קבלת ההחלטה על הגשתו הוא פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בפרשת אפרים. בשאר פסקי הדין, עובדת אי חקירת חשוד הובאה בחשבון במהלך שקילת הראיות שהוצגו על ידי הצדדים. כפי שפסקנו לעיל, אנו סבורים כי זו הדרך הנכונה. 30. לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי יש לבטל את החלטות בית הדין האזורי בהן התקבלה טענת "הגנה מן הצדק". ההליכים יוחזרו לבית הדין האזורי לשם ניהול ההליך. מובן הדבר שאין בהחלטה זו כדי להשליך על שאלת אשמתם של הנאשמים, אשר תוכרע לאחר שמיעת פרשת התביעה וההגנה. 31. סוף דבר - הערעורים מתקבלים. משפט פליליביטול כתב אישום