קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול כתב אישום בנושא עובדים זרים: בפנינו בקשה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות, שיהוי והגנה מן הצדק. רקע 1. כנגד הנאשמת (להלן - הנאשמת) הוגש כתב אישום בגין העסקת עובדים זרים תוך ניכוי משכרם סכום העולה על השיעור שנקבע בדין - עבירה על פי סעיפים 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים), וכנגד הנאשם 2 (להלן - הנאשם) הוגש כתב אישום בגין אחריות נושא משרה - עבירה על פי סעיף 5 לחוק עובדים זרים.   2. הנאשמת הייתה במועד הרלוונטי לכתב האישום חברה בע"מ אשר עסקה במתן שירותי כוח אדם עבור עבודות שבוצעו בפרויקט "ניצני השקד", בנתניה (להלן - האתר).   3. הנאשם היה במועד הרלוונטי מנהלה הפעיל של הנאשמת.   4. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 12.11.03 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, במסגרת ביקורת שערכו מפקחים מטעם משרד התעשייה המסחר והתעסוקה באתר נמצאו שני עובדים זרים אשר הועסקו על ידי הנאשמת, תוך שהיא מנכה משכרם סכום העולה על השיעור שנקבע בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור הניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס- 2000. 5. יש לציין כי בין הצדדים התנהל הליך דומה במסגרת ת.פ 1275/08. אז תוקן כתב האישום המקורי פעמיים. במסגרת התיקון הראשון הוסף הנאשם כנאשם ושונה מקום ביצוע העבירה ואילו בתיקון השני שונה בחזרה למקור מקום ביצוע העבירה. בדיון שהתקיים ביום 7.3.10 ולבקשת בא כוח המאשימה הוחלט למחוק את כתב האישום. ביום 9.3.10 הוגש כתב האישום מושא דיון זה. 6. במסגרת הדיון שהתקיים בפני כב' סגנית הנשיאה השופטת סלע, ביום 5.7.10, ביקש ב"כ הנאשמים לטעון טענות מקדמיות בנושא התיישנות, שיהוי ניכר והגנה מן הצדק. בהחלטה שניתנה במעמד הדיון הותר לנאשמים להעלות את הטענות המקדמיות המבוקשות. טיעוני הנאשמים 7. לטענת הנאשמים כתב האישום בתיק דנן זהה לכתב האישום בגלגולו הקודם במסגרת ת.פ. 1275/08 (אשר תוקן פעמיים) והוגש יומיים בלבד לאחר שהתקבלה החלטה על מחיקתו. כתב האישום אשר במסגרת תיקונו נכלל הנאשם כנאשם הוגש ביום 2.6.09, דהיינו, למעלה מ- 5 שנים מיום ביצוע העבירה ולאחר שחלף מועד ההתיישנות. 8. עוד טוענים הנאשמים כי יש אף לדחות את טענת המאשימה, ולפיה כי יש לראות בחקירת הנאשם כאירוע מנתק וזאת משני טעמים: ראשית, החקירה בוצעה ביום 11.2.05 ולפיכך הגשת כתב האישום ביום 2.6.09 נעשתה לאחר תקופת ההתיישנות; שנית, מאחר ואין בחקירת הנאשם כל אירוע מנתק בכל הנוגע אליו, שעה שנחקר רק ביחס לנאשמת ולא באופן ספציפי לגבי העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. 9. כמו כן טוענים הנאשמים כי יש לבטל את כתב האישום מפאת שיהוי בהגשתו והנזק הראייתי שנגרם להם עקב זאת. מועד ביצוע העבירה יוחס לנאשמים בשנת 2003 ואילו כתבי האישום הוגשו רק בשנים 2008 ו- 2009, וזאת לאחר שכבר בשנת 2006 ידעה המאשימה את מלוא העובדות לעבירה, שהרי בשנה זו נשלחה לנאשמת הודעת הקנס. 10. לבסוף מבקשים הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום מפאת הגנה מן הצדק בגין הגשת כתב האישום מטעמים זרים. הנאשמים מציינים כי בדיון מיום 7.3.10 ולאור הערות ב"כ הנאשמים והערות בית הדין הנכבד בדבר התנהלות המאשימה בניהול התיק, נמחק כתב האישום המקורי לבקשת ב"כ המאשימה , וזאת לאחר שתוקן פעמיים. יומיים בלבד לאחר מחיקת כתב האישום, ביום 9.3.10 הוגש כתב האישום בתיק דנן אשר זהה לכתב האישום בהליך הקודם. לפיכך אין זה סביר כי ההחלטה להגיש את כתב האישום הנוכחי נתקבלה משיקולים סבירים אלא המדובר בהתעמרות לשמה. טיעוני המאשימה 11. המאשימה טוענת כי תקופת ההתיישנות טרם חלפה, היות ובקשת הנאשמים להישפט אשר הוגשה ביום 4.10.06 הפסיקה את מרוץ ההתיישנות. בנוסף לכך פעולת החקירה האחרונה בתיק בוצעה רק ביום 24.11.06 ולפיכך נפסק מרוץ ההתיישנות בשל אירוע מנתק. באשר לנאשם - עבירת נושא המשרה בסעיף 5 לחוק עובדים זרים איננה עבירה שניתן להטיל בעטיה קנס מינהלי, ועל כן מוגש כתב האישום בגינה רק עם ולאחר הגשת כתב האישום נגד הנאשמת. כל עוד לא התיישנו העבירות שעברה לכאורה הנאשמת - לא התיישנה העבירה שעבר לכאורה הנאשם. 12. לטענת המאשימה לא היה שיהוי של ממש בטיפול מטעמה, שכן היא שקדה כל העת על איסוף חומר הראיות וניהול החקירה, עד ליום בו הוטל הקנס המנהלי על הנאשמת, וגם אז המשיכה בניהול הליכים להגשת כתב אישום. 13. המאשימה מוסיפה כי בפני הנאשמים הייתה האפשרות לברר בכל עת באיזה שלב מצויה החקירה. משביקשו הנאשמים להישפט , הרי שידעו כי הליך פלילי קורם עור וגידים בעניינם והיה עליהם לשמור את המסמכים והראיות הרלוונטיות להוכחת גרסתם. אם לא עשו כן, מחדל זה רובץ לפתחם. 14. אין לקבל את טענות הנאשמים בדבר שיקולים זרים בבסיס הגשת כתב האישום ובדבר הגנה מן הצדק - הליכי החקירה והטיפול בתיק גזלו זמן ומסבירים את חלוף הזמן למן מועד ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום. מטעמים אלה של בירור העובדות, חלו בעבר תיקוני כתבי האישום הקודמים, ובמטרה למנוע הליך משפטי ממשוך שהיה עלול להיות מבוסס על טעות שבתום לב, הודע לביהמ"ש על מחיקת כתב האישום. אין המדובר בהתנהלות נפסדת של הרשות, התעמרות או אי צדק משווע ולבטח לא שיקולים זרים - כי אם חובה לאכוף את החוק. דיון והכרעה טענת ההתיישנות 15. עסקינן בעבירה מסוג "עוון" (ראו סעיף 22 א(א) לחוק העבירות המנהליות, המפנה לסעיף 24 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). תקופת ההתיישנות של עבירה מסוג זה היא חמש שנים (סעיף 9 לחסד"פ).   סעיף 9(ג) לחסד"פ קובע: "(ג) בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר". בספרו של קדמי, על סדר הדין בפלילים (תשס"ג - 2003) חלק שני, בעמ' 963 - 965) נאמר לעניין זה: "מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום ביצוע העבירה והוא נמשך עד לסיום התקופה; אלא אם כן - לגבי עוון או פשע - הוא נפסק בשל התרחשותו של "אירוע מנתק". הופסק המרוץ על ידי "אירוע מנתק", הריהו מתחיל מחדש - לאמור מתחילתו - והוא נמשך עד שתחלוף תקופת ההתיישנות ממועד האירוע המנתק; יופסק המרוץ - החדש - על ידי "אירוע מנתק" נוסף, תתחדש התקופה וחוזר חלילה. התקופה שחלפה עד ל"אירוע המנתק " - נמחקת כאילו לא חלפה כלל; והמניין מתחיל מלכתחילה. "אירוע מנתק" לעניין זה הוא אחד משלושה אלה: עריכת חקירה על פי חיקוק באותה עבירה; הגשת כתב אישום בשל אותה עבירה; קיום הליך מטעם בית המשפט אותה עבירה." 16. סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות, שעניינו "סיווג עבירה והתיישנות", קובע כדלקמן: " (ב) לענין התיישנות עבירה כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בכל חיקוק אחר הקובע מועד התיישנות עבירה, לפי הענין, יראו את מועד הטלת הקנס כמועד ההעמדה לדין, ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בחיקוק כאמור, לפי הענין, כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי חוק זה או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי, אף אם עבר אותו מועד". כעולה מהוראת סעיף 22א לחוק עבירות מנהליות, הגשת בקשה להישפט מהווה "אירוע מנתק", המפסיק את מרוץ ההתיישנות. 17. לעניין כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת, למעשה אין חולק כי על העבירות המיוחסות לה לא חלה התיישנות והנאשמים אף לא טענו טענת התיישנות לגביה. זאת לאור העובדה כי ביום 4.10.06 הגישה הנאשמת בקשה להישפט. לכן בהתאם לאמור בסעיף 22 א'(ב) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985, הגשת הבקשה להישפט מהווה "אירוע מנתק" המפסיק את מרוץ ההתיישנות. משכך, לאור העובדה שבין מועד הגשת הבקשה להישפט לבין מועד הגשת כתב האישום טרם חלפו חמש שנים, ברור כי העבירות הנטענות כנגד הנאשמת לא התיישנו. 18. טענת ההתיישנות של הנאשמים לגבי כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם נסמכת על העובדה כי שמו צורף לראשונה לכתב האישום המתוקן שהוגש ביום 2.6.09, למעלה מ-5 שנים מיום ביצוע העבירה. כך גם לטענת הנאשמים אין לראות בחקירתו של הנאשם אירוע מנתק שכן ראשית גם היא נערכה כ- 5 שנים קודם להגשת כתב האישום נגדו. ובנוסף הרי שנחקר רק ביחס לעבירות המיוחסות לנאשמת ולא בגין העבירה המיוחסת לו.   19. סעיף 5(א) לחוק עובדים זרים, מטיל אחריות על נושא משרה, וקובע בזו הלשון: "נושא משרה חייב לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות כאמור בסעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו כאמור, דינו - קנס כקבוע בסעיף 61 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, ופקיד שחובתו מטעם התאגיד היא לפעול לקיום חובות התאגיד לפי הסעיפים האמורים".   סעיף 5(ב) לחוק עובדים זרים קובע חזקה לפיה כאשר תאגיד עובר עבירה לפי סעיפים 2 עד 4 לחוק, חזקה היא שנושא המשרה בו הפר את חובת הפיקוח שלו, "אלא אם כן הוכיח שנהג בלא מחשבה פלילית ובלא רשלנות ושעשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה".   תקנה 1 לתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי - עובדים זרים), התשנ"ב-1992 - בהן נקבעה עבירה מנהלית לפי חוק עובדים זרים - מורה אלו הוראות בחוק עובדים זרים הן עבירות מנהליות, ובלשון התקנה: "עבירה על הוראה מהוראות סעיפים 2 עד 4 ו- 6(ה) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן - החוק), היא עבירה מינהלית".   הנה כי כן, עבירה על סעיף 5 לחוק עובדים זרים אינה "עבירה מנהלית", וחוק העבירות המנהליות אינו חל על נושא משרה. לפיכך, לא ניתן היה על פי הוראות חוק העבירות המנהליות להטיל על הנאשם קנס מינהלי.   20. יודגש: כיון שאין חוק העבירות המנהליות חל על נושא משרה; כיון שאחריות הפיקוח שלו כרוכה באחריות התאגיד לפי סעיפים 2 עד 4 לחוק עובדים זרים, הרי שמשהוחלט להגיש כתב אישום נגד התאגיד, האישום נגד נושא המשרה נלווה לאישום נגד התאגיד.   משכך, לאור העובדה שבין מועד הגשת הבקשה להישפט ביום 4.10.06 לבין מועד הגשת כתב האישום כנגד הנאשם 2 ביום 2.6.09, טרם חלפו חמש שנים, ברור כי העבירות הנטענות כנגדו לא התיישנו, ואין בעובדה כי המדובר בכתב אישום מתוקן לשנות את התוצאה. 21. מעבר לדרוש וכפי שיפורט להלן, יש גם לקבל את טענת המאשימה כי בכל מקרה פעולת החקירה האחרונה בתיק אשר בוצעה ביום 24.11.06, מהווה "אירוע מנתק" אשר עוצר ומחדש את תקופת ההתיישנות במסגרתה ניתן להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים. שיהוי ונזק ראייתי 22. בעניין זה טוענים כאמור, הנאשמים כי הגשת כתב האישום נעשתה תוך שיהוי ניכר ובכך נגרם להם נזק ראיתי, באשר חלוף הזמן הרב שולל את ההנחה כי אדם סביר יצליח לשחזר את השתלשלות האירועים באופן שיבטיח לו הגנה ראויה. כמו כן לטענתם בבסיס ההחלטה להגיש את כתב האישום הנוכחי לאחר שכתב האישום הקודם בעניינם נמחק בשל התנהלות המאשימה , עומדים שיקולים זרים. 23. ולהכרעתנו- כתב האישום המקורי , אכן הוגש זמן רב לאחר מועד ביצוע העבירה (ביום 4.8.08). ואולם, אין באיחור בהגשת כתב האישום כשלעצמו כדי להצביע על התעמרות ורדיפה של הנאשמים על ידי המאשימה. אכן ראוי כי הליכי חקירה והגשת כתבי אישום ייעשו קרוב ככל האפשר למועד ביצוע העבירה. יחד עם זאת יש לזכור כי כתב האישום המקורי הוגש כשנתיים בלבד לאחר שהגישה הנאשמת את בקשתה להישפט, כאשר במהלך תקופה זו, ולגרסת המאשימה, המשיכה היא בניהול ההליכים כדוגמת חקירת הנאשם 2 ביום 24.11.06. 24. אין בידינו גם לקבל את טענת הנאשמים בדבר הנזק הראיתי שנגרם להם, ויפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי "מאותו מועד, שהוא אכן מועד ביצוע העבירה, לא יכולים המשיבים לחסות תחת אצטלה של אי-ידיעה, כי לא יינקט נגדם כל הליך. המשיבים היו יכולים לברר כל העת באיזה מצב ו/או שלב מצויה החקירה ואימתי מתעתדים להגיש כנגדם כתב אישום, אם בכלל. אנו סבורים, כי היה על המשיבים, מעת שידעו כי מתרקם נגדם הליך שיתכן ויהא פלילי, לשמור ולאתר כל מסמך שיכול לזכותם בדינם, בין אם יוגש כתב אישום ובין אם יוטל עליהם קנס מינהלי. אם לא עשו זאת המשיבים ועת מדובר בטענות הגנה, בהתייחס להוראת סעיף 4 סיפא לחוק, הרי האשם רובץ לפתחם שלהם. יתר על כן, חוק עובדים זרים, אף בנוסחו באותה העת, פירט שורת דרישות ומסמכים שהיה על המשיבים להחזיק ולשמור בהתייחס לעובדים הזרים". (עפ 26/05 מד"י נ' משרד התמ"ת נ' בנימין זינגר, מיום 28.6.07). בענייננו בחרה המאשימה להטיל על הנאשמת קנס מנהלי בגין העבירות המיוחסות לה. הנאשמת היא שפנתה אל המאשימה בבקשה להישפט וזו נענתה בחיוב. לפיכך היה על הנאשמים בכל אותה תקופה ועד להגשת כתב האישום, לשמור בידיהם את כל המסמכים הרלוונטיים לעניין זה. שיקולים זרים 25. אכן כפי שטוענים הנאשמים, כתב האישום המקורי תוקן פעמיים תוך הוספת הנאשם כנאשם ותוך שינוי בטעות של מקום ביצוע העבירה ותיקון הטעות בחזרה למקום המקורי. 26. לגרסת המאשימה ביום ביצוע העבירה ערכו המפקחים ביקרות בשני אתרים שונים בנתניה: האחד בביה"ס יגאל אלון והשני בפרויקט הבנייה ניצני השקד, עובדה זו עמדה בבסיס הטעות שבהגשת התיקון הראשון של כתב האישום. עוד היא מוסיפה כי לא היה מקום למחוק את כתב האישום המתוקן השני שכן בניגוד לטענת הנאשמים שעלתה בדיון מיום 7.3.10, לא נפלה טעות בציון מקום ביצוע העבירה שכן זו אכן בוצעה באתר הבניה ניצני השקד בנתניה. מחיקת כתב האישום התבקשה על ידי בא כוח המאשימה, למען הסדר הטוב וההגינות, לאחר שב"כ הנאשמים טען לטעות בציון מקום העבירה (טענה שהתבררה כלא נכונה), ובכדי לבחון את הטענות לאשורן. 27. משנמצא כי לא היה מקום למחוק את כתב האישום מתוקן השני, טוענת המאשימה לא היה מנוס, אלא להגיש את כתב האישום החדש כנגד הנאשמים, על סמך הראיות שבידה ולצורך מיצוי הדין עמם. 28. לאור האמור, שוכנעתי, כי בנסיבות המקרה לא התקיימו התנאים להחלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק וכי לא הייתה התעמרות מצד המאשימה או התנהגות חסרת תום לב בהגשת כתב האישום דנן. סיכום 29. נוכח האמור, דין הבקשה להידחות. משפט פליליביטול כתב אישוםעובדים זרים