קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול כתב אישום על חוק עובדים זרים: 1. בפני בקשת הנאשמים לבטל את כתב האישום שהוגש נגדם, והמייחס להם עבירות שונות לפי חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ("חוק עובדים זרים") ("הבקשה"). רקע 2. כתב האישום המקורי הוגש ביום 25.03.09, ועוד בטרם תחילת המשפט, ביום 18.06.09, הודיעה המאשימה על תיקון כתב האישום. לפי האמור בכתב האישום המתוקן, הואשמה פנטה ריי בנייה ופיתוח (1997) בע"מ ("החברה" או "הנאשמת 1"), בכך שביום 14.04.02 העסיקה שישה עובדים זרים, אשר לא היו במועד הרלוונטי אזרחי המדינה או תושבים בה, בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, לאמור ללא היתר כדין. מר מוסא עודה ("הנאשם 2"), ששימש מנהל פעיל של הנאשמת 1 במועד הרלוונטי לכתב האישום, הואשם בעבירות לפי סעיפים 5, 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים. 3. בדיון שהתקיים ביום 24.11.09, טרם תשובת הנאשמים לכתב האישום, הודיע ב"כ הנאשמים כי לו טענות מקדמיות אותן מבקש הוא להגיש בכתב, וב"כ הצדדים הסכימו שלאחר שתוגשנה הטענות, יוכל ב"כ המאשימה להגיב. למרבה הצער, אמנם הגישו הצדדים טיעוניהם, אלא שמשום מה נשמטו הם מעיני למעלה משנה, עד שהתגלו לי. לכן האיחור במתן ההחלטה- עליו אני מתנצל ומצטער מאוד. הטענות המקדמיות 4. בבקשה העלה ב"כ הנאשמים שתי טענות מקדמיות: (א) התיישנות העבירה: חלפו למעלה מ- 5 שנים ממועד ביצוע העבירה (14.04.02) ועד מועד הגשת כתב האישום (25.03.09): מאחר שהעבירות המיוחסות לנאשמים הן מסוג עוון, ותקופת ההתיישנות לגביהן עומדת על 5 שנים, התיישנו העבירות נשוא כתב האישום. עוד נטען בהקשר זה: - כנגד החברה הוגש, ביום 27.02.08, כתב אישום אשר בוטל ביוזמת המאשימה (פ' 103/08 - "כתב האישום הקודם") ותחתיו הוגש כתב האישום בתיק זה. כתב האישום הקודם הוגש כמעט שש שנים לאחר מועד ביצוע העבירה הנטענת, ומכאן שהעבירה התיישנה גם במועד הגשת כתב האישום הקודם. - תקופת ההתיישנות לגבי הנאשם 2 נמנית עד למועד הגשת כתב האישום בתיק זה כיוון שלא הואשם בכתב האישום הקודם. - הוראת סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 ("חוק העבירות המנהליות") נכנסה לתוקפה ביום 11.05.03, כשנה ושלושה חודשים לאחר מועד ביצוע העבירה המיוחסת לנאשמים. סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות אינו חל למפרע, ולכן התיישנות העבירה נשוא כתב אישום זה נמנית ממועד ביצוע העבירה בהתייחס לשני הנאשמים [וראו בעניין זה בהמשך]. (ב) הגנה מן הצדק: בית הדין מתבקש לבטל את כתב האישום לאור הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה הנטענת ועד הגשת כתב האישום; במיוחד כך הוא לגבי הנאשם 2 שנדרש, כשבע שנים לאחר מועד ביצוע העבירה, להתגונן מפני האישומים נגדו. 5. בתגובת המאשימה נטען: (א) אין לקבל את טענת ההתיישנות כיון שלאחר ביצוע העבירה התרחשו אירועים שקוטעים את מרוץ ההתיישנות: כתב האישום הקודם הוגש נגד שתי חברות - הנאשמת 1 בהיותה המעסיקה הישירה, והחברה ת.ג.י. שהיא המעסיקה בפועל אשר לה סיפקה הנאשמת 1 עובדים ("חברת ת.ג.י."); במסגרת הליכי החקירה שהתייחסו לכתב האישום הקודם, זומן, ביום 12.09.02, מהנדס חברת ת.ג.י. לחקירה; ביום 29.04.03 נשלח זימון לחקירה ודרישה להמצאת מסמכים לנאשמים דנן. זימון זה חזר בציון "לא נדרש" (נספח ג' לתגובת המאשימה). התיק הועבר למחלקה המשפטית של המאשימה, ולאחר שהתברר שלחברה-הנאשמת 1 עבירות קודמות, הוחלט שלא להטיל עליה קנס מנהלי, והתיק הועבר להכנת כתב אישום. כתב האישום הקודם הוגש, כאמור, ביום 27.02.08, והואשמו בו הן החברה-הנאשמת 1 והן החברה ת.ג.י. ביום 25.03.09 הוגש כתב אישום מתוקן נגד חברת ת.ג.י., ובה בעת הוגש כתב האישום נגד הנאשמים דנן בתיק זה. בדיון שהתקיים בתיק פ' 103/08, בהליך נשוא כתב האישום הקודם, ביום 30.03.09, ציין ב"כ המאשימה שמדובר בהפרדת אישומים בלבד, ואין בכך כדי להעיד על ביטול ההליך הפלילי נגד הנאשמים דנן. לפי הטענה, פעולת החקירה האחרונה בתיק בוצעה ביום 13.12.04, כשנשלח זימון לחקירה נוספת למהנדס חברת ת.ג.י. (נספח ד' לתגובה), כך שהעבירה לא התיישנה במועד הגשת כתב האישום; הנאשמים זומנו לחקירה, ההמצאה בוצעה כדין, ומשבחרו לא להתייצב לחקירה בעניינם, הם אינם רשאים לטעון לאי ידיעה בדבר ההליך שננקט נגדם. לביסוס טיעונו לעניין סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות, ב"כ המאשימה מפנה להחלטת בית הדין בתיק פ' 282/08 מדינת ישראל נ' שטרן, שם נקבע שתיקון מס' 4 לחוק העבירות המנהליות לא נועד לשנות מצב קיים, אלא לתקן אי בהירות. (ב) אשר לטענת ההגנה מן הצדק, נטען כי הגם שחלף זמן רב ממועד ביצוע העבירה ועד למועד הגשת כתב האישום, אין בכך כדי להעיד על חוסר תום לב קיצוני ושערורייתי, שיש בו כדי להביא לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק; לכל היותר מדובר בשיקול שיש להביאו בחשבון בעת הטיעונים לעונש. 6. בתשובת הנאשמים נטענו טענות שונות שאין בהן כדי להוסיף על האמור בבקשה, למעט הטענה שתעודות עובד ציבור המאשרות שהעובדים הזרים נשאו כתב האישום אינם אזרחי ישראל או תושביה, הוצאו ביום 11.10.04 - כשנתיים ושמונה חודשים לאחר מועד ביצוע העבירה הנטענת - ומכאן שמדובר במעשה הנגוע בחוסר תום לב קיצוני מצד המאשימה, המצדיק ביטולו של כתב האישום מחמת הצדק.   הכרעה 7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הוראות הדין, הגעתי למסקנה שדין הטענות המקדמיות להתקבל. אלה טעמיי: א. התיישנות 8. תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ("החסד"פ"), בהתייחס לעבירה מסוג עוון - העבירה בה הואשמו הנאשמים- עומדת על חמש שנים מיום ביצוע העבירה (סעיף 9(א) לחסד"פ). סעיף 9(ג) לחוק מבהיר כי קיימים "אירועים מנתקים" אשר בהתקיימם מוארכת תקופת ההתיישנות, ובלשונו: "(ג) בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר". דין הוא שהתביעה היא הנושאת בנטל ההוכחה, שהעבירה נשוא האישום לא התיישנה, וזאת מכוח היותה נושאת בנטל הכללי בפלילים; ספק בעניין זה - יפעל לטובת הנאשם (יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני, כרך א' (תשס"ט), עמ' 1326; "קדמי"). 9. אקדים ואתייחס לטענת הנאשמים לעניין תחולת הוראת סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות: עובדתית ומשפטית כאחת, אין לקבל את טענת הנאשמים שהעבירה נשוא כתב האישום התיישנה כיוון שקדמה למועד תחילתו של סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות. בעניינו, החליט התובע המוסמך, כפי שהסביר ב"כ המאשימה בתגובתו, להגיש כתב אישום יזום כנגד הנאשמת 1, מאחר שלנאשמת 1 עבירות קודמות. משלא הוטל על הנאשמים קנס מנהלי, והוגש כתב האישום, אין מדובר בעבירה מנהלית שחל עליה חוק העבירות המנהליות, אלא בהליך פלילי לכל דבר ועניין. מכאן, שחוק העבירות המנהליות לא חל בענייננו. 10. אשר לטענת התיישנות העבירה: א. העבירה המיוחסת לנאשמים בוצעה לכאורה ביום 14.04.02. ב. כעולה מתגובת המאשימה ומהמסמכים שצורפו לה, ביום 29.04.03 נשלח לנאשמים, באמצעות דואר רשום, "זימון לחקירה ודרישה להמצאת מסמכים". הזימון הוחזר למאשימה, ביום 11.07.03, בציון "לא נדרש". מבלי להידרש לשאלה האם זימון שנשלח וחזר בציון "לא נדרש" מהווה המצאה כדין, הרי שזימון לחקירה ודרישה להמצאת מסמכים מהווה הליך של חקירה ואיסוף חומר שנערך על ידי המאשימה. כפי שקבע בית הדין בארצי בע"פ (ארצי) 29/10 קאיד אלג'בור אלקיעאן נ' מדינת ישראל - משרד התמ"ת (ניתן ביום 22.02.11): "לטעמנו, אי הגעתו של המערער לחקירה אינה יכולה לשנות בדיעבד את מהות ההזמנה שנשלחה אליו, ומהווה חלק חיוני מפעולת החקירה לפי חיקוק. ... [מדובר] בזימון רשמי ומתועד מטעם הגורם החוקר לאדם החשוד בביצוע העבירה, זמן סביר לאחר ביצועה הנטען של העבירה, להתייצב לחקירה על מנת לפרט את גרסתו ולהמציא מסמכים". משכך, החקירה נחשבת ל"אירוע מנתק", המפסיק את מרוץ ההתיישנות. לאמור: מניין תקופת ההתיישנות נעצר ומתחיל מחדש ביום 29.04.03. התקופה שחלפה מיום ביצוע העבירה ועד להליך החקירה והדרישה להמצאת מסמכים נמחקת כאילו לא חלפה כלל, והמניין מתחיל מלכתחילה (קדמי, בעמ' 1320). ג. אשר ליתר פעולות החקירה המתוארות בתגובת המאשימה: הלכה היא שיש לפרש את התקיימותם של אירועים שמפסיקים את מרוץ ההתיישנות באופן זהיר ובנטיה לצמצום. כך קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.1.2010): "ההתיישנות בפלילים היא אחת מזכויותיו הדיוניות החשובות של הנאשם במסגרת זכותו החוקתית לחירות, הנתונה לו במשפט החוקתי. עצירתה של תקופת ההתיישנות עקב אחד האירועים הקוטעים את מהלכה, מאפשרת הארכה, ולעיתים הארכה ניכרת, של התקופה בה ניתן לנקוט הליכים פליליים כנגד נאשם. היא פוגעת, מטבע הדברים, בזכותו החוקתית; עליה, אפוא, להיות מידתית, ומיועדת לתכלית ראויה. הפרשנות בשאלת התקיימותם הקונקרטית של אירועים מנתקי-התיישנות היא זהירה ונוטה לצמצום, לאור הקרנתם על זכותו היסודית של נאשם לחירות. נטל הוכחת התקיימותם של אירועים כאלה מוטל על התביעה, וספק בעניין זה פועל לטובת הנאשם" (סעיף 75 לפסק הדין). (ראו גם: ע"פ (ארצי) 24/09 מדינת ישראל-משרד התמ"ת נ' איתן ארמי, ניתן ביום 7.11.2010). משפעולות החקירה האחרונות בוצעו כלפי חברת ת.ג.י. ומהנדסה, והן אינן מהוות הליך של חקירה בעניינם של הנאשמים דנן, אין מדובר באירועים מנתקים הקוטעים את מרוץ ההתיישנות בהתייחס לנאשמים דנן. ד. ממועד פעולת החקירה האחרונה ועד מועד הגשת כתב האישום הקודם, ביום 27.02.08, טרם חלפה תקופת התיישנות העבירה, אך המאשימה משיקוליה בחרה להגיש כתב אישום כנגד הנאשמת 1 בלבד. רק לאחר מחיקת הנאשמת 1 מכתב האישום הקודם, הוגש, ביום 25.03.09, כתב האישום המקורי כנגד הנאשמת 1 והנאשם 2 יחדיו. אשר לנאשמת 1: הגשת כתב האישום הקודם, ביום 27.02.08, המתייחס לאותה עבירה נשוא כתב אישום זה, מהווה "הליך מטעם בית המשפט" המפסיק את מירוץ ההתיישנות לפי הוראות סעיף 9(ג) לחסד"פ. לאור האמור, העבירה בה הואשמה הנאשמת 1 לא התיישנה במועד הגשת כתב האישום המקורי, וטענת הנאשמת 1 בדבר התיישנות העבירה המיוחסת לה, נדחית. לא כך הם פני הדברים ביחס לנאשם 2. משקבעתי שהזימון לחקירה והדרישה להמצאת מסמכים, מיום 29.04.03, הינו הליך האחרון של החקירה, הרי שעד למועד הגשת כתב האישום כנגדו (ביום 25.03.09), חלפה תקופה של למעלה מחמש שנים. משכך, העבירות המיוחסות לנאשם 2 התיישנו במועד הגשת כתב האישום המקורי. משחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לגבי העבירה נשוא האישום המיוחסת לנאשם 2, אני מורה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם 2. ב. הגנה מן הצדק 11. צודק ב"כ הנאשמים, כי חל במקרה זה שיהוי לא סביר בהגשת כתב האישום, שכן כתב האישום הוגש כשבע שנים ממועד ביצוע העבירה. יש מקום לבחון האם מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים ביטולו של כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, המהווה מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר (ראו: (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 807; ע"פ 14/07 מדינת ישראל-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך), ניתן ביום 26.11.07). העובדות העולות מהגשת כתב האישום נגד הנאשמת 1 מהוות לטעמי התנהלות הפוגעת "באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות", או העומדת "בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" (סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי). במקרה דנן בחרה המאשימה להגיש כתב האישום הקודם הוגש נגד שתי חברות - הנאשמת 1 בהיותה המעסיקה הישירה, והחברה ת.ג.י. שהיא המעסיקה בפועל אשר לה סיפקה הנאשמת 1 עובדים ("חברת ת.ג.י."); כתב האישום הקודם הוגש, כאמור, ביום 27.02.08, והואשמו בו הן החברה-הנאשמת 1 והן החברה ת.ג.י. ביום 25.03.09 הוגש כתב אישום מתוקן נגד חברת ת.ג.י., ובה בעת הוגש כתב האישום נגד הנאשמים דנן בתיק זה. בדיון שהתקיים בתיק פ' 103/08, בהליך נשוא כתב האישום הקודם, ביום 30.03.09, ציין ב"כ המאשימה שמדובר בהפרדת אישומים בלבד, ואין בכך כדי להעיד על ביטול ההליך הפלילי נגד הנאשמים דנן. הנה כי כן, המאשימה מגישה כתב אישום נגד הנאשמת 1, עם נאשמת נוספת בתחילת מרץ 2008, ,מתקנת את כתב האישום ומפרידה בין האישומים שבין שתי החברות, תוך שהגשת האישום הקודם, קוטעת את מרוץ ההתיישנות של העבירה המיוחסת לנאשמת1 . השימוש בהגשת כתב אישום ותיקונו, טרם בקראה, ולאחר מכן הפרדת אישומים והגשת כתב אישום חדש נגד הנאשמים דנן לאחר שכתב האישום הקודם למעשה קוטע את תחילת מרוץ ההתיישנות, עובדה העלולה לפגוע בזכויות חוקתיות של נאשמים (ראו לעיל מדברי כב' השופטת פורקצ'ה) כאשר עניין זה, כשבעניין זה כבמקרה שבפנינו, לא הובהר האם תיקון כתבי האישום, הפרדת האישום בין החברות השונות, והגשת כתב אישום חדש נגד הנאשמים, כל אלה נעשו במידתיות ובהגינות - שנים הרבה אחרי המועד שבו מיוחסות לנאשמת 1 העבירות שבכתב האישום מהווים נסיבות שבהן ההגנה מן הצדק חייבת להגן על נאשמת זו. סוף דבר: 13. לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשמים. משפט פליליביטול כתב אישוםעובדים זרים