קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול רישום סירוב בלשכת התעסוקה: 1. לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה תשי"ט-1959, על החלטת ועדת הערר שליד לשכת שירות התעסוקה בטבריה , אשר החליטה ביום 01/05/11 לדחות את עררו של המערער כנגד ההחלטה לרשום לו "סירוב", עקב אי הסכמתו לכאורה לעבוד בעבודה כנציג שירות בחברת תקשוב אליה הופנה ביום 22/02/11. 2. אין חולק באשר לעובדות שדלקמן - א. התובע, דורש עבודה במדור הבטחת הכנסה מאז 27/11/08. ב. ביום 22/02/11 הופנה המערער לעבודה כנציג שירות בחברת תקשוב בכרמיאל. ג. התובע הופיע בראיון מטעם המעסיק המיועד, ונמצא מתאים ונאמר לו שיתקשרו אליו לראיון המשך טלפוני. ד. בראיון הטלפוני התעניין התובע בשכר שישולם לו, ומשנמסר לו כי מדובר בשכר מינימום שעתי - העיר כי השכר נמוך. ה. במשוב שהועבר לשירות התעסוקה מהמעסיק המיועד, חברת תקשוב נרשם כהאי לישנא "לא מעוניין במשרה - ציפיות שכר". 3. פקיד ההשמה החליט לרשום למערער סירוב משום שהציג מצג לפיו אינו מעוניין בעבודה ויש לו דרישות וציפיות לשכר גבוה. לטענת המערער, שסירב לחתום על טופס הסירוב, הרי שהגם שהתעניין בגובה השכר שישולם לו, ושאל מה יהא שיעורו, שאלה לגיטימית בעיניו לכל ראיון עבודה, והגם שציין כי מדובר בשכר נמוך, אזי אמר בהחלט שהוא מעוניין בעבודה ושהיא מתאימה לו. על גרסה זו חזר בפני ועדת הערר. 4. ועדת הערר החליטה לדחות את הערר, וזאת מהנימוקים הבאים - "העורר הופנה לעבוד בתקשוב. טענתו בדיון בפנינו כי הבהיר שהשכר המוצע נראה לו נמוך מדי היא שהכשילה הסיכוי להשתלב בעבודה. דורשי העבודה מחוייבים לעשות מאמץ , להביע נכונות ולהראות כוונה להשתלב בעבודה. התנהגות העורר בראיון אינה מלמדת על רצון, נכונות ומוטיבציה להשתלב בעבודה ועל כך יש להצטער. לו היה העורר משתלב בעבודה יכול היה בעתיד , לאחר שהוכיח כישוריו, לבקש העלאה בשכרו. לאור התנהגותו הנ"ל, בצדק קבע המשיב שהתנהגותו כמוה כ"סירוב" כמשמעות בחוק". 5. בפני בית הדין חזר המערער על טיעוניו ששוקפו לעיל, וחזר והדגיש שאף ציין שהעבודה מתאימה לו ושהוא מעוניין בה, ובתום לב התעניין, כפי שנראה לו סביר לעשות, מהו השכר, ומשנאמר לו שיעור השכר אמר "מה, כל כך מעט" אולם כאשר נאמר לו שזה מה שמשלמים - השיב כי מאחר והוא מופנה מלשכת התעסוקה יעבוד בעבודה זו. לדבריו, פקידת המעסיק ששוחחה עימו בטלפון אמרה לו כי "יחזרו אליו". ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקשה לטעון כי מקום בו מעסיק פונה לשירות התעסוקה הרי שאין ספק שהוא זקוק לעובדים ומחפש עובדים, ואז במידה ויש עובדים שמוכנים לעבודה בשמחה הוא יקלוט אותם לעבודה, ועל כן יש לקבל ככתבה וכלשונה את ההערה שרשמה המעסיקה כי הוא אינו מעוניין במשרה, כי אחרת הייתה קולטת אותו והיה מתחיל לעבוד וזאת ללא קשר לדרישות השכר שלטענתם היו גבוהות ולא סתם כפי שמנסה להציג פה המערער שהוא רק שאל לגבי השכר. 6. הדין החל - בדברי ההסבר לחוק הבטחת הכנסה (ה"ח 1417, תש"ם, בע' 9) נאמר, כי החוק בא להבטיח רמת הכנסה מינימלית לתושב ישראל ש"אין ביכולתו לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו, או שעשה מאמץ סביר להשיג הכנסה על ידי עבודה ולא הצליח בכך...". "הפניית אדם לעבודה על-ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום-לב לעבוד. הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצבו של המופנה לעבודה" . (וראו דבע נז / 7 - 91 משייב בנימין - שירות התעסוקה, פד"ע ל עמ' 361). "מהו "סירוב"? "אין מקום ליתן תשובה כוללת ודי שייאמר, כי לא כל תשובה שלילית היא "סירוב" ולא כל אמירת "הן" שוללת סירוב. הכל תלוי בנסיבות והתשובה הכללית האפשרית, כדי להנחות בלבד, היא שיש להציג את השאלה - עת ברור שהוצעה "עבודה מתאימה" - אם מי שבו מדובר אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה - יקבל דמי אבטלה" . (ראו, דב"ע מא/3, 4 - 91 אוזיאס - שירות התעסוקה, פד"ע יג', עמ' 65).   הלכה פסוקה היא, כי "החוק אינו מזכה את המבוטח לגמלת הבטחת הכנסה, מבלי שיתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד. החוק מזכה אדם בגמלת הבטחת אם הוא "מוכן ומסוגל" לעבוד. המבוטח אינו ממלא את חובתו על פי החוק והתקנות כאשר הוא מקבל הפניה למקום עבודה. עליו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד". (ראו, למשל, דבע נג / 3 - 91 מוחמד אבו גאמע ואח' - שירות התעסוקה פדע כה 297).   7. אל מול האמור לעיל, יש לקחת בחשבון כי רישום ה"סירוב" במהותו הינו דווח מטעם שירות התעסוקה למוסד לביטוח לאומי על כך שדורש העבודה דחה הצעת עבודה שהוצעה לו חרף היותה עבודה מתאימה. קרי עבודה התואמת את נתוניו האישיים ומצב בריאותו. דווח כאמור מביא לשלילת זכויותיו של דורש העבודה לדמי אבטלה או לקצבת הבטחת הכנסה. בתור שכזה, נקבעו כללים הן לעניין רישומו והן לעניין הבירור המתחייב בפני ועדת ערר, מקום בו מוגש ערר על רישומו. הלכה למעשה הפרקטיקה הנוהגת היא הבאת גרסת המעסיק כפי שנרשמה על גבי טופס ההפניה, כאשר לעיתים נערך גם בירור ע"י פקיד ההשמה בזמן אמת עם המעסיק - טרם רישום הסירוב. מן הראוי שפקיד ההשמה ישמע מהמעסיק את סיבת אי ההתאמה ויערוך רישום מיידי הכולל: שם המעסיק אתו שוחח, תאריך השיחה, והסיבה לאי ההתאמה, ולחילופין את פרטי הרישום שערך המעסיק בהפניה, ממנו עולה ולכאורה כי דורש העבודה סירב לבצעה. לעיתים מזומנות, טוען דורש העבודה כי גרסת המעסיק , כפי ששוקפה בכתב, איננה נכונה, וכי למעשה לא סירב לעבודה. בנסיבות שכאלה, מתווסף משקל נוסף לדרישה מפקיד ההשמה לבדוק, בהקדם האפשרי, מהי בדיוק גרסתו של המעביד. דרישה שכזו מקבלת משנה תוקף, מקום בו גרסת המעביד נרשמת באופן קצר או לקוני, שיכול גם להשתמע לשתי פנים. גם קיום שיחה עם המעביד ורישום תוכנה - לא תמיד די בו, וההלכה הפסוקה קבעה, כי מקום בו החלטת פקיד ההשמה נסמכת על גרסה עובדתית המושמעת בעל פה (שיחת טלפון עם המעסיק) - כללי מינהל תקינים מחייבים קיום שני תנאים מצטברים: "האחד- לקיים את שיחת הטלפון סמוך ככל האפשר למועד בו נודע לרשות על דבר עמדת המעסיק. ושנית להעלות את תוכן השיחה על הכתב, בפירוט מלא ככל האפשר ובציון תאריך וחתימה של עורך התרשומת. אז ורק אז יכול שיהיה משקל ראייתי לדברי המעסיק אשר יובאו בפני הרשויות המוסמכות כעדות מכלי שני".(וראו, בע"ע 1157/01 לילי אלמוג- שירות התעסוקה, ניתן ביום 15.4.02). 8. מן הכלל אל הפרט - בענייננו, אין חולק שבפני פקיד ההשמה עמד רישום של המעביד לפיו דורש העבודה "לא מעוניין במשרה-דרישות שכר". המערער הדגיש מלכתחילה בפני פקיד ההשמה כי לא אמר שאינו מעוניין. בנסיבות שכאלה שומא היה על פקיד ההשמה לברר את עמדת המעסיק באשר לפרטיה המדויקים של השיחה עם דורש העבודה, שמא בכל זאת הערתו לגבי גובה השכר קיבלה משמעות לא נכונה. הדבר לא נעשה. ועדת הערר עצמה לא קבעה כי אינה מאמינה למערער שלא אמר שאינו מעוניין בעבודה, אלא כי עצם העובדה שהעיר על כך שהשכר נמוך - היה בה כדי להכשיל את קבלתו לעבודה. איננו מקבלים הנחת מוצא זו, וסבורים אנו כי הערה בדבר השכר, היא כשלעצמה, אין בה כדי להכשיל את הקבלה לעבודה, ויכול שתבוא ביחד עם דברים אשר מביעים חוסר רצון להשתלב בעבודה, ובאותה מידה יכול ותסויג כהערה צדדית בלבד, תוך שדורש העבודה אומר שיעבוד למרות השכר הנמוך, כפי שטען נחרצות המערער בענייננו. סבורים אנו, שמאחר ורישום סירוב - תוצאתו שלילת זכויות, שומא היה על פקיד ההשמה לשמוע את גרסת המעסיק ביתר פירוט, ומשלא עשה כן, ומשלא עמדה בפני ועדת גרסה ברורה ומפורטת יותר של המעסיק - לא היה מקום לדחות את גרסת העובד לפיה אמר שהוא מעוניין לעבוד. סיכומו של דבר - אנו קובעים כי נפלה טעות בהחלטת ועדת הערר, לפיה הסירוב שנרדם למערער- מוצדק. 9. לאור האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור, וקובעים כי יש לבטל את הסירוב שנרשם למערער. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך של 700 ₪. 10. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. דמי אבטלה