קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול פסק בוררת בנושא חוקתי: בפנינו בקשה לביטול פסק בוררות במסגרתו נקבע כי המשיבה היא הארגון היציג של עובדי המבקשת. לטענת המבקשת פסק הבוררות כולל הכרעה בשאלה חוקתית, הנוגעת לתחולת סעיף 8 לחוקת ההסתדרות בכל הנוגע להליכי קבלת חברים להסתדרות, שאלה שלא ניתן לדון בה במסגרת של בוררות ולכן הפסק בטל. עיקר העובדות הצריכות לעניין המבקשת היא עמותה שלא למטרת רווח, המעסיקה כ- 385 עובדים ומפעילה, בין היתר, שני מוסדות גריאטריים. במהלך חודש נובמבר 2010 התקיימה פעילות של התארגנות בקרב עובדי המבקשת במסגרתה חתמו חלק מהעובדים על בקשות הצטרפות לחברות בהסתדרות. ביום 6/12/10 שלחה המשיבה למבקשת מכתב שכותרתו "התארגנות עובדי קשת - האגודה למען הקשיש בתל - אביב יפו" למכתב צורפה רשימה שמית שמנתה 154 עובדים של המבקשת אשר על פי הנטען הצטרפו לחברות במשיבה. לאחר שהמבקשת נמנעה מלהכיר במשיבה כארגון יציג של עובדיה, ביום 9/1/11 הגישה המשיבה לבית הדין בקשת צד בסכסוך קיבוצי, במסגרתה עתרה בין היתר, למתן צו שיצהיר כי היא ארגון עובדים יציג במבקשת. המבקשת התנגדה לבקשה, תוך שהעלתה טענות שונות ובכלל זה כי רשימת העובדים כוללת עובדים לא הצטרפו להסתדרות באופן מושכל ומדעת, כי חלק מהעובדים ששמותיהם ברשימה ביטלו את הצטרפותם עוד לפני 6/12/10 (מועד שליחת המכתב), כי חלק מהעובדים סיימו את עבודתם, ועוד כהנה וכהנה. בדיון שהתקיים בפני בית הדין ביום 10/2/11 הודיעו הצדדים לבית הדין כדלקמן: "החלטנו להעביר לבוררות את השאלה מי מבין 150 העובדים שברשימה מיום 6/12/10 אכן הצטרף בכתב ובאופן אישי להסתדרות ו/או חזר בו מכך לפני המועד הקובע (6/12/10), כלומר הבורר יוסמך אך ורק לקבוע את רשימת העובדים שבאמת ובתמים הצטרפו להסתדרות על פי הקריטריונים הקבועים בפסיקת בית הדין לעבודה נכון ליום 6/12/11." בהתאם להסכמת הצדדים, התקיימה הבוררות בפני כב' השופטת בדימוס דינה אפרתי. הבוררת קיימה שלוש ישיבות בהן שמעה את טענות הצדדים ואת עדיהם ביחס לנסיבות החתימה על טופסי ההצטרפות ועל טופסי הביטול, וכן ליתר המחלוקות העובדתיות שהתגלעו בין הצדדים. בפתח הדיון שהתקיים בפני הבוררת ביום 16/2/11, העלתה המבקשת, טענה שלא נטענה קודם לכן בפני בית הדין, ולפיה עובדי המבקשת לא התקבלו לחברות בהסתדרות בהתאם להוראות סעיף 8 לחוקת ההסתדרות, הקובע כי החברות בהסתדרות תכנס לתוקפה עם אישור הבקשה על ידי "ועדת החברות". (כך, על פי הנטען, בהעדר אישור של ועדת חברות, העובדים למעשה לא הצטרפו להסתדרות, ולפיכך היא איננה ארגון עובדים יציג). ב"כ המשיבה הודיעה כי בהסתדרות לא קיימת "ועדת חברות", וכן הוסיפה: "יועבר מחר בבוקר עותק דו"ח של השופט תיאודור אור המתייחס לסעיף 8 לחוקה. יש לנו הצהרה שבהסתדרות אין וועדת חברות זוהי החלטה של השופט תאודור אור והוא מאשר אותה". יאמר מיד כי המסמך הנ"ל הוגש לבוררת מטעם ההסתדרות במעמד צד אחד, ואולם, בהמשך הדברים ביקשה המשיבה למשוך אותו מתיק הבוררות, הוסכם בין הצדדים כי הבוררת לא תדרש לו, ועיון בפסק הבוררות מעלה כי לא נקבעו ממצאים כלשהם בהתיחס למסמך (נוסיף, כי גם בדיון שבפנינו טענו הצדדים ביחס לאותו מסמך, ואולם, אין בדעתנו להדרש למסמך, אשר לא הוגש לבית הדין, והוא איננו רלוונטי להליך דנן, אשר עניינו בבקשה לביטול פסק הבוררת בהתאם לעילות הקבועות בדין. מכל מקום, ביום 24/2/10 ניתן פסק בוררות במסגרתו נקבע כדלקמן: "לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהובאו בפני, ובדקתי את טופסי ההצטרפות אחד לאחד, שמעתי את העדים , עברתי על הפרוטוקולים של ישיבות ההוכחות ושמעתי את סיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי מספר העובדים שהצטרף בכתב ובאופן אישי להסתדרות, על פי הקריטריונים שנקבעו בפסיקת בית הדין לעבודה עומד על 143 עובדים." ..... "בפתח הדברים אציין כי אין בידי לקבל את טענתו של ב"כ קשת, לפיה לא קיימת כלל התארגנות עובדים בקשת, מאחר והצטרפותם של העובדים להסתדרות לא אושרה על ידי וועדת החברות כמתחייב מסעיף 8 לחוקה. אני מקבלת את הצהרת ההסתדרות, באמצעות בא כוחה, לפיה לא קיימת וועדת חברות בהסתדרות מאז 1995. כאמור מסגרת סמכותי נוגעת לשאלה: מי מבין העובדים שברשימה מיום 6/12/10 (להלן - המועד הקובע) הצטרף בכתב ובאופן אישי להסתדרות ו/או חזר בו לפני המועד הקובע ומוגבלת, אך ורק, לקביעת רשימת העובדים שבאמת ובתמים הצטרפו להסתדרות על פי הקריטריונים הקבועים בפסיקת בית הדין לעבודה, כפי שפורטו לעיל. " בדיון שהתקיים בפני בית הדין ביום 28/2/11 הסכימו הצדדים כי התיק יוחזר לבוררת, על מנת שתקבע מיהו הארגון היציג של עובדי המבקשת. הבוררת קיימה ישיבה אחת (ככל הנראה ביום 6/3/11, ואולם הפרוטוקול לא הומצא לבית הדין), וביום 15/3/11 קבעה כי מספר העובדים המאורגנים (143) עולה על שליש מעובדי המבקשת (385) ולכן המשיבה היא הארגון היציג של העובדים במבקשת. טענות הצדדים בבקשה לביטול פסק הבוררת המבקשת עתרה לביטול פסק הבוררות. בבקשתה, הצביעה המבקשת על טעויות שונות שנפלו לשיטתה בפסק הבוררת וכן טענה כי יש לבטל את פסק הבוררת מחמת שההחלטה הנוגעת לעניין תוקפו של סעיף 8 לחוקת ההסתדרות היא הכרעה בשאלה קונסטיטוציונית, החורגת מסמכותה של הבוררת. בישיבה שהתקיימה בפני בית הדין ביום 2/6/11 הבהירה המבקשת כי תרכז את טיעוניה בעילה הנוגעת לבטלות פסק הבוררות מחמת ההכרעה בעניין חוקתי, תוך זניחת הטיעונים האחרים, אשר ממילא אינם מהווים עילה לביטול פסק הבוררת. בטיעוניה המשלימים, הבהירה המבקשת כי לטעמה קביעת הבוררת שלפיה אין תוקף להוראת סעיף 8 לחוקת ההסתדרות, מאחר שבפועל לא קיימת "ועדת חברות" מאז שנת 1995 היא בעלת השלכות רוחב מרחיקות לכת, החורגות מהמחלוקת שבין הצדדים, היא נוגעת לעניין חוקתי, החורג מגדר סמכות הבוררת לפי סעיף 3 לחוק הבוררות ולפיכך פסק הבוררות בטל. המשיבה טענה כי בהתאם להסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים, הבוררת לא התבקשה לדון בשאלת תוקפו של סעיף 8 לחוקת ההסתדרות, ולשאלה זו אין קשר למחלוקת שהועברה בהסכמת הצדדים להכרעת הבוררת. לגופו של עניין לטענת המשיבה לא מדובר בעניין חוקתי אלא בפרוצדורה פנימית של המשיבה אשר איננה מעניינה של המבקשת, אין לה השלכה על זכויות יסוד, והרלוונטיות שלה מוגבלת לסכסוך שבין הצדדים בעניין מעמדה של המשיבה כארגון יציג. הכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובפסיקה שאליה הפנו, הגענו לכלל דעה כי דין הבקשה לביטול פסק הבוררת להדחות, ולהלן נימוקי ההחלטתנו: סעיף 3 לחוק הבוררות , התשכ"ח - 1968, קובע כדלקמן: "סייג להסכם אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". על רקע האמור יובהר, כי על פי כללים שהתפתחו במהלך השנים בפסיקת בתי המשפט, נקבע לא אחת כי עניינים בעלי אופי חוקתי אינם ניתנים לדיון ולהכרעה בבוררות, (סמדר אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, כרך א', עמ' 186 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן - אוטולנגי)). מקום שמדובר בענין חוקתי כאמור, גם הסכמת הצדדים להתדיין בבוררות לא תועיל להכשיר את הבוררות. מנגד, הכרעה אינצידנטלית בשאלה קונסטיטוציונית העולה בבוררות לא תקים עילה לפסילת הבוררות. ברע"א 9048/05 הסתדרות המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (ניתן ביום 20/10/09, ) בית המשפט העליון (כב' השופטת א. פרוקצ'יה) עמד על כך ששאלת סיווגו של עניין כחוקתי, לצורך הכרעה בשאלת חוקיותם של הליכי בוררות היא שאלה קשה, המלווה את הפסיקה מימים ימימה, וכי ברקע סיווגו של ענין כ"חוקתי" טמון מתח פנימי בין ערך כיבודם של הסכמי בוררות מצד אחד, לבין הצורך לייחד את ההכרעה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית כללית לערכאות השיפוט הרגילות, וזאת בשל מורכבותם, חשיבותם, והשפעתם על ציבור גדול של בני אדם, מעבר לבעלי הדין הנוגעים בדבר, ובלשונו של בית המשפט הנכבד: "הבוררות מהווה הליך הכרעה מוסכם במחלוקת, היוצר מנגנון נוח, יעיל, מהיר וחסכוני להכרעה בסכסוך; היא מאפשרת להשתחרר מאזיקי כללי סדר הדין והראיות, ומאפשרת בחירת גורם מכריע מוסכם. היא מתאפיינת ב"סממן של פתרון מוסכם ללא עימות" (הנשיא שמגר בע"א 241/81 שמן תעשיות בע"מ נ' חב' תבלין בע"מ, פד"י לט(1) 561, 575 (1985)). הבוררות מקילה באופן ניכר על עומס הדיונים בבתי המשפט. ככלל, קיימת מגמה ליתן תוקף ונפקות להסכם הבוררות על-פני ביטולו (בר"ע 124/68 שחב נ' שחב, פד"י כג(1) 16, 18, 20 (1969); ע"א 614/79 המשרד הלאומי לתיירות נ' תור-עולם בע"מ, פד"י לד(4) 617 (1980); בג"צ 183/82 נוה אטיב - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' רשם האגודות השיתופיות, פד"י לז(1) 164, 167 (1983)) (להלן - ענין נוה אטיב)). מנגד, עניינים בעלי אופי "חוקתי" אינם מתאימים על-פי טיבם להכרעה בבוררות, ומקומם להידון בערכאה שיפוטית. הטעם שביסוד עקרון זה הוא להבטיח כי עניינים בעלי חשיבות עקרונית כללית, המשפיעים באופן ישיר על ציבור רחב לא יוכרעו במסגרת התדיינות פרטית המנותקת, לא אחת, מכללי המשפט המהותי וסדרי הדין, ונעדרת שקיפות ומערכת בקרה שיפוטית המצויים בערכאות שיפוט רגילות. חשיבותם הכללית של הנושאים החוקתיים, והשפעתם על ציבור גדול מצריכים דיון והכרעה במערכת השיפוט הרגילה, הכפופה לדין המהותי ולסדרי הדיון המחייבים, חשופה לעקרון הפומביות, ונתונה לביקורת שיפוטית וציבורית מלאה. סיווגו של ענין כ"ענין חוקתי" לצורך הליך של בוררות הוא מורכב, משהוא מעגן אל תוכו את המתח הטבעי הקיים בין אינטרס המשפט לקיים את הסכם הבוררות על כל צדדיו, כמשקף את רצון הצדדים, ומנגד - חותר להוציא ממסגרת הבוררות עניינים בעלי אופי עקרוני הנוגעים לאינטרסים ציבוריים רחבים. בתי המשפט התקשו לקבוע קריטריונים ברורים להכרעה בשאלה זו, והיא נפתרה לאורך השנים, במידה רבה, בדרך קזואיסטית, ממקרה למקרה (ה"פ (י-ם) 284/98 בית מאיר נ' רחמני). מן הכלל אל הפרט המשיבה היא ארגון העובדים הגדול בישראל, והיא מתנהלת על פי חוקה, אשר קובעת, בין היתר, כללים בדבר קבלת חברים לשורות ההסתדרות. סעיף 8 לחוקת ההסתדרות קובע כדלקמן: "אדם הרוצה להתקבל כחבר בהסתדרות יחתום על טופס הצטרפות ויגישו להסתדרות, וחברותו בהסתדרות תיכנס לתוקפה עם אישור הבקשה על ידי ועדת החברות אשר יינתן לא יאוחר מ- 30 יום מיום הגשתו כאמור." סעיף 8 מעניק לכאורה ל"וועדת החברות" את שיקול הדעת אם לאשר או לשלול הצטרפות של חבר, ואף קובע מועדים להפעלת שיקול הדעת. אלא, שלפי הצהרת נציגי המשיבה בפועל ועדת חברות איננה פעילה מאז שנת 1995 וכתוצאה מכך, הלכה למעשה, כל המבקש להצטרף להסתדרות מתקבל "אוטומטית", ללא סינון. אין לכחד כי הפרקטיקה הנוהגת לא באה לידי ביטוי בתיקון תקנון, ואולם בפועל, מזה כ-15 שנים מצטרפים חברים למשיבה מבלי שחברותם אושרה על ידי וועדות חברות. על רקע האמור קבעה הבוררת כי עובדי המבקשת שהגישו בקשת הצטרפות התקבלו כחברים להסתדרות (הגם שחברותם לא אושרה על ידי וועדת חברות) ולפיכך כי המשיבה היא הארגון היציג של עובדי המבקשת. לטעמנו, בנסיבות העניין, ההכרעה כי העובדים התקבלו לחברות בהסתדרות, הגם שחברותם לא אושרה על ידי וועדת החברות, לפי הפרוצדורה שנקבעה בתקנון ההסתדרות, איננה ממן ההכרעות שיש בהן קביעה ערכית בעניין זכויות חוקתיות, ספק רב אם יש בה כדי לפגוע בדרך כלשהי באינטרסים לגיטימיים של מי מהצדדים, היא בעלת אופי פרוצדוראלי, וודאי שאין בה כדי לפגוע בזכויות קנויות. בכך שונה ההכרעה במקרה דנן ממקרים אחרים שבהם קבעו בתי המשפט כי הכרעה בדבר חברותו של אדם באגודה היא עניין חוקתי שאין לדון בו בבוררות (אוטולנגי 198-205) על רקע האמור לעיל, נזכיר כי בעניין דנן, מלכתחילה, לא העלתה המבקשת כל טענה בדבר הפרוצדורה בה התקבלו העובדים לחברות במשיבה. כפי שכבר צויין, בתגובה לבקשת צד שהגישה המשיבה הועלו טענות שונות במישור העובדתי ביחס לנסיבות ההצטרפות של העובדים להסתדרות, ביטול הצטרפות ועוד כיוצא באלה. גם במהלך הדיון בפני בית הדין (בתיק ס"ק 15218-01-11) לא טענה המבקשת דבר לעניין סעיף 8 וכתוצאה מכך, השאלה שהועברה להכרעה בבוררות איננה נוגעת לשאלת הפרוצדורה שבה התקבלו העובדים להסתדרות. ההכרעה ביחס לסעיף 8 לחוקת ההסתדרות לא עמדה מלכתחילה במרכז המחלוקת שבין הצדדים, אלא נדונה בבוררות כשאלה אגבית, בעקבות העלאתה תוך כדי דיון על ידי אחד מן הצדדים. הטענה עלתה לראשונה בישיבת הבוררות מיום 16/2/11 וזאת מבלי שהמבקשת ביקשה להחזיר את ההליך להכרעת בית הדין לאור השאלה החוקתית, ותוך ששני הצדדים מביאים בפני הבוררת את טענותיהם בהקשר זה. כך, ומתוך העדפת פרשנות הנותנת תוקף להסכמת הצדדים אנו סבורים כי יש לראות את הצדדים כמי שהסכימו כי הבוררת תדון במחלוקת שהתגלעה ביניהם במהלך הדיון, כאשר אופי ההחלטה יהיה אינצידנטלי, ומוגבל לשאלת מעמדה של המשיבה כארגון יציג במבקשת, ואין בה כדי לחייב צדדים שלישיים, או כדי לקבוע כללים להתנהלות מי מהצדדים מכאן ולהבא. לנוכח כל האמור לעיל אנו סבורים כי לא נפל פגם של חוסר סמכות בהחלטת הבוררת ואין עילה לבטלה . הבקשה נדחית. יישוב סכסוכיםביטול פסק בוררות