קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול פסק בוררות בית הדין לעבודה: רקע 1. בין ד"ר ג'מאל מחאג'נה ("ד"ר מחאג'נה" או "העובד") לבין אגודת הגליל - האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות (ע.ר.) ("האגודה") התקיים הליך של בוררות בפני עורך הדין אדם פיש ("הבורר"), בסופו, ביום 20.12.10, נתן הבורר פסק הבוררות ("פסק הבוררות"). 2. האגודה, המבקשת בבקשה שבפנינו לבטל את פסק הבוררות, טוענת שהבורר חרג מסמכותו; פסק הבוררות ניתן בהעדר סמכות; הפסק מנוגד לדין המהותי ולתקנת הציבור; פסק הבוררות גרם לעיוות דין חמור לאגודה ("בקשת הביטול"). 3. ד"ר מחאג'נה תומך בפסק הבורר וסבור שטענות האגודה אינן בגדר עילות הביטול המנויות בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ("החוק"), ועל כן יש לדחותן ולאשר את פסק הבוררות. הקדמת דברים 4. בשעתו, ביום 04.04.02, הגיש ד"ר מחאג'נה תביעה נגד האגודה לתשלום עבור זכויות מתחום משפט העבודה שהגיעו לו לטענתו בגין עבודתו באגודה וסיומה (עב' 1064/02). 5. בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 19.03.03, הסכימו הצדדים שהסכסוך ביניהם יוכרע בבוררות. לפיכך, הגדירו הם בהסכם בוררות את תנאיה ("הסכם הבוררות"). עיקריו של הסכם הבוררות הם אלה: א. כל הסכסוכים שבין הצדדים, שבסמכות עניינית של בית הדין לעבודה, מועברים להכרעת בורר מוסכם ביניהם, ובאין הסכמה, לבורר שימונה על ידי בית הדין ("הבוררות") (סעיפים 1 ו- 2 להסכם הבוררות); ב. הבורר לא יהיה קשור בסדרי דין, אולם יפסוק את פסקו על פי הדין המהותי (סעיף 3 להסכם הבוררות); ג. הבורר יקבע את שכרו ובמהלך קיום הבוררות יישאו הצדדים בהוצאות הבוררות שווה בשווה. בפסק הבוררות יקבע הבורר את חלוקת ההוצאות בין הצדדים לפי שיקול דעתו (סעיף 4 להסכם הבוררות); ד. פסק הבורר יינתן תוך 90 ימים מיום שתחל הבוררות (סעיף 6 להסכם הבוררות). 6. ביום 31.03.03 הודיעו הצדדים לבית הדין, שהסכימו ביניהם על מינויו של הבורר. בהתאם, הורה בית הדין, בהחלטה מיום 14.04.03 על עיכוב ההליכים בתובענה שהייתה תלויה ועומדת בבית הדין. 7. כעולה מפסק הבורר וטענות הצדדים, במסגרת הליך הבוררות, הגישה האגודה תביעה שכנגד, קוימו מספר ישיבות בוררות, הוגשו תצהירי עדות ראשית ומסמכים רבים מטעם הצדדים. פסק הבורר ניתן, כאמור, ביום 20.12.10. בפסק הבוררות נקבע שעל האגודה לשלם לעובד סכום של 489,236 ₪. בנוסף קבע הבורר שעל האגודה לשאת בהוצאות שכר הבורר וכן השית על האגודה לשלם לעובד הוצאות בסך 80,000 ₪ בתוספת מע"מ. 8. ראשית נקדים ונעיר: א. פסק הבורר ניתן זמן רב לאחר שחלפה התקופה הנזכרת בסעיף 6 להסכם הבוררות. למעשה, פרק הזמן שחלף מהיום שבו החל הבורר לדון בסכסוך ועד מועד מתן הפסק נמשך למעלה משבע שנים. ב. בבקשה לביטול פסק הבוררות נטענה הטענה, יש לומר בשפה רפה, שמועד הבוררות הקבוע בהסכם הבוררות חלף. ואמנם, לפי סעיף 24(8) לחוק יכול היה כל צד להסכם בוררות לטעון לביטול הפסק מחמת איחור שחל בנתינתו. אלא שסעיף 26(ג) לחוק קובע כי לא תישמע טענה של בעל דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם ניתנה הודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, בה נשמרה הזכות לטעון במועד מאוחר כי פסק הבורר בטל מחמת איחור שחל בנתינתו. הודעה בכתב כזו לא ניתנה על ידי האגודה לבורר, ולכן מנועה היא מלהעלות טענה זו בשלב של בקשה לביטול פסק הבוררות. על כך נאמר: "אין לאפשר מצב דברים בו אחד הצדדים, הסבור כי במתן פסק הבורר חל איחור המאפשר את ביטולו, יישב בחוסר מעש וימתין לנתינת הפסק, בסוברו כי אם יינתן הפסק לטובתו, יחריש וימלא פיו מים, אך אם תוכרע הבוררות לרעתו, יוכל למהר ולהעלות את טענת הפסול לפני בית-משפט" (רע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' מרדכי כידון, פ"ד נ(5) 466, 471-742). ג. יתרה מכך: כעולה מהאמור בבקשת הביטול (סעיף 8), טוען ב"כ האגודה ש"עקב התארכות הבוררות לתקופה של כשבע שנים ובכדי לשים קץ להליכים, נקבעה רשימת הנושאים אשר על הבורר להכריע בהם ...". הנה כי כן, גם אם ניתן היה להבין, ולו בדוחק, שטענת האגודה המפורטת בסעיף 8 לבקשת הביטול, הינה שהבורר פסק תוך חריגה מסמכותו ובהעדר סמכות - ככל שהיא מתייחסת לחלוף הזמן שעד מתן פסק הבורר - דינה להידחות (וראו גם טיעון ב"כ האגודה, עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 27.02.11, שורות 19- 21, לעניין הסכמת הצדדים שהבורר ייתן את פסקו באיחור ומעבר למועד שנקבע בהסכם הבוררות). ד. בנוסף לאמור לעיל ולחילופין, לא תיתכן טענה של חלוף המועד למתן פסק הבוררות גם כיוון שמהחומר שהונח בפני בית הדין עולה שהצדדים, בהסכמה, האריכו את המועד למתן הפסק. הצדדים לקחו חלק בהליך הבוררות מבלי למחות על המועדים, ובהתנהגותם לאורך כל הליך הבוררות, המתבטאת בהגשת טיעונים ובהבאת ראיות, גילו דעתם שאינם מקפידים על ההוראה בנוגע למועד מתן הפסק. ה. כללם של דברים - אין לקבל טענה שפסק הבורר ניתן באיחור כנסיבה לביטולו. 9. א. ביום 13.01.11 הגיש ד"ר מחאג'נה בקשה לאישור פסק הבוררות, בהתאם לסעיף 23 לחוק. ביום 31.01.11 הגישה האגודה בקשתה לביטול פסק הבוררות. בתשובתו מיום 23.02.11 הגיב ד"ר מחאג'נה לבקשת האגודה לביטול הפסק ("התשובה"). ב. לפיכך, עומדת לפתחנו ההכרעה האם יש לבטל את פסק הבוררות, כבקשת האגודה, או לאשרו, כהוראת הדין (אם יימצא שדין הבקשה לביטול הפסק להידחות) או כמבוקש על ידי העובד בבקשתו לאישור הפסק. המסגרת המשפטית 10. חוק הבוררות קובע עשר עילות ביטול אשר הן, ורק הן, תהווינה עילות לביטול פסק בורר. בעלי הדין אינם יכולים להתנות על עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררותרע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד האוצר (לא פורסם, ניתן ביום 04.03.2010). יפים לעניין זה הדברים שנקבעו ברע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים-כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605, בעמ' 616: "... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול ... בית-המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא - אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן, בעיקרן, בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות - קיומו של הסכם בוררות בר-תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור ועוד שורה של עניינים. גלישת הביקורת השיפוטית על פסק הבורר אל מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות (ההדגשות הוספו - ר.כ.). הנה כי כן, פסק בוררות ניתן לבטל אך ורק משנמצאה מוצדקת טענה הנשענת על אחת מעשר העילות המנויות בסעיף 24 לחוק, אשר גם אותן יש לפרש באופן מצמצם ודווקני. על פי אמות מידה אלה של הדין והפסיקה, נעבור לבחון את טענות האגודה. דיון והכרעה 11. בפתח הכרעתנו נאמר שלאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בבקשה לביטול פסק הבוררות, ובתשובה לבקשה לביטולו על נספחיהן, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לביטול הפסק ולאשר את פסק הבוררות בשינוי אחד שיפורט להלן. א. פסיקה בניגוד לדין המהותי 12. לטענת האגודה, הבורר פסק בניגוד לדין המהותי משקבע שד"ר מחאג'נה פוטר מעבודתו; משחייב את האגודה לשלם לו פדיון חופשה שנתית ותמורת הודעה מוקדמת ומשפסק לתובע פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. עוד נטען, שלא הייתה הצדקה לחייב את האגודה בהפרשי הצמדה וריבית. 13. נראה, שאין האגודה מבחינה בין קביעות עובדתיות המצויות בסמכותו של הבורר ושאותן יוכל לקבוע על פי שיקול דעתו, לבין יישום אותן עובדות על הדין המהותי. נבאר: עיון בפסק הבורר מלמד שתחילה קבע את העובדות, לאחר מכן את הוראות הדין והפסיקה לעניין הענקת פיצויי הלנה לעובד והאיזונים הנדרשים (סעיף 52 לפסק הבורר), ואף מתייחס לתביעה שכנגד שהייתה בפניו. על יסוד קביעותיו העובדתיות (לדוגמה, קביעתו העובדתית בסעיף 50 שפיטורי התובע נעשו שלא כדין), פסק הוא על פי הדין המהותי המתחייב (כך לגבי פיצויי הפיטורים ופיצויי ההלנה ואיזונם אל מול המקרה הקונקרטי שבפניו; כך לגבי הטעם לפסיקת פיצויים מוגדלים; לגבי הפרשי שכר, השלמת שכר, דמי הבראה וכו'). טענות האגודה לפיהן קביעותיו של הבורר ביחס לרכיבי התביעה האמורים הינן בגדר פסיקה בניגוד לדין המהותי, נדחות אפוא. בעניין זה מקובלת עלינו טענת ד"ר מחאג'נה לפיה טענות האגודה הן למעשה טענות ערעוריות. וכפי שנפסק, "טענות היפות לערעור על פסק דינו של בית משפט אינן יפות כל עיקר לתקיפתו של פסק בוררות" (רע"א 1260/94 בן חיים נ' אבי חן בע"מ, פ"ד מח(4) 826, 832). הכלל הוא ש"אין בית המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות, והעילות להתערבותו בהם מתאפיינת בבדיקת תקינות הליך הבוררות, ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו ..." (ההדגשות במקור) (רע"א 2237/03 אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529, 542- 543). ויודגש, לכל היותר יכול לטעון הטוען שטענת האגודה מתמצת בכך שהבורר, יישם באופן שגוי את הוראות הדין ואיננו תמימי דעים עם טענה זו, אולם לא ניתן לטעון ,כעולה מפסק הבורר, שהוא התעלם מהתעלמות מופגנת מהדין. ועוד: ב"כ האגודה לא נימק טיעונו והבהיר מה הייתה צריכה להיות החלטת הבורר על פי הדין, ובמה סטה מהדין המהותי (ראו: אוטולנגי, כרך ב', עמ' 1069). טיעון סתמי שכזה שבפנינו אין בו די כדי להקים עילת ביטול לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות. יתרה מזו: אף אם טעה הבורר ביישום הדין או בשיקול הדעת, ולא מצאנו שטעה, אין בכך כדי לבטל את הכרעתו (ראו: רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה(5) 511, ממנו עולה טעויות בפירוש הדין וביישומו מצד בורר אין בהן כדי להוות עילה לביטול הפסק על יסוד סעיף 24(7) לחוק). רק אם התעלם הבורר כליל מהדין המהותי ולא פעל על פיו, הגם שהותנה בהסכם הבוררות שיפסוק על פי הדין, ואיננו סוברים כך [ראו לעיל] תהא זו עילה לבטל את הפסק בהתאם לסעיף 24(7) לחוק (ע"א 318/85 כוכבי נ' גזית, קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 265, 279). מקריאת פסק הבוררות לעומקו בצד טענותיה של האגודה בהקשר זה מלמדת שהאגודה מנסה "לכסות" את טרוניותיה נגד קביעות עובדתיות של הבורר בכסות משפטית עקרונית. מהטעמים שפירטנו לעיל דינן של טענות אלה של האגודה להידחות. ב. פעולה ללא סמכות או חריגה מהסמכויות הנתונות לבורר 14. האגודה טוענת שהבורר הסתמך על ראיות שהגיש העובד באיחור, בניגוד להחלטתו שצד לא יוכל להגיש ראיות באיחור. עוד נטען כי הבורר אימץ בהכרעתו תצהיר עדות ראשית של חשב משרד המדע, מר עמנואל מודריק ("מר מודריק"), כל זאת, בניגוד להסכמת הצדדים שהבורר לא יכריע על בסיס עדויות שהוגשו בתצהירים, אלא על סמך מסמכים בכתב בלבד. בהקשר זה מוסיפה האגודה וטוענת כי משביסס הבורר את פסקו על התצהיר, אשר לא היווה חלק מחומר הראיות, למעשה העביר הבורר את סמכות ההכרעה לצד שלישי, ובכך חרג מסמכותו. 15. לטענת העובד: תצהירו של מר מודריק לא הוגש מטעמו; החלטת הבורר לפיה לא יקבע עובדות על בסיס עדויות בתצהירים נוגעת לרכיב החופשה השנתית בלבד; תצהירי התובע לא הוגשו באיחור לאור פגרת הקיץ ופגרת סוכות. 16. לדעתנו, יש לדחות את טענות האגודה כולן. להלן נדון בהן כסדרן: א. כעולה מפרוטוקול ישיבת הבוררות מיום 24.07.07 (נספח ו' לתשובה), הסכמת הצדדים "שהבורר לא יקבע עובדות על בסיס עדויות שהוגשו בתצהירים אלא יגבש את העובדות על סמך המסמכים" התייחסה לרכיב החופשה השנתית בלבד. די בכך כדי לדחות את טענת האגודה שנאסר על הבורר להכריע על יסוד עובדות העולות מתצהירים. יתר על כן, באותה ישיבת בוררות עצמה, שבה לטענת האגודה הוסכם שהבורר לא יקבע עובדות על בסיס תצהירים, ניתנה החלטת הבורר שעל הצדדים להגיש תצהירים מטעמם. מה טעם להחלטה זו אם הוסכם קודם לכן שלא יקבע עובדות על יסוד התצהירים?! ב. אשר לתצהיר עדותו של מר מודריק, חשב משרד המדע: התצהיר לא הוגש מטעם ד"ר מחאג'נה. מחומר הראיות שהונח בפני בית הדין עולה שהבורר ביקש מנציג משרד המדע להשיב בתצהיר על שאלות שהציג ד"ר מחאג'נה; תצהירו של מר מודריק, בצירוף תצהירו של ד"ר מחאג'נה, הוגשו לבורר ביום 11.10.07 (נספח י"א לתשובה). ג. לא נעלמה מעינינו החלטת הבורר, מיום 24.07.07, לפיה צד שלא ימציא ראיותיו במועד לא יורשה להגישן באיחור. באותה החלטה הוקצבו לעובד 60 יום להגשת תצהיריו, אולם אלו הוגשו כאמור ביום 11.10.07. אלא שלטעמנו, האגודה לא עוררה את הטענה שהבורר הסתמך על ראיות שהוגשו באיחור במסגרת הליך הבוררות ולא מחתה בפני הבורר על הגשת תצהירו של מר מודריק באיחור. אי העלאת הטענה בדבר הגשת תצהירו של מר מודריק במועד, מהווה גילוי דעתה של האגודה שהבורר יפסוק גם על יסוד התצהיר. גם מטעם זה, האגודה מושתקת מלהעלות טענה זו בשלב הבקשה לביטול הפסק. ד. איננו יכולים לקבל את הטענה שבהכריעו על יסוד תצהירו של מר מודריק העביר הבורר את סמכות ההכרעה לצד שלישי. כאמור לעיל, הכרענו, בניגוד לטענת האגודה, שהבורר רשאי היה אף חייב להתייחס לעובדות שהובאו בפניו בתצהירים. מכאן שרשאי היה, כפי שעשה, לאמץ בהכרעתו גם על העובדות העולות מתצהירו של מר מודריק (ראו סעיף 57 לפסק הבוררות). ועוד: אימוץ עובדות מתצהיר - על יסוד הסכמת הצדדים שהתצהירים ישמשו חלק מהראיות בהן יוכל לעשות הבורר שימוש, כל זאת ללא חקירת המצהירים - הוא עניין מובהק שבסדרי דין וראיות. בהתאם לסמכויות שהוקנו לבורר דנן בהסכם הבוררות, אין הוא כבול לסדרי הדין ולדיני הראיות, ולכן רשאי היה לפעול כפי שפעל. במיוחד בעניינו של מר מודריק, אשר איננו צד להתדיינות בין הצדדים, ולמעשה האמור בתצהירו משקף עמדת צד ניטראלי לסכסוך. הנה כי כן, לא זו בלבד שלא מצאנו שהבורר העביר את סמכות ההכרעה לגורם שלישי (מר מודריק), אלא ההיפך: מצאנו שהצדדים הסמיכו את הבורר לפסוק על פי תצהירים ללא חקירת המצהירים; משכך פעל, לא ניתן לטעון שהבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות, וטענות האגודה בהקשר זה נדחות. ג. פסיקה מעבר לנדרש 17. האגודה סבורה שהחיוב בגין פיצויי פיטורים מוגדלים ניתן בחריגה מסמכות, שכן רכיב זה לא נכלל בגדר העניינים שהושארו להכרעת הבורר; הבורר פסק לטובת העובד פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור גבוה מזה שתבע העובד. 18. לטענת ד"ר מחאג'נה, הוא לא ויתר על דרישתו לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים; לא הייתה כל הסכמה דיונית ו/או החלטה של הבורר, המייתרת את ההכרעה בעניין זה. הבורר פסק פיצויים מוגדלים בשיעור 50% בלבד כעולה מתחשיב הבורר. 19. אשר לדעתנו: א. טענתה הראשונה של האגודה, לפיה רכיב הפיצויים המוגדלים לא נכלל בגדר הנושאים שהושארו להכרעת הבורר, אין בה ממש: (1) הנושאים שעמדו להכרעת הבורר, ובכללם רכיב פיצויי הפיטורים, פורטו בפסק הבוררות, כאשר הבורר הבהיר ש"במסגרת הליך זה לא נדרשתי לכל השאלות והטענות שעלו בתביעה ובתביעה שכנגד, מאחר ובמהלך ישיבות הבוררות חידדו הצדדים את גדר המחלוקת ביניהם". לא זו אף זו: כעולה מפרוטוקול ישיבות הבוררות, הבורר צריך היה להכריע ברכיב פיצויי הפיטורים המוגדלים, וכך עשה (ראו, למשל, מש/1). גם לא מצאנו בחומר הראיות שהובא בפנינו ויתור מפורש או משתמע של העובד על עילה זו. (2) אשר לטענה שהבורר פסק סכום גבוה מזה שנתבע בכתב התביעה: הבורר פסק לטובת העובד את מלוא פיצויי הפיטורים (סעיף 66 לפסק הבוררות). חלף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ומהטעמים שפירט בפסק הבוררות, ראה הבורר לנכון לחייב את האגודה בתשלום הפרשי ריבית והצמדה מוכפלים (סעיף 67 לפסק הבורר). (3) אשר לפסיקת פיצויי פיטורים מוגדלים, הבורר היה ער לעובדה שהעובד תבע פיצויים מוגדלים בשיעור 50%. מתוך הנמקת פסק הבוררות, כמו גם מחישוביו של הבורר בגוף הפסק, עולה שכך גם מצא לנכון לחייב את המעסיקה, לאמור פיצויי פיטורים בגובה 150%. אלא שמצאנו ששגגה יצאה מתחת ידו של הבורר בכך שהוסיף בנוסחת החישוב שערך לפיצויים המוגדלים גם את סכום פיצויי הפיטורים הרגיל. לדעתנו, מהאמור בסעיף זה שבפסק הבוררות ברור שכל כוונת הבורר להעניק לעובד, בנוסף לפיצויים הרגילים, תוספת של 50% עליהם ולא של 150%, ומכאן השגיאה בנוסחת החישוב. ב. דין הוא שתוך כדי דיון בבקשת אישור או ביטול, בית המשפט מוסמך, לתקן את הפסק במוצאו טעות בהחלטת הבורר לגבי הסכומים שיש לשלמם. המגמה היא לקצר את משך הדיונים ולשחרר את בית המשפט מהרצון להחזיר את הפסק לבורר לשם תיקון, כאשר התיקון הוא "טכני" ואינו כרוך בשיקול דעת (סעיף 22 לחוק). כפי שבית המשפט מוסמך לתקן טעות טכנית שנגרמה בשל השמטה מקרית, הנובעת משכחה או מגורמים אחרים, כך יכול הוא - אם הייתה טעות בהכללת אותו מרכיב פעמיים - לערוך את התחשיב הנכון ולהפחית את הסכום בהתאם (ה"פ (ת"א) 575/01 שלמה קפלן, השקעות ופיתוח בע"מ נ' יזרעאל, לא פורסם ). ג. בענייננו: משמצאנו כי בסמכות פסק הבורר תוספת של 50% לפיצויי הפיטורים המגיעים לעובד; כי בפירוט המילולי של הכרעתו בעניין זה קובע הוא מפורשות שכל כוונתו היא להעניק לו תוספת של 50% בלבד, אולם בנוסחת החישוב נפלה שגגה והוא פסק לו 150% תוספת - מוסמך בית הדין לתקן את הטעות בחישוב מרכיב פיצויי הפיטורים המוגדלים שנפסקו לטובת העובד. בית משפט לא רואה כל בעיה בתיקון פסק בורר, בהתאם לכוונת הבורר כפי שהתבטאה במילותיו הוא (המ' (חי') 1652/96 י. מושקוביץ, חברה לבניין בע"מ נ' דינרמן, לא פורסם, , פסקה 4(ח) לפסק דינו של השופט גרשון - ראו אוטולנגי, כרך ב', עמ' 894). ד. לפיכך, מצאנו לתקן את פסק הבוררות בעניין טעות חישוב מרכיב פיצויי הפיטורים המוגדלים, הכל על יסוד התיאור המילולי של הבורר בפסק הבוררות בעניין זה, כדלקמן: (1) רכיב הפיצויים המוגדלים, שפסק הבורר הוא בשיעור 50% מפיצויי הפיטורים הרגילים, היינו סך 30,149.5 ₪ (כאשר הסכום שפסק הבורר עמד על סך 90,448.5 ₪, המהווה 150% פיצויי הפיטורים). (2) לכך יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית באותו חישוב שערך הבורר בפסק הבוררות, והסכום המתוקן לאור האמור בסעיף קטן 16(ד)(1) הוא 50,642 ₪ (במקום 151,928 ₪ שנפסקו בפסק הבורר). (3) כתוצאה מכך, עבור כל רכיב פיצויי הפיטורים, לרבות הפיצויים המוגדלים (סעיפים ב' ו- ג' לפסק הבורר), נדרשת האגודה לשלם לד"ר מחאג'נה סך 192,899 ₪ (במקום 294,185 ₪). (4) אשר על כן, אנו מורים על ניכוי סכום של 101,286 ₪ מחיובי האגודה בפסק הבוררות. ד. תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור 20. בהקשר זה טוענת האגודה שפסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור כיוון ששכרו האחרון של העובד עמד על 12,000 ₪ ולא ייתכן שלאחר ארבע שנות עבודה ייפסק לטובתו פיצוי בסך 500,000 ₪ לערך. ב"כ האגודה ביקש להוסיף ולהדגיש, שהאגודה הינה מלכ"ר; אין לה מקורות מימון עצמאיים; תקציבה מקורו בתרומות מטעם המדינה והציבור, וביצוע פסק הבוררות יביא לחיסול פעילותה. 21. גם טענות אלה של האגודה אינן מקימות עילה לביטול פסק הבורר, הן על פי הדין והן על פי פסק הבוררות. נסביר: "תקנת הציבור" הוא מושג שסתום אשר בית המשפט יוצק לתוכו תוכן, מבלי שניתן לתת לו הגדרה ממצה (אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1087- 1090; ראו גם: אורי שטרוזמן ספר הבוררות (ע.ד. משפטים הוצאה לאור בע"מ, 2001), עמ' 274- 279 והאסמכתאות שם). בהתחשב בטיבו של המונח "תקנת הציבור" בשילוב עם הגישה המצמצמת לפרשנותן של עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררותדנ"א 9563/03 כדורי נ' כליף (לא פורסם, ניתן ביום 01.04.2004); רע"א 3971/04 ד"ר רם מודן נ' מכבי שירותי בריאות (לא פורסם, ניתן ביום 22.05.2005); רע"א 10582/03 גינזבורסקי נ' גבעת המוזיאון רחובות בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 12.04.2005)). יש להדגיש, כי בית המשפט רשאי לפסול פסק בוררות רק אם תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, להבדיל מתוצאתו (אוטולנגי, כרך ב', עמ' 1091, 1093). עוד נפסק, כי סכום כסף גבוה שנפסק במסגרת פסק הבוררות אינו הופך את הפסק לנוגד את תקנת הציבור. הסכום כשלעצמו, גבוה ככל שיהיה, אינו עילה לביטול החיוב מכוח פגיעה בתקנת הציבור (אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1092; רע"א 6082/98 כדורי נ' כליף (לא פורסם, , ניתן ביום 29.09.2003)). בעניין זה נדגיש שהבורר עת קבע את קביעותיו, נימק ואיזן בין הוראת הדין המאפשרת לו להטיל על האגודה פיצויי הלנה מלאים לבין הפחתתם בשיעור שהחליט להפחיתם על פי שיקול דעתו לאור קביעותיו העובדתיות. כך נימק הבורר את הדברים: מחד, קבע הוא ש"כל הטענות המופנות נגד התובע (ד"ר מחאג'נה - ר.כ) הינן כוזבות וחמורות ומשוללות כל בסיס; פיטורי התובע מתפקידו נעשו שלא כדין ועל ידי הגוף הלא מוסמך". הבורר אף הדגיש שהוא "רואה בחומרה את התנהלותה של הנתבעת (האגודה - ר.כ.) ואת חוסר תום לבה כלפי התובע. הטענות שהופנו כלפיו הינן מופרכות ומשוללות כל בסיס. מכאן, אני דוחה את התביעה הנגדית על כל רכיביה". מאידך, לא התעלם מהיותה של האגודה "עמותה הממומנת מכספי ציבור", והוא מצא שלא למצות עמה את הדין "בשל התנהלות לא תקינה של האורגנים שפעלו מטעמה", ובמקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר, בחר לנקוט "בדרך ביניים של כפל הסכום של הפרשי הצמדה וריבית" (סעיפים 50- 51 לפסק הבוררות). לאור קביעותיו העובדתיות של הבורר, והנמקתו המבוססת על הוראות הדין, נדחות טענות האגודה. העובדה שהסכום שנפסק על ידי הבורר אינו נחשב סביר על ידי האגודה אינה הופכת אותו לנוגד את תקנת הציבור, גם אם לטענתה יביא הדבר לקריסתה. 22. בשולי הדברים יוער, כי אין בטענותיה של האגודה ביחס לפסיקת הפרשי ריבית והצמדה על רכיבי התביעה, כמו גם סכום ההוצאות ושכר הבורר שהושתו עליה כדי להעלות או להוריד ביחס לבקשת הביטול. הבורר שקל את כל השיקולים הרלוונטיים בטרם פסק הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות. שאלות אלה נתונות לשיקול דעתה של הערכאה שהכריעה בעניין, דהיינו - הבורר (אוטולנגי, בעמ' 891), ואין בדעתנו להתערב בהן. לעניין השגותיה של האגודה על שכר הבורר שהושת עליה, אשר לטענת האגודה הוא מוגזם ומופרז - מקובלת עלינו טענת ד"ר מחאג'נה, ששכר הבורר סוכם מראש, הוא קיים מעל עשר ישיבות בוררות, טיפל בבקשות שונות של הצדדים ועיין בהיקף נרחב של מסמכים (ראו סעיף 49 לפסק הבוררות); האגודה לא ביקשה מהבורר לפרט את שעות עבודתו, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה. הערה בטרם סיום 23. בתשובתו לבקשת הביטול טען ד"ר מחאג'נה שיש לדחות את בקשת הביטול מהטעם שאינה נתמכת בתצהיר, בניגוד לתקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968 ("התקנות"). ב"כ האגודה נדרש להגיב לטענה זו, ובתגובתו טען שלבקשת הביטול צורף תצהירו של מנכ"ל האגודה לשעבר, ד"ר באסל גטאס (ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 27.02.11, שורות 13-14). עיון בתצהיר מלמד שהוא הוגש במסגרת הליך הבוררות, ואף מטיעון האגודה בסעיף 11 י' לבקשת הביטול, המפנה לתצהיר, נמצאנו למדים שהתצהיר מפרט את "השתלשלות העניינים והמסמכים הנוגעים לעניין". אולם לטעמנו, אין התצהיר שהוגש עומד בדרישות החוק והתקנות לפיהם בקשה לבטל פסק בוררות תהא מלווה בתצהיר התומך בעובדות הנטענות בה, בבקשה לביטול, ומקימות אותה. לכן, מטעם זה בלבד יש מקום לדחות את בקשת הביטול שלא נתמכה בתצהיר כנדרש. סוף דבר 24. לאור כל האמור לעיל: א. הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית, למעט בעניין פסיקת פיצויי הפיטורים המוגדלים. ב. כאמור לעיל, מצאנו לתקן את טעות החישוב שנפלה בפסק הבורר לעניין רכיב פיצויי הפיטורים המוגדלים, כך שבגין רכיב פיצויי הפיטורים, לרבות הפיצויים המוגדלים, האגודה תשלם לד"ר מחאג'נה סכום של 192,899 ₪. ג. כמצוות סעיף 28 לחוק, אנו מורים בזה על אישור פסק הבוררות כפי שתוקן. 25. על האגודה לשלם הוצאות הליך זה בסך 5,000 ₪ להיום. יישוב סכסוכיםבוררותבית הדין לעבודהביטול פסק בוררות